 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
משחק הנסיכים
פרקים לדוגמה / גארת' ניקס
02/06/13
תגובות: 3
ציידת הלילה
פרקים לדוגמה / המערכת
04/05/12
תגובות: 2
דם כחול
פרקים לדוגמה / ורד טוכטרמן
23/09/11
תגובות: 1
ימי תל-אביב האחרונים
פרקים לדוגמה / לביא תדהר וניר יניב
24/09/10
תגובות: 0
מגן הלהט
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
19/12/08
תגובות: 0
בן אלמוות
פרקים לדוגמה / רוג'ר זילאזני
12/12/08
תגובות: 0
פנטסיה 2000 - דבר העורך
פרקים לדוגמה / המערכת
06/10/08
תגובות: 39
תחיית האגדות
פרקים לדוגמה / אילן גוייכמן
17/09/08
תגובות: 1
חוק הקוסמים השני - אבן הדמעות
פרקים לדוגמה / טרי גודקינד
13/09/08
תגובות: 11
סימנטוב
פרקים לדוגמה / אסף אשרי
18/04/08
תגובות: 6
המים שבין העולמות
פרקים לדוגמה / הגר ינאי
06/04/08
תגובות: 6
דרקון הוד מלכותו
פרקים לדוגמה / נעמי נוביק
24/09/07
תגובות: 16
המגשר
פרקים לדוגמה / רביב מיוחס
14/09/07
תגובות: 74
התחדשות
פרקים לדוגמה / קרול ברג
05/05/07
תגובות: 3
בנות הדרקון
פרקים לדוגמה / מרית בן-ישראל
02/04/07
תגובות: 25
|
 |
בבואה
פרקים לדוגמה / י. קמין
יום חמישי, 05/01/2006, שעה 9:09
ספרו החדש של י. קמין ('יממה')
|
|
מן הכריכה האחורית:
כשהיה מארק בן אחת עשרה לערך, נמצא בידי הארי, שיכור חסר בית משוטט. הארי מאמץ את הילד לחיקו, ויחדיו הם בונים לעצמם עולם שדבר לא חסר בו. אולם יום אחד מגלה הארי כי מארק אינו מי שחשב שהוא, והתמונה מתהפכת לחלוטין. מי הוא מארק? מה הוא מארק?
נואה גדלה ללא אב בעיירה רגילה לחלוטין, אך בגיל שש-עשרה, דמות מסתורית מנסה לרצוח אותה, אולם משהו עלום מציל את חייה ודואג לשמור עליה מכל משמר. מדוע? מה יש בתוכה? ומה הקשר בינה לבין אביה הנעלם?
ה'שמן' הנו מפקח משטרה מבריק, פותר תעלומות בחסד. יום אחד הוא נתקל בתעלומה שפתרונה עלול לשנות את חייו, את חיי הסובבים אותו ואת העולם כולו. האם יקבל על עצמו את האתגר?
לארצ'י ישנה את המסעדה הטובה בעולם, ארצ'י אדיש לחלוטין לטוב ולרע ולמאבק הנצחי ביניהם. כל עניינו בחיים הוא לבשל אוכל ולהאכיל את אורחיו. יום אחד נכנסת למסעדה מישהי שלא הייתה אמורה להכנס פנימה, והמפגש אתה ישנה את חייו לנצח.
נורמן מילו הנו סוהר בבית כלא מיוחד במינו, בית כלא שאיש מעולם לא נמלט מתוכו. אולם יום אחד מגיע נורמן למשמרתו ומגלה לחרדתו כי האסיר המסוכן ביותר ברח.
כל אלה, בחברת שלל דמויות אחרות – ולא מעט חתולים – מוצאים את עצמם בהרפתקה הזויה, חוצת גבולות ומגבלות, שאימה והומור משמשים בה בערבוביה. ובדרך נאלצים לענות על שאלות הרות גורל - האם עולמנו אכן פשוט כפי שהוא נדמה? האם הכוחות העלומים הסובבים אותנו משחקים בנו – או שמא מבקשים שנושיט להם יד לעזרה?
1
בלבול
מארק בולאג הוצנח על המיטה בבית המלון כשבמוחו נותרה רק מחשבה בהירה אחת. משאר מחשבותיו הצליח לזכור רק קרעים קרעים של מציאות. כעת היה זקוק רק לשינה טובה, אשר תשכיח ממנו את כאב הראש המפוצץ שהיה שרוי בו.
נהג המונית אסף אותו לפנות ערב מנמל התעופה הזעיר, ונדמה היה כאילו נהיגת המונית זרה לו לחלוטין. מארק שלף את כרטיס הביקור המהודר של בית המלון אליו פניו מועדות, והושיט אותו לנהג, אשר העיף בו מבט חטוף והנהן בדממה. מארק משך בכתפיו ונשען לאחור על המושב, מופתע לרגע.
נהג המונית הוריד אותו לפני חזית בית המלון. כעת, משעמד לפני הכניסה לבית המלון, שוכנע מארק כי הנהג אינו נהג מקצועי, הוא לא ניסה לשוחח עמו בדרך, ולמעשה לא פלט אפילו מילה אחת. הנהג לא הפעיל את הרדיו, אך הפעיל את המונה, וכפי שמארק שם לב, הוא אפילו לא ניסה להאריך את הדרך, עניין שגבל בשערורייה. מארק גיחך לעצמו, עיניו עוקבות אחר המונית המתרחקת. נהג מסוג זה לא היה זוכה לשרוד אפילו שבוע בערים הגדולות. מאידך, בטח יש לו עבודה אחרת, חייבת להיות לו עבודה אחרת.
על חזית בית המלון התנוסס שלט מאיר עיניים באותיות מסוגננות לתפארת: 'ואייה קון דיאוס.' מארק הרים את גבתו ותרגם לעצמו במהירות את פרוש השלט - ישמור אותך האלוהים. הוא שיגר תפילה מהירה, מקווה בכל ליבו שלא נפל לעיירה של דתיים אדוקים, היה לו ניסיון מר עם כאלו. פעם הגיע בטעות למקום מסוג זה, שבו כל העיירה נסגרת בתשע בערב, ובתחנת הטלוויזיה המקומית משודרת סדרה אינסופית של דרשות מציקות.
הערב דווקא התחיל לא רע. הגעה למלון, הרשמה - הפקיד האדיב הודיע לו שהוא בחדר 213, למארק לא הייתה התנגדות והוא לקח את המפתח. נער השירות, שהיה אף הוא אדיב, ליווה אותו לחדרו. מארק הגיע לחדר 213 וגילה שבידו המפתח לחדר 214. לא היה זה מאופיו לעשות עניין מדבר כה פעוט ולכן נכנס לחדר במשיכת כתפיים. ממילא כל החדרים במלונות מסוג זה דומים. ואכן לא התבדה, סלסלת פירות טריים ממתינה על השולחן, מיטה טובה, סדין לבן מהודק בקפדנות, קפל שמיכה חד כתער.
