דידי חנוך הוא עורך תרגום, מתרגם ומו"ל, שמדי פעם עבד גם כעיתונאי טכנולוגיה. הוא אבינארי ואג'נדר, אבל עקב מגבלות השפה העברית משתמש בלשון זכר כדי לתאר את עצמו. מד"ב ופנטסיה הם חלק מרכזי מחייו מגיל שש, ועוד לא הגיע השלב הצפוי בו הוא יהיה בוגר מדי להם. הוא בן (אבל לא בן) 52.

להאזנה לפרק

נושאים שדיברנו עליהם

תמלול הפרק

אהוד: ברוכות הבאות, ברוכים הבאים, לעתיד מתמשך, הפודקאסט על ההיסטוריה של קהילות המדע בדיוני, הפנטזיה והז'אנר בכלל בישראל. שמי אהוד מימון, איתי דוקטור קרן לנדסמן, ואיתנו היום, אנחנו מאוד שמחים לארח את דידי חנוך, עורך, מתרגם, מוציא לאור ואושיה באופן כללי. דידי, תציג את עצמך בבקשה בצורה קצת יותר מסודרת.

דידי: אני לא יכול פשוט להגיד עורך, מתרגם, מוציא לאור ואושייה באופן כללי? כי זה דווקא נשמע נחמד. 

קרן: אפשר, אפשר. אם זה עובד עבורך זה עובד עבורנו.

דידי: כן, מה.

קרן: אז אני אגנוב את המיקרופון הווירטואלי ואני אגיד, דידי ספר לנו איך הגעת לקהילה.

דידי:  אני הגעתי לקהילה, דרך זה שכבר הייתי בתחום כמתרגם, כעורך. הייתי באופוס. הכל התחיל כשאני שמעתי על כנס ההקמה של האגודה. ואני אמרתי לעצמי, זה נשמע מגניב, אני רוצה להיות בוועד. ואני איחרתי בעשר דקות, כי הגעתי מרחוק וכבר בחרו וועד. אז התבאסתי והלכתי. זה התגובה הבוגרת והגיונית. 

קרן: הכי הגיונית, הכי בוגרת. 

דידי: בהחלט. וכך לקח זמן עד שבאמת הצטרפתי, ובשלב הזה גם התחלתי, כאמור, לעבוד באופוס. באותה תקופה יעל אכמון הייתה עורכת ספרי המחשבים של אופוס, והיא המליצה עליי לעורך המדע הבדיוני, וכך הגעתי לשם. עם הכובע הזה הגעתי גם לאגודה וגם לפורום אורט, היכן שבאותה תקופה לא אהבו את האגודה ולא אהבו את אופוס.

קרן: מפתיע. 

דידי: כן. לאור העובדה שיו"רים שונים של האגודה באו מאותו פורום, אחר כך. אבל באותה תקופה, כניסתי הייתה רועשת לפורום. כל מיני אנשים הגיבו מאוד קשה, כל ההיסטוריה של אופוס עם תרגומים הייתה מעט בעייתית, והסחורה שלי עוד לא ממש התחילה לצאת. אז הייתי במצב שבו אני צריך להגיד לא, לא, אתם לא מבינים, הכל הולך להיות יותר טוב. אין לי שום דבר להראות כדי להוכיח את זה, אבל תאמינו לי. אבל עם הזמן הייתי באירועים רבים של רבים האנשים האלה, אני מכיר אותם כבר עשרות שנים וזה הכל יצא בסדר. הדבר הראשון שעשיתי בקהילה כקהילה היה באייקון 98. שנים זה קשה. אני זוכר שזה היה אייקון שבו התוכן היה חצי-חצי אגודה והמועדון של סטאר טרק, ואני עשיתי את התוכן של האגודה, ואורי אביב עשה את התוכן של סטאר טרק, היינו ועדת התוכן, שנינו, וזהו. רוב התוכן היה הקרנות. עם התירוץ המדהים שכולנו האמנו בו אז, של אם מישהו מדבר חמש דקות לפני ההקרנה, אז זה הרצאה וזה בסדר. 

קרן: אני עוצרת אותך באמצע הזה רק כדי שתבהיר את הנקודה הזאת של "לדבר חמש דקות לפני ההקרנה". מה זאת אומרת, אם זו הרצאה זה בסדר? 

דידי: אם זו הרצאה, אז השימוש הוא שימוש הוגן. כך, כך חשבנו. אז לפני כך וכך עשרות שנים. וככה היו האייקונים הראשונים. הם היו באמת מעוטי הרצאות, שום פאנלים. אני, שהיה לי קצת ניסיון כבר מכנסים בעולם, מאוד רציתי יותר פאנלים, אבל לא היו לנו מספיק מרצים. לא ממש בעיה שקיימת באותה מידה בכנסים בעשור ומשהו האחרונים, אבל אז זאת הייתה בעיה אמיתית. ואז בכנס, זה היה כנס שבו הייתה חלוקה בין האשכול והסינמטק, והחלוקה הייתה שבאשכול היה תג, שהייתה אפשר להיכנס לכל אירוע, כמו בעולם, אבל בסינמטק היו כרטיסים. זה היה היברידי ולא עבד מאוד טוב. נעמי וינר שהייתה מנהלת האשכול, לא היה לה סגן, אז מיניתי את עצמי לסגן ביום הראשון. וזה מה שעשיתי במהלך הכנס. שזה באמת, אני חושב, הכי בכיר שאי פעם הייתי באייקון, הייתי חצי מהתוכן וסגן מנהלת, ע' נעמי, וכן, זו הייתה באמת הכניסה שלי לקהילה, ולהתחיל להכיר יותר ויותר אנשים, גם באינטרנט וגם בעולם האמיתי. 

קרן: אני מרגישה שזה צריך להיות טם טם טם טם.

