אדם על הירח?


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14

תגובות: 0

סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14

תגובות: 0

קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14

תגובות: 3

לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14

תגובות: 0

במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13

תגובות: 0

לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13

תגובות: 0

החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13

תגובות: 0

משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13

תגובות: 1

לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13

תגובות: 3

דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13

תגובות: 1

כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13

תגובות: 1

לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13

תגובות: 2

דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13

תגובות: 7

בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13

תגובות: 5

להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13

תגובות: 0

אדם על הירח?
ספרים / רונן אלטמן
יום ראשון, 27/01/2002, שעה 17:32

בדיון ומדע ב'סומניום' של קפלר – עבודה סמינריונית השופכת אור על ספר המדע הבדיוני הראשון

בתחילת המאה ה-‏17 כתב האסטרונום והמתמטיקאי יוהנס קפלר ספר חדשני ויוצא דופן, הלא הוא 'סומניום'. ספר זה מתאר מסע אל הירח, תוך שימוש בידע המדעי העדכני של התקופה. יש הטוענים כי מדובר באחר ממבשרי המדע הבדיוני, אולי אפילו ספר המד''ב הראשון.
עבודתו הסמינריונית של רונן אלטמן, הדנה בספר, מוגשת לכם כאן בשלמותה, למרות ''אי הקשר'' של אחדים מפרקיה לענייני מדע בדיוני דוקא. בסופו של דבר, מסתבר כי אופן הכתיבה, בעיות התקופה והאילוצים בהם נאלץ המחבר לעמוד מרתקים לא פחות מהספר עצמו.

חלק ראשון: הבדיון שבמדע – כתיבת החלום באופן ספרותי

בשנת 1609 היה יוהנס קפלר ידוע כבר, ללא ספק, כאיש מדע: תלמידו של טיכו ברהה, האסטרונום הקיסרי של רודולף, מחברן של דיסרטציות חשובות בתחומי האסטרונומיה התצפיתית. למרות זאת נכתב ה'סומניום', הטקסט החשוב שלו על הגיאוגרפיה הלונארית, בצורה ספרותית, שקאספאר(1), בביוגרפיה שכתב על קפלר, מגדיר אותה אפילו ''פואטית'' ורואה קונטרסט חזק בינה לבין התוכן המדעי של הטקסט עצמו. עמדה זו רואה בצורה הבדיונית בעיקר מכשול להבנתו של הטקסט ולהפרדה בין העמדות המובעות בביטחון המדעי (scientific conviction) לבין מסעות דמיון ספרותיים גרידא. אולם גישות אחרות חולקות על אבחנה חדה זו ומציגות תשובות אחרות לשאלה מדוע נכנסו לטקסט מומנטים ספרותיים ומטפיזיים, או אף מעניקות לקטעים אלו חשיבות במסגרת הבנת משמעותו ומקומו של הטקסט כולו.

1. השפעת הגורם הדתי-פוליטי על המבנה הבדיוני של הטקסט

הסבר אחד לאלמנטים הספרותיים בגיאוגרפיה הלונארית מתבסס על הסיבה לשימוש בהם מלכתחילה. ליר(2) מציג את מבנה ה'סומניום' כתולדה של זהירותו המקצועית של קפלר בסוגיות שנויות במחלוקת, ובאופן ספציפי לגבי הגישה הקופרניקנית (ניקולאס קופרניקוס – האסטרונום הראשון שהעז לטעון
כי הארץ סובבת סביב השמש) שהטקסט תומך בה. קפלר סבל בתקופות שונות בחייו מצנזורה ומרדיפת הכנסייה בשל תמיכתו בגישה הכופרת של האסטרונום הפולני. באופן ספציפי, עוד ב-‏1593, בעודו סטודנט באוניברסיטה, נמנע דיון פומבי על דיסרטציה מדעית של קפלר בדבר הירח, שתמכה בגישה הקופרניקנית. הדיסרטציה נדחתה על רקע קביעתו של מרטין לותר שקבלת הקופרניקניזם כמוה כדחייה של כתבי הקודש. צנזורה מסוג דומה חווה קפלר ב-‏1597, כאשר ההקדמה לספרו הראשון, ה-Mysterium Cosmographicum, לא מצאה חן בעיני מוריו-לשעבר בטובינגן והוא קיבל מהרקטור ''עצה ידידותית'' לא לכלול הקדמה זו, שבה הגן על טיעוניו של קופרניקוס, בספרו. תמיכתו של קפלר בקופרניקניזם מנעה ממנו גם קבלת עמדת מורה בטובינגן ב-‏1611, כאשר תקופת שירותו בפראג עמדה להסתיים(3).
על בסיס התנסויות אלו, ועל רקע העלאתו על המוקד של ברונו בשנת 1600 (רק תשע שנים קודם לכן) ניתן להבין את חרדתו של קפלר מהצגה מובהקת וחד-משמעית של עמדותיו בנוגע לגישה הקופרניקנית, ובאופן ספציפי בנוגע לירח. חרדות אלו יכולות היו רק להתגבר על רקע הסיטואציה הפוליטית הספציפית של התקופה, כאשר נראה היה שהולך ומתערער מעמדו הפוליטי של הקיסר רודולף, פטרונו של קפלר באותה תקופה(4). קפלר הבין כי בתקופה של מאבקים על רקע דתי בין קלוויניסטים, לותרנים וקתולים, תמיכה ישירה במי שהכנסיה רואה ככופר עלולה לערער את מעמדו כאסטרונום הקיסרי.
על רקע זה, נראה כי עדיף היה לקפלר להמנע מהעלאת הדברים על הכתב כלל, אך רצונו שרעיונותיו יהיו ידועים בציבור המדענים גבר, כנראה, על חשדנותו. עם זאת, קפלר למוד הנסיון ניסה להסתיר את אופיה הפרובוקטיבי (מבחינה מדעית ותיאולוגית) של היצירה באמצעים חיצוניים. הוא הדגיש את מעורבותו של ההגמון הקיסרי וואקר בפרויקט כדי להגן על הטקסט מהתקפות תיאולוגיות. כדי להמנע מהפצת ה'סומניום' לקהל הרחב נכתב הטקסט בלטינית, וכן הועבר באופן אישי דרך אצילים המטיילים באירופה במקום לצאת לאור במהדורה רשמית. העדות הרשמית היחידה לקיומו של הטקסט היתה הערה בתוך תגובתו (הכתובה) של קפלר ל-'Siderius Nuncius' ('השליח/המסר מן הכוכבים') של גלילאו.
על אמצעי הזהירות החיצוניים הוסיף קפלר גם אמצעי פנימי – המבנה הספרותי המסובך של סיפור-בתוך-ספר-בתוך-חלום, המרחיק בכמה רבדים את הטקסט מהמציאות היומיומית. ליר טוען שגם השימוש הנרחב של הטקסט במושגים מטאפיזיים (נשמות טובות, מסעות המתים, וכו') וכן ברמזים לקדושים נוצריים נועד לבלבל את הצנזורים הדתיים ולמנוע מהם לתפוס את המשמעות הקונטרוברסיאלית החבויה בו.
קפלר נמנע גם מלהתעמת ישירות עם הבעיות שמציגה דוקטרינת ריבוי-העולמות לתיאולוגיה הנוצרית: הוא אינו מציב ''בני אדם'' על עולם הירח שלו כי אם ''יצורים אינטליגנטיים כלשהם'', שיש בהם מספיק הכרה כדי לעסוק בגיאומטריה ואסטרונומיה. גוּתְקֶה(5) טוען כי גישה זו, ההולכת על הגבול בין המסקנות המתבקשות מהאסטרונומיה החדשה לבין עימות ישיר עם התיאולוגיה הנוצרית, הנחתה את קפלר גם בחיבורו De Stella Nova (משנת 1606). יתכן כי נסיון זה להמנע מכניסה למחלוקת התיאולוגית הבוערת היה הסיבה לכך שהמסע אל ה'סומניום' בעולם הירח מסתיים באופן כה פתאומי.
בכל אופן, אמצעי זהירות אלה סיפקו את מטרתם הראשונית ומנעו מקפלר את גורלם של ברונו או גלילאו. אולם לרוע המזל היו אמצעים אלו יעילים כל-כך עד כי מנעו גם מקהל היעד המדעי של קפלר לתפוס את הבסיס המדעי של עבודתו, ולהבין את הטיעון האלגנטי שניסה להעמיד בזכות הקופרניקניזם.

2. ה'סומניום' כטקסט ספרותי

גם אם הסיבה הראשונית לכתיבת ה'סומניום' כטקסט ספרותי היתה חיצונית – נסיון להתחמקות מצנזורה כנסייתית – ניתן עדיין לנתח אלמנטים אלה בכלים ספרותיים. מרג'ורי ניקולסון(6), הראשונה שהכירה בחשיבותו של ה'סומניום', ראתה בו טקסט ראשוני של מסע קוסמי המבוסס על אסטרונומיה מודרנית. היא מציבה אותו בנקודה קריטית של הספרות הפנטסטית, כמקור מרכזי לסיפורי ''מסע קוסמי'' של המאות ה-‏17 וה-‏18, שהרקע שלהם הוא המדע המודרני. גותקה מקבל התייחסות זו ומכנה את הטקסט ''העבודה הספרותית הראשונה אשר, על בסיס המדע הקופרניקני, עוסקת ביצורים מהחלל החיצון''(7).
עפ''י ניקולסון, ה'סומניום' נבדל מסיפורי מסע-לירח שקדמו לו (של סירנו דה ברז'רק, גודווין ואחרים) באופן התאור של הירח עצמו. בעוד ''כותבים שאינם מדענים כילו את המקוריות שלהם בעיקר במציאת דרכים מתוחכמות להגיע לירח'' ו''עולמות-הירח שלהם הנם, בדרך כלל, אוטופיות קונבנציונליות או פשוט מכשירים נוחים ליצירת סטירה על המנהגים הפוליטיים והחברתיים של עולמנו''(8), הרי שקפלר מבסס את גיאוגרפיית הירח על ניחושים מושכלים מתוך הידע המדעי של הזמן. בניגוד לעולמות הירח כפי שתוארו לפניו, עולם הירח של קפלר אינו דומה ולו במעט לכדור הארץ כפי שאנו מכירים אותו, ותאור האקלים, הצמחיה והתושבים מתבסס על אנלוגיות מדעיות ולא על אלגוריה למבנה פוליטי או דתי מוכר.
למרות הבדלים אלו בין הטקסט של קפלר לאלו של מסעות קוסמיים בני הזמן, ניקולסון גורסת כי ל'סומניום' היתה השפעה ספרותית מרחיקת לכת. היא מתארת את השפעתו הישירה של ה'סומניום' על המשורר ג'ון דאן ב''סיפור'' הבא(9): ה'סומניום', שטרם יצא לאור, הגיע, דרך כמה מתווכים, לידיו של דאן בעת שזה עמד לקראת סיום הפואמה שלו, The Conclave of Ingnatius, וגרם לדאן להוסיף לטקסט הסאטירי שלו מבוא ואחרית-דבר שבאמצעותם תחם את הטקסט באותו אופן שבו קפלר תחם את שלו – כמסע קוסמי בתוך חלום(10).
בנוסף על כך, ניקולסון טוענת כי ב'סומניום' קיימת אווירה ספרותית שהשפיעה על הספרות הפנטסטית למשך זמן רב. היצורים הגדולים-לבלי-הכר הנוצרים ומתים במשך יום אחד נותנים ל''חלום'' שמתאר קפלר תחושה של סיוט, והופכים את מראה הירח המתואר על ידו לתמונה גרוטסקית הרודפת אחר הקורא. היא מזהה השפעות, מבחינת התכנים והאווירה, על משוררים וסופרים בשפה האנגלית, כגון וויליאם באטלר, ג'ון ווילקינס, הנרי מור ואפילו מילטון. תאור המסע הקוסמי אצל קפלר, המבוסס עת תפיסת הכבידה שלו (בה אדון בהמשך), הפך לפי ניקולסון לדגם החוזר במסעות קוסמיים בספרות האנגלית למשך יותר ממאה שנה. ''נוסע אחר נוסע,'' היא כותבת, ''עובר אותה חויה מוזרה בה הוא נח על כנפיו, או יורד ממרכבת הטיסה שלו, ומגלה כי הוא נע מהר יותר, ללא מאמץ, ללא רעב, צמא, ועייפות – כולם פגעים הנובעים מהשפעת הכבידה(11).''

