 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
בבואה רעה
ספרים / ניר יניב
יום שלישי, 07/02/2006, שעה 10:00
'בבואה' מאת י. קמין – רע ליהודים
|
|
מתי הופך אוסף מילים למשפט? אוסף משפטים לפסקה? פסקאות לסיפור? מצד אחד, הגבול קשה להגדרה, בדיוק כפי שלא נוכל להגיד בדיוק כמה גרגרי חול דרושים כדי להפוך לערימה. מצד שני, כל תינוק ידע לזהות ערימה שכזו בלי להתחבט בטענות של לוגיקה בגרוש. לו היינו חיים בעולם אידאלי, כך היה גם בתחום הספרות, אך לא זה המצב, וכך יכול כל מי שמילא מספר מסוים של עמודים במילים ובמשפטים להחשב לסופר.
למרבה הצער.
בטרם אדון בספר עצמו, הנה גילוי נאות: אני רואה בעצמי ידידו של המחבר. עם זאת, אין לי כל כוונה להניח לידידות זו לעמוד בדרכי בכל הנוגע לביקורת על ספרו.
וממילא, עם ידידים כאלה – מי צריך מבקרים?
האם אוסף מילים הוא משפט רק כשיש בו כמות מסוימת של מילים? כשהמילים הללו יפות יותר ממילים אחרות? כשהמילים הללו נדירות, פשוטות, נפוצות, מיוחדות, מקוממות, בלתי-מובנות, מרטיטות לב ונפש? כשיש קשר ביניהן? התשובה לכל השאלות הללו הנה, כמובן, שלילית, גם אם חלק ממכרי יחלקו עלי בנוגע לשאלה האחרונה. משפט הנו אוסף של מילים אשר, בהיותן כאלה ולא אחרות, ונתונות בסדר מסוים כזה ולא אחר, יוצרות משמעות הנובעת מהקשר ביניהן.
הנה, לשימושכם, לא-משפט:
שוקולד מקרר עטיפה מתוק לאכול.
'בבואה' הוא ספרו השני של י. קמין, וכדי למנוע מתח ומועקה אצל מי שלא הבינו זאת עדיין, אני משתמש כאן במלה ''ספר'' כשם-עצם בלבד. פרטים – בהמשך.
ומה באשר לפסקה? האם היא פשוט אוסף ארוך של מילים? או של משפטים? או תערובת כלשהי? כמדומני שבמקרה זה אזכה להסכמה כללית יותר אם אטען שפסקה הנה רצף של משפטים, שהנם קשורים זה לזה, ואשר באים בסדר מסוים, על מנת ליצור, שוב, משמעות.
הנה, לשימושכם, לא-פסקה:
משה היה דייג עני. במערכת השמש יש תשעה כוכבי לכת. אבא היה אבן מתגלגלת, ואמא היתה נעל בית.
לנחמת האוהדים אוכל רק לומר כי ספרו החדש של קמין אכן טוב יותר מספרו הראשון. למרבה הצער, הדבר משול לאמירה כאילו תקר בצמיג אחד טוב יותר מארבעה כאלה. עוד דימויים מעולם הרכב – בהמשך.
לאחר שחלפנו ביעף במחי כמה פסקאות (ולא-פסקאות) על פני חומר הלימודים של שתים עשרה שנות לימוד מקצוע החיבור, נוכל לשאול את שאלת השאלות – מה הופך אוסף של משפטים, או של פסקאות, לסיפור? כאן, לצערי, אין לי תשובה חד משמעית, ואני אף מפקפק בקיומה של תשובה שכזו. עם זאת, בעולם אידאלי, כל תינוק ידע לזהות סיפור בלי להתחבט בטענות של לוגיקה בגרוש.
הנה, לשימושכם, לא-סיפור:
משה היה דייג עני. יום אחד הוא הלך לים לדוג. בערב הוא חזר עם דג.
אם להסתכן במראית עין של שמרנות, הריני להצהיר כאן שלסיפור טוב דרושים המרכיבים הבאים: עלילה, קונפליקט, דמויות, טכניקת כתיבה. בהחלט יתכנו סיפורים טובים הלוקים בחלק מתכונות אלה, וודאי שיש מספר לא מבוטל של סיפורים איומים המתהדרים בהן, אך בשום פנים ואופן לא יתכן סיפור טוב – או, לצורך העניין, סיפור בכלל – החסר את כולן. טקסט שכזה אינו סיפור, בדיוק כפי שקיר ללא גג אינו בית. זה, כפי שרבים מהקוראים כבר הבינו, תיאור מדויק למדי של הספר 'בבואה'.
הדבר הטוב ביותר שאני מסוגל להביא את עצמי לכתוב על הספר (להבדיל ממחברו, עליו אשמח להכביר מחמאות כל עוד לא מדובר בתחום הכתיבה) הוא שעלילתו, באין מלה מתאימה יותר, טובה מעט מזו של קודמו (הספרים, אגב, אינם קשורים זה לזה למעט זהות מחברם). כלומר – אם בספר הקודם לא ניתן היה למצוא התחלה, אמצע וסוף בעבור אהבה או כסף (עוד על אינגלישיזמים – בהמשך), הרי שכאן ניתן למצוא הרבה אמצע ומשהו אשר, במאמץ מסוים, ניתן לקרוא לו סוף. תמצית העלילה, למען הסקרנים שבחבורה: המאבק בין הטוב בראשות ''הבוס'' לרוע בראשות ''הקוצר הזקן'', וסגניהם, והבירוקרטיה השלטת בפעולותיהם, ואוסף של גיבורים תמוהים המבצעים פעולות אלה ואחרות שהנן, בדרך כלל, נטולות כל תוצאה שהיא. יש כאן נסיון אמיץ לאחוז במספר פתילי עלילה במקביל, להצליבם ולפתרם תוך תנועה בזמן ובמרחב, אבל הוא לא עולה יפה כיוון שאף אחד מהם אינו בנוי כהלכה ולעתים הם אף סותרים זה את זה. כל זה מוגש באופן הישיר ביותר האפשרי: הספר מלא הסברים, הרצאות ודיאלוגים בהם הדמויות מסבירות זו לזו דברים שהן כבר יודעות (ולעתים קרובות מדי כאלה שגם הקורא כבר יודע) ושאר אמצעים מסורבלים להעברת מידע. ''הראה, אל תסביר?'' – לא בבית ספרנו.
לעומת זאת, המלה החיובית ביותר בה ניתן לתאר את הקונפליקט שבעלילת 'בבואה' בלי לחטוא לאמת היא, ככל הנראה, ''נדוש''. זאת לעומת ביטויים חצופים יותר כגון ''משעמם'', ''פשטני'' ו''נטול הגיון'', שגם הם לא יתקבלו בהרמת גבה אצל מיטיבי קרוא שצלחו את הספר. הטובים טובים ויפים וחכמים, הרעים רעים ומכוערים וטיפשים, נחשו מי ינצח, ילדים. והנה, מבלי משים, תיארתי גם את הדמויות (אך לא את מניעיהן, שכן אין להן כאלה, למעט ''טוב זה טוב ואני טוב אז אעשה טוב'', כנ''ל רע), כך שלא נותר לי אלא לעסוק במרכיב הרביעי, הכאוב ביותר, הלא הוא טכניקת הכתיבה.
או, למרבה הצער, היעדרה המוחלט.
אחד הכישורים הנדרשים מכל כותב, בלי הבדל דת, גזע, מין, מצב משפחתי וסוג כתיבה, הוא היכולת לבנות משפט, בכלל זה ההחלטה מתי למסיים משפט אחד ולהתחיל אחר. אין ב'בבואה' ולו רמז לכישורים שכאלה מצד הכותב או העורך. משפטים מסוימים נראים, כאילו, פגעה בהם פצצת, פסיקים; אחרים היו יכולים להיות מחולקים בקלות לשלושה או ארבעה משפטים קצרים ובהירים, אך נראה כי הנקודה הוחלפה בפסיק, דבר המשנה את המשמעות, והמעיק על הקריאה, כמה אפשר לסבול את זה, כל כך הרבה מילים בלי נקודה ביניהן, רחמנות, חשבתי, מה חטאתי שזה מגיע לי, הלו, מי זה? נכון, יש סופרים העושים שימוש בטכניקה של משפטים ארוכים ומופרדי פסיקים – ז'וז'ה סאראמגו, נניח – אך אצלם ניתן למצוא הגיון בשגעון ואילו כאן לא זה המקרה, אם לנקוט לשון עדינה.
אך מכשלה זו אינה אלא הקטנה בבעיות הסגנון וטכניקת הכתיבה של 'בבואה'. עוד תמצאו שם: עודף מחריד של תיאורים ושמות תואר מעיקים להפליא, מיותרים להכעיס, ארכניים ללא שום סיבה מיוחדת פרט לארכנות מוארכת וארכנית לשמה, החוזרים על עצמם באופן חזרתי להחזיר; שפה גבוהה בכמה וכמה מספרים על יכולת הכתיבה של המחבר, המִדרדרת מפעם לפעם ללא שליטה (למשל השימוש הקומי-שלא-בטובתו במלה ''פספס'' אשר, לו היה העורך עושה את תפקידו נאמנה, ודאי היתה מוחלפת ב''החמיץ''); דיאלוגים לא אמינים בהם מתבטאים הגיבורים, החיים בסביבה מודרנית, בדיוק כאילו מדובר ברומן רומנטי זול שתורגם לעברית בשנות החמישים (עוד על כך – בהמשך); תיאור המשתמע משורת דיאלוג בפועל הבא אחריה, חזרה מיותרת על נושא המשפט, לעתים אפילו שלוש פעמים, נסיון נואש להכריח את הקורא להאמין בכתוב באמצעות שימוש במלה ''אמיתי'', שימוש במילים שמשמעותן האמיתית שונה מזו לה התכוון המחבר, נסיונות איומים בתחום משחקי המילים ושפע של שגיאות סתם.
ניכר בספר שמחברו ישראלי. הדמויות מתנהגות, במדה שניתן לקרוא לפעולותיהן ''התנהגות'', כישראליות, ואופן החשיבה ישראלי מובהק. לכן חבל מאד שמעבר לבעיות שדווחו זה עתה, הספר אף לוקה בנסיון להיות אמריקאי, ובייחוד אמור הדבר בשמות הדמויות (מארק, ארצ'י, מרתה, הארי, פראט, קארל וכו'). הדיאלוגים אמנם כה מלאכותיים ומאולצים עד כי לא ניתן לומר שאמינותם נפגעת מכך, ועדיין הדבר צורם. למעשה, כל הספר מלא אינגלוזים (''אנגרית'') ושפה ''תרגומית''. המחבר קרא, ככל הנראה, הרבה תרגומים בחייו, ומכך ניתן להסיק לפחות זאת: אמנם נסיון קריאה הוא מצרך חיוני אצל סופר, אך הוא בפירוש אינו היחיד.
הנה, לשימושכם, כמה ציטוטים:
''...כל האמצעים הללו נדמו כגויסו במיוחד...''
''צחוקו של הגמד הדהד ברוע מובחן.''
''בטנו כרכרה'' (ביטוי זה היה יכול להיות נכון אילו היתה הבטן פוצחת במחול. אצלנו בז'אנר, הרי, הכל אפשרי.)
''השמן חייך אל הארי בעליזות אמיתית.''
אני מתעצל להקליד עוד, אבל לא אגזים אם אומר שאין ולו עמוד אחד בספר שאינו כולל לפחות שגיאת דקדוק, פיסוק או סגנון אחת, וברובם ניתן למצוא את כולן גם יחד, ובשפע.
דמיינו לעצמכם שמציעים לכם לקנות מכונית במחיר מציאה. המוכר, כולו נלהב, מכביר מילים על תכונותיה התרומיות של הנ''ל, ובייחוד מדגיש כי היא כוללת מזגן חזק, חדיש ומשוכלל במדה יוצאת דופן, כזה שעין לא ראתה ואוזן לא שמעה עדיין על כבישי הארץ. דמיינו מה תרגישו, אם כן, כשתגלו כי הרכב אמנם כולל את המזגן האמור, אך למעשה שמשותיו חסרות, הצמיגים מנוקבים, מושבים אין וכנ''ל מנוע.
הייתי מעוניין לכתוב כאן כי מדובר בהרגשה דומה לזו המתקבלת כתוצאה מעיון בספרו של י. קמין, אך לצערי זה אינו המצב. כדי לתאר נכונה הרגשה זו, דמיינו כעת שהרכב האמור, על כל חסרונותיו שתוארו לעיל, הוא גם נטול מזגן.
חבל, אך עוד חזון למועד. קטונתי מלומר למר קמין ולכותבים אחרים במקומותינו כיצד לנהל את ענייניהם, אך עצה אחת ארשה לעצמי להעניק להם, בהיותי שוחר טוב ידוע: מצאו עורך לשוני טוב, כזה שלא ירשה לכם לעשות ככל העולה על רוחכם, ועורך ספרותי טוב, כזה שלא יהסס לומר לכם לשמור את ספרכם במגרה ולנסות לכתוב אחר, טוב יותר.
בבואה
מאת י. קמין
הוצאת קדמת עדן, 2006
456 עמודים
בבואה – זה טוב ליהודים
בבואה – פרק לדוגמה
יממה מאת י. קמין – ביקורת
יממה - עוד ביקורת
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
וואו. (חדש)
לילי יום שלישי, 07/02/2006, שעה 12:09
קטונתי.
רק רציתי לציין שהמשפט ''אבא היה אבן מתגלגלת ואמא היתה נעל בית'' גרם לי אושר רב (אולי בגלל משהו שאמי כתבה פעם, בסגנון ''למה שהנסיך מסינדרלה לא יישא את הנעל ויהיו להם נעלי בית קטנות'', רק מוצלח יותר), אולי בגלל האסוציאציה המיידית למונטי פיתון (אבל בעצם רוב הדברים יוצרים אותה אצלי...). ושלמרות הסכמתי המלאה עם מרבית הדברים בביקורת, בנוגע לכתיבה איכותית מהי, אני שומרת על זכותי להשתמש במילה ''פעפוע'' (על הטיותיה) כראות עיני, היות והיא מילה נפלאה שלא באמת יוצא להשתמש בה במשמעותה המקורית באופן יום-יומי.
|
|
|
|
|
אישית, אהבתי במיוחד את ''עם ידידים כאלה – מי צריך מבקרים?'' (חדש)
רז יום שלישי, 07/02/2006, שעה 13:02
בתשובה ללילי
ברררר...
|
|
|
|
|
אז מה אתה מנסה לרמוז? (חדש)
ניקי יום שלישי, 07/02/2006, שעה 12:26
|
|
|
|
|
את לא יודעת לקרוא בין השורות? (חדש)
גרומיט יום שלישי, 07/02/2006, שעה 13:28
בתשובה לניקי
|
|
|
|
|
זה קצת עמום. תוכל להסביר ביתר פירוט? (חדש)
Sabre Runner יום שלישי, 07/02/2006, שעה 16:21
בתשובה לגרומיט
|
|
|
|
|
קיוויתי שניקי תדע (חדש)
גרומיט יום שלישי, 07/02/2006, שעה 18:15
בתשובה לSabre Runner
אני רואה בין השורות רק תכלת או ירוק זית.
|
|
|
|
|
אבל אילו ניקי ידעה, היא לא היתה שואלת (חדש)
יעל יום שלישי, 07/02/2006, שעה 18:32
בתשובה לגרומיט
בין השורות כתוב: ''גרומיט לועד עכשיו!''
|
|
|
|
|
נכון! (חדש)
NY יום שלישי, 07/02/2006, שעה 18:35
בתשובה ליעל
|
|
|
|
|
הצילו! השורות זוממות נגדי! (חדש)
גרומיט יום שלישי, 07/02/2006, שעה 18:53
בתשובה ליעל
|
|
|
|
|
זה קצת עצוב, (חדש)
pink cigarette יום שלישי, 07/02/2006, שעה 14:05
שאני נהנית יותר לקרוא את הביקורות הקוטלות של האדון יניב מאשר את הספרים שעליהם נכתבו הביקורות.
ביקורת מצויינת. וגם לי המשפט ''אבא היה אבן מתגלגלת ואמא היתה נעל בית'' עשה נעים.
|
|
|
|
|
מה עם החלק של ההוצאה בעניין? (חדש)
חובב איכות יום שלישי, 07/02/2006, שעה 14:52
בלי להכנס לטעויות של הכותב,מה עם ההוצאה?
היא לא חלק בעניין? היא לא אמורה הייתה לתת פתרון מקצועי כמו עורך מלווה או עורך לשוני? כל חלקה בעניין הוא להדפיס ולשים את הספרים בחנויות? קצת אחריות מערכתית.
|
|
|
|
|
הוצאת ''קדמת עדן'' היא בבעלותו של המחבר (חדש)
גרומיט יום שלישי, 07/02/2006, שעה 15:10
בתשובה לחובב איכות
|
|
|
|
|
אלה 80 שקלים שלא ישובו עוד... (חדש)
פיניקס יום רביעי, 08/02/2006, שעה 9:29
כשהייתי בחנות, מישהי המליצה לי על הספר והשיחה בינינו התנהלה פחות או יותר כך:
היא:''הספר הוא על קרב בין כוחות הטוב והרע המשתמשים בבני אדם בתור כלים''.
אני:''כך גם כל ספר פנטזיה אחר''.
היא: ''כן, אבל זה סיפור עמוק ואפל ואת לא תצליחי להפסיק לקרוא''.
טוב, בסופו של דבר התסבר שהיא צדקה בשתיים מתוך שלוש...
הספר באמת על הקרב בין הטוב והרע ובאמת לא הפסקתי לקרוא, אבל זה בגלל שחוץ מהקרב הנ''ל אין עוד הרבה מה להגיד עליו ורציתי לסיים לקרוא כמה שיותר מהר.
אני מניחה שעכשיו זה הזמן לפרט קצת.
(הערה- מבחינתי הספר מתחלק לשני חלקים: חלק א'- מה שקרה עד שהארי פגש את איזי. וחלק ב'- כל מה שקרה אח''כ.)
כתיבה:
הכתיבה בחלק א' הייתה דווקא טובה. וזה אומר שבאמת הייתי מרותקת לספר ואפילו לא שמתי לב לכל הטעויות שאחרים מצאו (בטנו המכרכרת וכו').
לעומת זאת, חלק ב' של הספר נוראי, ומזעזע, ומחריד ו... ו... פשוט רע!
נראה כאילו הסופר קרא קצת יותר מדי ספרים מאת היינלין והחליט לנסות את כוחו בסגנון כתיבה דומה. עם כל המשתמע מכך- קומונות של חברים שגרים ביחד, נכסים משותפים, הומור טיפשי ועלילה שלא קשורה לכלום.
ההרגשה שנשארת בסוף היא שאת הספר כתבו שני אנשים שלא טרחו להיפגש קודם בשביל לתאם עמדות.
עלילה:
מבחינת העלילה, אין משהו שלא ראיתי קודם ובכמויות גדולות. בחלק א' הכתיבה מפצה על זה קצת אבל בחלק ב' התחלתי לשחק במשחק שנקרא ''נחש אותה'' ומטרתו היא לנחש מאיזה ספר או סופר לקוחים אלמנטים מהעלילה. (אני זיהיתי את היינלין, ''בשורות טובות'' של פרצ'ט וגיימן ועוד כמה שאני לא זוכרת עכשיו).
כמובן שאפשר לשחק את המשחק הזה עם כמעט כל ספר אבל בספרים טובים יש דברים אחרים שמפצים על כך.
דמויות:
מכל הדמויות הכי אהבתי את מארק אבל זה בגלל שיש לי חולשה לגיבורים שתקנים...
שאר הדמויות (ולמעשה גם מארק) לא מעניינות במיוחד ולא מתפתחות לכל אורח הספר. איך שדמות א' הייתה כפגשנו אותה, כך היא נשארה גם כנפרדנו ממנה. כולם חוץ מאחת- אין או קוג או ניטו (לא זוכרת מי ובמילא זה משחק מילים מרגיז) והסיפור שלו סתם מגוחך.
אני חושדת ש''השמן'' מבוסס על חבר מהחיים של הסופר והסיבה היחידה לקיומו היא התלהבות לשמה. וזאת פשוט לא סיבה טובה מספיק.
עוד דמות מיותרת לחלוטין היא ולנטין. חוץ מערך הפרופורציה אין לה שום תפקיד ובאותה מידה אפשר היה להחליף אותה בכפכף.
שאלות לא פתורות:
הסוף הפתיע אותי. דברים שלא מצפים להם לרוב מפתיעים אותי.
ולסוף לא ציפיתי. הייתי צריכה להיות יותר חכמה ולספור את העמודים שנשארים עד שהספר נגמר...
אני בכלל חשבתי שיצא ספר המשך...
עד הפרק האחרון אין שום ראיה לזה שהעלילה מתקרבת לסיומה חוץ מאמירות אקראיות של ''הסוף קרב ובא''. הדמויות נשארות אדישות והעלילה לא משתנה הרבה, חוץ מעלייה במספר האמירות ''אוטוטו הכל נגמר'' ביחס ישיר לכמות העמודים שנשארו.
הסוף מאוד חלש ולא פותר כמעט שום שאלה שהתעוררה בספר והתשובות שיש- גרועות.
ויש לי דוגמאות:
קפיצות בזמן שלא מסבירות שום דבר (נואה שפגשה מישהו שדומה למארק שמתברר כמארק בעצמו כשבעצם הוא בכלל לא קיים)
שלב מסוים שבו הוחלט שהכוחות של מארק יטושטשו כדי שהוא יחיה חיים נורמליים אבל בסוף זה לא קורה.
מי זה ארצ'י?
