הצוות הראשון (פנטסי.קון 2007)
הפקה:
רותם ברוכין (כותבת ובמאית) היא בת 25, בוגרת תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה עם התמחות בתסריטאות. רוכבת אופנוע הרסנית למדי. יו”ר שגרירות סאנידייל בישראל לשעבר, בהווה מביימת את חלום ליל קיץ, מנהלת את כנס פנטסי.קון, ומנסה למצוא מדי פעם זמן לישון. כתבה להפקות המחזמר של באפי, להפקה “המופע של אנדרו” ולהפקת דיבוב הפרק “האש”. מסונג’רת סדרתית, פעילה בכנסים מאז שנת 2000. מנחה את מועדון הקריאה התל אביבי של האגודה. רודה בשחקניה בעזרת שוקולד. כתבת ב”וואלה!”, עובדת ב”רשת” ותסריטאית מתוסכלת שמעבירה את ימיה בהתדפקות על דלתות של משרדי הפקה ובתחינות נואשות. מנסה להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת לכתוב דברים שאינם מדכאים, אבל מאמינה שאם יש צדק בעולם, ורד והיא ייצלו בגיהנום, ואת האש ילבה וויליאם שייקספיר.
ורד (Boojie) טוכטרמן (כותבת) היא בת 37 ואמא שלה עדיין מחכה שתתבגר. היא חובבת מד“ב מקצועית, ובין השאר סופרת, מתרגמת ועורכת מד“ב. נמנתה על האחראים למגוון זוועות קהילתיות, כגון “הפרק האבוד של בבילון 5 – A World Forgotten” אשר הוקרן בכנס פורים של האגודה בשנת 99 וכמעט זיכה את יוצריו בלינץ‘ (ובצדק); “תחרות הטירוף הגלקטי“, שנוסדה באותו כנס וחזרה בכמה כנסים נוספים, למצוקת הקהל; “גלקסי קאסט” – ההקרנה הפעילה של גלקסי קווסט בכנס פאן.קון 2002; ועוד כהנה וכהנה. כיום היא חברת ועד באגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ורק שואפת לכך שמישהו יחתור תחתיה ויזרוק אותה מכס השלטון. הסיסמה החביבה עליה היא “לפטר את הוועד!”
מאמינה שאין צדק בעולם, ולפיכך וויליאם שייקספיר מתהפך כרגע בקברו כמו עוף על מנגל, והיא ורותם שופכות נפט על הגחלים.
קרן לנדסמן (ע‘ במאית) בת 29, נשואה, אמא, ורופאה (בסדר חשיבות משתנה). אוהבת את המד”ב שלה קשה ואת הפנטסיה רכה. זכתה במקום הראשון בתחרות הסיפורים הקצרים בכנס עולמות 2007. עדיין מנסה להבין איך היא הפכה לאחראית על חצי מהדברים בפנטסי.קון, ועוד היד נטויה. תשאלו את רותם.
לעולם לא תתנדב יותר בכנסים.
כרמל ברגמן (מפיק) הוא מתנדב סדרתי בכנסים ובהפקות, וכך זוכה להזדמנויות ייחודיות כמו קרב סיף עם אורח הכבוד של כנס אותו הוא מנהל (טים פאוורס, אייקון 2005). בהפקה זו, למרבה הצער, עוד לא התעוררו הזדמנויות דומות.
טל בן-יעקב (buffyspirit) (ע‘ מפיק) הוא בן 20, סיים כרגע לימודי יהדות (אבל מתכוון להמשיך בשנה הבאה), מוותיקי קהילת באפי וג‘וס, היה מתנדב סדרתי בשגרירות ובין היתר בצוות עיצוב של מסיבאפי 2004. בזמנו הפנוי ממשיך שושלת הברונז הארוכה, וכותב בעיקר סיפורים, אך לעתים גם פיקים ומאמרים. רוצה להתפרנס מכתיבה אך מודע לעובדה כי סיכוייו קלושים; מה שכמובן לא מפריע לו – הנ“ל סובל מהזיות, מודע לכך, ונהנה מזה. הושפע קשות מ“דור הפרוזק” של אליזבת‘ וורצל ומגדיר את הכתיבה של כ“הרוח החדשה בעולם הנושבת על ים סוער“.