מארק הנהן בשביעות רצון ונפנף את נער השרות בעזרת תשר נדיב. הוא התקלח במהירות, החליף את בגדיו ויצא את החדר. על לוח המפתחות מאחורי גבו של פקיד הקבלה, ראה את מפתח חדר 213, איש ככל הנראה לא שם לבו לטעות. למטה כבר חיכתה קבוצת ידידים פוטנציאלים, צעירים שיכיר בעוד דקות ספורות. עוד נשמות ידידותיות, תאבות חיים, שהגיעו בדיוק כמוהו לכינוס. מנאום הפתיחה לא זכר דבר, לא בפעם הזו ולא באף כינוס קודם.
מארק יצא את אולם ההרצאות בחיפוש אחר הרפתקה קטנה שתמתיק את הערב. ארוחת ערב נעימה, שיחת רעים, אולי פלרטוט קל עם בחורה מקומית. הוא זיהה מספר צעירים מפליטי הכינוס והתחבר אליהם בקלות. מארק לא זכר כיצד הגיע לבר המקומי, נדמה כי בכל העיירה כולה היה רק בר אחד. המקומיים נראו נחמדים והמוזיקה לא הייתה רועשת מדי, הכוס השלישית הממה אותו כמעט לחלוטין, משקה מקומי חזק במיוחד. הוא זכר צחוק, בחורה בבגדים אדומים, מחשוף גדול, שתייה, צחוק, יד נשית מכניסה את אצבעותיה לכיסו. קול גס, חצי שיכור ''הסתלקי מכאן, זונה, גנבת..'' וזהו.
שניים מחבריו החדשים ליוו אותו לחדרו בבית המלון, הוא היה כה שתוי שאפילו לא זכר את מספר החדר. הם החליפו ביניהם מבט סלחני והחליטו שהוא כנראה משתכן בחדר 214. רגליו כשלו תחתיו ולכן נאלצו לגרור אותו עימם לחדרו. השניים היו בחורים נחמדים, אחרת לא היו מתנדבים לקחת אותו לחדרו. לו היו אכזריים היו יכולים לנצל את ההזדמנות ולכייס אותו, כמו שניסתה הבחורה בבגדים החושפניים, האדומים. הם היו יכולים לנטוש אותו באיזו סמטה אפלה ללא בגדים, עם סכין דקיקה תחובה בין צלעותיו ולהניח לו לדמם למוות לאיטו, רחוק קילומטרים רבים מביתו.
אבל הם לא היו מהסוג הזה. הם היו מהסוג שמגיע לכל כינוס בעולם. צעירים שבאו יותר על מנת לבלות מאשר על מנת לדון בנושאים מקצועיים. או כך לפחות נראו.
מארק לא טרח לפשוט את בגדיו, להדליק את האור, או לנקוט בכל פעולה שהיא. הוא לא היה מסוגל. כמו שהונח על המיטה כך שכב לו, עיניו נפקחות ונעצמות לאיטן, פיו מזיל שובל דקיק של ריר על הכרית הלבנה, הרכה. קול טריקת הדלת נשמע באוזניו כרעם עמום, מרוחק. אני שיכור, חשב לעצמו, לא יאמן עד כמה אני שיכור. לא, אני לא שיכור, אני עדיין חושב, ומי שחושב אינו יכול להיות שיכור, נכון? אני אמנם לא זוכר מה קרה בשעות האחרונות, אבל בהחלט איני שיכור. אני צריך לקום, להתקלח, לזוז.
מוחו אותת לגופו פקודות, אך גופו סירב להגיב. מדוע אינני זז? רגליים - היכנסו לפעולה, ידיים - מה אתכן? הוא רבץ ללא תנועה, מחשבה אחרונה חולפת במוחו - אני נכה, משותק, אולי הייתי בתאונה ואף אחד לא טרח לספר לי? עיניו נעצמו והוא שקע בשינה.
קול גירוד-כרסום גרם למארק לפקוח את עיניו, עפעפיו התרוממו בכבדות, באיטיות. הוא מצמץ, מרגיל את אישוניו לחשכת החדר. ריבוע האור היחידי נבע מהחלון הפתוח, לא היה זה אור מושלם, היה זה אורם של הכוכבים לפנות בוקר, שעה שהלילה עמוק ביותר, שעה שהלילה מבצע את מלחמתו העיקשת ביותר כנגד היום המתקרב ללא רחמים.
מארק הצליח להניע קלות את ראשו ונאנק בדממה כשכאב חד פילח את תוך מוחו. גופו עדיין לא היה בשליטתו, אך אישוניו היו רחבים דיים על מנת לקלוט את המתרחש בחדר. אורם החיוור של הכוכבים יצר צללית על שתי דמויות שעמדו למרגלות המיטה.
צליל הגירוד-כרסום בקע מאחת הדמויות, אך מארק לא הצליח למקד את עיניו על מנת לראותן בבהירות. ואולי מוטב היה לו שכך.
אחת הדמויות הייתה ענקית, גדולה בצורה מאיימת, רחבה בצורה בלתי הגיונית. מתוכה הרגיש מארק קרינה ברורה של רוע צרוף, רוע מגחך, רוע ראשוני שאינו חייב בהסבר או בסיבה. רוע. מארק חש כיצד הקרינה מקפיאה אותו.
לצידה עמדה דמות נמוכה עד כדי כך שהתואר גמד היה מתאים לה ככפפה ליד. דמות צנומה ונמוכה שאחזה בידה גוש גדול וחסר צורה, מטפטף. מארק מצמץ בעיניו.
''הוא נראה טוב, לא?'' הקול בקע מהדמות הגדולה, מאזור הראש, מארק לא הצליח להבחין בפה.
''כן, אבל הוא לא מי שהיה אמור להיות כאן.'' הדמות הנמוכה הגישה את הגוש לשפתיה ומארק הצליח להבחין בחטף בטורי שיניים לבנות קורעים חתיכה מהגוש המטפטף. קול הגירוד-כרסום התחדש.
''אנחנו בחדר 214, נכון?''
''כן.''
''אז הוא חייב להיות בולוג.''
קול הגירוד-כרסום נפסק לרגע, ''אבל אתה רואה שהוא לא בולוג.''
''לא איכפת לי, הוא יתאים לא פחות מאשר בולוג.''
''אם אתה אומר.''
''אני אומר.''
הדמויות נסוגו לאחור והתקרבו לעבר הקיר. הענק העיף מבט אחרון במארק וסינן, ''הוא יתאים.'' קול חריקה חרישי נשמע, חלק מהקיר הוסט לאחור, וחור שחור נראה בעדו. הדמות הענקית פסעה לתוך הקיר ונעלמה. הגמד העיף גם הוא מבט במארק, טורי שיניו נחשפים, ''ברוך שובך בוס, התגעגענו,'' אמר ונעלם לתוך הקיר.
יתאים למה? חזרה לאן? מי אלה? הוא מצמץ שוב, מזיז את עיניו ימינה ושמאלה. איש לא היה בחדר, קולות הגירוד-כרסום נעלמו גם הם. תודעתו צרחה לו בבעתה פתאומית, זה רק חלום, חלום בלהות. הוא עצם את עיניו באפיסת כוחות ונרדם, עד הבוקר לא יזכור דבר מהאירוע.
קול צרימה טורדני ניקר באחורי ראשו ומארק פקח את עיניו. השמש סנוורה אותו לרגע והוא שב ועצם את עיניו במהירות. ידו הימנית הושטה מוכנית לעבר השעון הענוד על ידו השמאלית, מגששת אחר הכפתור הנכון. לחיצה. קול הצרימה פסק. הוא פקח את עיניו וניסה להתיישב. ראשו כאב.
