חלום קליפורניה


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14

תגובות: 1

הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14

תגובות: 0

תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / המערכת
31/05/14

תגובות: 1

החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14

תגובות: 0

החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14

תגובות: 0

פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14

תגובות: 4

קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14

תגובות: 0

החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13

תגובות: 0

קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13

תגובות: 0

החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13

תגובות: 2

דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13

תגובות: 0

החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13

תגובות: 0

החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13

תגובות: 0

הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13

תגובות: 0

החינמניה מס' 29
שונות / המערכת
23/03/13

תגובות: 0

חלום קליפורניה
שונות / רני גרף
יום שני, 18/09/2006, שעה 11:01

מיומנו של מו''ל בוורלדקון 2006, כנס המד''ב העולמי

תל אביב נראית כל כך רחוקה עכשיו, והדקלים התמירים של דרום קליפורניה מקדמים את פני בחיוך רחב כשאני מתקרב אל מרכז הקונגרסים הענק של אנהיים, טרוט עיניים לאחר חמש עשרה שעות טיסה בבטנו של בואינג גדול שוודאי היה נראה כפלא עתידני לבאי כנס המדע הבדיוני העולמי הראשון, אי אז בשנות השלושים של המאה הקודמת. בצעדי ענק אני מדביק את המרחק הקצר שנותר לדלתות המלחשות של בית המלון בדרכי אל כנס המדע הבדיוני והפנטסיה העולמי ה-‏64 במספר, המתקיים השנה באנהיים שבסמוך ללוס אנג'לס.

וורלדקון, הכנס העולמי לחובבי מדע בדיוני ופנטסיה, מתקיים מאז 1939, ולמעט הפסקה של שלוש שנים בזמן מלחמת העולם השניה הוא מתקיים ברציפות עד עצם היום הזה. הכנס הראשון התקיים בניו-יורק במקביל ליריד העולמי שנערך באותה שנה בעיר, ומאז בוחרים החובבים בכל כנס את המיקום בו יערכו הכנסים הבאים. הבחירה מתקיימת שנתיים מראש כדי להעניק לחובבים המקומיים זמן לארגן את הכנס. הליך הבחירה נערך כך: כמה שנים קודם לבחירה מתאגדים החובבים ממקום מסוים המעונין לארגן את הכנס ומגישים הצעה לקיים את הכנס של שנה מסוימת בעיר כלשהי. לאחר מכן הם מארגנים מסיבות פרועות ורוויות אלכוהול, פונצ'ים ומיני תופינים שונים ומשונים (מזרקות שוקולד היו פופולריות השנה) כדי לשכנע את החובבים הפוקדים את המסיבות להצביע עבורם. לרוב יש מספר מועמדויות מקבילות של כמה ערים ברחבי ארה''ב או העולם. בשנותיו הראשונות נערך הכנס בתחומי ארה''ב בלבד, אולם בשנת 1957 הוא נדד לראשונה מחוץ לגבולות צפון אמריקה והתקיים בלונדון, אנגליה. שמונה שנים מאוחר יותר, בשנת 1965, הוא התקיים שוב בלונדון, ובשנת 1975 התקיים וורלדקון ראשון באוסטרליה, בעיר מלבורן. מאז נודד הכנס ברחבי ארה''ב והעולם, והוא כבר התקיים בצפון אמריקה, באירופה ובאוסטרליה. בשנה הבאה, 2007, יתקיים כנס וורלדקון אסיאתי ראשון ביפן. לוס אנג'לס, בה נערך הכנס השנה, נוהגת לארח את הכנס בממוצע פעם בעשור. שלושת הכנסים האחרונים אותם אירחה העיר התקיימו באנהיים הסמוכה, המצויה באורנג' קאונטי, קרוב מאד (מרחק הליכה, לא דבר של מה בכך בלוס אנג'לס) לדיסנילנד, דבר ששימח מאד רבים מבאי הכנס.

