 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
|
 |
הגביע הקדוש של ניאו
סרטים / רני גרף
יום חמישי, 06/11/2003, שעה 11:41
'מטריקס Revolutions' ממשיך ברוח קודמו, בתוספת תורת ניו-אייג' חדשה, דת קטנה ואזוטרית: הנצרות
|
|
הקרבה עצמית, נשיאת חטאם של אחרים, הליכה על מים, צליבה, אהבת אין קץ, ישו, אלוהים ובנו, נחשים (ממתכת), מאבק בין הטוב לרע, אור שכולו אהבה, כמה דברים שמשתנים וכמה שלא – כל אלה ועוד מופיעים, ללא בושה, בעיסה הדביקה והסמיכה המסיימת (סוף סוף!) את הטרילוגיה הטרחנית שהחלה בסרט כל כך מוצלח, המשיכה בצלילה אל תהומות הטמטום, ואשר מסתיימת בימים אלה בסרט חסר עניין, נטול רעיונות וכמעט נעדר לחלוטין Bullet-Time. זה לא מטריקס, זה קשקוש, ולכל אוהבי הסרט הראשון שאולי החמיצו את השני (יש כאלה?), הנה עצה: התעלמו משני ההמשכים. נצרו בלבכם את 'מטריקס' הראשון, הקרינו אותו שוב ושוב במערכות הקולנוע הביתיות שלכם, ונסו שלא לחשוב על מעמקי האדמה (תרתי משמע) אליהם הדרדרה הסדרה.
הסרט השני בסדרה הצליח, למרות הקשקושים המבולבלים, לשזור בתוכו כמה סצנות מוצלחות מאין כמוהן (מרדף המכוניות, התאומים משובבי הנפש, ומעל הכל – כיצד לעורר אורגזמה נשית באמצעות אפיית עוגות). בסרט השלישי, לעומת זאת, כמעט ואין אף סצינה אחת הראויה לאזכור. ממש כמו אייג'נט סמית המתפשט והולך, כך גם פושה השממון בכל חלקה טובה שהיתה (אולי) בסרט השני.
עלילה?
המכונות ממשיכות להתקרב אל ציון, והאנשים שם כבר לא רוקדים (וחבל: קשה להאמין שיתכן געגוע לסצינת הרייב מהסרט ההוא, אבל בסרט הזה היא דוקא היתה מתקבלת בברכה), ניאו מוצא את עצמו בתחנת רכבת לבנה ומעגלית שמובילה אל ומחוץ למטריקס, מתיידד עם משפחת תוכנות הודיות שעובדות עבור תוכנה צרפתית (יש פה איזושהי אמירה על מצב העולם?), אבל איש הרכבות האכזר לא נותן לו לעלות על הרכבת, אבל אז הכל משתנה אם כי עדיין יש דברים שלא משתנים, והוא עדיין מאד אוהב את טריניטי והיא אוהבת אותו, והם רואים את האור, או שלא, והוא מקריב המון מעצמו, או שלא, וטריניטי מעלה זכרונות, ואולי לא, והנביאה השתנתה, אבל גם זה לא בטוח, ומוניקה בלוצ'י הסקסית להחריד מקבלת רק שתי דקות מסך מאכזבות, או שלוש, ונחשי המכונות פורצים לציון, ואז יש קרב גדול, המון המון דברים ממתכת מתרוצצים לאורך כל המסך וגם נופלים מלמעלה למטה, ציון מפסידה ואז מנצחת ואז מפסידה, או שלא, ואף אחד לא יודע מה יהיה, ורק לורנס פישבורן (בתפקיד קטנטן) מאמין שיהיה נס כי הוא מאמין בניאו, אבל אף אחד לא מאמין לו חוץ מאלה שכן מאמינים בניאו אבל לא חושבים שהוא האחד, חוץ מאלה שכן, וניאו הולך אל לב המכונות ומדבר עם מכונה בעלת קול בס עמוק (יעני, פה יש עוצמה), ואז נאבק במים עם אייג'נט סמית (ידעתם שתוכנות הולכות מכות?), ואין Bullet-Time, ולא ברור מי מנצח, ובסוף מופיע השילוש הקדוש עם הרבה אור ואהבה, ואז לכולם מתחוור ממשפט הסיום מהו הסוף המאד טוב של הסרט: ''אם הסרט הזה יעשה המון כסף'', כך נאמר, ''יהיה גם סרט רביעי''. כלומר – לא זה המשפט שנאמר בסוף הסרט, אבל לא ממש קשה לקרוא זאת בין המילים הסתומות המרכיבות אותו, כמו גם את כל שאר משפטי ה''דיאלוגים'' שבסרט.
האחים וושאווסקי (או היח''צנים של וורנר) טענו שהסרט הראשון עסק בלידה, השני בחיים והשלישי במוות. נו, שוין. כל האלמנטים הללו אכן מופיעים בכל אחד משלושת הסרטים, ממש כשם שהם מופיעים גם באלפי סרטים אחרים, כאלה שלא טורחים להכריז מעל כל פוסטר רענן שלכל התחלה יש גם סוף. יותר מהיותו סרט, מטריקס Revolutions הוא למעשה מערכת משומנת לפיתוי קהל רוכשי הכרטיסים. אחרי שיקנו כרטיסים, כך חשבו בוורנר, צריך להקרין להם משהו, שלא ירגישו מרומים. ובכן.
לגבי שאר תוכן הסרט: קראו את הביקורת אודות הסרט הקודם, הורידו ממנה את המילים הטובות הבודדות, הוסיפו עוד יותר קשקושים – והפעם ברוטב נוצרי, כי משהו צריך לחדש, אבל יש דברים שלא צריך לחדש אותם – תורידו את ה-Bullet-Time, העיפו את כל הדמויות המגניבות מהסרט השני (איפה התאומים, איפה? מי לקח אותם – ולאן? ומה עם השיעור המצופה באפיית דברי מאפה אורגזמיים? ומה, כבר אין יותר מכוניות להרוס, אז נגמרו המרדפים? וסצינות פעולה קוהרנטיות, כאלה שלא כוללות דברים שנופלים מהתקרה, כבר לא הולכות היום? ולמה אין רייב? עד שנכנס משהו מצחיק לסדרה, ככה מותרים עליו?) ותקבלו את הסרט שמסיים את הטרילוגיה.
אתם ודאי תוהים האם נפתרו כל השאלות שעלו בסרטים הקודמים. התשובה? לא. כמובן שלא. אבל לא חשבתם שבאמת הכל יבוא על פתרונו, נכון?
מטריקס Revolutions
ארה''ב, 2003, צבע, 129 דקות ארוכות מאד
במאים: אנדי ולארי ושאווסקי
עם: קיאנו ריבס, קארי אן-מוס, לורנס פישבורן, הוגו וויווינג, ג'אדה פינקט-סמית'
מטריקס 3
הביקורת על מטריקס Reloaded
מועדון מטריקס גורלי
מהו המטריקס? יוצרי הסרט שואלים ועונים - או לא
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אהרו''כ! (חדש)
בייזל יום חמישי, 06/11/2003, שעה 12:00
אמממ... האם התאור של הקישור הראשון לא אמור להיות אודות מטריקס רבולושנז?
|
|
|
|
|
או שלא :-) (חדש)
רני יום חמישי, 06/11/2003, שעה 12:02
בתשובה לבייזל
|
|
|
|
|
הכל תלוי ברמת הציפייה (חדש)
אלקטוס יום חמישי, 06/11/2003, שעה 12:07
הרי כבר מ''הפרק'' הקודם הובחנה ההידרדרות החמורה אל הניו אייג'יות והבילבול (המיקס) הדתי המודרני שהיו גרעין קטן בסרט הראשון. ומי שלומד מהניסיון, צריך ללכת ללא ציפייה למסרים רציניים, אלא סתם להרגיש טוב גם אם נכנעים לסקרנות.
אני הולך היום, ולא באמת עם הרבה חשק.
|
|
|
|
|
אה, הציפיות היו נמוכות. מאד. רק שהסרט (חדש)
רני יום חמישי, 06/11/2003, שעה 12:08
בתשובה לאלקטוס
''הצליח'' לרדת עוד יותר. הישג מרשים לכל הדעות.
|
|
|
|
|
שאלה לרני-- (חדש)
Logan יום חמישי, 06/11/2003, שעה 12:19
בתשובה לרני
האם הסרט הזה הוא ממש ''סרט'' נפרד בפני עצמו או שהשני והשלישי הם סרט אחד שבצעו באמצע? איזו תחושה הוא מעביר? האם ההבדל הוא כמו ההבדל בין ''האימפריה'' ל''ג'די'' או כמו ההבדל בין שרי הטבעות?
|
|
|
|
|
גם וגם. (חדש)
רני יום חמישי, 06/11/2003, שעה 13:02
בתשובה לLogan
מבחינה עלילתית, הרי שהוא המשך לכל דבר. מבחינת תימות - שטחיות ככל שיהיו - הרי שהוא נפרד.
|
|
|
|
|
הריני מצהיר בזאת כי אני שייך (חדש)
אריק יום חמישי, 06/11/2003, שעה 21:19
בתשובה לאלקטוס
לאלה שהצליחו שלא לראות את הסרט השני עד היום. כן. אמת לאמיתה. היו לי חשדות לגבי הסרט השני וככל שעבר הזמן המוטיבציה אליו פחתה. אל דאגה, השבר יבוא ואז כנראה שאראה אותם יחד, את שניים ושלוש אבל בינתיים יש עוד זמן.
נ.ב.
תודה על האזהרות.
|
|
|
|
|
ואתה לא היחיד (חדש)
5thorman יום שישי, 07/11/2003, שעה 13:01
בתשובה לאריק
גם אני לא ראיתי אף אחד מההמשכים של המטריקס, בזכות ביקורות ששמעתי עליהם.
אולי אני אזכור לראות אותם כשיגיעו לכבלים...
|
|
|
|
|
והנה לך אדם בעל דיעה (חדש)
דדאלוס יום שישי, 07/11/2003, שעה 14:18
בתשובה ל5thorman
חופשית ועצמאית, שמגבש את דעתו בעצמו ושאינו מושפע מביקורות. האח! אשריך שלפחות שמעת את הביקורות הנכונות.
|
|
|
|
|
יותר טוב מהשני (חדש)
טייני הצב יום חמישי, 06/11/2003, שעה 12:24
באמת, אף אחד לא ציפה מהמטריקס השלישי להיות יותר טוב מהראשון. בכלל לא יוצא בכל שנה סרט באיכות של המטריקס הראשון (מה שעדיין לא הופך אותו ליצירת מופת).
ואעפ''כ, ירידת כמות זמן המסך של סצינות הקונג-פו, הירידה הכמעט מוחלטת מבודהיזם ומפילוסופיה, וההתמקדות הגורפת בנושאי הנצרות (לרבות סוגיית הקרייסט / אנטיקרייסט שמשום מה המאמר לעיל פסח עליה) כל אלה, לטעמי, הפכו את הסרט להרבה יותר מעניין ומהנה מהסרט השני.
יש בו שילוב מאוזן של דמויות פחות-עשויות-מקרטון, סצינות קרב מגע במטריקס, סצינות קרב מגע מחוץ למטריקס, סצינות קרב ענקיות שגורמות לשר הטבעות להראות דל תקציב, תפנית מעניינת אחת לפחות שלא צפינו מראש, וקצת (באמת קצת) חומר למחשבה, שמגיע בציפוי עבה של מיסיונריות נוצרית.
אם לא לוקחים אותו ברצינות, הייתי מדרג אותו כסרט אקשן חביב ביותר.
|
|
|
|
|
אולי תוכלו לעזור לי... (חדש)
בייזל יום חמישי, 06/11/2003, שעה 13:13
אני ראיתי את הסרט בסינמקס בסינמה סיטי....
ברגע מסוים הבטתי הצידה כדי להסתכל על הצד השני של המסך, והפסדתי קטע קטן, זה שבו סאטי התעוררה. לא הצלחתי להבין מה קרה לרצפה באותו רגע, הרושם שהצלחתי לקלוט היה מאות אבני דומינו שהתהפכו, או משהו כזה...
אנא, עזרה....
|
|
|
|
|
אולי תוכלו לעזור לי... (ספוילר) (חדש)
נחום שבת, 08/11/2003, שעה 12:54
בתשובה לבייזל
המטריקס היה שבור באותו הזמן, בגלל השתלטותו של סמית על האורקל.
האפקט שעליו אתה מדבר, היה יענו תהליך ריפוי המטריקס.
|
|
|
|
|
אולי תוכלו לעזור לי... (חדש)
אוראל נתן יום שישי, 24/06/2005, שעה 11:14
בתשובה לבייזל
הרצפה נהפכה להיות רגילה כמו פעם וחתול שחור האיר את סאתי
|
|
|
|
|
למי אכפת עלילה, יש רובוטים ענקיים! (חדש)
Preacher יום חמישי, 06/11/2003, שעה 14:18
|
|
|
|
|
למי אכפת עלילה, יש רובוטים ענקיים! (חדש)
ירון יום חמישי, 06/11/2003, שעה 14:42
בתשובה לPreacher
גם כאן יש רובוטים ענקיים, אבל כנראה העלילה כן משנה לגמרי :-).
זווית חדשה של המיטריקס-
|
|
|
|
|
ביקורת, בקרה, ביקור, בוקר (חדש)
דדאלוס יום חמישי, 06/11/2003, שעה 23:16
1. מאטריקס Revolutions יצא לאקרנים ביום 5/11/03 בשעה 16:00. הביקורת שלעיל התפרסמה ביום 6/11/03 בשעה 11:41
2. כה אמר המבקר: ''אה, הציפיות היו נמוכות. מאד.''
למה מנקרת בי תחושה עזה שה''ביקורת'' היא בעצם א-פריורית, שביסודה הייתה נטועה עמוק בתוכו של המבקר, עוד בטרם ונתן לסרט ולו הזדמנות אחת קטנה?
ה''מאטריקס'' הראשון הוצג על מסכינו במקביל ל''אימת הפאנטום''. זכורה לי היטב גישתה של עירית שמגר, שנתנה ל''אימת הפאנטום'' ארבעה כוכבים ותשבחות משתפכות על היותו בידור מעולה, פעלולים מופלאים, קולנוע אדיר ועוד ועוד. באותה נשימה היא נתנה כמדומני שלושה כוכבים ל''מאטריקס'' והתריסה כלפיו: ''פעלולים טובים, אבל מה עם העלילה?''
ללמדך: הכל בראשו של המבקר. לסרט עצמו אין דבר וחצי דבר עם העניין.
הנה, למשל, מה שאומר הנרי אונגר על הקריטריונים שיש לאמץ לצורך הערכתו של סרט, המשתייך לקולנוע הפילוסופי:
''שלושה הם התנאים להצלחתו של סרט כזה:
(1) הרעיון המופיע בו כ*ציר החוויה* צריך להיות מוגדר בשלמות.
(2) התרגום של אותו רעיון לחווית הסרט צריך להיות מדויק.
(3) עוצמת החוויה הנתפסת צריכה להיות מקסימלית.
רק הראשון מבין שלושת התנאים מסור לפילוסוף, שכן הפילוסוף הוא המופקד על ליטושו וקיבועו של הרעיון''
והבמאי? ''הבמאי אינו אלא משווק רעיונות מורשה. והיתרון המיוחד של שליטתו במדיום, היתרון הטמון במכשיר הקולנוע העומד לרשותו, מתבטא דווקא בכך שפעולת השיווק נעשית לא באפיק השכל, כי אם במסילות הבלתי מבוקרות של החוש והרגש''.
ומה לגבי המבקר? ''אנו נתבעים לשפוט סרט לא על פי ערכו של הרעיון (שהוא עניין לפילוסופים) אלא על פי דרגת השלמות שבה הרעיון תורגם לקולנועית. וזו הדרך היחידה להעריך את רהיטות דיבורו של הבמאי בשפתו''.
אז יש לך טענות כלפי תמות נוצריות אלו ואחרות? הכתובת הנכונה לדעתי היא ה''ה יוחנן פאולוס וחבר מרעיו. לא האחים וואשובסקי. ומשהו אודות ה*קולנוע* של הסרט יש לך לומר? (מעבר, כמובן, לתלונות הקטנוניות שאיך זה שהוא לא מתעלה על הראשון, ולמה לא מממציאים את הגלגל מחדש כמו בראשון, ולמה המהפכה היחידה בסרט היא בשמו, ולמה ולמה).
הנה לך אתגר: קראתי פעם אחת את ''מובי דיק'' בפרק זמן קצר עד מאד, ותוך פחות מ-24 שעות כבר ראתה ביקורתי עליו אור באתר האגודה לספרות לוויתנית. מובן שקטלתי את הספר. הרי מראש הציפיות שלי ממנו היו נמוכות. מאד. ובכל זאת הוא הצליח ל''רדת'' עוד יותר. נו, מה אתה רוצה, הרי לוויתנים חיים במעמקים, לא? חוץ מזה, אני לא צריך זמן לעכל, אין לי מה לעבד וגם ככה השחתתי את זמני – הרי אין בספר שום פתח למחשבה, שום רמיזות ליצירות ספרותיות ואמנותיות אחרות שיכולות להעשיר את הספר ואת השיח אליו, כלום. כולה רב-חובל אחוז נקמה שמביא לאובדנו ואובדן כל הסובבים אותו עקב האובססיה שלו. ביג דיל.
אז מה האתגר בשבילי, אתה בטח שואל? האתגר הוא: מה אתה *באמת*, אבל *באמת*, היית חושב על הביקורת **שלי**? ושים לב: אני מדגיש, ושב ומדגיש, ושב ומדגיש: אינני טוען ולו לרגע אחד ש-Revolutions הינו יצירת המופת האולטימטיבית של כל הזמנים. אפילו לפחות מכך איני טוען. לא - השאלה שלי היא *בכלל בכלל לא כלפי הסרט*, אלא כלפי מהותה של ביקורת על יצירת אמנותית, טבעה וערכה. לא עבורי או עבור קוראי האתר. אלא *עבורך*: מה *באמת* הערך של דברים, הנאמרים כלפי יצירת אמנות, שכפי הנראה התגבשו זמן רב בטרם החשיפה ליצירה עצמה (במודע ו/או שלא במודע), כאשר מ*ראש* הציפיות היו נמוכות. מאד. אז הנה לך אתגר.
אם כבר הבאתי מדבריו של הנרי אונגר, אז למה לא גם לסיים איתם:
''במאי הוא רק מי שרכש לעצמו שליטה טובה בשפת הקולנוע.
זה דין במאים. ואשר לקהל – כבר אמרנו: הציבור אוהב קולנוע, מה שמאפשר לבמאי להלעיטו מעט פילוסופיה מבלי שירגיש בכך. זה הטוב שבכל העולמות הרעים.
אלא שבמשוואה זו נותר עוד גורם מעניין אחד: מבקר התרבות, המדען של החוויה האמנותית, חוקר הספרות. כל אותם אנשים אשר מחוור להם בלא פקפוק שכל מלה במשפט משל נאבוקוב חושבה בשלמות למפרע, ... שכל דמות ברומן משל תומאס מאן מייצגת אידיאה. אך משום מה אין הדבר עולה כלל בדעתם:
- שזווית עין הציפור בסצינת רצח המדרגות מתוך ''פסיכו'' ממלאת חמישה תפקידים שונים, שכל אחד מהם הוגדר מראש.
...
- שניקולאוס רוג קושר בסרטו ''המבט'' אסוציאציה בין סצינת הפתיחה לסצינת הסיום על ידי שימוש בצבע האדום, במטרה לסגור את הצופה גופו במעגל ה'פאטאליסטי' שהוא נושאו של הסרט.
מדוע מה שברור מאליו בספרות מוטל בספק בקולנוע?''
באמת, למה?
(וכדי לסגור מעגל עם ראשית דברי: אני שב ומדגיש, ושב ומדגיש, ושב ומדגיש, שאינני דן כלל וכלל בסרט עצמו. אלא אך ורק תוהה לגבי ערכה של ביקורת המפורסמת מיד עם צאתו של סרט כלשהו לאקרנים, כאשר הציפיות כלפיו היו מראש נמוכות. מאד. ולמה בכלל ללכת לסרט כזה? מזוכיזם צרוף? רק כדי לומר שבסוף אכן נכחת בסוף, שסוף סוף מסתיים? באמת - למה?)
|
|
|
|
|
אז מה, שנחזור על הפתיל הפתלתל מהביקורת על הרילודד? :-) (חדש)
רני יום שישי, 07/11/2003, שעה 5:51
בתשובה לדדאלוס
אתה תגיד שיש בסרט המון רעיונות שאני לא הבנתי אותם, ואניאטען שאין שם שום רעיון ושהכל ממבו-ג'מבו מקושקש בהחלט?
אתה תגיד שאני לא אמור לבקר את הרעיונות של הסרט (במיוחד אם לא הבנתי אותם) ואני אגיד שסרט הוא צירוף של רעיונות ואמצעים קולנועיים?
אתה תגיד לי שאי אפשר לנתח/לבקר סרט פחות מ 24 שעות לאחר הצפייה, ואני אגיד שאפשר גם אפשר?
אתה תספר לי על ''מובי דיק'' ואני אשאל מהי''האגודה לספרות לוויתנית''? (ואז אתה תוכיח לי באותות ובמופתים שהיא אכן קיימת, מן הסתם).
אתה תגיד שאני לא הבנתי את הסרט ואני אגיד שאתה לא הבנת את הביקורת?
אתה תביא המון ציטוטים של אנשים חכמים ותחשוב שאתה יודע המון על ביקורת סרטים (ושאני לא) ואני לא אסכים אתך?
ואתה תחשוב שכל שברי הרעיונות הפילוסופיים של הסרט גורמים לסרט להתגבש לאיזושהו סרט משובח, ואני אמשיך לחשוב שהסרט הוא בולשיט ממדרגה ראשונה?
והלא יש דברים שמשתנים, ויש גם כמה שלא, ואחד מאלה שלא הוא הדעה שלך - וזה בסדר - או הפתיחות המחשבתית שלי - וגם זה בסדר (והנה נתתי לך משהו להמשיך עחיו את הפתיל :-))
הכדור אצלך.
|
|
|
|
|
תחי הקריאה הסלקטיבית! הלאה הבנת הנקרא! (חדש)
דדאלוס יום שישי, 07/11/2003, שעה 14:16
בתשובה לרני
לא, אנחנו לא נחזור על הפתיל מהרילודד, מן הטעם הפשוט שהפתיל ההוא עסק ב*סרט עצמו*, מה יש בו לדעתי ומה אין בו לדעתך, ואילו כוונתי הפעם הייתה לעורר דיון אחר לגמרי, כזה שאינו עוסק כלל בסרט, אלא בטיבה ואופייה של ביקורת קולנוע בכלל, ומהסוג הנ''ל בפרט.
כעת אני מבין שאין שום סיכוי לדיון אמיתי וענייני בנושא.
כי לא יעזור כמה אדגיש, וכמה אנסה למקד את הנושא, הרי לא רק שלא התייחסת לאף אחד מהשאלות המהותיות שהעליתי, בטח לא באופן ענייני, אלא גם סילפת לחלוטין את אותו חלק מדבריי שאליו טרחת להתייחס:
איפה שמעת ממני שאתה לא *אמור* לבקר את הסרט??? איפה שמעת ממני ש*אי אפשר* לבקר סרט בפחות מ-24 שעות לאחר צפייתו? (ודאי שאפשר. אפשר גם אחרי דקה. אבל מה *ערכה* של ביקורת כזו? מה *סיכויה* להעשיר את הקורא ולפתח דיונים מרתקים? ואפשר גם לבקר יצירה מבלי להיחשף אליה כלל, וכבר היו דברים מעולם במקומות אחרים. אפשר הכל. אז מה?)
אין אגודה לספרות לווייתנית, ואם החמצת את המשל המחויך שלי, אז אולי יש דברים שאתה מעדיף לקבל על מגש של כסף (כמו סמיילים, או המילה ''נניח ש''), ולא במרומז.
איפה שמעתי ממני טענה שאתה לא הבנת את הסרט???? איפה??? (אולי פה שורש הבעיה? אני העליתי את הסברה שלא תמיד מבקר הקולנוע באשר הוא חושב על הכל וכורה את כל מה שיש לסרט להציע, ואילו אתה פירשת את הדברים במישור האישי)
מאיפה – מאיפה??? - הבנת ממני שאני חושב ש''אני יודע המון על ביקורת סרטים'' ו''שאתה לא''? מה קרה, אף אחד מלבדך לא יכול להביע דעה ולנמק את דבריו מבלי שמיד ייחשד כ''חושב עצמו למי שיודע המון''? (אלא אם כן הוא חלק מהמילייה)
הרי אני יכול לחזור ולטעון, לשוב ולהדגיש שאני לא מדבר כלל וכלל על הסרט הספציפי הזה. זה לא יעזור – אתה תחזיר את הכדור למגרש שבו אתה מרגיש בבית, עם הקהל החם והאוהד, ותטען שהטענה שלי היא ש''ששברי הרעיונות הפילוסופים גרמו לו להתגבש לכלל סרט משובח''. מאיפה, מאיפה הבאת את זה?
