גילי בר-הלל סמו, עורכת ומתרגמת, ילידת ירושלים. כילדה הייתה תולעת ספרים ידועה, ובבגרותה חיפשה דרך לייבא ספרים אהובים מילדותה ולתרגמם עבור הקוראים בעברית. היא עבדה כעורכת ספרי ילדים בהוצאת כתר שם הביאה למערכת ספרים כגון "חיי קסם", ייסדה את סדרת הנוער בהוצאת גרף (ספרי פרסי ג'קסון, קסנדרה קלייר ועוד), ולפני כעשור אף הקימה את הוצאת עוץ, הוצאת ספרים המתמחה בפנטזיה ומדע בדיוני לנוער מאת סופרים כגון דיאנה ווין ג'ונס, פרנסס הרדינג, גארת ניקס ועוד. במקביל תרגמה גילי קלסיקות נוער עבור מגוון הוצאות ספרים בארץ: סדרת ספרי הארי פוטר, "הטירה הנעה", מהדורות מוערות של "פיטר פן" ו"הקוסם מארץ עוץ", "מרי פופינס", "התפסן בשדה השיפון" ועוד. כרגע מתרגמת את "מדריך הקוסמים לאפייה הגנתית" מאת ט' קינגפישר, עבור הוצאת מטר.

להאזנה לפרק

נושאים שדיברנו עליהם

תמלול

קרן:  שלום, ברוכים הבאים וברוכות הבאות לעתיד מתמשך הפודקאסט על ההיסטוריה של קהילת המדע בדיוני והפנטזיה בישראל. אני קרן לנדסמן, איתי אהוד מימון, ואיתנו היום האחת והיחידה, המתרגמת גילי בר-הלל. שלום, גילי.

גילי:  שלום, קרן. שלום, אהוד.

אהוד:  המתרגמת, העורכת, המוציאה ולאור, אני מבקש.

קרן:  אתה צודק. אולי, גילי, אולי תספרי לנו קצת על עצמך במקום שאנחנו נתבכבש עם איך להציג אותך.

גילי:  אז קודם כל קצת הצחיק אותי שסיפרתם שהפודקאסט הוא על הקהילה ושאתם תשאלו אותי איך אני הצטרפתי לקהילה או מצאתי את הקהילה כי כנראה שתסמונת המתחזה הספציפית שלי היא שאני תמיד מרגישה אוטסיידרית ובמשך שנים גוררת את התחושה שאני לא בדיוק שייכת. ואז כשפתאום אנשים באים אליי ואומרים, מה, אבל את אחד מעמודי התווך, את אחד מזקני הקהילה וכן הלאה, זה תמיד מפתיע אותי שאני נחשבת בכלל שייכת, כי בעיני עצמי אני תמיד מבחוץ. ואני חושבת שזה התחיל בילדות שלי, ש… הנה, אנחנו על ספת הפסיכואנליטיקאי, ואני אדבר על… טראומות הילדות שלי, שהביאו אותי עד הלום, אבל אני… בת לאמא אקדמית, אם חד הורית, שהייתה נוסעת כל ארבע שנים לשנות שבתון בחו"ל בארצות הברית וכך נסעתי פעם ראשונה בגיל שנה וחצי אז המילים הראשונות שלי היו בעברית, אבל המשפטים המלאים הראשונים שלי היו באנגלית. ואחר כך חזרנו לארצות הברית לגן חובה שלי ואני חזרתי ארצה לכיתה א' כשאני כבר בגן חובה למדתי לקרוא באנגלית. וכבר הייתי סוג של תולעת ספרים אבל רק באנגלית. אז הייתי צריכה להשיג ספרים באנגלית ואז גם כיתה ד' נסענו שוב וגם כיתה י' הייתי שוב בארה"ב והילדות שלי עברה בהמון המון המון נסיעות, כלומר חוץ מהשנים המלאות שאנחנו בילינו בארה"ב גם היו לפעמים קיצים או חודשים הייתי חלק מכיתה ב' באנגליה ותמיד הייתי, הייתי חוזרת לאותה כיתה בירושלים עם אותם ילדים, אבל תמיד פספסתי דברים בחודשים ובשנים שלא הייתי. אז גם שם הייתי קצת אאוטסיידרית, וגם במקומות שהגענו להם הייתי קצת אאוטסיידרית. והקונסטנט היחיד מה שלווה אותי לכל מקום היו הספרים. כל מקום שאנחנו נסענו אליו, קודם כל היה לחפש את הספרייה הציבורית ואת חנות הספרים. ולהתלבש עליהם ולראות מה יש להם שאני מכירה, מה יש להם שאני רוצה להכיר. והעניין הזה שהעולם שלי הוא בספרים ואותו אני יכולה לקחת איתי, לכל מקום אני חושבת שזה מה שהגדיר אותי. בעיני עצמי לפחות. במשך הרבה מאוד שנים. וזה הוביל גם למה שאני בעיסוק שלי. עד עצם היום הזה.

