מכירת הכרטיסים המוקדמת תיפתח מחר (יום א', 26.7). הפרטים עודכנו בדף הכרטיסים.
בדף הדוכנים של האתר עודכנו דוכנים נוספים שיהיו בכנס. בדף תחרות התחפושות ובדף האירועים עודכנו השמות והפרטים הביוגרפיים של מנחת תחרות התחפושות ושלושת השופטים. בין הבחירות בדף "זוג משמיִם" נוספה גם בחירתו של הסופר ג'ון וארלי.
דף הדוכנים עודכן עם חלק מהדוכנים שיהיו בכנס. דף החסויות עודכן גם הוא. בדף תחרות התחפושות עודכנו הפרסים, מתנת חנות "קומיקס וירקות". כמו כן, דף האירועים הושלם והוא מכיל כעת את תקצירי כל האירועים שיהיו בכנס, ודף המיוחדים ודף התכנים מכילים כעת פרטים מלאים יותר על כל תכני הכנס והפרויקטים והאירועים המיוחדים בו. ובדף צרו קשר נוספו באנרי הכנס, למעוניינים לפרסם את הכנס באתר או בבלוג.
עלה דף האירוע של "לשיר בכל הכוח 1.5″, מופע פילקים פרודי על הנסיכה הקסומה.
דף מכירת הדייטים עלה לאתר, ובו הסברים על המכירה ותיאורי הרווקים והרווקות המוצעים למכירה.
עלתה רשימת האירועים, הכוללת מידע מלא על כל אירוע. כעת ניתן להגיע אל תקצירו של כל אירוע מדף התוכנייה.
מחירי הכרטיסים עודכנו בדף הכרטיסים. בטופס המתנדבים עודכנה רשימת אירועי הכנס למתנדבים המעוניינים לבחור אירועים שחשובים להם.
עדכוני האתר
תוכניית הכנס עלתה לאוויר העולם.
עדכוני האתר
בימים האחרונים התעדכנו באתר פנטסי.קון 2009 דף התכנים ודף פרויקט "זוג משמָים", אשר מוסיף ומתעדכן מדי יום בזוגות חדשים. בימים הקרובים תעלה התוכנייה.
פנינו לכמה מהאנשים היצירתיים בארץ, ממגוון תחומים ועיסוקים, בשאלה פשוטה – איזה זוג ז'אנרי עשה לכם את זה? מיהו זוג האוהבים שהצליח להרטיט את לבכם, לשבות את דמיונכם וללכוד אתכם בחבלי קסם?
ואז הקשינו עליהם וביקשנו מהם גם להסביר.
בדף זה תוכלו למצוא תשובה חדשה לשאלה זו מדי יום – חלקן מתבקשות, חלקן מפתיעות וכולן מרגשות. האם הזוג שלכם נמצא כאן? אם לא, שלחו לנו את הזוג הרומנטי שלכם ונמקו, אל תשכחו לציין את שמכם. הבחירות המעניינות ביותר יתפרסמו בעמוד זה לקראת הכנס.
תוכלו גם לדון בבחירות השונות בתגובות שבתחתית הדף.
הערה: כל הבחירות עלולות להכיל ספוילרים ליצירה שהן מתייחסות אליה.
גילי בר-הלל סמו: סופי האטר והאול ג'נקינס - הטירה הנעה / דיאנה וין ג'ונס
אני אוהבת את הזוג הזה, כי השניים האלה כל כך עולים זה לזה על העצבים, שהם כמעט אמיתיים. האול הוא אנוכי, גנדרן, עצלן ונצלן אבל מדיף קסם אישי ברמות שנשים מתקשות לעמוד בהן. יש משהו סופר רומנטי בזה שדון ז'ואן כמו האול בוחר לקשור את גורלו באישה אחת בלבד, ובמיוחד כשאותה אישה היא אחת כזאת לא יפה במיוחד שתגובתה הרגילה לתשומת לב גברית היא לקמול מרוב מבוכה. הכישוף שהופך אותה לזקנה בת תשעים משחרר אותה מאינהיביציות והיא רודה בהאול ביד רמה, ודווקא ככה הוא מתאהב בה: מכוערת, דעתנית, חטטנית, לא מרפה ממנו ולא מוותרת לו. הוא רואה אותה בדיוק כפי שהיא, והוא יודע כמה הוא זקוק לה, שתנהל אותו, שתחזיק אותו קצר, שתדאג לעגן אותו לקרקע. בתמורה הוא נותן לה את הפכפכותו, את חוצפתו ואת היכולת להמריא ולנסוק. אפשר להאמין שהשניים האלה ימשיכו למרר זה לזו וזו לזה את החיים עוד שנים ארוכות, ומתוך כך לאהוב אהבה עזה כמו שרק שני שרואים זה את זו וזו את זה ראייה ברורה כל כך יכולים לאהוב.
גילי בר-הלל סמו היא עורכת ספרי הנוער בהוצאת גרף ומתרגמת ספרי פנטזיה לנוער, מ"הארי פוטר" ועד "הטירה הנעה".
דותן דימט: קונאן ובעלית, סדרת הקומיקס "קונאן הברברי"
לא קל למצוא מערכת יחסים בריאה בקומיקס, המלאים בגיבורים שמסתירים את זהותם מאהובותיהם ומבריזים מדייטים כדי להציל את העולם. דווקא אצל קונאן הברברי, מי שעבורו בחורה מעורטלת היא כמעט אביזר אופנה, על פי רוב כרוכה סביב ירכו חצי-מעולפת או מצווחת באימה מפני איזו מפלצת, מצאתי בילדותי מופת לזוגיות . הוא, כאמור, ברברי שבא מהצפון כדי לרמוס את הציביליזציה תחת סנדליו, היא מלכת שודדי ים שמית הפוקדת על להקת לוחמים שחורים בספינה בשם "הטיגריסית". שניהם שדים שחורי שיער, מהירי-חימה, אמיצים ללא חת, לוחמים אדירים עם תאווה לזהב וחיבה הדדית לבגדי פרווה מינימליסטיים. הוא נמלט מהחוק בארגוס על ספינה שנופלת היישר לזרועות שודדי הים שלה; היא מבינה שפגשה את גבר חייה, מציעה לו הצעה שאי-אפשר לסרב לה, ולוקחת אותו כבן זוג וסגן ראשון. יחד, הם נלחמים במפלצות, מכשפים, רודנים וצבאותיהם, שודדים אוצרות אבודים, נמלטים מקברים מקוללים, מתקוטטים כמו חתולים ומתעלסים כמו אריות.