למה שלישיית אינקוגניטו לא שמה לב לבני האדם גם אחרי אלפי שנים?
למה אין רוצה להיות בן אנוש? הרי הוא ישות עליונה, הוא צריך לדעת טוב יותר.
מה יקרה אחרי שאלוהים והקוצר עזבו? נשארו שני זוגות שצריכים למלא את מקומם של הרע והטוב אבל שני הזוגות הם טובים.
למה פיצלו גם את המטמון?
למה אסתר ואישתו של השמן קיימות? ומה הכוחות שלהן?
וכו' וכו'
וואו, פתאום שמתי לב שרשמתי די הרבה, אז אני אפרוש כעת, למרות שאני יכולה לחשוב על עוד כמה דברים להגיד.
נ.ב- לא תיארתי לעצמי שאני אגיד את זה אי פעם, אבל- יש דבר כזה יותר מדי חתולים!
|
|
|
|
|
אלה 80 שקלים שלא ישובו עוד... (חדש)
עופר יום רביעי, 08/02/2006, שעה 14:06
בתשובה לפיניקס
בחנות של הסופר ובעל ההוצאה ניתן להחזיר את הספר.
|
|
|
|
|
אני לא אמיץ כמו ניר (חדש)
גמדצוב שבת, 11/02/2006, שעה 17:55
בתשובה לעופר
אעדיף להשאר עם ספר מיותר על המדף ולא להסביר למוכר\סופר\מו''ל למה אני מחזיר את הספר שלו.
|
|
|
|
|
הממ... (חדש)
קובי קמין יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:39
בתשובה לפיניקס
טוב, אז אני מניח שלא אהבת את הספר, יפה.
תשמחי לדעת כי מבחינתי את בהחלט רשאית להחזיר לי את הספר באופן אישי ולקבל את כספך, ויתרה מכך, אשמח לתת לך תשובות לכל שאלותיך, ואני לא נעלב מכך. לא ציפיתי שכל היקום יעמוד על רגליו ויריע.
אני מאמין כי מספר צריך לעמוד מאחרי מה שכתב ולולא הייתי חושב שבקורתו של הזועם שגוייה (לא כולה, רק חלקה, ובעיקר גישתו - רצ''ב מאמרי בעניין...) לא הייתי מגיב כלל.
בקיצור, בואי לחנות, אשמח לשוחח עמך, והכי חשוב לי, שלא תרגישי מרומה.
בברכה
קובי (י. קמין)
|
|
|
|
|
טוטליטריות מחשבתית אינה טובה ליהודים – לסופרים וגם לקוראים (חדש)
י. קמין יום ראשון, 12/02/2006, שעה 12:01
ראשית, ולמען מה שנקרא במחוזותינו 'גילוי נאות':
ניר יניב הנו אכן אחד מידידי, ואני גאה בכך. ניר יניב הוא אף הגון, ישר, שוחר טוב, ועוד סופרלטיבים רבים ככל שדמיוני הדל מסוגל לכתוב.
מאידך, הזועם, אינו ידידי כלל וכל, ויתרה מכך, ביני לבין הזועם קיימם חילוקי דעות כה רבים, עד כי לעיתים איני יכול שלא לתהות אם ניר יניב מחד, והזועם מאידך, אינם אלא גלגולו המודרני של דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.
כמו כן יעיד אף ניר עצמו כי מראש צפיתי וידעתי מה ועל מה תהייה בקורתו על ספרי, ואף אמרתי לו כי ביום בו יאמר לי כי אהב ספר מפרי עטי, יום זה יהיה מוזר לי מאוד, ואף ייסמן עבורי אחת מהשתיים, או שהזועם הפך את עורו הספרותי, או שאני איבדתי את יכולתי לספר סיפור.
הזועם רואה בעצמו מבקר ספרים, צלבן תרבותי מודרני הנושא עמו את האמת המוחלטת, את הידיעה הכוללנית לגבי מה טוב ומה רע בשדה הספרות. ידיעותיו רחבות יריעה ומקיפות, ואף לשונו צחה ובהירה. ואכן בזכות אותן התכונות אסף לעצמו אף קהל אוהדים קנאי השואף להתעלות על רבו ומורו. יזכרו לטוב כמובן גם ביקורות פרי מקלדתו אשר הפכו לאגדה במקומותינו וצוטטו בכל מקום אפשרי. אודה ולא אבוש, השנינה הנוטפת ממקלדתו מענגת אותי עד מאוד.
אולם אליה וקוץ בה, ככל שהתקדם הזועם בכתיבתו, יותר ויותר מבקורתו איננה בקורת כלל וכלל, אלא שיר הלל (משובח, אודה בפה מלא) ליכולתו הוירטואזית, לשנינותו המחשבתית ולכשרון כתיבתו. אולם הספר, אותו הספר שעליו אמורה הביקורת להיכתב, הופך להצגה משנית בתהליך, לעיתים אף נדמה כי אין אפילו ספר, אלא שם כלשהו המוצג לראווה על מנת לאפשר לזועם להתבטא ולהפליא שנינות מכותיו.
פרטים – בהמשך...
לסיכום פרק ה'גילוי נאות' אוסיף רק כי נהנתי כל כך מכתיבתו על ספרי 'בבואה' עד כי אני משוכנע כי היא תהפוך לקלסיקה מובילה בתחום, בעיקר היות ומתוך אותם מעל לאלף שלוש מאות מילים, אולי שלוש מאות מילים אכן מתייחסות לספר עצמו (סליחה, ה'לא ספר' לפי הזועם) ולא למקלדתו העליזה. ללא ספק, רובם המכריע של מילותיו היה מתאים גם למאמר בעיתון, קבצי שירה בציבור, מדריך לבניית רמקולים וכל קובץ מילים או ספר שנכתב אי פעם.
ועכשיו לעניינים עצמם אם יורשה לי.
אודה ולא אבוש, הטוטליטריות המופצת מביקורתו של הזועם מפחידה אותי. וברשותכם אשתמש במה שהוא נוהג להחשיב כביקורת על הספר ''בבואה'', (גילוי נאות כמקובל: אני הוא י. קמין, מחבר הספר) כבסיס לחששותי.
פרטים, בהמשך…
אתחיל בקביעתו כי אין עלילה, (באמת? ''תמצית העלילה, למען הסקרנים שבחבורה: המאבק בין הטוב בראשות ''הבוס'' לרוע בראשות ''הקוצר הזקן'', וסגניהם, והבירוקרטיה השלטת בפעולותיהם'')
ואמשיך בקביעה כי אין דמויות, (באמת? ואם כך, מדוע: ''הטובים טובים ויפים וחכמים, הרעים רעים ומכוערים וטיפשים, נחשו מי ינצח, ילדים. והנה, מבלי משים, תיארתי גם את הדמויות'')
באותה הנף מקלדת שנון טוען הזועם כי אין בספר אף קונפליט, (באמת? ''לעומת זאת, המלה החיובית ביותר בה ניתן לתאר את הקונפליקט שבעלילת...'' קונפליקט איכה?)
ואסגור בחריצת הדין – לדמויות (הלא קיימות) אין מניעים. (באמת? '' אך לא את מניעיהן... למעט ''טוב זה טוב ואני טוב אז אעשה טוב'', כנ''ל רע'', האם רק אני חושב כי הזועם סותר את עצמו לכל אורך הדרך?)
יפה, הזועם החליט, סגר, קבע, ניתח וסיכם.
אלא מהי, לקביעותיו (הרצופות סתירות למכביר) אין כל בסיס, מלבד להתלהמותו ולרצונו העז להזכר כמבקר שנון שאינו מחמיץ אף הזדמנות ניגוח.
פרטים, בהמשך…
המתלהם הזועם אף קובע בנחישות גם כי טכניקת כתיבה אינה קיימת, (צצצ... ''מכשלה זו אינה אלא הקטנה בבעיות הסגנון וטכניקת הכתיבה...'')
אבל כל זה עדיין כלום לעומת חמתו היוצאת על בחירת מילים שגוייה לדעתו, והנחתו כי הסופר (אני) איננו מבין את המילים שבחרתי לכתוב.
ובכן, יתכן ואינני מבין לאשורו את פרוש המשפט ''ארכניים באופן ארוך ומוארך וארכני'' (כמאמר הזועם) אך את השפה בה אני מדבר ובה כתבתי אני בהחלט מבין. ובמדוייק. למעשה, לאור קריאת בקורתו בקפידה יתרה אני משוכנע כי הזועם עצמו לא הבין, לא את הספר, לא את הרעיונות המובעים בתוכו, ואף לא את השתלשלות העלילה... (הלא קיימת כזכור) אולם למי איכפת? חשוב הרבה יותר ללמד את הכותבים, והקוראים פרקים במשנתו (מהו משפט, מהו סיפור, מהו לא – סיפור, מצב המכוניות וכו').
נו נו, כאן כבר אנו צועדים למקום שבו הזועם כבר מאבד את שליטתו המפורסמת ביצריו, וממשיך להעניק עצות חסרות ערך לעורך, עצות אשר רק כפסע ביניהם לבין פקודות. (למשל – השימוש הקומי-שלא-בטובתו במלה ''פספס'', אשר, לו היה העורך עושה את תפקידו נאמנה, ודאי היתה מוחלפת ב''החמיץ'')
ובכן, כנגד כל ההתלהמות הזועמת, ועל מנת שלא להאריך (וכן אני מבין את המילה להאריך... אולי) מידי בנושא, אומר רק כי לו הייתי רוצה את הזועם כעורך, הייתי פונה אליו, אך לא כן הוא הדבר. למצער, אני מחבב את המלה 'פספס', ומה בכך?
וכמקובל אצל חבורת 'מונטי פייטון' אצעד צעד אחד קדימה בדוגמה אחת (מיני רבות). הזועם יודע הכל החליט כי הביטוי בטנו כרכרה שגוי. ועל כך אני אומר: 'בטנו קרקרה' מקובל כמטאפורה, אך האם הבטן משמיעה תרועת קו-קו-ריקו? האם הכוונה היא כי השתילו בתוכה תרנגול? לא, זוהי אכן מטאפורה מקובלת.
ואם כך, במה שונה 'בטנו כרכרה' כמטאפורה? לא, לא כרכרה עם סוסים כמאמר אחד מכנופית הוגי הדעות מטעם עצמם ובורתם המהדהדת, (הגדיל לעשות אחד הטפשים וטען בנחרצות כי על שגיאה זו (לדעתו) יש לפטר את העורך לאלתר ואף להצמיד על מצחו אות קלון לדורות…)
האם מותר לעבדכם הנאמן להמציא אף מטאפורה משלו? או שמא משטרת המילים והסגנון אינה מאשרת ביטויים שאינם מבית מדרשו של הזועם, או למצער של אילנות ספרותיים מקובלים בעולם ובעלי פרסים.
ואומר גם זאת: השפה מתקיימת למען האנשים, ולא האנשים למען השפה. יתרה מכך, ישווה נא הבלשן הזועם את השפה הכתובה היום לשפה שנכתבה רק לפני עשרים – שלושים שנה… האם מציע כבוד הזועם לחזור לאחור? או אולי לחזור לשפת הנאקות והסימנים של אבות אבות אבותינו במערות?
ברצותי אכתוב מילים הנשמעות ''מאונגלזות'' לאוזניו הרגישות של הזועם, גם אם אבירי השפה העברית יתלשו את שערותיהם, (כן כן, אותם אקדמאים הממציאים מילים עבריות שאיש לא משתמש בהן ולעולם לא ישתמשו בהן – נסו פעם לבדוק את המילה העברית ל'שניצל' למשל…) ואינני צריך להיות לשם כך לא ז'וז'ה סראמגו, לא צ'ארלס בוקובסקי, ואף לא דוד אבידן או אבות ישורון, או למצער עמוס עוז. אני בהחלט מסתפק בהיותי י. קמין.
וכן, אני גם לא מתכוון להחליף להבא את שמות הדמויות בשמות עבריים. ואם היה הזועם טורח לקרוא בקפידה את הספר, היה ודאי מבחין כי אין בספר ולו ציון מקום אחד על פני הגלובוס, ולא במקרה. (מה לעשות, משה, עוזי, פזית, אילנה, יהושוע וירחמיאל אינם מתאימים לסיפור, גם לא דימונה, ירוחם או תל אביב)
יכולתי להמשיך עוד ועוד, אולם אני מניח כי מי מכם שצלח את הכתוב עד כאן, הבין את העקרון.
רשאי הזועם מבחינתי להחליט כי ה'טובים חייבים להיות רעים, ורצוי מכוערים להפליא, ולחילופין הרעים צריכים להיות יפי תואר ובעלי בלורית מתנפנפת, אולם אפילו לפי ההגיון הפנימי של תאוריו של הזועם (המאוד לא מדוייקים, דרך אגב, אבל למה לקלקל את הנאת שוחרי הביקורת?) את העלילה הדבר לא ייתכן.
רשאי הזועם לא לאהוב את הספר ואף לגדפו ככל העולה על רוחו, אולם יבין גם כבוד הזועם כי ישנם דרכים רבות מספור לספר סיפור, טוב או רע.
רשאי הזועם אף לתבוע בקולי קולות כי אפרסם את שם העורך, מינו, שם העורך הספרותי, שם הדפס, המגיה, את שם דודתי הקשישה, ואף להכריז כי ללא פרוט מצבם המשפחתי, המשפטי, והמפלגה אשר יצביעו אליה בבחירות - הספר אינו ראוי לקריאה. רשאי.
ואני רשאי שלא לכפוף את עצמי לתביעות האנקוויזיטור המקומי, ובכל זאת לכתוב ספר שאינו מציית בהכרח לכל חוקיו ודיקדוקיו של הזועם. ולמרות שהדעת מתפלצת, (אוי, אוי,) יתכן ויהיה זה אפילו ספר טוב.
הזועם אף מצטנע וכותב: ''קטונתי מלומר למר קמין ולכותבים אחרים במקומותינו כיצד לנהל את ענייניהם'', ואוסיף על כך, אכן קטונת.
ודרך אגב, כבר נתקלתי לא פעם (גילוי נאות: בכל זאת, קראתי כמה אלפי ספרים, מקור ותרגום...) בספרים אשר בכל דף ודף הפסיק מונח בדיוק במקומו המתאים והנכון. נקודות אשר הפלא ופלא, תוחמות במדוייק את המשפט בעוצמה כה רבה עד כי למען בטא את נכונותן המוחלטת כתב אותן הסופר בעוצמה, חתם אותן העורך הספרותי, הדביק אותן העורך הלשוני, אישר אותן המגיה בחתימת ידו, ואף פועל הדפוס הניח את ידיו מוכתמות הדיו ליתר ביטחון עליה וחבט בה בעזרת פטיש כבד לבל תעיז הנקודה לנוע למקום אחר.
ו… הפלא ופלא (שוב), הספרים, איך לומר זאת בעדינות, למרות ההקפדה על שלמותם הצורנית, על צחותם הלשונית, על מבנה התחביר המשובח לעילע ולעילע, ההגהה היוצאת מגדר הרגיל, בכל זאת – במחילה מכבודכם – מחורבנים.
ורק דבר אחד אחרון, הבה אספק לכם ביטוי חדש – קטנטוניים, למען אלו מכם המתקשים להבינו, אפרט, קטנים – אנשים קטנים. קטנוניים – אנשים המכלים את זמנם בהטפלות לטפלים והפיכתם לעניין לכאורה גדול ורב משמעות. קטנטוניים – אנשים שייחודם היחידי הוא ביכולתם להקליד שוב ושוב ושוב ושוב ללא הרף קשקושים חסרי ערך. (מוקדש בחיבה אמיתית לחובבי הספרים).
ועל הזועם אני אומר, (משפט מקורי שלי למרות הכל) ואימא רוסייה האורווליאנית הייתה מעניקה לו פרס ומלטפת את ראשו.
י. קמין 2006
|
|
|
|
|
אני לא באמת הולכת להיכנס לזה. (חדש)
לילי יום ראשון, 12/02/2006, שעה 12:14
בתשובה לי. קמין
מכל מני סיבות (העיקרית שבהן - קראתי רק את הפרק לדוגמא, שאליו אמנם לא התחברתי ובכל זאת). רק רציתי להגיד שהתגובה שלך לביקורת הזו היא מופלאה בעיני. מופלאה במובן בוגרת, מאופקת, קוהרנטית. אם זו הייתי אני, לבי היה נשבר - וזו כמובן הסיבה העיקרית שאף אחד לא קרא אף אחד מהסיפורים שלי. ככה זה כשאוהבים מחברות יותר מבני אדם. זה כנראה לא ישנה את דעתי על הכתיבה שלך, אבל אני בהחלט מבינה עכשיו למה כמעט כל תגובה שלילית התחילה במשפט ''קובי הוא אדם נפלא, אבל-''. גם זה סוג של כישרון. :)
|
|
|
|
|
תודה (חדש)
קובי קמין יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:30
בתשובה ללילי
|
|
|
|
|
''ביקורת הביקורת'' מכה שנית (חדש)
מואדיב יום ראשון, 12/02/2006, שעה 12:48
בתשובה לי. קמין
|
|
|
|
|
עכשיו יש לי בעיה קלה (חדש)
גרומיט יום ראשון, 12/02/2006, שעה 13:03
בתשובה לי. קמין
אמנם ביקורתו של ניר היתה קרובה בתוכנה לביקורת שלי על ''יממה'' (שקישור אליה מופיע למעלה), אך היות שלא קראתי את ''בבואה'', נראה לי שמוטב שלא אתייחס לספר עצמו
יחד עם זה אני חייב לשאול דבר אחד לגבי הבטן המכרכרת. מילון אבן-שושן מגדיר ''כרכר'' כ''רקד, פיזז, קפץ והסתובב'', וגם ההכרות שלי עם השפה העברית מלמדת שכרכור הוא סוג של ריקוד או קופצנות *עליזה*. איכשהו הלך הרוח של המילה ''כרכרה'' לא בדיוק מסתדר עם הטון היגע של המשפט שבו היא מופיעה בפרק הראשון - ''מארק חש עייף מכדי להתווכח, כאב הראש עדיין לא נמוג לחלוטין. בטנו כרכרה...''
כאשר קיים בשפה צרוף כבול כמו ''בטן מקרקרת'', הנטיה האוטומטית של קורא שנתקל בווריאציה קרובה כל-כך היא להניח שהכותב טעה בבחירת המילים. היות שאתה אומר שלא זה היה המצב, נשארות שתי אופציות אחרות: או שזו מטאפורה יצירתית במיוחד שמנסה ליצור ניגוד בין הטון הכללי של המשפט ובין מצבה של הבטן (ואז אשמח להבין מה בדיוק הניגוד הזה נותן), או שבכל זאת מדובר בשימוש לא מדויק מספיק בשפה (ואז אנו חוזרים לטענותיו של ניר). המצב שבו אדם עייף, ראשו כואב, אך בטנו יוצאת במחולות ובפיזוזים נראה לי, איך לומר את זה... תמוה.
|
|
|
|
|
אכן (חדש)
ניר יום ראשון, 12/02/2006, שעה 15:26
בתשובה לגרומיט
אבל כמובן שלמר קמין קל יותר לכנות אנשים בתואר ''טיפשים'' על שהעזו להביע דעה על המטאפורות המדהימות שהוא ממציא. (כן, אני הוא אותו ''טיפש'' שהעז לומר את דעתו על העורך בהקשר זה).
כנראה שבחסות האינטרנט מותר לאנשים הכל, גם להעליב במילים מפורשות אנשים שמעולם לא פגשו (ומה עוד שבהודעה המקורית אפילו טרחתי לציין כי הטענות הנוספות שהעלה צחי בתגובה אליה התייחסתי, ניתנות לסספונד ואינן בהכרח שגיאות. אבל זה כמובן יקלקל למר קמין את התזה).
נותר לי רק לאחל הצלחה למר קמין וספרו, כי אני, בניגוד אליו, לא נוטר טינה ולא אדם קטנוני.
|
|
|
|
|
טוב, היות והחלטתי שאני מגיב... (חדש)
קובי קמין יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:30
בתשובה לניר
מר ניר.
אינני נוטר טינה לאף אדם, וודאי שלו למי שכוונותיו טהורות. השתדלתי ככל האפשר לכתוב מאמר באותו הנוסח שבו הזועם כותב, אולם ללא ההתלהמות המיותרת, באם אתה חש כי נפגעת אישית, בזאת מוגשת לך התנצלותי הכנה.
אינני חושב כי אתה מטומטם, אני רק חושב כי שגית בהבנת הנקרא, או לחילופין לא בדקת באם המילה קיימת, אלא הנחת באופן אוטומטי כי זאת שגיאת כתיב, וזו לא.
כוונתי הייתה להגיב יותר על הנוסח הכללי של ההערות מאשר על הערתך באופן אישי.
בברכה
קובי (י. קמין)
|
|
|
|
|
אני מודה לך על ההבהרה (חדש)
ניר יום שני, 13/02/2006, שעה 1:31
בתשובה לקובי קמין
אולי הודעתי המקורית בעניין הנ''ל הייתה נמהרת מדי.
על כל פנים, מכיוון שאין לי רצון להסתכסך עם איש זה או אחר, אומר גם אני כי אם אתה או עורכ/ת ספרך נפגעו מדבריי- אני מתנצל.
תמיד העדפתי דיונים על מהותו של עניין, ללא גלישה לפסים אישיים- ולכן, גם אם הביטוי הנ''ל עדיין נשמע לי מוזר מעט, אני מקבל את הסברך בעניין.
