 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
בית הארקונן
ספרים / איתי שלמקוביץ
יום שני, 01/10/2001, שעה 13:29
על חלקה השני של טרילוגיית קדימוני חולית
|
|
החלק המקופח ביותר בכל טרילוגיה קלאסית הוא השני. תהיה זו טרילוגיה של סרטים או ספרים - מצבו של האמצעי הוא תמיד הקשה ביותר. בחלק הראשון מוצגים הקונפליקטים והדמויות הראשיות; בשלישי נסגרים כל קווי העלילה, הראשיים והמשניים. השני...
''חולית - בית הארקונן'' נופל בדיוק בין כסאות אלה. מצד אחד - גם מי שקרא את ''חולית'' המקורי לא יכיר חלק מהדמויות המרכזיות המופיעות בו ולא יבין אזכורים כמו ''המרד האייקסי'', חלק מרכזי למדי מהעלילה. מצד שני - למרות סגירתן של עלילות המשנה המופיעות בספר, נמשכות העלילות הראשיות שנפתחו ב''בית אטרייאדס'' גם אל תוך הספר השלישי.
אין בכך לומר כי ''בית הארקונן'' אינו עומד בפני עצמו, אך בכל זאת לא מומלץ לקרוא אותו בנפרד מהספר שקדם לו, וברור שלא לפני ''חולית'' המקורי.
ספר זה משתלב היטב בעולם הרחב אותו המציא פרנק הרברט וגורם לקיסרות להראות, שוב, כדבר מה מורכב יותר מאשר זירת קרבות של בני אטרייאיידס בבני הארקונן. הוא מרחיב את העולם שבנה הרברט האב, ובכך יגרום, מן הסתם, שמחה רבה לכל אוהביו וביחוד לאלה האמונים על הפרטים, אך אין טעם לקראו אם לא אהבתם את הספר המקורי או אם עדיין לא קראתם אותו.
אין טעם להשוות בין ''בית הארקונן'' לבין ''חולית'' המקורי. השוואה להמשכים (ואף למקדימון הנוסף), עם זאת, בהחלט מתקבלת על הדעת. בריאן הרברט לא מגיע, כמובן, לרמתו של אביו, אך הוא מצליח לכתוב סיפור מרתק. מתחילת הקריאה קשה להניח את הספר מהיד. העלילה קולחת, סצנות אקשן מעניינות וכתובות היטב פזורות בנדיבות, ורק לעתים נדירות נעצר שטף הקריאה בתיאור מפורט מדי.
מוטיב אחד מייחד ספר זה לעומת הספרים האחרים, והוא ההזדהות והדחייה הרגשית מהדמויות. מדובר במשפחת הארקונן (על שמה קרוי הספר, למרות חלקו הלא מבוטל של אטרייאידס). בכל הספרים האחרים מתוארים ההארקוננים כרשעים מרושעים, סדיסטיים הנהנים להרוג בכל מיני דרכים מוזרות. תירוץ אחד שנתן לדבר היה הטענה כי הם סדיסטיים עקב גנטיקה, וכי מעשיהם נובעים מאופיים המולד הרע. בא ספר זה ומוכיח (בסדרה של תיאורים מחרידים) כי הברון הארקונן ואחייניו אינם רעים מטבעם, אלא פיתחו נטיות כאלה עקב החינוך שקיבלו. עובדה זו משתקפת בדמותו של אבולורד הארקונן, אחיו של הברון הארקונן. אבולורד, אביהם של פייד-ראותה וראבאן החיה, אינו הארקונן טיפוסי - הוא טוב לב, מיטיב עם אנשיו ומסתפק במעט ששלו. דוקא עובדת קיומו של אדם ''אנושי'' במאגר הגנים של בני הארקונן הופכת את הסדיסטיות שלהם לרשע טהור. כך, בפעם הראשונה לאורך כל סדרת חולית, נראים בני הארקונן כיותר מאשר אלה שקבלו את תפקיד הרעים למרות שכל עוונם היה שמירה על האינטרסים שלהם (גם אם בדרכים סדיסטיות-מה). לאחר ספר זה ההארקוננים נתפסים כרעים באמת ובתמים.