אבל משהו אחד שאני כן חייב להעמיד אותך על טעותך: בנוגע ל''דעה שלי שלא משתנה''. לא הייתי ממהר לחרוץ דינו של אדם שאיני מכיר. הדעה שלי *פתוחה* לדיון. היא יכולה להשתנות, אולי לא תמיד ב-180 מעלות, אבל אני תמיד שמח לשמוע ולספוג. אך זה לעולם לא יקרה בעקבות סדרת מונולוגים דוגמטים, אלא רק בעקבות *דיון* פתוח ומהנה. כזה שקיוויתי שיקרה הפעם.
אחח, לא חשוב. עזוב. שתהיה לכולנו שבת שלום.
|
|
|
|
|
אני חושב, ידידי, שגם אתה החמצת את החלק המחויך (חדש)
רני יום שישי, 07/11/2003, שעה 15:44
בתשובה לדדאלוס
של התגובה שלי. וזה בסדר, תרצה להמשיך - נמשיך - לא תרצה - לא נמשיך.
|
|
|
|
|
ביקורת, בקרה, ביקור, בוקר (חדש)
לודביג יום שישי, 07/11/2003, שעה 16:25
בתשובה לדדאלוס
שלום מר דדאלוס (ואני מוריד את כובעי לפניך על סמך ההשערה הלא מבוססת שלא רק את מובידיק, אלא גם את יוליסס קראת בנשימה אחת – אני אישית נחנקתי מחוסר אוויר),
ברצוני בכל זאת לנסות ולהרים כמה כפפות שהותרת על הרצפה...
אם הבנתי נכון את טענותיך, אלה נוגעות לתפקידו של מבקר הקולנוע, תוך השוואתו למבקרים מתחומי אמנות ''עתיקים'' (ועל כן אולי מוגדרים טוב יותר) יותר כגון הספרות. דבר ראשון, ובלי להכיר את רני או לסנגר עליו, אני לא בטוח כי הוא תופס עצמו (או נתפס בעיני אחרים) כמבקר קולנוע, אך ייתכן וטעות בידי. אני, בכל אופן, רק מבקר קולנוע כצופה ולעולם לא צופה כמבקר-קולנוע ועל-כן ייתכן כי הקרקע לדיון בינינו דלה מכפי שהייתי רוצה. עם זאת, לא כאיש ספרות או כאיש קולנוע, אלא כהדיוט, הייתי מבקש לנסות ולהקשות כנגד דעותיו של אונגר בכמה מישורים:
1. אונגר, כפי שעולה מדבריך לגביו, מניח כי כל סרט בעל אספירציות פילוסופיות מכיל רעיון מרכזי (יחיד?) שאותו על הבמאי לתרגם בשלמות משפת המקור לשפה הקולנועית. ההדגש על שלמות (ועל דיוק) התרגום מניח לפי דעתי לא רק מין מציאות אפלטונית בעלת אונטולוגיה רעיונית, אלא שישנה הבעה מדויקת של רעיונות אלה בשפת מקור כלשהי שלפחות בלתי-אמביוולנטית ומשותפת למבקר ולבמאי. שאחרת, אם ישנו פתח למספר פירושים (מוציאים) כיצד ניתן לדעת אם הבמאי תירגם את הרעיון נכוחה? לגבי ההנחה השניה, שיש בכלל אפשרות לתרגם (כל) פילוסופיה לקולנוע אני מוכן לוותר לו, שכן ''מה זה פילוסופיה'' היא שאלה אף פחות ברורה מ-''מה זה קולנוע'', ובעייתית לפתרון בכל מדיום.
2. בכל הקריטריונים מופיעה המילה ''חוויה'', אך בצורות שונות, ''ציר החוויה'', ''חווית הסרט'' (מי חווה את זה בדיוק? זה משהו אובייקטיבי?), ''עוצמת החוויה הנתפסת'' (ע''י מי?). כל אלה רומזים שניתן לכמת את חוויית הסרט. אבל אם אני מפספס כאן משהו אשמח להבהרה, שכן לפחות מערב רב התגובות שקראתי עד כה, ובהנחה שיש סטנדרט של ''חווית סרט'', נראה לי כי רוב הכותבים (מבלי לדעת מי אלה שאולי צדקו) חוו משהו אחר.
3. מתוך ההגדרה של אונגר לגבי תפקיד הבמאי, נראה כי זהו מישהו שמצד אחד מסוגל לקטוף רציונאלית את הרעיון מן המימד האפלטוני (נניח מצד אחד של מוחו) ואז להמיר אותו לאקוויוולנט רגשי-חוויתי (נניח ע''י הכנסתו לצד השני של מוחו, או אולי אל ליבו). מצד שני נראה לי כי כוונתו היא שונה מזאת, ולמעשה מדובר על במאי כמתמרן וסוחט רגשות, כמישהו שלוקח רעיון ומנצל עד תומו את הפסיכולוגיה האנושית כדי ש-''יחושו'' אותו. אני מוצא את התיזה הזאת מעט מבלבלת ואת כל הרעיון של ''לחוש פילוסופיה'' כגובל בהטפה לשטיפות מוח נוסח הפרופגנדה הקומוניסטית. אם הבנתי נכונה, ואכן תפקיד הבמאי והמבקר לעשות יד אחת ''כנגד'' הצופה (לפחות למיטב הבנתי לגבי המשמעות והחשיבות של חופש פוזיטיבי במובן של ישעיהו ברלין), אז אני נאלץ לקבל בברכה אינטרפרטציות קולנועיות שנוגדות תזה זו (גם אם הן עושות זאת במקרה של רני באופן מובלע ולא-מודע). מקום שבו צורת העברת הרעיונות באה במקום הרעיונות עצמם (תוך ההנחה שזה מוקצה (תרתי משמע) רק לאוטיסט הפילוסוף) הוא לא מקום שבו נעים לי לחיות בו; ואם אינני חוטא בהבנת אונגר, אז אני מוצא כי דעותיו מהווים תעודת עניות לפילוסופיה ולאמנות גם יחד. מצד שני, מה שיוצר את תפיסות האמנות והפילוסופיה הם בני-אדם, וביניהם אמנים ופילוסופים, כך שבעצם אי הרצון לקבל את דעותיו ותוך הקשיות כנגדם, כפי שתשובה זו עושה, אני תקווה כי באופן צנוע אני תורם ליצירה של סוג של אמנות ופילוסופיה ממין אחר.
לסיכום, לפי דעתי אונגר מתייחס לבמאי כ-''בעל מקצוע'', ולקולנוע כ-''מקצוע''. לפיכך, מבקר ה-''אמנות'' גם הוא הופך לבעל מקצוע, לטכנאי (בין אם בספרות או בקולנוע). הייתי רוצה לחשוב שלמרות ''מות האמנות'' יש עדיין אמנים ויש עדיין אמנות שאינם אומנים ואומנות, ואם כך, אזי יש גם טעם לביקורת אמנות שאינה טכנאות. אחרת יש טעם לדרוש שינוי בטקסונומיה ולהפסיק לאלתר להשתמש במילה ''אמנות'' על כל נגזרותיה.
|
|
|
|
|
כמה הבהרות (חדש)
דדאלוס יום שישי, 07/11/2003, שעה 22:13
בתשובה ללודביג
* אני הדיוט למהדרין ומשויך לכלל האוכלוסייה, לא זו האקדמית.
* אל תמהר להוריד בפני את הכובע: לא קראתי את ג'ויס, גם לא את פרוסט, גם לא רבים אחרים.
* גם אני אינני מכיר את רני באופן אישי, אך יש בי הערכה כלפיו, ועל פי רוב אני נהנה מאד לקרוא את דבריו, גם אם לא בהכרח אני מסכים תמיד על הכל. אינני יודע כיצד רני תופס את עצמו, אך ללא ספק בעיני קוראי אתר זה הוא נתפס *גם* כמבקר קולנוע.
* כמוך – כמוני. נו, טוב: כמעט. אתה מבקר קולנוע כצופה ולעולם לא צופה כמבקר קולנוע. ואילו אני רק צופה, ולעולם לא מבקר קולנוע. מה שכן, אני מאד אוהב קולנוע, אוהב לקרוא על קולנוע, ואוהב לשוחח על קולנוע. באותו אופן ממש אינני איש ספרות אלא רק חובב ספרים.
* אונגר, למיטב הבנתי, אכן תופס את הבמאי כמהנדס תגובות, או בלשון אחרת: ''הבמאי אינו מסוגל לשלוח אצבעות נוירולוגיות למוחו של הצופה. הוא מסוגל, תחת זאת, לגרותו בסיוע זרזים חזותיים, פסקוליים, עריכתיים, עלילתיים – המעוררים את הצופה וגוררים אותו לתגובות מסוימות. מנגנונים המפיקים מאתנו תגובות הם מנגנונים רטורים, והבמאי אינו אלא מהנדס של רטוריקה''. בדומה אליך, גם אני מבין מדבריו שמדובר על ''במאי כמתמרן וסוחט רגשות''. בשונה ממך, אינני מבין מכאן ש''תפקיד הבמאי והמבקר לעשות ''יד אחת'' נגד הצופה''. היה סמוך ובטוח, שלו זה מה ש*אונגר* היה טוען, *אני* אינני חושב כך.
* נדמה לי שאני מבין את הבלבול שאוחז בך למחשבה על הרעיון של ''לחוש פילוסופיה'' (אם כי אני הייתי מעדיף לנסח זאת כ''לחוש רעיון''), אבל בכל זאת, זה שווה דיון, לא? כמו כל דבר אחר בחיים, הנדסת רטוריקה היא האמצעי. הערכיות היא כבר סובייקטיבית ואישית. האפשרות שזה ''גובל בהטפה לשטיפת מוח'' היא רק *אחת* האפשרויות ל*אחד* השימושים האפשריים. כמו כל דבר אחר בחיים. נכון, מקום שבו צורת העברת הרעיונות באה במקום הרעיונות עצמם הוא בהחלט מקום שגם לי לא נעים לחיות בו. אבל זה לא אומר שמקום כזה אינו קיים, כאן ועכשיו. צא וראה את את תרבות הפרסומות, הקליפים, ''מעצבי האופנה'', ...
* גם ''חוויה'' היא משהו סובייקטיבי ואישי. אינני חושב שמישהו, לא אונגר, לא אני ולא אחרים, טוען שניתן ''לכמת חוויה''. בפאראפרזה רק אומר, שגם אם אינני יודע להגדיר את החוויה, אני יודע לזהות אותה כשאני נתקל בה. :-)
* ודווקא על ביקורת הקולנוע כמעט ולא אמרת דבר, וזה הרי היה הנושא אותו העליתי. השאלה ההיפותטית לחלוטין שלי היא, האם יתכן שמבקרי אמנות מפעילים במקרים מסוימים מנגנון פטאליסטי: האם אפשרי שאדם יגבש ביקורתו במהלך פרק זמן ארוך עוד בטרם נחשף ליצירה, והאם יתכן שבאופן לא מודע ולא רצוני הוא בחר לסגור את רוב ערוצי הקלט החוויתי, מה שתרם כמובן להתממשותה המלאה של רמת ציפיות שנבנתה אצלו מראש, ולתחושה הפטאליסטית של ''נו, ידעתי. אמרתי לכם''. ואז כמובן, הם גומרים לראות את היצירה ומיד רצים לספר לחבר'ה ''עזבו, לא שווה''. והנקודה העיקרית שלי היא בכלל לא פה – אין לי שמץ של טענה כלפי מבקר האמנות עצמו, אם מצב היפותטי זה אכן אפשרי. לא – הטענה שלי היא כלפי כל אותם אלו שמרשים לעצמם להיות מושפעים מביקורת אמנות של אחרים. זה לב העניין מבחינתי. בעיני זהו במובן מסוים סוג של ביטול העצמי והשתעבדות מרצון.
|
|
|
|
|
רק על עצמי לדבר ידעתי (חדש)
רני יום שישי, 07/11/2003, שעה 22:55
בתשובה לדדאלוס
אני לא יכול לדבר בשמם של מבקרי סרטים אחרים (ואני מניח שכאן אני נחשב ככזה, ללא שום קשר לדעתי שלי על עצמי) אבל אני יכול לומר שלעולם אינני נותן לרמת ציפיות זו או אחרת לגבש את דעתי על יצירה מסוימת עוד בטרם נחשפתי אליה.
כבר היו מקרים בהם הופתעתי לטובה, או להיפך. במקרה של ''מאטריקס רילודד'' הגעתי עם רמת ציפיות גבוהה למדי, כזו שנבנתה עקב הסרט הראשון שהיה מבריק. האכזבה היתה קשה למדי, ובעקבותיה ירדה רמת הציפיות שלי מרבולושנס. לצערי, הסרט הצליח אף לרדת עוד יותר נמוך מרמת הציפיות המאד נמוכה שלי. בעוד שמטריקס 2 גרם לי להנאה לא מעטה, ואף צפיתי בו פעם נוספת בקולנוע - כי אם מתעלמים מרמות הבולשיט של הסרט הרי שכסרט פעולה הוא היה מרהיב, הרי שמטריקס 3 הוא פשוט סרט משעמם. כן, גם סצינת הקרב המרהיבה שכולם דיברו עליה היתה משעממת, משום שהעיקרון כבר נתפס בדקותיה הראשונות, ולמרות זאת בחרו למתוח אותה על פני דקות ארוכות ומיותרות.
והיו גם יצירות אחרות בעבר שלא עמדו ברמת הציפיות הראשונית שלי (לטובה או לרעה).
באשר לתפקידו של מבקר סרטים, הרי שמבקר מייצג קודם כל את טעמו שלו. מבקר שמתעלם מכך שהוא מייצג את טעמו שלו ומתייחס לאיזושהי אמת אבסולוטית שקיימת לכאורה, חוטא לתפקידו ולקוראיו. על קוראיו הקבועים של מבקר מסוים להכיר את טעמו ולדעת היכן הם נמצאים ביחס לטעם זה. כמובן, שרצוי, רצוי מאד, שבנוסף מבקר גם יהיה בעל רקע וידע בתחום שעליו הוא כותב - אחרת לא יהיה לו ערך רב כמבקר, אבל בסופו של דבר שיפוטו את היצירה יהיה על פי טעמו שלו.
|
|
|
|
|
שכחתי הבהרה חשובה (חדש)
דדאלוס יום שישי, 07/11/2003, שעה 23:32
בתשובה לרני
כל דברי על ''מובי דיק'' לא היו ולא נבראו, אלא משל היו. אנסה לומר זאת במילים אחרות: ישנן יצירות שדרוש זמן לעכל, לספוג ולעבד. מעט זמן יכול לעשות חסד - או צדק (לשני הכיוונים!) - עם ביקורות אודותיהן. אני מסכים עם כך שאתה שואף בצדק לא לתת לרמת הציפיות להשפיע, אך אני חולק עליך לגבי כך שהדבר אכן אפשרי. מה שכן אפשרי לדעתי הוא, להיות מאד *מודעים* לעובדה, שרמת ציפיות מיצירה – גבוהות או נמוכות – יש לה השפעה מכריעה על החוויה, ובעקבות כך - על עיבוד החוויה. אחת הסיבות העיקריות לכך שאתה אומר ''לנצור את הסרט הראשון'' הוא שאליו הגענו רובנו ככולנו ללא ציפיות, והיינו פתוחים לחלוטין לקראתו.
הטענה שהפניתי כלפיך היא לכן המשנית מבין הטענות (תכעס עלי שוב שאני משתמש בציטוט?): ''זוהי מסה שנכתבה בידי סופר. יש כאן פניה ברורה אל הרגשות. בזמן שאתה קורא אותה, שאל את עצמך כיצד היא ניתנת ליישום לגבי הנושא הנדון. מה מנסה המחבר לומר? האם מסה זו מטילה אור נוסף על הנושא הנדון? אחרי שסיימת לקרוא, השתמש בצד השני של דף הבחינה וכתוב מסה משלך (500 מילים או פחות) המתארת אובדנו של מישהו יקר לך. אם מעולם לא אבד מישהו היקר לך - נסה לחקות את ההרגשה.'' (הארלאן אליסון: ''ציפור המוות''). (ומאותו סיפור: ''הדגם את מושג 'הדיווח הסוביקטיבי המסולף' תוך שימוש בכתבות מתוך עיתונים יומיים המוכרים לך'')
ובהמשך לדבריך: מבקר, או אדם, חוטא לתפקידו ולקוראיו כבר אם הוא בכלל חושב ש*יש* אמת אבסולוטית עליונה. גם קוראיו חוטאים כלפי עצמם אם הם סבורים כך. לכן הטענה העיקרית שלי היא כלפי אותו אחד מהפתיל למעלה, שמראש לא הולך לסרטים עקב האזהרות שקרא, ומן הסתם גם מדבריך. הוא, לכן, מעדיף להתכרבל לו בתוך המאטריקס החמים והנעים שלו, יחד עם כולם. למה שירצה להתעורר?
|
|
|
|
|
אני חושב שכולם הבינו את זה :-) (חדש)
רני שבת, 08/11/2003, שעה 3:02
בתשובה לדדאלוס
אף אחד, אני מניח, לא באמת חשב שקיימת ''אגודה לספרות לוויתנית'' :-), אם כי הרעיון כשלעצמו משובב במידת מה.
באשר לרמת ציפיות כזו או אחרת: אייני מסכים. מנסיון רב שנים, דעתי על יצירות מעטות מאד משתנה עם הזמן - לטוב או לרע - ולרוב דעתי הראשונית, זו שהתגבשה עם היציאה מהסרט, היא זו שנשארת מקובעת, גם לאחר צפיות חוזרות ונשנות בסרטים לאורך השנים.
כשיצאתי מהפעם הראשונה בה ראיתי את ''בלייד ראנר'', בשבוע הבכורה שלו בקולנוע ''תל-אביב'' המנוח (כן, בשנת 1983), ידעתי שראיתי יצירת מופת. (הביקורות בעיתונים, אגב, די קטלו באותו הזמן את הסרט).
כשראיתי את ''כלבי אשמורת'' בפעם הראשונה, בבית קולנוע שכוח בלוס - אנג'לס, ולא ידעתי דבר וחצי דבר על טרנטינו, ידעתי כבר ביציאה מהאולם שהבמאי הזה יגיע לגדולות, וכי הסרט עצמו היה מושלם.
ולא, זו לא התפארות ביכולותיי הנפלאות, זו פשוט הכרה מניסיון שבמקרים רבים אין צורך בזמן כדי לקבע דעה על יצירה אמנותית. יתכן שעם הזמן הדעה הזו תתקבע עוד יותר, אבל כמעט ולא זכורים לי מקרים בהם לאחר זמן השתנתה דעתי מהקצה אל הקצה.
ולא הייתי שופט יותר מדי לחומרה את ''אותו אחד מלמעלה'' המסתמך על דבריי ולכן בוחר שלא לראות סרט מסוים. כאשר ההיצע הקולנועי רחב כל כך, ויש לברור את הסרטים שאליהם אנו רוצים לצאת, הרי זה לגטימי לחלוטין לבחור אדם מסוים שאתה יודע מה דעתו וטעמו ולהסתמך עליה במידה מסוימת כאשר באים לבחור סרט כלשהו לצפייה. בסופו של דבר אף אחד לא יכול ללכת לכל הסרטים, ונדרש תהליך ברירה כלשהו. הסתמכות על טעמו של אדם מסוים היא לגטימית לגמרי, בין הוא מבקר ידוע ובין אם הוא חבר שסומכים על טעמו.
|
|
|
|
|
ואילו דעתי על יצירות מעט פחות סטגנטית משלך :-) (חדש)
דדאלוס שבת, 08/11/2003, שעה 13:59
בתשובה לרני
או לפחות אני לא מאפשר לדעה הראשונית שלי להתקבע, כי בכל זאת זמן - ותובנות שונות הנובעות ממנו - עושים את שלהם מדי פעם. כשראיתי את ''לבוש לרצח'' בפעם הראשונה הייתי משוכנע שבריאן דה-פלמה הוא גאון. שנים אח''כ, כשצפיתי ב''פסיכו'' לראשונה השתנתה דעתי ב-180 מעלות. בפעם הראשונה כשהלכתי ל''עד סוף העולם'' הייתי מהופנט ומוקסם. צפיות חוזרות ונשנות הותירו אותי מותש למדי. מצד שני, כשראיתי לראשונה את ''הציפורים'' הייתי מאוכזב מאד, ודעתי הייתה שזהו סרט בינוני לחלוטין. הזמן – וצפיות חוזרות – שינו שוב את דעתי ב-180 מעלות. ואילו את JFK אני פשוט מעריך יותר ויותר עם כל צפייה. (ומ''כלבי אשמורת'' מעולם לא התלהבתי יותר מדי).
בדבר אחד אנחנו מסכימים לחלוטין: בקיץ 1982, כשיצאתי מהסינמטק בחיפה בשתיים אחר חצות, היה ברור לי ש''בלייד ראנר'' הוא יצירת מופת. מאז למדתי להעריך את הסרט רק עוד יותר... :-) בדיוק כפי שציינת, רוב המבקרים קטלו את הסרט באותו זמן. הם הפכו את עורם וחברבורותיהם עשר שנים מאוחר יותר. כלומר מבקרים מסוגלים לשנות את דעתם בפרספקטיבה של זמן (ובלחץ חברתי ;-)...). כעת, מה היית אומר ל''אותו אחד מלמעלה'' אם היה מקשיב למבקרים בזמן ש''בלייד ראנר'' יצא? האם לאור העובדה ש*נדמה* לך שיש מישהו שדעתך חופפת לדעתו לאחר תשעה סרטים, אתה מוכן להסתכן בכך שתחמיץ את יצירת המופת בסרט העשירי רק כיוון שהוא, המבקר, לא אהב את הסרט? וכיצד בכלל מגיע אדם למסקנה שטעמו חופף לטעמו של מבקר/חבר זה או אחר? הרי לשם כך הוא צריך קודם לבחור את הסרטים/ספרים/... *בעצמו*, ואח''כ להשוות את רשמיו לדעתם של אחרים. אז מדוע לא להמשיך במה שעבד עבורך מלכתחילה?
חוץ מזה, רני, מדוע שלא תכתוב איזו ביקורת הגונה על ''בלייד ראנר''? מה, רק לסרטים חדשים מגיע? :-)
|
|
|
|
|
אה, גם אני לא נותן לדעתי הראשונית להתקבע. ברוב המקרים זה פשוט כך (חדש)
רני שבת, 08/11/2003, שעה 16:50
בתשובה לדדאלוס
כבר היו סרטים, או ספרים, שדעתי השתנתה עליהם - הם פשוט מיעוט קטן למדי. ''פסיכו'', למשל, הוא סרט גאוני - אבל לאחר שלמדתי להכיר גם את יצירותיו האחרות של היצ'קוק, ערכו ירד אצלי בסולם ההיצ'קוקיאני, משום שהיו כמה סרטים אחרים של המאסטרו שעלו עליו עשרת מונים (ובראשם ''מזימות בינלאומיות'', אחד הסרטים הטובים ביותר אי פעם, בעיני).
כשקראתי לראשונה את ''זן ואומנות אחזקת האופנוע'' חשבתי שהספר הזה ישנה לי את החיים (טוב, הייתי אז צעיר מאד). כאשר נתקלתי בו שוב לא מזמן, לא הבנתי על מה היתה כל המהומה.
אבל אלה המקרים היוצאים מהכלל, שמעידים על הכלל. לרוב, דעתי על יצירה מסוימת (במיוחד אלה שקראתי/ראיתי כבוגר) לא משתנה עם הזמן באופן מהותי.
ובאשר לאותו קורא מלמעלה, שים לב למה שאמרתי: לא התכוונתי לכך שעליו (והוא מייצג, כמובן, אנשים נוספים) להחליט עפ''י מה שהמבקרים אומרים, אלא שיתביית על מבקר ספציפי (או כמה בודדים), או סתם אדם ספציפי שהוא מכיר את טעמו היטב, ועל פי זו יחליט את החלטותיו, אם אין באפשרותו לראות את ''הכל'' בעצמו.