3. תפקידו המדעי של המבנה הבדיוני

גם אם נקבל את קיומו של פן ספרותי בהשפעתו של הספר, ברור מתוך הערותיו של קפלר כי הלה התכוון ליצור טקסט הממוען בעיקר למדעני התקופה. הערות השוליים המייחסות למבנה הסיפורי של הטקסט מובילות למסקנה כי מבנה זה הוא אלגוריה שהוצגה בצורה של סיפור (בין השאר מהסיבות הפוליטיות-דתיות שהועלו לעיל) מתוך תקווה שתובן על ידי קהל היעד האינטליגנטי.
בראותו שהאלגוריה לא הובנה, ושהסיפור החיצוני ב'סומניום' קיבל חיים משלו והפך לגורם מרכזי במאסרה של אמו כמכשפה(12), כתב קפלר בעשור האחרון לחייו 223 הערות לטקסט. בהערות אלו פענח קפלר, לטובת הקוראים, את פתרון האלגוריה. דוּרָאקוֹטוּס (Duracotus), גיבור הסיפור שזוהה כבן-דמותו של קפלר עצמו, מייצג את המדע. אימו, פְיוֹלְקְסְהִילְדֶה (Fiolxhilde), מייצגת את הבורות ממנה נולד המדע. האב חסר-השם הוא התבונה, שאינה ידועה לבורות. את שניהם מדריך ה-Daemon, רוח שמשמעות שמה ביוונית, לפי המקובל בזמנו של קפלר, היתה ''זה שיודע''(13). ליר מפרש את הפתיחה כרומזת להבנתו (השגויה) של קפלר שב-‏1609, כאשר הטקסט נכתב, החלו כבר לגווע קולות הבורות המתנגדים לרעיון המדעי החדש, הקופרניקני, שקפלר החזיק בו. ''רוח הידע'' לוקחת את הקורא הנבון, אם כך, למסע בתוך הידע האסטרונומי של קפלר ובתוך ניחושיו לגבי העתיד.
קפלר נתן לקוראיו העתידיים, מדענים בתחום (כך קיווה), רמזים מועטים וקשים לפיצוח הסיפור המדעי שמאחורי העלילה הבדיונית, מתוך הנחה כי הם יהיו בעלי הידע הנכון ויקדישו את הסבלנות הנדרשת, להבנתו. מטרת האלגוריה היתה, אם כך, גם להפוך את הטקסט למעין מכתב סודי המובן רק לידענים המדעיים שכבר החלו לעסוק באסטרונומיה תצפיתית. קפלר מצפה מקוראיו לזהות, למשל, את הסצנה בה מכסים הגיבור ואמו את ראשיהם בבד כמאפיינת תצפית בליקוי ירח, על בסיס המכתבים ששלח קפלר עצמו לאסטרונומים בעולם (14) בשנת 1605. במובן זה האלגוריה העוטפת את ה'סומניום' היא חידה שציפתה לשווא לאותו מלומד שיפתור אותה.
יתרה מזאת, תפקודן של הישויות האבסטרקטיות (המדע, הבורות, רוח הידע) במסגרת סיפור הרקע של ה-”סומניום” אמור היה לרמוז לנמענים כי לפניהם טקסט מדעי המציג בעיות פתוחות בתחומים שונים, בעיות אשר קפלר חשב למעניינות ולמרכזיות בתחומי האסטרונומיה וחקר החלל לעתיד. יתכן כי באמצעות מבוא בדיוני וחידתי זה רצה המחבר לגרות את דמיונם של המדענים ולמשוך אותם להפנות את תשומת ליבם לבעיות הפתוחות הקיימות עדיין באסטרונומיה(15). בעיות מדעיות מסוג זה, אשר קפלר ובני-זמנו היו נטולי כלים להתמודד אתן, טופלו בטקסט בעזרת כוחות מטאפיזיים, ביניהם הדיאמון, רוח הידע(16). קפלר טוען באמצעים אלגוריים, אם כך, כי יש להאמין ברוח הידע האנושי ובכוחו של המדע להתגבר על כל הבעיות הבלתי-פתורות. ה'סומניום', לדידו, כוון בין השאר כהצעה למחקרים עתידיים, והאלגוריה הבדיונית משרתת הצעה זו בהצביעה על יכולתו של המדע לסגור את הפערים הקיימים.

חלק שני: המדע שבבדיון – האמירה המדעית של ה-”סומניום”

בין אם נמעיט או נפריז בחשיבותה של האלגוריה החיצונית, הספרותית, להבנת ה-”סומניום”, ברור כי מרכז הטקסט הוא הדיון המדעי באסטרונומיה של מערכת השמש, בפיזיקה של התנועה והכבידה, בחקר החלל ובגיאוגרפיה של הירח. עם זאת, המבנה החידתי והסיפורי של הטקסט הקשה על זיהוי הרעיונות המדעיים שתפר קפלר לתוך ה-”סומניום”. יתר על כן, מבנה זה, ואתו אי-הוודאות בנוגע לזמן הכתיבה המדויק של הטקסט, מובילים חוקרים שונים למסקנות מגוונות בנוגע לראשוניות רעיונותיו של קפלר ולגודל הישגיו המדעיים כפי שהם מתוארים כאן. בחלק זה של העבודה אצדיק תחילה את ההתייחסות ל'סומניום' כאל טקסט מדעי לכל דבר, ולאחר מכן אדון בתחומי המדע השונים המטופלים בו.
קפלר, במעמדו כמתמטיקאי ואסטרונום רשמי של הקיסר, לא התכוון בשום שלב להציג את הטקסט לקוראיו ככזה שאינו מדעי במלוא מובן המילה. העמוד הראשון של המהדורה הראשונה של הטקסט מבהיר באותיות קידוש לבנה כי מדובר במחקר אסטרונומי, בעוד המילה ''סומניום'' מופיעה באותיות קטנות בלבד(17). ואכן, מעבר לפתיחה האלגורית (שנדונה לעיל) ולכמה פסקאות בסיום, רוב הכתוב אינו בעל אופי פואטי או ספרותי אלא דוקא טקסט אסטרונומי כבד למדי. חלק זה מתבסס, כפי הנראה, על הדיסרטציה שהגיש קפלר בטובינגן עוד ב-‏1593, עם שינויים על בסיס תצפיות שערך טיכו ברהה (שקפלר היה תלמידו) ותצפיותיו של קפלר עצמו בשנותיו הראשונות בפראג. לפיכך יש להתייחס לחלקים נרחבים מן הטקסט כאל מאמר מדעי המדווח על הישגיו האחרונים של האסטרונום הקיסרי.

1. לראות את הירח, לראות את הארץ: האסטרונומיה של החלום

בבואנו להתייחס לתוכן האסטרונומי של ה-”סומניום”, יש לזכור כי קפלר חי בעולם בו החלה להתערער תמונת הסדר הישן לטובת ראית העולם הקופרניקנית החדשה. ערעור זה היה בלתי נסבל בעיני מלומדים רבים, שלא יכלו לקבל את הקופרניקניזם ולו בשל אובדן המערכת השמיימית הקוהרנטית לה הורגלו. טולמין(18) קובע כי המשימה שהציב קפלר לעצמו במחקריו האסטרונומיים היתה לחשוף סדר קוהרנטי חדש במערכת השמיימית ובכך לאפשר, לעצמו ולעולם המדעי, את המעבר לתפיסת העולם הקופרניקנית. לאחר תקופה בה ניסה לבסס סדר זה על הגופים המושלמים של אפלטון, עבר קפלר בשנת 1601 לנסיון להציג את מסלולי הכוכבים כצורה גיאומטרית פשוטה, לא בהכרח מעגלית, וב-Nova Astronomia (1609), הציג את מסלולי כוכבי הלכת כאליפסות(19). מחקריו האסטרונומיים של קפלר, שהתבססו על תצפיותיו העשירות של טיכו ברהה, הצטרפו לרצונו העז לשכנע את העולם המדעי בשיטה הקופרניקנית כדי ליצור, כפי שנראה, את תוכנו האסטרונומי של ה''חלום'' החצי-בדיוני שכתב.
במאמרה הראשוני בנושא הציגה ניקולסון את קפלר כמתאר את פני הירח והתנאים עליו ''כפי שנחשפו דרך הטלסקופ''. חוקרים נוספים(20), בעקבותיה, ניסחו טענה מעין זו. אולם, בחינה מדוקדקת ומאוחרת יותר של המקורות הביוגרפיים ושל הערותיו של קפלר לטקסט עצמו מעידה, על-פי ממצאיו של ליר, כי ה-”סומניום” נכתב בחודשים האחרונים של 1609, בטרם נודעו לקפלר תוצאות תצפיותיו הטלסקופיות של גלילאו(21). לפיכך, תאורי הטופוגרפיה והאקלים של הירח, כמו גם תאור כדור-הארץ כפי שהוא עשוי להיראות משם, מתבססים על עבודתם האסטרונומית של קפלר עצמו ושל מאסטלין, מורו בטובינגן.
לקפלר ברור כי כדור-הארץ (אותו הוא מכנה ווֹלְוָה(22)) הקרוב מאוד לירח, הוא הגורם המרכזי בשמיו (פרט לשמש). הוא מתאר באופן מדוקדק את תנועת כדור-הארץ בשמי הירח ואת מראהו, כגוף עגול גדול המכוסה בנקודות בהירות וכהות – בדומה למראה הירח מפני כדור הארץ. יתר על כן, קפלר מתבסס על העובדה שמכדור-הארץ נראה תמיד אותו צד של הירח כדי לחלק את הירח לשתי המיספרות, סָאבּווֹלְוָה (ממנה ניתן לראות את כדור-הארץ) ופְּרִיוֹולְוָה (ממנה לא ניתן לראותו לעולם), חלוקה המהווה בסיס לספקולציות של קפלר בנוגע לאקלים על פני הירח וליצורים החיים שם.
חלק מתאורי הירח ותמונת השמים הנצפית ממנו ממשיכים למעשה את הרעיונות שהציג פלוטארך בחיבורו הקלאסי(23), אותו תרגם קפלר ללטינית ופרסם כתוספת ל'סומניום'. מסקנותיו של טקסט זה על תנועתם היחסית של הירח וכדור-הארץ סייעו לקפלר להציג את מיקומו ותנועתו של כדור-הארץ ביחס לירח. כמו-כן, על בסיס הנחתו של פלוטארך כי אור הירח הנו אור שמש המוחזר ממשטח מוצק, הסביר קפלר את האזורים הבהירים והכהים על פניו כאזורי ים (בהירים) ואזורי אדמה (כהים)(24).
יש לציין, עם זאת, כי הרבה מהתוכן האסטרונומי של הטקסט מופיע בהערותיו של קפלר, שנכתבו במשך עשר שנים, בין 1621 ל-‏1630, לאחר שקפלר הכיר כבר את תצפיותיו של גלילאו ואף זכה לבצע תצפיות טלסקופיות משלו. על בסיס הידע החדש שנצבר מחזק קפלר חלק מהתאורים שנתן לירח ומתקן חלק משגיאותיו, בין השאר לגבי האזורים הבהירים והכהים: בהערה 154 מקבל קפלר את דעתו של גלילאו, הגורס כי האזורים הכהים על הירח הם עמקים מלאי-מים המוסתרים מאור השמש ואילו הבהירים הם פסגות ההרים.
עם זאת, הערות השוליים אינן משנות את מגמתו ועמדתו העיקרית של הטקסט, שהיא נסיון נוסף של קפלר להדגים ולהוכיח באופן נחרץ את הרעיון הקופרניקני בדבר תנועת הארץ. מאחר וטענותיו של קופרניקוס הוסתרו בהקדמה של אוסיאנדר, שהציגה את רעיון תנועת הארץ כהנחה מתמטית גרידא(25), ראה קפלר חובה לעצמו להבהיר ולשכנע את עמיתיו המלומדים באמיתותה של תנועת הארץ. לצורך זה ישם קפלר רעיון שהוצע ע''י ג'ורדנו ברונו, שכתב בדיאלוגים שלו ''על היקום האינסופי'': ''אין ספק שאלו המתגוררים על הירח מאמינים שהם נמצאים במרכזו של אופק ענק המקיף את כדור-הארץ, השמש והכוכבים האחרים.''(26) ב'סומניום' לוקח קפלר את נוסעיו אל הירח כדי להראות להם את תמונת העולם של תושביו, תמונה שבה הירח נמצא במרכז וכל גרמי השמים, כולל כדור-הארץ, נעים ביחס אליו(27). שתי תמונות אלו, של הירח הסטטי ושל כדור-הארץ הסטטי, מאבדות מתוקפם עם הצגתם זו כנגד זו, כתמונות מראה, ובכך מבססות את האסטרונומיה הקופרניקנית הכופרת בשתיהן.
טיעון זה בזכות העמדה הקופרניקנית לא היה חדש בהגותו של קפלר. למעשה, זוהי אותה דיסרטציה בזכות הקופרניקניזם שהדיון עליה נמנע בטובינגן בשל התנגדות הכנסייה. קפלר עיבד את ''הניסוי המחשבתי'' האסטרונומי לסיפור מעשה, כשהוא משאיר מחוצה לו את הנוסחאות המתמטיות ואת תאורי המתודות המדעיות שלפיהן הגיע למסקנותיו. תאורים אלו, המופיעים באופן מסודר, מלא וכולל בהערותיו של קפלר, מעמידים את העמדה האסטרונומית הננקטת ב'סומניום' על בסיס איתן והופכים אותה לאמירה מדעית חשובה, בעיקר על רקע הזמן בו נכתב, 1609, בטרם הטלסקופ.