אך לא רק ההארקוננים נמצאים בספר. כדרכם של ספרי חולית, עלילת ''בית הארקונן'' היא רחבת יריעה במיוחד, וכמו בכל ספר, העולם בו נמצאת אראקיס מתרחב עוד יותר. כאן אנחנו לומדים עוד על הפוליטיקה הגלאקטית, דרך בתי אצולה נוספים המופיעים כאן לראשונה; על שיטות אימון צבאיות עתידיות (בהן מתנסה דאנקן אידהו ואשר, באופן מוזר, מבוססות כולן על פילוסופיות לחימה ארציות כגון סיוף, טאי-צ'י וסמוראים. דוקא ההתייחסויות הרבות של בריאן הרברט לכדור הארץ, בניגוד למנהגו של אביו, יוצרות תחושת זרות מה לקטעים אלה). כאן אנו גם פוגשים לראשונה דמויות אשר שיחקו תפקיד חשוב בחולית, כגון גורני האלק וד''ר יואה. ניתן אף לעמוד בפירוט על התהליכים אשר הובילו לאירועים המתוארים בספרים הבאים, כגון השאלה מדוע בחרה ג'סיקה ללדת בן, כיצד הפך ד''ר יואה לכלי שרת בין הבתים היריבים ועברו של גורני האלק.
ברור כשמש כי הספר נבנה על גבי השלד העשיר אותו סיפק פרנק הרברט בחולית. זהו היתרון של מקדימון - השימוש בראייה לאחור. אך, כפי שהוכיח ג'ורג' לוקאס, צריך לדעת גם כיצד לפתח עלילה לאחור, ובריאן הרברט מצליח לבצע את העבודה. קשה אמנם להשתחרר מההרגשה כי פרט זה או אחר נמצא בסיפור רק על מנת ליצור קישור לנאמר בספרים האחרים, אך רוב הזמן ניתן להאמין כי השתלשלות המאורעות היא אכן אורגנית ותוביל, בסופו של דבר, למתואר מאוחר יותר. אפילו מכשיר עלילתי צפוי כמו ויקטור אטרייאדס מצליח לעתים להשתלב בקו הזמן כאילו הרברט האב כבר חשב עליו כשכתב את עלילותיו של פול מואדד'יב.
לסיכום: ''בית הארקונן'' מהווה תוספת מעניינת לעולם רחב היריעה של חולית, וכמה מהסיבות שהוא נותן להתרחשויות אשר נערכו בחולית המקורי נראות הגיוניות לחלוטין, גם אם נכתבו בדיעבד, דבר המוסיף עומק להתרחשויות בסדרה. הספר הוא חומר קריאה מרתק למי שנכבש בקסמה של קיסרות המרקוח.
ולסיום - כמה מילים על המהדורה העברית של הספר. מבחינה חיצונית, הספר עשוי באופן מקצועי. ישנן מספר טעויות בעריכה הלשונית של הספר (טעויות כמו ''עפילו'' או אות י' חסרה), אך בספר ארוך שכזה כמותן סבירה. פחות סבירים הנם שני מקרים שבהם מופיע הביטוי כך (ע''מ 186-187), שריד למה שכנראה היה הערות סגנוניות של המתרגמת ונשארו בנוסח הסופי.
בעייתי יותר הוא התרגום עצמו. מאז יציאת ''חולית'' בעברית, מוסכם תרגומו של עמנואל לוטם כתרגום ה''רשמי'' של היקום של חולית. למרות שרוב המונחים והשמות ב''בית הארקונן'' תואמים לתרגום זה, דווקא הסטיות ממנו מורגשות היטב: ''גולה'' במקום ''ר'ולה'', ''סולארים'' במקום ''חמנים''. אין זאת כאילו התרגום אינו נכון - הוא פשוט לא תואם. דוקא מתרגום היוצא באותה הוצאה לאור כמו הספר המקורי ניתן היה לצפות ליותר.
למרות מספר טעויות וחוסר התאמות, עדיין התרגום קולח ברובו ואינו מפריע לשטף הקריאה המהיר של הספר, וטוב שכך, שכן ''חולית - בית הארקונן'' אינו החוליה החלשה ביותר בסאגה הקרויה ''חולית''.