בברכת הצלחה,
ניר
|
|
|
|
|
בסדר גרומיט ידידי, אז מגיע לך הסבר... (חדש)
קובי קמין יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:20
בתשובה לגרומיט
התחושה שבטני מכרכרת (לא משמיעה רעשים, אלא - מפזת, רוטטת וכו'...) לא זרה לי, זוהי תחושה אמיתית שאני ולא מספר אנשים מכירים אישית.
אצלי זה קורה כשאני אחרי שתיית אלכוהול, היות ואני לא חובב גדול של אלכוהול, זוהי התוצאה, ואם תקרא בהזדמנות את הספר תראה שמארק אינו מורגל בשתיית אלכוהול ומסיבה טובה... ומכאן הביטוי (או לצורך העניין מטאפורה).
בברכה
קובי
|
|
|
|
|
עכשיו יש לי בעיה קלה - גרומיט הבעייה שלי קשה הרבה יותר (חדש)
נחום יום חמישי, 16/02/2006, שעה 1:31
בתשובה לגרומיט
אני מאד מצטער, שהצטרפת ל''אנשים הטובים''.
בעיני ערכך ירד במאד.
אני לא מדבר על התגובה הספציפית הזאת אלא על כל תגובותיך בפתיל הזה.
קראתי את כל הפתיל.
אני לא מתכוון להכנס למקום המגעיל הזה פעם נוספת, לכן תגובה פה לא תגיע אלי.
|
|
|
|
|
''ירד מאד'' - לא ''במאד'' (חדש)
רני יום חמישי, 16/02/2006, שעה 2:40
בתשובה לנחום
|
|
|
|
|
נחום, אין לי מושג על מה אתה מדבר (חדש)
גרומיט יום חמישי, 16/02/2006, שעה 3:54
בתשובה לנחום
|
|
|
|
|
טוטליטריות מחשבתית אינה טובה ליהודים – לסופרים וגם לקוראים (חדש)
הניק שלי הוא ניק יום ראשון, 12/02/2006, שעה 13:51
בתשובה לי. קמין
אם העולם היה מתנהל ע''פ הלך רוחו של עורך האתר, כנראה שלא היו יוצאים ספרים בכלל - בטח שלא ספרי מקור.
אני יכול לומר בוודאות שלמרות הביקורת שלו על ''ספרי'' (אם אפשר לקרוא לדבר הזה ספר בכלל) ולמרות שהוא דחף את הלינק לאותה ביקורת בכל חור אפשרי, הוא לא פגע במאומה במכירות. מסתבר שההשפעה של ביקורות האינטרנט הללו, קטנה ממה שנדמה ומחוץ לבועה של אלה המסתובבים כאן ובפורומים כדרך קבע, אף אחד בעולם האמיתי אינו מודע למה שקורא כאן.
כמו שאמר אחד המגיבים (בפתיל של צלילות ערפל כמדומני): יחסי ציבור טובים יוכלו לדחוף את הספר עד גבול מסוים. אם הספר טוב הוא ימכור. אם לא אז לא.
חזק ואמץ מר קמין וכל הכבוד על המהירות שבה הוצאת את ספרך השני. אני טעיתי כשהגבתי לביקורת של מנהיים. מאז אני לא מגיב לשטויות האלה ולמרות שתגובתך אכן משעשעת יותר מהמקור הביקורתי, הייתי ממליץ לך לא להתייחס.
אבל באמת שאין לזה שום משמעות שם בחוץ...
ולמי שתהה על מה אני מדבר, הנה הלינק לביקורת המפורסמת בכאילו:
|
|
|
|
|
טוטליטריות מחשבתית אינה טובה ליהודים – לסופרים וגם לקוראים (חדש)
ניג' יום ראשון, 12/02/2006, שעה 14:39
בתשובה להניק שלי הוא ניק
ועל זה נאמר: רק שמור אותי מאוהבי...
|
|
|
|
|
לא מדויק (חדש)
רני יום ראשון, 12/02/2006, שעה 15:20
בתשובה להניק שלי הוא ניק
מבלי להתייחס ל''בבואה'' (שאותו עדיין לא קראתי) או לספרך (שאותו דווקא קראתי) הרי שהמתאם שאתה מציין בין מכירות לבין איכותו של ספר רחוק מלהיות מדויק.
ניתן להעלות הרבה מאד דוגמאות לספרים טובים שנכשלו במכירות (או שקיבלו מעמד של ספר טוב ואז החלו להימכר רק לאחר זמן רב), ולספרים - בוא נקרא להם ''פחות טובים'' - שהצליחו מאד במכירות. העובדה שספר הופך לרב מכר (או סתם ספר שנמכר היטב) אינה מעידה על איכותו (לטוב ולרע) וכך גם המקרה ההפוך.
|
|
|
|
|
ודאי ש''אין לזה שום משמעות שם בחוץ''. (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 10:36
בתשובה להניק שלי הוא ניק
זו, כמובן, הסיבה לכך שהיית שמח לקרוא עוד קטילה של עורך האתר, הפעם על ספרך השני, כדבריך כאן:
ברור לי לחלוטין שרצון זה שלך הנו אישי לחלוטין, והוא נובע אך ורק מכך שאתה מכור לכתיבתו השנונה והמשעשעת של עורך האתר, ושבין רצונך זה ובין השאיפה לפרסום נוסף אין ולא כלום.
אך כיוון שזה המצב, אולי כדאי לך לתקן את המשפט ''מאז אני לא מגיב לשטויות האלה'' ל''מאז אני מעריץ את הקרקע עליה דורכות רגלי עורך האתר'', כיוון שאז תמנע מלחטוא לאמת פעמיים: הרי הוכח זה עתה שאתה מעריצי הנאמן, ולמעשה בזה הרגע, בעודך מצהיר שאינך מגיב לשטויות האלה, הגבת לשטויות האלה.
|
|
|
|
|
גם לדעתי ביקורת שלילית באתר האגודה (חדש)
ניקי יום שני, 13/02/2006, שעה 11:48
בתשובה לNY
לא משפיעה בשום צורה על מכירות של ספר. עם זאת, למרות חוסר ההשפעה ''שם בחוץ'', עדיין יש מספיק אנשים שנורא אכפת להם מה כותבים עליהם ''כאן בפנים''. אני לא יודעת למה אכפת להם, אבל אחרת הם לא היו חשים צורך להסביר ממש חזק במשך כמה שנים שלגמרי לגמרי לא מזיז עליהם מה כותבים עליהם באתר האגודה או בפורום אורט כי זה לא משנה שום דבר ונא בעין. ניקח את זה כולנו כמחמאה קולקטיבית.
|
|
|
|
|
אני מסכים איתך לחלוטין. (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 12:29
בתשובה לניקי
לגבי כל הסעיפים.
מפחיד, אה?
|
|
|
|
|
התשובה על זה ממש קלה: (חדש)
Boojie יום שני, 13/02/2006, שעה 16:29
בתשובה לניקי
תכתבי ספר. חכי שמישהו יקטול אותו בצורה ממש ממש אכזרית. ואז נראה אם לא תחכי בכליון עיניים לאפשרות שאותו אדם יכתוב עלייך ביקורת פחות קוטלת בפעם הבאה.
אני חושבת שח. קוגל עשה המון טעויות בפרסום ספרו הראשון (ברמה הטכנית וברמה ה... נקרא לזה חברתית? יחצ''נית? משהו כזה), וידוע שאני לא משתגעת על סגנון הכתיבה שלו, אבל דבר אחד אמרתי ואומר שוב: הוא לומד מטעויות כמו שהלוואי שהרבה יותר כותבים היו לומדים. ואם אחרי שהוא משקיע כל כך הרבה כדי שבפעם השנייה זה ייצא יותר טוב, הוא צמא לפידבקים של אותם אנשים שקטלו אותו בפעם הראשונה, זה לא צריך להפתיע אף אחד.
|
|
|
|
|
אני מניחה שאם הוא ישלח לניר עותק ויבקש נורא יפה (חדש)
יעל יום שני, 13/02/2006, שעה 17:01
בתשובה לBoojie
אז ניר אולי יסכים לקרוא ולכתוב ביקורת. וממה שהצצתי בספר, לפחות ויזואלית הוא נראה הרבה יותר טוב מהקודם (כל הפונטים אותו דבר), ומהרפרופים שלי אין ספק שהרמה הלשונית השתפרה ללא הכר. רואים את ההשפעה של חמוטל לוין. כך שגם אם ניר יבחר לקטול את הספר, הוא בטוח לא יקטול אותו באותה צורה.
|
|
|
|
|
תגובתי המדויקת בעניין זה (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 17:14
בתשובה ליעל
- כאן:
|
|
|
|
|
התשובה על זה ממש קלה: (חדש)
הניק שלי הוא ניק יום שני, 13/02/2006, שעה 17:40
בתשובה לBoojie
ממש הוצאת לי את המילים מהפה...
ואני אכן בדקתי אפשרות לשלוח עותק לניר אבל הבנתי מכל מיני מקורות שאין טעם כי הוא לא יעשה עם זה כלום.
|
|
|
|
|
ודאי ש''אין לזה שום משמעות שם בחוץ''. (חדש)
הניק שלי הוא ניק יום שני, 13/02/2006, שעה 12:48
בתשובה לNY
אני לא יודע אם ''מעריץ'' הוא המונח הנכון אבל אני בהחלט מחזיק ממך.
|
|
|
|
|
ט.מ.א.ט. ליהודים (חדש)
NY יום ראשון, 12/02/2006, שעה 15:03
בתשובה לי. קמין
ראשית, עלי להחמיא לקובי ידידי על שני מאפיינים חשובים שניתן למצוא בתגובתו, הנעדרים באופן חשוד מתגובותיהם של אחרים שזכו לנחת עטי. הראשון הוא טיעוניו לגופו של עניין, להבדיל מגופו של מחבר הביקורת, קרי - ''הביקורת שוגה בעובדות א', ב' ו-ג''', ולא ''מחבר הביקורת הוא חרא של בנאדם ששונא ספרות מקור ונטפל לסופר רק כי הוא מקנא בו ושונא את אחותו''. זה חידוש מרענן. המאפיין השני הוא, כמובן, מתן מחמאות לי אישית, ואני מעוניין בהזדמנות זו לעודד התנהגות שכזו אצל כל כותבי המאמרים והתגובות באתר זה, וגם, אם אפשר, באתרים אחרים.
ולגופו של עניין:
א. כולי תקווה שכאשר אני כותב שספר זקוק לעלילה, קונפליקט, דמויות וטכניקת כתיבה, כל קורא יבין זאת כדרישה לעלילה מעניינת, קונפליקט משמעותי, דמויות עמוקות וטכניקת כתיבה טובה. מכך גם יובן כי הצהרתי בעניין העדרם של אלה מספרו של קובי מניחה כמובן מאליו את שמות התואר שהוצמדו להם כאן (או מקבילים להם). כלומר – אין בספר עלילה מעניינת, קונפליקט משמעותי, דמויות עמוקות וטכניקת כתיבה טובה. למי שלא הבין זאת בקריאה ראשונה, הרי שהסתייגויותי נוסח ''העלילה, באין מלה מתאימה יותר'' מבהירות זאת היטב. לכן טענתו של קובי כי אני סותר את עצמי, אין לה כרעיים או כרבולת.
ב. קובי כותב, ביחס אלי: ''חשוב הרבה יותר ללמד את הכותבים, והקוראים פרקים במשנתו (מהו משפט, מהו סיפור, מהו לא...'' – כמדומני שרוב הקוראים יודעים משפט, פסקה וסיפור מהם, והסברי לא נועדו לכך. הם נועדו להבהיר במדויק את הרגשתי האישית לנוכח קריאת הספר, אשר, כפי שהדגמתי לאחר מכן (וישפטו הקוראים אם באופן משכנע דיו), סובל מבעייתיות חמורה בכל הנוגע למשפטים, פסקאות וסיפור.
ג. חלילה לי מלהציע את עצמי כעורך לספרו של מישהו. הטענה הנוגעת לעריכה מזכירה לי את הזעקה הידועה כנגד מבקרי הסרטים: ''אתה יודע לביים סרט? לא? אז תשתוק!'' טענה זו פסולה מעיקרה, אך גם אם היתה נכונה באופן זה או אחר (אני חוזר – היא לא), הרי שבעוונותי אני כותב ועורך הרבה לפני העיסוק בכתיבת ביקורת, בו אני נוגע רק באין ברירה. גם אם נניח שאיני כל אלה, ואפילו לא מבקר, אלא רק קורא מנוסה (כולי תקווה שעל טענה זו אין ויכוח), הרי שאיני יכול שלא להבחין, בקריאת ''בבואה'', בחוסר מוחלט בהבחנה בין משלבים שונים. כאשר קובי כותב ''כאב הראש המפוצץ שהיה שרוי בו'' (המשפט השלישי בספר), הוא והעורך שלו חייבים להיות ערים לעובדה ש''שרוי'' ו''מפוצץ'' שייכים לשני עולמות שונים. הספר כולו הוא עדות לכך שלא זה המצב. כנ''ל השימוש במלה ''פספס''.
ד. ועוד בעניין השפה – ודאי שהיא מתקיימת למען האנשים, אך כידוע לכולנו, ללא חוקים אין שפה. דבר זה נכון גם אם בוחרים לשבור את החוקים! אך כדי לעשות זאת כהלכה, יש לדעת מהם. יהיו קוראי עדים שלא אחת בחרתי, בסיפורי שלי, לשבור את השפה ולהתעלל בה, ולא חסכתי ביטויי סלנג, קללות, נאצות וחרפות, עיוותי מילים ומה לא. אבל את כל זאת עשיתי מתוך נקודת מוצא של ידיעה מהו המקובל, מהו הנכון, מהו התקני, וכמובן – לכל ביטוי או מלה היתה *מטרה*. לא זה המצב בספרו של מר קמין. הביטויים השגויים מפוזרים שם כלאחר יד, באופן המסגיר לא רק לכותב, עורך ומבקר כי אם לכל קורא מנוסה דיו כי מדובר בחוסר ידע, מצד הכותב כמצד העורך.
ה. כשכתבתי ''אנגלוזים'' לא התכוונתי ל''מילים הנשמעות 'מאונגלזות''', כדברי קובי. התכוונתי לביטויים הנראים כתרגום קלוקל מאנגלית, בהם כל המילים עבריות, אולי, אך בניית המשפט לקוחה מן האנגלית ולא מן העברית. דוגמאות (לא מן הספר): ''החזק את סוסיך!'', ''הוא היה מצופה להיות שם'', וכו'.
ו. שמות וגיאוגרפיה – ודאי שהבחנתי שאין בספר ולו ציון אחד של שם מקום (אלא אם נחשיב את שם המלון). אז מה? דמות ששמה ארצ'י, ואשר מתנהגת כמו יוסף, תצרום לקורא כך או כך. אולי משה ופזית ודימונה לא מתאימים לסיפור (או, כדי שקובי לא יאשימני שוב בסתירה, למה-שנקרא-לו-כאן-לצורך-העניין-''סיפור''), אבל כך גם מארק וארצ'י. למה? כי אתה ישראלי, קובי. זו לא קללה, זו מחמאה. אתה ישראלי בכל רמ''ח אבריך, ורואים את זה בכתיבה שלך, אכלת אותה. גם אני, אם אנסה לכתוב כך על מארק ועל ארצ'י, אהיה שרוי בבעיה. מארק וארצ'י שנכתבו על ידי סופר ישראלי שאינו מכיר את התרבות האמריקאית לעומקה הנם מלאכותיים, ושום דבר לא יעזור. אם משה ופזית לא מתאימים לספר (אולי), ומארק וארצ'י לא מתאימים לו (בהחלט), יתכבד המחבר וימצא פתרון. המבקר והקורא יכול רק להצביע על הבעיה - ואכן כך עשה.
ז. נכון, ספרים רבים הנהנים מדקדוק, פיסוק, ומבנה טובים הנם מחורבנים לחלוטין מכל בחינה אחרת. אין בביקורתי דבר שירמוז אחרת. למעשה, אפילו כתבתי (לגבי התכונות הרצויות לסיפור טוב): ''בהחלט יתכנו סיפורים טובים *הלוקים* בחלק מתכונות אלה, וודאי שיש מספר לא מבוטל של *סיפורים איומים* המתהדרים בהן, אך בשום פנים ואופן לא יתכן סיפור טוב – או, לצורך העניין, סיפור בכלל – החסר את *כולן*'' (דגשים שלי בתגובה זו, לא במקור). בקיצור – אין בהצהרה זו כל טענה כנגד ביקורתי. חבל...
לסיכום: זכותו של קובי, כדבריו, להשתמש בכל ביטוי שיעלה על רוחו. ברצותו יכתוב מילים וביטויים הנשמעים מאנגלזים, וברצותו ישתמש בשפתו של הרמב''ם. ברצותו ישתמש בשמות אנגלו-סקסיים לתפארת המלכה והכתר, וברצותו יכנה את גיבוריו בשמות חיבה מן המיתולוגיה האיסלנדית. ברצותו ישלב משלבים ששילובם שנוי במחלוקת, וברצותו ישתמש בחמישה תארי הפועל במשפט בודד, שלא לדבר על הפסיקים. מעולם לא כפרתי בזכותו זו ולעולם לא אכפור.
אך עם זאת, אני עומד על זכותי, ועל זכותו של כל מבקר וקורא באשר הוא, להשתמש בכל ביטוי שיעלה על רוחנו לתיאור הביטויים שעלו על רוחו של קובי.
זה נקרא ''הדדיות בקשר''.
|
|
|
|
|
ועל דבריך, (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:39
בתשובה לNY
ספציפית: ''שני מאפיינים חשובים שניתן למצוא בתגובתו, הנעדרים באופן חשוד מתגובותיהם של אחרים שזכו לנחת עטי. הראשון הוא טיעוניו לגופו של עניין, להבדיל מגופו של מחבר הביקורת, קרי - ''הביקורת שוגה בעובדות א', ב' ו-ג''', ולא ''מחבר הביקורת הוא חרא של בנאדם ששונא ספרות מקור ונטפל לסופר רק כי הוא מקנא בו ושונא את אחותו''.''
עלי רק לומר: מה רב אושרך, על שמעולם לא הרהבת עוז לקטול ספר שלי. חכה, עוד תינתן לך ההזדמנות, והשמחה תהיה רבה. P-:
|
|
|
|
|
אני מצפה לכך בכליון עיניים. (חדש)
NY יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:44
בתשובה לBoojie
למרבה הצער, בקרוב עומדת ליפול לידיך ההזדמנות לקטול ספר שלי. או אז נראה מי ג'נטלמן אמיתי, מי יחזיק את סוסיו, ולמי יצלצלו הפעמונים.
|
|
|
|
|
הציפייה, הציפייה הורגת אותי. (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:55
בתשובה לNY
ואני מאמינה שגם עוד כמה אנשים.
|
|
|
|
|
זו לא הציפיה, יקירתי, זו הציפית. (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 12:30
בתשובה לBoojie
יהיה לך קל יותר לנשום אם תורידי אותה מהראש.
|
|
|
|
|
לא!! אני רוצה!! (חדש)
pink cigarette יום שני, 13/02/2006, שעה 11:53
בתשובה לNY
אני!
|
|
|
|
|
את יכולה גם. (חדש)
יעל יום שני, 13/02/2006, שעה 12:09
בתשובה לpink cigarette
יש די והותר במות באינטרנט. אם יקדימו אותך באתר האגודה, יש את בלי פאניקה. אם בלי פאניקה כבר יהיה תפוס, יש את ISF.
|
|
|
|
|
זה בסדר. (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 13:01
בתשובה לpink cigarette
יש מספיק ניר לכולן.
לא לדחוף!
|
|
|
|
|
אהה... (חדש)
קובי קמין יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:43
בתשובה לNY
נאה.
תן לי יום יומיים לנסח את מחשבותי על תגובתך במחילה.
קובי
|
|
|
|
|
זה לא סוד שאחד הדברים החשובים ביותר בעיניו של ניר הוא שלמות השפה (חדש)
יעל יום ראשון, 12/02/2006, שעה 15:40
בתשובה לי. קמין
ובזה באמת מתעסקת הביקורת שלו. ועובדה שהוא פרסם במקביל ביקורת של מבקר אחר שבעיניו הסיפור היה חשוב פי כמה משלמות השפה. כך שהספר קיבל באתר חשיפה פחות או יותר מאוזנת. דעה אחת המתמקדת בשפה ודעה אחרת המתמקדת בסיפור.
כל מבקר מתמקד במה שחשוב בעיניו. קשה לי להאמין שמישהו יכול לתת באמת סקירה ממצה ומקיפה ו*אובייקטיבית* של ספר שהוא קרא כך שכולם יצאו מרוצים.
באופן טבעי כל אחד מתמקד בחלק החשוב בעיניו. מה שחשוב בעיניו של ניר זו השפה, ולפחות לפי הפרק שפורסם פה באתר, יש מקום לשיפור בתחום זה.
מאחר שלא קראתי עדיין את הספר, אני לא עומדת בכלל להכנס לויכוח ביניכם בקשר לאיכות הספרותית שלו.
אני רק רוצה להתייחס לפסקה אחת שכתבת פה:
''ודרך אגב, כבר נתקלתי לא פעם (גילוי נאות: בכל זאת, קראתי כמה אלפי ספרים, מקור ותרגום...) בספרים אשר בכל דף ודף הפסיק מונח בדיוק במקומו המתאים והנכון. נקודות אשר הפלא ופלא, תוחמות במדוייק את המשפט בעוצמה כה רבה עד כי למען בטא את נכונותן המוחלטת כתב אותן הסופר בעוצמה, חתם אותן העורך הספרותי, הדביק אותן העורך הלשוני, אישר אותן המגיה בחתימת ידו, ואף פועל הדפוס הניח את ידיו מוכתמות הדיו ליתר ביטחון עליה וחבט בה בעזרת פטיש כבד לבל תעיז הנקודה לנוע למקום אחר.