בכתביו של רוברט א' האוורד, יוצרו של קונאן, מופיעה בעלית בסיפור אחד, “מלכת החוף השחור". כותב הקומיקס, רוי תומס, עיבד את חלקו הראשון של הסיפור, פגישתם של קונאן ובעלית, כשהציג את הפיראטית לקוראי הקומיקס בחוברת 58. בחוברת 100 של הסדרה, עיבד את חלקו השני של הסיפור, הרפתקאתם האחרונה. קונאן, בעלית ואנשי צוותה שטים במעלה נהר ומגיעים לחורבותיה של עיר עתיקה ואגדית במעבה הג'ונגל. הם בוזזים את אוצרותיה המקוללים, ונרדפים בתגובה על-ידי יצור מכונף שקוטל אותם בשטניות שיטתית, ונוטל גם את חייה של בעלית. אלא שזו מקיימת הבטחת שנתנה לקונאן ברגע של תשוקה, ושבה מהמוות כדי להילחם לצידו בפעם האחרונה.
אותה הבטחה דרמטית, השיא הרגשי שסביבו בנה האוורד את הסיפור, היא רומנטית ומרגשת בפני עצמה, אבל רוי תומס נתן לקוראי הקומיקס לחזות באהבתם של קונאן ובעלית במשך שלוש וחצי שנים לפני שהביא את סיפורם לסופו הטראגי. הוא נתן לנו לא רק אהבה עזה ממוות, אלא מערכת יחסים שלמה, חזקה ויצרית שנדיר למצוא כמותה במדיום. בכך, הוא גרם לנו להבין את גודל האסון שפוקד את קונאן, לחוש בבטן את האובדן של מישהו שאנחנו מכירים ואוהבים: הוא גרם לנו להרגיש שקונאן איבד באמת את מי שהייתה אהבת חייו.
דותן דימט הוא עורך לשעבר של "המימד העשירי". מאמריו התפרסמו ב"מימד העשירי", “חלומות באספמיה", “הגארגויל", “צומת השרון", “חדשות", ו-American Book Review. הוא יליד 1968, עובד כביואינפורמטיקאי בחברת צמחים, משחק משחקי תפקידים בשעות הפנאי, ומתגורר בתל-אביב על ערימת קומיקס.
ליאת שחר: ווסלי ונורית, הנסיכה הקסומה
ווסלי ונורית (או מרגנית, כפי שבחר מתרגם הספר) חולקים אהבת אמת, כזו המביסה גם את המוות. הם יעשו הכל למען אהבה זו.
ווסלי עושה הכל בשביל נורית. יוצא למסע מסוכן מעבר לים, הופך לפיראט, מביס את הספרדי, את הענק ואת וויזיני, קופץ לחול טובעני, נלחם במכרסמים ממש גדולים, מת, חוזר לחיים, מתכנן מתקפה נועזת על טירה שמורה בזמן שהוא יכול להניע רק את ראשו ואחד מאגודליו, מביס את הנסיך הרשע רק בדיבורים ורוכב איתה אל עבר השקיעה על סוסים לבנים.
נורית גם היא עושה הכל בשביל ווסלי. יושבת ומחכה שהוא יחזור, יושבת ומתאבלת עליו, יושבת בטירה ומחכה לחתונה עם הנסיך, יושבת על הסוס ברכיבה היומית, יושבת בספינה (חוץ משחיה קצרה עם צלופחים), יושבת על הגב של פזיק, יושבת ליד ויזיני, מצליחה לעלות באש וכמעט להיאכל ע"י מכרסמים ממש גדולים, חוזרת לשבת בטירה, מתחתנת, מנסה להתאבד ורוכבת עם ווסלי אל עבר השקיעה על סוסים לבנים.
ליאת שחר היא אגרונומית ויו"ר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, וכל עוד היא לא מתבלבלת בין השניים ומנסה לגייס עציצים להתנדבות באגודה או לשתול חובבים, זה לגמרי עובד.
גיא בקר: ג'ק סקלינגטון וסאלי, "הסיוט שלפני חג המולד"
בעולם בו המסר העיקרי של המדיה (בעיקר האמריקאית-הוליוודית) הוא שאהבה ורומנטיקה תמיד עטופים בלבבות ורדרדים, מלאכים שמנמנים, ציפורים חמודות מצייצות ובני זוג שיופיים היה גורם לנו לסובב אחריהם מבט ברחוב, תמיד נחמד לגלות זוג שכנראה היה זוכה למספר רב של מבטים ברחוב אבל לא דווקא בגלל מראם המלבב. ג'ק וסאלי הם אחרים, אפלים, בודדים ורדופים. אפילו בעולם המעוות שלהם, הם מפרים את הנורמה תוך קריאת תגר על המוסכמות ולמרות (ואולי בגלל) זאת הם מוצאים זה את זה ומצליחים לבסוף להגיע להרמוניה ואהבה. אני מאוד אוהב את הרעיון שאושר ורומנטיקה אפשר למצוא גם עם כמה מפלצות מרושעות ברקע – בדיוק כמו בחיים.
גיא בקר הוא קרימינולוג קליני, מרצה במכללת צפת וחוקר באוניברסיטת חיפה. מכיר אישית ומקצועית כמה מפלצות שהיו גורמות לחברים של ג'ק לברוח בצעקות.
טום סמית': הארי פוטר והרמיוני גריינג'ר, סדרת הארי פוטר / ג'יי-קיי רולינג
ההצבעה שלי לזוג הרומנטי ביותר הולכת להארי פוטר והרמיוני גריינג'ר, שני צעירים המסורים זה לזה בכל מאודם, וסיפור אהבה גדול בראשית דרכו. חכמים, נאמנים, מסורים, אמיצים, תמיד רוצים לעזור לכל אדם ככלל וזה לזה בפרט. זו לא אשמתי שג'יי-קיי רולינג מתעלמת ממה שכתבה בעצמה, או חושבת שבני וויזלי הם אלילי אהבה או משהו.
טום סמית', הפילקר המהיר בעולם, כבר יותר משני עשורים שובר לבבות, מעוות מוחות ופוער פיות ברחבי ארצות הברית והעולם כולו.