והאם יש דברים שלא נרמאו כבר על ''בלייד ראנר''? הסרט מופתי, אבל אני לא משוכנע שיהיה לי מה לחדש בנוגע אליו. מצד שני, הנה כפפה שנזרקה לה פה במורד הפתיל: שלח ביקורת או סקירה על ''בלייד ראנר'', ואני מבטיח להגיב :-) הרי גם אם שנינו מסכימים שהסרט נפלא, אין לי ספק שכבר נמצא איזושהי אי הסכמה בנוגע למדוע הוא כל כך נפלא.
|
|
|
|
|
המממ... (חדש)
דדאלוס שבת, 08/11/2003, שעה 19:20
בתשובה לרני
ומצד שני, רני - מספר אי ההסכמות ביננו הולך וקטן: ''מזימות בינלאומיות'' הוא בעשיריה הפותחת שלי. ראיתי אינספור פעמים. דובדבן שבקצפת. איזה סרט!!! אחד הדברים שספרו של אונגר (''קולנוע ופילוסופיה'') האיר את עיני הוא בקשר לאותה סצנה גאונית ברכבת, בה אווה מארי סיינט רואה את קופסת הגפרורים עליה חרוט ROT ואומרת לקארי גרנט ''R'' הוא רוג'ר ו-''T'' הוא תורנהיל, אבל מהי ה-''O'', והוא עונה: ''Oh, it's nothing''...גאוני, פשוט גאוני!
|
|
|
|
|
ולאן נגיע, אני שואל בדאגה, אם נמשיך ככה להסכים זה עם זה? (חדש)
רני שבת, 08/11/2003, שעה 21:24
בתשובה לדדאלוס
|
|
|
|
|
ראיתי את הסרט אתמול, בעצם (חדש)
נחום שבת, 08/11/2003, שעה 12:50
בתשובה לרני
היום בבוקר.
לצערי רני צודק.
חבל שראיתי את חלק 2.
הייתי זוכה לא לראות את החלק השלישי.
הסרט התחיל לא רע בכלל ואז נתקע.
בסרט קיימים קשיי תקשורת רצינים בין הקטעים השונים (ספוילרים בסוף).
עלילה חלשה ביותר, האקשן לא משהו והתסריט הפך מסרט מד''ב לסרט פנטסיה מגוחך.
היו בסרט חלקים שממש גחכתי מרוב יאוש - שמחתי שהסיוט נגמר.
קיוותי שהחלק השלישי יפצה על החלק השני והתבדתי.
החלק השלישי הרבה יותר גרוע.
אני ממליץ לא לראות, חבל על הזמן.
מאד כדאי להישאר עם השאלות מהחלק השני.
הפתרונות של החלק השלישי עוברים את סף הגיחוך והם ממש מטומטמים.
הסרט הזה בסולם שלי מ 1 עד 10 שואף לאפס.
לדעתי החלק השלישי מיותר.
אפשר היה להוסיף בין 10 דקות לרבע שעה לחלק השני ולגמור עניין.
ספוילרים
מה זה עובד הרכבת הזה והתוכנה הצרפתית - לא הבנתי מה הם נתנו לעלילה, חוץ מאשר לבזבד זמן של סרט.
כשהצרפתי דיבר על העיניים של האורקל, וניאו איבד את העיניים שלו, חשבתי הנה פה נראה משהו חדש - בטח ניאו יקבל את העיניים של האורקל או משהו כזה - והתבדתי, סתם עוד משהו שאין לו קשר לסרט.
בכלל בסוף החלק השני, הייתי בטוח שגם ציון נמצאת בעצם בעולם הווירטואלי, רובד על גבי רובד.
איפה אני ואיפה התסריט - כל כך פשוט ובינוני, להקיא מהזבל הזה.
|
|
|
|
|
טרילוגית מטריקס - סיפור יפה ושלם (חדש)
אליס יום חמישי, 06/11/2003, שעה 23:56
אני מסכימה שמשחק ובימוי בסרט בינוניים ביותר,וכי אפשר היה לקצר את כל התסריט לסרט אחד במקום שניים. אבל, הסוף מדהים ויפה, עונה על כל הציפיות ומחבר עלילה של שלושה סרטים לסיפור שלם אחד.קשה לי להבין למה יוצרי הסרט בחרו לצלם אותו בצורה כזאת, ש80% מהצופים לא יבינו עלילה כלל, ו-95% לא יבינו את הסוף.לדעתי, זה לא נכון, אבל מצד שני, יש הרגשה מאוד נעימה כאשר שותפים לסוד שאף אחד לא גילה.
אם זה מעניין משהו, אשמח לשתף גם אתכם.
|
|
|
|
|
טרילוגית מטריקס - סיפור יפה ושלם (חדש)
לודביג יום שישי, 07/11/2003, שעה 8:28
בתשובה לאליס
מעבר לכך שהאוראקל יצרה באופן כלשהו את סמית' על-מנת לחייב את הארכיטקט לשלום (גם כן שלום), קשה לי לראות לאיזה סוף יפה את מתכוונת. אם לזה, וזוהי אכן כוונת המשנורר, אז הדבר היחיד שמדהים זה גודל הפיספוס שלהם, שכן יש סופים הרבה יותר מוצלחים לדעתי.
|
|
|
|
|
Mating the Matrix (חדש)
לודביג יום שישי, 07/11/2003, שעה 10:13
ברצוני לספק פרשנות משלי, שמסכימה ברובה עם זו של רני, אך יותר פרטנית באופייה:
נתחיל בסצנת תחמת הרכבת:
ניאו תקוע בתחנת רכבת שהינה מקום בין המטריקס ל...מה? לעולם השני. אבל תחנת הרכבת היא בסך הכל עוד תוכנה שמתקשרת (ב-RPC) עם המטריקס. לא ברור איך ניאו הגיע אליה, לא לאף דמות בסרט וכפי הנראה גם לא לתסריטאים, המוציאים אותו משם לבסוף באמצעות דאוקס מכינה. וחבל, שכן לתחנת הרכבת הזו היה פוטנציאל אדיר להפוך למשהו מעניין, אלא שלאור מה שנעשה עם זה לבסוף, נשאלת השאלה לאיזה צורך הסצנה הזו נמצאת בכלל? (מעבר לזמן מסך) מה המטרה בסצנה שבה:
(i) לא מצליחים לתפוס את ה-Trainman.
(ii) נכנסים ב-brute force (מוטיב המציין את הסרט בכללותו) למעונו של ה- Frenchmanשאותו ושנינותו כבר פגשנו ומיצינו בסרט הקודם.
(iii) נלחמים בקרב משוחזר ומוכר בכמה הולכי-תקרה חדגוניים.
(iv) מגיעים אל השרלטן תוך היאלצות להיפטר מכלי הנשק (ולומדים משהו לא ברור לגבי הקשר בין השרף לצרפתי).
(v) ואז, כנגד כל הסיכויים ותוך הפתעה עלילתית מדהימה טריניטי מצליחה למצוא אקדח, להצמידו לרקתו של ידידנו השרמנטי ולאחרון לא נותרת ברירה אלא לעמוד במילתו ולתת לגיבורים לשחרר את ניאו, במקום, נניח, לכלוא את כולם בתחנת רכבת תוך נאמנות רבה יותר לאופיו מהסרט קודם.
הוא כנראה שכח ש-''הצרפתי לא שוכח ולא סולח'', או אולי שהוא הצרפתי. אז מה היתה המטרה של כל זה?
אולי להציג את הכפיל-בוב (אלוזיה ל-twin peaks) המייצג את ה-trainman. ''כאן אני אלוהים'' (כמו בוב יחסית ל-black lodge). כמה עמוק...
אולי על מנת להציג את סאטי, הילדה ההודית? אבל לשם מה? מי בכלל רצה לראות אותה בסרט חוץ מהאוראקל ואביה הנעדר?
אולי כדי ליצור קשר פסיאודו-פילוסופי בין רעיון האהבה, רעיון הגורל (או קארמה) והדיכוטומיה של ה אנוש/רובוט? להראות שגם מכונות יכולות לאהוב, ולכן ההבדל האמיתי בין בני-אדם ומכונות הוא שהראשונים פועלים בשרירותיות ורנדומאליות, והאחרונים ברציונליות דטרמיניסטית ונצפית מראש? (ונשאלת השאלה האם התסריטאים בחרו לעשות סרט כל-כך גרוע או נכפו לכך ע''י תעשיית הסרטים המטריאליסטית / השטחיות האמריקאית – אני בכל אופן לא ציפיתי לסרט גרוע, והניתוח כאן אינו עוין א-פריורית). בכל אופן, אם הסרט מנסה לקדם גישה פילוסופית קומפטיבליסטית בנוגע ל-''רצון חופשי'', הרי שהוא לא עושה עבודה כל-כך טובה. ונשוב מעוגיות המזל ההודיות אל העלילה:
ניאו הוצל. הוא חוזר אל שבט בני האדם זמן קצר בטרם אלה ייכחדו, אלא שאז נזכר כי לא סיים את המדיטציה אותה התחיל בתחנת רכבת, בעת שטריניטי בחרה להגיע ולהוציאו מתוך הגיגיו העמוקים (הוא היה ככה קרוב לתקשר עם הבמאי). לאחר וויפסאנה רצינית הוא מגיע למסקנה שאין מנוס ועליו לקחת את אחת הספינות ולטוס למשימת התאבדות. ועוד מעט אשוב לכך.
האחרים, בינתיים, משתדלים להיות כמה שיותר ארכיטיפיים (ובניגוד לדעתו של הצב הפצפון דלעיל הן לדעתי יותר קרטוניות מקופסת קורנפלקס) בתפקידם. מורפיוס וניובי ,''מאמינים'', מפקד הצבא הראשי (כנראה הדמות היחידה ההגיונית בין בני האדם) (הזיכרון שלי לשמות הוא איום, אז אנא סלחו לי על שימוש בתיאורי דמויות לא-ראשיות), ממשיך להיות כמה שיותר אנטגוניסטי לכל אלה ש-''מאמינים'', המועצה האינקומפטנטית יושבת ומקשקשת ברקע ללא כל רלוונטיות לסרט, ומבלי כל מודעות למצב, בעוד האחרים מתייחסים אליהם (כנראה בצדק) כאל אוסף של ילדי גנון שאסור להפחידם. חבר המועצה היחיד שהיו לו אי אילו תובנות פילוסופיות מעניינות ובעלות פוטנציאל בסרט הקודם לגבי הדינמיקה של היחס אנוש-מכונה עבר מאז רגרסיה פתאומית (כמעט כמו נל בשליש האחרון של הסרט ''נל'').
ויש כמובן את המפקד-שטח, הקשוח אך המעודד בדרכו את אומץ הנעורים המתגבש בנער שמהווה בבואה שלו עצמו בצעירותו, פעמיים את מוטיב האישה האוהבת (עד אובססיה) וכדומה וכיוצא. אוסף קלישאות אופראי מייגע. (ודרך אגב לא הבנתי לגמרי את הטקטיקה של הספינה היחידה שנותרה, מעבר כמובן לחשיבות הפמיניסטית החבויה ביכולת המופלאה של הנווטת/נהגת).
עתה, ובדומה לבמאי, הבה נעזוב את שטות הקרב ונעבור לחלק הבא, הבאמת שערורייתי – ניאו וטריניטי ורוח הסמית'. נתחיל בדמוי-סמית האנושי. כזכור, אף לא אחד במועצה הצבאית שם לב שהוא מדבר לפתע בקול אחר ובקצב אחר, או, רחמנא ליצלן, הקשיב למה שהוא אומר להם מפורשות. איך אומר רני, ''נו, שוין''. אבל יותר מאוחר, כשהוא פונה אל ''מיסטר אנדרסון'' (הוסיפו אינטונציה כרצונכם) וממש מתחנן לפניו שיזהה אותו...לכמה חסר אינטליגנציה ניתן להפוך את ''הגיבור'' ועדיין להיוותר אמין? האם ייתכן שניאו חטף מכה אחת יותר מידי בראשו בסרט הקודם? הרשו לי לשחזר את הדיאלוג כפי שאני ראיתי אותו:
''מר אנדרסון''
''כן? מי אתה? למה נתת לי הרגע אגרוף?''
''אתה לא מזהה אותי מר אנדרסון?''
''דאהה...''
''אני לא מבין איך אפשר לסבול את מעטפת הבשר הזאת מר אנדרסון''
''דאההה...אתה יכול לקרוא לי ניאו, היי, רגע, אתה מוכר לי מאיפשהו''
''כן מר אנדרסון?''
''תן לי שנייה אני כבר נזכר, תפסיק רגע להרביץ לי ואני אגיד לך''
''OK, אני מחכה''
,אני יודע, אני יודע. זה על קצה הלשון שלי...גן ישו?''
''לא, מר אנדרסון''
''רגע, רגע...אני רק שם את המשקפיים''
''כ......ן''
''לא, מצטער, לא יודע''.
ןאז ניאו מנצח את סמית' בזמן שהוא עיוור:
ניאו: ''I can see! I can see!'' (הורג את סמית')
טריניטי: ''אוי לא ניאו, חצי הפרצוף שלך הלך!''
ניאו: ''זה שום דבר, אני בסדר, “just a flash/flesh wound”
קצת יותר מאוחר (על אף שלצופה זה נראה הרבה יותר זמן) טריניטי עומדת למות וניאו מזיל מעליה דמעה (הכי הרבה רגש בסרט שהשילוב בין ניאו לקיאנו מצליח לייצר), אבל אז:
טריניטי: ''זה שום דבר, אני בסדר, אני רק מתה''.
בשביל מה היינו צריכים את כל המלודרמטיות המרגשת של הסרט השני? בה ניאו שובר את כל החוקים (אפילו במימדים קריפטוניים) כדי להציל את טריניטי רק כדי שתמות עתה בקול ענות חלושה ודהויה בסרט זה?
אולי כדי שעכשיו ניאו באמת יהיה עצבני ויחזור לעצמו. לא עצבני ולא נעליים, הוא ממשיך בסהרוריותו. לא עצבנות, לא דיכאון, רק שילוב של אדישות ונירוונה וחוסר מודעות כללית למתרחש, כולל בקרב האחרון עם סמית'. אולי ניאו (או קיאנו) רוצה להיות cool עד לרגע האחרון. הרגע בו הוא הופך לסמית'. אבל בד''כ הרעים הם אלה שאמורים להיות cool ולהפסיד לטובים המתלהבים – כאן, יש לנו רע אכפתי, מתלהב ומנצח. אבל אז שוב הרוח שבמכונה מתערבת, הארכיטקט, והארכיטקט הוא לא אחר מאשר התסריטאים.
כמו שסמית' טוען בצדק לקראת התמוססותו הסופית: ''זה לא פייר''.
לסיכום, שתי הדמויות היחידות ששוות משהו בסרט הן מפקד הצבא הראשי וסמית'. האחרים יכולים להרשות לעצמם להיות סהרורים, נוסטלגיים, רומנטיים, לייצר זריחות, לאפות עוגיות, לחלק אמרות חוכמה סיניות/הודיות/צרפתיות וכדומה, שכן התסריטאי והצופה לצידם ובכיסם, אז מה זה חשוב.
היחידים שבאמת נאבקו בסרט זה הם מפקד הצבא וסמית', שבחרו ''לא להאמין'' והפסידו.
מבחינתי, הם למעשה הגיבורים האמיתיים והמנצחים היחידים של הטרילוגיה, בעוד התסריטאים והצופים הם אלה שיצאו המופסדים ביותר. ובזאת אסיים – Have peace
(ובתקווה, שלום שהוא יותר מהפסקת אש זמנית, בלתי מחוורת וחסרת חשיבות כסוף המטריצה)
|
|
|
|
|
יכול להיות (חדש)
טייני הצב יום שישי, 07/11/2003, שעה 11:13
בתשובה ללודביג
שלום לך לודביג,
יש הרבה דברים שאתה אומר שהם נכונים. יש הרבה דברים אחרים שאתה אומר על תקן של גיחוך, והם נכונים בלא נימת הגיחוך, ובסופו של דבר, יש גם דברים בהם אנו חלוקים.
הצרה היא, שמדי פעם, אוי לאותה בושה, אתה רואה סרט וחושב שהוא סרט טוב. נגיד, ''למצוא את נמו''. אני תוהה אם היית מוכן לצלוב את נמו באותה התלהבות שבה צלבת את נאו (שעושה את זה, דרך אגב, גם בלי עזרתך ומכפר על כל חטאי בני האדם והתסריטאים), ואם כן, איך היה ''למצוא את נמו'' שורד את ההתקפה (בלא יכולת להעזר ב-emp קטן).
אני לא חושב שזה ''פייר'' (אם להשתמש במושג שלך) לבחון את שני הסרטים האלה בקריטריונים כל כך שונים. שניהם סרטי קיץ חביבים. שניהם קורצים לקהל שקצת חושב מעבר (ולא יותר מכך). כל השאר זה עניין של טעם אישי, סובייקטיבי, ובוודאי לא מצדיק את הדיכוטומיה הנורמטיבית האדירה הזאת. (או, בעברית, יש כאן לא סתם פופוליזם מצידך, אלא ממש נורמות כפולות, וידענות או יכולת ביטוי לא מסוגלות לכסות על כך.)
אני חושב שאתה פשוט לא אהבת את הסרט. שזה משהו אחר. אני דווקא אהבתי אותו, ולא התלהבתי מ-''למצוא את נמו''. האם זה גורם לי לכתוב מאסות ארוכות על שטחיות הדמויות והעלילה? על הסטראוטיפים? על ההתמקדות ביכולת טכנית של אנשי האנימציה?
אני לא, חס וחלילה, אומר שאין מקום לביקורת סרטים, על סרט זה ועל סרטים בכלל. אני אפילו כתבתי ביקורת אחת לעיל, והיא לא כולה ורודה. ההבדל הוא, שאני, לעניות דעתי, ניסיתי לשפוט את הסרט על אותה סקאלה שבה הייתי שופט את ''למצוא את נמו'', או את ''שליחות קטלנית'', או כל סרט עם רמה דומה של יומרות. היומרות האחרות הן של הקהל והמבקרים, לא של הסרט הזה.
תהנה,
צב פצפון.
|
|
|
|
|
ואולי לא היו הדברים מעולם (חדש)
לודביג יום שישי, 07/11/2003, שעה 13:52
בתשובה לטייני הצב
שלום לך צב,
קשה לי להבין האם אתה טוען שאהבתי את ''למצוא את נימו'', או משתמש בו רק כדוגמה לסרט שאולי אהבתי (אתה כותב, ''''נגיד, למצוא את נמו''''). למען הסר כל ספק אני מצאתי את נימו משעמם וצפוי במיוחד, ומעט אם בכלל יכולת לתפוס אותי מגחך במהלך הסרט. קרא לי “old fashioned”, אך עלילה היא משהו שיותר חשוב לי מפירוטכניקה, ולבטח מזוויות צילום. אם אתה טוען בתשובתך שאני אהבתי את הסרט, אני חושש שאתה מבלבל אותי עם ישות אחרת (לא כל שכן, שטענתי כך – להיפך, טענתי מייד לכל מי שהיה מוכן לשמוע שהסרט היה שטחי ומשעמם). הדבר היחיד, בכל זאת, שעומד לזכותו ואינו עומד לזכותם של Matrix, או T3 זה שבניגוד אליהם הוא מעולם לא התיימר לקחת את עצמו ברצינות. T3 עבר הידרדרות לא פחותה מהמטריקס והפך בחלקו האחרון למיותר גם כן, אך עדיין תחושת הפספוס בו פחותה בהרבה, שכן הפרטנזיות הפילוסופיות שלו מעולם לא היו כה גדולות מלכתחילה.
לגבי המטריקס, בו ענייננו, אם סרט לוקח את עצמו כל-כך ברצינות, מדוע שלא נוכל לבקרו ברצינות זהה? או שמא במקרה זה יתבעו אותי על ''חילול הקודש''?
מה שבכל זאת אני מסכים לגביו זה שהרצינות בסרט נלקחה ad absurdum, כך שייתכן והתוצאה המגוחכת שנתקבלה אינה, בסופו של עניין, מצדיקה את כמויות האלקטרונים והזמן המבוזבזות עליו.
נכון ש-''אני פשוט לא אהבתי את הסרט''. לא טענתי שהוא גרוע עפ''י אונגר או מישהו אחר, אלא שאני מצאתי אותו רע. כל מה שכתבתי נועד להסביר מדוע לא אהבתי אותו, ללא קשר לשאלה עד כמה זה פשוט או מורכב.
כמו-כן, הייתי רוצה להדגיש שאחת הבעיות שלי היא דווקא שאני נוטה לשפוט את כל הסרטים ללא משוא, גם במקרה שמטרותיהם ו-''תפיסת העצמי'' שלהם שונה משלי, וכאן דווקא ייתכן שאיני ''פייר''. ייתכן שדווקא יש לשפוט את נימו וניאו מתוך גישה שונה, דבר שלא ניסיתי במיוחד לעשות. טענתך שאתה לא שופט אותם בצורה שונה (לכאורה כאנטיתיזה אליי) היא אולי נכונה, אך מטיעוניך עד כה הבנתי שהזיהוי אותו אתה מבצע בין הסרטים הוא בשיפוט הסופי שלהם, ולא בהתייחסות הראשונית, דבר שלפחות לי נראה כהנחת המבוקש. שוב, ייתכן שלא הבנתי אותך כראוי, ושללא קשר למה שמובן על-ידי מדבריך אתה אכן לא מפלה בין הסרטים אף ברמת ההתייחסות הראשונית, ואילו השיפוט הסופי (''חביבותם'') הוא רק הנגזרת.
לבסוף, צר לי אם סגנון כתיבתי אינו מוצא חן בעיניך פילוסופית או נראה לך פופוליסטי. הוא מיועד ל-population ולא למגדלי השן האקדמיים, ואני בטוח שאנליזה קנטיאנית או ויטגנשטניאנית של הסרט היתה אולי מעניינת מתי-מעט, אך עם זאת, גם מאבדת את יתר הקוראים וגם מעבירה את הצהרותיי הפשוטות יחסית בצורה פחות טובה.
|
|
|
|
|
במאמר מוסגר יאמר (חדש)
שלמקו יום שישי, 07/11/2003, שעה 16:06
בתשובה ללודביג
שאם ככה אתה כותב בשביל כלל האוכלוסיה, אני מעוניין לראות איך אתה מדבר אל אוכלוסיה אקדמית.
|
|
|
|
|
במאמר מוסגר יאמר (חדש)
לודביג יום שישי, 07/11/2003, שעה 16:34
בתשובה לשלמקו
אנא ראה תשובתי לדדאלוס.
|
|
|
|
|
ציפיות (חדש)
טייני הצב יום שישי, 07/11/2003, שעה 16:43
בתשובה ללודביג
לודביג ידידי,
אני מתנצל אם התבלבלתי בינך ובין ישות בדיונית כלשהי, ואם כל הסרטים ברשימת המועדפים שלך הם של פליני, אני חוזר בי מטענותיי לגמרי.
אשר לדבריך, אין לי אלא להצטרף אל רובם, לרבות לעובדה שבזבוז האלקטרונים (והמשאבים האחרים, היקרים יותר) הוא גבוה ממה שניתן להצדיק לטובת סרט זה, כך שבשמחה הייתי מסיים כאן את הדיון, אלמלא נקודה אחת שבכ''ז רציתי להבהיר אותה, שכן אתה כתבת (וצדקת) שיתכן ואינך מבין אותי כראוי בקשר אליה.
אני מדבר על כך שאתה טוען שאני ''מניח את המבוקש'' כאשר אני מציין בהקשר של רשימה כלשהי של סרטים שמדובר ב-''סרטי קיץ חביבים''. אינני בא בכך לומר דבר וחצי דבר על איכות הסרט, כי אם רק על יומרותיו של אותו סרט. כל הסרטים הנ''ל הם סרטים שמטרתם המוצהרת היא לבדר את הקהל. הם אינם מחזות של ברטולד ברכט, ולא באו ללמד אותנו.
כמובן, אני אהיה נאיבי אם אומר שרמת הצפיות מהסרט הזה, באופן ספציפי, זהה לרמת הציפיות מסרט פעולה אקראי אחר. ההבדל הוא בכך שמרכיב דומיננטי לגבי הצפיות מסרט
זה באופן ספציפי נובע מהיותו סרט המשך. אמנם, אנחנו יכולים לומר שסרטי המשך היא רעה חולה הוליוודית, ולהודות השקם והערב שבעולם הספרות התופעה פחות רווחת (ואולי לא), אך זה לא פוטר אותנו מהצורך להיות, למען ההגינות, עם מערכת צפיות סבירה גם לגבי סרטי המשך.