ו… הפלא ופלא (שוב), הספרים, איך לומר זאת בעדינות, למרות ההקפדה על שלמותם הצורנית, על צחותם הלשונית, על מבנה התחביר המשובח לעילע ולעילע, ההגהה היוצאת מגדר הרגיל, בכל זאת – במחילה מכבודכם – מחורבנים.''
זה נכון. אתה צודק. אז מה? זה אומר ששלמות צורנית ואיכות של סיפור הם שני דברים מנוגדים? האם לא יתכן שסיפור יהיה ערוך, מוגה ומוקפד ועם זאת יהיה גם איכותי?
וחשוב מזה, האם זה אומר שסיפור איכותי שיעבור עריכה טובה יפגע מזה?
לפחות על סמך ניסיוני האישי, *כל* הסיפורים שאני פרסמתי אי פעם השתפרו לאחר שעורך עבר עליהם. ולפעמים עבר עליהם יותר מאדם אחד, וכמעט מכל אחד מצאתי משהו ללמוד ואיך לשפר את הסיפור. אז נכון, לפעמים יש עורך (או מבקר) שבכלל לא הסכמתי עם דבריו. אבל תמיד ימצא עורך או מבקר אחר שלאחר קריאת דבריו אני אהנהן בשמחה ואתקן את הסיפור.
ממש עכשיו עומד להתפרסם סיפור שכתבתי. הסיפור עבר מאז כתיבתו אצל ארבעה אנשים שונים. מכל אחד קיבל הערות. ישבתי ושכתבתי וערכתי והחזרתי להערות. וחשבתי שהוא כבר מושלם. ועכשיו עורך האתר שבו זה עומד להתפרסם החזיר לי אותו עם עוד הערות. כן, 60% מהן היו שגויות (לדעתי). אבל שאר ארבעים האחוזים גרמו לי לשבת על התחת ולשכתב שוב כי הן היו נכונות מאוד. ועכשיו הסיפור יותר טוב. (ועוד נשארו שתי הערות שאני צריכה לעבוד עליהן).
וזו בסך הכל עבודה על סיפור קצר (באמת קצר הפעם) שמתפרסם באתר אינטרנט.
אז כשמתפרסם ספר, יש ציפיה שהעבודה הזו תעשה פי 10 לפחות.
לפחות הפרק הראשון שהתפרסם פה לא עשה רושם כאילו עורך רציני עבר על הספר. ואני ראיתי את הביקורת הזו של ניר כמעין תחינה לכותבים לסיים את העבודה ולתת לאדם שזו בדיוק התמחותו לעבור על הכתוב, לתקן, לשפר, להציע הצעות לסופר.
כמו שמשקיעים את הנשמה בכתיבת הסיפור, כמו שמשקיעים בעיצוב הספר, בציור הכריכה, אפילו בבחירת הפונטים. כך צריך להשקיע גם בשיפור השפה. נראה לי שזה מה שניר רצה להגיד.
|
|
|
|
|
לא, אני לא אומר את זה (חדש)
קובי קמין יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:49
בתשובה ליעל
אני לא חולק על החשיבות של דברים מסויימים, אני חולק על דברים אחרים בביקורת של הזועם. ואם שמת לב, את עצמך ציטטת חלק שנראה בעייניך לא רלוונטי - יפה.
הוכחת את טענתי, חלקים גדולים בבקורתו של הזועם נראו בעיני לא רלוונטיים, ובסך הכל העתקתי את הצורה בה הוא נוהג לבקר...
אבל זה על קצה המזלג, עוד יום יומיים אשלח תגובה יותר רצינית, קצת סבלנות בבקשה
תודה
קובי
|
|
|
|
|
לפני שאתה מגיב - תיקון טעות (חדש)
יעל יום שני, 13/02/2006, שעה 1:59
בתשובה לקובי קמין
אני לא ציטטתי חלק שנראה לי לא רלוונטי. אני ציטטתי חלק שלדעתי לקה בלוגיקה שלו. והסברתי היכן לדעתי הליקוי.
זה דווקא היה מאוד מאוד רלוונטי החלק שציטטתי. אני ציטטתי אותו כי הוא נראה לי החלק הכי חשוב במה שכתבת. והלוגיקה שלו שגויה לדעתי.
|
|
|
|
|
התגובה שלך פה כל כך לא הולמת שאני חסר מילים (חדש)
צחי יום ראשון, 12/02/2006, שעה 16:40
בתשובה לי. קמין
תשמע, התגובה שלך פה כל כך לא הולמת שאני חסר מילים... היה טוב בהרבה, לך במיוחד, לו רק לקחת נשימה עמוקה ועצרת בעצמך לפני כתיבת תגובה זאת (למרות שעכשיו שאני חושב על זה, יכולת לעשות את אותו הדבר לפני כתיבת הספר עצמו).
אינני מעריץ גדול של מר ינוב, אך האיש לפחות יודע על מה הוא מדבר. היה טוב לו היית קורא בקפדנות את הביקורת ומיישם את עצותיו של המבקר ולו רק בספריך הבאים. אתה אומר שהוא מעניק ''עצות חסרות ערך לעורך, עצות אשר רק כפסע ביניהם לבין פקודות.'' אילו שטויות. שפת הכתיבה שלך דומה היא לכתיבתו של מתרגם אלקטרוני דוגמת בייבלפיש. אתה כותב ''האם מותר לעבדכם הנאמן להמציא אף מטאפורה משלו'' על השימוש הקלוקל במילה כרכרה – אמור לי, האם אתה מבין את משמעות המושג ''מטאפורה''? האם אתה באמת יהיר עד כדי כך שאתה מנסה להפוך את השגיאות שלך ליתרונות?
אתה כותב ''ואני רשאי שלא לכפוף את עצמי לתביעות האנקוויזיטור המקומי, ובכל זאת לכתוב ספר שאינו מציית בהכרח לכל חוקיו ודיקדוקיו של הזועם.''
אנא, הבן, מר קמין יקירי, אלו אינם חוקיו של ''הזועם''. אלו הם ''חוקיהם'' של ספרות יפה, ספרות קריאה, ספרות ברורה, של הספרות עצמה – ואתה דומה בעיני (אם תרשה לי שימוש ''במטפורה'') לאדם שרצח את הוריו ואז ביקש מבית המשפט לחוס עליו את רחמיו בגלל היותו יתום...
''גילוי נאות: בכל זאת, קראתי כמה אלפי ספרים, מקור ותרגום''
גם אנחנו, מר קמין, גם אנחנו. וספרך איננו מקור ואיננו תרגום, אלא מין בלבוליה מתוסכלת של שניהם.
''ורק דבר אחד אחרון, הבה אספק לכם ביטוי חדש – קטנטוניים, למען אלו מכם המתקשים להבינו, אפרט, קטנים – אנשים קטנים. קטנוניים – אנשים המכלים את זמנם בהטפלות לטפלים והפיכתם לעניין לכאורה גדול ורב משמעות. קטנטוניים – אנשים שייחודם היחידי הוא ביכולתם להקליד שוב ושוב ושוב ושוב ללא הרף קשקושים חסרי ערך. (מוקדש בחיבה אמיתית לחובבי הספרים)''
הנני לפניך, מר קמין. אני קטנוני וקטן, איש חסר משמעות. אני גם לקוח פוטנציאלי שלך, אחד מאותם אנשים שאולי היו קונים את ספרך ומהללים בשבחיו, לו רק היה הספר ראוי. אתה רוצה לקטול אותי ואת שאר מבקריך? שיבושם לך. אתה רוצה את כספי? זה, אני חושש, לא יתאפשר, וחבל.
|
|
|
|
|
הממ... (חדש)
קובי קמין יום שני, 13/02/2006, שעה 0:12
בתשובה לצחי
בוא נעשה סדר.
ראשית, אני לא יקירך, ולא, אינני ''יהיר עד כדי כך ש...''
מעבר לכך, אני בהחלט מבין את המושג מטאפורה, ואפילו עוד כמה מושגים.
אין לי שום עניין לקטול אותך, ועד כמה שאולי יקשה עליך להבין, קראתי בתשומת לב את בקורתו של הזועם ואני בהחלט עומד מאחורי כל מילה שכתבתי כמאמר תגובה לבקורתו.אינני מבקש את רחמיו של איש ואינני זקוק להם.
אינך רוצה לקנות את הספר - זכותך, אל תקנה.
קבעת כי הספר הוא ''איננו מקור ואיננו תרגום, אלא מין בלבוליה מתוסכלת של שניהם''.
ניחא,תרצה יום אחד לקרוא את הספר, גם טוב.
בכל מקרה, אני חושב שלא הבנת את מאמרי, אז המתן עוד יום יומיים בסבלנות, ואולי תחשוב קצת אחרת...
בברכה
קובי
|
|
|
|
|
אם אתה כל כך חסר מילים, (חדש)
שלמקו GRAS יום חמישי, 16/02/2006, שעה 17:34
בתשובה לצחי
איך זה שאמרת אותן פעמיים?!
|
|
|
|
|
כתיתה (חדש)
Tryscer יום ראשון, 12/02/2006, שעה 22:49
בתשובה לי. קמין
ככה זה שניצל. כתיתה. זאת מילה יפה.
הנה עניין ראשון: ניר אומר שהשימוש בשפה בספרו השני של י' הוא לא-טוב, ומביא דוגמאות: למשל, כשיש ביטוי מסויים והוא נכתב בשגיאת כתיב, ואלא אם כן הסופר משכיל לקרוץ לנו בעושו כך, לאמור ''אני יודע איך כותבים במקור; אבל תנו לי לנסות איתכם משהו אחר'', אנחנו מניחים, ודי בצדק, שהסופר לא מכיר את השפה על בוריה. י' אומר שהוא בעצם וירטואוז: הוא ממציא ומחדש את השפה, והספר שלו מניח נדבכים חדשים בבניין העברית. השפה אמורה לשרת אותנו, ואנחנו צריכים לעשות בה כבשלנו, לא להפך.
זה לא בדיוק המצב. השפה באה לשרת את התקשורת ביננו, לא את הנאת היצירה שלנו. והספר הזה הוא לא-תקשורתי, אפילו אם הוא כן-ספר. ספר שכתוב בשפה מכוערת יפריע לכל מי שיופי השפה חשוב לו; ספר שכתוב בצורה לא בהירה יפריע אפילו למי שיופי השפה לא משנה לו; וספר שצריך לגרד בראש מדי עמוד כדי להבין, אם סופרו ועורכו היגרו לכאן ממונגוליה לפני שבוע ועוד לא הספיקו לשלוט בשפה, או שהם סתם מניחים נדבכים, הוא ספר שיפריע גם למחפשי היופי וגם למחפשי הבהירות.
אבל זה לא מה שמפריע לי.
י' אומר, שמותר לו לכתוב איך שהוא רוצה, והביקורות המאוהבות-בעצמן של ניר הן דיקטטורה. והקאמבק המפתיע של הסתיו, חנן ''נועה את שמנה'' קוגל, גם לו יש דברים להגיד על תהליך הביקורת. מכיוון שהדברים שהם אומרים מאוד קרובים, חשוב לגרור אותם אל האור ולהרביץ להם באלות עד שייצא מהם כל המיץ.
חנן הוציא את ספרו בהוצאת ידיעות אחרונות המכובדת, וזכה לפרסום מכובד ברדיו ובעיתונים; י' מחזיק בבעלותו את ההוצאה וגם חנות ספרים אחת שבה הספר יכול להמכר. שניהם אנשי עסקים, מלבד היותם סופרים, ושניהם, כך תקווה, מצליחים; ושניהם אומרים שהביקורת הקטלנית, שמנסה לחייב אותם לסטנדרטים מסויימים של יצירה, לא נחוצה. חנן הוא כרגיל הבוטה יותר: הוא שם לב שהמכירות של ספרו לא נפגמו בעקבות הפלצות שהם עוררו אצל מבקרי המד''ב. י' מסתפק בלומר שזה לא בסדר, שההתקפה על ספרו באה מתוך סטנדרט, שהוא עצמו לא מחזיק בו.
אבל ככה הספרות עובדת, וככה היא מתפתחת, וחשוב שנבהיר את זה: בביקורת. בוויכוח. באמירה, שיש סטנדרטים וצריך להילחם עליהם. הביקורת המצויינת של ניר על חרב אלף הראמות אולי לא מנעה מגדודי תלמידי חטיבות ביניים לקנות אותו, ואין ספק שהיא לא עוררה יותר מדי מחשבות אצל הסופר, אבל אלוהים עדי שהיא גרמה לאוסף סופרי מד''ב צעירים להזהר בפושרין ולחשוב, מה באמת מניע את הסיפורים שלהם והאם הם בשלים לפרסום.
גם י' יכול ללמוד מהביקורת, והוא יכול, מאידך גיסא, להגיד, שעצם היותו איש עסקים פוטרת אותו מהמטרד של הביקורת, או לחילופין לא מחייבת אותו לראות בה יותר מאשר עניין של ''פי-אר''; אבל ציבור הקוראים צריך את הביקורת, כדי לעזור ולחדדד את הסטנדרט, שלפיהם הם שופטים ספרות; וציבור הכותבים צריך אותו יותר מכולם, כדי שייצאו פחות ופחות ספרים כאלו, ויותר ספרים שאפשר להגיד עליהם דברים טובים יותר מאשר ''קראתי במטוס, היה נחמד.''
|
|
|
|
|
הי, רגע אחד בבקשה... (חדש)
קובי קמין יום שני, 13/02/2006, שעה 0:27
בתשובה לTryscer
לפי הסדר:
א לא אמרתי שאני וירטואוז, ממציא ומחדש השפה. ממש לא. ואם ישנן בספר שגיאות כתיב, אשמתי ופשעתי, נקודה.
ב אין קשר ביני לבין חנן קוגל, אני לא מכיר אותו ואנא אל תרביץ לי בבקשה.
ג. מה עניין איש עסקים לכאן? אני מכבד את הביקורת, יותר מכך, אני מבקש ביקורת מכל מי שקרא את הספר, מביקורת אני לומד.
אבל אני מבדיל בין ביקורת עניינית, לבין התלהמות (כמו של חלק מהטוקבקיסטים - שיט איזו מילה)
הדרך שבה אני רואה ספרות שונה מדרכו של הזועם. עולמי מורכב מדימויים אחרים,] ממחשבות אחרות, מתפיסות אחרות של אסטטיקה.
בברכה
קובי
(טוב זה קצת מצחיק, אפילו אותי, אבל המתן עוד יום יומיים, ואשמח לקבל ממך תגובה)
|
|
|
|
|
ראיתי את הספר גם בסטימצקי. (חדש)
שלמקו GRAS יום חמישי, 16/02/2006, שעה 17:37
בתשובה לTryscer
|
|
|
|
|
הערה קטנה: (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:59
בתשובה לי. קמין
''למצער'' אין פירושו ''למרבה הצער'', כי אם ''לכל הפחות''. ניתן למצוא זאת במילון, אות אחת אחרי הכתיתה.
|
|
|
|
|
לדעתי התשובה לביקורת הרבה יותר טובה (חדש)
מרק יום רביעי, 15/02/2006, שעה 16:09
בתשובה לי. קמין
מהביקורת עצמה.
אני קורא עכשיו את הספר.
דעתי תנתן בהמשך.
קראתי את יממה, אמנם לא פאר היצירה אך ספר סביר בהחלט.
|
|
|
|
|
הבבואה והביקורת (חדש)
חמורבי ג'ונס יום ראשון, 12/02/2006, שעה 16:13
גילוי נאות: גם אני ידידו של המחבר
אני דווקא אהבתי את הספר. האבסורד הוא שאני מסכים עם רוב הדברים שנאמרו בביקורת. אך לא עם רוח הדברים.
קראתי את הספר בזמן טיסה. הוא ספר חביב, ומבדר; דווקא יש עלילה והיא אפילו מרתקת.
לי הוא הזכיר יותר מכל את ספריו של דייויד אדינגס- אתה קורא ונהנה. אינך מרגיש שהפנמת איזשהו לקח פילוסופי מדהים. אבל גם אינך מרגיש שבזבזת זמן על משהו אידיוטי.
אכן- הספר אינו חף מפגמים- והביקורת עלתה עליהם- אולם- המוצר המוגמר עודנו מהנה, למרות פגמיו (ואם יורשה לי לציין- הביקורת ניפחה לא מעט את הפגמים).
השורה התחתונה- מדובר בספר מבדר. הוא לא ייכנס לפנתיאון- אבל מי שיקרא אותו- לא יתאכזב. וחשוב מכל- הוא מהווה הבטחה לספרי מד''ב ישראליים מבדרים נוספים מאת המחבר.
|
|
|
|
|
ואם בביקורת הביקורת עסקינן (חדש)
מיכאל ג יום ראשון, 12/02/2006, שעה 16:45
רציתי להעיר את לב הקוראים והמתדיינים להבדל מעניין שמצאתי בין הביקורת של ניר לזו של שלמקו: מהביקורת של שלמקו, הצלחתי להבין מהי עלילתו של הספר ואת הטון הכללי בו הוא כתוב. מהביקורת של ניר - לא.
לא יודע מה אתכם אבל אני, אישית, אוהב שמספרים לי על מה הספר בביקורת (והתיאור של שלמקו נשמע דווקא די מעניין).
ועכשיו שאני חושב על זה, גם עטיפת הספר עצמו לא הצליחה להסביר לי על מה הספר (ואפילו קובי עצמו לא ממש הבהיא לי). יתכן שהספר נופל במלכודת של ''כל הדברים המעניינים בספר הם ספוילר''?
|
|
|
|
|
נסרוף את המילונים (חדש)
גמדצוב יום ראשון, 12/02/2006, שעה 17:12
בתשובה למיכאל ג
נפזר את העקדמיה לשפא האברית. האורחים הלשונים נציגי המשתר הרקוב נשלח במחונת זמן לימי הטנ''ך. דין מבכר לטליה עד שטצא נשמתו. לימודי הלשן יבותל מכללי כודש. רכושם של אזרך שלא קותב בשגיאוים יוכרם להוצאוט שפורים כדשים.
האח הגרול לא יקבע למו מה דחלור ביכג ובאישה שדפ להשוגשמ!
ארם הצטרלש גדלי במאבשי החשושש!
גמדצוב 2006
|
|
|
|
|
אה, אז זאת העלילה? (חדש)
לילי יום ראשון, 12/02/2006, שעה 17:16
בתשובה לגמדצוב
כבר קראתי את זה.
|
|
|
|
|
האמת? גם לי זה חסר. (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:40
בתשובה למיכאל ג
|
|
|
|
|
ואם כבר: (חדש)
Boojie יום ראשון, 12/02/2006, שעה 23:41
בתשובה למיכאל ג
לטעמי נכון יותר לקרוא למאמר הזה ''מאמר פובליציסטי'' ולא ''ביקורת''. יש כאן יותר אמירה אידיאליסטית כללית על כתיבה ופרסום, מאשר ביקורת על ספר ספציפי.
|
|
|
|
|
או, סוף סוף (חדש)
קובי קמין יום שני, 13/02/2006, שעה 0:32
בתשובה לBoojie
עוד מישהו מלבד הזועם עולה על העניין החשוב באמת...
גילוי נאות: אכן ביקשתי את הזועם להעלות את זה כמאמר פובליציסטי, אבל הוסבר לי כי לדעתו הוא חייב להעלות את מאמרי כתגובה...
לילה טוב
קובי
|
|
|
|
|
ספר טוב מהו ? (תושבה : בבואה) (חדש)
דן סלס יום שני, 13/02/2006, שעה 9:24
בתשובה לקובי קמין
לאחר שכבר קראתי איזה ספר או שניים או 5,000 בחיים, פיתחתי לעצמי מדד פרקטי ופשוט לאיכות ספר, לא השפה , לא האינגלוז ולא התחביר הם שעושים ספר.
לטעמי איכותו של ספר נמדדת ברמת המשיכה של הקורא אל הספר, האם הקורא רוצה לסיימו, חושב עליו אחר כך, מזדהה עם הדמויות (ולא נרדם תוך כדי קריאה בערב)
השפה בה כתוב ספר היא רק כלי, לדעתי ספר צריך להשתמש בשפה שמתאימה לסופר ולקוראים לא גבוהה מידי ולא נמוכה מידי, שפה מובנת אך אינלגנטית.
לגופו של עיניין:
בבואה משך אותי לקרא, הדמויות ריתקו אותי ומצאתי עצמי באמצע הלילה ממשיך לקרא עד אשר אסיים את הספר.(מה שקורה לי רק עם ספרים בודדים) השפה קולחת גם אם יש בה פה ושם שוני מהאקדמיה זהו שוני של החיים, שוני שהופך את הספר לקולח ולא לבורח.
לסיכום: ממולץ בחום.
לעניין הויכוחים שהתגלעו להם כאן: מבדרים מאוד, אין להם קשר לספר, אלא למתווכחים,אבל כאמור בידור קל להמונים.
כאחד שלא כותב בפורומים או טוקבקים כמעט בכלל , מצאתי לנכון הפעם לחוות דעה שאני מקווה שהיא נקיה מהווכחנות הרגילה לפורמים אלו, כדי שמי שמחפש אולי דעה ''נקיה'' מהאינטרסים האישיים ימצא אותה כאן וגם כדי לאמר לקובי מילה טובה, ממתין בקוצר רוח לספר הבא.
|
|
|
|
|
ידעתי! (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 9:51
בתשובה לדן סלס
חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ולבסוף זה הגיע! סוף סוף, אחרי כל כך הרבה זמן שלא זכינו לזאת, הודעה שמאשימה אותנו באינטרסים אישיים!