אכסדרת מרכז הקונגרסים של אנהיים, יום לפני פתיחת הכנס

הכנס עצמו מאורגן על ידי האגודה העולמית למדע בדיוני ולפנטסיה, גוף שלדי המוקם מחדש בכל שנה לצורך אחד בלבד: ארגון וורלדקון. זהו ארגון שלא למטרות רווח המבוסס כולו על התנדבות, החל בראשי ומארגני הכנס וכלה בגופרים ושאר פעילים. ללא הרוח הקהילתית המאפיינת את חובבי הז'אנר בכל רחבי העולם, הכנס לא היה יכול להתקיים. העובדה שהוא מתקיים ברצף כבר 64 שנים היא אות כבוד לחובבות באשר היא. קשה לחשוב על דוגמאות נוספות בשטחים אחרים בהם התנדבות לבדה יכולה להפיק כנסי ענק כה מרשימים ומקצועיים.

החברות בכנס היא גם חברות באגודה העולמית לשנה בה מתקיים הכנס. רק מי שחבר בכנס, ובאגודה, רשאי להציע מועמדים לקטגוריות פרסי ההוגו והקמפבל. רק מי שחבר בכנס רשאי להצביע לפרסי ההוגו והקמפבל. החברות מעניקה גם כניסה חופשית לכל אירועי הכנס באשר הם: הפאנלים השונים, תחרות התחפושות, טקס חלוקת פרסי ההוגו, תערוכת האמנות וחדר הסוחרים, מתחם ענק בו מציעים את מרכולתם מאות סוחרים מרחבי ארה''ב והעולם. אפשר למצוא שם הכל, החל בספרים חדשים ומשומשים וכלה בפסלים ויצירות אמנות מרהיבות, חלקן גם יקרות להחריד: מי רוצה לשלם 20,000 דולר עבור פסל מתכתי ענק של המפלצת מ''הנוסע השמיני''? מסתבר שיש מישהו כזה. כמו כן נערכים אירועי חתימות, מספר פעמים ביום, ועוד ועוד.

הכנס בלוס אנג'לס הוא אחד מהגדולים ביותר מסוגו. מארגנת אותו האגודה למדע בדיוני ולפנטסיה של לוס אנג'לס, גוף שקיים מאז שנת 1934 והנו בעל מסורת ארוכה של ארגון כנסים שונים, כולל כנס שנתי גדול שנערך בלוס אנג'לס בכל שנה, ואשר מתמזג עם וורלדקון כאשר הוא נערך בעיר. וורלדקון משמש גם כבית לאירועים יוקרתיים רבים בתחום, מעבר לחלוקת פרסי ההוגו. במסגרת הכנס מחלקים, באירועים נפרדים, גם את פרסי סיידוויז ליצירות היסטוריה חלופית ואת פרסי צ'לסי לאמנים בתחום. השנה זכה בפרס צ'לסי האמן הצעיר והמבטיח ג'ון פיקאסיו.

כבר בפתיחת היום הראשון אני מגלה שלמרות שמונת אלפים ומשהו המבקרים, וורלדקון יכול להיות מקום קטן למדי שבו כולם פוגשים את כולם. ברחבה שלפני מרכז הקונגרסים אני נתקל בתמר, שהגיעה מאוחר בלילה בטיסה פתלתלה משהו מאנגליה, ישובה בשיכול רגליים תחת השמיים הכחולים עד אימה של דרום קליפורניה ובודקת את התוכניה העשירה של הכנס. מספר דקות מאוחר יותר אני נתקל בטים וסרינה פאוורס, שנופלים על צווארי בשמחה גדולה, ומיד אחריהם ברוברט סילברברג – אותו פגשתי לראשונה בכנס הקודם בגלזגו – שמתקרב אלי בפנים דאוגות משהו ושואל את השאלה שעוד תחזור על עצמה פעמים רבות מפי אנשים שונים: ''אתה בסדר?'' רק לאחר תמיהה קלה מסתבר שבתרגום לאנגלית רגילה מדובר בשאלה: ''קטיושות לא נפלו על ביתך?'' ומיד אנו פוצחים בדיון מעמיק בן חמש דקות על גורל המזרח התיכון וכיצד לחסל את איום הטרור העולמי. לאחר שסיימנו לפתור את בעיות העולם (נושא שעוד יעלה במהלך הכנס באופן מפתיע למדי), אני פונה לסיור ראשוני בחדר הסוחרים. עמוס בשקיות מלאות כל טוב (בעיקר ספרים וחולצות), אני חוצה את האולם הגדול בדרכי אל החדר, אך מיד אני נתקל בכריס רוברטסון, סופר מדע בדיוני צעיר ומו''ל של הוצאת ספרים קטנה בשם מנקיבריין, שאתו ביליתי שעות רבות בבר של הכנס הקודם. הכנס הזה, כך נראה, לא עומד להיות שונה במיוחד. פילוסופית הכנסים של כריס היא זו: יש לבלות כמה שיותר זמן בבר המרכזי של הכנס, ובסופו של דבר כולם יגיעו לשם.

