מעט מאוד מדע בדיוני קשה מפרסם בימינו בעברית, ועוד פחות מזה מדע בדיוני קשה טוב, כזה שקשה להניח מהיד. השוק מוצף בספרי פנטסיה ובמיוחד פנטסיה לנוער, מקבל ברצון דיסטופיות (לנוער), פה ושם מתפרסמות בו אופרות חלל על מלחמות ואינטריגות בין ממלכות חלל וחייזרים מגניבים יותר ופחות, עם קצת מדע בדיוני רך או חברתי לתיבול התבשיל. מדע בדיוני קשה, שמתמקד במדע, טכנולוגיה ובעתיד הקרוב – את זה כמעט שלא רואים כיום בארץ.

"לבד על מאדים" מאת אנדי וייר הוא תשובה טובה לאוהבי הז'אנר, ובאופן כללי למי שאוהבים מדע ופרוזה שעוסקת בו בצורה אינטליגנטית. עם זאת, גם הוא לא נמלט מהמכשלה העיקרית של הז'אנר – עיסוק יתר בפרטים המדעיים, לפעמים על חשבון הסיפור. כל זה לא מונע ממנו להיות ספר סוחף ומרתק.

משימת "אָרֶס 3" של נאס"א, המשלחת המאוישת השלישית למאדים, נתקלת בבעיה – סופת חול אדירה שחורגת מכל הציפיות – וממה שהציוד והמבנים שלהם יכולים לעמוד בו. בדרך לחללית המילוט נפגע מארק וואטני, הבוטנאי והמהנדס של הצוות, מאנטנה שנשברה וחבריו לא מצליחים לאתר אותו. מתוך אמונה שלא ייתכן שהוא שרד הם נאלצים להשאיר אותו מאחור ולברוח לפני שהסופה תהרוג גם אותם. מארק, שבצירוף מקרים מופלא לא מת, ננטש על מאדים. שאר הספר עוסק בהישרדות שלו ובניסיונות לחלץ אותו בחיים, עד הסוף הטוב המתבקש.

וואטני אינו דמות מעניינת או מורכבת, אבל הוא מסוגל להחזיק על כתפיו ספר בזכות הנסיבות שאליהן הושלך ואישיותו החזקה. וייר עיצב את הדמות עם כל הכישורים הנחוצים לו כדי לעשות את הבלתי אפשרי ולשרוד במרחק בלתי אפשרי מבן האדם הקרוב ביותר. התוצאה היא מעין סופרמן בעל כישורים טכנולוגיים עילאיים, תושייה אינסופית, אינטליגנציה גבוהה ביותר ואופי חזק וחביב. הוא חייב להיות כזה, אחרת לא היה לו סיכוי לשרוד, אבל התוצאה נראית לא פעם פלקטית.

עם זאת, וואטני הוא אמנם דמות קרטון של אסטרונאוט, אבל קרטון אמין, פחות או יותר. מתוך ההקפדה הרבה על הפרטים הקטנים בספר כולו, הסופר השתדל מאוד להצדיק כמיטב יכולתו גם את הדמות המושלמת שיצר. אין למשל ספק שאסטרונאוטים שנשלחים למשימה חלוצית כזאת יהיו אנשים מוכשרים במיוחד, עם הכשרה טובה ואופי נוח מספיק כדי שיוכלו להסתדר עם חבריהם למשימה בטיסה של מאות ימים בחלל. גם ריבוי הכישורים של וואטני והגיוון שלהם הגיוני: כששולחים צוות של שישה אנשים למאדים, כל אחד מהם צריך להיות מומחה ביותר מתחום אחד.

וואטני הוא גם גיבור אמריקאי מאוד – התגלמות הגיבור הבודד העשוי ללא חת בסְפָר הרחוק, שגובר על כל המכשולים בזכות תושייתו וכישוריו. כל שאר המרכיבים של הספר משרתים את המיתוס הזה: כל המוסדות הגדולים והבירוקרטיים של ארה"ב, והעולם כולו, מתגייסים למאמץ להציל את חייו של אדם אחד, במחיר של מיליארדי דולרים ותוך הקרבה של משימות חשובות להפליא. אפילו סין הקומוניסטית, אולי התגלמות הניגוד המוחלט של האינדיבידואליזם האמריקאי, מצטרפת למאמץ ומקריבה את תכנית החלל שלה למענו. רוח האדם עומדת מעל הכול.

אי-שם בספר וואטני מסביר מדוע זה כך בנאום חוצב להבות שהוא נושא על חשיבותה של רוח האדם, ומדוע האנושות כולה מתגייסת להציל אדם בודד: "טוב, בסדר. אני יודע מה התשובה. חלק מזה קשור למה שאני מייצג: קדמה, מדע, כל העתיד בחלל שעליו חלמנו כבר מאות שנים. אבל באמת… זה מכיוון שלכל בני האדם יש דחף בסיסי לעזור זה לזה".

לכבוד גדול כמעט באותה מידה זוכה הטכנולוגיה. למעשה, הספר כולו הוא שיר הלל לנאס"א, לחקר החלל, למדע וכמובן למדענים. אפילו בשיא המצוקה והבידוד וואטני ממשיך לבצע ניסויים מדעיים למען האנושות ולאסוף דגימות סלעים בכל מקום שאליו הוא מגיע, רק למקרה שיצליח להעביר אותם לכדור הארץ נגד כל הסיכויים.

הדגש על הטכנולוגיה הוא אמנם לבו של הספר, אבל גם המכשלה הגדולה שלו. כדי לשרוד וואטני חייב לגייס את הידע שלו כדי לעשות את הבלתי אפשרי – לייצר מים מדלק ודלק משתן, להשיג אנרגיה ותקשורת עם כדור הארץ ולהציל את חייו מכל מאות האיומים שמְזַמן לו המדבר המאדימי העוין. כל פתרון שהוא מוצא מתואר באריכות רבה שמבוססת על מחקר מקדים מקיף, עד רמת כמות האמפרים שזורמים בחוטים וצורת התפירה של יריעות אוהלים אטומות.

לא פעם האריכות הזאת מוגזמת, ואפילו משעממת, במיוחד בפרקים הראשונים שבהם וואטני עסוק בהישרדות ומסביר לפרטי פרטים כל צעד שהוא עושה בהתאמת המגורים לחיים, בייצור מזון ואנרגיה, ביציאות לשטח ועוד. רק בהמשך, אחרי שלומדים להכיר את הגיבור ולהזדהות אִתו, הקריאה הופכת סוחפת הרבה יותר ומפצה על עומס הפרטים. הגדיר את זה היטב עמיחי שלו בביקורת שפרסם בוויינט: "מצד אחד, מדובר בספר שבאמת קשה להניחו מהיד. מצד שני, בהחלט לא קשה לדלג בו על פרקים שלמים".

"לבד על המאדים" אינו ספר מושלם – רחוק מכך. לא פעם נדמה שהוא נכתב כדי לשמש בסיס לשובר קופות הוליבודי – שאכן עומד כנראה לצאת בשנים הקרובות בבימויו של רידלי סקוט – כולל כל הקיטש האמריקאי שנלווה לז'אנר. במטרה העיקרית שלו, לעורר השראה ואהבה למדע, לטכנולוגיה ולחיפוש אחרי הלא-נודע, הוא עומד היטב, ובינינו – לפעמים זה כל מה שצריך.

לבד על מאדים
The Martian
אנדי וייר
מאנגלית: דידי חנוך
הוצאת הכורסא, 2014
432 עמודים