ד"ר דניאלה גורביץ': המלך ארתור ומורגן לה-פיי
סיפורי אהבה סוחטי דמעות מרגשים אותי פחות מסיפורי הרואיות בלחימה, בעיקר אם מצטרפים לעזרתם של כל אחד מן הצדדים כוחות על-טבעיים קסומים/מפלצתיים. ובכל זאת הנה בחירתי. לכאורה, שם נרדף לאהבה רומנטית היא אהבתם של טריסטן ואיזולדה. עם זאת, יש לי השגות על מידת האותנטיות של האהבה ביניהם - בעיקר כיוון שמקורה בגורם חיצוני, אותו שיקוי אהבה שהשניים שתו בטעות, וגם בגלל ריגושי הסכנה שבאהבה האסורה ולא מפני שמצאו עניין אמיתי זה בזו - ועל כך אבחר באהבתם הבלתי אפשרית של המלך ארתור ומורגן לה-פיי. מורגן היתה אחותו-למחצה של ארתור ולפי כמה מהגרסאות הסיפוריות הנחשבות יותר, היה להם ילד משותף (מורדרד). במהלך כל ימי מלכותו נחשבה מורגן ליריבתו המרה ביותר של המלך. היא יזמה מהלכים להרוג את ארתור ולחסל את מסדר השולחן העגול כנקמה על עוולות רבות שנעשו לה, שאין המקום לפרטן. אבל - על פי גרסתו של מאלורי "מות ארתור" (האקסיס מונדי של ה"ארתוריאנה"), ברגע המכונן של העלילה, כשארתור פצוע פצעי מוות מחרבו של מורדרד, בנו, משליך ארתור את אקסקליבור למים ואז - מכל האנשים שניתן להעלות על הדעת בעולם כולו - מופיעה מורגן, יפה ומפוארת בגלימתה, גלימת הכוהנת הגדולה של האי אבאלון. כשהיא נישאת על גבי דוברה ומלווה בנערותיה מקוננת מורגן לארתור: “Ah, dear brother, why have ye tarried so long from me? Alas, this wound on your head hath caught over-much cold”. מורגן תישא את ארתור לאי אבאלון האגדי, שם תטפל במסירות בפצעיו ותשמור על פתיל חייו לנצח נצחים, או לחילופין עד שתתגשם הנבואה, שכל בריטי מאמין בה עד היום בכל ליבו, שיום יבוא והמלך האגדי ישוב וימלוך עליהם שוב. אם זו לא אהבה, אני לא יודעת מה כן.
ד"ר דניאלה גורביץ' היא אתנולוגית ועומדת בראש התוכנית הרב תחומית במדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן. תחומי המחקר שלה עוסקים במיתוסים, אגדות ופולקלור באנגליה ובצרפת בימי הביניים והשפעתם על ספרות פנטסטית בת זמננו. מאמריה מתמקדים במודלים תיאורטיים של אימה ופחד בפולקלור, במוטיבים של בעלי חיים ("אמיתיים" ופלאיים) בעלילה, ובתמטיקה של רפואה עממית, כישוף לסוגיו (פגאני ונוצרי) וגלגולי צורות של בני אדם לבעלי חיים.
דני רובס: וול-אי ואיב, Wall-E
הסרט הבדיוני והריאליסטי עד כאב הזה שמתאר את מאבקו חסר הפשרות של רובוט עתידני לקטלג את מה שנשאר מכדור הארץ בעתיד, ואהבתו לחוצנית יפהפיה, הוא כל כך נוגע ללב ועתיר ניואנסים עד דמעות. הוא משאיר מאחוריו הרבה סרטים ריאליסטיים ורומנטיים ברגש שבו.
דני רובס הוא זמר ויוצר בן 51 שמאחוריו אלבומים מצליחים רבים והופעות אינספור בארץ ובעולם. הוא חובב ואספן אובססיבי של קולנוע ספרים וכמובן מוסיקה.
גלי גולן: קורדליה נייסמית וארל וורקוסיגן מסאגת וורקוסיגן / לויס מקמסטר בוז'ולד
למה? כי מערכת היחסים שלהם היא הגשמת משאלות שקשה למצוא כמותה בימינו: שוויונית לחלוטין, פרגמטית לחלוטין, מציאותית לחלוטין - ועם זאת "רומנטית" לחלוטין במשמעות הקיטשית ביותר של המילה (הם נפגשו בזמן מלחמה! כשהיו משני עברי המתרס!! הוא בן אצולה!!! היא אזרחית מחברה דמוקרטית!!!!! הוא קשוח שבקשוחים ומלא קשיחות קשוחה!!! רק היא יכולה לגעת בלבבו!!!! הם מתחתנים והיא עולה למעמד אצולה וגם לובשת שמלות ארוכות ויפות!!!!!11!!!11!!!!!), אך זה לא גוזל מקורדליה את כוחה או מונע מארל להיות בן אנוש שאינו חף מטעויות. מערכת היחסים שלהם מצליחה להיות חתרנית ומסורתית בה-בעת - ומספקת לי "באושר ובעושר עד עצם היום הזה" שאני יכולה להאמין בו.
גלי גולן היא יועצת ניהול ידע בהיי-טק וסטודנטית אופטימית לתואר שני בספרות אנגלית. יום אחד, כנראה, גם תכתוב משהו אקדמי על מדע בדיוני. בינתיים מרשימה אנשים בעבודה בעזרת ידע אנציקלופדי על ספרות תור הזהב ומשיכה לחפצים נוצצים.
גיא חסון: רומנטיקה? לא בבית ספרנו
מדע בדיוני נולד אנטי-רומנטי.
סופרי תור הזהב שביססו את הז'אנר במשך עשרות שנים היו ברובם גברים מדענים – אסימוב, היינלין, קלארק. אחרים חיקו את הסגנון שלהם – פול, סימאק, סילברברג ואפילו ניבן. לכל הסופרים האלה היה שני דברים משותפים: אינטליגנציה מתמטית מאוד גבוהה וכשרון לספר סיפור. למרבה הצער, מה שהגנטיקה נתנה בצד אחד, היא לקחה מהצד האחר. לכולם היתה אינטליגנציה רגשית שואפת לאפס. (לחובבי המתמטיקה מביניכם: היא שאפה לאפס משמאל).
ז'ול ורן אמר פעם בראיון שהסיבה היחידה מבחינתו להכניס אישה לסיפור היא כדי שאחת הדמויות הגבריות תהיה מעוניינת בה. בהקדמה לאחד מספרי ההמשך של ראמה כתב ג'נטרי לי (אני מצטט מהזכרון) שהוא ניהל הרבה שיחות עם אשתו "ועכשיו אני מבין נשים".
אנשים עם אינטליגנציה רגשית נמוכה לא מבינים נשים. מי שלא מבין נשים, לא מבין בני אדם. מי שלא מבין בני אדם יכתוב על חורים שחורים, מסעות בזמן ורובוטים. אבל הוא לא יכתוב רומנטיקה.
גיא חסון הוא סופר, מחבר הספרים 'הצד האפל' ו'מציאות: המשחק' (הוצאת 'ביתן'). סיפוריו הקצרים זכו פעמיים בפרס גפן. לאחרונה כתב וביים סרט מדע בדיוני דל-תקציב באורך מלא בעברית, 'לב של אבן'. בימים אלה הוא שוקד על כתיבת הספרים הבאים.
דידי חנוך: שלגיה והזאב הרע, מהקומיקס Fables / ביל וילינגהאם
קשה להאמין בגברים כשאת שלגיה, אחת מנשותיו לשעבר של הגבר המקסים והבוגדני ביותר מבין הדמויות מהאגדות שמאכלסות את עולמנו בסדרת הקומיקס המופתית של ביל וילינגהאם. בעולמו של וילינגהאם, נאלצו גיבורי האגדות לנטוש את עולמותיהם המיתולוגיים ולעקור לעולמנו, בעודם נמלטים מכוחות הכיבוש של קיסר אכזרי. זה העולם שבו מתאהב ביגבי וולף, מי שפעם היה הזאב הרע ומשמש בתחילת הסדרה כשריף של האגדות בשלגיה, סגנית ראש העיר ומי שמנהלת את העניינים הלכה למעשה.