טים וסרינה פאוורס

וורלדקון הוא למעשה שני כנסים: כנס חובבים וכנס אנשי תעשיה (מו''לים, עורכים, סופרים, סוכנים וכו'). וורלדקון הוא אחד המקומות המרכזיים בו כולם פוגשים את כולם באופן אישי, מחליפים צ'פחות ודרינקים ויוצרים קשרים זה עם זה. חלק מהספרים שיופיעו השנה בהוצאת החתום מטה הם תולדה של מידע שהוחלף במפגשים האלה, וזוהי גם מטרתם. ארה''ב היא מדינה ענקית, ולמרות שכולם מתגוררים בה, הרי שהמרחקים העצומים מאפשרים להם להפגש בעיקר בכנסים השונים. בשאר ימי השנה הם מתגוררים ועובדים במקומות מבודדים בהרבה מישראל ומתקשרים זה עם זה בעיקר באמצעות תחלופת דוא''ל ובלוגים. הכנס מאפשר לאנשי התעשיה מפגש חברתי בלתי אמצעי, והשמחה רבה. עורכת בכירה באחת מהוצאות המדע הבדיוני הגדולות בארה''ב סיפרה לי כי רק בכנס זה תפגוש לראשונה פנים אל פנים שתי סופרות צעירות שספריהן עומדים לצאת אצלה בחודשיים הקרובים, וכי העבודה על הספרים במהלך השנה ומשהו שחלפה התקיימה בעיקר באמצעות דוא''ל וטלפונים.

הפילוסופיה של כריס מוכיחה את עצמה פעם נוספת, ובארבעת הימים הבאים אני מלהטט בין ישיבות הבר האינסופיות, פאנלים מעניינים, ארוחות קלות עם סופרים, סוכנים ועורכים, מסיבות של הוצאות ספרים שונות וגיחות כאלה ואחרות למקומות נוספים. השיטה האמריקאית הקרויה נטוורקינג פועלת במלוא עוצמתה בבר ובמסיבות השונות, ואני מגלה כי כמו''ל וכעורך אלו חשובים לי לא פחות מהפעילויות הרשמיות של הכנס, ואולי אף יותר. כולם נחמדים מאד, מחפשים קשרים, ותוך כדי מנהלים שיחות חביבות, חלקן הזויות למדי.
במסגרת ישיבות הבר העליזות הללו אני מגלה שלא רק וורלדקון הוא מקום קטן למדי, אלא גם העולם כולו. בשלב מסוים מוצג בפני סופר אוסטרלי צעיר וחביב בשם שון וויליאמס. הוא טורח לספר לי כי נובלה שכתב לפני שנים מספר, Evermore, תורגמה לעברית, ואני משלים בשמחה את המשפט ומבשר לו שלמעשה אני תרגמתי אותה, תחת השם 'לעולמים'. שמחה גדלה אף יותר דקות מספר לאחר מכן, כששון מציג בפני את אחד מחבריו הטובים, גארת' ניקס, מי שחיבר את 'סבריאל', אותו הוצאתי לאור בעברית רק לפני שבועות ספורים. מאותו רגע חבורת האוסטרלים דואגת להשקות אותי במשקאות שונים ומשונים שהצבע הורוד שולט בהם משום מה, בעודם דואגים לבשר לי כי שם למטה, באוסטרליה, הם שותים בירות אוסטרליות אמיתיות ולא את המשקאות המוזרים שמוגשים להם על ידי האמריקאים הללו. אני כמובן כבר לא יכול לחכות יותר לשנת 2010. אז, ככל הנראה, יערך וורלדקון במלבורן שבאוסטרליה, זו הפעם הרביעית בתולדותיו.