דידי: בבקשה מהעורך להוסיף סאונד אפקטים, תודה.

[סאונד אפקטים!!!]

אהוד: אני רוצה לשאול אותך קצת על אופוס, כי אופוס תחת ידך די חוללה מהפכה בפרסום מדע בדיוני בארץ, אחרי תקופה של לא אגיד דעיכה אבל כן קפיאה על השמרים, פתאום התחילו לצאת ספרים חדשים של סופרים שלא הכרנו, ורציתי לשאול א' מאיפה אתה הכרת את הדברים האלה, ו-ב' אם הייתה לך מדיניות ספציפית בדברים שבחרת לפרסם? 

דידי: לפני המון שנים, כשעדיין הייתי באופוס, התראיינתי בווינט, ראיין אותי בחור צעיר בשם שמעון אדף. 

קרן: אני שנייה שמה פה כוכבית, עבור המאזינים והמאזינות, שמעון אדף הוא סופר מדע בדיוני ופנטזיה, ואדם מוערך באופן כללי. 

דידי: כן, ומגדולי המשוררים של הארץ בעשורים האחרונים, וכו'. אבל אז הוא עוד פחות היה את הדברים האלו. הוא כבר היה משורר. הוא ראיין אותי, ואני חושב שהכותרת של הראיון היה ממלא חורים שחורים. כי ככה אני הצגתי בריאיון את האג'נדה שלי, והיא שהפסיקו לתרגם באמת דברים חדשים, נצמדו לדברים שכבר נחשבו לקלאסיקות, וקצת הייתה, מההוצאות לאור, תחושה של, טוב, פעם היה מדע בדיוני טוב, ועכשיו לא כל כך, וחבל. ואני קראתי באנגלית, וקראתי מדע בדיוני חדש, וחשבתי שהוא טוב. הוא נהיה יותר טוב מאז, אגב, זאת לא הייתה תקופה נהדרת האייטיז ותחילת הניינטיז. אבל כן הייתה תקופה שיצאו בה ספרים טובים, וחשבתי שכדאי להוציא אותם בעברית. עכשיו, חלקם יצאו כבר באופוס. עם כל מה שיש לי על אורסון סקוט קארד, ויש לי הרבה על אורסון סקוט קארד, וברובו לא חיובי, הוא לא יתבע אותכם על זה שמישהו אמר שיש לו רגשות לא חיובים עליו. אנדר כבר יצא באופוס. אנדר הוא ספר שיצא לאור בעברית כי סוכן דחף אותו לגיל. ספציפית זיו לואיס שמשם הלך לכינרת, אבל באותה תקופה הוא היה סוכן. וגם "לעולם לא לעולם" כבר נרכש לתרגום כשאני הגעתי. אז חלק מהדברים התחילו לקרות בלעדיי, אני רק האצתי את התהליך. ובאמת התחושה שלי הייתה, יש דברים ממש טובים, שזכו בפרסים, בהערכה, וכדאי להוציא אותם. אולי אנשים יאהבו אותם. ובמקביל, המשכנו להוציא את הסדרות פנטסיה הגדולות שאופוס הוציאו כבר קודם, ושוב, משחקי הכס נרכש כבר לפני שהגעתי. אני ערכתי את התרגום של הראשון ומצאתי את המתרגמת שלו, אבל הוא נרכש לפני שהגעתי, אני לא יכול לקחת עליו קרדיט. הייתי רוצה לקחת עליו קרדיט, אבל אני לא יכול. ואז כש משחקי הכס יצא לאור בעברית, לאף אחד לא היה אכפת. הוא יצא כפלופ. ואז אני הוצאתי אנתולוגיה בשם אגדות. 

קרן: נכון.

דידי: אנתולוגיה שבה סופרי הפנטסיה המצליחים של אותה התקופה, כל אחד כתב סיפור בעולם הפנטסיה המצליח שלו. ושם היה הסיפור הראשון על דאנק ואג, שאני חושב שבקרוב תהיה סדרה טלוויזיה עליהם. ובגלל שהיו כמה שמות גדולים על הכריכה, לא מעט אנשים קנו את האנתולוגיה, ומאוד אהבו את הסיפור על דאנק ואג, ופתאום נהיה קהל למשחקי הכס. אז על זה אני כן יכול לקחת קרדיט. למרות שזה פנומן, זה נהיה פנומן עולמי וזה היה מצליח בארץ בסופו של דבר גם ככה, אבל טיפה האצתי את זה. אבל כן, האנתולוגיה הזאת הייתה שוב מאותה אג'נדה. אותה אג'נדה של "בואו נראה לקוראים בארץ מה קורה בעולם". כי קורים דברים, בחלקם טובים. 

קרן: אני יודעת שהיה קשר הדדי בין מה שיצא תחת ידך באופוס וגם מאוחר יותר, לבין מה שדובר עליו בקהילה בפורום אורט ובאייקונים ובכלל. אתה יכול לספר על זה קצת בבקשה? 

דידי: בואו נתחיל מזה שהקשר שלי הוא אף פעם לא רק בארץ. אז היה לי מושג מה חם ומה קורה בעולם, בנוסף למה מעניין אנשים בארץ. מבחינת הארץ אני הייתי חלק מהקהילה. אני חושב שהתקופה הנוכחית היא התקופה שבו אני הכי פחות חלק פעיל מהקהילה, ואני עדיין בקבוצת ספרים סימן שאלה בפייסבוק, שזה ללא ספק מקום של הקהילה. אז תמיד הייתה תקשורת בשמיעה, בהשמעה מצדי, שכאמור, הנימות שלה נהיו הרבה יותר ידידותיות אחרי החודשים הראשונים שלי בפורום אורט, פורום המדע הבדיוני המיתולוגי של אורט, שאני בטוח שדיברתם עליו כבר בפרקים קודמים. 