מארק ניער את ראשו בזהירות, בלילה חלם חלום מוזר, מה זה היה? לא חשוב, הוא לא זכר את אתמול כלל וכלל, צללים חלפו במוחו והוא התנער. שביבים של זכרון ניסו לפלס את דרכם לתודעתו, איש גדול וגמד, לילה, שתייה, בחורה, הכל התערבל במוחו. הוא מחה את המחשבות מראשו, חלמתי חלום בלהות, לכל השדים, אין פלא, שתיתי אתמול כנראה מספיק על מנת לסמם פיל.
מארק גישש את דרכו למקלחת. הוא נכנס תחת המקלחון, עיניו עדיין עצומות, ופתח את זרם המים הקרים בעצמה מלאה. ראשו שילח פעימות כאב חדות לרקותיו. ''אני נשבע שזו הפעם האחרונה שאני שותה בצורה כזו.'' המים הקרים חלחלו לראשו, מפחיתים את כאב הראש, ומארק מיהר לתקן את עצמו, ''סליחה אלוהים, התכוונתי שזו הפעם האחרונה שאני שותה משקאות מקומיים בעיירות פשפשים.'' הוא פקח את עיניו וחייך לעצמו בשמץ של מבוכה. ''לעזאזל, אפילו לא התפשטתי.''
השעה הייתה כבר עשר ושלושים, מארק סיים להחליף את בגדיו וכאב הראש כמעט ונעלם. הוא פתח את מגירת השידה שלצד המיטה, בתוכה נח לוח הזמנים של הכנס. מארק עלעל בלוח הזמנים, עובר על רשימת ההרצאות. מצוין, עד השעה חמש בערב לא צפויות לו שום הרצאות חובה. הוא החליט לרדת למטה, אולי לפקיד הקבלה יהיה כדור נגד כאב-ראש.
מארק לחץ על כפתור המעלית, אך זו סירבה להגיע. קללה חרישית נפלטה מפיו והוא פנה לרדת במדרגות, שטיח הקיר העבה בולע את קול צעדיו. לפתע מעד, ראייתו נפגמת לשנייה. לכל הרוחות, הקיר נראה כפול, כמו במראה מעוותת. הוא עצר לנוח לרגע, ממתין שהמסדרון יחזור למימדיו הטבעיים, וקילל שוב בלחש, השתייה הארורה. מארק המשיך לרדת במדרגות בזהירות.
פקיד הקבלה מאמש לא היה מאחורי הדלפק, החלפת משמרות כנראה. במקומו ניצבה פקידה צעירה וחייכנית.
על הכורסאות המרווחות במבואה התמקמה משפחה, זוג צעיר עם ילדה קטנה ששוחחו ביניהם בקולות שקטים. הילדה הייתה לבושה בשמלה פרחונית, צמה ארוכה איגדה את שערה השחור על גבה ובידיה החזיקה כדור צבעוני. מארק חייך בטבעיות, מאז ומתמיד חש חיבה עמוקה לילדים. הילדה חייכה אליו בחזרה והוא הבחין כי בקדמת פנייה הייתה חסרה שן אחת. ניצן של שן חדשה הציץ במקום זו החסרה.
מארק הושיט לפקידת הקבלה את המפתח לחדרו. ''תודה רבה, מר בולוג, ו...ברוך שובך,'' חיוכה היה רחב וכן. הרחש מסביבו פסק לפתע ומזווית עינו קלט מארק את הזוג נועץ בו מבט וחדל מהתלחשויותיו. האם משכה את ילדתה לחיקה. מארק חש גירוד בעורפו.
''תודה רבה, אה... אבל שמי אינו בולוג אלא בולאג, או בעצם מארק למכרי,'' אמר, מנסה לחייך. החיוך על פניה של הבחורה נדמה כאילו קפא לשנייה אחת ארוכה. ''בולוג אדוני, חדר 214, בולוג.''
מארק חש עייף מכדי להתווכח, כאב הראש עדיין לא נמוג לחלוטין. בטנו כרכרה, ''יש כאן מקום טוב לארוחת בוקר מאוחרת?'' שאל. ''כמובן אדוני, כרגיל, מעבר לרחוב וימינה, אצל ארצ'י... אני מאמינה שמחכים לך כבר.'' מארק נעץ בה את עיניו, מבולבל בעליל.
הזוג על הכורסאות שב לשוחח בקולות נמוכים, מארק שם לב שמדי פעם האישה מפנה אליו מבטים חטופים, זהירים, כאילו… כאילו מה בעצם? ואולי היה זה רק פרי דמיונו.
הוא הסתובב לעבר היציאה, הפעם פקידת הקבלה נשמעה מבולבלת, ''מר בולוג, אתה יוצא ככה... בלי לקחת כלום?'' פנייתה גרמה לו להסתובב בחזרה, על הדלפק הייתה מונחת מזוודה. משהו במזוודה היה מוכר וזר גם יחד. ''הכלים שלך אדוני,'' ציינה הפקידה. גוש קטן התכווץ במעיו של מארק והוא נאנח בתוכו, הבוקר הזה לא התחיל כמו שצריך. ''סליחה, שכחתי.'' הוא החליט לשחק את המשחק עד תומו, מצדו הוא יכול להיות בולוג עד שיצא עשן. חוץ מזה נדמה כי פקידת הקבלה מחבבת את בולוג מסיבה כלשהי, אז למה שלא יהיה בולוג? נראה כאילו הבולוג הזה זוכה למידה גדושה של אהדה כאן, מה כבר יש לו להפסיד?
ידו אחזה בידית המזוודה, ותכולתה שקשקה בקול עמום. סקרנותו התעוררה והוא הניף אותה במשיכת כתפיים. ''נתראה יותר מאוחר,'' זרק לעבר הנערה שניצבה מאחורי הדלפק. היא השיבה לו חיוך שנראה אמיתי. ''אני לא חושבת, אבל תודה לך על הכוונה.'' הוא משך בכתפיו והסתובב, נעלי הספורט שלרגליו משמיעות אוושה קלה בלבד כשהחל לחצות את המבואה.
לפתע הייתה רגלו אחוזה בידי הילדה הקטנה והאישה הצעירה מיהרה לעברם וניתקה את הילדה מרגלו, ''התביישי לך, נואה, אינך רואה שהאדון עסוק?''
מתוך דחף טהור, מארק התכופף לעבר הילדה וחש, יותר משראה, איך נשימתה של האישה נעצרת. פניו התייצבו למול פני הילדה, עיניה גדולות וחקרניות.