אהוד:  אני רוצה… בכל זאת כן לחזור לשאלה הקבועה שאיתה אנחנו מתחילים של איך הגעת לקהילה ואיזה קהילה מצאת אבל נשאל את זה מזווית טיפה שונה בגלל מה שאמרת עד עכשיו וזה, מה היא קהילה בארץ בעינייך? שאת אומרת שאת פחות מרגישה, שאת עדיין מרגישה קצת אוטסיידרית.

גילי:  באמת אני כל הזמן רואה את עצמי כמבחוץ, אפילו שבעצם אני הולכת לאייקונים כבר פחות או יותר מראשית אייקון. רק שלראשון שהגעתי אליו זה היה כמעט בטעות, ואני התלוויתי לרני גרף ולא ידעתי מה זה, והאנשים שם כבר פעלו וכבר הייתה להם תרבות שוקקת וכן הלאה, ואני רק צפיתי. ואחר כך התחלתי להגיע… כלומר אני זוכרת את זה, זה כנראה קרה שאני באתי עם ביתי התינוקת, בסל קל, שביקשתי מאמא שלי שתשמור עליה בזמן שאני מרצה וביתי התינוקת תכף תכף תכף בת 21, אז זה אומר שאני באמת הרציתי באייקונים הראשונים אבל כל הזמן הייתה לי תחושה שזה משהו שהתחיל הרבה לפניי ואני רק אורחת שבאה מסתכלת ו… ולא באמת חלק מהעניין. עם השנים בכל זאת, אני הבנתי שיש לי איזשהו סטטוס ושסביב הירידים, לדוגמה, אני יכולה פשוט לשלוח וואטסאפ ולהגיד, מה זאת אומרת? לא הזמינו אותנו להירשם לירידים השנה. איך הם יכולים לא להזמין אותנו? אז בכל זאת יש לי גם… יש לי איזשהו סטטוס שאני מנצלת לפעמים. אבל באמת תחושה של, שאני לא חלק מהביחד של כולם. ואולי זה גם בקהילת הארי פוטר קצת ככה. יש קהילה מאוד פעילה, מאוד סוערת, לפחות הייתה חלק מהשנים. מאוד אינטנסיבית, שאני לא בדיוק שייכת לה. אני צופה בה, יש לי את האינטראקציות, אני… אולי מזינה אותה, אני מגיבה, אבל אני לא מרגישה שאני חלק מהקהילה. אני קצת מבחוץ, גם בגלל התפקיד שלי כמתרגמת. אני חושבת שזה נכון לשמור על איזושהי… על איזושהי הפרדה, היא נכונה גם מנקודת מבט מקצועית, וגם כי אני לא צריכה להיות זאת שבאה ופוסקת. זה לא שלי. אני צריכה להיות מבחוץ ולתת את העמדות שלי, אבל לאפשר לקהילה להמשיך להתנהל כקהילת שווים, שאני באיזשהו מקום לא אחד השווים.

קרן:  אני חושבת… לא אמרנו, אבל… תרגמת את הארי פוטר, איך הגעת לתרגם? אז הוא לא היה הארי פוטר, נכון? כשתרגמת אותו ב-96 אני רוצה להגיד…

גילי:   זה לא היה. זה לא היה 96, זה היה, אני חושבת שקיבלתי את זה ב-תשעים ו… אולי עוד לא 99, אפילו 98 לדעתי זה היה. וזה סיפור שאני מאוד אוהבת לספר כי ילדים לא מאמינים לי. אני אומרת, אי אפשר היה להעביר אז קבצים בין מחשבים. אז…

קרן:  רגע, שניה, רגע. אנחנו מדברים… על 1998 כזה, 99, המציאות הייתה קיימת. מה זאת לא היה אפשר להעביר קבצים בין מחשבים? היה לנו דיסקטים.