2. משיכה ותנועה: לקראת הפיזיקה של ניוטון

על אף שפריצת הדרך בתחום הפיזיקה משויכת בדרך כלל לניוטון, שחי חצי מאה אחרי קפלר, ברור כי כמה מהרעיונות החדשניים הכלולים ב'פרינקיפיה' התבססו על פריצות הדרך של קפלר בתחום. אף שב-Mysterium Cosmographicum הוא עדיין מתייחס לתנועת כוכבי-הלכת כנובעת מאיזו ''נשמה מונעת'' שבהם, ניתן כבר בעבודה מוקדמת זו לראות את זרעי רעיון הכוח המכני שהלך והתפתח בכתביו של קפלר מאז. ה-”סומניום”, שנכתב ב-‏1609, חושף תפיסה מתקדמת של אותו רעיון ושל מושג הכבידה, מעבר למה שמקובל ליחס לקפלר (ביחוד בתקופה במוקדמת שבה נכתב הטקסט). ניקולסון מראה (לעיל) כי תפיסת הכבידה של קפלר, הנחשפת במסגרת התאור הניתן לאופיו של המסע לירח, הפכה במהלך הזמן לפרדיגמה של העיסוק בכבידה בספרות המסעות הקוסמיים באנגליה של המאות הבאות; אך מה יש בתפיסה זו של משיכת הארץ שעושה אותה רלבנטית וחדשנית כל-כך?
אייזק ניוטון, מנסח תורת הכבידה, מצוטט לרוב כמי שאמר ''אם הרחקתי לראות, הרי זה רק משום שעמדתי על כתפיהם של ענקים''. בין ענקים אלו נמנה בדרך-כלל קפלר, שמתוך חוקי התנועה שלו ותצפיותיו המדויקות יכול היה ניוטון לפתח את תורת הכבידה שלו. אולם הטקסט שלפנינו מראה כי קפלר, מעבר להישגיו בדינמיקה של האסטרונומיה, הגיע להבנה עמוקה יותר של אופי כוח הכבידה ואופן פעולתו. טענה זו מתחזקת על רקע מחקרו של ג'אמר(28) על התגבשות מושגי הכוח אצל קפלר. לפי ג'אמר, ולפי ה-”סומניום”, החליף קפלר כבר בשלב מוקדם את מושג ה''נשמה'' המיסטי, שהיה הגורם לתנועה אצל הקדמונים, במושג פיזי של כוח המתנגד לכל נסיון להתנתק מכדור-הארץ. משום כך, למשל, נאלץ הדיאמון להתאמץ ולהפעיל כוח פיזי כדי להתגבר על משיכת הכבידה של כדור-הארץ(29).
התנתקות זו מהתמונה המיסטית מאפשרת לקפלר להגיע למסקנות מרחיקות לכת על אופייה של משיכת הכבידה. בהערה מס' 66, העוסקת בקשיי ההמראה, מגדיר קפלר כבידה כ''כוח הדומה לכוח מגנטי – משיכה הדדית''(30). הגדרה זו מקבילה לטענתו של קפלר במכתב לפבריציוס (אוקטובר 1605), כי לא רק האבן מתקרבת לכדור-הארץ, אלא גם כדור-הארץ מתקרב אל האבן(31). גם האוניברסליות של כוח הכבידה, רעיון המיוחס בדך כלל לניוטון, מופיעה בטקסט שלפנינו: קפלר מקשר (הערה 62) בין פעולת כוח המשיכה של הירח על הגאות והשפל בכדור-הארץ לבין פעולת כוח זה על גופים הנמצאים בין הארץ לירח, ולאחר מכן (הערה 202) משתמש במושג הכבידה כדי להסיק שכדור-הארץ והשמש מפעילים כוחות משיכה הגורמים לתנועה של האוקיאנוסים שהוא מניח שקיימים על הירח(32). שגיאתו של קפלר בדבר קיום מים ירחיים אינה פוגמת, כמובן בהישג שלו עם זיהוי הכבידה ככוח פיזי, הדדי ואוניברסלי.
מעבר למסקנות כלליות אלו, קפלר מתייחס גם לתלות של משיכת הכבידה במספר גורמים פיסיקליים, ויוצר למעשה את התשתית עליה בנה ניוטון את חוק הכבידה האוניברסלית שלו. ''כוח המשיכה הוא גדול יותר כאשר שני גופים קרובים זה לזה מאשר במקרה של גופים הרחוקים זה מזה,'' כותב קפלר (הערה 66), וחוזה בכך את היחלשות משיכת הכבידה ביחס הפוך למרחק(33). כמו-כן, אף שאין בידו מושג מדויק של מסה, חוזה קפלר (הערה 67) שכוח הכבידה יהיה חזק יותר ככל שהמסות המעורבות גדולות יותר, ומסיק מכך שיידרש כוח חזק כדי לאפשר לגופותיהם הכבדים של הנוסעים להתנגד לכוח המשיכה ולהתנתק מפני כדור-הארץ. כלומר, ככל שמשקלו של החפץ יהיה גדול יותר, כך תגדל התנגדותו להמראה.
ב'סומניום' נמצאים, אם כך, מרכיבים רבים של תורת הכבידה של ניוטון. יתר על כן, קפלר הבהיר כבר בנובמבר 1605, במכתב ליוהן ברגנר(34), שהוא מאמין כי כוח הכבידה ניתן לתאור מתמטי מדויק. עם זאת, יש להיזהר מלומר כי קפלר פיתח תורה מדעית על הכבידה, מכיוון שתורה כזו דורשת הבנה עמוקה יותר של מושגי המסה והתנועה מזו שהיתה קיימת בתקופתו. כדי לראות זאת, אדון בקצרה במושגי המסה והאינרציה כפי שהם מופיעים ב'סומניום' ובעבודותיו האחרות של קפלר מאותה תקופה(35).
עד לזמנו של קפלר היתה מקובלת תורת האימפטוס של ג'ון בורידאן, שגרסה כי גופים נעים כתוצאה מהאימפטוס המוכנס אליהם בתחילת התנועה. בורידאן הכיר בקיומו של קשר בין כמות האימפטוס – הכוח המניע – שגוף יכול לקבל לבין ''כמות החומר'', אך לא היה בכך כדי לזהות את ''כמות החומר'' – המסה – כגורם המתנגד לתנועה. קפלר היה הראשון שזיהה גורם זה, תחילה באופן מרומז, ב-De Stella Nova (משנת 1606), כשהסביר את התנגדות הכוכבים לתנועה באנלוגיה למשקלם של גופי על כדור-הארץ. התייחסות מפורשת יותר ניתן למצוא ב-Astronomia Nova (משנת 1609), שם הוא כותב כי טבעם של גופים חומריים הוא להתנגד לתנועה. את המילה inertia (מילולית – חוסר תנועה) טבע קפלר רק ב-‏1618, בספר הלימוד שכתב על האסטורונומיה הקופרניקנית, Epitome astronomiae Copernicanae. קפלר קישר את תכונת האינרציה של גופים חומריים ל''כמות החומר'', שעדיין לא הוגדרה באופן מדויק כמסה, והבהיר כי היא נקבעת על-ידי נפח הגוף וצפיפותו(36).
השתקפות התפתחות זו אצל קפלר ניתן למצוא גם ב'סומניום'. בטקסט עצמו, שנכתב ב-‏1609, אין מושג המסה האינרציאלית מובהר כלל. ליר (עמ' 64) קובע אמנם כי מושג זה ''נלקח כמובן מאליו והומחש בהתנהגות גופותיהם של הנוסעים לירח'', אך אינו מביא גיבוי לטענה זו. יתר על כן, בנקודה בטקסט המקורי בה נמצאים הנוסעים במנוחה, במחצית הדרך בין הארץ לירח, קובע קפלר כי התנועה תמשך ''בכוח רצוננו בלבד''. לפי סימנים אלה נראה כי בעת כתיבת ה'סומניום' לא היה קפלר בטוח מספיק במושג האינרציה שהחל לפתח כדי לכלול אותו במפורש באסטרונומיה הלונארית. לעומת זאת, בהערה לקטע זה (מס' 76) שנכתבה ב-‏1623, מתקן קפלר את עצמו ומבהיר כי יש צורך בכוח מסוים כדי להניע את הנוסעים העומדים במקום. את הצורך בכוח פיזי זה מסביר קפלר באמצעות מושג האינרציה שפיתח בינתיים, ואף מעמיד באותה הערה גם הגדרה מסודרת ומובהרת של מושג אינרציית המנוחה.
ניתן לראות, אם כך, שמושג האינרציה של גוף נח לא נולד אצל ניוטון, אלא הופיע כבר ב'סומניום' של קפלר. אולם בין רעיון זה לבין מושג המסה הניוטוני חסר נדבך מהותי – אינרציית התנועה. קפלר לא עמד על הדמיון שבין גוף נח לגוף הנע במהירות קבועה, ועל התנגדותו של האחרון לשינויים במהירות. בלי מושג זה לא התאפשר הקישור הניוטוני בין הכוח לתאוצה, והישגיו של קפלר בתאוריית התנועה ובתורת הכבידה לא נקשרו על ידו יחדיו לתאוריה כוללת שתספק הסבר לתנועת השמים והארץ. גם ב'סומניום' ניתן לראות כי קפלר דורש מהדיאמון המניע את הנוסעים לירח לעמול במשך רוב המסע, מתוך אמונה שלא ניתן לנוע במהירות ללא הפעלת כוח מתמיד.
למרות פער זה בין התורה של קפלר לבין המבנה שבנה עליה ניוטון, ברור כי הישגיו של קפלר בהבנת כוח הכבידה ומושג האינרציה של המנוחה תרמו יותר למכניקה הקלאסית מאשר מקובל לחשוב. הישגים אלו, בעיקר בתחום הכבידה, מופיעים בבהירות, אם גם באופן עוברי, בטקסט ה''בדיוני'' של ה'סומניום', וחושפים אותו כטקסט חשוב בשחר ימיה של הפיזיקה הקלאסית כפי שאנו מכירים אותה כיום.