חולית - בית הארקונן (Dune: House Harkonnen)
מאת בריאן הרברט וקוין אנדרסון (Brian Herbert & Kevin Anderson)
תרגום ועריכה: דורית לנדס
הוצאת עם-עובד, 2001
710 עמודים
חולית - בית אטרייאידס - ביקורת
חולית - בית קורינו - הספר הבא בסדרה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אוי וי, עכשיו עשית לי חשק לקרוא (חדש)
גל יום שני, 01/10/2001, שעה 14:05
את הפריקוולים. וזה לא טוב, כי זה אומר שאני צריך לשוב ולקרוא
את חולית המקורי ואולי גם את ההמשכים (הפחות טובים,
כפי שכבר נאמר מספר רב של פעמים) ופשוט אין לי זמן. אוף!
בקיצור יופי של ביקורת. מהווה המשך נאה לחלק הקודם
בסדרה (אגב, מדוע אין לינק למאמר הקודם?).
אני מקווה שעד שיתפרסם החלק השלישי כבר אקרא לפחות
את המקדימון הראשון.
|
|
|
|
|
סתם ניטפוק (חדש)
עפר סקר יום שני, 01/10/2001, שעה 14:42
בטרילוגית מלחמת הכוכבים המצב אינו כפי שתיארת כלל ועיקר. ''האימפריה מכה שנית'' (בעברות הלא ממש מדויק) הוא הטוב בסדרה.
|
|
|
|
|
לא רמזתי כך. (חדש)
שלמקו יום שני, 01/10/2001, שעה 16:36
בתשובה לעפר סקר
החלק השני יכול להיות טוב מכל השאר. בית הארקונן בהחלט אינו נופל מבית אטריאדס, ונשאר לקרוא את החלק השלישי.
אבל שוב- באימפריה, מתייחסים לכל הדמויות (כמעט) כאל מוכרות. למשל בהתחלה- ליאה וסולו לא סובלים אחד את השני, מסיבות שהיו בסרט הראשון, וכאן לא מוזכרות.
ולעומת זאת, דארת' ווידר עדיין חי. המורדים עדיין נרדפים. שום דבר לא נסגר.
ניתן לראות רק את תקווה חדשה ולהבין כל מה שמתרחש שם. ניתן לראות רק את שובו של הג'די ולא להשאר עם תחושה של ''כן, אבל מה קורה אח''כ''. לאימפריה מכה שנית אין את הלוקסוס הזה.
|
|
|
|
|
ביקורת מצויינת, איתי! (חדש)
אסטרו-נעמי יום שני, 01/10/2001, שעה 17:08
למרות שאני לא מסכימה עם רובה... לא כל כך אהבתי את הפריקוולים של חולית. היה בהם משהו שהרגיז אותי.
הלוואי שבראין הרברט היה כולב כמוך :)
|
|
|
|
|
נכון מאוד.. וגם... (חדש)
שרון יום שישי, 05/10/2001, שעה 0:49
הבעיה העיקרית שהיתה לי עם שני ה- prequels של הרברט ג'וניור ושות' היתה הניסיון שלהם להסביר דברים שלפחות אני אישית לא חיפשתי להם פרשנות, ואפילו הרגיז אותי להיתקל בהם בשני הספרים עד כה.
מצד אחד, נחמד ללמוד מה התרחש קודם ביקום של חולית, אבל מצד שני, יצאתי די מבואסת מכל הקטע הזה, כי יש דברים שאולי עדיף שלא לנסות להיכנס אליהם. ראה מקרה ה''מיסיונרה פרוקטיבה''. סורי, אבל מיתוסים ואמונות לא נבנים במשך דור וחצי.
בקיצור, נחמד, ומעניין, אבל בעיניי, הניסיון לסתום את החורים שהרברט האב השאיר ביקום שלו (ואני מניחה שבכוונה) לא ממש מוצלח עד כה.
ברור לי שגם ''חולית: בית קורינו'' יגיע למדף שלי בסופו של דבר, אבל אין לי שום כוונה להתייחס אל שלושת הספרים האלה כאל חלק מהסידרה. זה כמו לקרוא ספרי סטאר טרק (אופס, שכחתי, זה מה שקווין ג' אנדרסון כתב לפני זה...)
|
|
|
|
|
כתבה טובה אבל... (חדש)
dusk יום רביעי, 10/10/2001, שעה 0:09
לא התייחסת מספיק לעובדה שבעצם ''ההמשכים שנמצאו בכספת של פרנק הרברט'' (האומנם?) נועדו לעשות את מה שבד''כ עושים במצב כזה: רוכבים על הסוס ומרויחים עוד כסף עד שנגמר.הספר חולית המקורי הוא יצירת מופת.נקודה. אז הרברט ניסה לפתח\להוביל את הרעיונות שלו למקומות אחרים והצליח פחות\יותר (לשיקולכם).אבל מה שהבן שלו עושה זה פשוט הוספות מידע צדדי ורקע ע''מ להרויח יותר.כמו שעשו לג'ורדון (יצא אפילו דיסק!) ולהבדיל גם להארי פוטר.
|
|
|
|
|
זה מה שהתכונתי לומר (חדש)
שלמקו יום רביעי, 10/10/2001, שעה 20:15
בתשובה לdusk
אם לא הבנת אני מצטער.