אני לא מחזיק בדעה שסרט המשך צריך לספק לי עוצמת חוויה שתתחרה בחוויה שנתן לי הסרט המקורי. זה קריטריון לא הוגן, סובייקטיבי מדי, ומאוד לא סביר, במיוחד לאור העובדה שגם הסרט המקורי, אם אראה אותו שוב, לא יספק לי את אותה חוויה. תחת זאת, יש לי שלוש צפיות מסרט המשך, בנוסף לצפיות שיש לי מכל סרט אחר:
1. שיחדש ולא יהיה צפוי מראש בהינתן קודמיו.
2. שלא ידרוך במקום אלא יתקדם ויראה דברים שלא נראו בקודמיו - אני, בכלל, בעד ללכת לקולנוע בשביל לראות דברים שטרם ראיתי.
3. שישמור על אחידות הסגנון והמרקם של קודמיו.
גם אם הרשימה הזאת נראית קלה, היא למעשה קריטריון קשה מאוד, מכיוון ששלושת הקריטריונים הם כמעט בהגדרה סותרים זה את זה, ובכל מקרה נוגדים כל אינסטינקט בהווייתם של במאים הוליוודיים.
אם נבחן במהירות את הרשימה הקצרה, הרשמים שלי הם כאלה:
לגבי (1): אני עסקתי אחרי הסרט השני באופן פעיל בניסיון להבין מה יקרה הלאה, ואני חייב לומר, למרות הצלחה פה ושם, שברעיון הכללי האחים ואשווסקי בחרו ללכת בכיוון שונה מכל מה שצפיתי.
לגבי (2): כאן היתה, לטעמי, נפילה גדולה בסרט השני, אחרי הבניה של המתח לקראת המפגש עם העיר ''ציון'', הביצוע עצמו היה, לדעתי, איום. (ריקודים? ריקודים??) בניגוד לכך בסרט השני נבנה מתח לקראת מלחמת ארמגדון בין בני האור לבני החושך, ולא יצאתי מאוכזב. בים באוויר וביבשה, הקרב הזה התחולל במימדים שלא ראינו כמותם מאז ''להציל
את טוראי ריאן''. [דרך אגב, אחת מתלונתיי המרכזיות לגבי הסרט הזה היא עד כמה הוא לא נותן תשובות לשאלות הפתוחות של החלק הראשון, וממש סותר דברים שנאמרו בחלק
השני. אלו תלונות ששייכות לסעיף הזה.]
לגבי (3): בבירור יש כאן שימור על מבנה הבימוי, המראה, המוטיבים, המוסיקה, וכן הלאה. אני לא חושב שזה, אבל, מה שאתה חיפשת פה. יתרה על כן, לגבי חלק מהדברים שאתה טוען לגביהם ש-''לעסו אותם'' כבר בסרטים הקודמים, אני רואה בהם הומאג'ים לסרטים הקודמים, בניסיון לשמר את המבנה האחוד (אני מתייחס, לדוגמא,
לסצינת הקרב בכניסה לחצרו של הצרפתי ששחזרה את הקרב לתוך הבניין הפדרלי בסרט הראשון.) מהסרט השני בסדרה יצאתי עם ההרגשה שמדובר בסרט מז'אנר אחר לגמרי: משהו שהיה יכול להצטרף לגל הסרטים עם גיבורי הקומיקס שפוקד אותנו לאחרונה.
אבל אני לא חושב שאלו הדברים שחשובים לך לגבי סעיף (3). אני חושב שאתה מחפש את האמירה. בסרט הראשון היה באופן מאוד מובהק ניסיון להשתמש ברעיון המטריקס
כפלטפורמה לאמירה כלשהי, ספציפית לאמירה בנושא תפיסת המציאות שלנו. בסרט השני הרגשתי מעט מרומה, משום שרעיון פילוסופי מוכר (חופש הבחירה) נדחף קדימה בצורה לעוסה, ולא התקשר בשום דרך למטריקס עצמו. הסרט השלישי תפס את עצמו בידיים בנושא זה, וכן נתן אמירה המנצלת את המטריקס לצרכי הדגמה.
האמירה של הסרט השלישי היא לגבי האלוהות. האחים וואשווסקי אומרים לנו: זה שיתכן שמישהו שולט בכל מה שאנחנו עושים זה לא בהכרח דבר רע.
המסר הזה מתחיל בתחילת הסרט, כאשר אנחנו מגלים שלתוכנות יש ''קארמה''. זה לא אמור להפתיע אותנו (כך מסבירים לנו): קארמה היא מילה נרדפת ל-''תכלית''. תוכנות,
אפילו אם נכתבו ע''י תוכנות אחרות, נכתבו לצורך מסויים, לתכלית מסויימת, ועל כן יש להן קארמה. הקיום שלהן טוב למשהו. בהמשך הסרט אנו מקשרים את הקארמה חזרה
לבני האדם, כאשר נרמז לנו בצורה מאוד בוטה שפנים המטריקס וחוץ המטריקס מאוד דומים זה לזה. המסקנה המתבקשת היא שמישהו יצר את בני האדם ונתן להם תכלית. הקיום
שלהם מועיל למשהו. אותו יוצר הוא כמובן האלוהות, שמלווה אותנו לאורך המוטיב הנוצרי, ובסופו של דבר מספקת לנו את התשובה לגבי מקור הרשע: כשם שאין כריסט בלי
אנטיכריסט, אין ניאו בלי סמית', כך אין טוב בלי רע, ובסופו של דבר גם הרשע נוצר בשביל תכלית, וגם הרשע בסופו של דבר משרת את התוכנית האלוהית ויש לו מטרה מועילה. (אני חייב להודות שפחות או יותר בנקודה הזאת, שסמית' עומד להיות המפתח לפתרון התסבוכת, ורק בנקודה הזאת, הצלחתי לנחש לאן האחים וואשווסקי מתכוונים להתקדם בפרק השלישי.)
בהחלט יש כאן אמירה, והיא בהחלט מנצלת את המטריקס כמשל. (המטריקס, בכלל, התגלה כפלטפורמה מצויינת לנשיאת משלים, כפי שראינו, לדוגמא,
בתגובה לגבי ה-''meatrix''.) לטובה, אני יכול לציין את העובדה שהאמירה הזאת לא נדחפה לנו לגרון לעוסה, ולכן היא לא ברורה מיידית ולוקח זמן ומחשבה להגיע אליה - למי שמוכן להשקיע זמן ומחשבה לאחר הסרט הזה. לרעה, אני אציין שהאחים וואשווסקי לא התנערו לגמרי מהסרט השני, וניאו בכל זאת אומר ''כי אני בוחר לעשות כך!'' בנקודה קריטית בעלילה, מה שעשה לי פלאש-באקים לא טובים לסרט השני - איכשהו, נושא האלוהות ונושא חופש הבחירה מאוד מצומדים זה לזה, כנושאים פילוסופיים.
אפשר לטעון שהאמירה היא פילוסופיה בגובה השטיח. אפשר גם לומר שהאמירה הפילוסופית של המטריקס הראשון היא בגובה השטיח, וזה גם אכן נאמר ע''י מבקרי קולנוע רבים.
אם שואלים אותי, אני לא רואה למה האמירה הזאת נחותה יותר מזו של ''2001'' (הסרט, לא הספר), ובכל זאת מסתובבים לא מעט אנשים בעולם שמשוכנעים שיש קונצנזוס גורף לגבי היותו של 2001 יצירת מופת פילוסופית.
בתור אמירה פילוסופית של סרט, שמועברת בצורה צבעונית ומהנה בתוך פחות משלוש שעות, אין לי לגביה שום תלונות.
טייני
|
|
|
|
|
רעיון אחר מטריקס (חדש)
אליס יום שישי, 07/11/2003, שעה 20:35
בתשובה לטייני הצב
אני מציעה לחזור להתחלה.נניח לרגע, שמרשתות האינטרנט ושדות אלקטרו-מגנטיות נוצרו ישויות חדשות בעלי בינה מלאכותית, שהשתלטו על בני אדם. לכל הישויות האלה יש מקור אחד, אבל הם שונים אחד מהשני, ולכן יש להם אינטרסים שונים ומטרות שונות.
אחים ואשווסקי מראים לנו 4 ישויות כאלה:
1. האיש הצרפתי. הוא בנה לעצמו עולם חמוד מלא תוכנות מחשב. הוא מסתדר יפה ללא אנשים וללא מכונות ובכלל לא מתעניין במה שקורה ביניהם. הוא עסוק בעניינים אחרים, והוא גם שונא את אורקל.
2. ישות מעיר המכונות.היא חיה בשדות האלקטרו - מגנטיות, ללא שום צורה ויזואלית. היא צורכת אנרגית בני אדם לאחזקת העיר והיא רוצה להשמיד את ציון.
3. אורקל. יש לה חולשה לבני אדם. היא דווקא מאמינה שאפשר לחיות בדו קיום ובשלום.
4. אדריכל - מתכנת המטריקס. בעבר שיתף פעולה עם הישות מעיר המכונות. אך שינה את דעתו והצטרף לאורקל, בשלב זה לפחות.
כפי שניתן לראות, לכל אחד מהם יש אינטרסים שונים בסיפור הזה.
אורקל רוצה לשים קץ למלחמה, אך לא מעוניינת לצאת לעימות חזיתי. מה הייתם עושים במקומה? פתרון פשוט אך מסוכן - צריך ליצור איום קיומי על הישות שתיארתי ב-2, ויחד עם זאת, להציע לה מושיע.איך עושים את זה? מגייסים תמיכה של אדיכל שיוצר שתי תוכנות בעלות יכולת התפתחות - ONE(NEO אותיות זהות( ומר סמיט.
מהנקודה הזאת בעצם מתחיל הסרט הראשון, כאשר אורקל מגלה למורפיוס שהוא צריך לחפש the one.
אורקל לא נותנת נבואות והיא לא יודעת את העתיד. היא מיישמת את התוכנית שלה.היא לא דמות רעה, יש לה אותם אינטרסים כמו לבני אדם, וגם יש לה יכולת להשפיע.
לדעתי, מדובר ברעיון יפה שמחבר את כל החלקים הלא מובנים בסרט ביחד, אך הביצוע היה בינוני והמסר הזה בכלל לא הועבר לצופים.
|
|
|
|
|
רעיון אחר מטריקס (חדש)
לודביג שבת, 08/11/2003, שעה 4:33
בתשובה לאליס
בסך הכל זה נשמע הסבר סביר ולא רע. אני עדיין חושב שניתן היה לעשות הרבה יותר גם עלילתית וגם פילוסופית (וגם ובעיקר בשילוב של השניים)
|
|
|
|
|
על עלילה ובלילה (חדש)
לודביג שבת, 08/11/2003, שעה 5:55
בתשובה לטייני הצב
לצב שלומות,
העובדה שניתן לקחת סרט/ספר ולבצע לו ''אינסוף'' פרשנויות שונות, גם ברמת העלילה וגם ברמת הפילוסופיה יכול לדעתי להעיד או על כך שהסרט טוב ומעניין במיוחד (ראה ערך ''טרקטטוס לוגיקו-פילוסופיקוס'' וכן ''ממנטו''), או לחילופין שלא השקיעו במתכון הרבה מחשבה ופשוט זרקו לתוכו כל מה שמצאו במקרר. לפעמים התבשיל יוצא טעים, לרוב לא.
(וגם במקרה של שתי הדוגמאות החיוביות שהבאתי יטענו כמה וכמה כנגדי כי כותביהם שרלטנים במסווה וחסרי כל עומק פילוסופי או אחר)
לגבי המטריקס, אני יכול, כפי שכבר עשיתי בעבר,להוציא רשימה של כל התמות הפילוסופיות השונות העולות מתוכו (וחלקן באופן ישיר ממש) ואלה רבות ביותר וחורגות מרעיון אחד או שניים (ואף מתשובתי הנוכחית). כפי שאני רואה זאת, בשלב מסוים (במיוחד ניכר בסרט השני) פשוט החליטו לזרוק לבלילה הפילוסופית כל מה שאי-פעם הטריד את בני האדם במהלך ההיסטוריה הרעיונית שלהם.
ואז, אם הפרשנות של אליס נכונה, התפשרו על קו עלילתי פשוט יחסית שאינו עושה צדק לא לאוסף הרעיונות הפילוסופי (וכיצד יכלו לעשות סדר בכאוס עיסתי זה שיצרו?) ולא לציפיות שנוצרו בצופה-החושב בעקבות אוסף זה (ואולי אליס זוהי אחת הסיבות לקושי של רוב הצופים לאתר את הקו העלילתי). הם פשוט החליטו (בין אם כתוצאה ממחסור רעיוני או ממחסור בזמן) לקחת את המוצא הקל וליצור מה שהינך מכנה ''סרט קיץ חביב''. אך מהיכן שאני נמצא זהו לא יותר מ-''סרט אביבי מבזה'' (וכן, אני יודע שהמילה 'מבזה' היא שיפוטית, ואילו המילה 'חביב' אמורה לייצג ז'אנר כלשהו).
גם אם אליס צודקת וישנה לכידות עלילתית שבאופן ניכר יותר פלאוסבילית מן האחרות (דבר שעדיין איני משוכנע בו), לי ברור לגמרי שאין לכידות פילוסופית כזו, ולא רק מעצם העובדה שפילוסופיה בכללותה היא משהו אמורפי. גם אם נגזר על הפילוסופיה כפילוסופיה לעולם להמשיך ולשאול ולא להכיר בתשובות סופיות, הרי שגם אז ישנן פילוסופיות טובות בטיעוניהן, קוהרנטיות ומחדשות, ולעומתן פילוסופיות בגרוש, דוגמאטיות, לא-קוהרנטיות, אובסקורנטיות, אשר מייצגות כל מה שאני רואה כהיפוכו של פילוסופיה. לסיכום אומר כי טענתי העיקרית כלפי יוצרי המטריקס הינה ''אם אין לכם מה להגיד אז אל תעמידו פנים כאילו יש לכם''. בשביל ליצור ''סרט קיץ חביב'' אין צורך לזרוק על הצופה עוגיות מזל סיניות, אפשר מלכתחילה ליצור סרט שכולו אקשן ואנימציה מרהיבה; אבל אם כבר החלטתם כן להכניס פילוסופיה, אנא עימדו בכבוד מאחורי ההחלטה הזו, שאחרת יש לצפות כי חלק מהצופים יחוש (ולדעתי בצדק) מרומה. לא התייחסתי בתשובתי לפילוסופיה עצמה, אלא אולי באופן כלשהו (לא ישירות אמנם) מעט יותר ל-''תרגום'' שלה ול-''ציר החוויה'', מה שבאופן מוזר יצא סוג של פשרה בין דדאלוס/אונגר לבין רני, אך אפילו ברמת ניתוח זו, ותוך התייחסות לסכימה המטא-רעיונית בלבד, עדיין יוצא, לדעתי, שהסרט הוא סרט רע.
מספר הערות אגב:
1. חלק מהסרטים של פליני אני מוצא טובים, וחלק לא – אם אתה רומז שאני רואה סרטים על-פי הבמאי, אז אני חושש שקשה לי לחשוב על מקרה אחד שתומך בכך. (לדוגמא, אני חושב ש-''הממלכה'' (על כל חלקיו) הוא אחד הסרטים המדהימים ביותר שאי פעם ראיתי, ואילו ש-''לשבור את הגלים'' הוא אחד הכי מאכזבים.)
2. לגבי ''צפוי-מראש/מפתיע'', סרט מצוין הוא סרט ש-99.9% לא צופים מראש, אבל ברגע שזה מתגלה להם הם יכולים לטפוח על ראשם ולומר: ''כמובן, כיצד פספסנו את זה''. דבר זה קרה לי ב-''החוש השישי'' בסוף הסרט, בעוד שב-''מועדון קרב'' צעקתי לפתע באמצע הסרט את ה-''הבנתי''. בשניהם הסיפוק שלי היה גבוה ונבע מהתחכום (במובן החיובי של מילה זו) שבסרט ולא מעצם יכולתי האינטלקטואלית להבין זאת מראש. תחכום כזה (או אף מתקרב לזה), לדאבוני, לא מצאתי במטריקס, וחבל, שכן, כפי שאני חוזר ומדגיש, היה לזה פוטנציאל טוב לכך. אבל אולי בשביל זה היו צריכים לשבת, לתכנן ולתאם את העלילה והתזות הפילוסופיות מראש ובצורה רצינית ולא לעשות את הכל ad hoc.
3. ''להציל את טוראי ריאן'' – עוד סרט שמצאתי מגוחך להפליא ולא הבנתי על מה הברוהאהא (על אף שיש לציין כי סבלתי בו פחות מאשר ב-''הקו האדום'', אותו ''עילוי מבקרי הקולנוע'').
4. מסיבה כלשהי אתה מוצא את הסרט השלישי סרט טוב, משום שאין בו פילוסופיה. מצד שני, גם אין בו יותר מידי מטריקס, ובמקום שינצלו את הצד האבסטרקטי, התוכניתי, רעיוני, כולו היה בסימן של חומרה, brute force חסר תוחלת, ואנושיות של דם-יזע-דמעות. בקיצור, שיחזור של אלפי סרטים אחרים, וכמדע בדיוני (שזוהי מטרת אתר זה) נסיגה רבה אל נבכי הנדושות. ישות האור שבסוף הסרט אולי יכולה להציל את ניאו (ואולי לא) ואת ציון, אך לא את הסרט משיממונו וחוסר החידוש שבו
5. לבסוף, ותוך סיכון ברצח ע''י קוראי אתר זה, מעולם לא אהבתי את הסרט (אני לא זוכר את התרשמותי מהספר – זה היה לפני יותר מידי זמן) 2001, אותו מצאתי משעמם ושטחי גם-כן (ואני חייב להביע את תדהמתי לגבי עד כמה טעמנו הפוך בסרטים – וכיוון שכך, עליי להציע שלא להניח מראש מה טעמו של האחר לגבי סרט כלשהו ואז להשתמש בזה כטיעון)
|
|
|
|
|
על בלילה בלי עלילה (חדש)
טייני הצב יום ראשון, 09/11/2003, שעה 1:22
בתשובה ללודביג
הפעם אני באמת מסכים עם כל מה שאמרת, אז הגיע הזמן לסיים את הדו-שיח הזה.
אני אציין רק שגם היום כששואלים אותי איזה מן סרט זה ה''מטריקס'' (ואני מתייחס לסרט הראשון) אז אני עונה שהבמאים גנבו רעיונות ללא בושה מכל הבא ליד, והרכיבו אותם לפסיפס אחד.
הם גנבו, אם לציין רשימה חלקית, מ''עליסה בארץ הפלאות'', מספרו של ז'ול ורן על צוללת - שהם התעקשו להפוך לרחפת, מ''שליחות קטלנית'', מטקסטים יהודיים, נוצריים, בודהיסטים ומה לא.
אבל, ואני מדגיש את זה בכל פעם שאני נותן את הביקורת הזאת, צריך כנראה לדעת ממי לגנוב, את מה לגנוב, ואיך להרכיב את זה לפסיפס.
|
|
|
|
|
נכון מאד. חבל רק שבסרט השני והשלישי (חדש)
רני יום ראשון, 09/11/2003, שעה 2:40
בתשובה לטייני הצב
מלאכת הגניבה וההרכבה היתה כה עלובה. בסרט הראשון היה היתה מבריקה והצטרפה ליצירה שלמה ומגובשת.חבל שלא נעשה כך גם באחרים.
אני, בכל מקרה, אתייחס ל''מטריקס'' כאילו נעשה רק הסרט הראשון, ואשתדל לשכוח את השניים האחרים.
|
|
|
|
|
בוקר בא, הפסימיות עברה? (חדש)
אליס יום ראשון, 09/11/2003, שעה 11:28
בתשובה לטייני הצב
בוקר טוב, טייני הצב!
אל תהיה כזה פסימי,כי באופן כללי השימוש באסוציאציות ואנלוגיות מהספרות הקיימת הוא לא רק דבר מקובל ולגיטימי, אלא שגם נותן בדרך כלל עומק והמשכיות ליצירה עצמה, ותענוג לקורא לפענח את הרמיזות.
הכשלון של מטריקס נובע מהרבה דברים אחרים, אך אין צורך להאשים את הסרט הזה גם בפלגיאט,כי הגניבה מתרחשת רק כאשר רעיון של יצירה אחת פתאום משמש ציר מרכזי ל''יצירה'' אחרת.
אגב, אם כבר להאשים את מטריקס בהשפעת יתר - אז צריך להזכיר את ספרו של דן סימונס היפיריון.למען האמת, אני די מופתעת שהשם הזה לא עלה כלל בדיונים הקודמים על המטריקסים,ועוד באתר הזה.
רני, דדאלוס, תנו לנו את דעתכם בנושא.
thanks.
יום נעים.
|
|
|
|
|
על סרטים וספרים (חדש)
אליס יום ראשון, 09/11/2003, שעה 16:42
בתשובה ללודביג
ללודביג,
אני רק רוצה להוסיף לדבריך כי
במבנה הקיים מטריקס היה אמור להכשל מראש.
סרט, בשונה מספרים,אמור לפתח/להתבסס על רעיון מרכזי אחד (לא משנה אם פילוסופי, רגשי או סתם עלילתי).אם הרעיון הזה מופנם על ידי הצופה ותואם את התחושות הכלליות שלו לגבי החיים, אזי אומרים שסרט טוב/מוצלח/מצויין.
ספרים,לעומת זאת,יכולים ואפילו רצוי שיהיו רב שכבתיים, בנויים על אסוציאציביות אינסופית, עם הרבה רעיונות משלימים ואף הפוכים.
ספרים כאלה אי אפשר לביים בקולנוע, ואם עושים את זה, אזי משתדלים להשאיר שכבה אחת, לא יותר.(רק לדוגמה - ''השער התשיעי'' של רומן פולנסקי שמבוסס על הספר של פרס-רברטו).כנראה, זה דרכו של הקולנוע.
הם ניסו, לא הצחיחו, וכל מה שאתה אומרנכון. אבל היה להם תסריט טוב, ודווקא בגלל כל האוסף של המשפטים האקראים וכל הדמויות והסצנות מוזרות שכביכל לא קשורות לעיניין(שאגב, נועדו כדי ליצור קוסמוס של הסרט), הם לא הצליחו להעביר לצופים אפילו את מה שהיה להם באמת - עלילה. מאכזב? לא יודעת. מצד שני איזה אלטרנטיבות יש לנו? kill bill?
|
|
|
|
|
''אי אפשר'' הוא מונח חריף מדי לטעמי (חדש)
דדאלוס יום ראשון, 09/11/2003, שעה 18:29
בתשובה לאליס
''לא פשוט'' היה מתאים יותר. לא חסרים סרטים שהצליחו להיות רב-שכבתיים עם אסוציאציות אינסופיות בדומה לספרים עליהם התבססו.
ואת ''השער התשיעי'' לא הייתי מביא כדוגמה לכזה ראה ועשה, אלא בדיוק להיפך.
|
|
|
|
|
על סרטים וספרים - שאלה לי אליך (חדש)
אליס יום ראשון, 09/11/2003, שעה 19:04
בתשובה לדדאלוס
לדדאלוס
לא הבנתי מה לא אהבת, ספר או סרט?
לדעתי, זו דוגמה קלסית, כי אם פולנסקי היה מביים את הסרט as is, אזי ייתכן ולא היה מצליח להעביר שום מסר לצופה. כנראה, זו היתה הסיבה שהוא בחר להשאיר רק בערך שליש מהספר,ולעשות סרט טוב, לא גאוני, אבל טוב, שיש לו חיים משלו.
אגב, אני מאוד מעריכה את הטעם שלך בסרטים,תן לי דוגמה לסרט רב שכבתי, כי אני באמת חושבת שזה גורלה של ספרות. ואולי אנו לא מדברים על אותו דבר?
|
|
|
|
|
את הסרט (חדש)
דדאלוס יום ראשון, 09/11/2003, שעה 21:28
בתשובה לאליס
הספר של פרס-רברטה פשוט נהדר. פולנסקי עשה לדעתי את כל השגיאות האפשריות בעיבוד הקולנועי: הוא מחק קו-עלילה שלם, ואם כבר אז הוא מחק את הקו הלא נכון. ג'וני דפ מעולם לא היה אנמי יותר, ומספיקה הצצה חטופה ב''שודדי הקריביים'' כדי לראות עד כמה הוא לא התאים לשם. לטעמי את העבודה הנהדרת שלו בעיבוד מעולה לספר עשה פולנסקי ב''תינוקה של רוזמרי''.
דוגמאות שאהבתי מאד של עיבודים קולנועיים רב-שכבתיים לספרים עמוסים לא פחות: קופולה ו''אפוקליפסה עכשיו'', סקוט ו''בלייד ראנר'', ריינר ו''הנסיכה הקסומה'' (כן, לדעתי סרט רב-שכבתי לא תמיד חייב להיות אפל וקודר).
