 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
24 שעות
ספרים / רון יניב
יום ראשון, 07/08/2005, שעה 10:00
'יממה' מאת י. קמין - ביקורת
|
|
אי אז במאה העשרים ושלוש, לאחר ''פרץ התלהבות מלחמתית'' שהחריב את רוב התרבות המוכרת לנו, חייהם של מאה עשרים וארבעה אלף אזרחי צפון אמריקה ששרדו את המלחמה מתנהלים בנוחות רבה. אנדרואידים מייצור ממשלתי עומדים לשירותו של כל אזרח, כל המכשירים והחפצים הביתיים הנם בעלי אינטליגנציה מלאכותית גבוהה וגישה חיובית, לעתים מתרפסת, מכונות פסיכיאטריות מוסמכות להעניק לכל נזקק מלוא החופן כדורים צבעוניים אם חלילה תשתלט עליו הרגשה לא נעימה, ואפילו למוניות הרחף יש הרשאה לנפק כדורים צבעוניים בשעת צורך.
ואולם עד מהרה מתברר כי השלווה, השקט והבטחון מסתירים ריקנות ואובדן, וכי יש מי שזומם לנצל את החלל הנפשי בלבה של האנושות למטרותיו שלו.
עלילת הספר מתארת מספר דמויות מפתח ואת קורותיהן במהלך יממה אחת – עשרים וארבע שעות גורליות המעמידות את הטבע האנושי למבחן נוסף. מוסקוביץ' היהודי (היחיד), עזרא השחור (היחיד), וירל הספרן (היחיד) ומאוריציו הפסיכי (לחלוטין לא היחיד), חוברים ומצטרפים לדירר האפרורי, ג'יבס האנדי, יסמין הטבחית ועוד כמה, במאמץ לפענח את הקנוניה שנרקמה בסתר. מישהו עתיד להירצח במהלך היממה, והקושרים מטילים את יהבם על תגובת השרשרת לרצח. אם לא די בזאת, הרי המושל הוא קל-דעת, הגנרל העומד בראש הפיקוד האסטרטגי להוט להכין את הטילים לשיגור, וראש השירות החשאי הוא גם המורה לאומנויות הלחימה (היחיד).
ספרו הראשון של קמין מצייר תמונת עולם מעניינת, מרתקת ומלאת הומור. לא מדובר רק במקרר המדבר, שואב האבק הממהר, המגשית המרחפת, המראה המתחנפת, מברשת השיניים העקשנית, מצלמת החיזוי החוצפנית או המדרגות החביבות, כי אם בשילובם יחדיו עם עוד הרבה מסוגם, וכולם מדיפים ריחות ססגוניים.
לעומת זאת, הספר סובל מפתיחה מייגעת. הסברים ארוכים גדושים בפרטים מועמסים על הקורא לאורך מספר פרקים, ורק בהמשך, עם התפתחות העלילה, משתנה הקצב לטובה. חוסר האחידות בא לידי ביטוי גם בהבדל בין הפתיחה, הרוויה בהומור כבד על גבול הפרודיה, לשאר הספר. אין בכך כל רע, כמובן, לו היתה זו כוונתו של קמין לכתוב פרודיה, אך כיוון שעיקרו של הספר משובץ בהומור דק ועדין, מושחז לפרקים, אין אלא להצטער על מינון היתר שהציף את הפתיחה.
בנוסף, תמונת העולם המעניינת מאבדת מעט מזוהרה בשל סתירות פנימיות הנובעות מאפשרות קיומו והתפתחותו של העולם המתואר. כך למשל, אם המילה גנרל ''היתה מתכון מהיר ללינץ''' ואם המהנדסים ש''נחשבו לכלילי השלמות'' עמלו על בנייתו מחדש של העולם ב''מתכונת נוחה יותר'' ומיקדו את משאביהם ב''דברים שחיוניים לקיום'', מדוע זה פותחו טילים והוקם צבא? ובל נשכח כי בחצי הכדור הדרומי ובאירופה כבר אין בני אדם, שלא להזכיר כי ''החיים הפכו לערך מקודש ואיש לא חשב לקחת חיי אדם.''
תוחלת חיים ארוכה – שלוש מאות שנים בעולם העתידי ששירטט קמין – מעמידה בפני המין האנושי אתגרים רבים. מצד אחד, ובאופטימיות רבה, פורש קמין את ההצלחות המרשימות – כיבוש המאדים, קפיצת מדרגה טכנולוגית המאפשרת האנשה של כל מכשיר וחפץ הסובב את האדם, ומעל לכל – יצור אנדים יעודיים לביצוע כל מטלה אנושית, החל משירות, דרך חינוך וכלה ברפואה. מנגד, נפרשים גם כשלונות קשים – ניכור משפחתי, כנופיות אלימות, ריק אמנותי ומעל הכל – כניעה מוחלטת לטיפולים תרופתיים. בעולם שיצר קמין טמון אחד היתרונות הגדולים של הספר, וזה המקום להצטער על כך שאין עוד תיאורים שלו. אשמח מאד לקרוא בעתיד ספרים נוספים באותו עולם. אשמח אף יותר עם הספרים הבאים יעברו עריכה והגהה קפדניים בהרבה.