אף פעם לא טענתי שההמשכים של חולית הם ספרים ברמה ההיא. רחוק מכך. חולית היה מקרה חד פעמי, וכל ההמשכים שלו נועדו להרוויח כסף, ונראים בהתאם. אבל זה לא אומר שהם מהנים לקריאה, או לחילופין המידע שיש בהם לא יגרום לכל חובב חולית לחכך ידיים בהנאה. ומלבד זאת- כמה המשכים אתה יכול להגיד שנכתבו לא בשביל להרוויח כסף? (מהנדסי הטבעת נכתב גם בגלל שביקשו ממנו ובשביל לתקן בעיות, וכל המשך של הינליין הוא עקב הפסיכוטיות של הסופר)
|
|
|
|
|
מר שלמקו הנכבד, (חדש)
גל נפגע בשם בוב יום רביעי, 10/10/2001, שעה 20:44
בתשובה לשלמקו
הריני להודיעך שהיינליין לא כתב ספרים בשל הפסיכוזות שלו
אלא בגלל כסף, והוא אף הצהיר כך פעם אחר פעם.
על כן הטענה כאילו היינליין לא כתב עבור בצע כסף הינה שגויה.
ואם לצוטט מאחד מספריו של המנוח
(ציטוט לא מדוייק ועל כך תסלחו לי): ''שורת הפרוזה הנפלאה
ביותר היא - 'שלמו לפקודת...'''
|
|
|
|
|
כסף אלו הפסיכוזות שלו. (חדש)
שלמקו יום רביעי, 10/10/2001, שעה 21:21
בתשובה לגל נפגע בשם בוב
בנאדם פסיכי לא יתבייש להודות שהכל בחיים זה כסף.
|
|
|
|
|
הוא לא טוען שהכל בחיים זה כסף. (חדש)
גל יום רביעי, 10/10/2001, שעה 21:32
בתשובה לשלמקו
בהחלט לא!
יש נשים, יש הרפתקאות, יש שקט ושלווה, יש חתולים,
יש אהבה, יש נשים ויש עוד הרבה דברים אחרים.
אבל את הספרים שלו הוא כתב על מנת להרוויח כסף
והוא לא התבייש להודות בזה.
אגב, להיינליין לא היו ילדים, אבל אישתו פרסמה לאחר מותו
כמה כתבי יד (גרבר בגרסה המלאה, אוסף מכתבים) ולפי
ג'יימס גיפורד, ההיינלייניולוג עליו כתבתי כאן פעם, ישנם
עוד מספר כתבים של היינליין בארכיון היינליין שיפורסמו
רק חמישים שנה לאחר מותו. או שמא זה היה 25 שנה?
בכלאופן - יש למה לצפות...
|
|
|
|
|
והוא לפחות עבד בשביל הכסף שלו (חדש)
dusk יום חמישי, 11/10/2001, שעה 23:59
בתשובה לגל
אבל אני מסכים איתך.כל עוד שיש אנשים שמוכנים לשלם בשביל זה, למה לא?
|
|
|
|
|
(חדש)
עמית שבת, 13/10/2001, שעה 23:05
אין מה להשוות בין סדרת חולית של פרנק הרברט המצויינת (ברובה) לקדימונים של בנו. שלא תבינו לא נכון הם נחמדים וכתובים יפה ואפילו בעלי עומק מסויים משל עצמם אבל חולית המקורית הייתה יצירה סיפרותית עמוקה עם הבטים דתיים/מוסריים ונסיון עשיר לנבות עתיד אפשרי, הקדימונים הם רק ספרי מדע בדיוני נחמדים שמסתמכים על היצירה של הרברט ,הם איבדו משהו מהקסם המקורי של הסדרה לטובת עלילה שתתאים לסדרת חולית והסתבכו בנסיון לתאר ולהרחיב נושאים לא מוסברים בסדרה המקורית.