גילי:  נכון, היה צריך להעתיק לדיסקט ופיזית להעביר את הדיסקט במקום אחד למקום אחר, ואני, בעוונותיי, עבדתי עם מקינטוש, אז גם לא יכולתי לקבל דיסקטים מפיסי, בלי שהם יעברו קודם באיזושהי מעבדה שעשתה להם המרה, וזה היה סיפורים, סיפורים, סיפורים. אבל… הייתי במקום הנכון בזמן הנכון. מי ששם את עינו על הרכוש האינטלקטואלי שנקרא הארי פוטר, הראשון שחשב לתת הצעה על זכויות התרגום להארי פוטר, זה יהודה מלצר, שהוא מו"ל מאוד מאוד ותיק והוא גם בנו של משורר, שמשון מלצר, כלומר הוא חלק משושלת ספרותית ישראלית, והוא, יהודה בעצם מכיר אותי מאז שנולדתי. הוא היה סטודנט של סבא שלי, הוא ידיד של אמא שלי, יש לו בת בת גילי. כשיצאתי מגלי צה"ל חיפשתי עבודות מזדמנות, אז עשיתי כל מיני עבודות מזדמנות בשביל יהודה. תחקירים בספריות, פה ושם תרגומים אבל קלים כאלה ובין היתר ניסיתי לעניין אותו בהוצאה לאור של ספר ההמשך של הקוסם הארץ עוץ, "ארץ עוץ המופלאה", אשר אני בזמני החופשי כחיילת תרגמתי ויהודה היה מאוד סבלן ונחמד וכן הלאה ועזר לי לקבוע פגישה עם עליזה ציגלר בהוצאת ידיעות אחרונות ורגע לפני שנפגשתי עם עליזה ציגלר אז מישהו אחר תרגם את הספר והוציא אותו לאור בעברית ברוב חוצפתו, כי זה ספר שהוא כבר נחלת הכלל, אז לא צריך חוזה לתרגם, אז בעצם אין שום דרך לדעת אם מישהו עובד על זה במקביל.

קרן:  שבורת לב גילית שיוציאו את הספר שרצית.

גילי:  רגע, בערך דקה לפני שאני סוף סוף היה לי הסיכוי הגדול להוציא לאור את התרגום של ספר שכל כך אהבתי מילדותי ולא יצא מזה כלום, אבל אז כשיהודה קיבל לידיו את הזכויות לתרגם לעברית את הארי פוטר, הוא מייד חשב עליי כי הוא זכר שגילי נורא אוהבת ספרים על קוסמים. אז הוא דיבר איתי טלפונית, הציע לי את הספר הזה שנראה מעניין, והוא קרא עליו משהו ב-publisher’s weekly, ויש לו עותק, אבל הוא השאיל אותו בדיוק למישהו, שהוא השאיל אותו למישהו, אז לא יכולתי לקרוא את הספר, רק ידעתי את שמו. מה עושה בן אדם כזה, במצב כזה? מחפש באינטרנט. לא היה גוגל. נכנסתי…

קרן – סליחה, היה אסק ג'יבס, היה…

גילי:  נכנסתי לאלטה וויסטה. אלטה וויסטה היה מנוע החיפוש החביב עליי באותם הימים. הקלדתי Harry Potter Book וקיבלתי שש תוצאות. אז זה ככה כדי לתת קצת המחשה של מה זה עולם שלא יודע מי זה הארי פוטר ומה זה הארי פוטר. וגם התגלגלו הדברים בצורה מאוד מעניינת שקראתי את הספר השני לפני שקראתי את הספר הראשון. כי אותו לא השאילו למישהו שהשאילו אותו למישהו. אבל כן, אבל ישבתי ותרגמתי לי בנחת את "הארי פוטר ואבן החכמים". זה היה הספר הראשון באורך מלא שתרגמתי ושגם ראה אור. תרגמתי המון בהארץ, זאת הייתה העבודה שלי באותם הימים. הייתי עובדת במשמרות בדסק החדשות של עיתון הארץ ומתרגמת ידיעות חדשות, בשביל מערכת חדשות החוץ של עיתון הארץ. והייתי מתרגמת בזמני החופשי, הארי פוטר, וזה לקח הרבה יותר משנה כי אף אחד לא לחץ עליי, אף אחד לא יודע מה זה הולך להיות. ממש בנחת. ואז פשוט נהיה כדור שלג מטורף וסחף, בטח את כל החיים שלי אבל את כל העולם גם ככה היה נדמה. כן. בקיצור יצא לי כמה פעמים לראות דברים שהתחילו קטנים ולראות אותם צומחים לתופעות ואף אחד אף פעם לא יודע לחזות מראש מתי זה יקרה. זכיתי לראות איך גם פרסי ג'קסון, אולי לא באותו קנה מידה, אולי לא עולמי באותה מידה, אבל גם פרסי ג'קסון ממשהו אנונימי לחלוטין שאנחנו עשינו מאמצים שיווקיים מאוד יצירתיים. אני זוכרת בהשקה של הספר הראשון בשבוע הספר בתל אביב, אנחנו לקחנו מפיקה קטנה וחמודה שהסתובבה עם תינוקת מחוברת אליה, במנשא…

קרן:  זה הזמן לציין שאותה מפיקה קטנה וחמודה נמצאת בפודקאסט הזה, והתינוקת הנ"ל כבר בתיכון. היא כבר לא במנשא.