קדימה, בחור. בוא וספר לנו מהם האינטרסים האישיים של הכותבים כאן. לנוחותך, התחל בי.
יאללה!
|
|
|
|
|
האינטרסים כאן ברורים (חדש)
מיכאל ג יום שני, 13/02/2006, שעה 10:02
בתשובה לNY
מדובר בעיסקה סיבובית פשוטה מאוד, בה אתה כותב ביקורת שלילית על הספר כך שאנשים לא יקראו אותו ויגלו פרטים שכתובים בו על קנוניית האילומינטי. הם בתורם ימכרו מניות בנק הפועלים לשרי אריסון, היא בתורה תמסור פרטים אישיים על לקוחות ל-CIA, שישחררו מספר שרידים מחלליות חייזריות לידי ביל גייטס שרוצה להכניס טכנולוגיות חייזריות לגרסה הבאה של ווינדוס, והוא יממן לך את הדלק לאופנוע בשנתיים באות.
אתה חושב שדבר כזה ניתן להסתיר?
|
|
|
|
|
סלח לי, (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 10:21
בתשובה למיכאל ג
אבל כפי שכל הכותבים באתר יוכלו לספר לך, התעריפים שלי גבוהים בהרבה.
|
|
|
|
|
וחוץ מזה אתה שונא את אחותו של קובי (חדש)
יעל יום שני, 13/02/2006, שעה 10:47
בתשובה לNY
זה מסביר את התעריפים הנמוכים בפעם הזו.
|
|
|
|
|
אלוהים אדירים! (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 13:17
בתשובה ליעל
מילא שמבקשים מאדם להוכיח שאין לו אחות - עכשיו אני צריך להוכיח שאין לקובי אחות?
אין גבול לחוצפה!
|
|
|
|
|
נו, כבר יש לך נסיון בזה. (חדש)
Boojie יום שני, 13/02/2006, שעה 16:25
בתשובה לNY
|
|
|
|
|
מה שנכון - נכון. (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 17:15
בתשובה לBoojie
לו לפחות היו מעלים דרישה מקורית כלשהי...
|
|
|
|
|
בחיי אלוהים וספר התורה (חדש)
קובי קמין יום שני, 13/02/2006, שעה 18:02
בתשובה לNY
אין לי אחיות, רק אחים
ואני גם לא כותב בכמה ניקים שונים ולא בשמות עט, נשבע
אבל בוא נראה אותך ממציא לי אחות (אחרי שכבר שידכו לי אח כתיבה ואחות כתיבה וכל מיני אחרים)
קובי
|
|
|
|
|
שום בעיה. (חדש)
NY יום שני, 13/02/2006, שעה 18:06
בתשובה לקובי קמין
הנה אני עושה את זה, שניה אחרי שאני ממציא לעצמי ביטול משכנתה ואוכל חינם.
|
|
|
|
|
בכיף, תוך הומאז' לתוכנית שאהבתי (באופן אובססיבי משהו) בנעורי: (חדש)
לילי יום שני, 13/02/2006, שעה 18:19
בתשובה לקובי קמין
מעט אחרי שנולדת, אתה לא יודע את זה אולי, הגיוני אפילו שלא סיפרו לך, אמך נחטפה על ידי חייזרים (שוחרי טוב! אולי. באופן וודאי נגלה זאת בעונה השמינית, כשכבר לא יהיו לנו צופים שיתלוננו על בעיות אמינות או קונסיסטנטיות. תוך שמירה על הזכות לשנות את דעתנו אם יבוא לנו), והדנ''א שלה שימש לשיכפול הייברידים חייזר-אנושיים. רובן נקבות ולכן אחיותיך-למחצה. לכן, יש לך אחות (כלומר, יש כמה מהן, אבל הן כולן אותה אחות, אז זה בסדר). מ.ש.ל.
|
|
|
|
|
התחלת ולכן תסיימי... (חדש)
יעל יום שני, 13/02/2006, שעה 18:38
בתשובה ללילי
ועכשיו הסבירי נא מדוע שונא ניר את אחת מאחיותיו למחצה של קובי?
|
|
|
|
|
לא אתגר. (חדש)
לילי יום שני, 13/02/2006, שעה 21:16
בתשובה ליעל
במהלך טיפול היפנוטי, התעורר בו זיכרון מודחק של אחת מהן דורסת את כלבו/חתולו/דג זהבו האהוב, בעוד הוא עומד משותק וחסר אונים ומביט בכל העניין מהצד. לכן, והיות ולא ניתן להבדיל ביניהן, הוא נדר נדר לחסל את כולן, או לכל הפחות להשמיץ את ספרו החדש של אחיהן-למחצה.
|
|
|
|
|
בום! (חדש)
קובי קמין יום שני, 13/02/2006, שעה 19:34
בתשובה ללילי
זה הקול של התודעה שלי שנחתה זה עתה בבור של הבנתי החדשה את אימי...
טוב שאבי ז''ל, אחרת הוא היה מה זה נעלב...
בכל מקרה, אני תורם את כל אחיותי לניר, נראה מה יעשה הוא על מנת להפטר מהן... (ומה תגיד על כך חברתו, טוב היא בטח תצפה אותן בשוקולד ותשלח אותן לאי שם...)
קובי
|
|
|
|
|
האינטרסים כאן ברורים (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:09
בתשובה למיכאל ג
מצחיק, תשובה נפלאה. כך יאה למבקר דה-לה-שמטע שמחזיק מעצמו מינימום אליעזר בן-יהודה. כה לחי
|
|
|
|
|
אחד מאיתנו לא הבין את התגובה. (חדש)
לילי יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:24
בתשובה לטוני ליס
אני לא רוצה להעליב או לקפוץ למסקנות, או משהו, אבל זה אתה.
|
|
|
|
|
אחד מאיתנו לא הבין את התגובה. (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:43
בתשובה ללילי
מאחר ואני את ולא אתה הריני רק להניח שאת זקוקה לקורס בהבנת הנקרא
|
|
|
|
|
כמובן. טוני. איך לא עליתי על זה. (חדש)
לילי יום שלישי, 14/02/2006, שעה 1:02
בתשובה לטוני ליס
אני מתנצלת מעומק הלב. את עדיין טועה.
|
|
|
|
|
אחד מאיתנו לא הבין את התגובה. (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:47
בתשובה ללילי
ואם לא שמת לב חביביתי, הגבתי לתגובה של מיכאל ולא לתגובה שלך. חשוב לקרוא וגם להבין מה קוראים
|
|
|
|
|
יפה אמרת (חדש)
יעל יום שלישי, 14/02/2006, שעה 11:18
בתשובה לטוני ליס
לגבי ''חשוב לקרוא וגם להבין מה קוראים''. נא ליישם.
|
|
|
|
|
כלומר, המדד היחיד לאיכות הוא סובייקטיבי? (חדש)
גרומיט יום שני, 13/02/2006, שעה 15:29
בתשובה לדן סלס
מצטער, לא קונה את זה. ודאי שגם זה חלק מהעניין, אבל צריך גם שהכותב ידע לספר סיפור - וזה דורש בין השאר שליטה טובה ביסודות הכתיבה.
את ''בבואה'', כפי שאמרתי, לא קראתי, אבל את ''יממה'', ספרו הקודם של קובי, אני מכיר היטב, ולא היה בו מבחינתי אף אחד מהמרכיבים שציינת למעלה. למעשה, מרחתי את זמן הקריאה שלו על פני שלושה ימים, פשוט כי לא יכולתי להמשיך לקרוא ברצף. לא עמדתי בזה. זה לא היה רק בגלל בעיות השפה והניסוח, אלא גם ריבוי הדמויות, העלילה הקטועה, העובדה ששום דמות שם לא עוררה בי הזדהות (לעזאזל, לא היה אפילו גיבור לספר) ושלל פגמים אחרים. לפי הביקורות שפורסמו כאן התרשמתי שאם היה כאן שיפור, הוא קוסמטי בלבד. אשמח להתבדות אם וכאשר אזכה לקרוא את ''בבואה''. באמת.
|
|
|
|
|
ללא עריכה לשונית וספרותית אין איכות (חדש)
גמדצוב יום שני, 13/02/2006, שעה 16:48
בתשובה לגרומיט
ניתן היה לסלוח להשמטת שלב העריכה בספרו הקודם של י. קמין אילו בספרו הנוכחי היה מתקן את השגיאה ומעסיק עורכים. אך י. קמין במדיניות ברורה אינו מוצא תועלת בעצתם של עורך לשוני וספרותי והתוצאות העגומות שהצביע עליהן ניר נראות לעין כל קורא.
|
|
|
|
|
לא יודע עד כמה אובייקטיבי אני יכול להיחשב בדיון הזה, (חדש)
שלמקו GRAS יום חמישי, 16/02/2006, שעה 17:44
בתשובה לגרומיט
אבל בהחלט- בבואה משפר כמה מהבעיות שהיו ליממה.
|
|
|
|
|
לא שניר לא יכול לסנגר על עצמו, (חדש)
שלמקו GRAS יום חמישי, 16/02/2006, שעה 17:42
בתשובה למיכאל ג
אבל הנוהג, כאשר יש שתי ביקורות של שני כותבים באותו מקום, הוא לא לפרט את החלקים ה''אובייקטיביים'' בשתי הביקורות, משום שזה מיותר- שתי הביקורות נקראות ביחד.
|
|
|
|
|
ביקורת לא ראויה (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:00
קראתי את הביקורת על הספר של י. קמין, והריני להודיע בזאת שאין לי מושג על מה יצא קצפו של המבקר.
קראתי את יממה וקראתי גם הספר הנדון. עם כל הכבוד למבקר, הריני סבורה שביקורתו היא גיבוב של שטויות. הספרים מסופרים היטב, מרתקים ושווים גם קריאה חוזרת.
נהוג לחשוב שמבקרים הם בדרך כלל סופרים מתוסכלים שאינם מעזים לכתוב אלא רק לשפוך מררתם על אלו שכן כותבים, אינני אוחזת בדעה זו בדרך כלל אולם יתכן מאוד והנה הוכחה לטענה הנושנה הזו.
|
|
|
|
|
ניר, שמעת? (חדש)
גרומיט משועשע יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:32
בתשובה לטוני ליס
אתה סופר מתוסכל שאינו מעז לכתוב. כדאי שתספר על זה למו''ל של הספר שלך.
|
|
|
|
|
ניר, שמעת? (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:45
בתשובה לגרומיט משועשע
ניר פרסם ספר? איזה אושר. אין ספק שביחס של מלל למחיר זהו אכן מציאה הסטרית
|
|
|
|
|
השתגעת? (חדש)
NY יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:47
בתשובה לגרומיט משועשע
אסור לגלות לו, הוא עוד יחשוב שספרי (שעומד לצאת לאור בחודש הבא, לטובת המעוניינים והמעריצות) אינו שלי!
שלא לדבר על עורכי היקרים במימד העשירי, בבלי פאניקה ובחלומות באספמיה, שודאי ירגישו מרומים לאחר שכבר פרסמו מסיפורי.
אכן, ברוֹך!
|
|
|
|
|
השתגעת? (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:50
בתשובה לNY
אל תטרח, אינני משתגעת על ספרי גרפומנים
|
|
|
|
|
נגמרו לך הטיעונים, אני מבין. (חדש)
NY יום שלישי, 14/02/2006, שעה 0:57
בתשובה לטוני ליס
אז מה הסיבה הנוכחית שלי לקטול את קובי? סכסוך על שלום-בית עם אחותו שתחיה? (אין לו...)
או שמא סיבה אחרת? אני חייב לדעת. הרי ניתחת את האופי שלי בזריזות כה רבה, בצורה כה חדה וחלקה! כעת אני יודע שאני גם סופר מתוסכל וגם גרפומן - איך לא הבנתי זאת עד היום? מה אני עוד? גלי לי!
(ואגב, יש בנו שיחשדו במניעיך את - פתאום מופיעה כאן מישהי שמעולם לא ביקרה כאן קודם ומתחילה להטיף בשער. או שמא - לא! לא יתכן! - שמא את ידידתו של קובי ודעתך משוחדת? מה פתאום! היה לא תהיה!)
|
|
|
|
|
ניר, קצת הגזמת.... (חדש)
קובי קמין יום שלישי, 14/02/2006, שעה 8:23
בתשובה לNY
ככה אני צריך להתעורר על הבוקר...
לא יפה, אתה מכיר את דעתי ואתה מכיר את הנהלים, נקה את זה ממך.
קובי
|
|
|
|
|
אותך אני מכיר. (חדש)
NY יום שלישי, 14/02/2006, שעה 9:12
בתשובה לקובי קמין
אותה לא.
|
|
|
|
|
אותך אני מכיר. (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 16:20
בתשובה לNY
נעים מאוד, טוני ליס, בת 42, נשואה, אם לשניים,(בן 24 ובת 18), מתגוררת בברזיל כרגע, תולעת ספרים מגיל שלוש, חובבת גינון בישול והומור, אמא של טוסקה ואיינשטיין, כלבי פאג שמנהלים לי את החיים.
|
|
|
|
|
אותך אני מכיר. (חדש)
אבי אנגל שבת, 14/02/2009, שעה 1:07
בתשובה לטוני ליס
שלום לך טוני, מחפש אותך זמן רב, ידידך משכבר הימים אבי אנג'ל קצין הבילוש של אילת מלפני 15 שנים. נשוי, פנסיונר, עומד לבקר בברזיל, אשמח לקשר מחודש, ד''ש למרקו
|
|
|
|
|
WTF??? (חדש)
Boojie יום ראשון, 15/03/2009, שעה 23:06
בתשובה לאבי אנגל
|
|
|
|
|
נגמרו לך הטיעונים, אני מבין. (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 16:13
בתשובה לNY
לא נגמרו לי הטיעונים, יש לי עוד כהנה וכהנה, אולם אני מתגוררת בברזיל ומה לעשות, שעות הערות והשינה שונות עבורי ויש לי גם עבודה לעשות ואינני פנויה כל היום לבדוק מה כתבת ואיתך הסליחה שאינני מקדישה כל זמני ומרצי להגיגיך. אני קוראת מדע בדיוני מאז למדתי לקרוא ועשיתי במרוצת שנותי הרבות אף מרובות קילומטרז' נאה של קריאה. אני קוראת בקביעות את המאמרים, הביקורות והסיפורים באתר אולם עד כה השתדלתי לא להביע דעתי על השתלחויות שלך בספרים שנראו לי ראויים, מכיוון שמה לעשות, לא כולנו חושבים זהה וכך יופי. אמש נכבדי, לאחר שקראתי את הביקורת לך על הספר החלטתי לראשונה להגיב. קצה נפשי נכבדי בביקורות לא מנומקות, לא ראויות ומתלהמות. טיעונים מדוע ולמה הביקורת שלך איננה ביקורת אלא גיבוב מילים, יש ויש לי למכביר, אולם אינני מתכוונת לנהל איתך מלחמות מעל האתר. האי-מייל שלי מצורף, אתה מוזמן להמשיך להתנגח איתי אישית. אגב, אינני מטיפה, אני מביעה את דעתי עליך, גם אם היא לא נראית לך. ואינני ידידתו של קובי, אני לקוחה וותיקה שלו כפי שאני לקוחה בעוד כמה וכמה חנויות ספרים בארץ בהן אני מבקרת כשאני מגיעה פעם בשנה.
|
|
|
|
|
אין לי שום כוונה להתנגח איתך אישית. (חדש)
NY מתמקד בעיקר יום שלישי, 14/02/2006, שעה 16:30
בתשובה לטוני ליס
אין לי גם שום כוונה לנהל דיון עם מי שכל טיעוניו אינם אלא רצח אופי שלי (סופר מתוסכל, גרפומן, וכו'). כשיהיה לך טיעון מנומק ממשי לגוף הספר או הביקורת, את מוזמנת להגיב כאן. טיעונים לגופי שלי ימחקו לאלתר.
לא הוגן, אה? תתרגלי.
|
|
|
|
|
אין לי שום כוונה להתנגח איתך אישית. (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 18:43
בתשובה לNY מתמקד בעיקר
נכבדי הטיעון שלי מלכתחילה היה שהביקורת שלך, מה לעשות, היא ביקורת גרועה, לא מנומקת, וגם טועה ומטעה. טיעונים באשר לגופך אין ולא יהיו לי, ראשית, אין לי מושג כיצד אתה נראה, שנית, אינני נוהגת לשפוט אנשים לפי צורתם החיצונית. באשר לספר - הספר מרתק לדעתי, אהבתי אתהעלילה, את צורת הכתיבה ואהבתי עוד יותר את השפה, שמצאתי אותה קולחת ומשעשעת. באשר לדעתי עליך כי אתה גרפומן - מה לעשות ואני עדיין עומדת על דעתי זו, מלל המילים להם אתה קורא ביקורת לא הופך אותך למבקר ראוי בעיני.
|
|
|
|
|
מ.ש.ל. (חדש)
NY יום שלישי, 14/02/2006, שעה 18:47
בתשובה לטוני ליס
|
|
|
|
|
מ.ש.ל. (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 19:00
בתשובה לNY
צר לי אולם תגובתך אינה מובנת לי
|
|
|
|
|
וזה, חוששני, (חדש)
NY יום שלישי, 14/02/2006, שעה 19:15
בתשובה לטוני ליס
המצב עם כל תגובה לה הגבת כאן. כיוון שכך, איני רואה טעם בהמשך הדיון, ואני מאחל לך חיים מאושרים ופורים, ואם אפשר נטולי תחיבת אף בעניינים בהם אינך מבינה דבר.
|
|
|
|
|
מותק, אמירות בנוסח (חדש)
Boojie יום רביעי, 15/02/2006, שעה 4:48
בתשובה לטוני ליס
''הכפשתי אותך באינטרנט, אבל מאחר שאין לי עניין ללכת איתך מכות בפומבי, את הנימוקים אמסור לך באימייל'' לא עוברות מסך.
התחלת בללכלך בפומבי? תנמקי בפומבי. עד כה שמענו ממך שהביקורת של ניר היא גיבוב מלל (או איך שלא הגדרת את זה), שהוא סופר מתוסכל שמעולם לא כתב, שהוא גרפומן (וזאת, אני בטוחה, על סמך עיון מעמיק בכתביו שעל פרסום חלק מהם, כך אני גאה לציין, יש לי אחריות לפחות חלקית) והשד יודע איזה שטויות אחרות, אבל את הנימוקים הענייניים את מסרבת למסור בפומבי.
צר לי, זו התנהגות טרולית. יש סימוכין להלעזותייך? הואילי לתת אותם בפומבי. אין? אני תומכת במחיקת ההודעות שלך. השמצות שהמפרסם אותן מסרב לנמקן אינן ראויות לפרסום באתר זה.
|
|
|
|
|
מותק, אמירות בנוסח (חדש)
טוני ליס יום רביעי, 15/02/2006, שעה 15:59
בתשובה לBoojie
ביקורת עניינית על מאמר שמצאתי אותו לא ראוי איננה בגדר הכפשה. יפה מאוד שהמבקר כאן נושא בתואר ''מבקר ספרות'' אבל ברגע שאחד מהקוראים לא מסכים עם דעתו הוא מחליט ''ללכת מכות''. תודה, לא תודה. ואם ''המבקר הספרותי'', שטוען משום ''שאיננו מכיר אותי'', שיש שיקולים זרים בדעה שהבעתי על מאמרו, אז ממש אין מקום להמשיך בדיון כי זה איננו דיון, אלא החלפת מהלומות מילוליות ובכך אין לי עניין, לא עם המבקר, ולא איתך. אין בכך להוסיף כבוד לא לאתר ולא לכל הנוגעים בדבר. שמחתי מאוד להביע דעתי לראשונה על ''ביקורת'' שקראתי באתר, ההתנסות אכן הייתה מאלפת, חוויה בלתי נשכחת. נפלא לגלות שאנשים שלכאורה פתוחים לרעיונות חדשים וחדשניים הופכים לשומרי חומות נזעמים ומבטלים כל דעה שאינה דעתם.
|
|
|
|
|
תנסי להבין אותנו. (חדש)
לילי יום רביעי, 15/02/2006, שעה 16:32
בתשובה לטוני ליס
את מופיעה כאן, יורדת על המבקר בלי לנמק, ואז עונה להודעות בלי לטרוח לקרוא ולהבין אותן כמו שצריך.
ואני אף אביא דוגמאות:
להודעה הומוריסטית, שניסתה להראות עד כמה פרנואידיות תורות הקונספירציה באתר לפעמים, ענית שהיא מנגחת את המבקר כראוי לביקורת גרועה - שום קשר בין ההודעה לתגובה שלך.
להודעה של המבקר, שכנראה נגמרו לך הטיעונים כי את מביאה טיעונים אישיים ולא מבוססים (שהוא לא כותב, שהוא גרפומן), ענית שזה לא שאין לך מה לומר, אלא מדובר בהפרשי השעות.
ואלו שתי תגובות שאני זוכרת בשליפה, בלי לחזור ולקרוא את כל התגובות האחרות שלך. בשלב מסוים, כשמתעלמים מדברי אנשים ובוחרים לפרש אותם כפי שמתאים לך וללא שום קשר למשמעותם המקורית, זה מעייף. בבקשה, אל תנסי לגרום לזה להיראות כאילו גולשי האתר הם שלא בסדר ומדכאים את נפשך החופשית - מקובל להביע דיעה, פשוט צריך לדעת איך לעשות את זה.
|
|
|
|
|
תנסי להבין אותנו. (חדש)
טוני ליס יום רביעי, 15/02/2006, שעה 17:48
בתשובה ללילי
הביקורת שלי על ביקורת המבקר הייתה שהיא אינה בבחינת ביקורת ספרותית, אלא מאמר תלוש, מתלהם שאינו מנתח את הספר ואת עלילתו. בתגובה ל''נגמרו לך הטיעונים''? שכתב לי המבקר, עניתי פשוט שישנן הפרשי שעות, ובשעה שהוא ציפה שאשיב לו אני ישנתי שנת ישרים. .