האהבה שלהם, אהבה בין הטורף המסוכן ביותר בעולם האגדות לבין מי ששרדה כבר לא מעט בחייה, עוברת גם היא מהפכים. הקשר ביניהם הוא אולי החוט האנושי ביותר ששזור בסיפור על מלחמות ומיתוסים וקסם.
דידי חנוך שימש בעבר כעורך סדרות המד"ב והפנטסיה של הוצאת "אופוס" ושל הוצאת "מודן" ותרגם עשרות ספרים. עובד כיום כעורך בתחום המחשוב עבור "וואלה".
מאיר עוזיאל: הנסיכה והצפרדע
פעם ראיתי קליפ שבו בחורה הולכת בעיר, מחזיקה לב ענקי. היא נותנת אותו לכל מיני אנשים ובכל פעם הלב חוזר אליה קטן וקטן עד שלא נשאר ממנו הרבה. או אז מגיע מישהו ומגדיל את הלב בחזרה. קליפ נהדר שאני לא זוכר לאיזה שיר הוא היה מחובר או אפילו לא זוכר אם לא המצאתי עכשיו את חלקו (אם כי הסיפור הזה מבוסס על קליפ אמיתי).
פעם קראתי שיר של ז'ק פרוור, לדעתי שיר פנטסיה ומדע דמיוני גם יחד (יישרתי את השורות ברשותכם): "אלפי ואלפי שנים לא תמצאנה להגיד את שניית הנצח הקטנה בה נשקת לי את, בה נשקתי לך, בוקר אחד באור חורף, בגן מונסורי בפאריז. בפאריז, על הארץ, הארץ שהיא כוכב". (תרגום אהרון אמיר).
נשיקה היא אכן הדרך שאלוהים נתן לאדם כדי לשרוד במסע באינסוף החלל ואינסוף הזמן הקרויים גם נצח, ולגבור עליהם בשנייה אחת.
נשיקה מיוחדת במינה היא הנשיקה שהנסיכה נותנת לצפרדע והופכת אותה לנסיך. מאות ואריאציות על הרגע החד פעמי ונצחי הזה פרסמתי במשך השנים ב"שיפודים" בפינה הפנטסטית רומנטית "פינת השלולית". חלק גדול היו מכתבי קוראים שחברו לאגדה, עד שיום אחד פנו אלי במחאה מאירגון המכשפות והזהירו אותי שאפסיק לקלקל להן את העבודה ולגאול כל שבוע נסיך מצפרדעיותו. גורמים מפחידים יותר מאירגון המכשפות ניסו להכניס אותי לתלם, אבל לא אפסיק.
מאיר עוזיאל הוא סופר-עיתונאי או עיתונאי-סופר, איך שתרצו. הוא פירסם שני רומנים שהם "עבר דמיוני" ("עובדות על תשוקה מסויימת" ו"מקום קטן עם דבי" בהוצאת מודן) וכן מספר ספרי סאטירה והומור, (למשל "ההיףך", בהוצאת אורנית) וכמובן לקטים מ"פינת השלולית" ("עשיתי שלולית" ו"מעומק השלולית", בהוצאת מודן). שני ספרי חדשים בהתהוות בהארד דיסק: "על האש" ספר הומור וסאטירה בהוצאת אורנית ו"מה מלך?!" (שם זמני) ספר עבר דמיוני.
ד"ר אהרון האופטמן: קריס קלווין והאריי - סולאריס / סטניסלב לם
קריס קלווין ואהובתו (האמיתית? המלאכותית?) האריי, מהספר "סולאריס" מאת סטניסלב לם.
כמו שאר התופעות שיוצר האוקיינוס של "סולאריס" גם האריי היא יציר חלומותיו וסיוטיו הכמוסים של האדם - במקרה זה קריס, שזכר אהובתו שאבדה מן העולם הממשי אינו מרפה ממנו. והנה האוקיינוס מגשים אותה שוב ושוב, עד הסוף הטראגי.
אהבה טראגית ביצירת מדע בדיוני "קשה"? בהחלט. הקטע שבו היא, הלא אנושית והאנושית כל כך, נעלמת בסוף (מתאבדת? מושמדת?) וסנאוט מוסר לקלווין את הפתק האחרון שכתבה לו, עדיין גורם לי צמרמורת. "אהוב שלי, אני בעצמי ביקשתי זאת ממנו… הייתי מוכרחה לשקר לך, זה נורא, אך לא היתה לי ברירה…" והחתימה המחוקה והלא ברורה על הפתק: "ספק האות ה' ספק האות ק'" - כמו דמותה המסתורית, המעורפלת, הבלתי נתפסת…
לם המנוח לגלג בארסיות על המאמרים האמריקאים שכינו את הגירסה הקולנועית של סודרברג "אהבה בחלל החיצון", וטען שלא היתה לו כל כוונה לכתוב על "בעיות אירוטיות בחלל החיצון", בלשונו הצינית. אבל אהבה (אניגמטית ומסויטת) בהחלט היתה שם.
ואף כי לא ממש אהבתי את הסרט, אני סבור שהאריי הקולנועית (שבתרגום הספר לאנגלית ובסרט של סודרברג שמה "ריאה") מגולמת בצורה מרשימה למדי.
ד"ר אהרון האופטמן נמנה בימי קדם עם מייסדי ועורכי המגזין "פנטסיה 2000″, היה בין מקימי האגודה הישראלית למד"ב ופנטסיה וחבר מערכת "המימד העשירי". וגם תרגם את "סולאריס" לעברית.
יעל סלע-שפירו: הנסיכה ליאה והאן סולו, מלחמת הכוכבים
ליאה והאן כמו לקוחים מקומדיות רומנטיות של שנות הארבעים. הם מתחילים בסלידה הדדית שופעת עקיצות וזלזול, אך לומדים להכיר זה את זו מכורח הנסיבות. ליאה תובעת מהאן לגלות אחריות ולחרף את נפשו למען הכלל, והוא לומד לכבד את עצמו ואותה. האן החדש הוא גבר הראוי לליאה, גבר שאיננו מפחד מאופיה הסוער, מחוכמתה וממנהיגותה.
יעל סלע-שפירו, MA, MBA, בוגרת התוכנית הבינתחומית לתלמידים מצטיינים באונ' תל אביב ולימודי תעודה בתרגום. ב-12 שנות עבודתה תרגמה ספרי עיון, פרוזה, ילדים, מדע בדיוני ופנטסיה, כמו גם חומר מסחרי ושיווקי. כותבת את הבלוג "עבד בתרגום" על תרגום כאמנות ומקצוע, ומרצה באונ' תל אביב ובמכללת בית ברל.
נמרוד רייס: Thrall, Son of Durotan and Jaina Proudmoore מתוך World of Warcraft
למרות שמעולם לא הפכו ממש לזוג, לא ניתן להתעלם מהמתח המיני המובהק שביניהם.