ניר יניב (עריכה מוזיקלית) גר בתחנת החלל ניר, במסלול גיאוסינכרוני מעל הירקון וקצת שמאלה. מוזיקאי (זמר, בסיסט, מלחין, מעבד, איש סאונד), כותב (סיפורים, שירים, מוזיקה וטקסטים לכל מיני אנשים שלא יכולים לכתוב אותם בעצמם), עורך (היה העורך המייסד של המגזין המקוון של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, וכיום עורך את “חלומות באספמיה”), מתכנת לעת מצוא וצרכן לא קטן של מזון מוכן. ספרו הראשון, אוסף הסיפורים “כתוֹב כשד משחת”, ראה אור בהוצאת אודיסיאה.
נעמי וינר (כוריאוגרפיה וריקוד) היא בת 25, והיא עורכת חדשות אחראית בוואלה! חדשות (יעני, גם עורכת וגם אחמ“שית, רק של העולם האמיתי). חוץ מזה, היא גם סטודנטית לקולנוע וטלוויזיה. בתחומי הקהילה היא בוחשת בקונספירציות ומושכת בחוטים (בעיקר חוטי חשמל). באופן רשמי, “מנהלת תחום אורחי כבוד, אורחים וקשרי חו“ל” באיקון - כשתהיה גדולה מתכוונת להיות קונדוליסה רייס. או ציפי לבני.
את תפקידה בהפקה קיבלה מתוקף היותה רקדנית - ריקוד אירי. לא, באמת. טוב, וגם כי היא הסכימה.
דנה סוסלוביץ’ (כוריאוגרפיה) היא בת 18, מאורסת וחיילת במשרה מלאה מדי. היא יו“ר שגרירות סאנידייל בישראל (מועדון החובבים הישראלי של היצירות של ג‘וס ווידון) ומשתתפת סדרתית בהפקות מקור. היא מנסה להתמקצע בהופעות חובבים והופיעה כד“ר פראנק‘נ‘פורטר ב“מופע הקולנוע של רוקי“, כאניה בהקרנה הפעילה של המחזמר מתוך “באפי קוטלת הערפדים“, כברברית ב“איזהו גיבור” ועוד כמה הופעות אורח בהפקות אחרות. בשנתיים האחרונות מפיקה, מכראגרפת ומביימת את “פינקאסט” - קאסט שמופיע בקולנוע כוכב - במופע הקולנוע של רוקי. בימינו, בעיקר רקדנית חובבת. wrdana@gmail.com
הדר רייזמן (תפאורה) היא חיילת בת עשרים והספיקה כבר לעצב את רוב המרחב המוכר לחובבים למיניהם, בין השאר את כנס אייקון 2006. מנסה להיגמל.
אביאל טוכטרמן (תפאורה) ידוע לרוב בזכות זקיפות אוזניו או בתוארו “אח שלה“. בן 31 וזה ממש לא מטריד אותו. תושב חדש של עיר הקודש (תל אביב כמובן). קורא מד“ב, כותב מד“ב, מצייר מד“ב, בונה דגמי מד“ב (אחראי על דוכן הדגמים באייקון), מנסה לערוך מחקר לתואר שני על אודות אדריכלות ומד“ב, מגדל אחות מד“ב, ומועסק כאדריכל (בלי מד“ב) ביתר הזמן. מעבר לזה, הוא רוצה לנצל באופן ציני את הבמה הזאת לפרסום מודעה: דרוש חבר, גבוה וחובב מד”ב. צור קשר במדור.
משחק:
מורן בודנר (טיטניה) היא בת 25, בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה, מתנדבת בזמנה החופשי ורכזת לשעבר בארגון לאיכות הסביבה מגמה ירוקה, חובבת מד”ב ופנטזיה ואוהבת להשתתף בהפקות ילדותיות אבל נורא כיפיות. מנסה לקדם את ריקודי הסטריפ-דאנס בישראל ובזמנה החופשי מנסה לחשוב מה תהיה כשתהיה גדולה.