הכנופיה האוסטרלית. מימין לשמאל: שון וויליאמס ('לעולמים'), גארת' ניקס ('סבריאל'), סיימון בראון

באותו ערב, במסיבה של הוצאת Tor, מזומנת לי הפתעה כשטים פאוורס מציג בפני את ספרו החדש (שיצא בעתיד בעברית בהוצאת אופוס) 'Three Days to Never'. לא רק שאחד מגיבורי הסיפור הוא סוכן מוסד ישראלי והעלילה כולה קשורה אלינו, הישראלים שבחבורה, אלא שברשימת התודות של הספר אני מגלה, לתדהמתי, קבוצת שמות מוכרים למדי: אסף אשרי, דידי חנוך, נעמי וינר, חגית וינר, גיא וינר, ורד טוכטרמן וגם את עבדכם הנאמן. מסתבר שמספר שאלות קצרות שהוא שאל אותנו בעת ביקורו בארץ עזרו לו במחקר שעשה בעת כתיבת הספר, וכך נכנסנו להיכל התהילה של... של משהו. ואם העולם לא קטן מספיק, הרי שדקות מספר מאוחר יותר הוא נעשה קטן עוד יותר כשטים מציג בפני סופר צעיר בשם טוביאס ס. באקל, שזה עתה פרסם את ספרו הראשון. מיד כשהנ''ל שומע שהוא משוחח עם ישראלי הוא מבקש למסור ד''ש חם לאחד, רמי שלהבת, שתרגם שניים מסיפוריו לכתב העת בלי פאניקה.

בין לבין אני טורח גם לגשת לכמה פאנלים. מספר הפאנלים בוורלדקון הוא עצום, וכעשרים מהם מתקיימים במקביל בכל שעה נתונה. בכל פאנל יש מנחה ומספר משתתפים, והנושאים רבים ומגוונים. רובם מוקדשים לספרות וכתיבה, אבל יש גם כמה העוסקים בסדרות טלוויזיה ובסרטי קולנוע. אחד הפאנלים מוקדש לסדרה 'אבודים' ולשאלה האם היא מד''ב או לא. כצפוי, המשתתפים לא הגיעו למסקנה ורק הציגו את הנימוקים לכאן ולכאן. פאנלים נוספים המעניינים אותי באופן אישי הם אלה המתקיימים מטעם הוצאות הספרים הגדולות, ובהם העורכים הבכירים מציגים את הספרים שהם עתידים להוציא במהלך השנה הקרובה. במהלך הפאנל מחולקות למשתתפים חוברות עבות ובהן סקירה מסודרת של הספרים, תאריכי היציאה שלהם, וקטעים מתוכם. אוצר בלום לעורכי מד''ב מארצות רחוקות. כבר במהלך הכנס אני ממהר להזמין אופציות לספרים שנראים מענינים במיוחד, וחלק מהעורכים והכותבים אף מעניקים לי עותקי קריאה מוקדמים, תוך שהם מדגישים את חשיבותו של ספר זה או אחר בעיניהם. המזוודה, כך אני מבין בשלב זה, תהיה כבדה הרבה יותר בדרך חזרה.