נמרוד רייס הוא זוכה העונה הראשונה של "היפה והחנון" וגיימר נלהב.
ג'ון וארלי: ג'ורג' ומריון קרבי מסדרת Topper של ת'ורן סמית'
התכוונתי להציע את לארי ניבן וג'רי פורנל, או אולי את פרודו באגינס וסמוויז גאמג'י… אבל אני אמנע מכך. במקום זאת אבחר את ג'ורג' ומריון קרבי מסדרת הספרים והסרטים Topper של ת'ורן סמית'. אין לי מושג אם אתם מכירים אותם בישראל; סמית' היה פופולרי מאוד בשנות השלושים. נתקלתי בהם לראשונה בסדרת הטלוויזיה משנת 1953 (הפיילוט נכתב על ידי סטיבן זונדהיים!) בכיכובם של רולנד יאנג, רוברט סטרלינג וליאו ג' קרול, וחשבתי שהיה מגניב להיות רוח רפאים, ולהיות מסוגל לצוץ ולהיעלם לפי רצוני, ומצא חן בעיניי איך הרוחות הפכו את עולמו של קוסמו טופר האומלל על פיו. מאוחר יותר ראיתי את הסרט משנת 1937 עם קרי גרנט, רולנד יאנג וקונסטנס בנט, שהיה עוד יותר טוב.
בני הזוג קרבי הם זוג אוהב חיים שנהרג בתאונת דרכים, מוצא את עצמו בלימבו, ומחליט לעשות מעשה טוב כדרך אל הגאולה. הבחירה שלהם במעשה טוב היא לנסות לגרום לקוסמו טופר, פקיד בנק קודר ולחוץ, להשתחרר ולהיות מאושר יותר, אך לרוב הם מצליחים רק לסבך את חייו יותר.
ג'ון וארלי (יליד ארה"ב, 1947) הוא מחברם של מגוון ספרים וסיפורים קצרים, ובהם כמה שתורגמו לעברית. הוא זכה בפרסים רבים, ובהם הוגו, נבולה ולוקוס. כתביו מתאפיינים בחקירת גבולות הצורה והמיניות האנושית, ורבים מסיפוריו וספריו מתרחשים ביקום המכונה "יקום שמונת העולמות". מבין ספריו תורגמו לעברית קובץ הסיפורים "גילוי עיניים" (זמורה ביתן, 1987), "קו החירום של אופיוקי" (ארז, 1979), "חוף הפלדה" (אופוס, 2001) וכן שני ספרים מטרילוגיית גאיה, "טיטן" (זמורה ביתן, 1985) ו"הקוסמת" (כתר, 1984).
איתי גרייף: פריי ולילה, פיוצ'רמה
פריי הוא שליח פיצה לשעבר, עצלן ולא חכם במיוחד, שמצא עצמו בליל השנה החדשה, שנת 2000, מועבר אלף שנה לעתיד, שם הוא פוגש את המוטנטית בעלת העין האחת, לילה, בחורה עצמאית, חכמה ורבת תושיה, שהופכת לבוסית שלו בעסק משלוחים בחלל. מפגישתם הראשונה, פריי מתרשם עמוקות מיופייה ואישיותה של לילה, ומתאהב בה. בעוד שלילה לומדת להעריך את החברות והלב הטוב של פריי, היא לא מפתחת כלפיו רגשות רומנטיים לכל אורך ארבע העונות ששודרו בטלוויזיה.
המתח הרומנטי שנוצר בין לילה לפריי אינו יוצא דופן; זוהי קלישאה שחוקה בכל קומדיית מצבים אמריקאית. החלק יוצא הדופן הוא שלפריי אין סיכוי: כפי שהוא, בחור ללא שאיפות שלעולם לא יצליח, הוא לא מושך את לילה. בעוד שהם נהיים חברים טובים והיא אפילו לומדת לאהוב אותו, האהבה הזו לא מתפתחת למשהו רומנטי. בעוד שפריי מודע לכך, זה לא גורם לו לוותר על לילה ולחפש מושא אהבה אחר.
החלקים היפים ביותר בסדרה, ומה שמבדיל את הזוג הזה מהזוגות האחרים עבורי, הם הפרקים הרומנטיים, המרגשים, והטרגיים, שבהם אנחנו נחשפים לעומק האהבה של פריי, ולעד כמה חסרת סיכוי היא. משום שהנסיבות היחידות שבהן פריי מצליח להתקדם עם לילה, הן נסיבות שבהן גורם חיצוני הופך אותו למישהו אחר ממי שהוא.
בפרק The Devil Hands Are An Idle Play Thing, פריי מחליף את כפות הידיים שלו עם אלו של השטן, כדי שיוכל לנגן בכלי נגינה שמייצר מראות בנוסף למוזיקה. בעזרת הכישרון הנרכש שלו, הוא כותב יצירה מוזיקלית נוגעת ללב שאמורה לרגש את לילה ולהדגים לה עד כמה הוא אוהב אותה. אלא שהשטן משחק מלוכלך, ולילה מאבדת זמנית את השמיעה שלה בדיוק לפני הקונצרט של פריי. בסוף הפרק, העסקה מתבטלת, פריי מקבל את ידיו בחזרה, וכאשר לילה יכולה לשמוע שוב, היא מבקשת לשמוע את היצירה שכתב עבורה. בהתבסס על כשרונו בלבד, פריי מנסה לשלוט בכלי המורכב, ומפיק גרסה פשטנית, ילדותית אפילו, של היצירה שהצופים שמעו קודם לכן. לילה מודה על כך שפריי השקיע בה, אבל הוא לא משיג את מטרתו. אנחנו, שראינו את השיר בגרסתו הבוגרת, המורכבת, היפהפיה, יכולים רק לבכות את האובדן.
איתי גרייף צופה בטלוויזיה אמריקאית בלי תרגום מגיל 12, מאמין בעתיד, ואוהב פיצה.
קרין ורונן גורן: סם ויימס וליידי סיביל רמקין ויימס, עולם הדיסק / טרי פראצ'ט
בחרנו בסיפור של הזוג הנשוי סם ויימס וליידי סיביל, סיפור שנפרש על פני כמה ספרים של טרי פראצ'ט מסדרת עולם הדיסק (באנגלית זה נשמע יותר טוב…)
היא – דוכסית מוזרה המגדלת דרקוני מחמד ואף אחד לא רוצה להתקרב אליה.
הוא – שוטר פשוט, היחיד שראה בה את האישה הרכה שמתחבאת מאחורי הכסף והמעמד (והבייבי-דרקונים).
היא – מנסה למצוא זמן מתאים לגלות לו שהיא נושאת ברחמה את פרי אהבתם, בזמן שהוא היה עסוק בלמנוע מלחמה בין אנק-מורפורק לבין אוברוולד.