קרן: אתה תמיד מוזמן לדבר על פורום אורט, כי זה המקום שבו אהוד ואני, נפגשנו ותכל'ס, אני חושבת שאת כל החברים שלי פגשתי בפורום אורט, אז… By all means. 

אהוד: ותתחיל מהניק שלך בפורום אורט, אם אנחנו כבר מדברים על קשר עם הקהילה. 

קרן: אם אתה מוכן לעשות לעצמך אאוטינג.

דידי: לא, הניק שלי היה… בהתחלה הניק שלי היה דידי חנוך. אוקיי. נרשמתי בשם שלי. אבל כיוון שאנשים הגיבו בצורה מסוימת, לא יודע מי קרא לי הממסד האפל, אני הולך לנחש או אסף דקל ז"ל או ורד טוכטרמן. 

קרן: החשודים הרגילים.

דידי: או הוא או היא, מישהו מהם קרא לי "הממסד האפל", לא באופן אירוני, אז אני אימצתי את זה כי, כאמור, אני ייצגתי את האגודה ואת אופוס, את כוחות הרשע שמדכאים את הפאנדום בישראל ולא נותנים לו את מה שהוא רוצה. שוב כאמור בסופו של דבר כולם נהיו קוראי אופוס וחברי ועד אגודה. אבל אני הייתי סוג של הפרצוף הווירטואלי, והפרצוף הזה ספג כמה מהלומות. היה לי גם אתר "הממסד האפל" שבו פרסמתי הרבה מיני ביקורות על ספרים וסיפורים, וגרמתי ללא מעט אנשים לקנות הרבה ספרים, דבר שאני ממשיך לעשות עד עצם היום הזה. משהו אחד שעקבי אצלי זה שתנו לי כמה דקות ואני אמכור לכם ספר, בין אם אני קשור אליו באיזושהי צורה ובין אם לא. אני גם עבדתי בדוכן של אופוס בשבוע הספר, שזה גם מגע מאוד אישי עם הקוראים, ומכרתי לא רע את הספרים שלי באותה תקופה. כשעברתי למודן זה היה פחות אפקטיבי כי הייתי חלק מקומפלקס הרבה יותר גדול, אבל אופוס זה קטן. אופוס זה עדיין קטן. 

קרן: דיברנו על הקהילה בארץ, והזכרת יותר מפעם אחת את הקשר שלך לקהילות בעולם. אז קודם כל אני אשמח אם תספר על זה, וגם אם מתאים לך לדבר על שערוריות מפורסמות בעולם, כי בעולם הרבה יותר כיף לנו לדבר על שערוריות, מאשר על שערוריות בארץ. 

דידי: ב-1989 אני נסעתי לכנס המדע הבדיוני העולמי, וורלדקון, שנערך באותה שנה בבוסטון. זה היה הטיול לפני הצבא שלי. 

קרן: סליחה, אבל… או מיי גאד, איזה גיק. 

דידי: קרן, מתנת הגיוס שלי מההורים הייתה מילון. זה היה קון ענקי. 

קרן: דידי, אני לא חשבתי שאני יכולה אוהב אותך יותר, אבל הנה, זה מושלם, זה מושלם. 

דידי: אז כן, ושם הכרתי כמה אנשים. עכשיו, לא הייתה מדיה חברתית, זאת אומרת, לא הייתה לי דרך לשמור קשר עם האנשים האלה, כולם נעלמו, אי שם למעמקי הזיכרון שלי, כי גם יש לי זיכרון רע. יש לי זיכרון לא עקבי. שזה מאפיין אנשים עם ADHD, אז הקהילות בעולם. היו כמה שערוריות גדולות. אני אתחיל לפני הפאפיז. אני אתחיל ב-2009, באירוע שכונה Race Fail 09. 

קרן: למאזינים והמאזינות שלא רואים את הפיד המשודר, אהוד, ואני עושים פרצופים של Wait, What?

דידי: סופרת המדע הבדיוני המצוינת והפנטסיה המצוינת, אליזבת' בר, שאז הייתה די חדשה כסופרת, כתבה פוסט על כתיבת האחר בבלוג שלה, ואז היו קוראים שאמרו, גברת, את כותבת את זה, אבל הנה מקומות בספרים שלך שבהן כתיבת האחר שלך הייתה פרובלמטית. ואז החברים שלה, לא מעט עורכי וסופרי מדע בדיוני ופנטסיה, כולל הבכירים ביותר בטור, באו להגנתה באופן מאוד אגרסיבי, ואז הייתה פשוט התחוללה סופה שנמשכה חודשים. לא ממש הייתה אז, שוב, מדיה חברתית, כמו שיש היום, אז זה הכל קרה בבלוגים, בלייב ג'ורנלים, המון מזה קרה בלייב ג'ורנלים. הבלוגרית, נונו ג'וג'ו אני חושב, לימים, N.K. Jemisin, נורה ג'יימסן, אולי הסופרת הז'אנרית הכי חשובה של האלף הנוכחי הייתה מאוד מעורבת, ובאמת כאילו היה… זה לא היה כמו הפאפיז, כי זה היה הליברלים הלבנים נגד כל מי שהוא לא, בייסיקלי. 

קרן: כשאתה אומר, זה לא היה כמו הפאפיז, כי זה היה הליברלים הלבנים נגד כל מי שהוא לא, אתה מתכוון הפאפיז היו הליברלים הלבנים. 

דידי: לא, לא, לא, הפאפיז אינם ליברלים. 

קרן: זהו, משהו לא הסתדר לי.

דידי: כל המלחמה הזאת הייתה, בייסקלי, מלחמה בשמאל. זה השמאל נגד השמאל. השמאל הלבן שחושב, לא יכול להיות שאני גזען, אני סבבה, לבין כל השאר, כולל רדיקלים יותר בשמאל, שאמרו, ובכן, כן יכול להיות. 

קרן: אוי לא. 