3. תלאות המסע: דיון מוקדם בחקר החלל

המסע לירח שמתאר קפלר אינו, כמובן, הראשון שתואר באופן ספרותי. קפלר עצמו מצטט את לוציאנוס ('ההיסטוריה האמיתית' – 'Vera Historia') ואת פלוטארך כמקדימיו ההיסטוריים, ובנוסף עליהם היו רבים שכתבו בזמנו של קפלר ולפניו על מסעות כאלה. כמו באותם תאורים קודמים, גם מתודת המסע שקפלר מציג נראית כמבוססת על אלמנטים על-טבעיים – הכוח המניע את הנוסעים הוא אותה ישות מטאפיזית, הַדיאמון מִלֶבָנִיה. אולם, בפרטיו של תאור זה ניתן למצוא, שלא כמו אצל קודמיו, התייחסות מרתקת ומוקדמת לבעיות פיסיקליות וביולוגיות העלולות להתעורר בעת ישום אמיתי של מסע כזה(37). יתר על כן, כפי שאראה בסעיף זה, גם הפתרונות העל-טבעיים שמציע קפלר לבעיות אלה הופכים, עם קריאת הערות השוליים והבנת המבנה האלגורי של הטקסט, להצהרת תמיכה ביכולתו של המדע להתגבר עליהן באמצעים טכנולוגיים בלבד, ללא סיוע מהשמים.
הבעיה הראשונה שקפלר מציב מול נוסעיו היא חומה השורף של השמש, שפגיעתה הרעה צפויה החל מהרגע בו יעזבו את האטמוספירה, הנמשכת, לפי חישוביו של קפלר, רק עד לפסגות ההרים הגבוהים(38). קפלר דן בבעיה זו מנקודת מבט מדעית בתכלית ומציג (בהערות השוליים) ניסויים מדעיים התומכים בטענותיו. יתר על כן, הוא מציע (עוד בטקסט המקורי, לפני ההערות) פתרון מדעי לבעיה זו: על המסע להערך במסגרת הזמן בו הוא מוגן מקרינת השמש על-ידי צילו של כדור-הארץ – כלומר בעת ליקוי ירח(39). המשך הקצר של ליקוי כזה מוביל את קפלר לחישוב המהירות הגבוהה במיוחד הנדרשת למסע מן הארץ לירח כדי שכל המסע יושלם במשך הליקוי.
המהירות הנדרשת הצורך להתגבר על הכבידה מובילים את קפלר לבעיה המדעית השניה במהלך המסע – ההשפעה השלילית שעלולה להיות למהירות ולתאוצה הגבוהות על מצבם של הנוסעים. גם כאן תשובתו של קפלר היא מדעית, או לפחות נראית כהתחלה של פתרון מדעי: הוא קובע ש''מישהו'' יצטרך ''לדאוג לבטיחותו של הנוסע'' ולסדר את עצמותיו ושריריו כך שלא יפגעו מהלם ההמראה(40). אמנם בכך אין הוא מציג פתרון טכנולוגי, אך הוא בהחלט מציב את האתגר המדעי עמו יאלץ להתמודד כל פתרון כזה. בעיות נוספות, כגון הקור השורר בחלל והצורך להאט ולעצור לקראת הנחיתה, אינן נפתרות על-ידי קפלר כלל; הוא מתאר אותן ואז מספר כי הנוסעים מתגברים עליהן ''בכוח רצונם הפנימי'' או באמצעות כוחותיו היחודיים של הדיאמון המלווה אותם. האם לפנינו, אם כך, הסתמכות של קפלר על אלמנטים חיצוניים ועל-טבעיים בבואו לפתור את בעיות המסע?
לא בהכרח. כפי שהוסבר לעיל בעקבות ניתוחו של ליר, ניתן לראות את האלמנטים העל-טבעיים-כביכול הללו כמרמזים על אותן בעיות פתוחות בחקר החלל להן לא מצא קפלר פתרון, לאשר אותן הוא מציג כאתגרים לקהילת המדע אליה כיוון את ספרו. הדיאמון, רוח הידע, יחד עם כוח הרצון של העוסקים בחקר החלל, הם אלו שלפי תפיסתו של קפלר יתגברו בעתיד על המכשולים עבורם אין הוא רואה פתרון בהיר בעת כתיבת הסיפור. ''הדיאמון, המכונה אסטרונומיה, בכוח המולד של תשוקתו העזה לניחוש וחקירה, בלי קושי רב מספק את צרכי החיים'' כותב קפלר בהערה מס' 72, ומזהה בכך את הדיאמון עם הדמיון המדעי הנדרש כדי להתמודד עם הבעיות שהציג. אין בכך כדי להפחית מהישג שבהצגתן (המדויקת להפליא) של אותן בעיות שהוגדרו, מאז אותה תקופה, כבעיות המרכזיות הכרוכות במסע לחלל, אם עבור כותבי המסעות הקוסמיים של השנים הבאות, כותבי המד''ב של ראשית המאה העשרים או חלוצי חקר החלל של סופה.

4. סלנוגרפיה, אקלים – ותושבים?

ניקולסון (עמ' 323) קובעת כי ''סופרים שאינם מדענים כילו את מקוריותם בעיקר על שיטות מתוחכמות להגיע לירח ועל תאור המסע'', בעוד קפלר, לעומתם, ''מפתח באופן מפורט ומדויק את הגיאוגרפיה של הירח''. קביעה זו, שהחוקרים האחרים בתחום אינם חולקים עליה, מאפשרת קריאה של חלקים נכבדים מה'סומניום' כטענות מדעיות הנוגעות לתחום חדש לגמרי: סלנוגרפיה(41) – גיאוגרפיה של הירח.
לאחר שסיים את טענותיו האסטרונומיות בדבר תמונת השמים הנראית מפני הירח, ניגש קפלר לתאור הגיאוגרפיה והאקלים של פנים אלו. סדר זה נובע גם מרצונו של קפלר להדגיש את המסר האסטרונומי המרכזי של הטקסט, כמו גם מהצורך לבסס את מסקנותיו בדבר הגיאוגרפיה והאקלים על אינטרפולציה מדעית מתוך תצפיות אסטרונומיות. על-פי תצפיותיו קבע קפלר בי בצדו הרחוק של הירח (פְּרִיוֹולוָה – ההמיספרה ממנה לא ניתן לצפות בכדור-הארץ) שוררים תנאים קיצוניים במיוחד של חום וקור, בעוד בזו הפונה אל כדור-הארץ (סאבוולוה) שוררים תנאים מתונים מעט יותר. טענה זו מתבססת על ההשפעה שיש לכדור-הארץ על המיספרה זו, בלילה, ועל המרחק שלה מהשמש ביום, הגדול במעט ממרחק ההמיספרה השניה מהשמש. בהמשך מתבסס קפלר גם על מסקנותיו בנוגע לכבידה בבואו לתאר תנועה מחזורית ותמידית של המים הנמצאים על הירח(42) מהמיספרה אחת לשניה כתוצאה מהמשיכה המשתנה של השמש ושל כדור-הארץ.
את המבנה הגיאוגרפי של פני הירח הסיק קפלר מתוך תצפיות אסטרונומיות ומהתאור (השגוי) שלו בדבר זרימת האוקיינוסים התמידית. על בסיס טכניקת מדידת הצללים(43) שלמד ממורו מאסטלין, חישב קפלר את גובה ההרים על הירח והסיק כי מדובר בעולם קיצוני בממדיו, שהריו גבוהים פי כמה מאלה של כדור-הארץ ועמקיו עמוקים ותלולים יותר. במקביל הסיק, ממחזורי הגאות והשפל הקולוסאליים שתיאר, כי קליפת הירח חייבת להיות נקבובית, וכי מערות עמוקות וארוכות מובילות מהמיספרה אחת לשניה. יש לציין כי גם אם תאור זה ''הולך ונעשה בהדרגה מלא בדמיון ואפילו רב-מאורעות, כך שהוא נקרא יותר ויותר כרומן''(43), אין הוא מאבד את שקפלר טורח להניח תחת כל ההיפותזות והספקולציות שהוא מציג.
אין ספק שבטקסט קיים תאור מבוסס ומעניין של גיאוגרפיית הירח האפשרית והאקלים הסביר על פניו, אך השאלה המדעית-פילוסופית הגדולה מכולן – זו בדבר תושבי הירח – נותרת פתוחה לפרשנויות שונות. ניקולסון קובעת כי ה-”סומניום” מאוכלס הירח על-ידי מפלצות הדומות לנחשים או לדיזונאורים פרה-היסטוריים. היא מתבססת על תאור מפורט שמופיע בטקסט לגבי החיים בהמיספרה הרחוקה, פריוולוה, החייבים לנהל אורח חיים נוודי ובלתי יציב בשל החום והקור העזים המתחלפים במחזוריות(44). יצורים אלה, היא מסכמת, אינם מסוגלים לתרבות, ממשל או ציווילזציה כפי שאנו מכירים אותם, כך שהחלום שקפלר מתאר הופך לסיוט גיהינומי מבהיל.
פרשנות כזו של החיים על הירח לפי קפלר אינה נחלתם של חוקרים אחרים בתחום. גותקה (עמ' 91) אף מרחיק לכת ומגדיר אותה כ''טעות שהוליכה שולל חוקרים בתחום ההיסטוריה של הרעיונות''. זאת מכיוון שיצורי פריוולווה, לפי תאוריו של קפלר עוד בטקסט המקורי של ה-”סומניום” משתמשים בסירות כדי לרכב על זרמי המים הנעים ממקום למקום, ובמקום אחר מתוארים כמי שחופרים תעלות כדי להוביל את המים הנסוגים אל מערותיהם. היכולת לבצע משימות אלה מבהירה כי קפלר לא התכוון לאכלס את הירח במפלצות אלא ביצורים בעלי אינטליגנציה מספקת לבניית כלים ופתרון בעיות הנדסיות(45). גותקה מדגיש גם שבתאור האסטרונומי של הנוף הנשקף מפני הירח חבויה ההנחה על קיומה של צורת חיים מפותחת המסוגלת לבצע תצפיות אסטרונומיות, ומכאן על קיום חיים המחוננים באינטליגנציה הדומה לזו של בני האדם או אף מפותחת ממנה.
עמדתו של גותקה מתחזקת ומתרחבת אם מתחשבים גם בחלקי ה'סומניום' שנכתבו לאחר המצאת הטלסקופ, כלומר ההערות והנספח הגיאוגרפי (סלנוגרפי) שנכתבו בשנים 1623-1633. בנספח הקצר מתייחס קפלר ישירות לעניין תושבי הירח ומשלים בכך את החלק החסר בטקסט המקורי – אורח חייהם של תושבי ההמיספרה הפונה אלינו, סאבוולווה. קפלר מנסח בנספח, ומוכיח באמצעות דדוקציה פילוסופית בהערות לנספח, השגות לגבי קיום ערים, בוני ערים, שומרים, לוחמים, שודדים ומהנדסים על הירח. הרצינות שבה מנוסחות ומוכחות טענות אלו, בהתבסס על אקסיומות פילוסופיות ועל תצפיות אסטרונומיות מדויקות, מעידה על כך שקפלר רואה גם חלק זה של הטקסט כספקולציה מדעית מושכלת ומבוססת לגבי תנאי החיים על הירח ואורח החיים של תושביו. התאור פתוח כמובן לשינויים בהתבסס על תצפיות חדשות, אך ברור כי אין הוא, לפי קפלר, תאור ספרותי גרידא כי אם תרומה משמעותית למדע העתידי של הסלנוגרפיה – הגיאוגרפיה הפיזית, האקלים ואפיון התושבים על פני הירח.