הוא – חזר אחורה בזמן, נתקע בעבר ולא מבין איפה הוא, עד שנתקל בדמותה כשהייתה ילדה, והאהבה שבו מעירה את הזיכרונות והגעגועים ומחזירה אותו חזרה בזמן.
אהבנו את המחוות הקטנות (והגדולות) של האהבה שלהם - אהבה שהתגברה על תלאות המציאות (כלומר הדמיון…)
קרין ורונן גורן:
הוא – שף והבעלים של חברת הוצאה לאור של ספרי בישול.
היא – קונדיטורית, מחברת הספר "סודות מתוקים" ומגישה תכניות אפייה בטלוויזיה.
אמיר ארד: רול אנדימיון ואאניאה, הקנטוס של היפריון / דן סימונס
כשפנו אלי בהתחלה וביקשו ממני לבחור את הזוג הרומנטי ביותר, חשבתי שהמשימה תהיה קלה. מסתבר שטעיתי. כשהפכתי את הספרייה בביתי על כל מאות ספריה, גיליתי שכל הזוגות אשר חרוטים בזכרוני, נחרטו פחות בגלל הרומנטיקה ובעיקר כתוצאה מהיותם זוגות טראגיים. אבל זוג אחד מלווה אותי כבר שנים.
הזוג הנבחר שלי הוא רול אנדימיון ואאניאה, "זו המלמדת".
רביעיית הספרים של היפריון, הידועה יותר בשם "הקאנטוס של היפריון", מאת דן סימונס, שמורה אצלי במקום של כבוד על המדף.
כאשר סיימתי לקרוא אותה בפעם הראשונה, המסר של הספר והסיפור גרמו לי לעזוב הכל, לארוז תיק ולחצות באוטובוס את חצי ארץ ישראל בצהרי ערב יום העצמאות, בפקקי ענק אשר השתרכו בדרכם לאזור הצפון, רק כדי להגיע אל בת זוגי. אף ספר לא גרם לי להעריך זוגיות ואת מושג האהבה יותר מסיפורם של אאניאה ורול.
לפחות פעם בשנה אני חוזר וקורא את הקאנטוס של היפריון וכן, תמיד בסוף נכנס לי משהו לעין (אבק ארור).
כי שנה, אחד עשר חודשים, שבוע אחד ושש שעות יכולים להיות נצח אם נניח להם. גם יום יכול להיות נצח. גם שעה.
אמיר ארד (32), חי חיים כפולים כד"ר למנהל עסקים, יזם ומנכ"ל ופעיל בשוק ההון ביום וכחובב מד"ב ופנטסיה בלילה. כיהן במהלך שנת 2008/9 כיו"ר האגודה למד"ב ופנטסיה.
אורן נהרי: ולריוס ואליקסנה, הפסיפס הסרנטיני / גאי גבריאל קיי
לכאורה זו וריאציה על אישה יפה - כלומר הגבר ממעמד גבוה המתאהב בפרוצה, או רקדנית, או עובדת בקרקס (וכנראה שבתקופתה של תיאודורה לא היה הבדל גדול, אם בכלל, בין המקצועות האלה).
אבל גם על פי ההיסטוריה, וגם בספר, יש מעבר לאהבה שותפות - גבר ואישה ששלטו על אימפריה, כשלעיתים דווקא האישה היא שיצקה עמוד שידרה כשגברים חסונים רעדו; הגבר שלא יפגע במלכתו חשוכת הילדים, האישה שתלך פעם אחר פעם לאי המקולל כדי ללמוד על תככי המתנכלים לבעלה. אהבה עם חוכמה, שותפות עם תבונה - מעבר לתשוקה הקיימת יש הבנה ותיאום מושלם בלא מילים, כאלה שכולנו מאחלים לעצמנו.
אורן נהרי הוא עורך חדשות החוץ בערוץ 1, מגיש השעה הבין לאומית ברשת ב', מגיש ועורך את התוכנית גלובוס וחובב מדע בדיוני ופנטסיה מאז שהוא זוכר את עצמו. נשוי לוורד אריאל-נהרי, ואב לטל ועידו (חובבי פנטזיה וקומיקס!)
ורד טוכטרמן: משפחת לונג, ההיסטוריה של העתיד / רוברט היינליין
נכון, זה לא בדיוק זוג רומנטי. גם לא שלישייה. גם לא רביעייה. יותר דומה לשבט, בעל מספר לא ידוע של חברים, מתרבויות שונות, מתקופות שונות ואף מיקומים שונים, בעלי רמות היכרות שנעות ממפגש אקראי, דרך לחימה שכם-אל-שכם (או פנים-אל-פנים), ועד קרבת משפחה מדרגה ראשונה. וחתולים, כמובן.
אז למה להתחכם ככה? למה לא ללכת על זוג קונבנציונלי?
מפני שמלכתחילה, מה שמצאתי בספרות הספקולטיבית ולא בשום מקום אחר זה את החשיבה מחוץ לקופסה, את שינוי הכללים, את הנכונות לערער על המוסכמות המקובלות ולחשוב איך תיראה חברה שמושתתת על מוסכמות שונות. ובתחום האהבה, הרומנטיקה ובסופו של דבר המשפחה, היינליין היה זה שעסק בערעור כזה על המוסכמות בצורה הנמרצת ביותר. כמעט אין לו ספר שלא מערער בדרך זו או אחרת על המוסכמות שלנו לגבי משפחה, אהבה, מיניות וזוגיות, ומעורר שאלות ומחשבות שטוב להן שמתעוררות - וגם אם בסופו של תהליך המחשבה אנחנו חוזרים לערכים המסורתיים שלמדנו מאמאבא, לפחות אנחנו חוזרים אליהם באופן מודע ולאחר מחשבה, ולא כי "ככה זה".
לאהבה, אמר היינליין, יש הרבה צורות, וכולן טובות. זה מסר שאני אוהבת.
ורד טוכטרמן אוהבת מד"ב ואת המילה הכתובה משחר נעוריה, ועוסקת היום במגוון שילובים של השניים, כתחביב וכמקצוע כאחד. הייתה עשויה אולי להקים לעצמה משפחה מרובת משתתפים בנוסח היינליין, אילולא הייתה מיזנתרופית עד כדי כך שאפילו בן זוג אחד הוא יותר מדי עבורה. שוקלת להשתלט על העולם במקום זאת ולהפוך אותו לדיסנילנד ענקי.
רני גרף: וול-אי ואיב, Wall-E
מעולם לא היה צמד כל כך אנושי, נוגע ומכמיר כמו צמד הרובוטים המאויר הזה שכיכב באחד מסרטי המדע הבדיוני הטובים ביותר של העשור האחרון. "וול-אי", סרט מצויר שנפתח בחצי שעה חסרת דיאלוג, הצליח להעביר מסרים מורכבים תוך שהוא מציג את שתי הדמויות האנושיות הכי מוצלחות של השנים האחרונות. ולכן, לאחר שהתמודד מול זוגות ז'אנריים מכובדים כגון ווסלי ובאטרקאפ מ"הנסיכה הקסומה", דקארד ורייצ'ל מ"בלייד ראנר" ובערך כל זוג מספריו של גאי גבריאל קיי, פרס הזוג הרומנטי ביותר מוענק, כאמור, לוול-אי ואיב של פיקסאר.
