הסדרה "מסע בין כוכבים" (המקורית, קירק וספוק, ללכת בעוז, אתם יודעים) אחראית להרבה מוסכמות שהפכו לאבני בסיס בתרבות המדע הבדיוני, בין אם בכך שיצירות שבאו אחריה אמצו אותן או ניסו להתעלם מהן. מסע בין כוכבים המציאה את הרעיון של הדלתות האוטומטיות, עיצוב הטריקורדרים שלה הפך לטלפון נייד קלאסי בשם "סטארטק", וכמובן מסע בין כוכבים הייתה חלוצה בתחום הגיוון האתני בטלוויזיה.

אבל יש עוד מוסכמה שהמציאה מסע בין כוכבים, שאינה חיובית. מסע בין כוכבים היא היצירה שהמציאה את הרעיון של "חולצות אדומות". ניצבים ששיחקו אנשי צוות זוטרים בצי הכוכבים שתפקידם היחיד הוא להיות אלו שייפגעו, האנשים שימותו על מנת להבהיר לקפטן (ולצופים בבית) שהמצב באמת חמור. אין כמעט פרק של הסדרה שנגמר ללא מקרה מוות אחד לפחות, מצב שבעולם נורמלי היה גורם לקירק לאבד את הדרגות תוך חצי עונה. אבל זה העולם של האנטרפרייז, עולם שבו לגיטימי לחלוטין שבמקום העבודה יש אנשים שכל תפקידם הוא למות מוות דרמטי.

גם בספינת החלל אינטרפיד שבספרו של סקאלזי יש בעיה כזאת. אנשים רגילים חיים חיים מלאים, מגדלים משפחות ויוצרים חברים. הם מקבלים הכשרה מקצועית כקציני צי חלל, ואז עוברים לשרת על ספינת החלל אינטרפיד. כחודשיים לאחר שכל קצין חדש מצטרף לצוות הספינה, הוא מוצא את עצמו כחלק ממשלחת מחקר של הקפטן או של קצין המדע, ושם הוא מוצא את מותו באופן מוזר ומיותר, והרבה פעמים בנסיבות שקשורות להיסטוריה האישית שלו. חברי הצוות הוותיקים על הספינה יודעים איך להתחמק ממשימות התאבדות שכאלו, והם אפילו יודעים שכאשר נפגע סגן קרסינסקי, אחד מאנשי הצוות הבכירים, תמיד יימצא פתרון שיוודא שהוא יהיה חי ושלם ומוכן להיפגע שוב בעוד חודשיים. בעצם, יש רק חללית אחת בכל ההיסטוריה שיש בה דפוסים דומים בכל הנוגע לסיכון חיי אנשי הצוות – ספינת החלל הבדיונית אנטרפרייז.

"חולצות אדומות" הוא סיפור מטא, סיפור מודע לעצמו שמתייחס לז'אנר המדע הבדיוני יותר מאשר הוא מספר סיפור בתוך הז'אנר. זה סיפור המודע לכך שהוא מתרחש בעולם קלישאי, ודואג שגם הדמויות שלו יהיו מודעות לכך שהן חיות בעולם קלישאי. הגיבורים שלו לומדים מוקדם למדי שהם דמויות בסדרת טלוויזיה. חלק גדול מהעלילה של הספר מתמקד בניסיון שלהם להתמודד עם העובדה שעתידם נכתב מראש על ידי תסריטאי, ושסביר להניח שעתיד זה כולל מוות נורא וחסר טעם בגלל צורך דרמטי. אבל זאת רק שכבה אחת בסיפור. הסיפור הוא גם על משמעות של החיים כשאתה בעצם רק דמות שנכתבה על ידי אדם אחר, ועל ההבדל בין החיים האמתיים מאוד והמלאים מאוד שלך כאדם, ובין העובדה שחיים אלה נכתבו מראש על מנת להוביל לקונפליקט דרמטי בדיוק ברגע הנכון. (לדוגמה, קצין שנולד רק על מנת שהקפטן יוכל לבשר לאביו, מפקדו לשעבר, על מותו.)