חלק שלישי: המטרה – רובדי המשמעות הנוספים של החלום

לאחר בחינת תוכן ה'סומניום', מפתיחתו הספרותית ועד לפרטים המדעיים הרבים השזורים בו, ברור למדי כי מטרתו העיקרית של קפלר בטקסט היתה להציג ניסוי מחשבתי המעודד תמיכה בגישה הקופרניקנית. קפלר עצמו מבהיר באחת מהערות השוליים שכוונתו היתה לערער את ההתנגדות לרעיון תנועת הארץ על-ידי הצגת תמונה סבירה של היקום מנקודת המבט של הירח כגוף העומד במקום ואינו נע. ניסוי מחשבתי זה הולבש אמנם בכסות ספרותית ושולב בספקולציות מדעיות נוספות של קפלר בתחומים שונים, אך הדגש שניתן ל''שינוי נקודת המבט'' כאלמנט מרכזי בטקסט הביא את העוסקים בטקסט לפסוק כי זו היתה אחת ממטרותיו המרכזיות של קפלר בכתיבת מסע קוסמי יוצא-דופן זה.
עם זאת, אין בכך כדי לסתור את האפשרות שהיו מטרות נוספות, משניות, לכתיבת ה'סומניום', או שניתן לגזור ממנו רבדים נוספים של משמעויות, אם פילוסופיות-מטאפיזיות ואם פוליטיות-חברתיות. בסעיף קודם של עבודה זו תוארה עבודתה של ניקולסון שחקרה את ההשפעה הספרותית והמשמעות הספרותית של הטקסט כמסע קוסמי; בחלק זה אבחן עימותים בין מספר חוקרים לגבי קיומן של כוונות נוספות או רבדים נוספים של משמעות בלתי-מכוונת בטקסט כולו.

1. שלום מן השמים: האמנם יש ל”סומניום” מטרה פוליטית?

אחד הערוצים שבו טבעי לחפש משמעות נוספת עבור טקסט הכתוב כמסע קוסמי הוא הערוץ הפוליטי-חברתי. כיוון זה נחקר הרי באחד מהמקורות הקלאסיים שהשפיעו על קפלר, ה-Vera Historia של לוציאנוס שהוזכרה כבר לעיל. האם גם בטקסט של קפלר, מעבר למדע ולבדיון, יש נסיון לסאטירה או לאלגוריה פוליטית בעלת משמעות ברורה?
מניתוח הערותיו של קפלר לטקסט וממקורות חיצוניים לו עולה כי התשובה לשאלה זו היא מורכבת. בהערותיו של קפלר ניתן למצוא מספר רמזים מעורפלים לקיומה של משמעות פוליטית באורחות חייהם של תושבי הירח(46), ולפי ליר הוקדשה הערה שלמה, מספר 83, לתאור האלגוריה הפוליטית, אך זו לצערנו אבדה או נמחקה. מצד שני מבהיר קפלר עצמו, במכתב לברנגר (47) משנת 1623, כי למרות רצונו הראשוני לכתוב סאטירה על ההתנהגויות הנפוצות בזמנו על-ידי יחוסן לתושבי הירח, ימנע מלעשות זאת ב'סומניום' ויתרכז במדע ובפילוסופיה. קפלר מסביר צעד זה על רקע נסיונם המר של אראסמוס ותומאס מור(48), שלא הצליחו להתחמק משערורייה גם כאשר הרחיקו את הסאטירות מה''כאן-ועכשיו''. בהתבסס על מכתב זה ועל היעדרם של רמזים פוליטיים ברורים בטקסט, מסכימים רוב החוקרים כי קפלר ויתר, מתוך זהירותו המופלגת, על המטרות הפוליטיות שתכנן להשיג בכתיבת ה'סומניום'.
ליר, במסגרת הפרשנות רחבת-ההיקף שלו לטקסט, מסכים אמנם כי ה'סומניום' אינו כתוב כאלגוריה פוליטית ישירה, אך טוען כי בכל זאת ניתן לקרוא בפתיחת הטקסט מטרה פוליטית מיידית. פרשנות זו מתבססת על השורות הראשונות של ה'סומניום', הנדמות כלא-קשורות לטקסט העיקרי:

In the Year 1608, when quarrels were raging between the brothers, Emperor Rudolf and Archduke Mathias, people were comparing precedents from Bohemian history. Caught up by the general curiosity, I applied my mind to Bohemian legend and chanced upon the story of the heroine Libussa, famous for her magic art.

כיצד עלינו לפרש פתיחה זו?
ב-‏25 ביוני 1608 נחתם הסכם שחילק את האימפריה ההאבסבורגית בין הקיסר רודולף, פטרונו של קפלר, לאחיו מתיאס. קפלר, שהיה איש סודו של הקיסר, הכיר במצב הפוליטי העדין וידע כי למרות ההסכם שהושג רחוק עדיין השלום המלא מבוהמיה. חצוי בנאמנותו בין הקיסר, פטרונו ותומכו מזה שנים, לבין נאמנותו הדתית לכוחותיו של מתיאס(49), עשה קפלר כל שביכולתו כדי להוביל את שני הצדדים להשגת פתרון דיפלומטי לסכסוך. במסגרת נסיון זה למנוע מאבק אחים מעלה קפלר באוב את דמותה של לִיבּוּסָה, גיבורה עממית עתיקה הנחשבת ל''אם הגדולה'' של בוהמיה. הוא מחבר את דמותה ההירואית של אשה חזקה זו, מייסדת השושלת הפרמיסלבית של מלכי בוהמיה, עם דמותה של פיולקסהילדה, האם ממנה נובעת החקירה המדעית בטקסט האלגורי המקדים את המסע. יתכן, לפי ליר, כי חיבור זה הוא עדות למניעיו הפוליטיים של קפלר: הוא מנסה להציג את הסכסוך שנתגלע בין האחים כזעיר וחסר חשיבות אל מול האתגרים האמיתיים העומדים בפני האדם הניצב מול הקוסמוס(50). במכתב אותו מצטט ליר כותב קפלר: ''אם יש דבר היכול לקשור את תודעתו השמיימית של האדם עם גלות מאובקת זו של ביתנו הארצי ויכול לגרום לנו להשלמה עם גורלנו כך שנוכל להתענג על חיינו – הרי זו ודאי ההנאה שב... מדעים המתמטיים ובאסטרונומיה''. תפיסת עולם זו של קפלר, המעודדת מבט אל השמים לשם פרספיקטיבה נאותה לעיסוק בשלום על פני כדור-הארץ, מסבירה ככל הנראה את הפתיחה המסתורית של ה'סומניום' ומעניקה לו משמעות פוליטית שהיא בו-בזמן פרטיקולרית ואוניברסלית.

2. אופטימיות קוסמית: מדע, פילוסופיה, ודמות האדם

תחום נוסף לגביו ניתן לבחון את התמונה העולה מהטקסט הוא זה הפילוסופי. אילו מסקנות ניתן להפיק מהטקסט על יסודותיו הפילוסופיים של המדע המודרני, על דמות האדם כפי שהיא משתקפת בו, ועל מקומו של האדם ביקום? קפלר הפגין בפרסומיו המדעיים, לאורך כל הקריירה שלו, אמונה עזה ביכולתו של האדם להבין את העולם החיצון במלואו ומבסיסו. אופטימיות זו לגבי כושר התפיסה של האנושות לא עמדה בסתירה לאמונתו הדתית העמוקה – כי לפי קפלר מהווים חקר הקוסמוס ומציאת הסדר החבוי בו נדבך מרכזי במערך היחסים בין האדם לאלוהיו(52). בהתחשב בקשר ההדוק בין הקוסמולוגיה של קפלר לאמונותיו ורעיונותיו בדבר הקשרים בין האדם, המדע והאל, כמעט לא ניתן להימנע מנסיון לאיתור רעיונות פילוסופיים בתחומים אלו בתוך ה'סומניום'.
ליר, כפי שנרמז כבר לעיל, רואה את ה'סומניום' כאלגוריה, שפירושה הוא אמירה פילוסופית על תפקיד המדע עבור האנושות. על-ידי הצבת המדע בתפקיד הפרוטגוניסט של העלילה (דוראקוטוס) ושל ''רוח הידע'' (הדיאמון) בתפקיד הכוח המרכזי הדרוש לתנועה אל הירח, מבהיר קפלר לקוראיו את אמונתו כי באופן תאורטי יש באפשרותו של האדם להגיע אל הירח. בכך הוא אומר למעשה כי הדמיון המדעי הוא הכלי האנושי העיקרי שביכולתו להתגבר על הקשיים העצומים העומדים בפני מסע כזה. מטרתו של קפלר, לפי הפירוש שהוא נותן לאלגוריה, היא להציב ''קריאת כיוון'' בפני המדע של זמנו ולעודד את העיסוק בחקירה מדעית ספקולטיבית של השאלות הקוסמולוגיות הפתוחות. רוח ''החקירה החופשית'' העולה מן הטקסט עומדת כנגד דרישות הכנסיה להניח לחקירה האינטלקטואלית של שאלות מעין אלה; רוח זו מתיישבת היטב עם נסיונו של קפלר, לאורך כל הקריירה שלו, למצוא דרכים ליישב את הממצאים המדעיים עם תפיסת העולם הדתית ובכך לכלול את החקירה המדעית הפתוחה לדמיון כאחד הכלים להבנת העולם במסגרת האמונה הנוצרית. לפי תפיסתו של ליר, אם כך, קיימת ב'סומניום' אמירה ראשונית ומשמעותית בתחום הפילוסופיה של המדע.
כמו ליר, גותקה רואה אף הוא משמעות פילוסופית בטקסט, אך גורס כי האמירה נוגעת יותר לדמות האדם כפי שהיא נשקפת ממנו. ב'סומניום', לדבריו, מגיע קפלר להכרה כי על הירח מתקיימים חיים תבוניים ודמויי-אדם על בסיס שני מהלכים אינטלקטואליים המבוססים על מחויבותו הגורפת לעיקרון הסדר החייב להתקיים ביקום. הראשון מבין עקרונות אלו הוא עיקרון התכליתיות – ההנחה כי קיום הרים, עמקים וימים על הירח מחייב את קיומם של יצוריים חיים כלשהם שעבורם נבראו כל אלה(51). השני, המשמש אותו רק בנספח, הוא עיקרון המהנדס – ההנחה כי סדר בטבע, אם אינו מוסבר היטב על-ידי סיבות טבעיות, יכול להיות רק תולדה של חשיבה רציונלית ולפיכך מעיד על קיום חיים רציונליים ותבוניים, כפי שקיום מבנה מעיד על קיומו של מהנדס. על בסיס שני עקרונות פילוסופיים ותיקים אלו מסיק קפלר בטקסט עצמו (במרומז) ובנספח (באופן מובהק וברור) את קיומם של חיים אינטליגנטיים על הירח – עמדה יחודית, אמיצה ומתקדמת, המזכירה אפילו את דברי הכפירה של ברונו(53).
למרות שהגיע למסקנה פילוסופית משמעותית בדבר חיים על הירח, קפלר נמנע מעיסוק ישיר בהשלכות התיאולוגיות של קיום תושביו. אך שאלות אלו עולות באופן עקיף מתוך תאור אורח חייהם של יושבי הירח, בעיקר אלו החיים בהמיספרה המפותחת יותר, סאבוולוה, הנהנים מתרבות של ערים וגנים (תאור זה מופיע במשפט אחד בטקסט עצמו ומפורט בנספח). גותקה מניח כי ההתרחקות משאלות תיאולוגיות גדולות נבעה מהגישה הזהירה שאימץ קפלר בטקסט כולו, כדי להמנע מאותה התנגשות חזיתית עם הכנסיה שהובילה את ברונו אל סופו המר. עם זאת, גותקה מאמין כי בין השורות, מתוך אזכור הערים, הגנים והעיסוק באסטרונומיה (המופיע כהנחה סמויה), עולה שאלת היחודיות הביולוגית והתיאולוגית של האדם ביקום: האם איננו לבדנו? האם קיימת אפשרות שהאדם אינו נזר הבריאה ומטרתה היחידה?
קפלר מציב את השאלה ואז נקטע תאור תושבי הירח עם ההתעוררות מהחלום. הוא אינו עונה עליה, לא בהערות ולא בנספח בו מפורטות ההוכחות המדעיות לקיום חיים תרבותיים ואינטליגנטיים על הירח. בכך מתווספת התעלומה הביו-קוסמולוגית הגדולה לרשימת השאלות הפילוסופיות הפתוחות המוצגות ב'סומניום' לדיון נוסף, ללא תשובה. עם זאת, עצם העלאת השאלה לדיון הוותה נקיטת עמדה פילוסופית חדשנית ומעניינת, ולמעשה יצרה המשך מדעי לספקולציות הפילוסופיות הפרועות של ''That unfortunate man, Giordanno Bruno''.