בין מאות הפאנלים והאירועים צד עיני אחד ששמו, בתרגום חופשי, ''אומות ומדיניות במזרח התיכון''. מה הקשר למד''ב? אני תוהה, אבל ניגש בכל זאת. המשתתפים בפאנל אינם קשורים למד''ב באופן מובהק, אבל חלקם עבדו במשרד החוץ האמריקאי או ערכו מחקרים מסוגים שונים הקשורים למזרח התיכון. הקשר הקלוש למד''ב מתברר כבר בפתיחה: כיצד יראה המזרח התיכון בתום המאה שהחלה זה עתה? נו, שיהיה. מהר מאד גולש הדיון לסכסוך הישראלי-פלסטיני ונשמעות דעות שונות לכאן ולכאן, הן מהמשתתפים והן מן הקהל. אחד המשתתפים בפאנל מזהה אותי כמי שוחח עמו קצרות אמש באחת מהמסיבות וכך, למרות שהשתדלתי להיות מאזין מהצד, הוא מצביע עלי כמי שמתגורר בישראל ומיד פונה אלי מנחה הפאנל ושואל לדעתי המלומדת על המתרחש במזרח התיכון וכיצד,לדעתי, יפתר הסכסוך. שאלה קלה יותר מזו לא יכולתי לבקש. עיניהם של משתתפי הפאנל וכל היושבים באולם מופנות אלי, ואני עונה. רוב הנוכחים מסכימים אתי, ואני תוהה כיצד נקלעתי לפאנל שכזה בכנס שהיה אמור להיות מוקדש כולו למד''ב ופנטסיה. זו הוכחה ניצחת לטענה הישנה שלי כי שמד''ב אינו אסקפיזם אלא רק דרך נוספת, לעיתים מרעננת, להביט בסוגיות מוכרות מחיי היום יום.

משם אני ממהר אל הפאנל הבא, אולי המרתק ביותר בכנס: הארלן אליסון מדבר. למעשה, ''מופע הסטנד אפ של הארלן'' הוא, בהיעדר הגדרה מתאימה יותר, שם הולם בהרבה. האולם עמוס באנשים מצוידים במצלמות דיגיטליות ובמכשירי הקלטה שונים ומשונים, ואני מצליח – בדוחק – למצוא מקום עמידה מאחור. למרבה המזל, האמריקאים יודעים לארגן כנסים, והם הציבו בצידי הבמה מסכי וידאו גדולים לטובת שוכני השורות האחוריות. הארלן, חמוש במשקפי שמש שחורים, מתעלל בקהל – והקהל מתעלל בו בחזרה. הוא מאיץ בקהל לזרוק לו אנקדוטות וסיפורי הארלן והוא מצדו מכחיש או מספר מה באמת קרה שם. מה שבאמת קרה שם (אליבא דהארלן) מרתק, פרוע ומצחיק הרבה יותר מהשמועות עצמן. הארלן לא חס על הקהל, פותח את הפה המלוכלך ביותר בתולדות הז'אנר, מדבר על סקס, סמים ומה לא ועל שנות השישים הפרועות שבהן הגיע ללוס אנג'לס ללא פרוטה בכיסו אבל עם המון חוצפה, על הנשים שבחייו (המון) ועל האשה שאתו כבר יותר מעשרים שנה (אשתו החמישית), מספר על הדרך בה התעלל במו''ל שלא כיבד הסכם שהיה חתום עליו (אני מזכיר לעצמי שלא להפר לעולם הסכם שעליו חתום הארלן אליסון) ומספר על מפגש מרגש עם דורותי פארקר. שעה וחצי חולפות ביעף. הפעם הבאה בה אראה את הארלן תהיה בטקס חלוקת פרסי הוגו שם, איך לא, הוא יעורר שערוריה שמפרנסת בלוגים ברחבי הרשת עד לרגע זה. היה או לא היה? תחליטו לבד.

באותו ערב אני מחמיץ כמה שעות של נטוורקינג וטורח להגיע אל מפגן התלבושות המרהיב של הכנס, אחד משני השיאים של סוף השבוע הארוך הזה. האירוע מתקיים בזירה של אנהיים, אולם ענק ועגול הצמוד למרכז הכנסים, וכך אני צופה בחובבים מכל רחבי ארה''ב והעולם עולים בזה אחר זה על הבמה הענקית ומציגים לצלילי מוסיקה או פסקול מיוחד שחובר במיוחד עבורם תלבושות שהכינו במשך שנה שלמה. חלק מהתלבושות הססגוניות מרשימות, חלקן מגוחכות ופתטיות וחלקן לא משאיר כל רושם. אבל האירוע כולו מרשים מאד וההפקה מקצועית לחלוטין.