עריכה קפדנית היתה עשויה לנכש ביטויים נמלצים שנועדו למצב את הספר במשלב גבוה, ואולם לא תמיד הם עומדים בזכות עצמם. כך למשל, תמהני אם אשה אשר ''עדיין סרוחה על המיטה, נוחרת בקולי קולות'', אכן ראויה להגדרה ''נמה בשלווה'' ב''שנת היופי המרוצה שלה''.
לצד הדמויות המעניינות המאכלסות את הספר (אם כי לא ברורה לי השאיפה לייחודיות קיומם של יהודי אחד, שחור אחד, בעל מחלבה אחד ספרן אחד בלבד), חסרות בו דוקא דמויות מייצגות של אותם מדענים שיצרו את העולם המופלא הנפרש לעינינו במהלך היממה. חבל, כיוון שפיתוחן של מרבית הדמויות, מניעיהן ומחשבותיהן, וההתפתחות העוברת עליהן במהלך ההתרחשויות הנו אחת הנקודות החזקות בספר. קמין מנצל עד תום את נקודת המבט היודעת-כל ומפיק ממנה את המקסימום האפשרי. עם זאת, שתיים מהדמויות סובלות מאפיון חסר וקלישאתי קמעה, והתהפוכות העוברות עליהן אינן משכנעות. למרבה הצער, תהפוכות אלו הן המאפשרות את פתרונה המוצלח של הקנוניה, וזאת בדרך תמוהה וחלקלקה יתר על המדה.
ספרו הראשון של י. (יעקב-קובי) קמין מציג עולם מעניין, מסקרן, טכנולוגי, ובו מכונות אנושיות ואנשים נכים בנפשם. פתיחתו אמנם מייגעת והגהתו לוקה בחסר, אך עדיין מעלותיו עולות על חסרונותיו.
יממה
מאת י. קמין
קדמת עדן הוצאה לאור, 2005
268 עמודים
יממה - פרק לדוגמה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
שכנעת אותי לנסות את הספר (חדש)
יעל יום שני, 08/08/2005, שעה 0:09
אחרי שאני אסיים את שאר הספרים שמחכים לי - אקח ליד את יממה ואבדוק אותו בעצמי.
|
|
|
|
|
אני קורא אותו עכשיו (חדש)
שלמקו יום שני, 08/08/2005, שעה 18:13
בתשובה ליעל
ובהחלט, למרות שנראה לי שטרם סיימתי אפילו את האקספוזיציה, הקצב משתפר והספר נעשה יותר קריא אפילו מהפרק השלישי. רק הפרק הראשון חורק ממש בקריאה.
|
|
|
|
|
ספר רגיש ונוגע ללב (חדש)
שרון יום שלישי, 09/08/2005, שעה 5:02
בתשובה לשלמקו
יממה של קמין נקרא בנשימה עצורה. אני מחכה בקוצר רוח לספר ההמשך.
|
|
|
|
|
המממ... למה זה נשמע כמו הודעה-מטעם? (חדש)
גרומיט יום שלישי, 09/08/2005, שעה 13:27
בתשובה לשרון
לא שאני רומז, חלילה, שקובי כתב את זה בעצמו, אבל מוטב שגם דורשי טובתו ימנעו מלעשות לו שירות דב במתן שבחים לא מנומקים שנראים כמו תעמולה זולה.
|
|
|
|
|
גרומיט ידידי... (חדש)
קובי קמין יום שלישי, 09/08/2005, שעה 20:18
בתשובה לגרומיט
493
אנא עשה עמדי חסד, כנס בבקשה לדף מספר 493 בפורום של נועה וקרא את התגובות שלי שם.
(אם יבוא לך אתה מוזמן לקרוא גם את כל הפתיל ולרדת דף או שתיים אחורה לתחילת הדיון שם)
תודה.
קובי
נ.ב.
תודה לניר יניב על הביקורת, קראתי, למדתי, ואני מקווה לעמוד להבא בצפיות
קובי
|
|
|
|
|
הו, אבל קראתי (חדש)
גרומיט יום שלישי, 09/08/2005, שעה 22:48
בתשובה לקובי קמין
ואפילו הגבתי בפתיל החדש יותר, אם כי לא בדיוק באותו נושא. יחד עם זה, תעמולה זולה, גם אם אני בטוח שלא אתה יזמת אותה, עדיין דורשת תגובה לטובת קוראים תמימים של הכתבה. מה גם שהביקורת של רון חיובית מספיק גם בלי שאנשים עם יותר מדי רצון טוב יוסיפו אליה בכוח שבחים מזויפים.
אגב, כותב הכתבה הוא רון יניב, לא ניר. אל תתבלבל. בבוא היום עוד נתנקם בשניהם על שבחרו לעצמם שמות כל-כך דומים (-;
|
|
|
|
|
הו, אבל קראתי (חדש)
קובי קמין יום רביעי, 10/08/2005, שעה 0:00
בתשובה לגרומיט
אל תדאג לזה, כשתגיע המהפכה הם יהיו הראשונים לעמוד אל מול הקיר...