אבל למרות הכל נהנתי מהחזרה ליקום חולית ואני מצפה בקוצר רוח לסדרת הספרים הבאה של בריאן הרברט שתעסוק בג'יהד הבוטלריאני שנזכר בספרי חולית.
|
|
|
|
|
מש''ל. (חדש)
שלמקו שבת, 13/10/2001, שעה 23:54
בתשובה לעמית
תמחק רק את המילה ''סדרה'' ותקבל בדיוק את דעתי.
למעשה הנחת את האצבע על מה שהפריע לי ברגע שקראתי את ''כופרי חולית''. כופרי חולית, למרות שהיה ספר מרתק כמו חולית, היה חסר משהו, מעין נשמה (אותה נשמה שהייתה חסרה לאימת הפאנטום, למשל). חולית המקורי היה משל נוקב. כל ההמשכים והמקדימונים היו ספרי מד''ב פשוטים ויעילים.
|
|
|
|
|
אזהרה (חדש)
אלמונית יום שישי, 26/10/2001, שעה 15:05
בית הארקונן - מ ש ע מ ם (ברובו - אני רוצה להיות הוגנת).
קראתי את בית אטריאדס ובית הארקונן מכוח האינרציה של חולית. אך, כמו שנאמר פה רבות, הבן לא מצליח להיכנס לנעלי אביו לא ברעיונות , לא בבנית הדמויות ולא בבנית רצף סיפורי מעניין שנבנה לקראת שיא - כי שיא אין בבית הארקונן.
הדוכס צדיק כרגיל, נסיונות המרידה באייקס מעניינים ומרתקים, הדמות של קיליאה (זה היה שמה?) והסיפור סביב הרעיון של בת מלך שירדה מנכסיה כתוב טוב לדעתי. הדמות של אבולורד שונה מההארקונן המצוי שהתרגלנו אליו, אפשר לומר שהוא מלא מצוות כרימון, אבל רוב הארועים הקשורים אליו משעממים עד מוות (כמעט, כי הצלחתי לשרוד ולהגיע לדף האחרון).
בקיצור, מה שרוצה לומר זה שהשלישי בסידרה כבר לא יצליח לפתות אותי כי לקרוא ספר תוך דילוג או ריפרוף על פני עמודים שלמים לא נראה לי.מספר צריך להנות לא להתענות.
|
|
|
|
|
לא ממש (חדש)
מהמה יום שישי, 26/10/2001, שעה 15:56
מה עם הנשמה אה?
אני חושב שבריאן הגזים עם השטף של הדברים שקורים בספר.
אני זוכר את חולית ואת ההמשכים שלו בתור עינוי מתמשך מהנה, משהו כמו מין בגיל 40.
איפה אורך הרוח, הסבלנות, הציטוטים ממשנתן של בנות גשרית והתורה הזנסונית וכל הבולשיט הזה.
נכון שזה מעיק נכון שזה מעכב, אבל זה נותן לכתביו של פרנק את ''המכובדות'' שבהם את העלילה האיטית המסוגננת.
ב''חולית בית הארקונן'' הרגשתי כאילו אני בסרט הוליוודי שטחי ומהיר, שהרבה סצינות גרועות ממנו קיימות רק בשביל המעבר לסצינות האקשן הטובות.
עוד דבר שהפריע לי זה ההאכלה בכפית של בריאן, שנותן סיבה לכל דבר ונימוק לכל אירוע רק בשביל למלא עוד ועוד דפים בעוד שבכתביו של פרנק פעמים רבות היה עלי לדפדף אחורה כדי להבין את הקורה.
בקיצור אסיים ואגיד שבריאן אומנם קריא ושטיף אבל עדיין לקנות את חולית בית קורינו עולה לי פי 4 מסרט הוליוודי טוב. להתראות מהמה.
|
|
|
|
|
קריא ומהנה אבל עם בעיות (חדש)
לופו יום חמישי, 01/11/2001, שעה 0:38
אני נהנתי לקרוא את הספר הנ''ל. לראיה כמו כל ספר טוב הוא גרם לי לפחות למעט מחשבה (גם אם במקרה זה מקור המחשבה היה עניין מציק בספר עצמו). אזהרה למי שלא קרא - במהלך הביקורת אני חושף קצת פרטים מהספר (לא הרבה).