וכך, אפוף אדי קולה, מיץ תפוזים, בירות שונות ומשונות, שרימפס מטוגנים בפירורי תירס, המבורגרים ושעות שינה מתקצרות והולכות אני מגיע אל שיאו של הכנס: טקס חלוקת פרסי ההוגו. למען הגילוי הנאות יש לומר כי השנה יש לי אינטרס מובהק בתוצאות. אחד המועמדים בקטגורית הספר הטוב ביותר הוא 'סחרור' מאת רוברט צ'רלס וילסון, שראה אור בעברית בהוצאת גרף. קשה שלא לחוש גאווה של עורך כאשר ספר שבחרת להוצאה לאור מקבל מועמדות לפרס היוקרתי ביותר בעולם המד''ב, וכמובן שרבה התקווה שהוא גם יזכה.
אל הטקס אני מגיע באיחור קל, לאחר ארוחת ערב עם כמה אושיות אמריקאיות (כן, יש גם כאלה), בדיוק לאחר ההכרזה על זכייתו של ג'ון סקאלזי, איש מצחיק ואינטליגנטי, בפרס קמפבל ליוצר חדש בתחום. פרס קמפבל אינו חלק מפרסי ההוגו והוא ממומן בנפרד על ידי חברת המגזינים 'דל', אבל המנגנון שמתפעל אותו הוא אותו מנגנון המתפעל את פרס הוגו והוא מוכרז ראשון בטקס, לפני שעוברים לפרסי ההוגו עצמם. ספרו של סקאלזי 'מלחמת האדם הזקן' תורגם גם הוא לעברית לאחרונה, בהוצאת ינשוף, ובנוסף למועמדות של מחברו לפרס קמפבל, הספר עצמו מועמד גם לפרס הוגו בקטגורית הספר הטוב ביותר. סקאלזי עצמו, אגב, מלא שבחים ל'סחרור' ולמחברו, וכותב בבלוג האישי שלו כי לדעתו 'סחרור' היה המועמד המועדף לזכיה בהוגו.
הטקס עצמו מרשים מכל בחינה שהיא: קוני וויליס היא מנחה מצחיקה ואינטליגנטית, האיכות הטכנית גבוהה (שני מסכי וידאו ענקיים מעבירים גם לצופים בשורות האחרונות את המתרחש על הבמה, ואיכות הסאונד והתאורה המשתנה פשוט מעולים. אין ספק: הקרבה להוליווד מזכה אותנו במיטב היכולות הטכניות), מוסיקה מתוך פסי קול של סרטים שזכו בעבר בפרס הוגו מלווה את קטעי המעבר, והזירה הענקית של אנהיים מלאה כמעט עד אפס מקום. כך צריך טקס חלוקת פרסים להראות.

מימין לשמאל: דייב הרטוול, רוברט צ'רלס וילסון ('סחרור'), ג'ון סקאלזי ('מלחמת האדם הזקן')