דידי: נלמדו הרבה לקחים. אני אישית חושד שחלק גדול מהפריחה של הגיוון מבחינת מוצא, מבחינת מגדר, מבחינת העדפה מינית, הגיוון העצום שפרץ ב-15 שנה מאז, הרבה מזה התחיל שם. בשלב הלקחים. אז בסופו של דבר זה היה אירוע חיובי, אבל מצלק. לא מעט אנשים עדיין כועסים מאוד על אנשים שהם חברים טובים של חברים טובים שלהם. אז זה רייס פייל 09, כשל הגזע, 09. ואז באמת כמה שנים לאחרי כן באו ה-Puppies. 

קרן: או. 

דידי: ה-Puppies זה כבר יותר מוכר, מכיוון שזה היה פחות פנימי. מצד אחד, הייתה קהילה, שאני יכול להגיד באופן רחב, סביב ההוצאה לאור Baen. ביין מוציאה ספרי פנטסיה ומד"ב, בעיקר צבאיים עם נטייה ימנית. יש להם את עלה התאנה ששמה לואיס מקמסטר בוז'ולד, שהם מוציאים את כל הספרים שלה, אבל רוב הקהל שלהם הוא לא הקהל, אני אגיד, של ההוגו. וספציפית לא הקהל שמצביע להוגו. וזה הפריע לחלק מהסופרים שאמרו, למה אני אף פעם לא מועמד להוגו? ספציפית, סופר פנטזיה, לארי קורייה אמר, אני חושב שזה לא בסדר, שאני, אני, לארי קורייה, לא מועמד להוגואים ולא זוכה בהוגואים. זה הזרע ממנו צמח הפאפיז. ואז הם התחילו לעשות רשימות. רשימות הצבעה להוגו, להם ולחבריהם. ובמשך שנתיים, שנתיים או שלוש, הרשימות של ההוגו, של המועמדים להוגו, היו קצת איזור אסון. לא ספרים טובים מאוד, בוא נגיד. לא ספרים שמייצגים את מיטב המדע הבדיוני והפנטזיה. עכשיו, מהפאפיז שבשנתיים שאחרי השנה הראשונה התרחבו מעבר לארי קורייה וחבריו, אלא כבר אנשים שונים התחילו להרכיב את הרשימות, היה את הספלינטר גרופ, את הפיצול. את הלח"י של האצ"ל, שזה היה הראביד פאפיז.

קרן: הראביד פאפיז בתור הלח"י של האצ"ל, תקשיב, אתה יודע, אחת לכמה זמן אתה אומר לעצמך, מה בעצם ההיסטוריה המשותפת שלנו? איך אנחנו משתמשים במונחים, זה היה מדויק ביותר.

דידי: תיאודור ביל, הידוע בשם ווקס דיי, מייסד הכלבלבים מוכי הכלבת, שזה הדימוי שהוא נתן לקבוצה שלהם. בוא נזכיר, הפאפיז המקוריים בחרו בדימוי של אנחנו כלבלבים עצובים, ההוגו מזניח אותנו, אנחנו חמודים. תיאודור ביל לא הלך לכיוון הזה. באמת הרשימות שלו היו זוועה, המכנה המשותף הגדול הוא שכמו לארי קורייה, גם הוא הכניס את עצמו לכל הרשימות שלו. הפתרון לסוגיית הפאפיז נעשה על ידי אנשים שמבינים במתמטיקה. 

קרן: רגע, רגע, לפני שאנחנו מדברים על המתמטיקה של ההוגו, שאלוהים יעזור לי, קראתי את הכללים יותר פעם אחת, ואני לא בן אדם טיפש, ועדיין לא הבנתי אותה, צריך לציין שהפאפיז הצליחו. אם הם לא היו מצליחים, לא היינו שומעים עליהם. 

דידי: הפאפיז הצליחו חלקית. הם מילאו את רשימות המועמדים, הם לא זכו בשום דבר. 

אהוד: אני חייב להגיד בשלב זה, השיא של זה היה ב-2015, שהם מילאו את הרשימות לגמרי. זה היה הוורלדקון הראשון שלי. איכשהו לגמרי במקרה, הגעתי לטקס ההוגו. לא התכוונתי ללכת, אבל נכנסתי למרכז כנסים ומישהו, אחד מאנשי הסגל אמר, יש לי כרטיס אם אתה רוצה, נכנסתי. ואז אני ישבתי באולם, וראיתי קטגוריה אחרי קטגוריה שהזוכה זה no winner.

דידי: no award. שהיא אופציה שקיימת, No Award, מבחינת ההוגו, הוא מועמד דיפולטי בכל קטגוריה. כלומר, תמיד אפשר לדרג אותו ראשון, שני, כאילו, בכל מקום, ברשימה שלך, אתה יכול לדרג את no award. ואנחנו, ואני אומר אנחנו, כי אני מצביע הוגו, בייסיקלי, כמעט כל שנה, דירגנו את no award, בכל קטגוריה שבה לא הצליח באמת להשתחל אף מועמד סביר.

דידי: מה שרציתי לומר הוא שמצאו פתרון מתמטי והפתרון המתמטי עובד. חשוב לי מאוד להבהיר את זה, כי זה רלוונטי להוגואים של 2023. 

קרן: או, אז בוא נדבר גם על ההוגו של 2023, שמה דה פאק, בן אדם, מה דה פאק? 

דידי: ובכן.

קרן: אני, לפני שאתה אומר, אני רוצה לציין שאני ראיתי שיש שערוריה בהוגו, והייתי כזה, כמו בקטע הזה, בספייסבולס, לא עוד.

