עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
מהו מדע בדיוני
מאמרים / תומס גודמן
יום ראשון, 01/04/2001, שעה 0:02
על ראשיתו של המדע הבדיוני והדרך
בה הוא הולך
|
|
הופיע בגליון מספר 1 של המימד העשירי, יוני 1996
ניתן, אולי, למצוא את ראשית המדע הבדיוני לפני למעלה מ-2000 שנה. בסביבת שנת 190 לספירה הנוצרית, אדם סורי דובר יוונית בשם לוקיאנוס מסמוסטה כתב ספר בשם ''ההיסטוריה האמיתית'' (למרות שהיתה רחוקה מלהיות אמיתית). זהו ספר על אדם שהגיע לירח בעזרת נד-מים ענק, נטל חלק במלחמות תושבי השמש בתושבי הירח, ביקר בכוכב הלכת נוגה וכו'. השאלה היא – האם מדובר במדע בדיוני או בפנטסיה? שאלה זו פתוחה לויכוח, כיוון שלוקיאנוס הקדיש יותר תשומת לב להרפתקאותיו של גיבורו מאשר למדע או לתיאורים מדעיים של הירח והשמש. המוטיב הזה שימש, מאוחר יותר, כבסיס לסופרים רבים במשך תקופה ארוכה.
הראשון שכתב סיפור מדויק מבחינה מדעית (לזמנו, כמובן) אודות טיסה לירח היה יוהנס קפלר, אסטרונום גרמני שהיה גם הראשון שגילה כי כוכבי הלת נעים במסלולים אליפטיים סביב השמש. הסיפור שכתב מתאר אדם שנלקח לירח בזמן חלום על ידי רוחות רפאים (תזכורת – רוב המדענים בתקופות קדומות היו דתיים מאד והאמינו ברוחות ובכישוף). קפלר לקח בחשבון את אורך היום והלילה בירח (שבועיים כל אחד) ושעל הירח יש מעט מאד אויר, אם בכלל (כיום ידוע שאין).שם הסיפור היה ''סומניום'' (''שינה'' בלטינית), והוא התפרסם בשנת 1630 לספירה הנוצרית. לדעת רבים (ביחוד איזק אסימוב ואנוכי) היה זה סיפור המדע הבדיוני האמיתי הראשון.
סיפור מדע בדיוני אחר נכתב על ידי אדם שנחשב בעצמו לדמות בדיונית בעלת אף ארוך מאד – אך הוא היה אדם אמיתי - היה זה המשורר הצרפתי סיראנו דה ברז'ראק. הוא פרסם בשנת 1650 סיפור בשם ''נסיעה לירח'' (נושא שהיה פופולארי כבר אז, מסתבר). גיבורו הוטס לירח על ידי רקטות שהונעו על ידי אבק שריפה. היתה זו הפעם הראשונה בה הוצעו רקטות כאמצעי לטיסה לירח (יש לזכור שהטכנולוגיה של המאה ה-17 היתה פרימיטיבית עדיין, בייחוד בכל הנוגע לרקטות, וכי סיראנו דה ברז'ראק לא היה מדען אלא רומנטיקן).
במאה ה-17 החלה המהפכה התעשייתית לקנות לה אחיזה בבריטניה, והביאה עמה המצאות ורעיונות חדשים וגדולים. יחד עמם החלו להופיע השערות ונבואות בנוגע לעתיד – הקרוב והרחוק.
בשנת 1791 הוכיח אנטומיקאי איטלקי בשם לואיג'י גאלוואני כי זרם חשמלי גורם לשריר של צפרדע מתה להתכווץ, כאילו היא עוד בחיים. האם יתכן שהדבר השפיע על הסופרת האנגליה מרי שלי לכתוב את ''פרנקנשטיין''? הספר מתאר חוקר, ד''ר פרנקנשטיין (בניגוד לשגיאה הנפוצה, זהו לא שמה של המפלצת!), הרוצה לדעת את סודות החיים. במשך זמן רב הוא מרכיב גוף אדם מושלם מחלקים של גופות שנגנבו מבתי קברות. לאחר הרכבת הגוף מכניס ד''ר פרנקנשטיין, בטעות, מוח של פושע וחולה נפש אל תוך גולגולת יצירתו. כדי להחיות את הגופה, הוא מחבר אותה אל קולט ברקים בזמן סופה חזקה במיוחד. הגופה קולטת את ''חשמל החיים'' מהברקים, קמה לתחיה, ואז מתחילות הצרות.
