עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
ואליס
ספרים / עפר סקר
שבת, 01/12/2001, שעה 0:00
פיליפ ק. דיק, סופר מד''ב, כתב ספר שאינו מד''ב ואינו לא-מד''ב. נשמע מוזר? לא כמו הספר עצמו...
|
|
הופיע בגליון מספר 13 של המימד העשירי, דצמבר 2001
אחת מאשמות השווא שבורים מטיחים דרך קבע במד''ב היא היותו ז'אנר אסקפיסטי. טענה זו כשלעצמה הנה חסרת בסיס, אולם יש בה גרעין של אמת: המד''ב מנסה לדון בחיים שלנו באמצעות התרחקות, באמצעות בריחה. כל זאת במקרה הטוב, כמובן. במקרה הרע הוא סתם המחשה של רעיונות מדעיים, או ''לגעת באושר בחלל''.
פיליפ ק. דיק פרץ לתודעה בשנות החמישים המאוחרות, תקופה בה סופרים כמו אסימוב משלו בכיפה, והיה מהראשונים שניסו לכתוב מד''ב רלוונטי, להבדיל מאסקפיסטי. הוא גם הראשון שהתמיד לשחק עם אחד הנתונים הבסיסיים של הז'אנר: טיבה של המציאות. הוא כתב מדע בדיוני, כיוון שהדבר איפשר לו לדון בנושאים מסוימים. בימים בהם רוב קוראי המד''ב חיפשו בעיקר מפלצות עם שלוש עיניים, דיק חש תסכול עמוק מאי יכולתו לפרוץ את גבולות הז'אנר.
ב-1981, שנה לפני מותו, פרסם דיק את 'ואליס' – ספר חצי אוסוביוגרפי ומד''ב גבולי ביותר (כפי שנכתב באמאזון: מתויג כמד''ב בשל מחסור בהגדרה אחרת). הוא גבולי מפני שהוא מתרחש בעולמנו, ולמעשה אין בו אלמנט מובהק שישייך אותו לז'אנר, אך גם, במידת מה, מפני שהוא נבדל מהותית מספרי הז'אנר: במקום להתרחק ולברוח על מנת לדון בחיים שלנו, הוא מתקרב אליהם.
'ואליס' הוא סיפורו של הורסלאבר פאט, שחווה במרץ 1974 התגלות אלוהית, או, לטענת אנשים מסוימים, עבר התמוטסות עצבים. מאותו רגע ואילך נגרר הורסלאבר לדיון תיאולוגי ארוך עם עצמו, בנוגע למשמעות החוויות שלו ולהגיון העומד מאחורי עולמנו. מיהו הורסלאבר זה? ובכן, כבר בפרק הראשון יתברר לנו שפאט אינו אלא פיליפ ק. דיק, מחבר הספר, המתאר לנו כמה מחוויותיו בחיים האמיתיים. אלא שדיק עצמו הנו (גם?) דמות נוספת בספר, בעלת אישיות נפרדת ועצמאית. איך זה ייתכן? הכל יתבהר לבסוף.
או בעצם... תמחקו את המשפט האחרון. בספר הזה שום דבר לא יתבהר. עמימות אופפת אותו לכל אורכו, ועל כל פתרון מובא גם רעיון אחר, שיסתור אותו. השלמות בספרים של דיק ('יוביק', 'בלייד ראנר') היא הפוכה, היא המעגליות האינסופית שלהם. 'ואליס' מציע אמנם פתרון לשאלות שהוא מעלה, אבל מסייג אותו, נמנע מהכרעה ברורה.
'ואליס' משחק על גבול ההגדרה של מד''ב, אך גם על גבול ההגדרה של אוטוביוגרפיה. הוא לא יכול להיות ספר אוטוביוגרפי של ממש, שכן חלק מהאירועים המתוארים בו לא התרחשו באמת. למעשה, רובם הגדול של האירועים הנ''ל מריחים כמו הזיית סם פסיכדלית. אבל הספר נותן תיעוד נאמן של דיק מנקודת ראותו העצמית, וזו היתה הזויה ומסוממת למדי. דיק היה משוגע.
דיק גם שיחק על הגבול שבין גוף ראשון, חווה והוזה, לבין גוף שלישי, הגיוני, מפוכח. הוא הציג את השגעון שלו באובייקטיביות ובכנות, אבל העז להסחף אחריו יותר מאשר אדם רגיל. כך, במדה רבה, מצליח הספר לגרור אותנו אל השיגעון. וכמעט שאפשר לומר –'ואליס' הוא ספר מסוכן.
ננסה לתמצת: 'ואליס' הוא ספר המשחק על הרבה גבולות. גבול המד''ב, גבול האוטוביוגרפיה וגבול המותר.
ונמשיך לתמצת: 'ואליס' הוא יצירת מופת. הוא רוצח בדם קר את ההגיון שמאחורי הזיוף הקרוי בפינו ''העולם'', מביא אותנו אל העולם שמעבר, ולא חוסך שבטו גם ממנו. גם התרגום (של אסף כהן) מצוין.
מצד שני, כותב שורות אלה לא מבין מה לספר הזה ולסקירת ספרי מד''ב. בסופו של דבר, הוא לא מד''ב, לא במובן הצר ולא במובן הרחב. אבל בעצם, מה זה משנה?
ואליס (Valis)
מאת פיליפ ק. דיק (Philip K. Dick)
תרגום: אסף כהן
הוצאת אודיסיאה, 2001
304 עמודים
ואליס מכה שנית?
דו''ח מיוחד - ע''פ סיפור של פיליפ ק. דיק
המימד העשירי
|
 |
|