דידי: ועדת ההוגו של 2023 הורכבה מספר חברים מהפאנדום דובר האנגלית, ומספר חברים מהפאנדום דובר הסיני כי הכנס היה בסין. עכשיו, שלושה פקטורים עיקריים גרמו לאסון. פקטור ראשון, מגזין סיני פרסם רשימה של מועמדים שהם קראו לאנשים להצביע להם בשלב הגשת המועמדות. האנשים שניהלו את ההוגו החליטו שהפתרון המתמטי לא מספיק, והם פשוט לא הפעילו אותו, הם פשוט מחקו את המועמדים שהיו ברשימה הזאת. 

קרן: חשוב לציין שהמועמדים לא יהיו קשורים לזה, בשום שלב, למיטב הבנתי, הם לא אמרו, חבר'ה תצביעו עבורנו. 

דידי: בשום שלב. כן. אז זה דבר ראשון. דבר השני, הוא שהם החליטו על דעת עצמם, ואפילו בלי לשתף את החברים הסינים בוועדה,  לפסול מועמדים שהם חשבו שיעצבנו את המשטר. 

קרן: הסיני. 

דידי: כן. המערביים החליטו, בלי להתייעץ עם הסינים, כדי "להגן" על הסינים, לפסול מועמדים שהם חשבו שיעלבו במשטר. הדבר השלישי הוא אינקומפטנטיות. כל הפרשה הזאתי היא קורס בדאנינג-קרוגר, כי מדובר באנשים שחשבו שהם מאוד חכמים, בעודם מאוד לא. הדוגמה לכך היא הסנדמן. שמשהו מועמד בשתי קטגוריות, יש לוועדה את האפשרות לבחור באיזה מהקטגוריות הדבר מועמד. ואז לפסול את הקולות לקטגוריה השנייה. הם בחרו לפסול, אם אני זוכר נכון, את הפרקים של הסנדמן, ואז הסדרה כסדרה לא נכנסה בקטגוריה שלה, שהיא הפקות ארוכות, או ההפך. בכל מקרה, העבודה שלהם היא לפסול בצורה שתייצג את המצביעים באופן הנאמן ביותר, כלומר, הם צריכים לתת את זה בקטגוריה שבה, יש את הסיכוי להיכנס, והם עשו את ההפך. כן, הרבה אנשים שהיו יכולים להיות מועמדים נפסלו באיזשהו שלב או בשלב הכי ראשוני של הרשימה, תכל'ס כל מי שזכה בהוגו בקטגוריות של הספר והסיפורים לא היה נכנס להיות מועמד בכל הנראה. 

קרן: וואו. 

דידי: אולי אחד או שניים. היו נכנסים, אבל רוב הקטגוריות היו מתמלאות, כי ברוב הקטגוריות גם מי שזוכה הוא לא בהכרח מי שמקבל הכי הרבה קולות בשלב המועדות. כי זה שני שלבי הצבעה שונים והדינמיקות שלהן שונות. אז רוב או כל מי שזכה לא היה נכנס להיות מועמד. מה שגורם גרם למספר מהאנשים שזכו להכריז שהם לא זכו. עכשיו, אין להכרזה זאת שום משמעות. חשוב לי לציין את זה. כי… אידיוטים מסוימים באינטרנט ניסו להיטפל לאורסולה ורנון, שכותבת תחת השם T. Kingfisher, שזכתה בהוגו, על זה שהיא לא יצאה בהצהרה חסרת המשמעות הזאת. היא זוכה לגיטימית, אבל היא לא הייתה זוכה כי היא לא הייתה מועמדת. אלמלא הפעולות של האידיוטים. מי שהייתה אמורה להיות ראש וועדת ההוגו בוורלדקון של השנה הייתה מעורבת בוורלדון של שנה שעברה בשלב מה שאנחנו מכנים כיום, שלב כתיבת התיקיות. הכנת התיקיות על המועמדים החשודים, ואז כאילו היא באיזשהו שלב נטשה אבל לא אמרה שום דבר. למעשה אנחנו יודעים את כל מה שאנחנו יודעים, בגלל חברה אחרת בוועדה, שכאשר הכל יצא, החליטה שהיא לא מסוגלת לשתוק יותר, וגם הבינה שהיא נגררה להחלטות רעות מאוד, כמו שאנשים נגררים לפעמים בקבוצות. וכשהיא יכלה כאילו להסתכל על זה מרחוק היא ראתה את זה קצת אחרת. אז היא באמת היא הדליפה המון מיילים והודעות פרטיות וכו', והודעות קבוצתיות למי שערכו את הריפורט בנושא הזה, שזה כריס ברקלי, זה הכל נחשף, התוצאות של המועמדויות התפרסמו ביום האחרון האפשרי. בדרך כלל זה מתפרסם בלילה של הטקס. כשיוצאים מהטקס, בדרך כלל אפשר למצוא לוח שעליו מודבקים ניירות עם התוצאות. ובמקביל יש פי-די-אף באתר. אז אפשר תמיד לעיין לעומק בתוצאות, לא קרה. התוצאות המלאות של ההצבעה עצמה, פורסמו, אני חושב, חודש לאחר הכנס, והתוצאות של המועמדויות, המספרים התפרסמו שלושה חודשים אחרי, במועד האחרון האפשרי. יש שיאמרו יום אחרי המועד האחרון אפשרי, אבל זה ויכוח של האם סופרים מסוף הכנס או מסוף הטקס בכל מקרה. והמספרים made no sense, והיו שם פסילות שלא היה להן הסבר. כמו הפסילה של נגיד, של ז'ירן ג'ייג'או, ז'ירן… אני אדבר עליה בעברית בלשון נקבה, אבל היא אבינארית. אני לא באמת… אני כאבינארי, שמדבר על עצמו בעברית בלשון זכר, זה תמיד… זה בעייתי, השפה שלנו לא אידיאלית לזה. אבל הפרזנטציה של ז'ירן ז'ייג'או היא נשית ולכן אני אדבר עליה כרגע בלשון נקבה מתוך ההבנה שזה מאוד לא מספק ובעייתי. הם הסירו אותה מהרשימה, והם הסירו אותה מהרשימה, גילינו בדיעבד, הם פסלו אותה כי היא מאוד פוליטית. הספרים שלה הם… הספר הראשון שלה שפרסם אותה הוא מדע בדיוני שמבוסס על ההיסטוריה של סין, ומאוד ביקורתי כלפי סין. הספר הילדים הראשון שלה הוא ספר שהגיבור שלו הוא בן המיעוט האתני הוויגרים, שהמשטר בסין בלשון המעטה לא מתייחס אליהם סבבה. אז הם פסלו אותה. ז'ירן ג'ייגיאן… מדובר במישהו שהתפרסמה לראשונה כשהיא צלבה פומבית ביוטיוב את העיבוד הלייב אקשן של מולאן. יש לה פה גדול, לוחמנות, ושום רצון לשתוק. אז היא הייתה הראשונה שבאמת עשתה הרבה רעש, ועוד מועמדים, עם דעות שונות שנפסלו בלי שום הסבר, גם, וכך הכל התחיל להחשף, ועכשיו אנחנו צריכים למצוא פתרון איך מחזירים את הלגיטימיות להוגו. 