באשר לתגובתי לההודעה ההומוריסטית,זו אכן הצחיקה אותי, ללא קשר לדעתי על הביקורת שנכתבה.
המבקר במקום לנהל דו שיח נאות טען שמאחר ש''אינו מכיר אותי'', הוא מטיל ספק במניעי לכתוב את דעתי על ביקורתו. מאחר ולא הסתתרתי מאחרי שם בדוי או כינוי, עצם העובדה שהמבקר טען שדעתי משוחדת, שיכנעה אותי שאין טעם להמשיך את הוויכוח, לא התעלמתי מדברי המבקר, פשוט סירבתי להיגרר לוויכוח שגלש לפסים לא נעימים עם מבקר שאינו מסוגל לקבל ביקורת על כתיבתו.
ובאשר לביקורת ספרותית ראויה - היא ישנה, היא קיימת ואפשר למצוא אותה אצל אריאנה מלמד, יורם מלצר ועוד רבים וטובים. אשוב שוב על טיעוני - הביקורת על הספר בבואה אינה ביקורת, היא השתלחות. ככה לא כותבים ביקורת ספרות!
|
|
|
|
|
תנסי להבין אותנו. (חדש)
יעל מגייסת סבלנות משום מקום יום רביעי, 15/02/2006, שעה 18:13
בתשובה לטוני ליס
הבעיה היא שהביקורת שלך לא היתה על הביקורת של ניר. הביקורת שלך היתה על ניר עצמו. (גרפומן ועוד). ביקורת שלא נסמכת על כלום מלבד השערות פרועות שלך שבמקרה הן גם רחוקות מאוד מהאמת. יש לך מה להגיד נגד מה שניר כתב בביקורתו? תכתבי בדיוק מה היה לא נכון במה שהוא כתב, למה זה כך, ומה לדעתך היה חסר.
להגיד שהמבקר הוא כותב מתוסכל, גרפומן ושאר מחמאות זו לא ביקורת על הביקורת. זו ביקורת על המבקר, וזה לא יפה ולא מקובל.
אולי זו הפתעה בשבילך, אבל לא כל ביקורת סיפרותית צריכה לנתח את הספר. במקרה הזה, ניר התעמק בבעיה הכי מרכזית בעיניו - נושא השפה. מבחינתו נושא זה מאפיל על כל השאר, ולכן הוא כמעט ולא נגע בשאר הדברים. ולהבדיל ממך, הוא הביא סימוכין לטענותיו מתוך הטקסט.
במקביל - אם שמת לב במקרה - הוא פרסם פה באתר ביקורת של מבקר אחר שהתעמק בסיפור, ואפילו חשב שהוא טוב. כך שאי אפשר לבוא לניר בטענות שהוא לא נתן לספר צ'אנס הוגן, אחרת הוא לא היה מפרסם את הביקורת השניה.
לדעתי ניר היה שמח לנהל איתך דו שיח נאות, אם לא היית משתלחת בו אישית וזורקת עליו כינויי גנאי מזוויעים. אבל מרגע שהתחלת עם זה, זה כבר היה אבוד.
|
|
|
|
|
את טוני ליס מאילת? (חדש)
גמדצוב יום שלישי, 14/02/2006, שעה 8:40
בתשובה לטוני ליס
|
|
|
|
|
את טוני ליס מאילת? (חדש)
טוני ליס יום שלישי, 14/02/2006, שעה 16:23
בתשובה לגמדצוב
התגוררתי באילת הרבה שנים, כן.
|
|
|
|
|
כמובטח, תגובה לתגובה - הזועם לא ממש טוב ליהודים. (חדש)
קובי קמין יום שלישי, 14/02/2006, שעה 8:43
אודה בפה מלא, אשמתי. אני חובב ספרים
בתגובה על רגל אחת, לתגובת הזועם.
י. קמין
כשכותב המבקר הנכבד: אלו רגשותי כאשר קראתי את הספר, או יאמר, לטעמי אין בספר כך וכך… מצויין, זהו טעמו ואין בליבי עליו.
כשכותב המבקר ''אין בספר עלילה מעניינת, קונפליקט משמעותי, דמויות עמוקות וטכניקת כתיבה טובה'', הרי זאת ביקורת ראויה ולגטימית, ואפילו מנוסחת היטב. ואז מוסיף נימוקים ודוגמאות, נהדר. גם קהל הקוראים וגם הסופר עצמו מוצאים תועלת בבקורת.
ואכן, אני רואה לעצמי חובה מענגת להחמיא לזועם על התקדמותו ברזי הכתיבה הלא מתלהמת. (באופן יחסי כמובן)
לטעמי, דווקא תגובתו לתגובתי הייתה מוצלחת כבקורת פי כמה מבקורתו המקורית. ועדיין, חילוקי דעות רבים לי עם המבקר, וברשוכם אפרט.
ראשית, דבר מהותי אחד שכח המבקר הנכבד (כמובן עד בלי די) להכניס לרשימת המכולת הנדרשת מבחינתו לספר כלשהו (מלבד עלילה, קונפליקט וכו') והוא הנאה הבסיסית מקריאת הסיפור. דבר שבעיני – קודם לכל.
שנית, יש להפריד בין בקורת על תרגום לבקורת על מקור, וכאן נופל המבקר החביב בהתלהבותו שלו עצמו. והבה אפרט מעט, ''החזק את סוסיך'' הנו תרגום מילולי לביטוי שמקורו בשפה האנגלית ועל כן מאבד את משמעותו. עד כאן גם אני וגם המבקר תמימי דעים.
אולם, השפה העברית עוברת תהליך מהיר של אבולוציה, ולמען האמת די משעשעת, והמבקר השנון שהתעלל בתרגום הביטוי הקלוקל, הפך במו ידיו את הביטוי ל'קאלט' (אופס…) ומשם קצרה דרכו של הביטוי להפוך לעברית מדוברת, ואחרי כן מודפסת. הדברים אכן קורים כך, (רצ''ב 'קאלט') והיה וסופר פלוני או אלמוני ירצו להשתמש בביטוי… נו, מה לעשות? הביטוי עצמו הופך לראוי (ומשעשע) וזאת עוד לפני שסופר זה או אחר שילב אותו בספרו…
לדוגמא (מספר שעדיין לא נכתב, אולם מי יודע...): וניר יניב אמר, ''ידידי, במחילה מכבודך, החזק בסוסיך, לפני שאני מוריד לך נעל בראש''. הוריד הזועם את ראשו ומלמל, ''שיט(!), נתפסתי בשערותי המסולסלות, פספסתי''.
אה, מה יגיד על זה המבקר?
ומה באשר לסופר אשר אינו דובר או קורא את השפה האנגלית? האם זה שהמבקר מוצא דמיון בין ניסוח העברית לדקדוק האנגלי כבר הופך את דבריו לנכונים, או מדוייקים? תמהני. אני למשל לא שולט באנגלית, ומה כל שכן לא דובר אנגלית, ומה בכך? (ויעידו מכרי כי אפילו סרטים באנגלית קלה אינני מוכן לראות ללא תרגום)
ובאותו עניין - לו היה המבקר הנכבד מוצא מילה אחת, או ביטוי אחד או יותר המתאימים להגדרתו ''מאונגלז'' היה הגיון מה, אם כי קלוש בקצפו. אולם אם כפי שטוען המבקר בלהט, הביטוייים רבים כחול על שפת הים, היה המבקר השנון משתמש בהגיונו ובודק האם יתכן כי הסופר (שאותו המבקר מכיר - גילוי נאות) אכן התכוון למילים כפשוטן...
ועכשיו יקפוץ המבקר החרוץ שניטלה ממנו הלוגיקה הבנויה לתלפיות אך השגויה של עוקצו ויצווח – המשלב, המשלב…
נו נו, קבע לו המבקר בשרירות לבו כי הסופר בור ועם הארץ ואינו מבין לא את המשלב, ולא משלב מהו. המבקר תובע מהסופר כי ראשית ידע מה נכון ומה מקובל, (האים על הסופר לבלוע לפני כן ולזכור בעל פה את כל מילון אבן שושן, או אולי מילון בן-יהודה, או עשר שנות השתלמות בנבכי האקדמיה ללשון העברית) ורק אז, לאחר שיעבור את מבחן הידיעות השלם (אצל מי?) יוכל להחליט איך להשתמש בשפה.
במחילה מכבוד המבקר, זהו קשקוש מוחלט והפגנה נוספת של התלהבותו של המבקר מעצמו, שליטתו ברזי השפה ויפי ניסוחיו.
השפה המדוברת והנכתבת הינה שפה חיה ונושמת, ושילוב בין משלבים שונים הנו לגטימי. לי למשל, הדבר אינו מפריע, ולעיתים אף מעניק נופך נוסף לשפה, ואחזק את דברי בהצהרה נוספת – כל אשר נאמר ראוי להכתב. יזכר אדוני המבקר בספר הנפלא 'פרפר' מאת הנרי שרייר, ויעבור בבקשה על המשלבים השונים, או יקרא כבודו את הספר 'דודה אסתר' (לצערי שכחתי את שם המחבר) שמחברו אפילו לא ידע לכתוב או לקרוא ועל כן הכתיב את הספר בתערובת מרתקת של שפה גבוהה ונמוכה ללא סדר או שיטה, אולם התוצאה… תענוג.
שלישית, כשכותב המבקר ''הטענה הנוגעת לעריכה מזכירה לי את הזעקה הידועה כנגד מבקרי הסרטים: ''אתה יודע לביים סרט? לא? אז תשתוק!'' טענה זו פסולה מעיקרה…'' אני מסכים! אולם לא זאת הטענה, וטענה זו לא נכתבה מצדי ולו ברמז.
במקרה זה דומה המבקר לאותו המחפש את המטבע מתחת לפנס למרות שהמטבע אבד במקום אחר. יכול המבקר מצדי להיות סופר נפלא ומדהים, וגם להפליא שבחים על כתיבתו הוירטואוזית… אז מה? למי איכפת? ובמה זה קשור?
כמו כן כותב המבקר, ''אך כידוע לכולנו, ללא חוקים אין שפה''. מבלי להתפס לקיצוניות יתרה, (למען הבהר הבהרה סופית – ישנם חוקים) הרשה לי רק לנגוע בשגיאה היסודית של המשפט עצמו: באמת? ובאיזה שפה תנסח את החוקים? האם הביצה אתה או התרנגולת? ואולי ימציא המבקר את ביצת התרנגול? לידיעתך, שפה קודמת לכל. גם לחוקים.
ומעבר לכך, מי שמך לקבוע כי ידוע לכולנו? האם המבקר במחילה הוא מלך? או כמאמרו המפורסם של מארק טווין, ''אני והתולעים''.
ועכשיו לנקודה נוספת, והרשה לי להתלות באילנות גבוהים על מנת להבהיר את עמדתי, כשסופרים כמו פול קארני, טים פאוורס, ג. גבריאל קי ודומיהם כותבים פנטזיות עם נגיעה הסטורית, ולחילופין ניל גאימן ואחרים הכותבים פנטזיה אורבנית וכו', ובכלל, כשסופר מציין כי עלילת ספרו מתרחשת בניו-יורק בשנת 1940, או לחילופין במאה ה-13 הרי הוא מגדיר למען הקורא או המבקר את טווח ומיקום ההתרחשויות.
אולם מהי המהות היסודית של הרעיון העומד מאחורי המושג 'פנטזיה', ולחילופין, חופש אמנותי?
בעיני, מתבטאת ספרות הפנטזיה גם (לא רק כמובן) ביכולתו ורצונו של הסופר לכתוב סיפור אשר אינו נוגע במיקום מסויים, או לצורך העניין אפילו בזמן מסויים.
התעקשותו של המבקר להצמד לאיזור מסויים, או לתרבות מסויימת, (''גם אני, אם אנסה לכתוב כך על מארק ועל ארצ'י, אהיה שרוי בבעיה. מארק וארצ'י שנכתבו על ידי סופר ישראלי שאינו מכיר את התרבות האמריקאית לעומקה הנם מלאכותיים, ושום דבר לא יעזור'') ולחילופין לגזור מסקנות נחרצות מהצמדותו שלו, מראה שוב עד כמה לוקה המבקר בהבנתו את רעיון החופש האמנותי בז'אנר זניח בשם פנטזיה. ויותר מכך, את הקיבעון המחשבתי בו הוא עצמו שרוי.
האם המבקר הנכבד כלל מבין את המושג תרבות? האם המבקר מבין כי תרבות יכולה להיות מליון דברים שונים, ויחד עם זאת להצטמטם לדבר אחד מבהיק כיהלום?
מה קשור עצם היות הסופר ישראלי לעניין? האם יבוא המבקר באותן טענות לבארי יוגארט, מחבר הספר הנפלא 'גשר ציפרים' על כי הוא אינו סיני? (אה, וראוי לו למבקר לזכור גם כי הספר הנדון אינו ספר הסטוריה, אלא המצאה מדמיונו הפורח של המחבר…)
למה דומה הדבר, נאמר יכתוב סופר פנטזיה פלמוני ספר פשוט, קוסם, גנב, גמד, מכשף, חרב קסומה וכו'… אולם יכניס בתוכה תשע גנבים, ולא אחד כמקובל. מיד יקפוץ מבקר א' ויצווח – לא חוקי, לא יפה, לא מכובד.
ויחרה אחריו ידידו מבקר ב' – לא רק זה, אלא שגם ברי כי הסופר לא קרא את כל ספרי הפנטזיה ביקום המוכר, ועל כן פסול הספר.
ונקודה נוספת, ברשותכם. כותב המבקר בנחרצות, ''הנה, לשימושכם, לא-סיפור: משה היה דייג עני. יום אחד הוא הלך לים לדוג. בערב הוא חזר עם דג''.
אוי אוי, קביעה כה נחרצת וכה לא מדוייקת מתקשה הייתי למצוא גם לו הייתי מנסה. ואולי קביעה זו הינה שורש חילוקי הדעות ביני לבין המבקר המתלהם. לידיעתך אדוני המבקר, זהו אכן סיפור. בכל רמ''ח אבריו ושס''ה גידיו. יתכן והוא משעמם, (קצר מידי) יתכן והוא עלוב (סתם דג), לא מספק (דמות הגיבור לא מפותחת), ילדותי ועוד… אבל זהו אכן סיפור.
ולסיכום, מחמאה אחת נוספת, כשרוצה המבקר אכן הוא מסוגל להיות יותר ענייני ופחות מתלהם, יפה, המשך בדרכך זו, אני כבר השגתי משהו.
|
|
|
|
|
כלומר, לשיטתך, אין חוקים, אין דין ואין דיין. (חדש)
NY יום שלישי, 14/02/2006, שעה 12:48
בתשובה לקובי קמין
השפה היא ''דינמית'' ו''חופשית'', איש הישר בעיניו יעשה, תודה רבה ויאללה ביי.
וכעת אמור נא לי: אם זו הגישה, מדוע אתה זקוק לעורך? מדוע תוציא את הספר כמו שהוא, כפי שיצא מתחת ידיך?
(אגב ''לזכור בעל פה את המילון'' - זה בדיוק תפקידו של העורך הלשוני. לעבוד עם מילון, ועם ספרי דקדוק וחוקי פיסוק, וכל השאר. על זה משלמים לו. אבל שכחתי - הרי מקצוע זה מיותר לחלוטין, לשיטתך... או שמא? אולי יש לו, לעורך הלשוני, תפקיד אחר לו איני מודע? ואף מלה על ''לעמוד על זנזיבר''...)
הגישה שלי, לעומת זאת, לא דנה (כפי שאתה יודע היטב, ומצער אותי לראות שדרדרת את הדיון לידי כך) במספר הגמדים המקובל ובשטויות דומות. היא מבוססת על אמונתי הבלתי מעורערת שכדי לעסוק באמנות יש לשלוט בטכניקה הכרוכה באותה אמנות ו*לדעת* מה נחשב לנכון, *גם אם מתכוונים לשבור זאת*. למשל, מוסיקה טובה היא כזו שיצרו מוסיקאים השולטים בטכניקת הנגינה וההלחנה. זה לא הדבר היחיד החשוב - צריך עוד דברים - אבל *בלעדיו* לא תהיה מוסיקה טובה, נקודה. כנ''ל ציור, פיסול, קולנוע וספרות.
ואתה, ידידי, לא שולט בטכניקה הזו. הלוואי שהיית. לא היה שמח ממני לקפץ ולכרכר(!) בראש חוצות ולזעוק אל השמיים האפלים ''קובי גאון ספרותי! קנו כולכם את ספרו!'' שיר תהילה הייתי כותב לך, חי נפשי.
אך לא.
(הערת אגב: הספר ''פרפר'' אכן טוב מאד, אבל תרגומו נורא ואיום. בדיוק זו הבעיה שלך, לדעתי: קראת המון תרגומים רעים, התרגלת אליהם, ואת שפת המקור אינך יודע, כך שאין לך מושג מתי אתה קורא ביטוי מאונגלז ומתי לא. על כן ספרך נראה - לצערי הרב - כמו אחד מהם.)
|
|
|
|
|
שוב זנזיבר? (חדש)
גמדצוב יום שלישי, 14/02/2006, שעה 15:27
בתשובה לNY
אז התווכחתם על עריכת התרגום של חמוטל והיום על עריכה לשונית של קובי.
ניר: התרגום, לעומת זאת, בעייתי מאד.
ניר: טעויות - המון. הספר, כך נראה, לא עבר עריכה. יש בו מכל טוב הארץ, שמנה וסלתה: החלפות מילים בעלות צליל דומה (''עם'' ב''אם'', ''אלא'' ב''אלה''), אותיות חסרות, אותיות נוספות (לידיעתכם: במילה ''ביצה'' ובהטיותיה יש י' אחת בין ה-ב' ל-צ', ולא תאמינו כמה פעמים הן מופיעות בספר), שגיאות כתיב (לפחות שלושה איותים שונים למילה ''אינטליגנציה'', שניים מהם באותו עמוד, כולם שגויים), טעויות בשיוכי מין, זמן וכמות, פיסוק, ובכלל - כל דבר שעורך סביר היה מנכש לאחר מעבר בודד על הספר.
קובי: ידעתי מראש שתהיינה כמות של בעיות עם התרגום, וכו' אבל לדעתי הספר היה צריך לצאת גם ככה ואני יכול לפרט את הנימוקים למה בכל זאת הוצאתי אותו ככה
קובי: אי לכך, כשקיבלתי את התרגום לספר קראתי אותו בעברית ומבחינתי הוא היה זורם ושוטף ואפילו מדהים מבחינה צורנית.
תחושתי הייתה כי אסור לי לתת לעוד יד לעבור על התרגום ולשנות את הספר, וכך גם אמרתי לחמוטל (שלזכותה אומר כי היא אכן הזהירה אותי מהפסטיבל העכשווי...)
קובי: כבר כתבתי שלכל ספר תהייה עריכה וזהו מקרה מיוחד, האים מישהו לא הבין את זה?
|
|
|
|
|
אבקש לא לשרבב אותי לעניין הזה. (חדש)
חמוטל לוין (AKA ספיר) יום רביעי, 15/02/2006, שעה 10:27
בתשובה לגמדצוב
את קובי אני אוהבת.
ניר מצליח להצחיק אותי לפרקים, וזה עניין די נדיר.
את לעמוד על זנזיבר, לעומת זאת, לא קראתי בעברית או באנגלית, וקל וחומר שלא ערכתי אותו.
עד כה הצלחתי לעבור בשתיקה על הרבה עקיצות וירידות שהופנו לאנשים אחרים (או כך לפחות נראה לי) אבל איכשהו נגעו גם בי בדרך, אבל על זאת אני מסרבת להבליג, לכן אני אומרת שוב, ואני מקווה שבפעם האחרונה:
החרא הזה [זנזיבר] לא קשור אלי בשום צורה ואופן, ואני מאחלת הנאה ואושר לכל מי שירצה להמשיך להתבוסס בו (אני עברתי למחוזות נעימים בהרבה מאז), אבל בבקשה, השאירו אותי מחוץ לעניין.
|
|
|
|
|
אבקש לא לשרבב אותי לעניין הזה. (חדש)
גמדצוב יום רביעי, 15/02/2006, שעה 14:23
בתשובה לחמוטל לוין (AKA ספיר)
מקריאת תגובתו של קובי בפתיל זנזיבר ניתן להבין שהיית קשורה לתרגום זנזיבר. מתגובתך עכשיו ברור שאין לך קשר ואפילו כתבת כך בתגובה ישנה להודעתו של קובי ועכשיו הנושא ברור.
|
|
|
|
|
טוב, הפעם אתה כבר נסחף. (חדש)
קובי קמין יום שלישי, 14/02/2006, שעה 22:37
בתשובה לNY
אתה חוזר לכתוב בשנינות אך ללא קשר למה שכבתי.
במחילה ממך, אל תנסה לנסח עבורי את מחשבותי ואת כוונותי ולפרשן את הנסתר, אלא התייחס לדברי כפשוטם.
ולעניין תגובתך:
א ישנם אינספור יוצרים וגאונים באמנות שלא ידעו דבר וחצי דבר על טכניקת הנגינה, על ציור, על פיסול, על ריקוד וכו' ויצירותיהם הטובות ביותר נוצרו בטרם למדו את ה''נכון'' ו''המקובל'', נקודה.