רני גרף הוא בעל הוצאת הספרים "גרף" וחובב מד"ב ותיק, אך למרבה הצער אינו מחויב לקהילה, כפי שמעידה העובדה שסירב לחבר את הפסקה הביוגרפית שלו בעצמו.
אלי אשד: שרידן ודלן, בבילון 5
בחרתי בשרידן ודלן בין השאר משום שראינו את ההתפתחות הארוכה והמעמיקה של הרומן ביניהם, רומן בין שני אנשים מגזעים שונים, שהתקדם לאורך 4 שנים עד לטקס הנישואין.
אינני חושב שיש סדרת טלוויזיה בדיונית אחרת שבה הציגו לאורך זמן רב כל כך ובצורה מעמיקה כל כך את התפתחותו של רומן בין גזעי.
אלי אשד הוא בלש תרבות ומחבר הספרים "מטרזן ועד זבנג" ו"הגולם" עם אורי פינק.
גיורא חמיצר: קארל ואלי מ-Up של פיקסאר
את הזוג הרומנטי מכולם ראיתי לפני שבוע בסרט שטרם יצא בארץ ושמו UP של פיקסאר.
הסיקוונס הפותח את הסרט, עשר דקות מהקסומות שנוצרו בקולנוע, מציג ילד וילדה שמתאהבים ומתבגרים זה לצד זו, בצורה המרגשת ביותר שאני זוכר שאי פעם ראיתי.
השימוש הגאוני באנימציה הממוחשבת מעביר אותנו בשניות מתקופה לתקופה בחייהם של הזוג, דרך רגעים טובים ורעים, ללא שימוש במילה אחת. רוצו לראות בשניה שהסרט יגיע לכאן.
גיורא חמיצר הוא יוצר הסדרות לילדים "השמיניה" ו"האי".
רז גרינברג: נובורו ומיקאקו, Voices of a Distant Star / מקוטו שינקאי
במאה ה-21, סרטו הקצר (25 דקות) של האנימטור מקוטו שינקאי, אותו הוא ביים והפיק לגמרי לבדו וללא כל תמיכה של אולפן, עושה את מה שסיפור מדע-בדיוני טוב צריך לעשות: הוא גורם לצופים שלו להרהר על העולם שבו הם חיים. והוא עושה זאת דרך סיפור אהבתם של שני הגיבורים שלו.
שני הגיבורים הם נובורו ומיקאקו, תלמיד ותלמידה בחטיבת הביניים, המתאהבים זה בזו. אך על אותה אהבה מאיים הצורך בפרידה – מיקאקו מגויסת לחיל-החלל העולמי, הנשלח להגן על כדור הארץ מפני פלישה חייזרית. נובורו ומיקאקו שומרים על קשר זה עם זו בעזרת הודעות טקסט הנשלחות ממכשירי הטלפון הניידים שלהם, אך המרחק ההולך וגדל ביניהם מגביל, טכנית, את האפשרות לשליחת אותן הודעות – בתחילה עוברים שבועות בין הזמן בו נשלחת הודעה לזמן בו היא מתקבלת, לאחר מכן חודשים, ולבסוף שנים.
האם עדיין ניתן לשמור על קשר, על אהבה בין בני זוג, גם כשמרחק גדול כל-כך מפריד ביניהם? האם הטכנולוגיה מסוגלת לגשר על המרחק הזה, או שהיא עוד מחסום משוכלל שאנו מציבים בינינו כתחליף למגע ונוכחות אנושיים? ביפן, מולדתו של שינקאי, מדובר בשאלה מהותית: הקריסה של מסגרות חברתיות ומשפחתיות במדינה, במקביל לעלייה בפופולאריות של אמצעי תקשורת אלקטרוניים, מעוררת דאגה בקרב רבים. האמונה התמימה של שני גיבורי הסרט, ההתעקשות שלהם לעשות שימוש באותה טכנולוגיה גם כשזו מכזיבה אותם, היא שהופכת את "Voices of a Distant Star" לסיפור אהבה סוחף כל-כך, שמותיר את הצופים שבורי-לב.
רז גרינברג הוא חובב נלהב של מד"ב ופנטסיה, וחוקר אנימציה במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית.
אהוד מימון: דולורס הו והקברניט מאגנו טליאנו - שריפת המוח/קורדוויינר סמית
הסיפור מכיל את כל האלמנטים של יצירה רומנטית קלאסית – גיבורה יפהפייה, קברניט יפה תואר ומצליח, וטרגדיה גדולה. אבל הוא מכיל יותר מכך שכן דולורס הו, שכולם מעריצים אותה בשל יופייה, מתעקשת לבחון את אהבתו של מאגנו טליאנו ומניחה ליופי זה לדעוך ולקמול עד שהיא הופכת לצל של האישה שהייתה בעבר. אך מאגנו טליאנו מוכיח שאהבתו אינה תלויה בדבר וממשיך לאהוב אותה על אף הכול. הסיפור אפילו מסתיים במעין "חיו בעושר ואושר" בנוסח קורדוויינר סמית.
צרפו את אלה לכתיבה המעולה של סמית וקיבלתם את אחת מהיצירות הרומנטיות הטובות של כל הזמנים.
אהוד מימון הוא עורך ומתרגם, מרצה וכותב על מדע בדיוני ופנטסיה. צריך נואשות עוד 10-12 שעות ביממה.
זיו קיטרו: ג‘יי-סי וטוליפ מתוך הקומיקס Preacher של גארת' אניס
ג‘יי-סי הוא נער דרומי שנאלץ להפוך למטיף ומוצא את עצמו יום אחד בהריסות הכנסייה שלו לאחר שג‘נסיס, בנם של מלאך ושדה, חדר לגופו ונתן לו את כוח ”המילה האלוהית“.
טוליפ היא מתנקשת של המאפיה, חולת הדק סקסית שגדלה ללא אם ועם אב שרצה בן ולא בת. היא לא מוכנה לקבל את הדברים כמו שהם ובאופן כללי לא כדאי להתעסק איתה.
יחד עם ערפד בשם קאסידי הם מחפשים אחרי אלוהים כדי להעמיד אותו לדין תוך שהם נרדפים על ידי ”הקדוש של כל הרוצחים“, על ידי כוחות ”הגביע“ - קבוצה דתית סודית ששומרת על הצאצא האמיתי של ישו - על ידי המשטרה ועל ידי כוחות גן העדן והגיהינום.
למרות שיש מי שיחלוק עלי שגם לי יש את כוח ”המילה האלוהית“ ולמרות שאף אחד לא מאמין לי כשאני אומר שצבאות גן עדן וגיהינום רודפים אותי, לאף אחד מבין האנשים שמכירים אותי אין ספק שלאשתי, כמו לטוליפ, יש משיכה עזה לכלי נשק ולשתיהן צורך עמוק מאוד לנקום ולהעניש כל מי שפוגע בהן.