גילי:  נכון. והיא עזרה לנו לאסוף להקה של שחקנים חביבים, כולם מבני הקהילה, אגב, ששיחקו תפקידים של אלים מתוך ספרי פרסי ג'קסון. והסתובבו ביריד וחלקו סיכות פרסי ג'קסון בשביל לעניין ילדים בפרסי ג'קסון. ממש עשינו ממש מאמץ יצירתי לקדם את הספרים האלה. כולל תפירת טוגות ביתיות, עיצוב תחפושות זה היה… זאת הייתה חתיכת הפקה כשאני חושבת על זה.

קרן:  זה היה מטורף.

גילי:  כן, נכון. ואז זה נהיה כדור שלג מטורף, גם פרסי ג'קסון. זה פשוט מספר לספר בסדרה. המהדורות גדלו, האטרף גדל, הביקוש גדל, זה היה… שוב, לראות את כדור השלג שבצד של ההפקה אנחנו דוחפים, של ההוצאה לאור, אנחנו דוחפים אותו במעלה הר, דוחפים, דוחפים, דוחפים, ואז כשזה מגיע לאיזושהי פסגה משם ואילך זה מתחיל להתגלגל, ולפעמים גם מאבדים שליטה לאן זה מתגלגל וכמה גדול זה נהיה בדרך.

אהוד – הזכרת טיפה קודם את היחסים שלך עם קהילת הארי פוטר. לריק רירדן, פרסי ג'קסון וכל הדברים אחרים שהוא כתב, יש קהילה לא פחות פעילה ותוססת. את יש לך איזה שהם יחסים דומים איתם או ששם היחסים שלך שונים?

גילי:   שם היחסים שלי שונים א' כי לא אני המתרגמת. לפעמים אנשים מופתעים לגלות שלא אני תרגמתי את פרסי ג'קסון. זה הפך להיות נושא קצת כאוב אצל יעל אכמון, שכל הזמן מייחסים לי ספרים שהיא תרגמה, ואנחנו הפכנו את זה לבדיחה, כן? אז קודם כול לא אני המתרגמת של פרסי ג'קסון, ובשלב מסוים גם לא אני כבר הייתי המו"לית של פרסי ג'קסון, כי אני עזבתי את הוצאת גרף, אז אני לא בקשר עם קהילת פרסי ג'קסון. תמיד אני חושבת שהמעריצים של פרסי ג'קסון… הרבה יותר מותאמים לאקלים הישראלי מאשר המעריצים של הארי פוטר. כי הקוספליירים של הארי פוטר באים עם שלוש שכבות, סוודר עניבה וגלימה בחום המלהט בעוד הקוספליירים של פרסי ג'קסון שמים חולצה קצרה ומכנסיים קצרים ויש להם תחפושת פרסי ג'קסון וזה הרבה יותר מתאים לאקלים שלנו באופן כללי.

אהוד:  אחרי הכול, אחרי הכול הפנתאון היווני צמח כאן בסביבה ולא בפנימייה אי שם בבריטניה.

גילי:  נכון. האל פן, אני מספר את זה מדי פעם לאנשים פה בבניאס. אצלנו בבניאס.

קרן:  רגע, מה? אצלנו בבניאס? רגע, מה?

גילי:  בניאס זה על שם פן.

קרן:  זה בבי"ת ו… פאן זה בפ"א, את לא תבלבלי אותי גילי בר הלל.

אהוד:  אלה שתי אותיות שונות לגמרי שהן נוצרות במקומות אחרים בפה ואי אפשר להתבלבל ביניהן.

גילי:  לא, באף שפה מקומית אין טשטוש ביניהן. מקדש בניאס כן מקדש פאן אז דווקא כשהייתה תערוכה על פיטר פן שגם הוא נקרא על שם האל פאן, במוזיאון ישראל, אז הם בנו את התערוכה בצורה מאוד מגוונת ומעניינת, כולל חלק של התערוכה שהיה מוקדש לפולחן של האל פאן ולנגיעה המקומית של פולחן פאן, שבהחלט היה לו מוקד אצלנו.

קרן:  סיפרת על פרנק באום ועל זה שאת אוהבת ספרים על קוסמים, ואני יודעת במקרה שאת מוציאה לאור של הוצאת "עוץ". יכולה לספר לנו קצת על זה גם? בבקשה.