ואפילו שאני מסכן בכך את צווארי בפורום הזה, אני חייב להודות שמאד מאד אהבתי את העיבוד של זמקיס ל''מגע'' של סאגאן - הוא הצליח, לדעתי, לשמר את הפיוטיות של הספר, ועל אף האילוצים המובנים בהשמטת פרטים עדיין נותרו שם, לפחות עבורי, אסוציאציות אינסופיות... :-)
יש גם סרטים נוספים בקטגוריה הזו שלצערי טרם קראתי את הספרים עליהם הם מבוססים, ולכן אני יכול להעיד רק על הסרט, למשל ''תפוז מכני'' של קובריק.
ויש גם סיפורים שהעיבוד הקולנועי רק עשה להם חסד, למשל ''האדם השלישי'' של קרול ריד. וזו לא רק דעתי, אלא גם דעתו של גרהם גרין, הסופר עצמו.
אפרופו גורלה של ספרות ועיבוד לקולנוע: לטעמי האישי, עיבוד מוצלח של ספרות נוצר *רק* כאשר הבמאי משכיל לא להיצמד בדייקנות אל המקור הספרותי, אלא להשמיט את אותם יסודות שעובדים רק בספרות, וליטול את החירות להוסיף את אותם יסודות שיכולים לעבוד רק בקולנוע. (''הנסיכה הקסומה'' הוא קצת יוצא דופן במקרה הזה, אבל אולי תודות גם לכך ששם התסריטאי הוא גם הסופר, שהירבה לכתוב לקולנוע גם קודם לכן)
|
|
|
|
|
ספרות-קולנוע (חדש)
לודביג יום שני, 10/11/2003, שעה 4:02
בתשובה לדדאלוס
שלום אליס (ודדאלוס),
האמת, שבדיון שנתפתח כאן לגבי עיבוד ספרות לקולנוע (דיון שאני מוצא מרתק) אני חש מעט כדג מחוץ למים, ומשתי סיבות: ((I הידע שלי על קולנוע וההיסטוריה/היסטוריוגרפיה שלו שואפים לאפס, ו-(II) אני בדרך-כלל שוכח רובו וכולו של סרט בין יום לבין שבוע לאחר הצפייה בו, מה שדרך אגב, דדאלוס, מעניק לגביי כורח לנתח סרט פחות מ-24 שעות לאחר הצפייה בו (היתרון היחידי בכך, הוא שכשאהפוך לזקן וסנילי אף אחד לא יחוש בהבדל משמעותי).
האמור לעיל נועד להסביר מדוע טיעוניי כאן עלולים להיראות נאים פילוסופית, אך אולי לא מבוססים דיים קולנועית/עובדתית, וכמובן אשמח להיות מתוקן במקרים כאלה ע''י מביני דבר.
אינטואיטיבית, אני נוטה לתמוך בכך שקולנוע כן מסוגל, ברמה כזו או אחרת, להעביר מספר רבדים. מצד אחד, קולנוע מוגבל יותר בכמות ה-''מקום'' הניתנת לו להעברת הרעיונות, בעוד ספרות, אם כך רצונה (ראה ערך פרוסט), פחות מוגבלת מבחינה זו. מצד שני, שפת הקולנוע, לפחות על פניו, נראית כפחות מוגבלת משפת האלפבית (ובמידה מסוימת אף כוללת אותה בתוכה) ומסוגלת לנצל מספר רב יותר של ''ערוצי קלט''.
ייתכן שאורך יריעה הוא בכל זאת ''תנאי רצוי'' (וודאי שלא מספיק וכנראה לא הכרחי) להעברת מספר רבדים, ושסרט, לכן, בנסותו לבצע זאת, חייב לנסות לעשות זאת בצורה הרבה יותר דחוסה ממה שאפשרי לקליטת בני-אדם נורמליים. אבל זאת היא רק מגבלה של פסיכולוגיה אנושית ולא של המדיום עצמו, ותמיד ניתן לראות אותו סרט שוב ושוב (או לקרוא את הפילוסוף Quine שוב ושוב) על מנת למצוא רבדים נוספים שהחמצנו. השאלה האם באמת ישנה רב-שכבתיות בספרים/סרטים מסוימים, האם זו היתה כוונת המחבר, והאם זה חשוב בכלל למה המחבר התכוון, היא כבר שאלה שחורגת מדיון קולנועי-ספרותי גרידא, ונוגעת לפילוסופיה של האמנות בכללותה.
בהחלט ייתכן שכל מה שאמרתי דלעיל הוא לגמרי טריוויאלי, ולכן אסיים בשתי יריות באפילה, ואשאל את דעתכם לגבי שני סרטים מבוססי ספרים:
1. לוליטה – ראיתי את שני העיבודים של הספר, הראשון של קובקריק ותוך היעזרות (כנראה מסוימת ומסויגת) בנבוקוב (כולל אם אינני טועה התסריט שהוא כתב בשביל הסרט), והשני זה עם ג'רמי איירונס (ואולי אני טועה כאן בשחקן – ראו התנצלות על בורות למעלה). אני אישית (לאחר קריאה של לוליטה) מצאתי את העובדה שקובריק עושה בעלילה כרצונו מרגיזה במיוחד, ואף לא תורמת להמחשת רבדים שהיו בספר (על אף שאולי כן מציגה רבדים קובריקיים שונים) – העיבוד החדש יותר היה מבחינתי הרבה יותר טוב.
2. The Long Goodbye ׁ(שלום לנצח?) – ספר במקור ע''י ריימונד צ'נדלר, שהפך לעיבוד שבו משחק אליוט גולד את פיליפ מארלו כאילו זה היה בלש סהרורי שאינו מסוגל לזהות גורד-שחקים כשזה נופל עליו. (הדבר היחיד המשעשע היו הסצנות עם החתול, שכלל איני זוכר שהיו בספר). בנוסף לכל הצרות שלא אמנה כאן, הסוף שונה בצורה שערורייתית. ייתכן שרוב האנשים יימצאו את הסרט הזה הרבה יותר מעניין מ-''The Big Sleep'' למשל, סרט ישן שמבוסס גם-כן על ריימונד צ'נדלר (לדעתי סרט מופת), אבל זה אולי מעלה את השאלה האם סרט צריך להישפט במנותק מן הספר עליו הוא לכאורה מבוסס, או בשילוב עימו.
|
|
|
|
|
ספרות-קולנוע (חדש)
דדאלוס יום שני, 10/11/2003, שעה 11:55
בתשובה ללודביג
אם אתה מרגיש כמו דג מחוץ למים זה הזמן לחזור אל דברי טייני הצב ולהמליץ לך על ''מחפשים את נמו''... ;-) מאידך, זכור שכולנו הדיוטים באותה מידה.
לגבי השאלה שלדבריך נוגעת בפילוסופיה של האמנות בכללותה , הנה מה שיש לפק''ד לומר על הסרט-בתוך הספר ב''ואליס'': ''ובכן, נצטרך ללכת לראות את הסרט שוב'', אמר קווין. ''אני הולך. תשעים אחוזים מהפרטים בסרט עוצבו כך, שהצופה יחמיץ אותם בפעם הראשונה, למעשה יחמיץ אותם רק באופן מודע: הם נקלטים בתת-מודע. הייתי רוצה ללמוד את הסרט פריים אחר פריים''.
ובמקום אחר: ''על פני השטח אין בסרט הזה שום הגיון שהוא. אם לא תחשוף את הרמזים התת-הכרתיים והשוליים, ותחבר את כולם יחד - לא תגיע לכלום. אבל הרמזים הללו נשלחו לראשך גם אם שקלת אותם ואת משמעותם באופן מודע, וגם אם לא''.
ואתה דווקא העלית דוגמה מעולה, שהיא פחות יריה באפילה ויותר יריה בסרט אפל, כי היריה היא זו שמאפשרת לומר ''שלום לנצח'', תרתי משמע. וזו דוגמה שיכולה לסגור מעגל בצורה מעניינת: אני בהחלט ממליץ לך לקרוא את ספרו של הנרי אונגר ''קולנוע ופילוסופיה'' (שממנו ציטטתי קודם), כדי להבין שהסצנות עם החתול לא נועדו רק לשעשע, אלא הוכנסו ע''י אלטמן במכוון למרות שלא היו במקור הספרותי על מנת לנהל דיאלוג על-קולנועי עם סרטים אחרים (''האדם השלישי''? נדמה לי, אבל אני לא בטוח) ובכך להטעין את הסרט במשמעויות חדשות ולהעלות שאלות נוספות/שונות מאלו שהיו קיימות בספר עליו התבסס.
ואת ''השינה הגדולה'' תמיד אעדיף על פני ''שלום לנצח'' אר ורק מפני שבוגרט (לא מיצ'ם!) הוא-הוא מארלו , או לכל הפחות סם ספייד... :-)
|
|
|
|
|
ספרות-קולנוע (חדש)
רני יום שני, 10/11/2003, שעה 15:53
בתשובה לדדאלוס
יומיים לא הייתי ליד המחשב וכבר מצאתם לכם נושא חדש להתפתל בו, יפה יפה.
אני מאד לא מסכים עם הטענה שסרטים, מעצם טיבם אמורים להיות חד שכבתיים. העובדה שרבים הם הסרטים מסוג זה אינה מלמדת דבר וחצי דבר, אלא על היוצרים שעשו אותם. ישנן דוגמאות רבות לסרטים רב שכבתיים, וחלק נאה מהן כבר הובא כאן. סרטיו של קובריק, אפוקליפסה עכשיו, קן הקוקיה, וכן - גם ''השינה הגדולה'', שלמרות היותו סרט נונסנס אמיתי (מישהו יכול לומר על מה בעצם הסרט?) הוא בה בעת מצליח לגעת בהרבה מאד נושאים. (ובאותה נשימה: ''הנץ ממלטה'').
ואם כבר בפולנסקי עסקינן: צ''ינהטאון ותינוקה של רוזמרי, סכין במים, הם כולם דוגמאות ליכולות הנפלאות של הבמאי הזה. דווקא את השער התשיעי הייתי משאיר בחוץ. למרות שהוא לא חסר ענין, הרי שזהו מסרטיו החלשים של הבמאי שאינו מעיד על יכולותיו.
|
|
|
|
|
ספרות-קולנוע (חדש)
אליס יום שני, 10/11/2003, שעה 20:58
בתשובה לרני
ערב טוב לרני,
ואם היתה צריך לכתוב, על מה הסרטים של קופולה ומילוש פורמן שהזכרת לעיל?
אני מניחה, שהיתה כותב, בין השאר,ובדרך מיוחדת שרק אתה יודע לעשות על
1. צד האפל של אדם,על טירן שמוסתר בתוכנו,על פיתוי... - אוקטבה ראשונה.
2. חופש פנימי, כבוד עצמי, מנהיגות,תקווה... - אוקטבה שנייה.
אני מסכימה שמונח רב/חד שכבתי לא היה מוצלח.אבל התשובה לדיון, אולי נמצאת בשתי שאלות תיאורטיות קיצונית:
1. האם לכל ספר ניתן למצוא במאי שיהפוך אותו לקולנוע(בשינויים המתחייבים, כמובן)?
2. האם כל סרט קולנוע ניתן לעיבוד ספרותי על ידי סופר שיתאים לכך?
|
|
|
|
|
ספרות-קולנוע (חדש)
רני יום שני, 10/11/2003, שעה 21:27
בתשובה לאליס
אני בכלל לא בטוח שאוקטבה ראשונה או שניה, או רב-שכבתי (ביטוי שגם אני השתמשתי בו) הם המונחים הנכונים לדיון מסוג זה. הכוונה אינה שיש קודם שכבה אחת ואז מגיעים לךשניה (או המשנית), אלא שכל התימות הללו מופיעות בסרט מסוים.
כך למשל, ב''בלייד ראנר'' הסרט הוא גם על מהות הזיכרון, מהות האני והדרך שבה הזיכרון בונה את האני, על הרצון לחיות (האנדרואידים שבסרט הם הדמויות הכי אנושיות שבו, כל מעשיהם נובעים מרצונם לחיות - הצורך הכי אנושי שקיים) .
בנוגע לשאלות - לא יודע. אלו הן שאלות מאד תאורטיות. העובדה היא שכבר היו ספרים סבוכים שהפכו לסרטים נפלאים (מישהו חשב שאפשר להביא אל הבד את ''אהובת הקצין הצרפתי'' של פאולס? ובכל זאת הסרט שיצא היה סרט מצוין שתרגם את המוחים הספרותיים לקולנוע ), ואני מניח שהתשובה היא שעם הבמאי הנכון אפשר לעשות פלאים.
אבל יש נקודה אחרת, שחשוב להדגיש:
כאשר ספר מסוים מעובד לקולנוע, או לטלוויזיה, או סתם למדיום אחר - הוא תופס חיים משלו. זו אינה העברה של הספר אל הבד, אלא יצירה עצמאית בפני עצמה - ויש להתייחס אליה ככזו.
|
|
|
|
|
בלייד ראנר ואחרים (חדש)
אליס יום שלישי, 11/11/2003, שעה 18:19
בתשובה לרני
ערב טוב לרני (וגם לדדאלוס),
אתם הזכרתם פה את ''בלייד ראנר'' כל כך הרבה פעמים, בהקשרים שונים, שזה מתחיל לסקרן אותי לראות כבר את הסרט, כי למען האמת, איכשהו לא שמעתי עליו.
לא ראיתי גם את ''אהובת הקצין הצרפתי'',למרות שקראתי את הספר פעמים.
אני מתארת לעצמי כי הטיעון שלך היה עוד יותר חזק אם משהו היה מעז לביים גם את ''MAGUS''.
|
|
|
|
|
הטיעון שלי מספיק חזק גם ככה. אבל אם את מתעקשת על דוגמא ממש חזקה, (חדש)
רני יום שלישי, 11/11/2003, שעה 18:49
בתשובה לאליס
אז הנה אחת: ''הדוד מאמריקה'' של אלן רנה, סרט מ 1980 כמדומני. הסרט כלל לא מבוסס על ספר אלא על מחקר מדעי. והסרט הוא סרט עלילתי, לא תיעודי. כפי שאמרתי: עם הבמאי והחזון הנכונים אפשר לעשות פלאים.
|
|
|
|
|
(חדש)
אליס יום שלישי, 11/11/2003, שעה 19:46
בתשובה לרני
אני לא מתעקשת, אתם פשוט התרגלתם פה באתר ללכת ראש בראש.
ההפך אני מודה לך על ההמלצות,ואם יתלווה לזה גם מאמר על ''בלייד ראנר'', אני רק אשמח.
|
|
|
|
|
אולי באמת יתלווה :-) יש דיבור. (חדש)
רני יום שלישי, 11/11/2003, שעה 21:00
בתשובה לאליס
|
|
|
|
|
אולי באמת תכתוב מאמר אודות בלייד ראנר, (חדש)
NY יום שלישי, 11/11/2003, שעה 18:41
בתשובה לרני
רני? לא הגיע הזמן?
(ועוד קלאסיקות מד''ב לא יזיקו...)
|
|
|
|
|
אולי באמת הגיע הזמן. הנה כפפה: (חדש)
רני יום שלישי, 11/11/2003, שעה 18:52
בתשובה לNY
דדאלוס ואני נכתוב מאמר משותף (או דו מאמר) על ''בלייד ראנר''. אני מניח שדדאלוס, כדיקולוג מושבע, יוכל לקשר להרבה תימות שאני לא מכיר, ואילו אני אוכל לדבר על הסרט כיצירה מרשימה, אבל לאו דווקא בהקשר הספציפי של דיק.
אגב, תימות דומות מופיעות גם ב''מתחזה'', ואפילו ב''דו''ח מיוחד'' - עוד שני סרטים דיקיים.
|
|
|
|
|
לכו על זה! (חדש)
NY יום שלישי, 11/11/2003, שעה 18:58
בתשובה לרני
|
|
|
|
|
;-) (חדש)
דדאלוס יום רביעי, 12/11/2003, שעה 9:26
בתשובה לרני
כפפות הן דבר טוב לחורף...
ואחד הדברים הנפלאים ב''בלייד ראנר'' (אליס: ברצינות, איך לא שמעת עליו עד כה?) הוא דווקא התנתקותו מהמקור הספרותי ובריאתו של עולם קולנועי חדש מופלא, גם אם לא בהכרח אמיץ (טוב, לאחר 11 פעמים או יותר של שכתוב התסריט והחלפת התסריטאי המקורי זה די בלתי נמנע, לא?)
|
|
|
|
|
דעתי האישית (חדש)
דדאלוס יום שני, 10/11/2003, שעה 21:40
בתשובה לאליס
1. לא
2. לא
(מדובר בשני מדיומים שונים, עם שפות שונות, הפועלים על הצופה/קורא באופנים שונים. היות ובשתי השאלות ציינת את המילה ''כל'', אני נאלץ להשיב בשלילה על שתיהן. אם היית מחליפה את ''כל'' ב''רוב'', הייתי צריך לחשוב הרבה יותר :-))
|
|
|
|
|
ספרות-קולנוע (חדש)
לודביג יום שני, 10/11/2003, שעה 17:33
בתשובה לדדאלוס
שלום לך דדאלוס,
אני מכיר את הספר אליו אתה מתייחס שכן היה לי אותו בעבר, אך על שום אופיי הנוטה להתחיל יותר מידי פתילי ספרים במקביל, מעולם לא התקדמתי בו יותר מאשר כמה עמודים...ועל כך אני מיצר.
לדאבוני (או שלא), מפברואר איני עוד ''בארץ הקודש'' (ומכאן שעות התגובה הביזאריות שלי), ועל-אף שהעברתי ספרים רבים עימי, הוא לא היה אחד מהם. על-כן, עד אשר אשוב לביקור, עיון בספר (אלא אם כן יש חלקים ממנו online) יצטרך, אני חושש, להמתין.
יחד עם זאת, וללא ידע מה נכתב על ''The Long Goodbye'' בספר המוזכר (דרך אגב, אני התייחסתי לגירסא שבה משחק אליוט גולד את מארלו – אני מבין מדבריך שיש גם אדפטציה עם רוברט מיצ'ם?) הייתי מעוניין (ועל סמך זיכרון גרוע, כאמור, שלרוב יכול רק לשחזר את ההתרשמות הראשונית ופחות את הסיבות לה) להסביר מה כה חרה לי בסיום הסרט לעומת הספר, ואני תקווה שאכן מה שאני מתאר לגבי שניהם אינו פרי דמיוני הקודח.
העלילה בספר: ''החבר של מארלו allegedly נרצח ומארלו יורק דם על-מנת למצוא מי עשה זאת. בסופו של דבר מתברר כי ''החבר'' ביים את מותו שלו וכל אותו הזמן ניצל את מארלו למטרותיו הלא כשרות. כשלבסוף ''החבר'' מגיע למשרדו של מארלו עם שמו החדש הבדוי וכולי, מארלו עושה את עצמו כאילו אינו מכיר אותו עוד, שכן ''החבר שלו, מבחינתו, אכן מת'' '' – בפואטיות הנפלאה הזו מתגלם לדעתי ה-''שלום לנצח'', שבו המוות המדומה הראשוני, הופך לכל צורך ועניין למוות אמיתי.
העלילה בסרט: ''מארלו נוסע בהתקף קריז (אך באדישות הקולית הרגילה) אל חברו ויורה בו למוות'' – סוף כזה, שלפי דעתי גוזל את כל מה שראיתי כעמוק בספר אינו טוב יותר מבחינתי מאותם סופי דיסני, שמשנים סופים להיות ''טובים'' (ראה ערך ''בת הים הקטנה''). סליחה אם אני מעט משתלח כאן, אבל צ'נדלר הוא אחד מהסופרים הכי אהודים עלי, וצריך סיבות ממש, אבל ממש, טובות כדי לשכנע אותי שעיבוד מעין זה של סיפרו (חתול, רקדניות עירום, סוף שערורייתי וכדומה) הוא פרשנות לגיטימית, לא כל שכן, עובדת (ועם כל הכבוד לאלטמן ואונגר, שכמובן אשמח לשמוע ממך את פרשנותם). (ודרך אגב, בוודאי שיש הבדל בין במאי שרק משנה סופים ומותיר את היתר בעינו (שזה מישהו שכלל לא צריך להיות במאי) לבין במאי שבאמת מבצע פרשנות מקורית – יחד עם זאת, יש פרשנויות שניתן לטעון לגביהן שהן לחלוטין מנותקות מן המקור, או אף חוטאות לו או נחותות ממנו).
|
|
|
|
|
אז הנה לך סיבות טובות. ממש טובות (לדעתי...) (חדש)
דדאלוס יום שני, 10/11/2003, שעה 21:34
בתשובה ללודביג
שלום לודביג (על שם הפילוסוף או המלחין?),
אני חייב להודות שקראתי מעט מאד משל צ'אנדלר ושל דשיאל האמט, וזה גם היה די מזמן. גם את ''שלום לנצח'' ראיתי רק פעם אחת, די מזמן. אבל את ''האדם השלישי'' של קרול ריד אני כבר מכיר טוב יותר. לכן, ברגע שפירטת לגבי הסיפור וההבדלים בינו לבין הסרט, הפעלת עלי *בדיוק* את אותו אפקט שרוברט אלטמן התכוון אליו! כי העלילה של ''שלום לנצח'' הקולנועי היא שכפול מושלם של ''האדם השלישי''! בשני הסרטים מדובר על ידיד שנבגד ע''י חבר ילדות שסרח לעולם הפשע. החבר הבוגד מביים את מותו, אולם ידידו משכבר הימים מנסה להתחקות אחר גורלו עד שהוא מבין את פשר הבגידה, וסופו של הבוגד להיהרג בירייה ע''י החבר הנבגד.
כעת: אפשר לומר על אלטמן הרבה דברים, אבל להאשים אותו ב''סיומים סטייל דיסני'' לא יהיה דבר נכון. כיוון שאינני מכיר היטב את ''שלום לנצח'', איני יכול להביע את דעתי האישית לגביו, אבל אונגר האיר (שוב) את עיני כאן בפרק בו הוא דן בקולנוע הפטאליסטי: סצנת הסיום של שני הסרטים זהה לחלוטין (איש/ה מהלכת לאורך כביש ישר בין שתי שדרות עצים, דמות ראשית מופיעה ליד/בתוך ג'יפ, המבטים מצטלבים, התעלמות והאיש/ה ממשיכים בדרכו/ה. סוף). אלטמן משכפל את ריד. אבל לא רק בסצנת הסיום, אלא גם בפתיחה, וזו בדיוק הסיבה שאלטמן נדרש לחתול, שלא היה קיים במקור הספרותי: ''מאחר שזוהי הפעם הראשונה בהחלט שסרט על בלש פרטי נפתח בהופעת אורח של חתול, אין אני עומד בפיתוי לשאול: *מדוע* הסרט נפתח כך? זוהי שאלה טבעית, כיוון שרגע הפתיחה ורגע הסיום של סרט הם הגבולות המגדירים את תכולת המערכת כולה...''. החתול, לכן, הוא החוליה המקשרת אל ריד, כי ''ראשית, משום שבאופן זה מסגיר לנו הבמאי את סודו של הסרט. הוא מפקיד בידנו את קצה החוט המוביל לסרט של קרול ריד. ושנית, משום שהחתול עובר חוויה של בגידה, ובגידה היא מילת הצופן של הסרט. של איזה סרט? של שניהם כמובן!''
לכן, כך ''עלה בידי אלטמן לבנות את המערכת הפטאליסטית המושלמת, ומערכת זו נשענת על שני סרטים שאנו מוזמנים להקיפם במבט אחד. הוא לא ברא סרט פטאליסטי, הוא ברא *מבט* פטאליסטי!''
בהתאם לראיה זו, וכיוון ש''אלטמן משחזר מבנים שלמים מתוך סרט שנעשה שני דורות לפניו. הוא אינו מכפיל סצנה, הוא מכפיל סרט'', נראה לי בהחלט מובן מדוע אלטמן שינה את המפגש הסופי בין הבוגד והנבגד, ומדוע זה היה *הכרחי* שמארלו יהרוג *בפועל* את ידידו, בדיוק כמו שהארי ליים נהרג בירית אקדח ב''האדם השלישי''. אלטמן אמר מבחינה קולנועית דברים שלא היו בסרט, אבל הפטאליזם הזה יכול להדהד רק בראשו של מי שמכיר את ''האדם השלישי'' – פטאליזם של הבלתי נמנע, רגע כבר הייתי בסרט הזה פעם...