''קוראים לך נואה?'' הילדה הנהנה בראשה, מארק חייך, נואה, צרוף מקרים נחמד. ''שם יפה. בת כמה את, חמודה?'' שאל ופשפש בידו הפנויה בכיסו, מחפש. ''בת ארבע וחצי,'' קולה היה עשיר להפליא לגבי ילדה בגיל כה צעיר, ללא האנפוף הרגיל, הילדותי. ידו נסגרה על מטבע והוא שלף אותו מכיסו, ''קחי חמודה, למזכרת.'' הילדה העיפה מבט לעבר אימה, אשר הנהנה בעדינות. מארק הניח את המטבע בידה של הילדה, מקבל בתמורה חיוך חם, חסר שן. הוא חייך בחזרה וקם על רגליו. לשניה אחת חולפת הזדגג מבטו, בדיוק כמו לפני כן במדרגות והוא עצם את עיניו, ממתין לתחושה שתחלוף. זהו. מארק משך בכתפיו, עיירות קטנות, תמיד תהיינה משונות, לא? למה ציפה בעצם?
הוא יצא את המבואה.
בבואה
מאת י. קמין
קדמת עדן הוצאה לאור, 2006
456 עמודים
השקת הספר תתקיים ביום ה', 12/1/2006, בשעה 19:30 בחנות הספרים קדמת עדן, דיזנגוף 91, תל אביב. במהלך ההשקה ימכר הספר בהנחה: 70 ש''ח במקום 88 ש''ח.
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מסקרן מאד (חדש)
אייל מ. יום חמישי, 05/01/2006, שעה 14:31
בתור אחד שלא ממש מחובר לזאנר הפנטסיה, כמו שאני משער שזהו הזאנר המדובר, אני חייב להגיד שהפרק הראשון היה מסקרן ביותר.
טעויות בזיהוי ועצם רצונם של האנשים להתמיד בו ולשחק את המשחק שבו אין להם מושג מהם החוקים, תמיד יוצר ציפיה ומסתורין (ואולי טיפה אימה) להמשך.
גם העטיפה המעניינת מסקרנת. אין מילים בפי להתחיל ולספר עד כמה עטיפות מצעצעות מפריעות לי כשאני מחזיק בפעם הראשונה ספר חדש. נכון, שאין מסתכלים בקנקן וכולי, אבל בכול זאת לי זה מפריע. הכול חשוב - ולא מדובר רק בפירוטכניקה.
|
|
|
|
|
מסקרן מאד (חדש)
איש בגלימה אפורה יום חמישי, 05/01/2006, שעה 21:00
בתשובה לאייל מ.
בדרך כלל כניסה של מישהו למסגרת חיים אחרת לחלוטין איננה כל כך מעניינת אותי אך יש לי הרגשה שזה יהיה שוה ומיוחד
|
|
|
|
|
מסקרן מאד (חדש)
צחי יום רביעי, 18/01/2006, שעה 1:45
בתשובה לאיש בגלימה אפורה
תגיד לי, כי שמתי לב שכתבת בדיוק את אותה תגובה גם על אלריק – למה בדיוק ''יש לך הרגשה שזה יהיה שוה ומיוחד''?
על מה מבוססת ההרגשה? או שזה ענין של רגש ואין בו הגיון כלשהו?
|
|
|
|
|
(חדש)
צחי יום חמישי, 05/01/2006, שעה 15:37
קודם כל, כל הכבוד למר קמין שמצא הוצאה לאור שמסכימה לפרסם את ספריו: כן ירבו! והעטיפה בהחלט מרשימה. אבל אני תוהה האם זה עבר עריכה?
למשל:
''משהו במזוודה היה מוכר וזר גם יחד. ''הכלים שלך אדוני,'' ציינה הפקידה. גוש קטן התכווץ במעיו של מארק והוא נאנח בתוכו..''
מה, הוא נאנח בתוך הגוש הקטן במעיים שלו?
''בטנו כרכרה''
מה, עם סוסים?
''הענק העיף מבט אחרון במארק וסינן, ''הוא יתאים.''''
אי אפשר ''לסנן'' את המשפט הזה. סינון פירושו דרך השיניים, צלילים של שין, צדיק וכדומה. ''אמר'' היה עדיף, אבל כמובן, ''אמר'' תמיד עדיף.
יש עוד כאלה, מספיק בשביל לתהות בנושא. בתור פרק ראשון, אני מוכרח לציין שחסר בו ענין. הוא סובל כאב ראש, מדבר אל עצמו (הרבה!) במקלחת, הרבה דיבורים על מספרים של חדר, פוגש איזו ילדה. נו? ו...? איפה הסיפור?
אני מקווה שיתחסו לדברי כביקורת בונה, אני בהחלט מעריך את הקשיים הכרוכים בהוצאה לאור של ספר ז'נרי כלשהו בארצנו, ומחזק ידיו של מר קמין על מכירת ספרו השני. באמת כל הכבוד.
|
|
|
|
|
אם אכן הספר עבר עריכה (חדש)
ניר יום חמישי, 05/01/2006, שעה 18:07
בתשובה לצחי
והעורכ/ת אישר/ה משפט כמו :''בטנו כרכרה'', אזי אין לו/ה מה לחפש במקצוע הזה.
שתי הדוגמאות האחרות שהבאת לא כ''כ גרועות, ואפשר להתפלמס על ההגיון שבהן. (מארק נאנח בתוך עצמו, בלי קשר לאזכור הגוש, ו-כן, בקלות הצלחתי לסנן את המשפט: ''הוא יתאים''. פשוט סוגרים את השיניים).
אבל כאמור, ''בטנו כרכרה''- טעות שלא צריכה להיות בספר.
בכל מקרה, ברכות.
|
|
|
|
|
אם אכן הספר עבר עריכה (חדש)
צחי יום חמישי, 05/01/2006, שעה 21:15
בתשובה לניר
שמע, איך אתה נאנח בתוך עצמך? אם כבר, אתה נאנח לעצמך. אם כבר.
בכל מקרה, הבעיה היא לא שאני ואתה הבנו מה הוא ניסה להגיד. אז הבנו. אבל עורכ/ת לשוני/ת (אתה יודע מה, בוא נגיד עורכת וזהו, אין לי כוח לכתוב עם קו נטוי כל הזמן) היתה מזהה את זה כמשפט לא ברור. תסתכל לדוגמא במה שכתוב על העטיפה של הספר:
''כשהיה מארק בן אחת-עשרה לערך, נמצא בידי הארי, שיכור חסר בית משוטט.''
אני ואתה מבינים בדיוק למה התכוון המשורר, אבל...
משמעות אחת: הארי הוא שיכור משוטט שחסר לו בית
משמעות שניה: הארי הוא שיכור שחסר לו בית, והבית משוטט.
עורכת טובה היתה אומרת: ''נמצא בידי הארי, שיכור משוטט חסר בית.''
או סתם, עוד דוגמא – אחרונה, כי אני לא רוצה להפוך פה למין מבקר סטייל ניר ינוב!
כתוב על נועה (סליחה, נואה): ''מה יש בתוכה?''
אני לא יודע מה יש בתוכה. קיבה, ארוחת בוקר, יצור מהנוסע השמיני?
אם כבר, ''מה יש בה?''
וזה רק העטיפה והפרק הראשון!
|
|
|
|
|
או שמארק, כשנמצא, שוטט שיכור וחסר בית. (חדש)
לילי יום שישי, 06/01/2006, שעה 1:33
בתשובה לצחי
אם כבר מתקטננים, אז עד הסוף. ולמרות הז'אנר הפנטסטי, עדיין יותר הגיוני שהילד ישוטט, ולא הבית.
|
|
|
|
|
דבר קטן לצחי - באמת כל הכבוד למר קמין שמצא הוצאה שתוציא לאור את (חדש)
THE ONE יום חמישי, 12/01/2006, שעה 12:49
בתשובה לצחי
ספריו...