העקשנות הבלתי נסבלת של ג‘יי-סי וטוליפ והיכולת שלהם, לא פעם, לגרום לעצמם נזק מאשר להודות בטעות ולריב ריבים שנראים כאילו הם עומדים להחריב את כל מה שסביבם מזכירה לי אותי ואת אשתי. אבל הדבר שגורם לי לחזור אל הזוג הזה ושוב ושוב הוא משפט אחד בו הם מתארים את אהבתם האחד לשני, משפט שמהדהד לי כנכון לגבי מערכת היחסים שלנו - בפשטות שלו, בעוצמה שלו ובאמת המוחלטת שלו:
until the end of the world (גם אם נביא אותו בעצמנו).
זיו קיטרו הוא סופר, עיתונאי, מפתח משחקים ומרצה במגוון תחומים. בן 29, יש לו אישה אחת (שכינויה ברשת מורטישיה) וילדה אחת (שכינויה אמילי) שרוב הזמן אוהבת את מליפיסנט (המכשפה מהיפהפיה הנרדמת) וצועקת קריאות עידוד למכשפה משלגיה.
יואב אבני: סיילור ולולה מהסרט "לב פראי" של דיוויד לינץ'
הוא: סיילור ריפלי (תחביבים: אלביס פרסלי, הסתבכויות עם החוק).
היא: לולה פייס פורצ'ן (ההיפך מתחביבים: אמא שלה, המכשפה הרעה מהצפון).
והיא אומרת לו: You move me, Sailor, you really do, you mark me the deepest.
והוא עונה לה: You're perfect for me too.
דיוויד לינץ' רקח (אין מילה אחרת כי הם מכושפים) את הזוג הכמעט-מושלם הזה. דם-דרכים ואש-סיגריות ותמרות-דיאלוגים. ובסוף הטוב סיילור רץ אל לולה על מכסי מנוע של מכוניות ארוכות-ארוכות בפקק, והיא קופצת אליו, כמעט עפה, והוא שר לה אלביס ולמי אכפת מהכתוביות. מ.ש.ל.
יואב אבני הוא מחברם של קובץ הסיפורים "איזה מטומטמים האמריקאים" (תמוז 1995), הרומן "שלושה דברים לאי בודד" (זמורה-ביתן 2006) והרומן "החמישית של צ'ונג לוי" (זמורה-ביתן 2009) המתרחש בישראל של העתיד הקרוב ובמרכזו בן לעובדת זרה מסין ולאינסטלטור בית"ר ירושלמי.
אלון אבוטבול: גולום והטבעת - שר הטבעות/טולקין
גולום חושק, משתוקק, מחזר, נהדף וחוזר, לא מוותר, מאוהב לגמרי, ומקיים בתוך האחת והיחידה שלו, הטבעת!!! אהבה בלתי אפשרית למימוש.
אלון אבוטבול הוא שחקן, מפיק וקריין. בעל קריירה רבגונית בקולנוע, בתיאטרון ובטלויזיה. יוזם פסטיבל "גיטרה במדבר". חי בתל אביב עם בת זוגו שיר וארבעת ילדיהם.
זכה בפרסים: שחקן השנה, עבור משחקו בסרטים "שתי אצבעות מצידון" ו"אחד משלנו", ובפרס שחקן העשור בקולנוע. כמו כן זכה בפרס מסך הזהב ובפרס האקדמיה לטלוויזיה בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר" על השתתפותו בסדרת הטלויזיה "שבתות וחגים".
הגר ינאי: רוז והדוקטור - דוקטור הו
הערה: ספוילרים אפשריים לסדרה דוקטור הו להלן.
זוג רומנטי באמת בעיני הוא זוג שחי חיי זוגיות ארוכים, מאושרים, שלווים ונינוחים ביחד, אך לרוע המזל, הספרות והקולנוע אינם משופעים בזוגות כאלו, שעלולים להיות חסרי עניין לעיני המתבונן החיצוני. מחוסר ברירה בחרתי זוג אחר שחביב עלי מאוד, דוקטור הו ורוז מהסדרה הבריטית המופלאה "דוקטור הו", שאולי לא הגשימו את אהבתם אבל לפחות זכו להרפתקאות רבות ומשותפות במרחבי החלל והזמן, ואין ספק שהיו לידידים מצויינים - גם כן מרכיב חשוב של זוגיות מוצלחת ורומנטית. מה שמשעשע אותי במיוחד בסדרה זו - ואני חושדת שהוא תוצאה של קשיים במשא ומתן עם סוכני השחקנים הרלוונטיים - הוא תחלופת הגיבורים הראשיים מדי עונה. איזו סדרה אחרת יכולה לתרץ את תחלופת השחקן הראשי שלה בהחלפת גוף חדש, ואת תחלופת השחקנית הראשית בעובדה שנותרה לכודה ביקום מקביל? לתוצאה יש מימד רומנטי מפתיע, כי נדמה שאהבתם של הדוקטור ורוז נמשכת מעבר לכיליון הגוף, וממשיכה להתגלגל הלאה גם בגופים החדשים, הרבה מעבר לזמן ולמרחב. זו אהבה שמעבר לשנים, לעידנים ולגופים של שחקנים. וכמו כל אהבה טובה ואמיתית היא גם משעשעת ומצחיקה.
הגר ינאי היא סופרת, מחברת של ארבעה ספרים, ביניהם שני ספרי פנטזיה. כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2008. ספרה "הלווייתן מבבל" זכה בפרס גפן לספר הפנטזיה העברי לשנת 2007. ספר ההמשך, "המים שבין העולמות" זכה בפרס גפן לספר הפנטזיה העברי לשנת 2008.
ד"ר עמנואל לוטם: ברן בן בנהיר ולותיין טינוביאל - הסילמריליון/טולקין
על סיפורם של ברן בן ברהיר ולותיין טינוביאל נכתב (הסילמריליון, פרק י"ט): "בקרב סיפורי הצער והחורבן אשר הגיעו אלינו מאפילת הימים ההם, עוד ישנם אחדים אשר מהם נשקפת שמחה בלב הבכי, ותחת צל המוות עומד האור בעינו." אהבה ממבט ראשון, בלתי-אפשרית, חסרת כל סיכוי, ובכל זאת: גוברת על כל הסכנות, מביסה כל התנגדות, נמשכת מעבר לשערי המוות. בדמותה של לותיין שיקע טולקין את כל אהבתו לאשתו אדית, ועל מצבתה ציווה לחרוט: אדית מרי טולקין, 1889 – 1971, לותיין. מה יותר רומנטי מזה?
ד"ר עמנואל לוטם, עורך ומתרגם, ממייסדי אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה והיו"ר הראשון שלה. כיום העורך המדעי של אנציקלופדיית YNET.