גילי:  האמת היא שגם שם יש סיפור של קהילה. ושם זה קהילה שגיליתי בתור ילדה. אני אי שם בילדותי, מצאתי בין הספרים הישנים בבית שלנו, ספר שכנראה היה שייך לאימא שלי בילדותה, וזה "ארץ עוץ המופלאה", המשך של "הקוסם מארץ עוץ", שלא ידעתי שהוא קיים, וכשעלעלתי בספר אז הייתה שם רשימה של ספרים נוספים בסדרת ארץ עוץ. וכך התחיל מסע חיפוש שלי. עוד בתור ילדה, בכל אותן ספריות וחנויות ספרים, תמיד הייתי מנסה למצוא ספרים בסדרת ארץ עוץ ומתי שהוא משם גם גיליתי שקיים מוסד שקוראים לו המועדון הבין-לאומי לקוסם מארץ עוץ, The International Wizard of Oz Club ושלחתי להם מכתב במעטפה עם בול כי עוד לא היה אימייל, והצטרפתי בעודי בת, לא יודעת, 12, משהו כזה, למועדון הבינלאומי של חובבי הקוסם מארץ-עוץ. אני שמתי את הבינלאומי במועדון הבינלאומי כי כמעט כולם אמריקאים. יש קומץ ביפן, קומץ באנגליה, אבל כן, אני בהחלט הייתי שם קוריוז והתחילה התכתבות במקביל עם כמה אנשים במועדון הזה, שעד עצם היום הזה אני בקשר עם חלקם, לאורך השנים כל מיני דברים מקסימים קרו, כולל חילופי ספרים, שזה ממש לשלוח עותקים מישראל של הספרים בעברית ולקבל בדואר עותקים מחו"ל של כל מיני ספרים נדירים, מהדורות מתורגמות מיוחדות, ספרים אחרים שכתב פרנק באום, מכל מיני אנשים לא בגיל שלי, לא בדור שלי, שאחר כך גיליתי עליהם שהם אנשים מאוד מעניינים עם היסטוריה מעניינת. אז זה היה להצטרף לקהילה וירטואלית. אני חושבת שזאת הייתה הקהילה הווירטואלית הראשונה, אך לא היחידה שהצטרפתי אליה. אחר כך גם הייתי שנים רבות ברשימת תפוצה של חובבי דיאנה ויין ג'ונס. וזה כבר כן התחיל אונליין, זה היה רשימת תפוצה במיילים, לפני יוזנט, לפני שהיו קבוצות בפורומים וכן הלאה, פשוט רשימת דיבור שריכזה סטודנטית צעירה בארה״ב, שנמשכה שנים וחברויות נהדרות והמלצות ספרים נהדרות. הרבה מאוד מהספרים שאני הוצאתי לאור לאורך השנים, אני שמעתי להם פעם ראשונה דרך הרשימה הזאת של חובבי דיאנה ויין ג'ונס ויצרתי קשרים כגון הקשר שיש לי עם המאיירת הסופרת האוסטרלית קתלין ג'נינגס שהיא גם סופרת מוכשרת.  היא גם מאיירת יוצאת מן הכלל. עם שני סגנונות מאוד שונים, שאחד הוא של חיתוכי נייר, ומזה יש לנו את העטיפות לספרים של פרנסס הרדינג. "עץ השקרים", "שירת "הקוקייה" ו"כל הצללים", זה נגזרות נייר, שקתלין ישבה וממש… זה לא במחשב, זה ידנית, היא חתכה את התחרה המדהימה הזאת. שמי שקורא את הספרים גם רואה שזה לא סתם איור, זה לא קישוט. זה איור שמשלב אלמנטים מהספר ברמה כזאת שזה סוג של התכתבות עם הספר, זה אפילו ניתוח של הספר. וגם יש לה סגנון של ציורי קו מאוד חמודים ועדינים, אז היא איירה את "גובלינו חתול המכשפות". כל הציורים החמודים של החתול שם זה קתלין ג'נינגס וזה הכל דברים שהיא עשתה רק להוצאת עוץ. זה היה באמת איזושהי כבוד להגיד אני הכרתי אותה כש. אני הכרתי אותה כש, היא הייתה בקושי בת 20, רק חובבת, והיום היא… אחת המאיירות הנחשבות, המוערכות, בינלאומית ממש בתחום הספציפי של פנטזיה וזה כיף אדיר. ויצא לי גם לפגוש אותה פנים אל פנים בכמה כנסים אז כן אז יש את כנס, יש את קהילת הקוסם מארץ עוץ, שהייתי לאורך שנים פעמיים בכנסים. זה יותר קשה כי זה לנסוע עד ארצות הברית, זה היה פעם עד קליפורניה, פעם רק עד בלומינגטון אינדיאנה מכל המקומות בעולם אבל שם הם קיימו את כנס מאה שנה לקוסם מארץ עוץ ושם יצא לי לשבת, ממש מושב ליד בלי שידעתי שהתיישבתי ליד גיבורי תרבות שלי, חוקרת הספרות אליסון לורי שיש לה ספר של חיבורים על סופרי ילדים, שקוראים לו Don't tell the grown ups. ובספר הזה כל פרק הוא על איזשהו סופר או סופרת שהספרים שלהם נעשו תופעה. והיא מדברת גם על הביוגרפיה שלהם וגם איך זה הצמיח את סוג הספרות שזה הצמיח. אז היה לה פרק על פרנק באום שכמובן מאוד עניין אותי, אבל גם היה לה פרק על ג'יימס בארי, שבגלל שקראתי את הפרק הזה, זה בעצם הוביל אותי גם ליזום את המהדורה המוערת של "פיטר פן" בעברית שזה היה פרויקט שהשקעתי בו כמה שנים של מחקר, כי אני כתבתי את ההערות בעצמי, לא תרגמתי אותן. וגם היה שם פרק על ביאטריקס פוטר והיא פשוט מאוד מאוד הייתה דמות חשובה לי והנה פתאום בכנס בבלומינגטון אינדיאנה של הקוסם מארץ עוץ אני שאלתי שאלה מהקהל והאישה הקטנה החמודה שישבה לידי, הליטל אולד לידי אמרה זו שאלה מאוד מעניינת ושאלה אותי מי אני? ואז התברר שהיא אליסון לורי! או מיי גוד! וכנ"ל פגשתי שם את מייקל פטריק הרן, שהוא בשבילי גם גיבור תרבות, שהוא כתב את הנוסח המואר של הקוסם ארץ עוץ וגם הנוסח המואר של הקלברי פין, והיו כמה שנים שהייתי נוסעת לכנסים של הוורלד פנטזי, שגם זה מתיימר להיות כנס בינלאומי, ונופל שוב ושוב במלכודת של להיות מאוד אמריקאי, חוץ מאשר בשנים שהוא באנגליה ואז הוא מאוד מאוד בריטי.