אכן המציאות הקשה שלנו קשה למצוא הוצאות לאור שישקיעו כסף בספר מדב מקורי.
למען הגילוי הנאות רצוי רק להזכיר כי קדמת עדן היא ההוצאה הפרטית של מר קמין.
|
|
|
|
|
מן הסתם הוא היה ציני (חדש)
ניר יום חמישי, 12/01/2006, שעה 13:26
בתשובה לTHE ONE
|
|
|
|
|
זה לא ממש עושה את זה יותר קל, אתה יודע. (חדש)
Boojie יום שישי, 13/01/2006, שעה 2:51
בתשובה לTHE ONE
אילו היה קל יותר להוציא לאור את ספרך בעצמך במקום למצוא הוצאה לאור שתוציא אותו, הרבה אנשים כבר היו עושים את זה. העובדה היא שזה תענוג יקר והמון עבודה.
ועשה טובה, אל תקשקש פה על ''גילוי נאות''. קובי הוא לא נבחר ציבור ולא חייב לאף אחד שום גילוי ושום בטיח. אין פה שחיתות, אף אחד לא גוזל ממך כלום, והשיפוט של איכות הספר לא דורש ממך לדעת למי שייכת ההוצאה ולמה.
|
|
|
|
|
ממש - אבל ממש יותר קל (חדש)
THE ONE יום שישי, 13/01/2006, שעה 17:25
בתשובה לBoojie
משהו כמו 15 אלף שקל (טוב אני לא בטוח בקשר לסכום המדוייק אבל זה לא משנה את העיקרון) מסדרים לך את העניין. במיוחד אם לא טורחים לערוך לשונית או לתקן טעויות כתיב בצורה מקצועית.
בקיצור, חמישה שישה חודשים לגור בבית של ההורים ולחלק עיתוני הארץ בחמש בבוקר. זהו זה. (ואני לא מדבר כבר על מי שיש לו את הכסף ויכול אולי למכור את הספרים בחנות שלו!!!)
למצוא הוצאה שתוציא לך את הספר כי הוא גם שווה משהו - זה כבר עניין אחר כמו שעורכת ומתרגמת מכובדת שכמותך צריכה לדעת.
ובנוגע לגילוי נאות - אם הוא לא היה ציני אז הנה מישהו שהולך שולל וחשב שיש כאן סופר שמצליח להוציא ספרים בהוצאה מכובדת.
זהו.
|
|
|
|
|
שמע, מה אני אגיד לך, (חדש)
Boojie יום שישי, 13/01/2006, שעה 18:15
בתשובה לTHE ONE
אני שמחה לשמוע שחמישה עשר אלף שקל (וכשכל האחריות לפרטים הקטנים גם נופלת על שכמך), לטעמך, זה קל. אני, לתומי, סברתי שאני לא היחידה שחמישה עשר אלף ש''ח בשבילה זה סכום שקשה לגייס ועושה לה את החיים קשים. אני שמחה (או שמא מצטערת?) לשמוע שלשאר העולם החיים קלים יותר. מצד שני, אולי המשפט ההוא בדבריך, ''לגור בבית של ההורים ולחלק עיתוני הארץ בחמש בבוקר'' היה צריך להבהיר לי את ההבדל בנקודת המוצא שלנו. יש אנשים, חביבי, שאין להם את האופציה לגור חמישה חודשים בבית של ההורים ולחלק עיתונים בחמש בבוקר, כי יש להם, נגיד, חיים משל עצמם, עבודה ואחריות, לפעמים אפילו משפחה וכאלה, שאי אפשר ככה סתם לעשות להם פוס לחמישה חודשים וללכת לעשות משהו אחר. אבל נעזוב זה, אני בטוחה שתגלה את זה באיזשהו שלב.
והקטע הזה של ''ללכת שולל'' הוא אחד הדברים הכי דביליים ששמעתי בימי חיי. הוצאות מכובדות כבר הוציאו זבל שאין כדוגמתו נטול בקרת איכות מינימלית (לא, אני לא הולכת לתת דוגמאות, אבל אני בטוחה שהן מוכרות לכל גולשי האתר), והוצאות פרטיות/קטנות הוציאו יצירות משובחות. השיפוט היחיד שצריך להיות לאיכותו של ספר הוא על פי איכותו של הספר, ולא על פי ההוצאה שהוא יצא בה.
|
|
|
|
|
אם מישהו מחליט על בסיס שום-דבר (חדש)
ניקי יום שישי, 13/01/2006, שעה 19:59
בתשובה לTHE ONE
שספר מסויים שיצא לאור לא יצא על חשבונו של הכותב, זב''שו. הוצאה עצמית היא לא ''רמאות''.
ומכירת כתב-יד למו''ל, כשלעצמה, היא הישג עסקי, לא ספרותי. כן, זה אומר שהכותב היה צריך לחפש ולהתווכח ולדחוף, בעוד שמי שמוציא בהוצאה עצמית היה צריך רק לשלם. עדיין: הישג עסקי. את ההישג הספרותי אפשר לשפוט רק אחרי שקוראים את הספר.
|
|
|
|
|
אין שום דבר עסקי בשכנוע הוצאת ספרים ךהוציא את הספר שלך לאור (חדש)
THE ONE שבת, 14/01/2006, שעה 1:07
בתשובה לניקי
ברגע שאתה עומד מול הוצאת ספרים רצינית (כזו שגם משלמת לך על העבודה שלך) הרי שקריטריון הכניסה הוא איכות - כמובן לדעתם של האנשים בהוצאה. זוהי מסננת לא רעה אם מדובר בהוצאה ''רצינית'' כאמור. וזה ממש לא קשור אם ההוצאה קטנה או גדולה. אחר כך, כמה ישלמו לך, אזה אחוזים תקבל, זה כבר עניין עסקי אבל זה לא הנושא.
מי שבחר להוציא בעצמו ספר העובדה היא שיש לו את הכסף וזה ממש לא משנה אם זה מכיוון שהוא גר אצל ההורים או שהוא זכה בלוטו. ברגע שאתה מוציא לעצמך את הספרים - מישום מה יש לי הרגשה שהמסננת שדיברתי עליה קודם היא הרבה יותר תפורה על פי המידות שלך.
האם זה קשה? האם יותר קשה כך או כך? זו ממש לא תחרות של למי יותר גדול. העובדה היא שאם הצלחת לשכנע מישהו להשקיע כסף במוצר שלך - עבורי לפחות זה אומר שהמוצר עבר בקרת איכות מסויימת. אי אפשר לומר זאת על ספר בהוצאה עצמית.
ואני לא אמרתי בשום מקום שמישהו ניסה לרמות מישהו אני בסך הכל עניתי לבנאדם שכתב שכל הכבוד למר קמין שמצא הוצאה שתוציא לו את הספר. פשוט עניתי לו שזה לא נכון ואני לא מבין למה זה כל כך מרגיז כאן מישהו.
|
|
|
|
|
אהמ... איכות כמו ספר ארמאדין הראשון (חדש)
גל שבת, 14/01/2006, שעה 21:01
בתשובה לTHE ONE
שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות הרצינית?