אהוד – אוקיי. אז אני אחזיר אותנו לקהילה בארץ, אבל עדיין עם הקשר לחו"ל. במשך הרבה שנים אתה היית אחראי על קשר עם אורחי כבוד, אתה עזרת להביא אורחי כבוד לארץ, ואנחנו נשמח לשמוע קצת על איך הם נבחרו, ואיך זה להיות בקשר עם אנשים כאלה, ואיך זה ללוות אותם כאן בארץ מההתרשמויות שלך מהם, ושלהם מאיתנו.

דידי:  תמיד היו לנו רשימות, בוא נתחיל מאורח הכבוד הראשון. הראשון באייקון כאילו פרופר, כאילו כאלה שהגיעו קודם, אבל אנחנו נדבר על אחד מההומופובים המפורסמים בעולם, אורסון סקוט קארד. שנה לפני שהוא הגיע, אני חושב שהוא הגיע ב-2003. ב-2002, אירחנו אותו לצ'אט. ללייב צ'אט לא היה זום אז אירחנו אותו ללייב צ'אט, ובסופו של הצ'אט אני פניתי אליו, כי אופוס, הוצאתי לאור את הספרים שלו, וכו', והוא אוהב ישראל גדול. ובסוף הצ'אט אמרתי, באמת, כאילו, בנימוס, לו היה לנו את התקציב, היינו שמחים להזמין אותך לבוא. ואז הוא אמר, מעניין מה שאתה אומר, אולי אני אבוא על חשבוני. ושנה אחרי זה הוא בא על חשבונו.

קרן: וואו.

אהוד: אוקיי…

דידי: וזה שינה את הפרדיגמה של אייקון. זה היה אירוע חסר תקדים בפאנדום הישראלי, זה לא רק הסופר הראשון שהוא אורח כבוד של אייקון, זה סופר שכתב את אולי ספר המדע בידיוני המצליח ביותר של שנות ה-80, שזה המשחק של אנדר. לימים סרט גרוע, שלא ראיתי כי יש בו חרקים. וגם כי בשלב הזה אני כבר לא צורך תוכן שקשור לאורסון סקוט קארד כי הוא כאמור הומופוב. עכשיו, קארד היה אורח מעולה, וקארד היה אורח גרוע. הוא נחת, בייסיקלי, בדקה שהכנס התחיל, והמריא, בייסיקלי בדקה שהכנס נגמר. מה שהוא אומר, שהוא היה מותש, הוא היה בג'ט לג כל הזמן, פחות או יותר. אי אפשר היה לראות את זה, כשהוא היה בציבור, מאוד היה אפשר לראות את זה כשהוא היה בפרטי, במארחים שלו, והיו דברים כמו… הוא אמר לנו שהוא אף פעם לא יסיים שיחה עם קורא. כלומר, אם השיחה צריכה להסתיים, אנחנו צריכים לסיים אותה. אנחנו צריכים להיות הבאד קופ. עכשיו, שנה לאחר מכן, כן, אורח כבוד היה גיי גבריאל קיי. מבחינת הציבור, גיי היה אורח הרבה פחות טוב. אני מודה בזה. אבל ביום הראשון אני שאלתי אותו, סיפרתי לו על מה שקארד אמר ושאלתי אותו האם הוא רוצה את אותו דבר, והוא הסתכל עליי ואמר לי I'm an adult  

(צחוקים)

דידי: או בעברית אני לא ילד. אז מבחינתי הוא היה אורח כבוד הרבה יותר טוב. אני מודע לכך שמבחינת הקהל זה לא המצב. מאז, זה תמיד היה עניין של אנחנו מכינים רשימות ואנחנו מזמינים, והרבה אנשים לא עונים או לא יכולים, או משהו מונע מהם, ואני יכול להגיד לכם שסר טרי פראצ'ט זכרונו לברכה פחד להגיע, פחד להגיע, לגיטימי. אני יכול להגיד לכם שג'ון סקלזי, כל שנה יש לו משהו אחר. אני חושב שהוא רוצה לבוא, אבל הוא איש עסוק. אבל באמת, אחוז יפה מאוד מי שהזמנו בא. שוב, לקוני ויליס היו עניינים שקשורים לבריאות, שלא ניכנס אליהם. לואיס מקמסטר בוז'ולד גם,  כאילו, זה לא הסתייע אף פעם. ג'ורג' מרטין. 

קרן: אבל גיימן. 

דידי: גיימן. גיימן בא, אז עוזר שיש לו משפחה בישראל. שהוא שמח לפגוש. ועוזר שעם גיימן יש לי מערכת יחסים ארוכת שנים. 