ב (ללא יוהרה מיותרת) קראתי ללא ספק הרבה הרבה יותר ממך ספרות קלסית, ספרי ילדים ונוער, ספרי פילוסופיה והגות, וודאי ספרי שירה ומחזות. שלא לדבר על כל מיני ציפורים משונות...ובתרגומים משובחים. ואני מתכוון לפי הסדר, החל מהספרות הרוסית, פולנית, גרמנית, צרפתית,צ'כית דרום אמריקאית, אמריקאית, סינית, יפנית, יוונית רומית, ואפילו יצירות שתורגמו מהיבשת השחורה, כולל ספרות בריטית וספרות גרוזינית (בעיקר שירה), איסלנדית ועוד כמה וכמה דברים זניחים.
ג לא אמרתי בשום מקום ''אין דין ואין דיין'' ךמעשה כתבתי במפורש - יש חוקים.
אולם העלתי את האפשרות כי גם החוקים משתנים לעיתים, ולא תמיד ההצמדות לחוקים היא הדבר החיובי.
ד מעולם לא אמרתי שעורכים מיותרים (ואף לא מבקרים)החזק בסוסיך ידידי, ואף לא שאר אנשי המקצוע.
|
|
|
|
|
כך? (חדש)
NY יום רביעי, 15/02/2006, שעה 0:10
בתשובה לקובי קמין
א. הבא, בבקשה, דוגמאות.
ב. אני בטוח שקראת הרבה יותר ממני. אני גם בטוח שרוב התרגומים להם אתה קורא משובחים אינם כאלה, כיוון שלצערי שיפוטך בתחום זה, לדעתי, הנו לקוי - דבר המודגם, בין השאר, בכתיבתך. לכן גם הערתי בגוף הביקורת, בעצב, כי קריאה אמנם נחוצה אך אינה מספיקה.
ג. אני שמח על כך שאנו מסכימים שיש חוקים. אנו אך מסכימים שהם משתנים מעת לעת. עם זאת, אני גורס כי יש לדעת את החוקים בטרם ננסה לשברם או לסטות מהם. ואתה?
ד. אני שמח לשמוע שטעיתי ושאתה אכן מכיר בנחיצותם של עורכים, ואני אפילו מוכן להתנצל על כך שחשבתי אחרת. אך אם כך, מדוע לא השתמשת בשירותיו של עורך לשוני מקצועי בטיפול בספרך הנדון?
|
|
|
|
|
טוב, בבקשה ידידי (חדש)
קובי קמין יום רביעי, 15/02/2006, שעה 21:41
בתשובה לNY
ללא התיהרות מיותרת, מבחר מתרגמים מתוך מדף אחד מאגף הקלסיקה (בעיני)מספרייתי הפרטית:
א''ד שפיר – דיקנס
בן-אברהם – גורקי
זנדבנק – סינקלר לואיס
ז'בוטינסקי – אדגאר אלן פו
דיקמן - איניאס
אליעזר כרמי - ראניון
ביאליק – דון קישוט
אביגדור המאירי – הברון מינכהאוזן
ישראל זמורה – היינריך פון קלייסט
יואל הופמן – לאן נעלמו הקולות
רפאל אליעז - לורקה
אליהו מיטוס – ז'ן ז'אק רוסו
אליה גילדין – הנאווה לאדון
אביטל ענבר – אלבר כהן (אוכלמסמרים)
ארנון בן-נחום – מסע תענוגות לארץ הקודש
שלונסקי- כה אמר זרטוסטרא, טיל אולנשפיגל, כל שירת פושקין
לאה גולדברג – דון קשוט
אריה חשביה – כרמי את נאור
כפכפי – הקומדיה האלוהית
טשרניחובסקי – איליאדה ואודיסיאה
א הלוי – כתבי ג'ק לונדון
ג ליבס – וירגיליוס
בן יוסף – ז'אן ז'יואנו
אברהם ייבין – ג'יימס ג'ויס
מריים טבעון – ז'ורז אמאדו
ישעיהו לויט – מארק טווין
זליקסון – צ'כוב
ש. בן אברהם – סלמה לגרלף (מסע הפלאים של נילס, ירושלים...)
מקווה שנאים התרגומים בעינייך.
וכן, גם אני מוצא שחלקם היום מייגעים להחריד, ובכל זאת אני מחבב אותם (מטעמי נוסטלגיה אולי...)
לגבי יוצרים מופלאים (בתחילת דרכם)
פינק פלוייד, חיפושיות,חלק גדול מענקי הג'ז, אקדחי הסקס, בוב מארלי, רמברנדט, דירר, פיקסו, דאלי, גוגן (כולם אגב למדו בשלב זה או אחר, אבל יצירותיהם הראשונות עדיין מופלאות...)
אה, וסתם פרט טריוויה, מאיר אריאל,(אני חושב שהוא אולי אחד המשוררים הגדולים של השירה העברית)לא ידע תווים עד גיל ארבעים בערך...
קובי
נ.ב.
אנא הזכר לי בפעם הבאה לפני שאני פוגש אותך, להביא לך לקרוא את 'דון קיחוטה' בתרגום ביסטריצקי - עליו תוכל לכתוב לא מאמר אחד, אלא ספר עב כרס של מאמרים.
|
|
|
|
|
בקשתי לדוגמאות היתה ספציפית (חדש)
NY יום רביעי, 15/02/2006, שעה 23:57
בתשובה לקובי קמין
בהתייחסות לסעיף א' שלך: דוגמאות לאמנים שיצרו יצירות גדולות בלי לדעת טכניקה - ולא שום דבר אחר.
הדוגמה היחידה שהבאת העונה לכך היא הסקס פיסטולס, וזה יוצא מן הכלל נדיר מאד הקשור גם באינספור גורמים אחרים. כל השאר ידעו *בדיוק* מה הם עושים, ללא קשר לספסל לימודים זה או אחר (וממילא, גם אם אני מתעקש לדרוש טכניקה, מעולם לא כתבתי *איפה* ו*איך* צריך ללמוד אותה...)
באשר למבחר התרגומים בספרייתך - הם לא מהווים מדגם מייצג של אלפי הספרים שקראת, כך שהדבר אינו מעלה ואינו מוריד.
אבל דוקא את התשובות המעניינות ביותר השמטת - סעיפים ג', ד' שלי. נו?
|
|
|
|
|
אפרים קישון. (חדש)
Kipod יום ראשון, 19/02/2006, שעה 2:25
בתשובה לNY
יצר סרטים מופלאים מבלי ידע בקולנוע.
(לא שזה מוכיח משהו. לא כולנו אפרים קישון. למעשה, אני מוכן להמר בכל כספי שאף לא אחד מאיתנו הוא אפרים קישון.)
|
|
|
|
|
די, נו, קובי. די. (חדש)
goshdarnit יום רביעי, 15/02/2006, שעה 1:21
בתשובה לקובי קמין
קובי, כתיבה יפה היא כמו פורנוגרפיה: אי אפשר להגדיר בדיוק מה היא, אבל כולם יזהו אותה כשהם יראו אותה.
מספיק אנשים אמרו לך כאן שזה לא מה שהם זיהו.
כדי לכתוב יפה, כדי באמת לכתוב יפה, אתה צריך שליטה מלאה בעברית. וכשאני אומר מלאה, אני מתכוון אבשלום-קור מלאה. רק לאחר שתוכל למלא מאות עמודים בעברית תקנית, יפה ומלאה, ורק לאחר שתוכל לספר סיפורים שלמים עם העברית הזאת, תוכל להתחיל להיות יצירתי עם העברית ולשחק איתה. כל דבר אחר אולי יעבוד בראש שלך, אבל לא יצא יפה על הדף.
עכשיו אני די בטוח שגם אתה לא חושב שאתה כותב בעברית יפה כמו זו של, נגיד, דוד גרוסמן או מאיר שלו. נראה לי שאתה חושב שהעברית שלך בסדר, ושהיכולת שלך להעביר את המחשבות שלך עד הדף סבירה. אז די. מספיק להתווכח על ספר שאתה כתבת. ומספיק להתווכח על השפה ועל השימוש שלך בא. כי זה כמו פורנוגרפיה - השיפוט בעיני הקורא ושום טיעון שבעולם לא ישכנע את הקורא שאתה צודק ושהתמונה שהוא מסתכל עליה היא בכל זאת תמונה של שתי נשים ערומות.
מישהו לא אהב את הספר שלך? תמיד יהיה מי שלא יאהב את הספר שלך, גם אם אתה סופר טוב וגם אם אתה סופר רע. מישהו כתב שאתה לא יודע לכתוב? תמיד יהיה מי שיגיד את זה, גם אם (וכו'). כתבו עליך ביקורת רעה? תמיד (וכו').
רד כבר מהעניין. לא נחשפה שום ערווה, והשמיים לא נפלו. כתבו ביקורת לא סימפטית. די. כבר לא לכבודך. תתנהג כמו סופר מקצועי: תשתוק ותעבור לספר הבא.
|
|
|
|
|
אני לא מסכימה. (חדש)
לילי יום רביעי, 15/02/2006, שעה 1:50
בתשובה לgoshdarnit
מעטים - מעטים מאד - האנשים שיודעים את השפה העברית על בוריה. אני, למשל, לא אחת מהם, למרות שאני קוראת, הרבה, מגיל שש, ולמרות שאוצר המילים שלי גדול יחסית לרוב האנשים שאני מכירה. יש הרבה - הרבה מאד - אנשים שכותבים נפלא לטעמי, והעברית שלהם לא מושלמת.
פגומה, אבל יפהפיה. אם היה צריך לדעת עברית כמו אבשלום קור כדי לכתוב, היינו מפסידים הרבה סופרים טובים, ואף טובים מאד. ובתור מי שגדלה על כמה תרגומים משנות החמישים, אני יכולה להעיד שיש דברים רבים שהם תקניים להפליא אך לא קריאים, פשוט בגלל שמה שנכון הוא לא תמיד מה שנכון. אני סותרת את עצמי, אני יודעת.
הנה הנקודה שלי: אלוהים ברא עורכים לשוניים, עורכים, מגיהים, ושאר אנשים שתפקידם לקחת את העברית הפגומה-אך-יפהפיה של אותם מעטים שיודעים לכתוב, ולנסות, כמיטב יכולתם, לתקן את פגמיה בלי להרוס את יופיה. אני לא באמת מכירה את עולם ההוצאה לאור, אבל אני יודעת מספיק כדי לדעת שהם שם. אז לא, לא כל מי שיודע לכתוב בעברית יודע גם לכתוב. האחד הוא ידע טכני שאמור להיות לכולם (גם אם במציאות של ימינו זה לא ממש המקרה), השני הוא כישרון נדיר. ומצד שני, אני בעד שכל מי שיכול לכתוב היטב יעשה את זה, ופשוט ידאג שיהיה מי שיעבור על הספר ויאמר: ''קצת התלהבת, משפט שאורכו 80 עמודים זה קצת הרבה, בוא נדבר על נקודות.'' אלוהים יודע שחיי היו קלים יותר לו מישהו היה מנהל את השיחה הזו עם בקט. כבר 5 פעמים שניסיתי לקרוא את הטרילוגיה שלו, שפשוט נפלאה, וכל פעם אני נאלצת להפסיק, מאבדת את מקומי ומתחילה מהתחלה (לפחות, אני אתחיל שוב, יום אחד. באמת). אבל חבל להפסיד יצירות מופת רק כי מי שהיתה יכולה לכתוב אותן אמרה לעצמה ''זה ליסוע או לנסוע?... אני אף פעם לא זוכרת... אולי עדיף שאני לא אכתוב את הספר הזה, העברית שלי פשוט לא טובה מספיק.''
(לילי, מתאמנת בפמיניזם אקדמי לקראת המבחנים)
|
|
|
|
|
צר לי אם זה מה שהבנת ממה שכתבתי. (חדש)
goshdarnit יום רביעי, 15/02/2006, שעה 1:59
בתשובה ללילי
בכל מקרה, החלק החשוב היה בכותרת (ובמשפט האחרון).
|
|
|
|
|
זה לא מה שהוא אמר. (חדש)
Boojie יום רביעי, 15/02/2006, שעה 4:27
בתשובה ללילי
מה שהוא אמר (לגבי השפה, כלומר) זה שלפני שמתחילים להמציא משחקי מילים וירטואוזיים ולכתוב בשפה יצירתית וחדשנית, צריך לשלוט היטב בשפה, או לפחות כך אני הבנתי את הדברים. צריך ללמוד ללכת לפני שמנסים להפוך לרודולף נוראייב.
ואני בהחלט מסכימה עם הסיפא של דבריו: המאמרים שקובי מורח פה הם לא לעניין ונותנים תחושה לא נעימה. זו זכותו לפרסם אותם, אבל הם לא לעניין. מגיע שלב מסוים שבו מאמרים שלמים שסופר כותב כאפולוגטיקה לספר שלו מתחילים להריח לא טוב.
|
|
|
|
|
זה נראה לי מובן מאליו. (חדש)
לילי יום רביעי, 15/02/2006, שעה 12:29
בתשובה לBoojie
אני פשוט חושבת שיש הבדל בין לדעת את השפה היטב לבין להיות אבשלום קור. אני לא אומרת שכל דובר יליד של השפה יודע אותה באופן מושלם ויכול לעשות בה כרצונו, או משהו, אבל אני בהחלט חושבת שיש רמה מסוימת שממנה והלאה אפשר לטעון שיודעים עברית טוב מספיק לשחק בה, גם אם הידע הזה לא מושלם.
|
|
|
|
|
זה נראה לי מובן מאליו. (חדש)
טוני ליס יום רביעי, 15/02/2006, שעה 18:12
בתשובה ללילי
כאן אני מסכימה איתך בהחלט, ידיעת השפה והיכולת להגמיש אותה ולהטות אותה בכתיבה, איננה אותה יכולת המאפיינת מורה לדקדוק. כמובן שיש לדעת שפה היטב כדי לכתוב בה, כמובן שיש להישמע לכלללים הבסיסיים, אולם היכולת ליצור ''קול'' ככותב (ולא משנה אם לצורך כתיבת מאמר, עבודה, ספר או חיבור לכיתה ג'), היא כישרון מסוג אחר.
|
|
|
|
|
כמובטח, תגובה לתגובה - הזועם לא ממש טוב ליהודים. (חדש)
גרומיט משועשע יום שלישי, 14/02/2006, שעה 14:41
בתשובה לקובי קמין
כפי שכבר אמרתי למעלה, את הספר עצמו לא קראתי, כך שאתייחס כאן רק לעניין העקרוני.
אתה צודק, קובי, שאין חובה לסופר לכתוב בתוך תרבותו. יכול ישראלי לכתוב עלילה שמתרחשת בחברה אמריקאית, סינית או אפילו מאדימית, ואין בזה כל רע.
הבעיה שאליה ניר התייחס היא לא בעצם ההליכה לתרבות זרה, אלא בסופרים שהולכים לכתוב על תרבות שהם אינם מכירים לעומק. כאשר גאי גבריאל קיי שהזכרת קודם הלך לכתוב על ספרד של ימי הביניים הוא עשה לפני כן תחקיר ארוך ומייגע, והמשיך והמשיך בו עד שהרגיש שהוא מכיר את התרבות הזו לעומק, על השסעים שמרכיבים אותה, רוחה, האמנות שלה, המיתוסים, הפוליטיקה, האנשים החיים בה, הכל. כשיוגארט כתב על סין, הוא עשה את זה לאחר שחי כמה וכמה שנים בסין והטמיע לתוכו את ''הניחוח'' של התרבות הסינית על כל מרכיביה.
יש נטיה בקרב הרבה סופרים ישראליים מתחילים להניח ללא בסיס שההכרות שלהם את התרבות האמריקאית, הכרות שבאה בעיקרה אם לא כולה מתוך הספרות, הטלוויזיה והקולנוע, טובה מספיק כדי לכתוב ''בתוכה'' בלי שזה יורגש. הגישה הזו שגויה מהיסוד - כדי לכתוב על חברה זרה עליך לבצע ראשית תחקיר מעמיק. תמיד. זה נכון לחברה האמריקאית, זה נכון לסין העתיקה של יוגארט, זה נכון לספרד של ימי הביניים, זה נכון ללאס-וגאס של פאוורס וזה נכון אפילו למאדים. לפני שאתה כותב על מאדים, עליך להכיר את התרבות (המומצאת) של המאדים על כל רבדיה, לדעת איך אנשי מאדים חושבים, איך הם חיים, כמה גפיים יש להם, מה מאפיין את השירה שלהם, הכל. למעשה, קרוב מאוד לוודאי שהדרך הטובה ביותר בשבילך ליצור חברה מאדימית היא לבסס אותה על חברה אנושית קיימת - ואז עליך לעשות את אותו תחקיר מעמיק שעליו כבר דיברתי. היינליין עשה את זה ב''עריצה היא הלבנה'' (על בסיס אמריקה של מלחמת האזרחים), בראדבורי עשה את ה ב''רשימות מן המאדים'', אסימוב עשה את זה בסדרת ''המוסד'' (האימפריה הרומית בדעיכתה), וגם לך ולי מותר ורצוי לעשות את זה כשאנחנו כותבים על תרבות זרה. אם זה נכון למאדים, זה נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר בתרבות קיימת - למשל האמריקאית. ארץ הפנטסיה לא נמצאת בישראל, אבל היא גם לא נמצאת בארץ שומקום - יש לה תוכן ועומק משל עצמה, ואת אלה חובה עלינו לחקור לפני הכתיבה.
הכי קל לנו לכתוב על גיבורים ישראליים - אנחנו מבינים אותם. אם אתה (ואני מתייחס כאן ל''אתה'' כללי - הרי אינני יודע מה עשית אתה, קובי, עם הדמויות ב''בבואה'') כותב על פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו, עליך לחשוב כמו ג'ון ולהשליך מעליך את יוסי המקנן באופן טבעי בראשך. אם ג'ון מתנהג כמו יוסי, סימן שלא באמת הבנת אותו ואת התרבות שבה הוא צמח. ''האדם הוא תבנית נוף מולדתו'', אומר הפתגם. זה נכון עלינו כישראלים, וזה נכון במידה לא פחותה גם לג'ון וגם למוחמד, לצ'אנג וליורגן אריקסון. סופר ישראלי יכול לכתוב על כולם - אבל ראשית עליו להבין אותם. ג'ון לא יכול להתנהג כמו אבולעפיה, מוחמד לא יהיה כהן מהפיצוציה, וכמובן לא תצפה לראות בספר צ'אנג שהוא פרידמן או יורגן שהוא שחק. זה יהיה מגוחך ולא אמין.
|
|
|
|
|
שיט. הניק המשועשע נשאר מהודעה קודמת. (חדש)
גרומיט יום שלישי, 14/02/2006, שעה 14:47
בתשובה לגרומיט משועשע
|
|
|
|
|
אם אנחנו כבר פה, (חדש)
ניקי יום שלישי, 14/02/2006, שעה 15:47
בתשובה לגרומיט משועשע
נראה לי שהעניין העקרוני הוא טיפה אחר. השימוש בג'ון ופול מוכר אצלנו כבעיה בדיוק כי כותבים עושים את זה כדי *להימלט* מתרבות. ארה''ב היא הארץ היחידה שהיא לא ארץ. היא שום-ארץ, היא ברירת מחדל אוטומטית, היא מה שמקבלים אם לוקחים את כל קלאסיקות הז'אנר ועושים מהם עיסת נייר. ה''גלובליות'' שהסיפור מקבל כתוצאה מזה היא גלובליות רדודה ושקרית. אלא אם כותבים על עולם עתידני מאוחד, הדמויות גרות בארץ ממשית כלשהי, ולכן צריך לבחור אחת. (וההמשך: זאת יכולה להיות כל ארץ, כולל ארה''ב האמיתית. אבל אם הארץ באמת לא משנה, הבחירה היחידה שתהפוך את המיקום ל''שקוף'' בלי לגרוע מהעומק של הסיפור היא ארץ המקור של הכותב והקוראים.)
|
|
|
|
|
אם הזועם לא ניצל את התגובה הזאת כדי לדרוש ממך מאמר (חדש)
ליאור גימל יום שישי, 17/02/2006, שעה 23:46
בתשובה לניקי
אני אנצל אותה:
התגובה הזאת היא פנינה. את חכמה מדי בשביל לפזר את הפנינים שלך באופן כל כך אקראי. תפתחי אותן. העם דורש.
|
|
|
|
|
אם הזועם לא ניצל את התגובה הזאת כדי לדרוש ממך מאמר (חדש)
ליאור גימל יום שישי, 17/02/2006, שעה 23:57
בתשובה לליאור גימל
ובכלל, הגיע הזמן שמישהו יכתוב את ''האנציקלופדיה השלמה של אמריקת הכותבים המתחילים''.
|
|
|
|
|
אני בעדך! (חדש)
NY שבת, 18/02/2006, שעה 0:34
בתשובה לליאור גימל
גם בעניין ניקי, וגם בעניין האנציקלופדיה. עכשיו, כשסיימת עם התזה, אתה הרי פנוי לעסקים...
|
|
|
|
|
תודה! (חדש)
ניקי מסמיקה שבת, 18/02/2006, שעה 14:04
בתשובה לליאור גימל
עכשיו לך מפה. חברים לא משסים את ניר בחברים.
|
|
|
|
|
תלוי של מי החברים... (חדש)
NY שבת, 18/02/2006, שעה 17:09
בתשובה לניקי מסמיקה
|
|
|
|
|
יש מספיק דוגמאות נגדיות. (חדש)
לי קאו יום שלישי, 14/02/2006, שעה 16:10
בתשובה לגרומיט משועשע
מארק טוויין כתב על מסעות שלא היו ולא נבראו בארץ הקודש, טד וויליאמס כתב על קוריאה דברים שהיום הוא מתבייש בהם, קרל מאי... טוב, כל אחד ואחד מספריו של קרל מאי עוסק בתרבות שלא היה לו שום שמץ של מושג עליה, וזה רק בשליפה, הספר היחיד שיוגארט קרה על מיתוסים סינים זה ''המסע למערב'' והוא אומר זאת בעצמו בראיונות. אם היצירה טובה, זה לא משנה כמה הסופר מכיר את התרבות. זה הכל תלוי איכות.
|
|
|
|
|
המשך. (חדש)
לי קאו יום שלישי, 14/02/2006, שעה 16:37
בתשובה ללי קאו
נאלצתי להפסיק את ההודעה הקודמת באופן פתאומי כשבוסגדול נכנס לחדר (הוא כזה חמוד עם האשלייה שלו שאנחנו עובדים עם אש בעיניים בארבע וחצי בצהריים).