רק דוגמה שלילית לעובדה שהוצאת ספר אצל מו''ל ''רציני'' לאו דווקא מעידה על איכותו.
|
|
|
|
|
פשוט מאוד (חדש)
THE ONE שבת, 14/01/2006, שעה 23:21
בתשובה לגל
ידיעות אחרונות מעולם לא היתה הוצאת ספרים רצינית. בדיוק כמו העיתון הם פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר כי זה מה שמוכר.
כמו שכתבתי לגודל או להצלחה המסחרית אין קשר, נראה אותך מוכר ספר לעם עובד, כתר, חרגול, זמורה ביתן, ספריית מעריב, או אפילו מודן.
חוץ מזה, גם אם נניח שידיעות היא הוצאה רצינית הרי שארמדין הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל - ובכלל, מבחינת רמת הטעויות
(וכדי לא ללכלך אז הריני להבהיר שאך ורק מבחינת רמת הטעויות) הפרק כאן למעלה בהחלט יכול לעמוד באותה קטגורייה כמו ארמדין.
|
|
|
|
|
לי הפרק הזה נראה מבטיח יותר מארמדין (חדש)
יעל שבת, 14/01/2006, שעה 23:25
בתשובה לTHE ONE
עובדה שאת מה שפורסם מארמדין באינטרנט בכלל לא הצלחתי לקרוא.
בעיני לא חשוב בכלל אם הספר יצא בהוצאה עצמית או לא או אפילו הוצאה רצינית או לא. מה שחשוב זו איכותו של הספר. מהפרק שפורסם פה, אי אפשר ללמוד שם דבר על הספר עצמו, למעט העובדה שהוא כפי הנראה לא עבר עריכה רצינית - וזה חבל בעיני. אבל מבחינת הסיפור, אין פה שום דבר שאפשר לשפוט לפיו. זה נראה מסקרן אבל באמת לא נותן מספיק מידע כדי להאריך משהו. (להבדיל מפרק אחר שפורסם פה שגם אותו לא סיימתי ובהחלט אפשר היה להאריך לפיו ששאר הספר לא שווה כלום - ולא התכוונתי לארמדין הפעם).
|
|
|
|
|
דבר קטן לצחי - באמת כל הכבוד למר קמין שמצא הוצאה שתוציא לאור את (חדש)
צחי יום רביעי, 18/01/2006, שעה 1:48
בתשובה לTHE ONE
תודה, אני בכנות לא ידעתי. מענין למה הוא בחר לפרסם בעצמו, והאם הוא ניסה לפרסם קודם דרך הוצאה עצמאית. בכל אופן, אני מאחל לו בהצלחה – בסך הכל גם וולט וויטמן פרסם בפרסום עצמי...
|
|
|
|
|
טרם קראתי, רק הצצתי אבל יש לי שאלה (חדש)
יעל יום חמישי, 05/01/2006, שעה 15:42
למה האמריקניזציה? גם בספר הקודם, גם עכשיו הדמויות נורא לא ישראליות, ולפי מה שראיתי גם זה מתרחש בארצות הברית. למה?
אני אקרא את זה בערב, ואחווה דעתי על הפרק הראשון.
|
|
|
|
|
ועכשיו קראתי (חדש)
יעל יום חמישי, 05/01/2006, שעה 23:17
בתשובה ליעל
הרעיון באמת נראה מעניין, כמו שציינו למעלה. ההתחלה מאוד מעיקה, ויש הרבה משפטים מיותרים, אבל בערך מהאמצע זה תופס קצב נכון.
ואני גם מסכימה עם מי שאמר שאפשר היה ללטש את זה יותר. לא רק שגיאת ההגהה ההיא על הכרכרה, אלא כל מיני משפטים שאפשר היה לשפר את הניסוחים שלהם. חבל אולי שנחפזים להדפיס את הספר ולא עובדים עליו עוד קצת.
ועדיין מפריעה לי מאוד האמריקניזציה.
אבל בסך הכל הרעיון נראה מסקרן. אני מקווה ששאר הספר שומר על אותה רוח של סקרנות.
|
|
|
|
|
יש אמריקניזציה אבל (חדש)
צ'ובקה יום חמישי, 05/01/2006, שעה 23:27
בתשובה ליעל
אי אפשר לצפות שישתמש במקומות או בדמויות ישראליות.. זה בכל זאת פנטזיה לא?
מה שחבל זה שהוא לא יצר מסגרת קצת יותר שונה, יותר דמיונית, ובמקום זה נצמד לאמריקה
|
|
|
|
|
הסבר לי בבקשה מדוע היותו של סיפור מז'אנר הפנטסיה (חדש)
יעל יום שישי, 06/01/2006, שעה 0:21
בתשובה לצ'ובקה
מתנגש עם דמויות ישראליות.
אני בעצמי כתבתי כמה סיפורים קצרים עם דמויות ישראליות שהינם פנטסיה לכל דבר. (אחד מהם מפורסם פה באתר). אפשר היה לחשוב שאני מיוחדת, אבל ראיתי גם אצל כותבים ישראלים אחרים סיפורים מצוינים שגיבוריהם ישראלים ועם זאת הם עדיין פנטסיה.
אז אני אשמח להסבר על הצהרתך המשונה.
|
|
|
|
|
לא רק את (חדש)
גרומיט יום שישי, 06/01/2006, שעה 0:39
בתשובה ליעל
בעמוד השער של האתר מופיע עדיין סיפורו הנהדר של חגי אברבוך - שהוא סיפור ישראלי לחלוטין, ופנטסטי לחלוטין.
|
|
|
|
|
יש אמריקניזציה אבל (חדש)
צחי יום שישי, 06/01/2006, שעה 0:27
בתשובה לצ'ובקה
נכון, מי שמע על דבר כזה, פנטסיה ישראלית? איזה רעיון מגוחך! כאילו, דה.
|
|
|
|
|
פרטים מבולבלים (חדש)
גמדצוב שבת, 07/01/2006, שעה 17:40
בתשובה לצחי
''שניים מחבריו החדשים ליוו אותו לחדרו בבית המלון, הוא היה כה שתוי שאפילו לא זכר את מספר החדר. הם החליפו ביניהם מבט סלחני והחליטו שהוא כנראה משתכן בחדר 214. ''
למה החברים החדשים החליטו שהוא משתכן חדר 214? האם החברים ראו את מספר החדר על המפתח? אם כך למה כתוב ''כנראה''? איך פתחו את החדר ללא המפתח?
|
|
|
|
|
התשקפות הבבואה (חדש)
ro יום ראשון, 08/01/2006, שעה 22:55
לא קראתי את הסיפור, (יותר מדי מילים) רק את הביקורות. והן היו כתובות להפליא.
העברית היתה תקנית, ברובה, הניסוחים לא רעים בכלל. קצרים ומדויקים.
היו מילים שהייתי מחליף אבל זה כמובן עניין של טעם.
רואים שהביקורות הן ישראליות, אתניות, שורשיות, אמיתיות, כי הן מבטאות את רוח הישראליות הבסיסית ביותר;
התנשאות, קטנוניות, ציניות, זלזול, התחכמות, חוסר סבלנות ולעג.