קרן: עם רובם, נכון? כי נגיד דריל גרגורי שהגיע לארץ, אז אתה תרגמת את פנדמוניום, וזה יצא אצל רני. 

דידי: כן. רני חבר טוב של דריל. חברים חברים, אני כאילו אני פחות טוב מרני ברכישת חברים. רני הוא מאוד טוב בזה, יש לי ADHD, זה לא מאוד עובד טוב עם תיחזוק חברויות לאורך שנים, אלא אם במקרה האנשים פעילים באותה מדיה חברתית כמוך באותם זמנים כמוך.

קרן: בוא נדבר על נובה.

דידי: נובה, נובה הוצאה לאור. ההוצאה לאור שלי בעבר ובעתיד. את נובה הקמתי, כי אני חושב שמצב החורים השחורים שדיברתי עליהם באופוס הוא הרבה יותר חמור עכשיו. יוצאים כל כך הרבה ספרים ממש טובים בעולם, ורובם באופן טבעי לא מגיעים לתרגום בארץ, כי בארץ מתרגמים, מה, עשרה, חמישה עשר ספרים לא לנוער, במדע בדיוני ובפנטזיה בשנה, גג. לא יודע כמה אופוס מוציאים, הם מוציאים את רוב מה שיוצא, ואני פחות עוקב אחרי מה שקורה בארץ, כיום. אז… הקמתי את נובה, ואני חושב שבחרתי ספרים טובים מאוד. אני חושב שאני יודע שהתנהלתי עסקית בהרבה פחות טוב. ספציפית, עקורה הוא הספר שמכר הכי הרבה שנובה הוציאו, משמעותית, אבל הוא היה משמעותית הספר הכי יקר להוציא. והכניס אותי לבור מסוים, שבסופו של דבר הביא אותי למצב שבו לא יכולתי להמשיך להפעיל את נובה, כלכלית או נפשית. היה משבר כלכלי אישי, משמעותי, ואני הקפאתי את נובה. ברמה הכלכלית המצב שלי עכשיו הרבה יותר טוב, אבל המוח עדיין לא שם לגמרי. אבל נובה תחזור. אנחנו נעשה איזה יישור קו מול כל מי שהוצאנו, נבדוק אם יש חובות, אם יש מה, כל דבר שצריך לישר, כשאני יהיה במצב נפשי לישר אותו, אני איישר אותו. ואז נפתח דף חדש. המודל יהיה קצת שונה ככל הנראה. הפוקוס יהיה מהדורות אלקטרוניות עם מהדורות מודפסות מאוד מוגבלות, אך בתקווה מאוד מפונפנות.

קרן: אני רוצה רגע לשאול אותך, מה, לפי מה בחרת? כי היה לך את עקורה, הזכרת, נעמי נוביק אבל גם… ספרים שפחות היו מוכרים בארץ, כאילו סופרות שפחות היו מוכרות כאשר בחרת לתרגם אותן, אז מה הנחה אותך בלהגיד אני רוצה את זה ולא את זה?

דידי: בעיקרון, בסופו של דבר, זה מה שהלב אומר. כי אני עובד במו"לות כבר הרבה מאוד שנים. ואחד הדברים שלמדתי הוא שהיכולת של המוח לחזות מה יצליח, היא לא קיימת. זה תמיד הימור. אתה יכול לקחת משהו שיש לו את כל הפרמטרים, אתה חושב שהוא שיצליח והוא לא יצליח. יכול להיות משהו שאתה פחות חושב שיצליח והוא מצליח יפה מאוד. פחות הדבר השני קורה, כי אתה בדרך כלל לא מוציא את אלה. זה יותר כאילו שמישהו אחר מוציא, ואתם אומרים, באמת, זה? ואז אנשים קונים את זה. 

קרן: ונדמה לי רובורצח גם יצא בנובה, נכון? של מרתה ולס? 

דידי: רק באלקטרוני בינתיים. זה בדיוק איפה שהפטיש נפל לנובה על הראש ולי ו… ולא הייתה את האפשרות להדפיס, אז הוא יצא רק באלקטרוני. בקרוב סדרת הטלוויזיה, לא יודע אם אתם יודעים. עכשיו, אני גם רוצה לציין את הכלל המספר האחד שלי בנוגע לעיבודים, והוא, קודם כל, אם כסף מגיע לסופר או סופרת שאני אוהב, העיבוד הצליח. כל דבר מעבר לזה הוא בונוס. ביציאת הסרט או הסדרה, הצלחה, איכות, כל אלה זה בונוסים. עכשיו כמובן שהצלחה הגדולה היא גם משפיעה כלכלית באופן מאוד משמעותי על הסופר והסופרת. אבל עצם מכירת הזכויות זה כסף טוב. אנחנו לא יודעים אם נראה סרטים או סדרה של הארץ השבורה או העונה החמישית של נורה ג'מיסטין, אבל אנחנו כן יודעים שהיא קיבלה הר של כסף לעיבוד.

קרן: שזה טוב.

דידי: שזה מעולה! הסרט האהוב עלי בסדרת שודדי הקריבים הוא שודדי הקריבים 4. עכשיו שודדי הקריבים 4 הוא סרט רע מאוד. אבל… הם נתנו לו את הסאבטייטל On Stranger Tides. ולמה הם עשו את זה? כי הם ידעו שהרייד המקורי בדיסני, שאב השראה מהספר On Stranger Tides של ידידנו, טים פאורס, אחד האורחים החביבים ביותר שהיו באייקון, הם בחרו בסאב טייטל הזה כדי לפצות אותו כספית. העלילה של הסרט שואבת מעט מאוד מהספר של טים, אבל הסרט הזה הוציא את טים ואשתו סרינה ממעגל העוני. 

קרן: וואלה. 

