 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
חולם וחוזר חלילה
ספרים / ניר יניב
יום ראשון, 24/09/2006, שעה 10:00
על ספר הריאליזם הפנטסטי של ניר ברעם, 'מחזיר החלומות'
|
|
ניר ברעם יודע לכתוב. הוא יודע לתאר היטב את גיבוריו, את המתחולל בנפשם ואת המקום והזמן בו מתרחשים האירועים בהם הוא עוסק. יתרה מכך – הוא יודע לבחור רעיונות שיקסמו, בעת ובעונה אחת, גם לאנשי המיינסטרים המסוגרים בדל''ת אמותיהם וגם לאופקיהם הרחבים מני חקר של אנשי הספרות הספקולטיבית. נער ירושלמי מגלה שיש בכוחו להחזיר חלומות לבעליהם, תל אביב של ימינו אנו המוכה בסערה מסתורית ובמגפה מוטלת בספק הגובות קרבנות מקרב התושבים, ואדם המנסה לשחזר בכוח זכרונו בלבד סיפור אהבה שחלף ונגמר – את כל אלה ועוד ניתן למצוא בספרו החדש של ברעם, 'מחזיר החלומות', רומן רחב יריעה המצוי במקום טוב באמצע סוגת הריאליזם הפנטסטי.
ואשר הנו גם, למרבה ההפתעה, משעמם רצח.
שלושת עמודיו הראשונים של הספר הם החלק הטוב ביותר בו. הם כוללים הצגה ראשונית של הגיבור – אחד מהגיבורים, זה שעיסוקו נתן לספר את שמו – וחשוב ומהנה מכך, סיפורון קצר העוסק בסבא רבא שלו, המתחיל במילים: ''בשנת 1919 התרחק סבא רבא גרשון מהעיירה אחרי שאישה הלינה עליו שהטיל אילמות בבעלה. בלילות, כששב בעלה של האישה מהעבודה בספרייה היהודית, נהג לעלוב בה, כל מעשיה לא נשאו חן בעיניו, לשונו צלפנית ובמשפט אחד ארז ארבעה עלבונות. ומן המפורסמות הוא בעיירה שכישרונו לעלוב הוא מתת אל...''
כמה ציפיה עוררה פתיחה זו בכותב שורות אלה. כמה רצה לאהוב את הספר, כבר מרגע שקרא את הכתוב על כריכתו האחורית. כמה התאמץ. במשך כמה עשרות עמודים לאחר מכן עוד עמדה בו התקווה שיתכן ומדובר באקספוזיציה ארוכה במיוחד – ילדותו של הגיבור האמור בירושלים, הצגה ארכנית משהו של הגיבורים האחרים, אלון ותאומתו ליאור, והיחסים ביניהם, וכן זוגתו של מחזיר החלומות. אלון הוא זה המשחזר בכוח זכרונו את פרשת האהבים שלו שהסתיימה, ליאור תאומתו מבלה את זמנה בדאגה לו, וזוגת המחזיר, דמות מעומעמת במיוחד, פשוט נמצאת שם, למקרה שימצא לה שימוש. הפוגה נעימה מסוימת חלה בעמוד 55, שם הובא סיפורו המצוין של פרופסור סרז' קרקדן המנסה לפענח את הסערה ולא יכול לה, ואף לא לדעת הקהל. אך כעבור עוד כמאה עמודים החל הקורא לחוש אי נוחות כלשהי מתגנבת ובאה מבין הדפים אל רקותיו, שכן למעט תיאור נאה פה, הרהור מעניין שם ושביבים ראשוניים של תעלומת רצח, לא אירע בהם דבר הראוי לדון בו או לכתבו. בסביבות עמוד מאתיים נשמע לראשונה קול חריקת שיניים אצל הלקוח, ומנקודה זו והלאה היה מדובר במלחמת התשה לכל דבר ועניין. אמנם מפעם לפעם הבליח שביב של עניין באפלה הקודרת שאפפה את תל אביב המוכה ואת מודעותם האומללה של הגיבורים, אך תמיד הוא הוצף ודעך מיד. כשהופיעה תפנית ממשית כלשהי כבר היה מאוחר מדי, ואכן היא הסתיימה בלא-כלום, והקריאה עצמה באה לקיצה בקול ענות חלושה ובאנחת רווחה.
יש בספר חלקים מצוינים, לעתים אף מבריקים: כמה מתיאורי הנוף והאוירה של תל אביב של ההווה וירושלים של העבר, סיפורים קטנים מפה ומשם המצטרפים למעשה תשבץ של זמן ומקום. אבל כל אלה אובדים בסבך הדשדוש המייגע בנבכי נפשם של הגיבורים, החוזרים שוב ושוב על בעיותיהם וטרוניותיהם ומעיקים בכך על כל השאר ועל הקורא בעיקר. הקולות הללו, מעין זרם תודעה עגמומי, אף אינם נבדלים במיוחד זה מזה, ולעתים קרובות הקורא המשועמם כבר לא בטוח מי מהדמויות היא זו הנעצבת אל לבה כרגע. אין זאת שאי אפשר לכתוב זרם תודעה שיהיה מעניין לקריאה, אפילו מרתק, אך למרבה הצער לא זה המקרה כאן. בנוסף על כך, ברעם לא בוחל בשימוש בחמש-עשרה מילים במקום בו יספיקו שתיים. הנה דוגמה שנלקחה כלאחר יד מעמוד אקראי (132):
''האם אין כאן הזדמנות בלתי חוזרת לפרום באבחה את פקעת החוטים הקושרת אותה אליו או אותו אליה, ובכל מקרה כובלת אותם זה לזה? האם באותו מעשה שאין לו מחילה לא הקנה לא לראשונה הזדמנות לאחוז בנפש הזו שלו ששוכנת בה ולומר לה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, עד כאן, יקירתי, את זה כבר איני מסוגלת להכיל? ללכוד אותה בלפיתת חנק, ובעודה מפרפרת להטילה מחוץ לגופה, לגרשה לעולם שבחוץ, עולם שבו, אחרי הכול, אין שניים, ובחשבון אחרון אדם נידון להיות לבדו. האם ממחסנים עלומים בנפשה התרקמה קריאה חנוקה ליום שבו כבר יהיה חולה סופני, חוטא ללא תקנה, וישחרר אותה מאחריות שביקשה, או נקלעה אליה, פעם, מזמן, היא כבר לא זוכרת מתי?''