וכמו כל ביקורת טובה הן נותנות לקורא את ההרגשה שכל אחד מכותבי הביקורת היה עושה את זה טוב יותר מהסופר.(מה שאולי נכון... בטוח, לא?)
הדבר היחיד שמעט הפריע לי היה שהביקורות התיחסו יותר מדי לצורה ופחות מדי לתוכן, כך שלא ממש הבנתי מה בדיוק קורה בספר, אבל יתכן כמובן שלא היה יותר מדי תוכן לצורה.
סך הכל, עבודה מצויינת. ואשמח להמשיך ולקרוא את הביקורות שמתפרסמות באתר הזה.
חזקו ואמצו!!!
|
|
|
|
|
דווקא הרבה התחכמות לא מצאתי כאן קודם. (חדש)
לילי יום שני, 09/01/2006, שעה 0:44
בתשובה לro
אבל עכשיו זה בסדר. נכון שעליונות מוסרית זה כיף? כמה חבל שרוב האנשים שאני מכירה כאן הם אינטליגנטיים מדי לקחת ברצינות או להיפגע מההודעה שלך. כל המאמץ הזה לשווא. זה כמעט טראגי.
|
|
|
|
|
''כמעט טראגי?'' (חדש)
ro יום שני, 09/01/2006, שעה 2:34
בתשובה ללילי
השימוש במילים ''כמעט טראגי'' נראה לי מעט מופרך.
אבל מעבר לזה...
הכנסת לי....
טוב, ככה זה כשמסתובבים עם אנשים אינטילנטים מדי,
בסוף
אני תמיד מרגיש נחות.
|
|
|
|
|
אני תמיד שמחה לעזור לאנשים חסרי יכולות. (חדש)
לילי יום שני, 09/01/2006, שעה 12:59
בתשובה לro
בוא ננסה את זה ממש לאט, ואם תרצה, אני גם אשמח לחזור על זה פעם שניה.
בוא ניקח שלל אירועים טראגיים. האם אתה מסכים איתי שלא כולם טראגיים באותה מידה? כלומר רמת הטראגיות של אירוע נמדדת על רצף, מ''כלל לא טראגי'' ל, נניח, ''טראגי ביותר''. על הרצף הזה, ישנם אירועים שהם כמעט טראגיים, אבל לא. אותם מכסה המונח ''כמעט טראגי.''
מקווה שעזרתי, ואנא, אל תחשוש לפנות אלי שוב אם אי פעם תזדקק לעזרה בהבנת דברי.
|
|
|
|
|
לא ידעתי שתגובות באתר אינטרנט שקולות לכתיבת ביקורת על ספר (חדש)
ניר יום שני, 09/01/2006, שעה 11:13
בתשובה לro
כמו כן לא ידעתי שציון העובדה שבספר כלשהו קיימת שגיאת כתיב, היא ''התנשאות, קטנוניות, ציניות, זלזול, התחכמות, חוסר סבלנות ולעג''.
אבל השכלתי. מעתה כשאתקל בשגיאות כתיב בספר, אשמח לציין כמה הדבר חינני, מרענן, פורץ גבולות, פוסט מודרניסטי ועוד ועוד.
יותר מזה, מעתה והלאה כשאתקל בספר שאינו מכיל שגיאות כתיב, אדווח בזעם עד כמה הדבר פוגע באוכלוסיית הסובלים מדיסלקציה, ועד כמה הסופר מכוון את כתיבתו לאליטה התרבותית הגבוהה בלבד, ולא ''יורד אל העם''.
תודה רבה שהארת את עיניי.
|
|
|
|
|
הממ. אחת התגובות המיותרות שקראתי בימי חיי. (חדש)
Boojie יום שני, 09/01/2006, שעה 14:07
בתשובה לro
השפה אמנם סבירה, וכמעט אין שגיאות באיות ובפיסוק (פסיק סורר אחד בשורה הראשונה, נקודה סוררת בהמשך, נדמה לי שזהו), אבל התוכן חסר משמעות ומיותר בעליל.
כבר ראינו תגובות מעניינות, תורמות ומוצלחות יותר באתר הזה.
2 בסולם בוג'י, וגם זה כי יש לי מצב רוח טוב היום.
|
|
|
|
|
אוי, אתה טוב. הצחקת אותי נורא. (חדש)
יעל יום שני, 09/01/2006, שעה 15:21
בתשובה לro
אמנם לא מגיע לך, אבל אני בכל זאת אנסה להגיב ברצינות:
1. לפני שאתה שופט אם הביקורות הוגנות או לא, אנא קרא קודם את הפרק שפורסם.
2. בכלל לא מדובר בביקורות. מדובר בהערות על הקטע שפורסם. אף אחד פה לא התיימר לכתוב ביקורת מסודרת - ושים לב שכל מי שהעיר הערה, הביא לה נימוקים מתוך הטקסט. (או לפחות כמעט כל מי שהעיר).
3. לא שמתי לב שמישהו נתן הרגשה שהוא היה עושה את זה יותר טוב מהסופר. אתה יודע, אפשר להעביר ביקורת גם בלי להתיימר לעשות את זה יותר טוב.
(הטענה האישית שלי היא שכפי הנראה אף עורך מקצועי לא עבר על הטקסט הזה, וזה משהו מינימלי שאני מצפה שכל ספר שיוצא לאור בישראל יהנה ממנו - בטח כשמדובר בסופר מתחיל).
4. הגעת לבד יפה למסקנה - זה פרק ראשון ואין יותר מדי תוכן כדי לחוות עליו דעה. לכן אנשים העירו על הצורה. וזה לגיטימי לחלוטין, זה חלק מהמוצר שמנסים למכור לנו.
|
|
|
|
|
לקוחה קבועה (חדש)
אפרת ורד יום שלישי, 10/01/2006, שעה 20:39
סיפור המתחיל בצורה מרתקת... ללא ספק חובה לקרוא את ההמשך
|
|
|
|
|
בבואה - ביקורת (חדש)
אסף יום שני, 16/01/2006, שעה 11:39
את בבואה קיבלתי ביום שישי ובשבת כבר חזרתי לפרקים שממש אהבתי, מבחינתי זהו המבחן הראשון בכול ספר.
בבואה כסיפור (לפני כל הפרטים הטכניים) הוא סיפור מושך ומרתק הוא נכתב היטב, עם זרימה נכונה, העלילה מפוזרת במספר אתרים ובמספר דמויות מפתח, מעברים טובים מדמות לדמות.
הרעיונות שעולים מהסיפור ידועים ברובם אך עם חידושים מרתקים(לא ארחיב, כדי לא להרוס לאלו שעוד לא זכו לקרוא). המתח התמידי שנשמר לאורך טווית העלילה הזכיר לי את טכניקת הכתיבה של קונץ דומה אך לא זהה, מתח זה שומר את הקורא מרותק ללא יכולת להניח את הספר מהידיים.
מבחינה טכנית, מלבד באמת מספר מועט של טעויות עריכה, אני גורס שהספר עומד בכבוד בכל סטנדרט של הוצאות אחרות גדולות יותר. הצורה הויזואלית של הספר מטריפה ובזמננו גם זה חשוב.