קרן:  זה מאוד דומה ל-Worldcon, שהוא כאילו וורלדקון, אבל תכלס הוא אמריקאי, וכשהוא מגיע לאירופה, אז פתאום כל האירופאים והישראלים טסים אליו, אבל…

גילי:  וזה אמריקאי ביותר ממובן אחד, זה לא רק ריבוי משתתפים מאמריקה. זה גם תרבות אמריקאית וגם תפיסה ספרותית אמריקאית, שגם כשהם מאוד מאוד רוצים להכיל ולהזמין תרבויות אחרות אז הם מחפשים, "אבל איך אתם כמונו?". ולפעמים זה מפספס משהו בתרבות אחרת. אז גם שם היה לי מאוד מעניין, פגשתי אנשים מדהימים שלא האמנתי שאני אפגוש. העולם מתכווץ. אחד הדברים שהמדיה החברתית עשתה בשבילנו, זה היא הפכה את הסופרים מיצורים אגדיים בלתי מושגים, לאנשים שאפשר להתכתב איתם ולשאול אותם שאלות.

אז נוצר, אני חושבת איזו ציפייה בלתי אפשרית גם, שהם יהיו, שסופרים, זה כמו מה שקרה ב-MTV עם זמרים, video killed the radio star, יש אנשים שיודעים לשיר, זה לא אומר שהם מצטלמים טוב בווידאו. יש אנשים שיודעים לכתוב ספרים… זה לא אומר שהם יודעים להיות מנהיגים של קהילה, דמות ציבורית שהיא דיפלומטית, שהיא מייצגת דור, שהיא… מצפים לאיזושהי שלמות מסופרים, שאני חושבת שלא כל הסופרים היו ערוכים, אבל כשאני הייתי קטנה, סופרים היו יצורים מיתולוגיים.

קרן:  נכון.

גילי:  רובם היו מתים. כן? רוב הספרים שאהבתי. נכתבו על ידי אנשים שכבר לא היו בחיים. תכלס! זה באמת ככה. ואז… האמת היא שזה באמת הכול מתקשר. כשהייתי בכנס של הקוסם מארץ עוץ בקליפורניה, שזה… הייתי… אני חושבת שהייתי… רגע לפני גיוס. וואו, זה היה לפני הרבה זמן. ישב שם שמישהו וסיפרתי לו שאני מאוד אוהבת את הסופרת דיאנה ויין ג'ונס, והוא אמר, אה כן, פגשתי אותה פעם. וזה… היה בשבילי כמו מכת ברק. מה זאת אומרת, "פגשת אותה פעם"? איך אפשר לפגוש אותה? אז הוא אמר, כן, ביקרתי אצלה בבריסטול והיא הגישה לי תותים עם קצפת. מה? ואז, לא, זה היה בלתי נתפס. כאילו זה היה, כאילו, יגיד לי, פגשתי את פרנק באום. שמת ב-1917. זה לא… אז הוא נתן לי את הכתובת שלה. ואז אני תרגמתי את הגרסה המקוצרת של "ג'יימס והאפרסק הענקי". זה ספר דקיק, זה פיקצ'ר בוק, כן? זה אפילו לא ג'יימס והאפרסק הענקי הנכון, זה הזה של הסרט. ואני שלחתי עותק לדיאנה ויין ג'ונס.