עד כמה אתה חושב שהאנשים בחצי השני של העולם שונים באיתנו בסה''כ ? מילא אם היית מתלונן על טעויות כמו למקם את ניו יורק בטקסס, אבל לא זכורות לי טעויות בסדר גודל הזה בספר.
(בהודעה הקודמת זה אמור להיות ''קרא'' ולא קרה, לא הספקתי לתקן בה שגיאות הקלדה בגלל כניסתו הדרמטית של בוסגדול)
|
|
|
|
|
האנשים הם אנשים בכל מקום (חדש)
גרומיט יום שלישי, 14/02/2006, שעה 19:06
בתשובה ללי קאו
התרבות, לעומת זאת, לא, ואנשים נושאים אותה עמם. ישראלי לא יתנהג בדיוק כמו אמריקאי, אנגלי לא יתנהג כצרפתי, סיני לא יתנהג כהודי - לכל תרבות יש קודים משלה וכללי התנהגות ייחודיים. חשוב אפילו על דבר פשוט כמו קשר עין - בתרבות שלנו (שהיא תרבות ישירה מאוד) שמירה על קשר עין היא עדות לישירות ולכנות, ולכן שמירה על קשר עין היא עדות לנימוס טוב. בתרבויות אחרות, עם נורמות של התנהגות יותר ''עקיפה'', אותה התנהגות תיחשב כחדירה לפרטיות וכמעשה בלתי מנומס בעליל. ג'ון שמתנהג בישירות של ישראלי לא יהיה ג'ון.
לא יודע לגבי קרל מאי (עברו שנים), אבל יוגארט? גם אם הוא לא חקר לעומק את סין העתיקה, הוא הכיר גם הכיר את תרבות הסינית המודרנית, ולזו יש נוכחות רבה בספריו. אף אחד לא יחשוד ברצינות שלי קאו מתנהג כאמריקאי.
|
|
|
|
|
אולי אתה צודק. (חדש)
לי קאו יום רביעי, 15/02/2006, שעה 19:24
בתשובה לגרומיט
לגבי קרל מאי, כל סדרת ''יד הנפץ'' שלו נכתבה בעודו יושב בכלא בגרמניה, את כל ידיעותיו על אינדיאנים שאב מתוך ''שירת הייוואתה''. הוא הצליח לעבוד על דור שלם של גרמנים שהוא ביקר בעצמו במערב הפרוע ואף עבר חלק מההרפתקאות המתוארות בספריו.
בגרמניה קוראים לו עד היום ''הנוכל הגדול'' באוניברסיטאות.
|
|
|
|
|
הנה, ענית לעצמך (חדש)
יעל יום שלישי, 14/02/2006, שעה 18:24
בתשובה ללי קאו
''טד וויליאמס כתב על קוריאה דברים שהיום הוא מתבייש בהם''
זה בדיוק העניין. זה שמישהו עשה משהו, עוד לא אומר שהוא עשה אותו טוב, וזה בטח לא תירוץ לאחרים לעשות אותו דבר.
|
|
|
|
|
מארק טווין היה בארץ הקודש (חדש)
בלשן מתחיל יום שלישי, 14/02/2006, שעה 19:15
בתשובה ללי קאו
אין שום דבר דמיוני בכך.ואיכות ואמינות וסבירות דווקא משנים לקוראים מסויימים.
|
|
|
|
|
אתה בטוח בזה ? (חדש)
לי קאו יום רביעי, 15/02/2006, שעה 19:29
בתשובה לבלשן מתחיל
אם זכרוני אינו מטעני אוריאל אופק טוען אחרת באחד מספריו.
|
|
|
|
|
מרק טווין היה כאן (חדש)
גרומיט יום רביעי, 15/02/2006, שעה 20:10
בתשובה ללי קאו
המסע שלו בארץ הקודש התרחש באמת, ואפשר לזהות את זה גם על פי התיאורים שלו את עליבותה של ירושלים של המאה התשע-עשרה ושלל תאורים אחרים שיכולים לבוא רק ממי שראה את הארץ בעיניו.
|
|
|
|
|
עוד פרטים (חדש)
kenny יום רביעי, 15/02/2006, שעה 23:39
בתשובה לגרומיט
זה היה מסע לאירופה ולארץ הקודש שנערך בשנת 1867 והוא היה בספינה Quaker City. את רשמיו מהמסע הוא פרסם במכתבים ומאוחר יותר בספר The Innocents Abroad; or, The New Pilgrim's Progress.
|
|
|
|
|
עזוב אותך מדוגמאות נגדיות. (חדש)
Boojie יום רביעי, 15/02/2006, שעה 4:35
בתשובה ללי קאו
לכל כלל שימושי ומועיל לכתיבה, יהיו לך דוגמאות נגדיות וירטואוזיות שיוכיחו שדווקא כן אפשר לעשות את זה טוב. זה נכון לגבי הכלל הזה, זה נכון לגבי טרקי סיטי, זה נכון לגבי כל כלל מהסוג הזה.
ואתה יודע מה? סופר גאוני עם ניסיון בכתיבה שיודע שהוא יכול, באמת יוכל. סופר גאוני יוכל לכתוב על תרבות שהוא לא מתמצא בה, ולהפיק ספר שכל קוראיו יתענגו עליו. הדמיון שלו יהיה מספיק עשיר כדי לבנות רקע אמין, העבודה שלו על הדמויות והסביבה תהיה מספיק טובה כדי להפיק משהו לא שטוח.
אבל מה, מי שלא לגמרי בטוח שהוא סופר גאוני, אולי עדיף שינסה לכתוב על דברים שהוא כן יודע עליהם. כי למרבה הצער, רוב הסופרים המתחילים לא משתמשים בארה''ב מתוך גאונות של בניית רקע ודמויות. הם משתמשים בארה''ב בתור רקע עצלני שהם לא מכירים ולא בונים עד הסוף, וככה גם נראות התוצאות, שטוחות ולא אמינות.
|
|
|
|
|
הזועם טוב למחזור הדם (חדש)
Tryscer יום רביעי, 15/02/2006, שעה 1:08
בתשובה לקובי קמין
עד כמה שכיף לראות אותך ואת ניר אוהבים זה את זה באינטרנט, אנא הרשה לי להיענות להזמנתך מאמש ולהוסיף סנט (אגורה?) או שניים משלי.
מישהו קישר לדיון בנושא ''לעמוד על זנזיבר'' שנערך איתך בהקשרים דומים -- עת אתה אמון על הוצאת ''אודיסאה''. אני לא מאמין שיש לטפול על אדם את כל מה שהוא אמר לפני שנים, כמו משכנתא או משהו; אבל במקרה הזה אני מרשה לעצמי לזהות מגמה אחידה, שאני לא אוהב, ואני רוצה להעיר לגביה. ובכך אני גם אנקה את עצמי לגבי ההקבלה שעשיתי, בין החבר קוגל לבינך.
אמרו (לגבי לעמוד על זנזיבר) שהתרגום העברי לוקה בבעיות מקצועיות רציניות: עריכה לשונית הייתה הפחותה שביניהם. אמרת: בעיני, זה הנכון: לדעתי, כאיש הממונה על הספר, כך בדיוק היה צריך להראות. השווה לדיון בספרך-שלך: אמרו, שהוא סובל מבעיות אי-אלו; אמרת, כאיש שגם מו''ל את הספר, אני מרגיש שככה נכון היה להוציא אותו לאור. ואחרי זה אמרת: אני לא חושב שצריך להיות מומחה בעל תואר והתמחות של עשור כדי לכתוב ספר. (ובדיון הקודם, אמרת שהעדפת שאנשים ''רגילים'' יתנו לך ביקורת על הספר, והעדפת שעורך לשוני מקצועי לא ייגע בתרגום.)
יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא שהדברים האלו הם דברים שאומרים באינטרנט בתגובה לביקורות קטלניות, במיוחד כאלו של כל מיני קרחים שאוהבים את עצמם יותר מדי. זה נשמע לי בסדר ולגיטימי. אלוהים עדי, שאני אמרתי כמה דברים מטומטמים בחיים שלי בתגובה לביקורות. אבל בעיני, האפשרות המטרידה באמת, זו שמדירה שינה מעיני, היא שאתה אומר בדיוק את שעל ליבך, ושזה -- כל מה שנאמר בפסקא הקודמת -- הקו המנחה שלך בעבודתך.
הזילזול הזה במקצועיות -- האמירה שאין סטנדרטים, ושכולם בעיני המתבונן, האמירה שאיש המקצוע אינו עדיף על הצרכן הממוצע, משום ששניהם שווים בהיותם צרכנים -- זה בדיוק מה שישמיד את האנושות וישאיר פה רק ג'וקים, קובי, תאמין לי. למה הדבר דומה? יוצר סרטים חדש אומר ''אני לא צריך לדעת איך עורכים, מה ההבדל בין כל העדשות האלו, איך מצלמים, איך בונים סטורי-בורד, מה זה מפיק ומה זה גריפ; אני ראיתי המון סרטים! לעזאזל, לא יכול להיות שכל הבמאים האלו למדו קולנוע!
מקצועיות היא חשובה. ידיעת החומר היא חשובה. היכולת לדעת איך השפה בנויה ומה מרכיב אותה היא חשובה. אמת, ספרות היא לא מסובכת כמו קולנוע; נכון, חלק גדול מההיסטוריה הספרותית של המאה האחרונה מורכב משבירת חוקים. אבל תרשה לי להבטיח לך ששוברי החוקים הגדולים אכן ידעו מה הם שוברים. ולכן היצירות שלהם שוות משהו -- משום שידיעת החוקים מאפשרת לך לדעת מה ניתן לשבור ומה לא.
אתה שואל, ואני מניח שזאת שאלה רטורית, ''האם צריך לעבור עשר שנים באקדמיה כדי לכתוב?'' ולכן, לא יהיה יפה מצידי אם אני אענה לשאלה כזאת. אם תהית, התשובה תהיה כן. כלומר -- אתה לא חייב להשתלם באקדמיה בשביל לדעת עברית על בוריה, אבל אני מצפה מסופרים שידעו לכתוב -- כפי שאני מצפה מציירים שיבינו דבר או שניים בצבע שמן ובגיר ובבדים ובדרך שבה כל אלו מתרכבים. למקרה שתהית, אני גם מחפש לאכול אצל טבחים שמבינים איך ירקות שונים מגיבים לחום ומה קורה לטעם של שום כשמטגנים אותו -- בין אם יש להם תואר בהנדסת מזון או לא.
שלך, וכולי וכולי.
|
|
|
|
|
יש בימינו טרנד (חדש)
Boojie יום רביעי, 15/02/2006, שעה 1:32
בתשובה לTryscer
שגורס שכו-לם יכולים - ואולי אפילו צריכים - להיות סופרים. במידה מסוימת זה נובע מהעובדה שנהיה יחסית כל כך קל להוציא ספר.
חלק מתוצאותיו של הטרנד הזה עוברות אצלי, כעורכת. חלק מהן אנחנו רואים בספרים. ובמידה מסוימת, זה מעורר געגועים לעידן שבו היה קשה יותר להוציא ספרים לאור.
אני לא יודעת איך ייתכן שאנשים שיזעמו על שרברב שלא תיקן להם את הברז כהלכה, או על מוסכניק שתיקן להם את הקרבורטור עם הרכיבים הלא נכונים, יחשבו שאין שום צורך במקצועיות כשמדובר בכתיבה, ושכלי העבודה הבסיסיים של התחום הם עניין זניח.
אני בעד שכל מי שרוצה לכתוב - יכתוב. אבל אנשים צריכים להכיר במגבלות שלהם ולדעת איפה ואיך רצוי לפרסם. מקצועיות זו - עדיין - לא מילה גסה.
וכל זה לא בא לומר דבר על ספרו של קובי, שאותו לא קראתי. האמירה היא כללית.
|
|
|
|
|
ידעתי! (חדש)
NY יום רביעי, 15/02/2006, שעה 9:55
בתשובה לBoojie
ידעתי שנחזור בסוף לאנלוגיות מתחום הרכב!
(ודעתי כדעתך, כמובן. הפתעה, אה?)
|
|
|
|
|
הרי זה מובן מאליו. (חדש)
Boojie יום רביעי, 15/02/2006, שעה 10:06
בתשובה לNY
אנחנו סופרי מד''ב, לא? מכאן נובע: אנחנו גברים. ומכאן נובע: השפה השגורה על פינו מקורה בעולמם המופלא של כלי הרכב. מש''ל.
בדיון הבא: בוג'י מביא(ה) דוגמאות מתחום הכדורגל, ניר עונה במטאפורות בירה והשיחה מידרדרת איכשהו לדיון השוואתי סוער על אתרי פורנו.
|
|
|
|
|
יש בימינו טרנד (חדש)
Tryscer יום רביעי, 15/02/2006, שעה 18:23
בתשובה לBoojie
בול. ויותר גרוע -- יש מין טרנד כזה, שכל אחד נהיה ''עורך'' בימינו. ויותר גרוע -- ''עורכים'' ''לשוניים.'' מה נהיה?
|
|
|
|
|
נכון! (חדש)
NY יום רביעי, 15/02/2006, שעה 18:34
בתשובה לTryscer
בייחוד אנשים שקשורים איכשהו במשחקי תפקידים. פוי!
(דבר מה מזכיר לי - מתי אנתָּ מביא אותה באיזה מאמר לאתר זה של פה?)
|
|
|
|
|
אני לא יודע (חדש)
Tryscer יום רביעי, 15/02/2006, שעה 18:55
בתשובה לNY
אני שמתי לב שמי שמפרסם פה, מיד מקבל כל מיני תגובות כאילו הוא גרפופיל ואגומאנייאק. מי צריך דברים כאלו עם הראש? אני אפרסם ספר וזהו.
|
|
|
|
|
אבל במקרה שלך הבעיה הזו לא קיימת (חדש)
רני יום רביעי, 15/02/2006, שעה 19:31
בתשובה לTryscer
כי אתה באמת גרפופיל (מה זה?) ואגומאנייאק :-)
|
|
|
|
|
רני!! (חדש)
Tryscer יום רביעי, 15/02/2006, שעה 19:41
בתשובה לרני
למה אתה מגלה להם?
|
|
|
|
|
פחח. כאילו יש מישהו שלא יודע כבר. (חדש)
Boojie מרימה להנחתה יום רביעי, 15/02/2006, שעה 22:50
בתשובה לTryscer
|
|
|
|
|
מאמר קל יותר לכתוב. (חדש)
NY יום חמישי, 16/02/2006, שעה 20:40
בתשובה לTryscer
קדימה. חדל תָּרֵצֵת.
|
|
|
|
|
יש בימינו טרנד (חדש)
Boojie תוהה יום רביעי, 15/02/2006, שעה 22:52
בתשובה לTryscer
של אנשים שמחפשים שאני אבעט בהם. טרנד הולך וגובר. אני ממש לא מבינה את זה. וכבר כואבות לי הרגליים.
|
|
|
|
|
מעתיקנים כולם, אני אומר לך. (חדש)
שלמקו GRAS יום חמישי, 16/02/2006, שעה 18:06
בתשובה לBoojie תוהה
|
|
|
|
|
אולי בכלל מתחבאת פה אמירה פוסט מודרנית. (חדש)
לי קאו יום רביעי, 15/02/2006, שעה 19:27
בתשובה לTryscer
|
|
|
|
|
טוב, אני חושב שאני מתחיל קצת למצות את העניין (חדש)
קובי קמין יום רביעי, 15/02/2006, שעה 20:25
בתשובה לTryscer
אחת ולתמיד!
1 לא זלזלתי באנשי המקצוע ומעולם לא טענתי שהם לא נחוצים.טענתי לעומת זאת שישנם מקרים נדירים, בבחינת היוצא מין הכלל וכו'...
2 לא אמרתי שאני מעדיף שעורך לשוני מקצועי לא יעבור לי על הספר, אף לא אמרתי אותו הדבר לגבי עורכים ספרותיים, ואם עד כה לא הבנת את זה, אין לי מה להגיד יותר בנושא.
3 משום מה ציפיתי להתייחסות לדברים שאני כותב ולא למסקנות שאתה מסיק ממה שכתבתי באמת לא נותר לי אלא להרים את ידי בנדון
|
|
|
|
|
טוב, אני חושב שאני מתחיל קצת למצות את העניין (חדש)
Tryscer יום חמישי, 16/02/2006, שעה 15:26
בתשובה לקובי קמין
אני איתך בכאבך -- גם אני פעם כתבתי שיר אהבה למישהי עם מצלול מעולה ויופי של אימאג'ים, ובסוף היא שכבה עם מישהו אחר.
וברצינות, נראה לי שאולי יש לנו בעיה שהיא עמוקה יותר מהאם אני לא הבנתי אותך, כמו שאתה מאמין, או שאתה לא הבנת אותי, כמו שאני מניח. הבעיה היא שביקורות על ספרים לא נכתבות כמו פתיח לדיון עם הסופר. קהל היעד של הביקורת הוא הקוראים. בעולם האמיתי מקובל, זאת האתיקה, שסופר לא מגיב לביקורות נגדו (וכשהכלל הזה נשבר זה בדרך כלל נראה רע -- כמו כאן); מקובל להניח, שאת המילה האחרונה שלו הסופר אמר בספר שלו -- ואם הוא צריך לבאר ולפרש את הספר שלו בדיון עם המבקר, משהו פה לא בסדר.
מילה אחרונה: הזילזול שאולי רמזתי לגביו בהודעה הקודמת שלי אינו באנשי מקצוע, אלא במקצועיות. מדובר כאן פחות על אי-העסקה של עורך לשוני לספר אי-זהו ויותר על המקצועיות של הסופר עצמו (ראה עשר שנים באקדמיה ללשון העברית וגו').
בהצלחה עם הספר, ולחץ דם תקני לכל ימי חייך.
|
|
|
|
|
רוצה רוצה אבל לא יוצא (חדש)
גמדצוב יום חמישי, 16/02/2006, שעה 17:09
בתשובה לקובי קמין
יש לך ניסיון רב בעסקי הספרים ואין להבין את הימנעותך מעריכה של ספריך. אם היית באמת מכיר בחשיבות העריכה היית מעסיק עורכים בספרך הראשון או לכל הפחות בספרך השני. אך לא! אתה מעדיף לכתוב תגובות ארוכות מהיכן בעולמך הספרותי העשיר שאבת את הביטוי ''בטן מכרכרת''.
|
|
|
|
|
רוצה רוצה אבל לא יוצא (חדש)
evilsheep יום שישי, 24/02/2006, שעה 21:27
בתשובה לגמדצוב
עכשיו, זה סתם גועלי.
|
|
|
|
|
אני דווקא אהבתי את הספר (חדש)
אראל יום שני, 16/10/2006, שעה 16:19
הספר מעניין ומענג. ולכל המקטרגים נסו קודם לכתוב ספר ואז תוכלו לכתוב ביקורת. לגבי ספר טוב הוא ספר שמסקרן ומענג אותך וכך אמנם היה. ולא אגזים אם אציין כי הסופר הזכיר לי את דין קונץ.
י. קמין פשוט המשך לכתוב והשאר את כל המקטרגים לנבוח מאחור.
|
|
|
|
|
ממש מתוק מצדך לכתוב את זה, אתה יודע? (חדש)
NY יום שלישי, 17/10/2006, שעה 10:08
בתשובה לאראל
כי בזה הרגע נתת לי, כותב הביקורת, תירוץ לציין את העובדה שאת הספר *שלי* אפשר למצוא כאן: http://www.ktov.co.il
אלא מה? זה תירוץ גרוע מאד. כי כל מי שמבין משהו בביקורות, באמנות או בשניהם יספר לך שמבקר ספרות לא חייב להיות סופר בעצמו, בדיוק כפי שמבקר קולנוע לא חייב להיות במאי. בקיצור, יש לך עוד הרבה מה ללמוד, חביבי.
|
|
|
|
|
? (חדש)
Crimson יום שלישי, 17/03/2009, שעה 21:26
בתשובה לאראל
מסקרן ומענג זה לא הכל... וזה לא שדין קונץ הוא להיט גדול. נכון, הוא יודע למתוח את הקורא וזה נורא כיף והכל [מסקרן ומענג אמרת?], אבל מה עם טיפת אמינות? כל כלב, גאון או לא, שהיה אוכל כאלו כמויות של שוקולד היה מתפגר מזמן. שיבוט בהכרח חולק את הדנ''א של המקור, אבל לא את אשתו, ועוד דוגמאות מכאן ועד הודעה חדשה.
בקיצור, אם מישהו היה משווה אותי לדין קונץ, הייתי נעלבת.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