נורא קל לדעתי לקרוע ספר כי זה סופר שכתב אחד השייך לארץ הקודש, וגם בכיוון השני קל לחפף בביקורת על ספר כי כתב אותו אחד השייך לארץ הקודש.
בבואה מתעלה מעל כל אלו אני חושב שהספר פשוט כיפי ומדהים ,אני ממליץ בלב שלם לכל אדם שאוהב את הז'אנר של פנטזיה קלילה הליכה על קו הגבול של המציאות וגם אוהבי ספרות המתח לקנות מהר או לגשת לספרייה ולדאוג שיקנו לכם אותו מהר.
לסיכום: אתם חייבים לקרוא
אסף
|
|
|
|
|
לא הבנתי את שתי השורות שמתייחסות לארץ הקודש (חדש)
יעל יום שני, 16/01/2006, שעה 13:52
בתשובה לאסף
אתה מוכן להסביר למה התכוונת?
|
|
|
|
|
לא הבנתי את שתי השורות שמתייחסות לארץ הקודש (חדש)
אסף יום חמישי, 26/01/2006, שעה 16:05
בתשובה ליעל
כוונתי הייתה שהסופר הוא משלנו - ישראלי
|
|
|
|
|
כן, אבל לא הבנתי מה הקשר בין זה לבין חיפוף בביקורת (חדש)
יעל יום חמישי, 26/01/2006, שעה 23:10
בתשובה לאסף
אתה מוכן לנסח את שני המשפטים האלה שוב? פשוט לא הצלחתי להבין מה ניסית להגיד בהם.
|
|
|
|
|
מה עוד יצא בהוצא קדמת עדן? (חדש)
גמדצוב יום רביעי, 18/01/2006, שעה 12:44
בתשובה לאסף
|
|
|
|
|
מה עוד יצא בהוצא קדמת עדן? (חדש)
אסף יום חמישי, 26/01/2006, שעה 16:10
בתשובה לגמדצוב
יממה - ספר מד''ב
|
|
|
|
|
קדמת עדן זאת החנות של קובי (חדש)
גמדצוב יום שלישי, 31/01/2006, שעה 22:14
בתשובה לאסף
תגיד שזה מקרה שההוצאה לאור באותו שם כמו החנות.
|
|
|
|
|
אז מה? הוא לא הסתיר את זה שזו הוצאה עצמית. (חדש)
יעל יום שלישי, 31/01/2006, שעה 23:59
בתשובה לגמדצוב
|
|
|
|
|
בבואה - ביקורת (חדש)
Kipod יום חמישי, 26/01/2006, שעה 21:15
בתשובה לאסף
טעויות עריכה?
לא היו לפניהן טעויות בכתיבה?
(וזאת לרמוז - הפסיקו להאשים את העורכים בהכל.)
|
|
|
|
|
בבואה כפולה (חדש)
צחי יום חמישי, 19/01/2006, שעה 15:46
בתשובה לגלי צבי-ויס
בתור אחד שלא ממש מחובר לזאנר הפנטסיה, כמו שאני משער שזהו הזאנר המדובר, אני חייב להגיד שהספר שלך נשמע מסקרן ביותר. יש לי הרגשה שזה יהיה שוה ומיוחד.
אגב, לא ידעתי שלקובי קמין יש אחות תאומה? איך זה שלך קוראים צבי-ויס ולו קוראים קמין?
כמה את שילמת כדי להוציא את הספר שלך?
|
|
|
|
|
תתפרסם ביקורת לספר? (חדש)
פיניקס יום שישי, 27/01/2006, שעה 8:59
כי קראתי אותו ויש לי הערות, ואני מניחה שכרגע זה לא הפורום לפרסם אותן
|
|
|
|
|
למה לא? פרסמי כאן. (חדש)
NY יום שישי, 27/01/2006, שעה 11:29
בתשובה לפיניקס
|
|
|
|
|
למה לא? פרסמי כאן. (חדש)
פיניקס יום שישי, 27/01/2006, שעה 16:19
בתשובה לNY
כשאמרתי שזה לא הפורום הנכון לתגובה התכוונתי לכך שזה פרסום של פרק מהספר ועל כן הדיון (ממה שראיתי עד כה) הוא על צורת הכתיבה ואיכות הכתיבה ולא על ההתרשמות מהספר בתור ספר (עלילה, עומק דמויות וכו')
לכן, לא אכפת לי לחכות קצת עם ההערות שלי
|
|
|
|
|
כרצונך. (חדש)
NY יום שישי, 27/01/2006, שעה 21:22
בתשובה לפיניקס
מבחינתי (כעורך האתר), אין כל בעיה לפרסם כאן דעות על הספר.
|
|
|
|
|
למה לא תכתבי ביקורת מסודרת ותשלחי לעורך האתר? (חדש)
יעל שבת, 28/01/2006, שעה 23:55
בתשובה לפיניקס
|
|
|
|
|
למה לא תכתבי ביקורת מסודרת ותשלחי לעורך האתר? (חדש)
פיניקס יום ראשון, 29/01/2006, שעה 9:32
בתשובה ליעל
את נותנת יותר מדי קרדיט לכישורי הכתיבה שלי...
|
|
|
|
|
ביקורת תמציתית (חדש)
דם יום ראשון, 29/01/2006, שעה 12:18
בתשובה לפיניקס
חצי מתגובות פה באים מכל מיני אוהבי/שונאי קובי.
אז נעשה את זה תמציתי.
קובי אחלה של בנאדם,הוא מצחיק וחביב ורטנוני והילדות שלו הן מקסימות.
הוא לא כותב משהו.
לא גרוע בטירוף אבל בהחלט לא טוב.
אני בטוח שעורך קשוח היה מוציא ממנו חומר הרבה יותר טוב,כרגע,שני הספרים שלו נראים כמו טיוטה.
|
|
|
|
|
ביקורת בהחלט תמציתית (חדש)
פיניקס יום ראשון, 29/01/2006, שעה 17:53
בתשובה לדם
אני מסכימה עם חלק מהביקורת התמציתית והקולעת שלך.
עם החצי הראשון לא, בעיקר כי אני לא מכירה את קובי (למרות שאני בטוחה שהילדות שלו אכן מקסימות).
החצי השני מדויק קצת יותר. לא קראתי את הספר הראשון אבל עורך טוב בהחלט לא היה מזיק לספר המדובר במיוחד במעבר בין החצי הראשון של הספר לחצי השני כשהכתיבה עשתה תפנית חדה לחיקויי של היינלין.
|
|
|
|
|
אני אהבתי (חדש)
רביב שבת, 01/09/2007, שעה 14:51
אני קצת מתפלא על חלק ניכר מהתגובות כאן. נראה כאילו אנשים ''מחפשים באגים'' במקום לכתוב אם הפרק דיבר אליהם או לא.
טעויות למיניהן לא צריכות להיות, אין על כך ויכוח, אבל לא יכול להיות שה יהיה הדבר היחידי שאנשים ישימו לב אליו.
בעיני מה שהכי חשוב זה מה אני מרגיש כשאני קורא את הפרק. ואני הרגשתי טוב מאוד !
בעיני הוא מסקרן, כתוב בצורה קולחת, ומעורר את החשק לקרוא עוד.
קובי, תמשיך !
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