3. מדע בדיוני ומדע פופולרי: נסיונו הכושל של קפלר

על בסיס התייחסותו של ליר למטרות הפילוסופיות והפוליטיות של קפלר ב'סומניום', בנוסף למטרה המדעית המובהקת, ניתן לבחון בזהירות את האפשרות שקפלר ראה בחיבור זה מטרה הדומה לזו של ראשוני סופרי המדע הבדיוני מהזרם המרכזי. הטקסט הוא, לפי פרשנות זו, לא רק סיפורי המסע הידוע הראשון המתבסס על מדע מודרני(54), אלא גם נסיון מודע להפיץ את הידע המדעי של התקופה – ויותר מכך, את תחושת הקסם שבמחקר המדעי – לקוראים משכילים. האמירה הפילוסופית בטקסט (התומכת במדע, בקידמה וביכולת האנושית) מקבילה להגדרות דומות של כמה מראשוני ספרות המדע הבדיוני בארה''ב בראשית המאה ה-‏20 ולמטרות המוצהרות של אחד מחלוצי המדע הפופולרי, הצרפתי ברנרד לה בוביה דה פונטנל. דמיון זה מוביל להשוואה שאערוך בסעיף זה בין ספרו של קפלר לבין שני גורמים מאוחרים יותר אלו.
הוגו גרנסבאק, מחלוצי המדע הבדיוני המודרני, כתב בגליונו הראשון של כתב העת Amazing Stories, באפריל 1926:

These amazing tails… are always instructive. They supply knowledge . . . in a very palatable form . . . New adventures pictured for us in the scientifiction of today are not at all impossible of realization tomorrow . . . Many great science stories destined to be of historical interest are still to be written . . . Posterity will point to them as having blazed a new trail, not only in literature and fiction, but progress as well(55).

הגדרה זו מבהירה כי גרנסבק ראה לסיפורי הבדיון המדעי שהדפיס תפקיד בהצגת בעיות ואפשרוית מדעיות לעתיד, וכן בהפצת הידע המדעי לקהל נרחב. אחרים, כגון ג'ון וו. קאמפבל ג'וניור (עורך כתב העת המתחרה Astounding Stories) זיהו במד''ב את השיטה המדעית של ספקולציה מתוך תאוריה מבוססת, וראו ספרות זו כהמשך של העיסוק במדע, באמצעים אחרים(56). קפלר היה ודאי תומך בהגדרות כאלו בכל לב: במשך כל חייו, ובפרט ב'סומניום', ניסה לעשות נפשות לתמונת העולם המדעית ולמשוך קהל לאתגרים המדעיים העומדים בפני האדם. האידיאולוגיה שלו, כמו של ראשוני המד''ב, התבססה על שחרור האדם מכבלי הבורות ויציאתו לחופשי על כנפי המדע – אותה אלגוריה המוסברת בהערות ל'סומניום'.
יתר על כן, נסיונותיו החוזרים ונשנים של קפלר ליישב בין תמונת העולם המדעית לאמונה הדתית הנוצרית מראים כי הוא לא היה מנותק מהשלכותיה החברתיות של ההתקדמות המדעית. קאמפבל, שכתב על המדע הבדיוני כהרחבה של השיטה המדעית, הבהיר שכוונתו לעיסוק בהשלכות של תאוריות מדעיות ''כשהן מיושמות לא רק למכונות, אלא גם לחברה האנושית''(57). נסיון ההתמודדות של קפלר עם חייהם החברתיים של תושבי פריוולווה הנוודים ותושבי סאבוולווה בוני הערים (בנספח) הוא צעד חשוב וראשוני בכיוון זה, ונסיון ראשון לעסוק בספקולציה מתוך תאוריה מדעית פיזיקלית על האופי החברתי של תרבות כמו-אנושית.
קפלר, ככל הנראה מתוך זהירות יתר, אינו עוסק באופן ישיר בבני אדם ובמקומם ביקום, אך כפי שהראה גותקה, הוא מצליח להעלות אל פני השטח כמה שאלות פילוסופיות עמוקות על מקומה של האנושות ביקום. הישג זה מקביל לכיוון הפילוסופי המופיע בחלק מהמד''ב המודרני, כפי שהגדיר אותו חוקר המד''ב דייוויד קטרר:

“Philosophically oriented science fiction, extrapolating on what we know in the context of our vaster ignorance, comes up with a startling donnee, or rationale, that puts humanity in a radically new perspective.”(58)

מתוך ניתוחו של גותקה עולה בבירור כי השאלות שהעלה קפלר בדבר יחודה של האנושות מול האל והעולם היו מיועדות כדי להעניק לקוראיו ''פרספקטיבה חדשה על דמות האדם''. האם יש בכך, ובשאר נקודות הדמיון שהוצגו, כדי לסווג את ה-”סומניום” תחת הקטגוריה ''מדע בדיוני''?
התשובה לשאלה זו היא ודאי שלילית. המדע הבדיוני של המאה ה-‏20, ואפילו מבשריו במאה ה-‏19 (וורן, מרי שלי וכד') צמח על רקע עולם שבו המדע והטכנולוגיה היו מובנים מאליהם, ותפיסת העולם המדעית היתה מקובלת על רוב השכבה המשכילה ועל חלקים נכבדים בקהל הרחב. קפלר, לעומת זאת, כתב בתקופה בה, גם מתוך יודעי קרוא וכתוב, היה מספר המאמינים בשיטה המדעית זעום. גם אם מתקיים דמיון מסוים בגישותיהם של כמה מסופרי ומפיצי המדע הבדיוני לבין עמדתו האמיצה של קפלר, הרי שזה אינו מכסה על ההבדלים התהומיים בקהל הקוראים, המוליכים כמובן להבדלים בסגנון ובתוכן. עם זאת, מבלי להיתפס לאנכרוניזם זה, נראה לי כי טקסט זה של קפלר ראוי לתפוס מקום ברקע הספרותי שאפשר את ז'אנר המדע הבדיוני, לא רק כמסע קוסמי-מדעי ראשון אלא כטקסט בו מופיעים הרמזים הראשונים לתפקידו של המדע הבדיוני כז'אנר המקדם את הידע המדעי, מפיץ את תפיסת העולם המדעית, ומעלה לדיון את השאלות הפילוסופיות הנובעות ממסקנות החקירה המדעית.