בארצות הברית, במאה ה-19, כתב אדגר אלן פו סיפורים על ההווה ועל העתיד (שלו). לקראת אמצע המאה הוא כתב את ''על הכדור הפורח סקיילארק, אחד באפריל 2848'', בו הוא תאר את העתיד אלף שנה לאחר ימיו.
עד 1863 היה המדע הבדיוני עדיין בחיתוליו. מעט מאד סיפורי מד''ב נכתבו עד אז. ובכן, מה קרה ב-1863? בשנה זול כתב סופר בן 35 בשם ז'ול וורן סיפור קצר בשם ''חמישה שבועות בכדור פורח'', המתאר מסע באויר לאורך 1600 קילומטר, מעלל שעדיין לא נעשה בתקופה זו. לאחר מכן המשיך וורן לכתוב על מסעות דמיוניים אחרים, כמו ''מסע אל מרכז כדור הארץ'', ''מהארץ אל הירח'' ו''20,000 מיל מתחת לפני המים''. וורן היה הראשון שהפך את המדע הבדיוני לנושא כתיבתו העיקרי והפך להיות סופר פופולארי. ספריו תורגמו לשפות רבות והוא הפך לבעל שם עולמי. למרות זאת, כתיבתו היתה מדעית מדי לטעם רבים. הסופרים שכתבו לפניו הקדישו תשומת לב רבה יותר לדמיון מאשר למדע הממשי. אצל וורן היה המצב הפוך. במקום לבנות את הרעיון המדעי שלו כחלק מהסיפור, הוא היה מקדיש מקום רב להסבר על המכשירים המדעיים שלו ושימושיהם. הוא בנה את סיפוריו, באופן קיצוני, סביב החלק המדעי. תפקיד הסיפור היה לשרת את המדע, ולא להיפך. לעתים היו הקוראים שוכחים את העלילה עצמה בשל הכמות העצומה של ההסברים המדעיים. נשכחה העובדה שסיפור מדעי יכול להכתב תוך שימוש במידע מועט בלבד. הרומנטיקה והחלומות נעלמו – המדע הפך לעיקר.
ה. ג'. וולס, בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, החזיר את אשר אבד למדע הבדיוני על ידי וורן. הוא כתב על אנשים, מקומות ורעיונות שהשתמשו במדע ככלי או כמכשיר לצורך הסיפור. הוא לא השתמש בדמויותיו כדי שיציגו את המדע, כפי שעשו וורן וסופרים אחרים בני זמנו, אלא השתמש במדע כדי לבסס את סיפוריו, להציב את דמויותיו בתנאים שונים ואקזוטיים עבור העלילה. המדע הבדיוני הרי מאפשר אינסוף מיקומים (מערכת שמש אחרת או גלקסיה אחרת, לדוגמה), זמנים (עבר, הווה, עתיד, חלופי), עמים (יצורים מכוכבי לכת אחרים) וכו'. ספרו של וולס ''מכונת הזמן'', כפי שהופיע בצורתו הסופית ב-1895, התבסס על סיפור מדעי אודות מסע בזמן שנכתב על ידי אדוארד בלאמי (''להסתכל לאחור, 1887-2000 אחרי הספירה'', יצא בארה''ב בשנת 1888). אבל ''מכונת הזמן'' אינו סיפור שנכתב כדי להסביר את מבנהו ופעולתו של מכשיר כלשהו, כפי שהיה כותב וורן. להיפך – המכשיר שימש כיסוד לכתיבת סיפור על נוסע בזמן המחפש עולם טוב יותר משלו, בזמן אחר.
וולס כתב עוד סיפורי מדע בדיוני רבים המנוגדים לסיפוריו של וורן. שני הסופרים הפכו לפופולאריים ביותר כבר בימיהם, וכך הם ספריהם גם כיום.