אה, בסדר. מה שאתה רוצה. על מה דיברנו?
הדמויות המעניינות ביותר בספר הן הסבא רבא והפרופסור, ושתיהן מופיעות רק לרגע קט ונעלמות מיד. אולי ברעם ניסה לגרום גם לעיר תל אביב עצמה להפוך לדמות, אבל הדבר לא עלה יפה. התיאורים בפרקים המכונים ''רשמי הסערה'', שם מדווחת התקדמות הסערה והמצוקה האוחזות בעיר, אמנם טובים ומעניינים יותר משאר הספר (שם גם מופיע הפרופסור החביב), אבל אין כאן שום חידוש, מקוריות או אופי ממשי. הכל מעורפל מדי, כאילו הסערה והעיר נשמרות ברקע, מפחד שמא יתפסו מקום נכבד מדי. מי שרוצה לראות עיר קורמת עור וגידים והופכת לדמות של ממש מוזמן לקרוא את ספריו של צ'יינה מייויל, ושם הרי מדובר בעיר דמיונית למהדרין. שאר הדמויות, על כל נפתולי תודעתן, מעוררות בקורא המסוים הזה רצון להציע להן: הבה נערוך עסקה קטנה, יקירותי – אתן תמותו, ובתמורה אני לא אתעניין בכך כלל.
העלילה, בהתחכמות מיותרת לחלוטין, נבנית באופן לא רציף – לעתים פרק מסוים מתרחש, כרונולוגית, דוקא לפני זה שלפניו. אבל מרוב הרהורים נוגים וקולות נהי וילל אין הבדל רב בין הפרקים הללו, ורבים מהם היו יכולים להיות מוחלפים זה בזה או, לרווחתם העצומה של קוראים עתידיים, מושמטים לחלוטין. בחלקו האחרון של הספר אמנם מתגבר מינון העניין וההתרחשויות, בעולם הממשי כמו גם בנפשם של הגיבורים, אבל חלק מאלה, ובייחוד זה בו אחת הדמויות מוצאת את עצמה, ללא כל קשר לשום דבר שנכתב בספר קודם לכן, נתונה לחסדיה של משפחה ערבית ביפו, נראה כאילו הושתל לפתע פתאום מספר אחר, פוליטי הרבה יותר, נדוש הרבה יותר. אמנם פוליטיקה לא נעדרת מחלקיו האחרים של הספר, אך היא נוכחת שם באופן מעודן הרבה יותר ואינה מסומרת למקומה בעזרת גרזן.
ומה על הרעיונות? הם שם, אין ספק, אך לא יותר מכך. נראה כאילו הספר הוא קלחת גדולה שאליה הושלכו בערבוביה בדלי רעיונות ושביבי עלילה, אך אף אחד מהם לא זכה לפיתוח כלשהו. הם נראים כתפאורה שנועדה לשוות לספר אקזוטיות מסוימת (או אמירה, אם כי אני מקווה שלא: אם זו אמירה, הרי שהיא בנאלית באופן שהדעת אינה סובלת) ותו לא.
'מחזיר החלומות' מתיימר להיות ''רומן בעל נשימה אפית''. ככל הנראה הוא כזה, אך הוא לא חס על נשימתו של הקורא, מתחיל כותיק ומיומן. למרות החלקים הטובים, למרות יכולת הכתיבה הבלתי מעורערת, למרות הרעיונות, מדובר בספר שאינו מסוגל לעמוד ביומרתו של מחברו.
יתכן שעריכה רצחנית ואיומה, מהסוג המדיר שינה מעיני סופרים מכל הסוגים, זה שבו מושמטים מכתב היד בין שליש לשלושה רבעים מתוכנו, היתה הופכת את הספר ליצירת מופת. יש בו חלקים המעידים על אפשרות כזו. אך כפי שהוא, הספר לא עומד במשימה הפשוטה ביותר העומדת בפני כל ספר באשר הוא: ברובו הוא פשוט לא מעניין מספיק על מנת לעבור לעמוד הבא.
מחזיר החלומות
מאת ניר ברעם
הוצאת כתר, 2006
408 עמודים
מחזיר החלומות – פרק לדוגמה
מחזיר החלומות - רכישת הספר
ראיון עם ניר ברעם
צ'יינה צ'יינה, עיר עם עתיד
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אכן
kenny יום ראשון, 24/09/2006, שעה 15:12
|
|
|
 |
|
|
|
|
חבל
יעל יום ראשון, 24/09/2006, שעה 23:14
|
|
|
|
|
|
|
|
הגיע הזמן
שימי יום חמישי, 28/09/2006, שעה 22:52
(22 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
הממף
פלאי גריירצ יום שני, 09/10/2006, שעה 16:10
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