דידי: הם היו אנשים עניים, כולל כשהם היו בארץ. שזה מזעזע. לחשוב שבן אדם שהוא אחד מסופרי הפנטזיה המוערכים ביותר בעולם, במשך שנים רבות, מכיוון שלא היה לו בסט סלר, הוא לא פרץ, חי בתנאים, לא משהו. חי בשכונות שבהם הנטייה הטבעית של אשתו סרינה להסתובב עם שוטגן הגיונית. ומרתה זה סיפור מדהים לפני עצמו שלא אמורים לצאת מהמיד ליסט. אחרי שהתעשייה אומרת, את סופרת מיד ליסט, אז זהו. אין כאילו לפרוץ מזה, ואז טור.קום הוציאו נובלה שלה, ועכשיו היא בסטלרית, אחרי 20 שנה, יותר מ-20 שנה בתעשייה. אני רציתי להוציא ספר שלה כשהייתי באופוס. זה לפני הרבה מאוד זמן. זה ספר שאוטוטו יוצא במהדורה מחודשת עם עריכה חדשה באנגלית. כמו שעושים עכשיו לרוב הספרים שלה, זה משהו שקורה עכשיו. מצחיק, היה לה נאום על המחיקה של סופרות מההיסטוריה של מדע בדיוני ופנטסיה. והנאום הזה היה בערך שנה לפני ש – all systems red  או כשל מערכות בעברית יצא לאור, והיא דיברה כמישהי שהיא בהחלט מעומדת למחיקה הזאתי, ועכשיו היא כבר לא וזה מאוד משמח אותי. אני רוצה להוציא סופרים וסופרות שאני אוהב את היצירה שלהם ואותם.

קרן: אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת לפני שאנחנו מסיימים. כי יש לך שיטה מגניבה לאללה להמליץ לאנשים על ספרים. 

דידי: כן. שיטת החמש, שזה אני אומר לאנשים, אוקיי, תנו לי חמישה ספרים שאתם אוהבים, לא משנה באיזה ז'אנר, מה התוכן, מתי הם יצאו. ואני אקח את הרשימה הזאת ואני אתן לכם ספר מד"ב ופנטסיה מהשנים האחרונות שאתם תאהבו. מעבר לכך יש דברים שלא נאמרים בהגדרה הזאת. אם אתם תתנו לי רשימה של חמישה ספרים שנכתבו על ידי גברים, אתם במאה אחוז לא תקבלו ספר שנכתב על ידי גבר. אם אתם נותנים לי רשימה של חמישה ספרים שנכתבו על ידי אנשים לבנים, אתם במאה אחוז לא תקבלו ספר שנכתב על ידי אדם לבן. אני באמת מנסה להמליץ לאנשים לספרים שהם יאהבו, אבל אני גם מנסה להרחיב את הדעת. שאגב, זה אולי הזמן והמקום להגיד שכשנובה תחזור, נובה תחזור בתור הוצאה קווירית באופן מוצהר מכיוון שאני היום הרבה יותר קווירי באופן מוצהר ממה שהייתי כשנובה התחילה. אז כן, זאת השיטה שלי, היא עובדת מעולה עם אנשים שלא סופר-עדכנים בכל מה שקורה, ולפעמים אנשים נותנים לי חמישה ספרים שהם ספרים שקראתי ואהבתי מהשנים האחרונות, וכאילו אני אומר אוקיי, איפה, מה אני יכול להמליץ לך שלא קראת? אנחנו שואבים מאותה באר. איפה יש לי למלא לך חוסר? אני משתדל לעשות את זה. 

קרן: איך אתה עושה את זה?

דידי: וייבס. אני… הרבה מהספרים שהאנשים אומרים, יש ספרים שאני לא מכיר, לא קראתי אותם, אני הולך לוויקיפדיה שלהם, או לגודרידס שלהם, אני מסתכל באופן די מהיר, ואני מקטלג כמה דברים בוייבס שלהם, ואז אני עושה את זה על כל החמישה, ואז אני מנסה למצוא מכנים משותפים. יש לי קובץ אקסל. שאני מכנה אותו Wreccing ball, עם שני C, כמו ברקומנד (להמליץ). ובו יש את הספר, מי  כתב את הספר וכמה פעמים המלצתי על זה. וזה המקום הראשון שבו אני מסתכל. אם אני לא מוצא שום דבר שם, אז אני צריך לחשוב באמת על מה קראתי בשנה האחרונה, חודשים האחרונים, שעוד לא נכנס לקובץ. לפעמים אני מכניס ספרים לקובץ לפני שהמלצתי עליהם, ספרים עם אפס המלצות. פשוט כזה שזה יהיה בטופ אוף מיינד שלי, פשוט, כי הזיכרון שלי גרוע. יש הרבה דברים שנכנסים לזה, אבל בסופו של דבר זה וייבס. מה מתחבר לי? אני לא יודע מה אחוזי ההצלחה שלי, כי הרבה אנשים לא חוזרים אחר כך להגיד לך. אבל יש אנשים שכן, ובדרך כלל הם האנשים שאהבו, באופן משמח. אני לא חושב שהיה לי מישהו שאמר ההמלצה שלך הייתה חרא. רומנטיקה לא סופר מעניין אותי. אחד הדברים שמהם יצאתי מהארון בשנים האחרונות, זה הייתי ארומנטי אסקסואלי, אז כן. 

קרן: תודה רבה, דידי חנוך, שהקדשת לנו הרבה זמן, ואני יודעת ששנינו מחכים לחזרה של נובה באהבה רבה. ותודה רבה לאהוד מימון שהיה פה וסבל אותי, שוב כרגיל… 

דידי: רגע, מתי יש שלב שבו אני אומר תודה לכם על שיחה כיפית וכמה שהיה אחלה? 

קרן: עכשיו! 

דידי: אוקיי! 

קרן: תודה לכם, מאזינים ומאזינות, ונשתמע בפרק הבא.