הערות

1. ראו Caspar, Max, Kepler (London: Constable and Company, 1993)
2. ראו Lear, John, Kepler’s Dream (Berkeley and Los Angeles: University of California Press, 1965), pp. 1-78 (introduction and interpretation)
3. ראו Caspar (cit. 1), p. 205
4. מאבקי כוח באימפריה ההבסבורגית הבשילו בשנת 1908 לכדי כמעט מלחמת-אזרחים בין רודולף לבין אחיו, הארכי-דוכס מתיאס. קפלר היה מודע למאבקי כוח אלו, ואף הזכיר אותם בשורה הראשונה של ה-”סומניום”. על העובדה שקפלר חשש מערעור מצבו מעידים גם נסיונותיו באותה תקופה למצוא לעצמו משרה חלופית בשוואביה מולדתו. ר' קאספאר (הערה 1), עמ' 186-189.
5. ראו Gutke, Karl S., The Last Frontier – Imagining Other Worlds from the Copernican Revolution to Modern Science Fiction (Ithaca: Cornell University Press, 1990)
6. ראו Nicholson, Marjorie, “Kepler, The Somnium and John Donne” in Roots of Scientific Thought, edited by Philip P. Wiener and Aaron Noland (New York: Basic Books, 1957)
7. ראו Guthke (cit. no. 5), p. 84
8. ראו Nicholson (cit. no. 6), p. 323
9. טיעונה של ניקולסון מתבסס על הערת שוליים של קפלר בטקסט הסופי של ה-”סומניום”, המתארת את ''חשדו'' שהטקסט הגיע לידי מחבר Igantius, וכן על דמיון טקסטואלי בין המקורות.
10. ליר מתייחס בחשדנות רבה לסיפור זה. לטענתו, מאחר ש''איגנאציוס'' התפרסם באופן אנונימי, לא היה יכול קפלר לשייך אותו לג'ון דון, לזהות את ההשפעה, ולאשר כי מעבר ה-”סומניום” לידיו של דון הוא אפשרי. אינני חושב כי טיעון זה של ליר שומט את הקרקע לחלוטין מתחת ל''סיפור'' שהציעה ניקולסון, אלא רק מקשה במעט את יכולתנו (כחוקרים) להוכיחו באופן מלא.
11. ראו Nicholson (cit. no. 6), p. 323
12. ליר (הערה 2) מפרט בעמ' 27-39 של ספרו את האירועים סביב מאסרה ומשפטה של קתרינה קפלר.
13. הערות 3, ,10, 34, 51 ו- 72 של קפלר ל”סומניום”. מספור ההערות הוא לפי התרגום האנגלי של ג'ון ליר (הערה 2 לעיל).
14. הערה 49 של קפלר.
15. על כך מעידים, בין השאר, משחקי המלים והמספרים הרבים בחלק זה. (ר' במיוחד הערות 35 ו- 38 לטקסט, בהן מתקשה קפלר המבוגר יותר להיזכר בעצמו במשחקי המספרים והמלים אליהם התכוון).
16. אחזור לנקודה זו בהמשך כאשר אעסוק בתחומים מדעיים ספציפיים בהם מאתר קפלר בעיות בלתי-פתורות.
17. כך עפ''י גותקה. יש לציין כי בתרגום האנגלי של ליר נראה עמוד השער אחרת, ככל הנראה בהתבסס על מהדורה אחרת.
18. ראו Toulmin, Stephen and Goodfield, Jane, The Fabric of the Heavens (Middlesex, GB: Hutchinson, 1961), pp. 218-229
19. בהערות 111 ו- 114 משתמש קפלר בתגליתו על המסלולים האליפטיים בכדי להסיק שאורך הימים והלילות על הירח אינו יציב לגמרי, ומשתנה חליפות.
20. למשל: Thiel, Rudolph, And then there was light, (New York: Knopf, 1957),pp. 128-130
21. ליר מציג כעדות לכך את הערות 109, 154, 165, 207, 208, 211, 213 ו- 223 של קפלר, שבהן הוא מתגאה ביכולתו להסיק תנאים שונים על הירח בטרם הין בידו ידיעות על תצפיות טלסקופיות. יתרה מכך, ה-”סומניום” נכתב בעקבות שיחה עם הבישוף וואקר בקיץ 1609, והוזכר בתגובתו של קפלר לספרו של גלילאו, באפריל 1910, כטקסט כתוב ומוכן – ר' קאספאר (הערה 1), עמ' 192.
22. השם Volva, מסביר קפלר בהערות 89-90, ניתן לכדור-הארץ ע''י שוכני הירח מכיוון שמהירח נראה כדור-הארץ כמסתובב כל הזמן על צירו.
23. ראו Plutarch, Concerning the Face Which Appears in the Orb of the Moon, in Moralia, vol. xii, translated by Harold Cherniss and William Helmbold (Cambridge: Harvard University Press, 1957)
24. בהסבר זה התבסס קפלר על תצפיותיו האופטיות לגבי הדרך בי נראים מים ממרחק, ולאו דווקא על התזה המקורית של פלוטארך.
25. לעניין זה ר' גם Rosen, Edward, Three Copernican Treatises (New York: Dover, 1959)
26. ראו From Giordano Bruno’s On the Infinite Universe, quoted in Guthke (cit. no.5), p. 86.
27. תנועת כדור-הארץ מסתכמת בסיבוב מתמיד על צירו; הוא אינו נע בשמי הירח, ונותר במקום קבוע בשמים עבור כל נקודה על פני הירח.
28. ראו Jammer, Max, Concepts of Force (Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1957)
29. קפלר כותב (הערה 76): ''Not simply by our will. There is a need for some force also.''
30. במקור – ''A power similar to magnetic power – a mutual attraction''
31. ראו quoted in Jammer (cit. 29), p. 83
32. ג'אמר מתאר דיון דומה, המאחד את השפעת הכבידה הלונארית על מי כדור הארץ עם המשיכה של כל גוף כבד לכדור-הארץ, המופיע במכתב שכתב קפלר עוד בינואר 1607. ב”סומניום” נראה כי קפלר מקבל כבר את האוניברסליות של הכבידה כהנחה שניתן להתבסס עליה.
33. ג'אמר (הערה 29), מסביר (עמ' 91) כי קפלר התלבט בין יחס הפוך למרחק או לריבוע המרחק, ובחר בראשון משום שהאמין שכוחות הכבידה פועלים רק במישור האינטרקציה ולא לכל הכיוונים.
34. ראו Jammer (op. cit), p. 83
35. הדיון בנושא זה יתבסס על ליר, עמ' 62-65 וכן על Jammer, Max, Concepts of Mass in Classical and Modern Physics (Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1961)
36. הערה למהדורה השניה של ה- Mysterium Cosmographicum (1621), מצוטטת אצל ג'אמר (הערה 36) בעמ' 57.
37. ראו Nicholson (cit. 6), p. 323
38. הערה 57 של קפלר.
39. ליר (הערה 2) מדגיש (עמ' 57) כי טענה ספציפית זו של קפלר בדבר יכולתו של כדור-הארץ לחסום את קרינת השמש הוכחה כנכונה על-ידי מדידות מודרניות.
40. הערות 57, 68. באותן הערות מציע קפלר גם שימוש בסמים מסוגים שונים להקלת הסבל.
41. קפלר עצמו משתמש במונח זה בנספח לטקסט, שנכתב באותה תקופה בה נכתבו הערות השוליים.
42. בתקופת הכתיבה של ה-”סומניום” האמין קפלר, כגלילאו, כי על הירח משתרעים אוקיאנוסים עצומים.
43. קפלר מסביר טכניקה זו בהערה 207.
44. ראו Guthke (cit. 5), p.90
45. קפלר מניח התאמה בין צורות החיים על פני הירח לאקלים ולגיאוגרפיה, וכך מסיק את מסקנותיו. ליר רואה הנחה זו כמטרימה של רעיון האדפטציה הביולוגית, כפי שנוסח מאוחר יותר על-ידי האבולוציוניסטים. לדעתי, הצעה זו מרחיקת לכת מדי, שכן הנחת התאמה בין יצור חי לסביבתו מצריכה רק העתקה של חוק זה מהמתרחש על כדור הארץ ואינה דורשת התייחסות לתהליך היוצר התאמה כזו.
46. יש לציין כי תפיסה זו של כוונת קפלר מתאימה לטענותיו ב- De Stella Nova (1606). שם טען קפלר כי על גרמי השמים האחרים נמצאים יצורים אינטליגנטיים הדומים לאדם אך אינם בני-אדם. הרחבה בנושא זה מופיעה אצל גותקה, ואחזור אליה כאשר אעסוק במשמעותו הפילוסופית של ה-”סומניום”.
47. מדובר על הערות 82 ו- 213. על אף שנראה בהערות זה כי קפלר מבצע השוואה כלשהיא בין גרמי השמים לגורמים פוליטיים, אין בכך כדי להצדיק את ראיית הערות אלו כשריד לאלגוריה פוליטית מלאה. גותקה (הערה 5) טוען (עמ' 84) כי רמזים אלו מעידים על קיומו של אלמנט אלגורי-סאטירי שנמחק מהטקסט עם יצירתו לדפוס, אך אינו מביא הוכחות לטענה זו.
48. ראו See Rosen, Edward, Kepler’s “Somnium” (Madison, Wiss.: University of Wisconsin Press, 1967), p.143
49. מדובר בספריהם 'בשבח האיוולת' ו'אוטופיה' בהתאמה.
50. קאספאר (הערה 1) מתאר (עמ' 204) את נאמנותו החצויה של קפלר על רקע דיון בבקשות לעצה אסטרולוגית ששלחו אליו שני הצדדים הנצים.
51. יש לציין כי פרשנות פוליטית פרטיקולרית זו של ליר למטרותיו של קפלר נובעת במקום מסוים מהמטרה הפילוסופית שליר רואה בטקסט, בה אדון בסעיף הבא.
52. ראו See also Caspar (cit. 1) p. 377-378
53. קפלר אינו מתחייב בפה מלא לעיקרון זה, וניתן למצוא במספר מקומות בטקסט הערות כגון ''יצורים על הירח, אם קיימים כאלו'' המציגות אמירה זו כספקולציה בלבד. עם זאת, בקריאת החלק הארי של הטקסט (ובעיקר עם קריאת ההערות והנספח) מתקבלת התחושה כי קיום חיים על הירח בוא תולדה הכרחית של קיום התנאים לחיים: עמקים, הרים, מים.
54. במכתב ליוהן ג'ורג' ברגנר, ב-‏1607, קפלר מציג את אמונתו בקיום חיים על כוכבי הלכת במערכת השמש, ואף מזכיר את ברונו כאחד מקודמיו בדעה זו.
55. ראו Nicholson, cit. 6 כמו גם Hillegas, SF, ב-'Definitions of SF' מתוך 'The SF Encyclopedia'...
56. יש להבהיר כי עם השנים הלכה וגוועה גישה זו, הרואה במד''ב ''משרת'' של המדע הסטנדרטי או ''הרחבה'' שלו.
57. ראו Campbell, John W. Jr., editorial manifesto, Astounding Stories (quoted in The SF encyclopedia, cit. 57)
58. ראו Ketterer, David, New Worlds for Old: The Apocalyptic Imagination, Science Fiction and American Literature, 1974

יוהנס קפלר – ביוגרפיה
עוד על קפלר
ועוד קצת על קפלר
קפלר – נגד אסטרולוגיה ובעדה(!)
טיכו ברהה
ניקולאס קופרניקוס

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

מאמר די מעניין (חדש)
שלמקו יום שני, 28/01/2002, שעה 9:22
אבל קצת קשה להבין אותו מבלי שיש את הטקסט המקורי לקרוא ולהבין. ז''א- אני חושב שהבנתי על מה מדבר סומוניום, אבל בלי שאני אקרא אותו- המאמר לעולם לא יושלם.

כתוב תגובה

יפה מאוד (חדש)
אלי יום שני, 28/01/2002, שעה 11:36
בתשובה לשלמקו
נהניתי מאוד מהמאמר, אם כי אולי עדיף היה לערוך אותו מעט בעבור קוראי האתר ולהפוך אותו ל''פופולארי'' יותר.
רק הערה: גם קפלר לא היה האדם הראשון שכתב על מסעות של אנשים לירח וגם לא היווני לוקיאנוס מהמאה השניה לסירה שיצירתו בנושא היא הקדומה ביותר ביותר שהשתמרה.
עד כמה שאנו יודעים היו אנשים קדומים יותר שכתבו על נושא זה אלא שיצירותיהם לא השתמרו כמו איש גדרה מניפוס שחי בארץ ישראל בעיר גדרה במאה השלישית לפני הספירה.

כתוב תגובה

יפה מאד (חדש)
NY מאושר יום שני, 28/01/2002, שעה 12:43
בתשובה לאלי
בניגוד לכמה מהדעות הרווחות כאן, אני נוטה לייחס לבאי האתר אינטליגנציה מינימאלית כלשהי. על כן איני רואה כל בעיה בפרסום עבודות ''כבדות'' יחסית, כגון זו שלמעלה, או פרקי המסה על סטניסלב לם. לתשומת לבם של כותבים אפשריים: אנו *מעוניינים* לפרסם עוד עבודות סמינריוניות/אקדמיות העוסקות בנושאי מד''ב ופנטסיה או קרובות אליהם.
לסיכום - קוראי אתר זה יקבלו את הטוב ביותר שנתן להשיג עבורם - קל או כבד.

כתוב תגובה

קפלר - סופר המד''ב הראשון (חדש)
NY מאושר יום שני, 28/01/2002, שעה 12:46
אני טוען, בניגוד לדעת מחבר המאמר, היא כי מדובר כאן בפירוש בספר המדע הבדיוני הראשון, גם אם הז'אנר עצמו בשמו זה לא היה קיים אז. ההבדל המכריע בינו לבין כל מה שקדם לו (כולל לוקיאנוס, שהוזכר, אגב, במאמר להלן), הוא נטייתו המדעית של הסיפור והשימוש בידע המדעי של התקופה, כמו גם בהשלכה (אקסטרפולציה) שלו לצרכי תיאור הירח. דבר זה, למיטב ידיעתי, לא נעשה מעולם קודם לכן בספרות. יתכן כי המחבר לא התכוון לכתוב מדע בדיוני כפי שאנו מגדירים אותו, אך גם נובל לא ממש ניסה ליצור דינמיט...

כתוב תגובה

חנוך - סופר המד''ב הראשון (חדש)
אלי יום שלישי, 29/01/2002, שעה 8:58
בתשובה לNY מאושר
טעות בידי העורך הנכבד. אם נקבל את הקריטריון שלו שקפלר היה סופר מד''ב משום שהשתמש בידע המדעי של תקופתו ,גם אז אין לראות בו את סופר המד''ב הראשון על פי קריטריון זה.
הכבוד הזה שייך לסופר עברי שכל הנראה חי בארץ ישראל במאה השלישית לפני הספירה ( וככל הנראה בן זמנו של מניפוס מגדרה?).
הלה כתב את מה שאנו מכירים היום ג''ספר חנוך הכושי '' ושם מתוארים מסעותיו של חנוך בן ירד בחלל ובזמן.
בספר הזה משולב תיאור טכני מפורס מאוד של לוח השנה של העולם והיקום שמבוסס על הידע המדעי והאסטרונומי של התקופה.
לפי הגדרה זאת יש לראות במחבר ספר חנוך את סופר המד''ב האמיתי הראשון.
ספר חנוך עומד אגב לצאת בעתיד הקרוב בהוצאת בבל .

כתוב תגובה

השאלה היא: (חדש)
ניר יניב יום שלישי, 29/01/2002, שעה 9:57
בתשובה לאלי
האם הוא השתמש בידע המדעי של תקופתו ותו לא, או, כמו קפלר, עשה אקסטרפולציה והסיק ממנה מסקנות? לכשיתורגם נדע...

כתוב תגובה

ספר חנוך בהוצאת בבל (חדש)
אלי יום שלישי, 29/01/2002, שעה 18:56
בתשובה לניר יניב
המלצתי להוצאת בבל לשים דגש על האספקטים המדביים של ספר חנוך במסע הפירסום שיערך לו כאשר יצא לאור ( בערך עוד חודש -חודשיים ). הם באופן עקרוני קיבלו הצעה זאת אבל שאלו כיצד אפשר לישם זאת בשטח?
אחת ההצעות שלי, שכבר הועלתה ליפני יו''ר האגודה הייתה לערוך ערב דיון מיוחד מטעם האגודה על ספר חנוך.
הנ''ל הגיב בכך שהוא ישקול זאת. ובכך העניין נשאר כרגע.