הדבר שהציק לי ביותר בספר היה בעייה של סדר גודל. בעיקרון סם המרקוח ואפשרות התעבורה שהוא מאפשר היו אמורים ''לפתוח'' את כלל מרחב החלל וזהו המצע עליו נבנת זירת ההתרחשויות כולה. בצורה זו נבנית עלילה שמתרחשת בכוכבים שונים ובסביבות שונות אבל בכל זאת נשארת כעלילה אחת.
בספר הזה (וגם בספר שלפניו) בריאן הרברט לא נזהר ונוצרה בעייה שחלקים מהעלילה ובמיוחד הפרטים הקטנים הורסים את התחושה שהסביבה היא מרחב גלקטי עצום ונותנים תחושה שמדובר באזור קטן, מקסימום יבשת על כוכב אחד בודד.
ברמת העלילה הבעייה הגדולה ביותר בסיפור היא החיבור בין האדם הבודד לסביבה הבין-כוכבית. בזמן הקריאה אתה עוקב אחר השתלשלות האירועים של דמות כלשהי (לדוגמא גרני האלק) ואז באמצע, הופ עברנו כוכב, ו...העניינים ממשיכים כרגיל. במעבר בין מדינה למדינה קיימים הבדלים מהותיים בתרבות, שפה, מזג אויר וכו', לעיתים ההבדלים האלו קיימים אפילו במעבר בין ערים! לדוגמא, בסיפור של גרני קיימת התיחסות למעבר שלו מהסביבה הכפרית לאיזור העיר. במעבר בין כוכבים הייתי מצפה להיתקלות בכל סוגיות אלו וליותר מזה אבל כמעט ואין אליהם התיחסות.
ברמת הפרטים אני רוצה לציין שני נושאים שזכורים לי בשלב זה -
א. הכלכלי. בשלב בספר האבולורד הארקונן מודאג מההשפעות הכלכליות שיהיו לטבח הלוויתנים שביצע בנו על הכפרים באיזור. לא קצת תמוהה ששליט של פלנטה שלמה (לא יבשת, לא מדינה, לא חבל ארץ, לא עיר אלא פלנטה) מסתכל על הדברים ברמת המיקרו ואפילו לא קצת ברמת המאקרו? בספר גם מצויין שעיסוק תושבי הפלנטה הוא בעניינים רוחניים ופרוות, סה''כ 2 עיסוקים נשמע קצת כמו תיאור של עיר/מדינה (עוסקים בנפט ותיירות) ולא כוכב שלם.
ב. שטח. האבולורד הארקונן שם לב במהלך מסע דייג, בטעות, לקרחון חשוד והקרחון התגלה כמחבוא סם עצום. במציאות יכולים להחביא משהו בשכונה שלכם ואז רק אם תחפשו בכח תמצאו אותו. אם מדובר בעיר או במדינה - פשוט אין סיכוי. אז בפלנטה?
לסיכום, בטון אחר, אני אספר את הסיבה שחבר שלי אורי נתן ללמה הספר הזה מהנה. לטענתו הספר הוא כמו המשך לסידרת אופרת סבון ישנה ומוכרת. הצופה יכול בקלות להתחבר לעלילה ולהזדהות עם הדמיות.
אני מסכים איתו לחלוטין...
|
|
|
|
|
לא חוות דעת מלומדת (חדש)
משה יום חמישי, 22/11/2001, שעה 11:27
נכון שהקדימונים אינם מגיעים לקרסוליים של חולית המקורי.
אבל יש להיות כנים עם עצמנו, אני לא ממש מכיר עוד ספרים העושים זאת.
אז במסגרת מגבלות הספרות, מדובר בספר (ספרים) מהנים, קולחים, שומרים על עיקביות (קדימות) ובהחלט בהחלט ראויים לקריאה.
מומלץ !
|
|
|
|
|
(חדש)
קטיה פבלוב יום שני, 25/09/2006, שעה 0:47
אני חושבת שאיתי צריך להפסיק לרדת על המחבר של המשך לחולית ולא להשוואות אותו כל הזמן לחולית המקורי
כפי שידוע פרנק הרברט נפטר ולא יקום משהו שיוכל לספר על חולית כמוהו
אבל ההשוואה המרגיזה של איתי לגבי בנו מיצתה את עצמה בכתבות הקודמות אני חושבת שהספרים מוצלחים ומעניינים ואין שום צורך לנתח אותם בדקדקנות ייקית שכזו
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