קל מאוד לצופים לראות סדרת טלוויזיה שבמהלכה עוברים על פניך עשרות ניצבים חסרי משמעות, אנשים שבחיים האמתיים קיבלו כסף בשביל למלא סט טלוויזיוני בהתרחשויות, ולהתעלם מכך שבעולם שבו מתרחשת העלילה הם כולם אנשים אמתיים. הפער הזה – בין הצורך שאנשים חסרי חשיבות ימותו בטלוויזיה ובין העובדה שמנקודת המבט של אותם אנשים יש להם משפחות ותחומי עניין והם הלכו בבוקר לעבודה ולא חזרו ממנה – היה בסיס ללא מעט התייחסויות בתרבות הפופולרית. רוב ההתייחסויות הללו הן הומוריסטיות, כי מעצם טבעה המחשבה על כך שאדם אמתי שכרגע נהרג מול עיניך ללא סיבה טובה היא מדכאת. "חולצות אדומות" מתייחס לפער זה ברצינות. אחת הדמויות המרכזיות היא אפילו לא דמות כזו – זהו בעלה של מישהי שנהרגה אחרי משפט אחד, ובשביל האפקט הדרמטי ארגנו לה בעל, והוא צריך לשאת אתו חיים שלמים של אלמנות.

"חולצות אדומות" לא מסתפק בדיון על חיי דמויות בסדרת טלוויזיה. אחרי הסיפור עצמו, שתופס כשני שלישים מהספר, מגיע שליש של אפילוגים – סיפורים בהם אדם "אמתי" (שלא מודע לכך שהוא דמות בספר, למרות שהמחשבה לבטח חלפה בראשו) מתמודד עם קיומו של עולם שבו בן דמותו חי חיים נפרדים משלו, ואולי אפילו חיים טובים יותר. האפילוגים האלו רציניים הרבה יותר, ומשלימים את הדיון בבדיון מול מציאות, אבל הם מנותקים מהסיפור עצמו.

ג'ון סקלאזי בונה ב"חולצות אדומות" את הסיפור המושלם על גלישת עולמות דמיוניים אל העולם "שלנו". הוא מזכיר בפירוש כמה מהדוגמאות הקלאסיות – שושנת קהיר הסגולה, למשל – ומתייחס לכל ההשלכות והקלישאות, למה שאפשר להשיג כשמדלגים בין מציאויות ועוד. זה ספר מושלם לכל מי שחשב "לו רק הייתי יכול בהינף עט לשנות את המציאות". זה גם ספר חובה כמעט לכל מי שגדל על מסע בין כוכבים והבין, בשלב מסוים, עד כמה ההתנהלות על ספינת הדגל של צי הכוכבים לא הגיונית. (בנושא זה מומלץ דף הפייסבוק "יעל רואה TOS". לא תוכלו להביט על קירק בעיניים סלחניות לאחר שתקראו אותו.) וזה ספר מומלץ לכל מי שכבר צבר ניסיון בקלישאות של מדע בדיוני, רק על מנת שיוכל לראות איך הן נשברות היטב.

יש ל"חולצות אדומות" רק חיסרון אחד משמעותי. הניסיון ליצור את היצירה שאין אחריה דבר על ערבוב של רמות מציאות שונות, גורם לסקלאזי לנסות להתייחס לכל המשמעויות האפשריות למצב של ערבוב מציאויות. הוא כולל כל קלישאה קיימת בנושא על מנת שיהיה אפשר לשבור אותה; הוא מתייחס לכל פנטסיה אפשרית בנושא; הוא אפילו מתייחס להשפעה על מי שמבחינתם כתבו או גילמו דמות בדיונית ועכשיו מגלים שיש לה חיים אמתיים. התוצאה של המאמץ הוא ספר עמוס, ובחלקים ממנו מתקבלת ההרגשה שאין בו דבר מעבר להצגת קלישאות על מנת לשבור אותן. בחלקים גדולים שלו הספר נראה כמו רשימת מכולת של הצדדים האבסורדיים בקלישאת "החולצות האדומות", של משמעויות החיים בתוך תסריט (לא איכותי במיוחד) ושל רעיון ה"גם לניצבים יש חיים". סקלאזי כותב טוב מאד, והקריאה בספר שוטפת למרות מסלקות המידע, ולכן חבל אפילו יותר שמסלקת הקלישאות מונעת מהספר להיות מושלם, אלא רק זוכה הוגו ונבולה, והספר שכל חובב מסע בין כוכבים, שבירת הקיר הרביעי, ומדע בדיוני בכלל חייב לקרוא.

חולצות אדומות
ג'ון סקאלזי
מאנגלית: צפריר גרוסמן
אופוס, 2015
305 ע'