ולסגור עוד נושא קטן שהעלית בסוגריים: אליוט גולד הוא מארלו ב''שלום לנצח''. כשאמרתי שעבורי בוגארט – ולא רוברט מיצ'ם - הוא ה-פיליפ מארלו, התכוונתי לשתי הגרסאות של ''השינה הגדולה''. (ומובן שבוגארט הוא גם ה-סם ספייד ב''הנץ ממלטה''. בכלל, קל לראות שאני מסמפט מאד את בוגארט, לא?)
|
|
|
|
|
קודם כל ממש מומלץ לראות את ''שלום לנצח'' של אלטמן (חדש)
רני יום שני, 10/11/2003, שעה 21:57
בתשובה לדדאלוס
והסרט הספציפי הזה הוא דווקא דוגמא מצוינת לדיון הזה. אלטמן לקח את ספרו של צ'אנדלר (ואת עולמו) ועיבד אותו באופן הכי אנטי צ'אנדלרי שאפשר. אליוט גולד הוא אנטי גיבור מושלם, התקופה היא שנות השבעים העליזות (ובעצם שנות השישים ורוחן מקרינות המון על מה שקורה בסרט), ובנוסף להיותו עיבוד לספרו של צ'אנדלר, זוהי גם אמירה על התקופה בה נעשה הסרט.
וכל זה בא לללמד שכאשר מגיע במאי עם חזון משלו, לא משנה עד כמה יתרחק מהיצירה עליה הוא מתבסס, הסרט יהיה יצירה מרשימה בפני עצמה.
|
|
|
|
|
אז הנה לך סיבות טובות. ממש טובות (לדעתי...) (חדש)
לודביג יום שלישי, 11/11/2003, שעה 10:57
בתשובה לדדאלוס
שלום דדאלוס,
לודביג אינו פילוסוף ואינו מלחין, אלא הבלש המפורסם לודביג גראנולה.
לגבי בוגי, גם אני מסמפט אותו, ובייחוד בגלל הנוכחות המארלואית שלו העוברת גם בסרטים בהם הגיבור הוא כלל וכלל לא פיליפ מארלו (כמו סם ספייד בהנץ ממאלטה, או ניק בקזאבלנקה). זו אחת הסיבות מדוע ליהוקו של אליוט, אותו רני רואה כחיובי, ושינוי התקופה לשנות השבעים העליזות ממש איכזב אותי, אבל ייתכן שפה כבר מדובר על ''על טעם ועל ריח''. מעבר לכך, אני חייב להודות שעל אף שגם קראתי את ''האדם השלישי'' של גרין (שהיה בעבר אחד הסופרים האהובים עליי) וגם ראיתי את הסרט, כל זאת היה ממש מזמן ולא נותר בי שמץ של זיכרון לגביהם...
למרות זאת, למיטב זכרוני סגנונם של גרין וצ'נדלר הוא שונה מאוד זה מזה, (ואף של צ'נדלר מהאמט דרך אגב) ומבחינתי הציניות השנונה (ואף הפואטיות הכתיבתית של צ'נדלר ככלל) הוא אחד הדברים העיקריים שקשה אך יש לנסות להעביר לקולנוע. כפי שאני מבין גם ממך וגם מרני זה כלל לא מה שאלטמן ניסה לעשות, ומכאן נובעת אי ההסכמה ביני לאלטמן, תהא פרשנותו מיוחדת, מעניינת (ומתכתבת) למישהו אחר מלבדי כמה שתהא.
ואולי אני שופט אדפטציות על-פי טעמי האישי מידי ולכן מחמיץ (במכוון או שלא) דיעות ופרשנויות של אחרים...
|
|
|
|
|
על לוליטה (חדש)
אליס יום שני, 10/11/2003, שעה 21:10
בתשובה ללודביג
בוקר טוב לודביג,
לדעתי, הדבר החשוב ב''לוליטה'' שנבוקוב גרם לקוראים להרגיש דברים שאפריורי נחשבים לפסולים.
הסרט (העיבוד השני) לא מעביר את ההרגשה בכלל, הכל נעצר בגובה העיניים.
לא ראיתי את העיבוד של קובריק.
יום נעים.
|
|
|
|
|
על לוליטה (חדש)
לודביג יום רביעי, 12/11/2003, שעה 6:22
בתשובה לאליס
ערב טוב אליס,
אני לא בטוח שדווקא הלגרום לקורא להרגיש דברים שאפריורית נחשבים לפסולים היתה מטרתו (אף אם זאת בסופו של דבר כן עובר לקורא), אלא לגרום לקורא להזדהות עם אהבה שהיא על גבול האובססיה, אהבה בלתי אפשרית שבסופה כל קורא בעל רגישות כלשהו נאלץ לרחם על הומברט הומברט. הסתירה בין האובססיה של הגיבור המשכיל ללוליטה שלו, אשר כל מחשבותיו וחייו מוקדשים לה, ועם זאת האדישות הילדותית הבלתי-מודעת שלה היא אחד הניגודים היותר מומחשים ובצורה גאונית ורב-שכבתית כמה שרק אפשר. והרעיון דלעיל המעט יותר מורכב לדעתי, ייתכן שכן עבר בסרט.
|
|
|
|
|
זהירות ספוילרים! (חדש)
עודד יום שישי, 07/11/2003, שעה 23:15
אני לא הבנתי כמה דברים:
האם ניאו מת בסוף?
מה קרה לכל הסמית'ים?
ולמה לעזאזל שמו שיר של מזל טוב בסוף?
|
|
|
|
|
אז ככה (זהירות, ספוילרים עצבניים ביותר המגלים את הסוף) (חדש)
רני שבת, 08/11/2003, שעה 0:15
בתשובה לעודד
1. ענין של זוית ראיה: ניאו מת, אבל לא ממש. ממש כשם ששום דבר בסרט הזה אינו בטוח, כך גם מותו של ניאו (והבט בעיניה של סאטי בסוף הסרט).
2. מה שקרה לניאו, או שלא.
3. חידה. גם לי אין מושג למה שרו שם: ''מזל טוב, מזל טוב, שאנטי, שאנטי''. אולי כדי לאזן קצת את כל התימות הנוצריות שבסרט.
|
|
|
|
|
הכל בא על פתרונו, השאלה היא מה שואלים (חדש)
ירון שבת, 08/11/2003, שעה 10:35
תוך כדי הסרט (בחלק הראשון המשעמם להחריד) חשבתי שחבל שקראתי את כל הביקורות כי עכשיו אני בא טעון בדעה מוקדמת (כאילו שלא הייתה לי כבר מסוף הסרט הראשון), ואמרתי- הסקרנות הרגה את החתול. אך כשבסוף הסרט הופיע החתול הבנתי לתדהמתי שזה בעצם להפך- החתול הרג את הסקרנות, וגם אם יהיה סרט רביעי, אני לא אממן את בתי הקולנוע בארץ.
אבל, חשוב מאוד לשים לב לכמה פתרונות שהסרט הזה מספק לנו:
1)ניאו לא מת, הוא נצלב במלוא המשמעות הנוצרית של המושג.
2)הסרט פתר את בעיית הסובסטנציה של ועידת ניקיאה. בעיה עתיקת יומין שדנה ביחסין בין הבן והאב, בין היוצר והגואל. והנה הפתרון: הבן אינו עשוי מהחומר של האב, ניאו אינו תוכנת מחשב בעלת כוח אין סופי, כוחו האין סופי של ניאו הוא תוצר של האמונה. ניאו הוא המאמין האולטמטיבי- אותו אחד שרק כוח האמונה (וברוח הפרשנות העכשווית לנצרות- גם האהבה), יכולים להביא את המאמין למפגש עם יוצר עולם.
3)''החוץ'' תמיד קיים, ותמיד יהיה מי שיצור לו צורה. גם לאחר שנשתחרר מהעולם ''הזה'', עולם האשליה, נגלה שיש ''חוץ'' שיכול להיות מובן רק דרך קטגוריות אנושיות. ולכן טעה וויטגנשטיין שאמר שאם נשתחרר, עלינו לזרוק את הסולם ולהישאר בשתיקה. וגם טעה בודהא, שטען שאין חוץ כלל, ושכל דיבור על חוץ נובע מחוסר הבנה של השפעת המילים והשפה על התודעה. אם בודהא היה צודק ניאו היה צריך לאיין את עצמו, ועל ידי כך גם את העולם, על ידי טכניקות של מדיטציה ועל ידי כך לגאול את אנשי העולם מיסוריי קיומם חסר המשמעות. או לפחות להפוך לבודיסטווא, אשר עוזר להם לגלות את האמת בעצמם.
4)מכיון שהחוץ קיים, הוא יכול להיות בצורות שונות כתלות בעולם המושגים של יושביו, ועדיף שהם יהיו נוצריים כי רק אז הן יוכלו להבין את המשמעות של המחשת המטאפורה של הגיהנום השוכן תחת העולם ושמי הזוהר שמעל העננים. כי אם הם לא היו שותפים לאמונה הזאת הם לא היו יכולים להבין את שדידת הגיהנום של שלושה ממאמיניו של ניאו (זכר לשלושת ימי השדידה של ישו, או שלושת המלכים המאמינים..), שאוזנה על ידי עלייתו אל מעבר לעננים (דבר שמזכיר דווקא את עליית מוחמד אל האלוהים)
5)האוראקל יצאה מתוך ''הסיפור שאינו נגמר'', או לפחות מושפעת ממנו בצורה ברורה- ''אין שם כלום בחוץ''''החושך משתלט''. טוב, כנראה היא רגילה לחיות בעולם של מטאפורת מומחשות.
6)מר סמית אינו אלא מר סמית מ ''1984'', רק כאן הוא מפסיד ושם הוא ניצח. כנראה היה באמת צריך לחכות לניאו, ולא לסתם אחד שמנסה לחשוב.
7) הסרט פתר, גם אם באופן בעייתי ולא מקובל כלל לאור ציצמום זמן המסך שהוקדש לכך, את הבעייה המטרידה ביותר- בעיית מוניקה בלוצ'י- עדיף שתשתוק ותראה את נפיחות שדייה מאשר שתדבר. ועוד דבר, גם אם אתה חושב שהשגת בחורה, תמיד יהיה צרפתי שהיא תעדיף להיות איתו, גם בגיהנום.
8) וגם את בעית הפמיניזם- נשים מסטוליות יודעות גם יודעות להטיס חלליות תת קרקעיות בתוך צינורות תחזוקה ולהציל את האנושות מכלייה. אה, וגם ילדים (בני 16 או 18)
9)לא צריך ללמוד באקדמיה צבאית בכדי להיות מפקד אוגדה של רובוטריקים, או משהו כזה.
10)אקדחים נופלים לאט. הפיתוח האבולציוני הטבעי הוא מבולט טיים לפיסטול טיים.
11) אי אפשר להחזיר מהמתים את אותה אישה פעמיים. אי אפשר וגם לפעמים לא כדאי ולא צריך (למה לך..)
12) אפשר לבזבז חצי סרט על דיבורים וחצי שני על קרב אחד. ככה זה גם בחיים
13)בממלכתו של איש הרכבת (לא השכן שלך, נהג הרכבת מקו אשדוד-חיפה), מזוודות נעלמות מהרציף כאשר מתחלפת סצינה.
14)מחוץ למטריקס יש לאנשים הממשיים שני חורים בעורף, לא אחד. לכן הסרט הראשון טעה והטעה ולא הציג נאמנה את המציאות כמו הסרט השלישי. או שמה בסרט השני היינו צריכים לראות את התפתחות החור השני. (אולי כדאי לעשות על זה סרט נוסף??)
15)כשהתותחים רועמים לשווא, המוזות (הרייבים) שותקים.
16)לטאות מרובות רגלים ממוחשבות מתנהגות כמו להקות דגים ולוקח להם זמן להבין מי יורה עליהם. הם גם מתקשרות עם המקור שלהם על ידי צלחות לווין. ידעתם את זה?
17) אם תגדל זקן לא יזהו אותך. אך עיוור עם ראיה פנימית יוכל גם יוכל.
18) מי שלא ראה את שמחת הניצחון של נער לא ראה שמחה מימיו.
19)לסיום (זמני, בקרוב ה''טעינה מחדש'' ואולי גם ה''מרד'') היו חכמים שהצליחו לצאת מהטריקס ללא בעיה- הם פשוט קמו והלכו עוד לפני ההפסקה, ולא חזרו לעולם (לאולם)
|
|
|
|
|
וכמו שהבטחתי - טעינה מחדש (חדש)
ירון שבת, 08/11/2003, שעה 11:01
בתשובה לירון
שמתם לב שכל ה''טבע'' הצטמצם לדמותו של חתול שהופיע פעמיים (או ארבע פעמים) בסרט הראשון ובזה האחרון? איפה הארגונים הירוקים?
|
|
|
|
|
הכל בא על פתרונו, השאלה היא מה שואלים (חדש)
לודביג שבת, 08/11/2003, שעה 11:20
בתשובה לירון
ולזה אוכל רק לומר:
Fair Dinkum ויישר כוח!
|
|
|
|
|
נראה לי שנשבר כאן שיא: (חדש)
NY שבת, 08/11/2003, שעה 15:41
המספר הגדול ביותר של התגובות הארוכות ביותר...
תגידו, חבר'ה - רק מאטריקס הולך, או שיש סיכוי לשכנע אתכם לכתוב טקסטים באורך דומה גם על נושאים אחרים? כי אם יש, מאד אשמח לקבל מכם מאמרים לאתר. רצוי אודות ספרים, אמנם, אבל גם עם סרטים (של מד''ב ופנטסיה, כמובן) נחיה.
מה אומרים?
(אודות הגשת מאמרים לאתר ראו כאן: http://www.sf-f.org.il/story.php3?id=191)
|
|
|
|
|
יאללה דדאלוס, תרים את הכפפה :-) יהיה מעניין להיות במגיבים אליך (חדש)
רני שבת, 08/11/2003, שעה 16:36
בתשובה לNY
לשם שינוי.
|
|
|
|
|
נראה לי (חדש)
גרומיט שבת, 08/11/2003, שעה 18:10
בתשובה לNY
שככל שהסרט להגני יותר, כך עולה גם רמת ליהוגם של המגיבים. (-;
( * כותב שורות אלה מבקש לסייג את דבריו ולציין שהוא ראה רק את שני הסרטים הראשונים, ומסיק מהם על רמת הברברת של מספר שלוש).
|
|
|
|
|
וזה היה, אכן, ליהוג רציני מאד. (חדש)
שלמקו שבת, 08/11/2003, שעה 18:59
בתשובה לגרומיט
כמעט וחבל שהוא נעשה כאן, בקליקה הסגורה של מגיבי האתר (;-). היה אפשר רק לחשוב מה היה קורה אם הדיון הזה היה מתרחש בעין הדג, היכן שישנם כמה פלצפני-בית רשומים, ותמיד יש מישהו שיכול (ורוצה!) להתווכח עם טענות פילוסופיות.
(זאת, דרך אגב, הייתה הזמנה להעלות את הטענות הללו גם בעין הדג: http://www.fisheye.co.il/story_1834 . שם עוד לא היה דיון כזה)
|
|
|
|
|
ואתה יותר ממוזמן להשאיר להם את הלינק של הדיון פה. (חדש)
רני שבת, 08/11/2003, שעה 20:06
בתשובה לשלמקו
שיצטרפו לכאן - אם הם רוצים.
|
|
|
|
|
בוצע (חדש)
שלמקו שבת, 08/11/2003, שעה 21:18
בתשובה לרני
אם כי, כפי שאני מכיר את ניר, העברת דיונים של עין הדג לאתר האגודה תגרום לו התמוטטות עצבים קלה.
|
|
|
|
|
התמוטטות עצבים? אולי. (חדש)
NY שבת, 08/11/2003, שעה 21:22
בתשובה לשלמקו
אבל אנ'לא בטוח שאצלי.
|
|
|
|
|
תתפלא. (חדש)
שלמקו שבת, 08/11/2003, שעה 21:32
בתשובה לNY
|
|
|
|
|
ובכן, שני דברים: (חדש)
NY שבת, 08/11/2003, שעה 22:47
בתשובה לשלמקו
א. אני מבקר תדירות בעין הדג.
ב. כאן, ידי שלי על המחק.
ודי לחכימא.
|
|
|
|
|
(חדש)
MYKE שבת, 08/11/2003, שעה 18:00
זו דעתי האישית על הסרט :
נהניתי מהסרט השלישי מאוד, יותר מהסרט השני אך פחות מהראשון.
הסרט היה מהנה לכל אורכו, ללא סצינות משמימות כמו בשני.
הקרבות בסרט השלישי הם בקנה מידה אפי, קרבות חסרי סיכוי בהם הגיבורים מראים אומץ רב והקרבה, כמו שקרבות צריכים להיות בסרטים.
הקטעים בהם ביין מדבר בדיוק באותו סגנון דיבור כשל סמית' השאירו עלי רושם רב ורצון לחקות את הוגו וויבינג בעצמי (לא הלך לי כל כך).
הסוף היה הולם ומרשים, ואם מישהו יודע מה מקור הילדה סאטי (מהמיתולוגיה ההודית ?) אז בבקשה שיפרסם זאת.
בקיצור - למי שאהב את הסרט הראשון, שווה ללכת לשני רק בשביל לראות את השלישי.
דרך אגב : המטריקס טרילוגיה מדהימה לדעתי - אהבתי את שלושת הסרטים מאוד. רק רציתי לציין את זה , כניגוד לכל הביקורות הקטלניות האופייניות שמתפרסמות בכל מקום.
|
|
|
|
|
סאטי (חדש)
MYKE שבת, 15/11/2003, שעה 12:13
בתשובה ללודביג
הםם.... אז מי היו אבא ואמא של סאטי בסרט ?
דאקשה היא אימה של סאטי אז מי הוא אביה ?
ואיך שיווה קשורה לעסק הזה (בתוך המאטריקס) ?
|
|
|
|
|
גם אני (חדש)
עודד יום שלישי, 11/11/2003, שעה 11:28
בתשובה לMYKE
אהבתי את הטרילוגיה מאוד
ודרך אגב היה bullet time בקטע עם האגרוף שניאו הביא לסמית'
|
|
|
|
|
חבל. ממש חבל... (חדש)
איה (אחפ''י) שבת, 08/11/2003, שעה 18:44
מהסרט הראשון ממש ממש לא התלהבתי, ממש על גבול בין ''לא מחבבת'' ל''שונאת''.
הרעיון של המטריקס יכול היה להיות סרט מדהים ולא היה. ועל כך אני אומרת חבל.
לגבי השני: ניסיתי והקדשתי 10 דקות עד שהתייאשתי. היה משמים ביותר. לכן אני חושבת אם בכלל כדאי לי לראות את השלישי.
ולבוא לקולנוע ללא ציפיות כמו שפה ושם אומרים, אני לא מבינה את הרעיון. בודאי שאבוא לקולנוע עם ציפיות ולא משנה איזה סרט. כל עוד אני משלמת כסף יש לי ציפיות :-)
לסרט אקשן עתיר פעלולים אני יכולה תמיד לשכור או להוריד. לקולנוע אני מגיעה כדי לראות סרטים טובים ולאף סרט של אף בימאי או תסריטאי אין ''הנחה'' מבחינתי.
וסליחה אם אמרתי דברים שנאמרו, התעצלתי לקרוא את כל התגובות. סולחים לי? :-)
|
|
|
|
|
חבל. ממש חבל... (חדש)
לודביג יום ראשון, 09/11/2003, שעה 6:15
בתשובה לאיה (אחפ''י)
א. לא ברור לי מדוע את מצפה שנגיע ל-''סולחים לי?'' אם את לא נוהגת לקרוא תגובות עד הסוף או לראות סרטים עד תומם. את לא מאמינה ב-נאה דורש, נאה מקיים?
ב. תתני לסרט השלישי דקה אחת בלבד ותראי אם את רוצה להישאר בו אם לאו.
|
|
|
|
|
התגובה שלי היתה נוגעת למאמר עצמו... (חדש)
איה יום ראשון, 09/11/2003, שעה 17:13
בתשובה ללודביג
ולא לכל תגובה שנכתבה אחר כך. אמרתי את דעתי כי היא דעתי, בין אם מישהו כבר חשב כמוני בעבר ואם לאו. ואני בטוחה שאלו שאני מחשיבה את דעתם קראו את הודעתי.
|
|
|
|
|
דווקא אהבתי (חדש)
נעם יום ראשון, 09/11/2003, שעה 9:58
אני הלכתי לסרט בידיעה שהסרט הזה יהיה גרוע, בערך באותה רמה כמו רילודד, אבל בכל זאת הייתי חייב לראות מה קורה בסוף. הופתעתי ובגדול. זה היה אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בזמן האחרון, והוא מצליח, כמו הראשון, לגשר בצורה נאה בין פילוסופיה לאקשן. סצינת הקרב האחרונה בין ניאו לסמית' הצליחה בזה במיוחד: על היותה סצינת אקשן מרשימה אי אפשר להתווכח, וגם אין ספק בליבי שפריים האגרוף ייכנס להיכל התהילה ביחד עם הקרב עם הסמיתים ברילודד וההתחמקות מכדורים בראשון, אך בקרב נחשפים גם כמה מהרעיונות הפילוסופיים הכי חשובים בטרילוגיה; בראש ובראשונה, רק ע''י קיבול האוייב שלך תוכל להגיע לשלום, תוכל לנצח.
ועל הנצרות: בטרילוגיית מטריקס השתמשו כבר במרכיבים של הרבה דתות, ביניהם דתות שכבר חלפו מן העולם. האם אתם רוצים לומר לי שמדובר ביצירה מיסיונרית גם לגבי כל הדתות האלה?
|
|
|
|
|
אז ראיתי אתמול (חדש)
יעל יום ראשון, 09/11/2003, שעה 10:19
בסך הכל נהניתי מהפיצוצים והאקרובטיקה. הסוף היה מאכזב מאוד. ציפיתי למשהו הרבה יותר מתוחכם מזה.
ומילא הסוף הלא מתוחכם, אבל גם יותר מדי שאלות נותרו פתורות. לא הבנתי בכלל איך ניאו הורס מכונות מחוץ למטריקס, הקטע של תחנת הרכבת היה דפוק ומיותר לחלוטין, המלה ''אני מאמין'' חזרה קצת יותר מדי פעמים, המוות של טריניטי היה כל כך דפוק עד שאפילו רגשנית שכמוני לא הזילה דמעה (למרות שהיה נחמד לראות את ניאו מביע רגש לשם שינוי) - ונראה שרק אני ראתה מחווה דפוקה למלך ארתור אחרי הקטע של ה''צליבה''.
באמת חבל. אנשים שופכים ימבה דולרים על שני סרטים. לא יכולים להשקיע עוד קצת ולדאוג לכך שהסיפור יהיה נורמלי?
|
|
|
|
|
מה ראה בלהיות קצת חיובי? (חדש)
שרי יום ראשון, 09/11/2003, שעה 14:39
ראיתי אתמול בערב את הסרט. אני ממש לא יודעת מה הבעיה של כמה מהאנשים כאן. אבל אני מצאתי את הסרט מרתק ובטח לא ארוך מידי. לא יכולתי להוריד את העניין מהמסך לרגע לאורך כל הסרט ונראה שכך גם כל האנשים סביבי, עובדה! לא שמעתי אפילו פלאפון אחד. (מה שהייתי אומרת שהוא דבר מזה נדיר בסרטים). לא יודעת מה כל כך אכפת לכם מאיפה גנבו או ''השאילו'' קטעים. ואני תמיד חשבתי שבאים לראות סרט כדי להנות. נכון, הסוף היה קצת מבאס, אבל זה החיים.
יעלה לסרט הבא!
|
|
|
|
|
מה רע בלהיות קצת ביקורתי? (חדש)
לודביג יום ראשון, 09/11/2003, שעה 15:14
בתשובה לשרי
הבעיה של כמה וכמה מהאנשים כאן מתוארת בפרוטרוט על-ידם, כך שלא ברור לי מה לא ברור. מלבד זאת, על-אף שלא שמעת אף פלאפון, קשה לי להאמין שכל האנשים האחרים היו באמת כה מרותקים - ולוודא זאת היה אפשר רק על-ידי כן הפניית הראש מידי פעם לכיוונם, וספירה זמנית של כל הראשים המכוונים אל המסך. הטיעון העיקרי כנגד הסרט בתגובות שדלעיל ממש לא היה זה שהם ''השאילו'' קטעים. וכן, באים לסרט כדי להינות ורוב המקטרגים ואני ביניהם לא נהננו כלל, אלא חשנו משועממים במהלך הסרט ומרומים בסופו. אולי לא כל אחד מוכן לקבל כל בולשיט באופן בלתי ביקורתי ו''להתקדם'' לסרט הבא. ללא ביקורת וללא למידה ממנה קשה לי לראות כיצד אפשר להתקדם, וכנראה מי שחושב שיש טעם לכתוב ביקורות על סרטים ועל בכלל, מאמין שהאדם הוא יצור אקטיבי וחושב (an agent) ולא מכונה פאסיבית לעיבוד אוטומטי של קלט סנסורי.
|
|
|
|
|
תגובה,ל-מה רע בלהיות קצת ביקורתי? (חדש)
שרי יום ראשון, 09/11/2003, שעה 22:01
בתשובה ללודביג
קראתי את ההערות הקודמות שלך. משום מה יש הרגשה שבאת לסרט רק כדי למצוא הערות שליליות. לדעתי זה היה ברור שהסרט אינו סרט בעל משמעויות עמוקות, אלא פשוט סרט פעולה וטכנולוגיות מתקדמות של מחשב. אם חפשת משמעויות עמוקות בסרט, אז לדעתי טעית מאוד. ואם אתה כבר מדבר על סרטים מפתיעים אותך, אז מה ציפית מסרטים שהם חלק שני ושלישי. זה כמו שתצפה לראות המשך לסרט היום השלישי, או האלמנט החמישי ותצפה שיפתיעו אותך. אתה חושב שאם יעשו המשך לחוש השישי תהיה שוב מופתע? אז אתה טועה מאוד. יש סרטים שבאים להיות קלילים (גם אם מידי פעם דוחפים כמה רעיונות אונבירסלים) ויש סרטים כמו החוש השישי, והאלמנט החמישי שמפתיעים אותך.