מתגוררת כיום עם חברתה הקרויה גם היא מורן (תצחקו על זה עכשיו כדי שזה ייצא לכם מהמערכת) ועם כלבה חמודה להפליא בשם דייזי.
יהונתן פיליפסן (אוברון) הוא בן 25, מתנדב מזה שנים רבות בארגונים הקהילתיים השונים ומזה שנים מספר שחקן חובב רב פעלים ומעריצות, המגיח ומבליח להנאתו במגוון הצגות, סרטים, הקרנות, אירועים וחלומות אירוטיים. נאבק לשבור את קונספציית הטייפ-קאסט כל חייו ולכן שמח לשם שינוי לשחק מלך פיות במקום מלכת דראג.
איתי גרייף (פאק) הוא בן 26, בן אמצעי, הכבשה הוורודה של המשפחה. בחיי היומיום שלו הוא עוסק במישכון החיים, העתיד והנשמה בשביל מטרות קהילתיות תמוהות. במסגרת עיסוקיו הקהילתיים הוא פולני עצבני, טכנוקרט אובססיבי, יו“ר. היה מעורב בהפקות שונות, כמו “איזהו גיבור” ורבות אחרות. המון. טונות. יותר ממה שניתן לתאר במילים.
פעם הוא חשב שמשחקי תפקידים זה כיף; אז הוא פגש את ג‘וני ומאז משחקי תפקידים זה לארגן דברים… והמון המון כיף.
ליטל ויינבאום (הילה) גרה עם חברתה לחיים בדירה מתפרקת במרכז תל אביב. יחד יש להן מעל שישים גוני לק (שזכו לשמות בפרץ קופירייטינג), מדף של מנצ‘קין וחברים, ונזילה מטרידה במטבח. היא מרצה וכותבת בנושאי מד“ב, פנטזיה, מיניות ומגדר. כתבה טור ברשת שוקן שמטרתו לפתוח את הראש לאנשי השרון. למדה חלקית ברימון ובסטודיו של יורם לוונשטיין, שרה בלהקה קולית של קונסרבטוריון רמה“ש, שיחקה ברוקי, בהפקה של אימלדריס ב-War for Ring ובשאר מסגרות הזויות, שבראשן גילום תפקיד מפלצת בפארק הפאוור ריינג‘רס.
ביומיום, ליטל עובדת בארגון שמספק אפשרות לנישואין בלי עירוב הרבנות. אילו רוקי, באפי, הדוויג ו“חמים וטעים” היו פועלים כמשחק פרמידה מיסיונרי, היא לא היתה נאלצת לעבוד כמפתחת משאבים. כיום היא מחפשת מקצוע שלא יגרום לה לכאב.
בין הדברים אליהם היא כמהה - קעקוע חד פעמי של ספרנים, להקים סוף סוף להקה, סטרפ-און שמיש, יכולת לשלוט מוחית על אנשי ה-WB ולא להצטרך לפחד.
ליאת שחר (מוריה) היא בת 28, מנהלת את התא הרחובותי למדע בדיוני ולפנטסיה, אחראית מתנדבים נצחית, חברת ועד אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה ואחראית על פרויקט מועדון הקריאה ומנהלת ההפקה של אייקון 2007. אגרונומית ואוהבת לדבר אל הצמחים שלה ואל צמחים של אחרים. עומדת על כיסא כדי לחבק אנשים גבוהים ולא מתביישת בזה. זוהי הופעתה הרשמית הראשונה על במה, אף על פי שבאופן לא רשמי כבר העבירה שם תדריכים, לחצה ידיים עם אורחי כבוד, הרצתה על אל ינקוביץ’ המוזר והעניקה תארי אצילות. בין אמירותיה המפורסמות ביותר, “יער, עצים כזה?”