כיצד כותבים סופרי המדע הבדיוני? יש לזכור, קודם כל, שמדע בדיוני אינו נבואה (לפחות לא בכוונה תחילה), למרות שמחברים רבים מנסים לבנות את ספריהם כך שיראו כנבואות. אפשר לדבר על נבואה או התנבאות כאשר אנו מנסים לחזות באופן מדויק שדבר מה יקרה בעתיד, ומתי יקרה. למשל: ''מחר תפרוץ שביתה''. כל כך סביר שנבואה שכזו תתגשם בעולמנו, שיש בו כחמישה מיליארד בני אדם, עד שנוכל להשתמש בה יום יום ולהיות בטוחים בצדקתנו. נבואות אחרות הן כה כלליות ומעורפלות עד כי סביר להניח שהן יתגשמו בסופו של דבר. למשל: ''נשיא ארה''ב לשעבר רייגן ימות בשנים הקרובות''. בהתחשב בגילו זוהי תחזית קלה. הבה ננסה משהו קשה יותר: ''בשנת 3000 יכול האדם לכופף את מרחב-הזמן (מבנה היקום) ולנסוע כהרף עין לכל מקום וזמן ביקום בהם יחפוץ'' (כמו ב''מסע בין כוכבים'', למשל). קשה מאד להוכיח תחזית כזו – או לפסול אותה. אפילו אם אני טועה, לא אהיה שם כדי לדעת זאת, אלא אם כן יבוא מישהו משנת 3000 ויעמיד אותי על טעותי. על כן, כל עוד הוא לא הגיע אין הדבר משנה, ואם הוא אכן הגיע, משנת 3000, כדי להעמיד אותי על טעותי – האם באמת טעיתי?
המדע הבדיוני עוסק כמעט תמיד בעתיד, ובדרך כלל בצורה שהעתיד ילבש. אך מטרת הסופרים אינה לחזות את מה שיהיה, אלא להשתמש בעתיד ככלי לבניית סיפור בלתי מוגבל עם אינסוף משתנים (כגון רקע, אנשים, חפצים, תנאי סביבה, טכנולוגיה, מיקום, זמן, מרחב וכו').
השיטה של כתיבת הסיפור הנה בדרך כלל על ידי אומדנה מלבר, כלומר – אקסטרפולציה: הסקת מסקנות או מידע בלתי ידוע מתוך מידע ידוע.כמו במתמטיקה, המשמעות היא חקר מגמת התקדמות. פירוש הדבר הוא להמשיך עקומה או מגמה כלשהי אל תוך העתיד, על ידי הרחבת הכיוון הנוכחי של והמשך הצורה שהסתמנה בעבר, דהיינו – קו בעל צורת סיכום בעבר.אתה אומד אותו בעתיד כמו סינוס (בעיגול כאשר שני צירים נפגשים במרכז העיגול – קו מקצה אחד של עקומה על ההיקף במאונך לרדיוס מהקצה השני), לא כהיפרבולה או כקו משיק ישר (טנגנט). על נקודה זו נתעכב עוד בהמשך.
''השערה'' (ספקולציה) היא כלי אחר הנותן בידי הסופר מרחב תמרון גדול יותר מאשר האומדנה מלבר בלבד. היא מתחילה ב''מה יהיה אם?'' הגורם החדש המוכנס על ידי שאלה זו עשוי להיות בלתי סביר לגמרי וכה מהפכני בתוצאותיו עד שיהיה בידו להפוך מגמה בצורת עקומת-סינוס (או בצורת תפיחת-שמרים או בכל צורה אחרת) למשהו שונה לחלוטין. הצורה הישרה להתבונן בעתיד ובמה שעשוי להיות היא להתבונן בהווה ובמגמות בהווה ולאמוד מתוכן. אנחנו יכולים, למשל, להתבונן בהישגים של מאות השנים האחרונות. אנו משווים שנים של סגנונות חיים, לבוש, נושאי התעניינות, פוליטיקה, מדע, בתים, חדרי שירותים, תקשורת, רפואה, מקורות אנרגיה, תחבורה, מספר העובדים בעלי המקצועות המדעיים והטכניים, התקדמות במתמטיקה והעליה בעקומת הידע, אם לציין רק חלק זעיר מהנושאים. נקרא לאוסף זה ''עקומת ההישגים האנושיים''. מיד נראה את העקומה הזו בגרף שייצג דעות שונות באשר לאופן התפתחות העתידית שלנו, ומדוע אין אנו יכולים עדיין לחזות ''בדיוק'' מה שיהיה. נתבונן גם ברשימה קצרה וחלקית של הישגי האדם במשך כמה אלפי השנים האחרונות. בחישוב, כמות הנתונים והמשתנים תהיה N (בלתי מוגבל).