באותו בוקר, מספר שעות לפני הטקס,רוברט צ'רלס וילסון, אשתו שרי ואנוכי מנשנשים ארוחת בוקר קלה וקפה בשעה שהוא מסביר לי באריכות מדוע 'סחרור' לא עומד לזכות בפרס. הוא ממשיך ואומר ש'אקסלרנדו' מאת צ'רלי סטרוס הוא ההימור שלו ושזה בסדר, כי 'אקסלרנדו' הוא ספר מצוין ויהיה לו לכבוד להפסיד לסטרוס. גם בורסת ההימורים הקטנה שבבר נוטה לכיוון 'אקסלרנדו' וכולם כבר מנידים את ראשם לעברי בהבעת השתתפות קלה בצער. ג'ון סקאלזי מצטרף אלינו לכמה דקות ומספר לנו שגם הוא חושב ש'סחרור' הוא הספר הטוב ביותר השנה, אבל גם הוא מעריך ש'אקסלרנדו' עומד לזכות. בשלב מסוים אני נאלץ להזכיר לכמה מהם שלא אני כתבתי את הספר, רק הוצאתי אותו לאור בארץ קטנה במזרח התיכון ובשפה שלא כל כך מכירים בעולם הגדול. ההשתתפות הקלה בצערי נמשכת.
נו, לך תסמוך על סופרים. כשקוני וויליס פותחת את המעטפה בקטגורית הספר הטוב של השנה, אני כבר מוכן נפשית לכך ש'סחרור' עומד להפסיד. אבל הוא זוכה, וצעקה צעקה קטנה ולא רצונית נפלטת מפי. כנראה שגם וילסון מופתע מאד: הוא עולה אל הבמה בנעלי התעמלות לבנות ומתנצל על כך – הוא פשוט היה משוכנע שלא יהיה צורך בנעליים מהודרות יותר. מחיאות הכפיים מרקיעות שחקים, ויותר מאוחר אני גם מבין מדוע: לא רק ש'סחרור' זכה בפרס, הוא גם עשה זאת בהפרש ניכר משאר מתחריו. וילסון, איש חביב שאינו רגיל למהומה, מנסה לרדת מהבמה, אבל המארגנים משיבים אותו אל מרכז הענינים כדי שיעמוד שם כל עוד הפלאשים מהבהבים. הם ממשיכים להבהב עוד זמן רב.

תמונה קבוצתית של זוכי פרס הוגו 2006

במהלך היום האחרון לכנס אני מצליח לפגוש גם את נעמי, שמרגע הגיעה לכנס היתה עסוקה בפעילויות שונות מאלו שלי, וכך אני מגלה שתמר היתה עסוקה בעזרה לחבורת פיראטים אימתניים מהחלל החיצון שהגיעו היישר מהממלכה המאוחדת, ושנעמי עסקה ביצירת קשרים עם חובבים מכל העולם ועם סופרים ידועי שם, תוך שהיא נעזרת לשם כך בטים פאוורס.
בהמשך היום אנו כבר מרגישים את העצבות של סוף הכנס. האירועים מסתיימים בשעות הצהריים, אנשים עם מזוודות כבר עוזבים את בית המלון בדרכם לאחד משדות התעופה המקיפים את האזור, ונעמי ואני אוכלים ארוחה קלה עם הפאוורסים, ופתאום לכולנו יש יותר זמן.

בערב האחרון חבורת הבר העליזה עוברת לבר שליד הבריכה – כבר אין מסיבות שם – וכולנו עסוקים בפרידות נרגשות, חיבוקים וצילומים משותפים נוספים. במהלך השנה הקרובה נתקשר בעיקר באמצעות האינטרנט. תם הכנס – להתראות בכנס הבא.

וורלדקון
כנס המדע הבדיוני והפנטסיה העולמי ה-‏64 - אנהיים, קליפורניה
כיצד בוחרים אתר לכנס וורלדקון
רשימת כנסי וורלדקון משנת 1939 ועד היום
וורלדקון אסיאתי ראשון ביפן - 2007
פרס סיידוויז ליצירות הסטוריה חלופית
פרס צ'לסי לאמנים הטובים של השנה
ג'ון פיקאסיו - זוכה פרס צ'לסי לשנת 2006
חדר הסוחרים בוורלדקון 2006
מנקיבריין - הוצאת ספרים
כריס רוברסון - סופר מדע בדיוני צעיר ומבטיח
פרסי הוגו לשנת 2006
רוברט צ'רלס וילסון - זוכה פרס הוגו לשנת 2006
סחרור
לעולמים - מאת שון וויליאמס
סבריאל
הוצאת Tor
טים פאוורס
טוביאס ס. באקל - סיפורים ב'בלי פאניקה'
ג'ון סקאלזי
מופע הסטנד אפ של הארלן
דף הבית של הארלן
בגלזגו - בכנס הקודם, שם ישבנו גם בכינו

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

נשמע כאילו מאוד מאוד נהנית! (חדש)
יעל יום שני, 18/09/2006, שעה 23:57