אני מסכימה שיש מקרים רבים שכדי להיות בקורתי, אבל סרט שלישי בסדרה? באמת ציפית שיפתרו לך את כל תעלומות החיים? באמת ציפית לחידושים ודברים מפתיעים? אז לדעתי באת לסרט עם ציפיות ממש לא נכונות. אני באתי לסרט בצפייה לאקשן ומוזיקה טובה. לא לעומק ותשובות לחיים.
(מספיק בקורתי?)
|
|
|
|
|
מה, אף פעם לא נתקלת בסרט שני או שלישי שהיה ממש טוב? (חדש)
רני יום שני, 10/11/2003, שעה 16:00
בתשובה לשרי
כי אם היית רואה את המשכי ''הסנדק'' או ''הקשר הצרפתי'', או את טרילוגית ''מלחמת הכוכבים'' המקורית, או סתם סרטי ג'יימס בונד, יכול להיות שהטיעונים שלך לא היו מחזיקים מים. חבל לזרוק הערות מבלי שיודעים על מה מדברים.
|
|
|
|
|
מה, אף פעם לא נתקלת בסרט שני או שלישי שהיה ממש טוב? (חדש)
שרי יום שני, 10/11/2003, שעה 20:57
בתשובה לרני
רק לידיעתך, ראיתי את כל מלחמת הכוכבים וראיתי את הסנדק. מצאתי את הסנדק מעצבן וממש לא הפתיע אותי. נכון מלחמת הכוכבים המקורית היא סדרה טובה מאוד, אבל לא מצאתי חידושים מיוחדים בסרט השני והשלישי. סרטי ג'יימס בונד, מקורי? אתה רוצה להגיד לי שהסרט האחרון הפתיע אותך? ידעתי את הסוף כבר די מהר וחוץ מזה כל סרט עומד בפני עצמו!
וכן אני יודעת על מה מדברים, אז אני אזרוק כמה הערות שבה לי!
|
|
|
|
|
מי דיבר על חידושים? דיברו על איכות (חדש)
יעל יום שני, 10/11/2003, שעה 23:14
בתשובה לשרי
''האימפריה מכה שנית'' ו''שובו של הג'די'' הם פשוט סרטים טובים שאינם נופלים ברמתם מ''תקווה חדשה'' (הראשון), ויש הטוענים שהם עולים עליו.
מאחר ש''תקווה חדשה'' לא היה סרט פילוסופי רב משמעות, אף אחד לא ציפה מהמשכיו להיות סרטים פילוסופיים רבי משמעות.
אבל המטריקס הראשון היה סרט פילוסופי רב משמעות (ולא משנה כרגע הרמה של הפילוסופיה הזו) ועשוי היטב, ואנשים ציפו מההמשכים להיות גם סרטים פילוסופים עשויים היטב ולא ערימה של בולשיט!
ומה שמרגיז כאן זה שעם כמות הכסף שהיתה להם לשים על הסרטים, הם יכלו להקדיש יותר תשומת לב לתסריט ולהוציא מוצר טוב בהרבה, שמשפט המחץ בו הוא לא: ''אני בוחר לעשות את זה''.
|
|
|
|
|
מה, אף פעם לא נתקלת בסרט שני או שלישי שהיה ממש טוב? (חדש)
שגיא יום רביעי, 12/11/2003, שעה 3:04
בתשובה לשרי
האימפריה מכה שנית ושובו של בג'די לא חידשו הרבה?????? נכון, נכון... כולנו ידענו עוד קודם שויידר הוא אביו של לוק ושליאה היא אחותו...
|
|
|
|
|
לא חידוש עלילתי, חבוב. (חדש)
שלמקו יום רביעי, 12/11/2003, שעה 6:08
בתשובה לשגיא
סרט שבו אין חידוש עלילתי הוא לא ממש סרט שהיינו רוצים לדבר עליו.
|
|
|
|
|
פששש! הסרט היה כל כך מרתק (חדש)
Boojie יום שני, 10/11/2003, שעה 2:16
בתשובה לשרי
שאנשים שלא היו בכלל באולם אפילו לא *התקשרו* לחברים שלהם במהלך הסרט? ואו. זה באמת מרשים.
|
|
|
|
|
,תגובה:פששש! הסרט היה כל כך מרתק (חדש)
שרי יום שני, 10/11/2003, שעה 14:16
בתשובה לBoojie
עלה במקרה בדעתך שאולי הם סגרו את הפלאפון מראש כדי שלא יפריעו להם. מה שברוב הסרטים ממש לא מזיז לאנשים ואתה שומע את ה-''הלו'' גם שתי שורות יותר למעלה או למטה.
|
|
|
|
|
כלומר, הסרט היה כל כך מרתק (חדש)
Boojie יום שני, 10/11/2003, שעה 14:45
בתשובה לשרי
שעוד לפני שהוא התחיל אנשים ידעו שהוא יהיה מרתק וסגרו את הפלאפונים?
פלאות על גבי פלאות.
|
|
|
|
|
הסרט הראשון והשני היה מרתק (חדש)
שרי יום שני, 10/11/2003, שעה 15:22
בתשובה לBoojie
ואולי הם היו כל כך מרותקים בסרט השני והיו נורא מסוקרנים לדעת מה יקרה אז הם סגרו אותו מראש.
תאמין או לא, זה ממש יכול לקרות!
|
|
|
|
|
טוב, תמיד קיימת האפשרות שהסראונד היה כל כך רועם (חדש)
רני יום שני, 10/11/2003, שעה 16:00
בתשובה לשרי
(כמו בהקרנה שבה אני הייתי) שפשוט הם לא שמעו את הפלאפונים שלהם.
ואני הייתי תחת הרושם שאנשים מנומסים שמתחשבים בזולת ''תמיד: מכבים את הניידים שלהם כשמתחיל סרט, אפילו אם הוא סרט שמראש הם יודעים שיהיה משעמם.
(ובמילים אחרות: תחשבי קצת הלוגיקה של הטיעונים שלך לפני שאת מקלידה אותם).
|
|
|
|
|
טוב, תמיד קיימת האפשרות שהסראונד היה כל כך רועם (חדש)
שרי יום שני, 10/11/2003, שעה 21:00
בתשובה לרני
וממתי העם הישראלי הוא עם מנומס???
כנראה אתה לא נוהג!
וכנראה אתה לא רואה הרבה סרטים, כי אני כמעט ולא זוכרת איזה סרט שלא שומעים באמצע איזה מוזיקה מעצבנת.
לוגיקה? כנראה הלוגיקה שלי קצת יותר מורכבת משלך.
|
|
|
|
|
''מורכבת'' זו כנראה אחת ההגדרות האפשריות. (חדש)
Boojie יום שני, 10/11/2003, שעה 22:53
בתשובה לשרי
|
|
|
|
|
מנומסים או לא - גם לאנשים הכי לא מנומסים בעולם, אלה (חדש)
רני יום שני, 10/11/2003, שעה 23:03
בתשובה לשרי
שמשוחחים בטלפון גם בזמן הקרנות סרטים, אין שום אפשרות לדעת מראש אם הסרט יהיה משעמם או לא. ענין פשוט של לוגיקה. ממש לא הייתי מסתמך על פלאפונים כמדד לטיבו של סרט מסוים.
|
|
|
|
|
אם תואילי להפחית מעט ממינון סימני הקריאה, (חדש)
NY יום שלישי, 11/11/2003, שעה 2:41
בתשובה לשרי
שלא לדבר על סימני השאלה הכפולים, ירווח לכולנו.
באשר להגיון (כך קרויה הלוגיקה בעברית), הרי שאמליץ לך לא להתהדר בנוצות לא לך, למען לא תהפכי לחוכא ואיטלולא, ודי לחכימא.
|
|
|
|
|
יקירתי, אכפת לך בבקשה (חדש)
Boojie יום שני, 10/11/2003, שעה 16:33
בתשובה לשרי
לחזור להודעה המקורית שכתבת, *לקרוא* מה כתוב בה, ולחזור ולהסביר לכיתה בדיוק מה הכשל הלוגי בה, ואיך התגובה הנוכחית שלך לא משנה כלום לצורך העניין?
אם כי, לדעתי, לא היה מזיק לך לפני כן ללכת ולקחת קורס מתחילים קטן וחמוד בלוגיקה. היה יכול לעזור לך.
|
|
|
|
|
יקירתי, אכפת לך בבקשה (חדש)
שרי יום שני, 10/11/2003, שעה 21:02
בתשובה לBoojie
תודה המורה,
אני עוברת לשיעור הבא.
|
|
|
|
|
יקירתי, אכפת לך בבקשה (חדש)
שגיא יום רביעי, 12/11/2003, שעה 3:07
בתשובה לשרי
תגידי ורד, אין לך חיים בכלל? אולי מספיק עם זה כבר??????.!!!!!!! זכית בפרס גפן, כל הכבוד, עכשיו תרגיעי.
|
|
|
|
|
ועכשיו תקראי שוב את מה שהוא כתב (חדש)
יעל יום רביעי, 12/11/2003, שעה 10:13
בתשובה לשרי
ותנסי לראות אם את מוצאת רמז לכך שזה לא מופנה אליך.
ולשגיא, מה הבעיה שלך? גם אותי היא עצבנה עם ה''לוגיקה'' שלה.
|
|
|
|
|
*אתה* תרגיע, מר שגיא, ומיד. (חדש)
NY יום רביעי, 12/11/2003, שעה 10:53
בתשובה לשגיא
כי אם לא, אני ארגיע אותך. יש מבין?
|
|
|
|
|
מטריקס, פרק שלישי (חדש)
ירון יום חמישי, 13/11/2003, שעה 10:14
אל תחשבו שזה נגמר. למעשה זה רק מתחיל. לא ירחק היום ויבואו הבנים של האחים וורשבסקי, מי שיקראו- הדודנים, ויעשו את הפרקים הראשונים של המטריקס שבהם יסופר על איך עברה האנושות ממצב אשלייתי אחד לאחר, איך היא התקיימה לאורך שנים בתוך זרועות העולם המדומה, ומהיכן הכל התחיל.
אולי זה יפתח באיזה צליבה של איזה מישהו, שם ליד ירושלים במקום שנקרא פעם, בעת העתיקה, ''ציון'' (הם כמובן ידאגו לומר לציין בפנינו שזו לא ציון מהעולם האוטופי, אבל הממשי בעתיד, של בוב מארלי), וימשך אל בירת האימפריה, נושאי השמות המאוחרים הם למעשה אלים משועממים שמשחקים ב''חפש אותי'' עם האנשים, עלילת הסיפור תיסוב סביב אחד, נקרא לו פאולוס, או אם תרצו בשמו לפני שהגלולה השפיעה עליו- שאול, שהיה בן לאיזו דת שהחשיבה את עצמה מיוחדת בכך שתפשה את העולם כתוצר של מאבק בין הטוב והרע, אבל הוא הצליח לשכנע הרבה אחרים באימפריה (הרעה) שהם חייבים לעבור לצד הטובים, הרגשניים, המיסטיים, ואולי גם הלא מכניים. העלילה תמשיך גם אל הצלחתו וגם הריגתו שלו ושל תומכיו הקרובים. ואח'' יבוא גם פרק של שני של ''העולם שלפני המטריקס'' שבו המנהיג של העולם העתיק מגיע למסקנה שכדאי לו להאמין בכוח עליון אחד ובמשיחו ובתוצאות של מעשיו. ובפרק השלישי של הסדרה המוקדמת, לאחר שעברו כמה מאות שנים, כל כמה זמן צץ משיח חדש שטען שהוא זה ההוא שצריך לחזור או לפחות שליחו שמבשר על בואו, ודבר זה חיזק ותיחזק את הכוח של האנשים להמשיך לחיות בתוך האשליה שהכול יהיה בסדר כי יש מי שאמור לסדר את זה. וככה זה נמשך ונמשך.
וגם אז יבואו הדודנים ובניהם ויעשו את ההמשך של הטרילוגיה הראשונה בטכנולוגיה מיוחדת שבה הצופים יכנסו לתוך עולם ווירטואלי אבל ממשי ויחוו באופן מעשי את עולם המטריקס (או עולם הטריק-ס) שלאחר צליבתו השניה של מי שנחשב משיח במלחמה כנגד הרובוטים. ואז.... מי יודע,אולי כדאי להישאר שם??
|
|
|
|
|
מטריקס, פרק שלישי (חדש)
לודביג יום חמישי, 13/11/2003, שעה 18:26
בתשובה לירון
לאחר סיום הסרט השני של מטריקס כתבתי לכמה מרעיי על הסרט תוך ניסיון לחזות מה יהיה בסרט השלישי (לא ידעתי אז על קיומו של אתר זה). על-שום שכתבתי במקור באנגלית ואין לי עכשיו כוח לתרגם, אפרסם כאן באנגלית:
Towards the end of the movie (even though this is hinted much earlier) the hero is being discovered to be an inherent part of the Matrix design, also referred to as ‘anomaly’ (In all my years as a programmer I have never encountered such a sophisticated bug). The ‘system-architect’ sitting in the ‘mainframe’ is not too clear about whether our hero is partly human or not, but I do not see how exactly he can be human if he is part of the Matrix software. So you might say they have ‘blade-runnered’ us again. The movie presents (in quite a condensed way) classic philosophical problems relating to free-will, choice, determinism, responsibility, decision theory, awareness, consciousness, personal-identity, perfectness etc. I was not quite sure what the main thesis at the end of the movie was (probably a ‘love conquers all’ (even determinism!) theme), but the main thing I am pondering about is what will be the conclusion of the last movie (possibly the 3rd one) of this trilogy (As recalled, in the hitchhiker’s guide “trilogy” there are 5-6 books). It is quite clear to me that the best coherent ending is something along the following lines:
“There is no human race for a long time now (maybe there was never one to begin with...) but only many SW kinds at internal war. One SW kind is the one THINKING they are humans (in fight with the ‘real’ SW creatures) while the others are SW thinking (and right enough on that point) that they are SW (in fight with what they believe to be humans/SW – truth-varying according to the SW involved). There is of course one (only one? The architect?) SW knowing the truth; what the hero has yet to discover for himself”.
This (one version or another of it) seems to me a plausible ending to the trilogy; However, I have an original less-consistent and much more crazy idea for ending it:
“It is discovered in the end that everyone is actually HUMAN (or derivatives). No robots/androids/cyborgs/Matrix-creatures exist, but only mutants” – this will enable us to create JUST ONE movie to function for both X-Men and Matrix trilogies! We could even give it the catchy name MenTriX.
|
|
|
|
|
רגרסיה (והמשכיות) אין סופית (חדש)
ירון יום חמישי, 13/11/2003, שעה 20:14
בתשובה ללודביג
רבות נאמר כאן על הרקע הפילוסופי של הסרט וגם על הרקע הדתי. אך בעיני ניתן לומר שלא זה ולא זה נמצאים ב''רקע''. וכוונתי היא לכך שגם אם הסרט מנסה לבנות עולם אלטרנטיבי, הרי הוא מחקה ומשתמש במה שהוא מוצא בעולם: דתות המבטיחות גאולה (ובכך מנציחות את אי-''האושר'' המובטח) ופילוסופיות המטילות ספק בקיומו של עולם ממשי, או לפחות בממשותו של העולם, לנוכח המיגבלות התודעיות לתפוש עולם זה באופן בלתי אמצעי. לצידם ולעומתם עומדת ה''מיסטיקה'', כאלטרנטיבה שלישית, שלפיה הגאולה תושג דרך ההכרה האמיתית והמיידית של העולם, דרך הרגש ודרך החוויה של ''הממשות''. נראה שלגבי ה''דת'', הבימאים של הסרט או הכותבים, לא טרחו להחביא את הסמלים והמוטיבים שאנו רגילים למצוא בעולם ה''סינקרטיסטי'' שלנו, אך לגבי הפילוסופיה לכאורה שיש בסרט, מלבד כמה הצהרות על רצון חופשי וחופש הרצון, אין שם כלום, ומה שכן יש באופן בולט הוא הבילבול המושגי של תזה פילוסופית המנסה לבסס את עצמה רק על כך שהעולם החיצוני הממשי שבו אנו חיים הוא אשליה ולכן ניתן לביטול על ידי מניפולציה מחשבתית כזו או אחרת (בודהא והגל, קנט ומך, שליק וראסל,ויטגנשטין ובוהר וכל חבריהם האקטואליסטים. ויסלחו לי כל מי שחושב שאי אפשר לשים אותם ביחד בסל אחד). כל אלה ועוד רבים אחרים תמיד מגיעים לאותה בעיה שנמצאת גם בסרט ובילבלה את הצופים- מי נמצא בתוך המטריקס (העולם האשלייתי), מי נמצא בחוץ(העולם האמיתי) ואיך זה שיכול להיות ''חוץ'' בכלל בעולם שכולו תולדת הכרה? ויותר מכך, אולי גם עולם זה ניתן לביטול על ידי מדיטציה? או אולי גם העולם הזה אינו אלא חלק ממבנה-על (מה שחס וחלילה לא יעלה על דעתם של המסוגרים לעיל)? כי מבנה העל, או העולם שקיומו הממשי אינו תלוי ביכולתו של האדם והכרתו, הם הם העומדים בבסיס הפילוסופיה האפלטונית (שתורת האידיאות היא רק דוגמה אחת לה), ולצערנו, אפלטון נדחק הרחק הרחק החוצה ממה שמקובל היום. בימים אלו (''שהחושך מזדחל'') התפישות הרלטוויסטיות והפסיכולוגיות- אינדיווידואליות, התפישות שרואות בעולם כגוש בצק חסר מאפיינים טעם וריח, הן המתפשטות ומדחיקות את מושג האמת (והיכולת לטעות) אל אמירה גרידא: ''כל אחד והאמת שלו'', כאילו אין עולם שבו יש דברים ממשיים (ולא ממשות מתוך הסכמה של כמה אנשים), שמידת האמת נמדדת לאורם.
האמת, רציתי להביע את דעתי על כך שכל סרט שיתבסס על עולם בתוך עולם בתוך עולם וכו.. תמיד יתקל בסתירה פנימית, אבל יצא טרקטטוס רליגיו-פילוסופי. אז אם כבר אז אמשיך בכמה דברים:
כל סרט ניתן להמשיכו ללא סוף ללא שום קשר לבסיס זה או אחר שלו
כל סרט ניתן למצוא או להמציא לו את הבסיסים הללו (והוא אפילו לא יידע שהוא כזה).
המטריקס הראשון הצליח להתחמק מהרבה סתירות, אבל הוא הוא הבסיס לסתירות התוכניות של סרטי ההמשך. אולי זה טבעם של סרטים כאלה ובכלל: אין להם בעיה עם סתירות, הבעיה היא איתנו. הסרטים נבנו על, וניסו להעביר ''תודעה פילוסופית חברתית'' מקובלת על ידי לא מעט אנשים בעולם, ובכך הוא הצליח: כי כמו שלהם אין פתרונות, הוא גם לא הציע להם מוצא מהמעגליות, הרגרסיה וההמשכיות האין סופית של ''המדבר של הממשי'',עאלעק.
|
|
|
|
|
רגרסיה (והמשכיות) אין סופית 2 (חדש)
ירון יום חמישי, 13/11/2003, שעה 20:19
בתשובה לירון
בקריאה נוספת, יתכן ובטעות הזדחלה לתוך דבריי נימה של ''ההמשכים האפשריים המיותרים'' , הרי כל כוונתי (שכראה היא לא היתה ברורה) היא שכל מה שניתן לעשות עם סרט כזה, אחרי שטחנו לו את הצורה בפירושים ופרשנויות, זה לכתוב את הקדימונים וההמשכים האחרים האפשרים בכדי להראות עד כמה מגוחכת הגרסה הנפוצה, ועד כמה מגוחך כל הרעיון כולו של סרטי המשך או ספרי המשך (גם אם כמה מהם היו טובים מאוד- ''הסנדק'', ובעוונותי גם שושלת ''חולית'') ועד כמה הכל יכל להיות אחרת.
|
|
|
|
|
תנאי קצה לרגרסיה (חדש)
טייני הצב יום חמישי, 13/11/2003, שעה 21:24
בתשובה לירון
ככל שאני מרבה לשמוע תגובות בפתיל הזה, כך אני משתכנע שהמרמור הגובר על כשלונו (לכאורה) של הסרט השלישי הוא למעשה צידה השני של מטבע, שצידה הראשון הוא האדרה ואידאליזציה של הסרט הראשון.
תרשו לי לשאול מספר שאלות, בנוסף להערות על גנבות ספרותיות חסרות מעוף וסיבה שהערתי כבר במקום קודם:
1. מישהו מוכן להסביר לי למה בסרט הראשון טריניטי נפגשת עם ניאו, אומרת לו להזהר, אבל לא מתחילה את הוצאתו מהמטריקס כבר שם ואז?
2. מישהו מוכן להסביר לי איך ה''סוכן'' על גג הבניין הפדרלי מצליח לחמוק ממטר של כדורים שנופל עליו, אבל לא מצליח לברוח מכדור בודד של טריניטי, שנורה רק אחרי שהיא מספיקה לומר משפט שלם?
3. מישהו רוצה לומר לי מהי ההצדקה המוסרית שאיתה גיבורינו ה''טובים'' הורגים חפים מפשע על ימין ועל שמאל, והכוונה לכל לובשי המדים שנכתשים במכות קונג-פו לאורך כל הסרט?
4. אג'נט סמית', מעצם טבעו הוא סוכן. תפקידו הוא בתוך המטריקס. מדוע הוא אומר למורפיוס שאם רק יסיים את תפקידו הוא יוכל לעזוב?
5. ''אנרגיית החום'' שהמכונות משתמשות בה, שבני האדם מייצרים, מאיפה היא מגיעה? מה הם מאכילים את בני האדם בשביל שייצרו אותה? הפתרון ''מאכילים אותם במתיהם'' אינו מקיים את חוק שימור האנרגיה ועליית האנטרופיה.
6. מה מפריע למכונות למצוא מקורות אנרגיה חלופיים? (גרעינית, לדוגמא, או להשתמש בקולטי שמש מעל לשכבת העננים.) מקורות כאלה יהיו זולים וזמינים יותר, יחסית לאלטרנטיבה.
7. למה האורקל צריכה להסתכל לניאו בשקדים בשביל לבדוק אם הוא ''האחד''?
8. אחרי שניאו ''מת'' במסדרון, מה מונע ממורפאוס להפעיל את ה-EMP בשביל למנוע מהרובוטים להשתלט לו על הספינה?
9. אם התוכנית של ניאו וטריניטי היתה להגיע לבניין הפדרלי, לעלות על הגג, לקחת מסוק ולרדת, למה טריניטי לא למדה איך מטיסים מסוק עוד קודם, ולמה הם לא לקחו אחד מהמסוקים הזמינים יותר בעיר, וטסו איתו ישר אל הבניין. יש מסוקים צבאיים גם במקומות שבהם אין 3 סוכנים בבניין, הייתי נוטה להאמין.
10. אם כל המציאות היא וירטואלית, מה כל הסיפור עם קווי הטלפון? למי אכפת שחתכו קו? מי צריך להגיע ל-''קו קרקעי'' כדי לצאת מהמטריקס?
הייתי יכול להמשיך ככה עוד שעות.
ראבאק, הסרט הראשון היה סרט. אחרי שמתרגלים אליו, הוא סרט נחמד. אחרי שהופכים אותו לקאלט, הוא יכול להיות משודרג לדרגה של ''יצירת אומנות'', אבל זה בסוף עדיין אותו סרט.