קרן:  אני רוצה להבהיר לטובת המאזינים. את שלחת את הפיקצ'ר בוק שמבוסס על הספר…

גילי:  על הסרט…

קרן:  שמבוסס על הספר של רואלד דאל לדיאנה ויין ג'ונס.

גילי:  נכון, כי זה היה הספר הראשון שיצא לאור שהשם שלי היה עליו, והייתי נורא גאה בו, ונורא נורא נורא אהבתי אותה, ונורא רציתי לש… לא, כאילו אני מספרת את זה היום, אני מתכווצת מרוב מבוכה, אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי, ואני לא יודעת מה היא חשבה לעצמה כשזה הגיע, אבל… זה ככה אני אהבתי אותה, שאני הייתי צריכה להביא לה את המתנה הזאת, בשביל להראות לה, תראי, גם אני עושה ספרים. ובמכתב הזכרתי שהיה לי עותק של "זמן רוח הרפאים" שהלך לאיבוד ושאני מחפשת את הספרים שלה בכל מקום ואז היה לי עותק שהשאלתי… הוא לא הלך לאיבוד, השאלתי אותו למישהי שלא החזירה. אז היא שלחה לי את "זמן רוח הרפאים" בחתימתה.

אהוד: וואו.

גילי:   כי היא הייתה כזאת מקסימה שהיא כשהיא מקבלת מחווה מביכה ביותר ממי שלא יודעת מהחיים שלה בישראל אז היא מגיבה בצורה כל כך כל כך יפה. וגם יצא לי פעם אחת לפגוש אותה דרך אותה רשימה תפוצה של דיאנה ויין ג'ונס, שכן הייתה רשימה לגמרי בינלאומית. ואז התברר שאחת הכותבות הקבועות היא חברה טובה של דיאנה ויין ג'ונס היא ממש פוגשת אותה יום יום והיא אמרה, אז אולי אני ארגן לכם מפגש איתה בבריסטול. וטסנו, אני ובעלי ובתי התינוקת, לבריסטול להיפגש עם דיאנה ויין ג'ונס. אבל זה לא היה כנס אקדמי, לא היה תוכן או משהו כזה. היה פאב, קרוב לבית שלה. והגענו לפאב, והיא הייתה שם. וזהו. לא הייתה תוכנית אומנותית, אף אחד לא נשא דברים, לא היה… אנשים לא הציגו, היא פשוט ישבה שם ואנשים באו. והייתי כל כך נבוכה שאני לא חושבת שאמרתי לה חצי מילה, פשוט ישבתי שם, אמרתי, או מיי גוד, אני יושבת ליד דיאנה ויין ג'ונס. וואו… לא ידעתי איך להתחיל שיחה. בכל זאת נמשך שם איזה שלוש שעות, משהו כזה שכללו גם טיול. במקביל, באותו פאב, הייתה קבוצה שבאה לראות משחק כדורגל מאוד מאוד חשוב, ואנחנו קצת הרעשנו להם, התלהבנו שאנחנו מרעישים להם בזמן משחק כדורגל.

קרן:  חובבי הספרות מרעישים לחובבי הכדורגל הבריטים, אני חושבת שזו הפעם הראשונה שזה קרה בהיסטוריה.

גילי:  תשמעי אנחנו לא כל כך הרעשנו הם פשוט היו קצת מאוד מאוד מאוד מעוניינים במשחק ולא במה שעושים שם כל האנשים המוזרים. אז מישהו שהוא מקומי שגר בבריסטול אמר אולי אז אנחנו נלך נעשה טיול. לגשר התלוי המפורסם של בריסטול שהוא גם. באחד הספרים שהיא כתבה זה אתר שבו יש התרחשות קסומה. אז אנחנו צעדנו כולנו לגשר התלוי ואז בזכות זה יש לי תמונה שאני עומדת ליד דיאנה ויין ג'ונס ומחזיקה את התינוקת שלי. וכשהבת שלי, היא הייתה קצת יותר גדולה והגישה עבודה בבית ספר על "הטירה הנעה" של דיאנה ויין ג'ונס, אז היא הדביקה פנימה את התמונה, להראות שגם היא פגשה את דיאנה ויין ג'ונס.

קרן:  זה כל כך חמוד, הכול חמוד בסיפור הזה, זה פשוט סיפור חמוד.