עידן דקל (אלכסנדר) בן 25, רווק, וסטודנט להנדסה ביורפואית באונ‘ ב“ג. בקהילה הוא מוכר כ“נו, זה ההוא, שהופיע בהצגה ההיא בכנס ההוא.” אם זו הצגה בכנס מד“ב ופנטזיה, כנראה הוא מופיע שם. הוא שיחק תפקידים רבים ומגוונים, ביניהם ניתן למנות את: ספייק, ספייק, ספייק, אנרכיסט, ספייק ומתן. אם תסתכלו במילון תחת Type Cast, תראו שם את ההגדרה של Type Cast, שזה מה שעשו לו.
פסטפארי. היווה את ההשראה לכתיבת הנובלה הגראפית “זחוחי הזכוכית” והפואמה “פלאפי, אנחנו שונאים אותך“. מפיק “מה זה השטויות האלה באפי ציידת הערפדים“. אחד ממנהלי “המזכירון“. כותב לפעמים ל“מסך המפוצל” ול“עין הדג“. אוהב לגנוב בדיחות מסרטים ולתרץ את זה ב“מה, זה הומאז‘!”.
המוטו שלו לחיים: לעולם אל תסכם את השקפת עולמך במשפט אחד.
איתי קפלן (דימיטרי) הגיח לעולם בשנת 1983 ומאז דוחק באנשים לבצע פעולות אריתמטיות פשוטות בראש - כן, אם זה מעקצץ זה אומר שזה עובד. בוחש במלט, מערבל טחינה, מערבב דימויים, מושך קולמוס, מגלגל סושי, עושה עוד ראש (אם מבקשים יפה), מדליק גחלים, מיישר הדורים, חותך, קוצץ, משסף, רץ, נופל, זוחל, יונק, תראה - ציפור!
מעורב בהולוקאסט (אך רק ממלא פקודות), לומד הנדסה ביו-רפואית באונ’ ת”א.
עושה נעים בגב.
ניר שרון (שחקן “הבימה”) הוא בן 26, שחקן תפקידים וביולוג. בהווה מתכנת צנוע בחברה צנועה בר”ג. בעתיד מהנדס מפלצות ביוניות ומנהל המוסד לניסויים בבני אדם ע”ש ג’וזף קנלר בקונגו. גם ניר הוא פליט הפקות העבר “איזהו גיבור” ו”ערפו את ראשו!” והוא מכלה את רוב מרצו בהסתגלות לדירתו החדשה שבת”א.
יעל זבולונוב (שחקנית “הבימה“) היא בת שבע עשרה, מלכת עוגיות או מלכת סאדו, תלוי את מי שואלים. יש לה יותר ספרים ממקום (בעיקר כי אין מקום) וחתולה ג’ינג’ית שהולכת ומשירה את עצמה לדעת. טבעונית, מחבקת עצים, אנגלופילית וחברה סמויה בקהילות אינטרנטיות לאין מספר. מממשת את הגן הפולני הנעלם שלה בעבודה שכוללת בעיקר האכלת יצורי אנוש במוצרי בצק. שימושית לעת מצוא.
תומר זולברג (שחקן “הבימה“) הוא בן 22, נמצא בקשר פתוח ואוהב טיולים ארוכים לאור ירח, מסיים תואר ראשון בפיזיקה והנדסת חשמל ומתחיל במקביל תואר שני בפיזיקה, ריף-ראף בהולוקאסט, בעל עבר אפל במחזמרי באפי 4 ו-5 והטכניוניים, באיזהו גיבור וערפו את ראשו, ובלהקת המחול של הטכניון. אה כן, והוא מגניב.