הסרט השלישי לא שונה בקריטריונים האלה מהסרט הראשון, לטעמי. אם מתרגלים אליו, הוא הופך לסרט נחמד. אם יהפכו אותו ל''קאלט'', הוא יכול בהחלט להיות משודרג הלאה.
זה עוד מקרה קלאסי שבו בהתאם לציפיות המקוריות שלנו, בהתאם לתפיסה האמוציונלית שלנו את הסרט, ובהתאם ללחצים החברתיים שאנחנו כולנו נמצאים בהם, קבענו דעה על הסרט, ואח''כ חוזרים ומנתחים, ומנתחים, ומנתחים, ומכפיפים כל מציאות, אובייקטית או סובייקטיבית, לאותה דעה חצי-שרירותית.
אין לי אלא להצטרף לידידי הטוב לודביג, שכתב כאן שהוא שוכח את רובו של סרט ככולו במהלך יום עד שבוע מהרגע שראה אותו, ונשאר רק עם איזה רושם כללי. לו רק כולנו היינו יכולים להרשות לעצמנו להשאר עם רושם כללי כזה, ולא להיות כל הזמן משועבדים תחת איזשהו צורך כפייתי להצדיק את הרושם הזה ב''עובדות'' כאלה ואחרות, שלמעשה אינן אלא חוכמה שבדיעבד.
|
|
|
|
|
תנאי קצה לרגרסיה (חדש)
ירון יום חמישי, 13/11/2003, שעה 22:16
בתשובה לטייני הצב
יפה אמרת וכתבת.
הרושם הראשוני מהסרט הראשון, עם ניתוח מעקפים ושקדים או בילעדיהם, היה שהוא מהווה ''תירגול על חם'' למכינה למבוא בפילוסופיה וסמלים דתיים. הטוב שבו, מבחינתי, לא היה בתוכן אלא דווקא באלמנטים הוויזואלים, ולא יותר מכך. ולכן גם לא ניסיתי ''לענות''על כל מיני סוגיות כמו שהעלת כאן בצדק, בדיוק כמו שלא אשאל את השאלות על הסרט ''משתגעים על מרי'' או ''קווין ופרי קורעים את איביזה''. סרטים ותו לא.
אך עדיין ישנה בעיה, והיא בדיוק מה שאמרת- הרושם החברתי של ועל הסרט. וזה אינו זניח. זה לא סרט בעל כוונות מסחריות אלא סרט ש''הציבור'' מצפה ממנו שימציא לו תשובות על ''שאלות קיומיות''. ואם אתה חושב שאני מגזים, אז כנס למבוא לפילוסופיה מערבית ותשמע כמה פעמים המילה ''מטריקס''נאמרת שם. זה סרט שישנם כאלה שלוקחים אותו ברצינות והוא נישא על גל, ומרומם את אותו גל שהוא נישא עליו. והגל הוא גל של ברוטליזם בשם ''האמת הפרטית'' והבחירה האישית החופשית, והאמונה הגואלת.
יתכן והגזמתי והשלכתי דברים אבל אם תרצה ניתן יהיה להמשיך, כי בשביל זה יש כאן את המקום ה''אמיתי'' הזה שבו אנו מדברים.
|
|
|
|
|
ואני שמעתי כמה אנשים חרדים מדברים על הסרט בהתלהבות (חדש)
יעל יום שישי, 14/11/2003, שעה 0:24
בתשובה לירון
אשה חרדית אחת סיפרה לי בהתלהבות שהראו להם את הסרט במסגרת השיעורים (שיעורי דת), ודיברו איתם על כל המשמעויות שיש בו, וכמה שהוא עמוק, וכמה שהרעיונות שלו נוגעים בדת... ואני בהיתי בה בעיני עגל ואמרתי שזה באמת סרט מדהים עם אפקטים וסיפור טוב, אבל שהרעיון כבר הופיע בעבר בכמה יצירות, והדת הדומיננטית שם היתה דווקא הנצרות.
והיא ממש לא היחידה. היו עוד כמה חרדים שהביעו התלהבות דומה מהסרט. בהחלט ביזארי משהו בעיני.
|
|
|
|
|
למה אני נהניתי מטרילוגיית המטריקס (חדש)
טייני הצב יום שני, 01/12/2003, שעה 21:12
בתשובה לירון
שלומות,
אני מקווה שהרוחות מעט הצטננו בזמן שעבר, ואני רוצה לנסות בכ''ז להסביר למה אני נהניתי מהטרילוגיה כולה.
ראשית, אני חוזר לנקודה שאין מה לפאר ולהאדיר בסרט הראשון (והרחבתי על כך מקודם). גם מה שירון כותב כאן: ''מבוא לפילוסופיה מערבית'', ''רושם חברתי'', וכו' אלו דברים שאפשר להתווכח עליהם: הסיבה שהסרט מוזכר בקורסים לפילוסופיה אינה בגלל שהוא מחדש משהו. צריך, אמנם, להזהר כאן שלא לתת ספויילרים, אבל סרטים רבים כבר עסקו בסוגיה הזאת. ניתן, לדוגמא, את ''הקומה ה-13''. אבל בקורסים לפילוסופיה לא מפנים לפילוסופים המקוריים שדנו בסוגיית העולם הוירטואלי / מגבלות התפיסה החושית / סוגיית המוח בצנצנת וכו', וגם לא ל-''הקומה ה-13'', אלא דווקא למטריקס, והסיבה היא אחת: כי הסרט מאוד הצליח, ודי ברור שכשאתה אומר ''מטריקס'' לאנשים יש מושג טוב על מה אתה מדבר, מה שלא נכון לגבי סרטים אחרים. (בקורס לפילוסופיה, אבל, אני כן מצפה שימצאו כמה אנשים שמכירים את הרעיונות הללו ממקורות מוקדמים יותר).
השאלה מדוע הסרט הצליח היא שאלה בלתי תלויה, וזה פוסט-מורטום מסובך מכדי שנכנס אליו עכשיו. האם זה היה בגלל המוסיקה? הקונג-פו? הקצב? השימוש בצבעים? במילה אחת: הבימוי? או שאולי זה היה בגלל שהוא מפאר את פורץ המחשבים, נושא מאוד קרוב לליבם של אנשים רבים ששמו את ידיהם על ה-DVD המושקע של הסרט (בקולנוע, אני חייב לציין, הסרט לא היה הצלחה קופתית גדולה. הוא אפילו לא היה הסרט הרווחי ביותר של השנה. רק ב-DVD הוא התחיל לתפוס תהודה.)
אז, אם נסכם, בסרט הראשון לא היו רעיונות טובים במיוחד או מקוריים במיוחד, פילוסופית או ספרותית, וגם מבחינה עלילתית היה לו חוסרים רבים, ואף על פי כן הוא היה סרט שאפשר היה בהחלט להנות ממנו. אני אקנה, לעת עתה, את התיאור הקצר שאומר שזה בגלל ''הבימוי'', על מנת לחסוך מעצמי את החזרה על הסיפור הארוך. אם כן, פשוט סרט קליל ומהנה, וככזה, ורק ככזה יש לשפוט אותו, למרות כל מה שנאמר ונכתב כאן ובמקומות אחרים.
הסרט השני, כפי שכתבתי כבר, היה לדעתי החלש מבין השלושה. אני רואה את זה בכך שהוא היה מבויים בסגנון אחר. (לפירוט, אני מפנה לדברים שכתבתי בתגובות קודמות.)
הסרט השלישי, לדעתי, מצליח בהחלט לשחזר את המקצב, השימוש בצבעים, המוסיקה, או, במילה, את הבימוי המוצלח.
ובכל זאת, וזה עולה כאן שוב ושוב, מה עם הפילוסופיה? ומה עם דמויות אמינות?
אז לגבי הפילוסופיה: הבעיה של הסרט השני, לדעתי, היא שהוא לא עומד בזכות עצמו. כשאני ראיתי אותו הייתי בטוח שהוא מכווין לעולם וירטואלי בתוך עולם וירטואלי. רק בדיעבד, אחרי צפיה בסרט השלישי, אני יודע שלא זו היתה הכוונה. בסרט השני אומרים לנו שהעיר ''ציון'' למעשה נבנתה על ידי המכונות לטובת אנשים שלא מצליחים להחזיק אותם בתוך אשליית המטריקס. זוהי נקודה פילוסופית מעניינת: בעוד הסרט הראשון עסק בסוג כוללני למדי של עולם וירטואלי, כאן מדובר בסוג ספציפי: עולם בו החושים נכונים, אך האינטרפרטציה שלנו מוטעית. אנחנו באמת נמצאים בציון, באמת יש מכונות בחוץ, אבל אין מלחמה של ממש. הכל אשליה שנוצרה ע''י המכונות. זוהי גישה הרבה יותר זן-בודהיסטית לעולם הוירטואלי, לדעתי, מזו שהוצגה בסרט הראשון. כמובן שמכיוון שמדובר בסוג מצומצם יותר של עולם וירטואלי, מעטים יותר המקרים בהם דימוי זה ישמש בקורס מבוא לפילוסופיה. (אבל, הסרט ''המופע של טרומן'' עוסק במציאות וירטואלית מסוג דומה, כך שגם זו לא המצאה מקורית, למי שתהה.)
הסרט השלישי העמיק בנקודה זו. הוא מראה לנו עולם שבו אנחנו לכאורה מבינים את הכל, אך למעשה אנו יודעים שאיננו מבינים דבר, מכיוון שיש עדיין ישות טרנסצנדנטית אחת לפחות, האלוהות, שכל מה שקורה במטריקס מושפע ממנה. כמובן שהדימוי הנוצרי היה הדרך הישירה ביותר להראות סוג כזה של עולם וירטואלי, אבל סרט המטריקס השלישי לא מראה לנו שהעולם הוירטואלי הוא הנצרות, אלא מראה לנו שהנצרות, ותפיסת האלוהות בכלל, היא הבנה שאנחנו חיים בתוך עולם וירטואלי.
אז מה עם הדמויות? כואב לי לומר את זה, אבל הדמויות הן הדמויות המשרתות את העלילה.
בסרט הראשון, הדמויות מחפשות איזשהי אמת. הן לא יודעים מהי. זוהי הדרך לתאר את המסר הפילוסופי של המטריקס הראשון, שכל נושאו הוא חוסר אמונה בחושים.
בסרט השני, הדמויות הן חדורות אמונה, מה שלצערי הופך אותן לקרטוניות משהו, אבל גם זה מתחייב: כל הסיפור נועד בשביל להראות לנו שאפילו כשכל מה שאתה מאמין בו נכון, עדיין הקרקע יכולה להשתמט מתחת לרגליך.
בסרט השלישי הדמויות עברו את המשבר של סוף הסרט השני והן למדו ממנו. עכשיו הן לא יודעות מה הדרך שלהן. הן לא יודעות למה להאמין וגם לא מה הן רואות (נאו כפות העיניים הוא סמל חזק מאוד, ולא רק בנצרות), ולכן הן יכולות לעשות רק דבר אחד: ללכת אחרי האינסטינקטים שלהן. כך אנו רואים את הדמויות בצעידה עיוורת, שהיא, כך מסתבר, הדרך הטובה ביותר להדגים לנו את ההשגחה האלוהית: אם האדם אינו משפיע על גורלו, הרי שרק האלוהות יכולה לעשות כן.
אני נהניתי, הן מהרעיונות והן מהביצוע.
|
|
|
|
|
איזהו מאושר השמח בחלקו (חדש)
לודביג יום חמישי, 11/12/2003, שעה 8:54
בתשובה לטייני הצב
שלום רב לידידי הצב,
אחת הבעיות בלכתוב לאחר ש''הרוחות נרגעו'', זה שקשה מאוד לאתר את התגובה החדשה או להיזכר בקונטקסט שבו נכתבה. זו טקטיקה טובה אם ברצונך לומר את המילה האחרונה, אך סובלת מחסרונות מרובים את המטרה היא ניהול דיון פורה. אבל ניחא, ותודה שכתבת לי כי הוספת תגובה זו לפתיל.
יש לי (איך לא?) בכל זאת מספר הערות (רגועות) לגבי כמה מן התובנות אותן אתה מעלה:
1. לגבי מטריקס וקורסים בפילוסופיה – לאנינות דעתי הסיבה שפילוסופים מכובדים מתעסקים בסוגיית המטריקס כאילו זו היתה מערכת קונצפטואלית הגליאנית לפחות, היא אותה הסיבה שמלמדים בחוג לפילוסופיה בתל-אביב קורסים בשם: ''פילוסופיה של אהבה'', ''פילוסופיה של פסיכואנליזה'', ו-''פילוסופיה של פמיניזם''.
כאשר אף אחד אינו מלמד קורס בשם ''פילוסופיה של פילוסופיה'', אין זה פלא שכל דבר יכול להתקרא פילוסופיה כל עוד יש מישהו שמוכן לדבר על זה או לכתוב תזה בנושא. אני רואה זאת כבעיה עמוקה יותר באקדמיה מאשר רק הפופוליזם אליו אתה מרמז. באותו עניין, זה עתה חזרתי מביקור בחנות הספרים הקרובה למקום מגוריי, בין היתר מעיף מבט חטוף במדפי הפילוסופיה, והנה ליד ספר בשם “The Matrix Philosophy”, המכיל אסופה גדולה של מאמרים הכתובים ע''י מספר פילוסופים (אשר שמם, אני חייב לציין, מעולם לא הגיע אל אוזני), היה גם ספר בשם “Buffy the Vampire Slayer: Fear and Trembling in Sunnyville” (אלוזיה כמובן ל-''חיל ורעדה'' של קירקגור, שלו היה יודע על היפוך גרוטסקי/מקאברי זה של רעיונותיו היה יוצא מקברו ונושך מישהו בצווארו).
2. אני כמובן מסכים עימך לחלוטין שכל הרעיונות הפילוסופיים שמדוסקסים במטריקס הועלו כבר בסרטים קודמים, לא כל שכן בדיסציפלינה הפילוסופית.
3. לגבי השאלה ''מדוע הסרט הצליח'', ומבלי לנדב את דעתי על רמתו ניתן לשאול האם העובדה שאוניברסיטאות וגופים אחרים החלו להרצות עליו ולנתחו בתילי תילים של מילים לא תרם גם כן ל-''הצלחתו'', או לפחות למודעות ''הפולחנית'' אליו, ובאופן בלתי תלוי באיכויותיו הפנימיות. אוניברסיטת תל-אביב למשל (או מישהו מתוכה) הקציבה בשלב מסוים את אודיטוריום 144 על-מנת להציג הקרנה חינמית של הסרט, ואם מציגים משהו לקהל שוב ושוב, הרי בסופו של דבר הפרופגנדה, ושוב, באופן בלתי תלוי באיכות הסרט, עובדת. (ואני מפנה אותך לפוליטיקה הישראלית וכן לערך סטליניזם כשתי דוגמאות לחיזוק דבריי) . כך שלפחות במקרה מטריקס לא קל לדעתי להתחמק מבעיית הביצה-תרנגולת בדיון על הצלחתו ואיני מסכים איתך שזו שאלה בלתי תלויה.
4. לגבי פירושך הפילוסופי של הסרט השלישי. הסיבה שניאו צועד ''עיוור'' היא שהוא לא באמת עיוור, אלא בקשר ישיר (דרך ריצודי האור) אם אותו ''יש כשלעצמו'' של האלוהות. לולא זה היה כך, הרי שאכן היה עליו כדבריך לצעוד באופן עיוור, ואף להיתקל בקירות – במקרה הטוב היה משתמש באלגוריתם אקראי כלשהו על-מנת לפתור את בעיותיו ובעיותינו. צעידה עיוורת יכולה להיעשות מתוך סיבה (נניח אמונה/בחירה קירקגורית), או ללא סיבה (כשופנהאור מלנכולי, אקראי) – ומכאן שמבחר האופציות הפילוסופיות הוא גדול ורב ואינו מוגבל לשבלוניות שאליה התנקזו יוצרי הסרט השלישי. קביעתך/ם כי: ''אם האדם אינו משפיע על גורלו, הרי שרק האלוהות יכולה לעשות כן'' מניחה ''גורל/סדר/מטרה'' וכן ''קיום אלוהות'' ואמונה בה, וקשה לי לראות כיצד התקדמנו פילוסופית עם התקדמות הטרילוגיה, ובמיוחד לנוכח העובדה שנראה כי אף אותה ''אלוהות'' אינה חפה ממגבלות ואילוצים, ולכן, במובן זה, כלל אינה יכולה להוות את האלוהות הקלאסית, ואינה אלא, בחשבון אחרון, עוד דמות בעלת כוחות מיוחדים, ומה זה בכלל חשוב אם אנו מעלים את האדם לדרגת אלוה או קוראים את האלוהות קריאה אנתרופומורפית?
|
|
|
|
|
רגרסיה (והמשכיות) אין סופית (חדש)
לודביג שבת, 15/11/2003, שעה 8:46
בתשובה לירון
ללא קשר אולי לסרט עצמו ומבלי לומר את דעתי על כך, רציתי לשאול האם אתה מרמז בדבריך שתופעת הרלטוויזם ה-''עכשווית'' היתה foreshadowed ע''י הגל ווויטגנשטיין? (האם המגמה שאתה רואה היא אפלטון-קאנט-וויטגנשטיין או משהו כזה?).
האם אתה רואה ב-ריאליזם את ההיפך של רילטוויזם? לבטח לא, שכן אז קשה להסביר את ספרו של דאמט ''Truth and Other Enigmas''; אחרי הכל הוא מגדיר את עצמו (ואולי בעצם זה שהוא מגדיר בכלל, טמון ההבדל) כאנטי-ריאליסט.
מעבר לכך, ברי לי שלא הבנתי אותך באופן שלם מבחינה פילוסופית (וייתכן שאסכים איתך לגמרי כשכן אבין) קשה לי בכל זאת להבין במה ראסל ושות' דומים, מעבר אולי להתעסקות בבעיות דומות. אבל אם לזאת כוונתך, אז אולי יוצא מדבריך שהרלטיוויסטים מראש לא מתעסקים בבעיות מסויימות, ואולי גם אינם כלל פילוסופים.
אם כבר הוזכרו התנהגויות חברתיות, אחת הבעיות שאני רואה היא החיפוש אחר פתרונות קלים או ''משמעות באריזת צלופן'', כאשר הפיכת סרט כמו מאטריקס לקאלט פסיאודו-דתית ניו-אייג'ית היא אכן אפשרות כזו, וייתכן שהדיונים כאן מבלי משים תורמים לה. אז בהמשך לעאלעק וראבאק, אסיים את השתתפותי בדיון זה (על-אף שאשמח לקרוא את תשובתך, אף מבלי לענות לה) ב-יאללה ביי.
|
|
|
|
|
רגרסיה (והמשכיות) אין סופית (חדש)
ירון שבת, 15/11/2003, שעה 12:41
בתשובה ללודביג
תשובה לקורא שלא מגיב (=:
סלח לי על הבורות ועל אי הידיעה מי זה דאמט. אך ניתן להניח שלא תמיד ההגדרה שאדם מעניק לעצמו תעמוד למבחן הביקורת והניתוח של מישנתו (שבמקרה הזה היא פילוסופית??)
לגבי ''ראסל ושות''', הדימיון ביניהם הוא לא בבעיה אלא בפתרונות שהם נתנו. (ובסוגריים, כן, בד''כ פילוסופיה רלטוויסטית הופכת לעיסוק בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, או בפוליטיקה- ראה את ה''מטריקס''-המאבק הוא מאבק פוליטי מובהק שליטה והגדרת החיים, דרך שפה פסיכולוגית, ומומחיות של ''אנשים'').
הטיעון שלי שהוא באופן כללי ניתן לניסוח כזה: אם אין עולם חיצוני לתודעה אז כל מה שנתפש כ''חיצוני'' הוא כזה כתוצר של טעות או אשליה שיש לפענח אותם. ובניסוח הזה אכן פילוסופיה הרואה בעולם תוצר של התודעה, נוטה לרלטוויזם אישי או תרבותי- ריאליזם מול סובייקטיביסם. כך לדוגמא את יום. כידוע הוא טען שהסיבתיות שלכאורה קיימת בעולם אינה אלא תוצר פסיכולוגי מובהק של מוח האדם מתוך התנסות והתניה. ואז קאנט התעורר, המשיך מגמה זו יתר תנופה- אם הסיבתיות היא תוצר של המוח, משמע אין היא בעולם, יתכן ויש עוד קטרגוריות אחרות שהן כאלה. תשובתו הסופית היא שלעולם, יהיה מה שיהיה זה, אין לו תכונות או מאפיינים, וכל תוכנו ניתן לו מהאדם שתופש אותו. ללא תפישת האדם, העץ לא נופל ביער. גם מך טע ברוח זו- אין קיום נפרד של העולם מתודעת האדם, אין זמן נפרד, אין כוחו טבע ואין דבר הנפרד מתוני החושים. אם אין חושים אין כלום. וכבר כאן אפשר לראות את הבסיס לפרשניות רבות למכניקת הקאוונטים ולפרשניות של פיזיקת איינשטיין.נכון, ניתן לטעון שגם תיזה זו מניחה במובלע הנחה על קיום של משהו מחוץ לתודעה, אך קיומו של משהו בלתי נתפש זה הוא מעבר לגבול הניסיון, ולכן כהנחה בסיסית עליו להיות מסולק מהתיזה, או שגם אותו צריך להכפיף לתודעה. כך לגבי ראסל, שהחל את דרכו בהתמרדות נגד קאנט (ואף, רחמנא ליצלן, לחזור לניוטון!!)אך חזר במהרה על זרועותיו החמימות של קאנט,על ידי הפנומנלוגיה והבניה הלוגית של העולם שהותירה את ה''עולם כשלעצמו'' כחסר משמעות. עיקרה ל תזה זו היא שהאמת והשקר הן תלויות קוהרנטיות של מערכת האמונות והדעות המדעיות-פילוסופיות- חברתיות, ולא של התאמת טענה למצב עינינים בעולם ממשי ועצמאי. ולכך אינשטיין גם הוא מצטרף- הממשות היחידה שניתן להכיר בה היא הממשות של האירועים, וכל מבנה שניתן לקשר להם הוא פיקציה או קונוונציה בלבד. לכן ניתן ללא היסוס לקבוע שרירותית כלל, חוק טבע כל שהוא, נניח, מהירות אור קבועה, וממנו לגזור על על אירועים ממשים(משמע, תלויי תודעה), ולהסיק שהאורך הוא שרירותי, הזמן הוא שרירותי, הכוח הוא גם כן, וגם המסה, והקו הישר.
ועל כך אמר אדינגטון על פיזיקת אינשטיין ''מה שאנו מבינים בעולם הוא בדיוק הדברים שאנו הכנסנו לתוכו בכדי לעשותו מובן''.
לא רחוקה הדרך כעת מוויטגנשטיין המוקדם המאוחר והמיותר, וגם לא מהפרשנויות נוסח בוהר ווילר על תורת הקוואנטים. שברובם עסקו במשמעות השפה, או במשמעותה של מערכת המדידה או החקירה, אך בהחלט לא עסקו ''בעולם כשלעצמו''.
ומה הקשר של אפלטון לכל זה- הוא בניגוד לאריסטו, כן חשב שישנו עולם פוטנציאלי שאינו נגלה לחושים- לכן הקו מורכב מנקודות, משולש קיים באופן עצמאי מעין האדם, וטוב מוחלט אפשרי. נכון שניתן לטעון שדווקא מסגרת תיאורטית זו מאפשרת את ''עולם בתוך עולם בתוך עולם'', אך היא רואה בהם כממשים ובלתי תלויים באדם, שלא כמו ב''מטריקס'' שבו העולם תלוי בקיומה של מערכת מדידה הקובעת על פי נוסחה את קיומו או אי קיומו של דבר מסויים( בדיוק כמו החתול של שרדינגר, שכנראה הוא זה שמופיע פעמיים בטרילוגיה), מטריצה אימתנית המכריעה גורלות. גם כאשר המשיח הצליח להוציא את ניצולי ציון אל מחוץ למטריצה זו, אל העולם ה''אמיתי'' מתברר שאין זה אלא מטריצה נוספת שמחכה שיגלוה.
וגם אני אסיים, כי כל מה שמתחיל יש לו סוף (לפי הגדרה שרירותית של סוף והתחלה....)
|
|
|
|
|
התחרפנתם מטריקס כול הסרטים היו הסרטים הטובים (חדש)
האחד יום חמישי, 20/03/2008, שעה 15:55
זה עצוב ניגמר חבלל מאד שמטריקס ניגמר זה עצובב אז אל תרדו אל הסרט הכי יפה בעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