קובי
|
|
|
|
|
דעה על רגל (חדש)
מורמר יום שישי, 26/08/2005, שעה 3:18
בישביל חמישה שבועות - הספר יממה....
בהמשך לגישתו של המחבר ,לא אתאר אך אבקר .
האוירה המבלבלת המאפינת את תחילתם של ספרי מד''ב פותחת את הספר יממה בסירבול קל ומקשה על הנפילה לעולם שיוצר המחבר.
חוסר בתאורים מאפין את הספר לכל אורכו , דבר שמקשה על הקורא ''לראות'' ולהכנס אל העולם המתואר.תאורי המכונות השמחות מובאים כל דף כמעט בעוד שפרטים ב- עלילה\עולם\דמויות - חסרים.
הדמויות שטוחות ולעיתים אף לא אמינות .
הספר שופע עיקצוצים ושנינויות מה שמדגיש את החוסר בדיאלוגים שנונים ועיקצוצי עלילה.
ה''הפי אנד'' ההוליוודי שבו כולם .. זוגות זוגות הולכים ב''שביל האבנים הצהובות'' בהחלט היה לא צפוי אך אם זאת לא סחט שום רגש מקורא רגיש(?!) זה .
לסיכום : מאפיני סיפור קצר !
על ה''לטיפות'' מנגד - לא אפרט
מחכה בקוצר רוח לספרך הבא ,מקווה שיקומו עוד בעקבותיך ....
הממורמר
|
|
|
|
|
שאני אבין: (חדש)
Boojie יום שישי, 26/08/2005, שעה 20:24
בתשובה למורמר
אתה נתת כרגע ספוילר לסופו הלא צפוי של הספר???
|
|
|
|
|
טעות..פרסמתי תגובה בפרק לדוגמא... (חדש)
איה יום ראשון, 16/10/2005, שעה 19:19
שבעצם התכוונתי לפרסם כאן:
====================================
זהו ספר המד''ב הראשון שקראתי בשנתיים האחרונות והספר הווה עבורי תנופה מחודשת לקריאת ספרי מד''ב רבים. פשוט נזכרתי כמה התגעגעתי.
ציין כאן מישהו על הדמיון בין העולם המתואר כאן לפיליפ ק. דיק ואסימוב וגם אני מצאתי את הדמיון הזה, ואפילו נהנתי מן הדמיון. לכן אני בדרך כלל הייתי אוהבת לקרוא סדרות ספרים כדי לחזור לעולם מוכר יחסית מאשר לעבור את התהליך המייגע של הכרת עולם חדש.
בספר יממה, ה''כניסה'' לעולם החדש והבלתי מוכר היתה כניסה חלקה, כנראה בגלל הדמיון שהזכרתי. יש אפילו קטע בספר המדבר על האם יש לאנדים יכולות אומנותיות הזכיר לי את ''אני, רובוט'' הסרט. יכול להיות כמובן שזהו הומאז' שאינו נראה לעינה של הקוראת הבלתי מחוכמת (עיין ערך - איה).
אהבתי מאוד את הרעיון של מוזס, שהתנהגותו המרושעת מזכירה מאוד את יחס הלבנים לעבדיהם שחורים בתקופת מלחמת האזרחים בארצות הברית, רק שהפעם קצת הפוך, אולי מין נקמה כזו הנובעת מזכרון עמום.
''השתלטות'' המכונה על האדם מצטיירת בספר זה שונה לחלוטין מכל התסריטים שהכרתי עד כה בנושא. בדרך כלל האנדוראידים והמכונות מונעים על ידי תסכול ושנים של שירות בצל האדם, אך לא בספר זה. כאן האנדים, לדעתי, בסך הכל ממלאים את מקום האדם עד שיוכל להיות כשיר ולפעול בעצמו. כאן הם פועלים מתוך אהבה מאוד אנושית, כמעט כמו הורה אשר נוצר על ידי ילדו.
אשמח לקרוא בעתיד ספרים נוספים של קובי שיתרחשו באותו העולם. כשסיימתי לקרוא היתה לי תחושה של רק התחלתי להבין מה קורה, ורק התחלתי להכיר את הדמויות, אך לא מספיק.
ואם מישהו קורה את שורות אלו ויודע יותר ממני, הייתי שמחה לקבל הסבר קצר על שמות הדמויות, כי מהרגע הראשון שעוד קראתי את הכיתוב על הכרירה האחורית היתה לי תחושה שהשמות אינם אקראיים בכלל. אני רק יכולה לנחש לגבי ג'יבס (הדמות האהובה עלי), ששמו כשם דמות המשרת הוירטואלי במנוע החיפוש ASK JEEVES.
=========================================
|
|
|
|
|
ע. לשון הולך לעבודה (חדש)
אדון עילשון יום שישי, 18/11/2005, שעה 20:50
בתשובה לאיה
ע. לשון
אדון עילשון
קרא לעמוד על זנזיבר - יממה
בלי ע. לשון - מה!?
אפשר לתת
ספרים כעת
לאדון עילשון
יש עבודה המון
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