ענבר מאירסון (שחקנית “הבימה“) היא בת 18 וג‘ינג‘ית. העיסוק שלה בחיי היומיום שלה הוא תכנון השתלטות על העולם… וגם בגרויות. במסגרת הקהילה היא נוהגת להתנדב בכנסים, מסג‘יסטית רשמית של קהילת הארי פוטר לבוגרים, ועוסקת בהפרחת בועות. בעבר הופיעה בהפקת השגרירות “טקס פרסי המטרייה המוזהבת עם הנצנצים” (כן, באמת היה דבר כזה), במחזה “האביב מתעורר” של פרנק וודיקינד. למדה משחק במסגרות קהילתיות רבות והשתתפה בלהקת תיאטרון הנוער הייצוגית של ת“א. היא אוהבת לחבק בחינם ולגדל חולדות.
עדי לויה (אניה, תלבושות) היא בת 28 אוטוטו, בוגרת תואר שני לביולוגיה מולקולרית בטכניון (ונראה אתכם אומרים את זה שלוש פעמים מהר) ובין הפקה להפקה עמלה על הדוקטורט. השתתפה בהפקת המקור “ערפו את ראשו” באייקון 2006 והופיעה, ביימה, הפיקה ואיפרה בהפקת “פעם נוספת ברגש” - הפקה בעברית המבוססת על פרק המחזמר בסדרה באפי קוטלת הערפדים.
אלעד אייזן (נהג סטלן) הוא בן 18 ותשעה ימים (And counting…), בוגר טרי של ביה”ס למדעים ואמנויות בירושלים במגמות חיטוט באף ופליית מוך טבורי. מתגורר בלבנון, בקרבה לגבול ישראל. המחזמר “שיער” שימש עבורו מורה דרך רוחני ופיזי כאחד. תיאורים נוספים שלו יכללו השוואות ל-Cousin It ממשפחת אדמס, לסלאש מ-Guns n’ Roses ול-Mahna Mahna מהחבובות.
קובי רובין (נהג מונית) הוא בן 17, תיכוניסט ומתמטיקאי לעתיד. בכנסים, מתנדב מאז עולמות 2005, ולא מתכנן להפסיק בקרוב.
נהנה להסתנג’ר ומשתעשע מהתגובות של אנשים כשהם שומעים שהוא לומד מתמטיקה. חובב ספרים, אנימה, סטארגייט ובאפי (ולא בהכרח בסדר הזה).
בעתיד מקווה להשתלט על העולם, או לפחות לנהל איזה כנס
בוריס נפומניאשי (קווין ספייסי) עובד כמהנדס חומרים, סטודנט תואר שני להנדסת חומרים בטכניון, שר במקהלת הטכניון (יש דבר כזה) ובזמנו הלא ממש חופשי משתתף בהפקות שונות ומשונות באייקונים, עולמות ועכשיו גם פנטסי.קון. סוויט עם המבטא הכי שטני וגם פעיל בקהילת סטארגייט ישראל.
דניאל ליבר (אדי) הוא בן כמעט 22, וחייל לעוד חודש וכמה ימים. יתרה מכך, השיער שלו החליט למרוד במערכת כבר לפני חצי שנה. לקראת סיום תואר בפיזיקה באוניברסיטת ירושלים, מופיע בחלטורות עבור ההולוקאסט ברוקי ומדי פעם גם עושה חתונות, תלוי בכמות האלכוהול שמספקים לו. הוא שוקלוהוליק, אופנוע-הוליק ובכלל בחור טוב מבחוץ ומכור לחוויות אקסטרים מבפנים. נכנס למגפיו הצבאיים והחדשים של מיקי פיינברג, שנאלץ לטעום מחוויית הטירונות. סביר להניח שהוא הבחור היחיד בהפקה שאינו מכור למד”ב ואף, אבוי לבושה, לא מכיר את כ-ל השירים מן הפרק של Once More With Feeling בעל פה.
אוֹרי רותם (ווילו) היא מעריצת המרצה בלטינית, חיה לה בכוך תל אביבי ומחרימה את החוף.
ליאור אדלר (ריקוד) עולה לכיתה י”ב, מנסה לאזן את החיים שלה בין ריקוד, לימודים, עבודה ושגרירות סאנידייל בישראל. בינתיים זה עובד.
בהופעת אורח מיוחדת - יהונתן זילבר ומיכאל גורודין בתפקיד עצמם!