מהי הדרך הנכונה להשליך מן העקומה הזו על העתיד? ''ההגיון הפשוט והשכל הישר'' יגרמו להרבה אנשים לבחור באפשרות מספר 1. אנשים אלה מאמינים שכל מה שאפשר להמציא כבר הומצא וכי שום דבר חדש לא יכול להתפתח. כך קרה, למשל, ביוון העתיקה, או שוב, בשנת 1860, במשרד הפטנטים האנגלי, כאשר אחד הפקידים התפטר מעבודתו כיוון שהיה בטוח שכל מה שאפשר להמציא כבר הומצא, ותוך זמן קצר לא תהיה לו עבודה בלאו הכי. רבים אחרים מאמינים כי תוך זמן קצר ימציאו את הכל, והם בוחרים באפשרות מספר 2. נפשות נועזות יותר מוכנות לצפות באפשרות מספר 3 – התגליות ימשיכו עוד זמן מה. אבל ההשלכה הנכונ, לפי כל העובדות הידועות כיום, היא שהקו יעלה עד אין קץ ובאופן תלול יותר ויותר, כפי שנראה במספר 4.
''עידן המדע'' מתחיל רק עתה. האדם קיים כבר בערך 1,000 דורות. מאז גילוי האש והגלגל ועד לשחרור האנרגיה האטומית במשך שלושת הדורות האחרונים, כמעט שום דבר חדש לא התגלה ממש, דבר העשוי להטעות אותנו לחשוב שהכל כבר התגלה. עלינו להיות זהירים עם אמיתות יסוד (אקסיומות). אלה הם עקרונות מקובלים או מובנים מאליהם, הנראים מתאימים או מועילים. ''תעלומה של תשעה ימים עשויה להראות מובנת מאליה ביום העשירי''. עד עצם היום הזה יש לנו שלוש בעיות בסיסיות ומתמשכות: התפוצצות האוכלוסין, התפוצצות המידע ובעיית השלטון. בעיוד יסוד אלה, המתפצלות לאינספור תת-בעיות, דוחפות את האדם להתקדם, להתפתח ולחפש קיום טוב יותר. קשים ככל שיהיו הדברים, האדם מתמודד אתם. הוא מוצא תשובות הולמות מסיבות שאינן תמיד הגיוניות. המדע הבדיוני מאפשר לרבים מאתנו לצאת עם רעיונות חדשים אל העולם הממשי. הוא עוזר לנו להתבונן בהווה ובעבר שלנו ולנסות להשיג עתיד טוב יותר. חלק מהמדע הבדיוני הוא עניין רציני העשוי להציל את האדם מההווה מלא הספקות שלנו ולהכין אותו לעתידו הלא ידוע.
בסוף המאה ה-19 קבע סוציולוג בשם תומס מאלתוס שכל תרבות תתפתח לנקודה מסוימת ואז תתמוטט – בגלל רעב, מחלות, מלחמות או באיזו דרך אחרת. האם קביעתו של מאלתוס תהיה נכונה גם לגבינו? המוצגים העתיקים שהארכיאולוגים מאמינים שהיו הישגים מדעיים של אבותינו, האם הם מהווים הוכחה לקביעתו של מאלתוס? האם תרבויות נעלמות וחדלות מלהתקיים? האם אנו, בשלב הילדות של התפתחותנו כחברה, תוהים על מה שיהיה בעתיד? האם ניכחד בטרם נתבגר, כתינוק בעריסה, או שניתן לעצמנו להתפתח ולהשאיר מאחורינו את משחקי המלחמה המטופשים והילדותיים שלנו? הנוכל להתאחד באמת עם היקום ולהשיג דברים פנטסטיים שכיום איננו יכולים אפילו לדמיין? מדע בדיוני ואמצעי התקשורת, אם ישתמשו בהם כהלכה, עשויים להכין אותנו לעתיד עשיר – אך יכולה להיות להם גם השפעה הפוכה. זה תלוי בנו!
עבור המדען, המדע הבדיוני הוא החבר הטוב ביותר, אך גם האויב המסוכן ביותר. בלי דמיון פרוע, אין עבודת המדען אפשרית כלל. פתרונות לבעיות אינם באים רק מן הספרים או המחשבים. הם באים מתהליך המחשבה המיוחד המתרחש רק אצל האדם, בדמיון האנושי. אבל לא די בכך. על האדם לדעת גם להפריד בין הדמיון וההזיה לבין העובדות. קשה לעשות זאת, ולא כל אחד מסוגל לכך. מה יהיה לדעתך, הקורא, העתיד שלנו, וכיצד זה יקרה?
סומניום של קפלר - ספר המד''ב הראשון
פרנקנשטיין של מרי שלי
מסע אל מרכז כדור הארץ של ז'ול וורן
מכונת הזמן של ה. ג'. וולס
המימד העשירי - שלנו!
|
 |
|