כתוב תגובה

קפלר - סופר המד''ב הראשון? (חדש)
נונין יום שלישי, 29/01/2002, שעה 23:23
בתשובה לNY מאושר
תראה, אם אתה מכוון להגדרה 'סופר שכתב משהו בדיוני על סמך הידע המדעי של תקופתו', הרי שודאי אסכים אתך שקפלר הוא כזה, ולבטח הראשון שעשה זאת על בסיס מה שמכונה 'המסורת המדעית המודרנית'. אבל המקורות שהסתמכתי עליהם הגדירו מד''ב כ- Publishing Category ולא קבלו שיוך של ההגדרה הזו לכל דבר שהוא טרום שנות ה- 20 של המאה העשרים. בעבודות אקדמיות יש נטייה חזקה להימנע מאנכרוניזמים. מבחינתי, כמובן, אין שום בעיה לחלק לקפלר (או לחנוך, for that matter) את כתר סופר המד''ב הראשון, אך במאמר הגדרתי אותו כ'מבשר מד''ב' או משהו כזה, למען האקדמיה.

כתוב תגובה

בהתחשב בהנחות היסוד על פיהן (חדש)
ניר יניב יום רביעי, 30/01/2002, שעה 1:42
בתשובה לנונין
כתבת, כמפורט בהודעתך, אתה צודק, כמובן. אני, בהיותי חפשי מכבלי האקדמיה, רואה מד''ב כז'אנר ותו לא.
הנקודה החשובה היא, לדעתי, לאו דוקא השימוש בידע המדעי של התקופה, אלא ההשלכה הלוגית הנעשית ממנו על מנת לחזות דברים *שאינם* ידועים עדיין - דבר אותו היה קפלר הראשון לעשות.

כתוב תגובה

חיבור מרתק (חדש)
גל יום שני, 28/01/2002, שעה 14:22
מאוד נהניתי לקרוא וללמוד על קפלר ו''סומניום''.
הופתעתי לדעת שקפלר הקדים את ניוטון עם חוקי התנועה, לפחות ברמה אינטואיטיבית.
חבל לי שלא צורף תקציר של עלילת הסיפור עצמו (ניסיתי לחפש את הסיפור און-ליין ולא מצאתי).
הבנתי שבספר של ליר יש את הטקסט המלא. היכן ניתן להשיגו (מלבד לקנות אותו)?

כתוב תגובה

תודה על ההערות (חדש)
נונין יום שלישי, 29/01/2002, שעה 0:35
בתשובה לגל
1. גם אני הופתעתי לגלות שקפלר הקדים את ניוטון בענייני כבידה ובתפיסה הקונספטואלית של חוקי האינרציה. מדהים שכל מה שהיה חסר לו זה לתפוס שהכוח פרופורציונלי לתאוצה ולא למהירות, והיינו מקבלים את תורת ניוטון 50 שנה מוקדם יותר.
2. אני מתנצל אם המאמר קצת כבד וחסר פה הטקסט עצמו או תקצירו - הוא נכתב כעבודה סמינריונית המניחה הכרות עם התחום ולא היה לי כוח וזמן לערוך אותו ולשנות בו דברים. עם זאת, אני חייב לציין שמבחינת 'עלילה' אין בספר הרבה פרט לתיאור החלום והמסע (שאותו תאני מספר כאן). קפלר התעניין הרבה יותר בפרטים המדעיים מאשר בדברים כמו עלילה ופיתוח דמויות.
3. את הספר של ליר ניתן למצוא בספריה המרכזית של אוניברסיטת תל-אביב, וייתכן שגם באוניברסיטאות אחרות (אתה במכון ווייצמן, לא? אני מניח שתוכל להזמינו דרך השאלה בין-ספרייתית). הטקסט של ה'סומניום' מצוי גם בתרגום של אדוארד רוזן, אבל אותו לא מצאתי בארץ. לא קיים עד היום תרגום לעברית של הטקסט.

כתוב תגובה

גם *אנחנו*, דרך אגב (חדש)
שלמקו יום שלישי, 29/01/2002, שעה 16:37
בתשובה לנונין
מתעניינים יותר בפרטים המדעיים מאשר בדברים כמו עלילה ופיתוח דמויות.

כתוב תגובה

בספר של ארתור סי קלארק (חדש)
אלי יום שלישי, 29/01/2002, שעה 8:50
בתשובה לגל
'' האדם והחלל'' שהופיע בסדרת טיים לייף בעברית אי שם בשנות השישים , יש תקציר של כמה מילים של עלילת ''סומניום'' ביחד עם ציור צבעוני מקסים של תושבי הירח כפי שתוארו בספר. אם יש למישהו את הספר וסורק יהיה נחמד להעלות אותו על הרשת ואפילו כאיור ( אם גם במאוחר ) למאמר זה.

כתוב תגובה

מרתק (חדש)
אבישי יום שלישי, 29/01/2002, שעה 1:26
בתחילה נרתעתי מהמסה והאורך, אבל הפיתוי גבר עלי. העבודה מרתקת, ומציגה את הקשר בין המדע והמדע הבדיוני באור חדש. במיוחד אהבתי את הפן ה''סודי'' שבסומניום, ההסתרה של רעיונות פרובוקטיביים בטקסט לכאורה-בדיוני. קצת מזכיר את לואיס קארול, עם ספרי ה''ילדים'' שלו; או שזה רק אני, וההשפעה של ''חלכי היה נמזר''.
בכל מקרה, נהניתי מאוד ואשמח לקרוא עבודות נוספות בסדר גודל כזה באתר.

אבל לא יותר מדי.

כתוב תגובה

הסומניום מופיע ב''זכרון דברים'' (חדש)
של ברמן יום ראשון, 12/10/2003, שעה 16:11
בספרו של יעקב שבתאי ''זכרון דברים'' עסוק אחד הגיבורים בתרגום ה''סומניום''. אני עדיים מנסה להבין המשמעות של הדבר בספר העמוס והמדהים הזה. נראה ששבתאי השתמש בסומניום כסמל למשהו, אבל עוד לא הצלחתי להבין למה.

כתוב תגובה

הסומניום מופיע ב''זכרון דברים'' (חדש)
רן יגיל יום רביעי, 22/10/2008, שעה 14:57
בתשובה לשל ברמן
ה''סומניום'' עומד באנלוגיה ובאנלוגיה ניגודית לתוכן של ''זכרון דברים'' לשבתאי. מצב הגיבור של ה''סומניום'' דומה מאוד למצבו של גולדמן ב''זכרון דברים''. הוא, גולדמן, חי עם אמו הדומיננטית שהחליטה עם מות אביו הקשה לברוח לפולין במחשבותיה ובהווייתה ושינתה את שמה מרגינה לסטיפנה. קרוביו מתים בזה אחר זה. הארץ הזאת היא כבר לא שלו. גם תל אביב השתנתה ובמקום לנסוע לירח הוא מחליט להיפרד ולהתאבד. ומדוע אנלוגיה ניגודית? כי הנטורליזם של שבתאי הקשה ב''נהר הדורות האינסופי'' כפי שכתב, האפור, עומד בניגוד מוחלט לעולם הפנטסטי של קפלר. שבתאי אינו סופר אקזיסטנציאליסט של אף על פי כן. הוא אינו שולח את לשונו החמה אל עבר הנצח הקר, למרות שלטענתו אהבותיו הם דוסטויבסקי וברנר. הוא סופר ניהילסטי של מוות. הוא סופר של חיים ביוגרפיים אנונימים ואפורים שנדמים זה לזה ונשזרים זה בזה בתוך מארג אינסופי של שמות פרטיים של קרובים ואין שום סיכוי שהוא יפגוש איזה זחל מוזר, גמל מעופף או מלאך. הנטוראליזם הנוקשה שלו עומד בניגוד לקפלר. אולי בשל חייו בצל המוות היה קרוב כל כך שבתאי הסופר אל המיתה ואל תפישת העולם הזו. גולדמן מתעניין בקוסמולוגיה, מה שמביא אותו לפתחו של קפלר, אבל להבדיל מקפלר, גולדמן הוא אדם חילוני, מודרני ממוצע שרואה עצמו ככישלון טוטאלי. הוא מנסה לתרגם את הספר, אבל נואש. כשם שחיפש תשובה בדת, כך הוא מבקש מענה בכוכבי השמיים אך כאשר הוא מגלה עד כמה אנחנו אפסיים למול הגלקסיות הוא נפעם ומידכדך כאחד. זה לדעתי הקשר בין ה''סומניום'' של קפלר וגלודמן המרגש מ''זכרון דברים'' ליעקב שבתאי.
שבתאי לא נותן מקום אפילו לחלום בספריו. באחת הסצינות המפורסמות באמצע הספר, שם מופיעה רשימה איך לעבוד עם ''בולוורקר'' ולהיות כביכול צעיר לנצח, משחק גולדמן עם דודו לזאר בשחמט. כל מי שראה את הסרט ''החותם השביעי'' לאינגמר ברגמן, ושבתאי בטוח ראה אותו, יודע ששם משחק האביר עם המוות שחמט. זה אותו משחק. הדוד לזאר הוא התגלמות כל מה שגולדמן כנראה לא יהיה. הוא האמין באידיאולוגיות הגדולות. הוא ריצה עונש גלות ומאסר שמונה עשרה שנה אצל הרוסים כיוון שחשב שהוא יכול לתקן את העולם. הפסיד את חייו, את אשתו ואת ילדיו. הוא בעצם סמל לכך שהכול אפס, ריק. הדוד לאזר הופך להיות קיומן, צליין חילוני, במונחים של הסופר יצחק אוורבוך-אורפז הנפלא. מי שמאמין מעל כל צל ספק שחייבת להיות קיימת גאולה ויש ללכת כל החיים אליה, למרות שהחיים מורים שאין שום גאולה אלה רק היעדר והגאולה היא עניין אינדיבידואלי, של היחיד. גולדמן לא יכול לקבל אפילו את הרעיון של לחלום על גאולה. הוא מבקש להרגיש הכול במוחש, ולא ילך הכול לעזאזל, הירח, השמש וכדור הארץ ביחד איתם. רן יגיל

כתוב תגובה

הסומניום מופיע ב''זכרון דברים'' (חדש)
רן יגיל יום חמישי, 23/10/2008, שעה 1:35
בתשובה לשל ברמן
נ''ב: לאחר שיחה עם ידידי הסופר היפואי יוסף גרנובסקי במועדון הקריאה של מפעל הפיס על ''זכרון דברים'' ליעקב שבתאי, באתי לידי מסקנה כי יש לי תוספת לקשר שבין קפלר לגולדמן, או יותר נכון בין קוסמולוגיה בגרסתה הבדיונית וההוויה החברתית המצטיירת ב''זכרון דברים''. קפלר ואולי גם תּוֹכְנִים לפניו, האמינו שהקשרים בין הגלקסיות, בין היקום - היום זה כבר היקומים, איך ועייס - אני מבין מעט מאוד בעניינים אלה. בכל אופן, אותם קשרים הם אלה האוחזים את כל הגלקסיות בתנועה, כאילו מתקיים איזשהו מאזן ביניהם המאפשר להם קיום, אם אני מבין נכון. וקיימת גם התיאוריה האומרת שמה שקורה במַקרו קורה גם במיקרו, נגיד בתוך האטום, נו שוין. שם החלקים הפנימיים נמצאים במתח תמידי והמגע או המרחק או מה שזה לא יהיה ולא רק הפריטים המרכיבים עצמם הם אלו שמקיימים את האטום. הכול אחוז צבת בצבת. יפה. כך גם החברה של יעקב שבתאי ברומן ''זכרון דברים''. מעמד ההסתדרות במעבר הדורות המתפורר הוא כמו צֶבֶר גזים באטמוספירה. משפחה קשורה במשפחה, קרוב בקרוב, חבר פוגש חבר, חבר מביא חבר. כאילו היו כולם איזה מסה חברתית קריטית הנעה בגוש אחד בהווה כשזכרונות העבר נדחקים כל הזמן ופוגעים בפרטים המרכיבים את השלם. הצרה עם עניין הזה הוא שאין בו שום נחמה לפרט, לאדם החי, והניעה הקרתנית הזאת של ענן הגזים החברתי המתפוגג הזה היא כמובן אל האַיִן, כלומר אל המוות. אין שום גאולה לאינדיבידואל ב''זכרון דברים''.

כתוב תגובה

חזרה לעמוד הראשי

הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.