גילי:  כן, אז פגשתי אותה פעם אחת. ובאמת הסופרת שהשפיעה עליי מאוד מאוד מאוד. את הספר הראשון שלה שקראתי, קראתי אני חושבת בגיל 7, והספר הראשון שלה שקראתי היה "חיי קסם", ועוד קראתי שם את כוח השלושה, ובאיזשהו שלב נכנס לתודעה שלי שאם אהבתי יותר מספר אחד שכתבה אותה אחת, אז אולי כדאי לי לחפש עוד ספרים של אותה סופרת. וגם את זה אני עשיתי אנלוגית. לחלוטין. אני ראיתי איזה הוצאות לאור הן הוצאות לאור שמוציאות לאור ספרים של דיאנה ויין ג'ונס. מצאתי את הכתובת שלהן וכתבתי להם מכתבים לשאול איזה עוד ספרים של דיאנה ויין ג'ונס קיימים. וקיבלתי בדואר קטלוגים מודפסים של כל הספרים של ההוצאה עם דיאנה ויין ג'ונס ממורקרת ומין הנחיה כזאת שאולי אני יכולה להזמין אותם דרך האקדמון. ככה אהבת הקריאה שלי הובילה אותי איכשהו גם לגלות איך עובדים הדברים בצד הזה של השיווק והמסחר, לפני שאפשר היה את הדברים לגלות באינטרנט בקלי קלות.

אהוד – אני רוצה להחזיר אותנו טיפה להוצאה, ל"עוץ". דיברת על הספרים של דיאנה ויין ג'ונס שהוצאת שם, דיברת על ספרים של פרנסס הרדינג שהוצאת שם. עוץ, לפחות עד כמה שאני רואה, יש קהילה שהתפתחה סביב ההוצאה עצמה, זה נכון?

גילי:  אני חושבת שזה נכון וזה אחד הדברים הכי מרגשים ש… כשאני… מסתכלת על זה, אני אומרת זאת אחת ההצלחות הגדולות של החיים שלי. זה אחד הדברים שאני הכי שמחה שקרו סביב משהו שאני עשיתי. כי הספר הראשון שהוצאתי שהיה "ארץ עוץ המופלאה" היה נטו, פרס ניחומים לעצמי. כמו שסיפרתי לכם 15 שנה קודם כבר היה מתורגם, כבר חשבתי שאני מוצאת לו מו"ל, לא היה טעם להוציא תרגום מתחרה לתרגום שבדיוק יצא לחנויות, ואז היה לי משבר גדול סביב הפרידה מהוצאת גרף, והייתי מאוד מאוד בדיכאון ואפשר אפילו להגיד באבל על איזושהי דרך שחשבתי שמתחילים ללכת בה שהבנתי שלא נמשיך, ואז אמרתי טוב, עכשיו אני הולכת להוציא לאור את הספר ששנים אני כבר חולמת להוציא לאור. ואני הולכת לעשות את זה רק בשבילי, אני הולך לעשות את זה במהדורה מושקעת, כולל איורי צבע, כולל כריכה קשה, כולל ניקוד מלא, כל מי שעובד בתעשייה יודע כמה דברים האלה מוסיפים לעלויות. כל דבר עכשיו שאני אומרת מוסיף לעלויות. כולל שאנחנו… נשתמש בנייר בצבע קרם, לא נייר בצבע לבן כדי שתהיה תחושה של ספר ישן וקלאסי. והדפסנו את "ארץ עוץ המופלאה", הדפסנו, אני. הדפסתי את ארץ עוץ המופלאה עם כל הציורים המקוריים שנסרקו מתוך מהדורה הראשונה, אשר נרכשה ופורקה לצורך העניין. סריקות מתוך מהדורה, מהדורה הראשונה במצב רע, זה בסדר, כאילו, זה, היא לא הייתה, זה לא היה ספר מאוד מאוד… זה לא היה אוצר שאנחנו הרסנו, השמדנו לצורך העניין, אבל כן, סרקנו את האיורים, העלינו את הכול, מנוקד, מאויר בצבע, כריכה קשה, תפור, עם המפות בכריכה הפנימית של הספרים, מפה של ארץ עוץ שככה, אני תמיד אמרתי שזה צריך לראות ככה, דמיינתי את זה ככה, ובאמת, שזה היה בשבילי. אני עשיתי את זה, כי זה הספר שאני הכי רציתי. וההבנה שיש עוד אנשים שאוהבים את הספר ושואלים אותי, טוב, אז מתי הספר הבא? זה היה מרגש. ומשם עוד ספר ועוד ספר, נאמר כך, אני לא התחלתי מ"אני הולכת להקים הוצאה". אני התחלתי מ"אני הולכת להוציא ספר אחד". והיה מאוד הגיוני לקרוא להוצאה עוץ, כי זה היה ספר על עוץ. ואז עוד ספר ועוד ספר ועוד ספר וזו נהייתה הוצאה בין היתר בגלל שנהייתה קהילת קוראים. בגלל אותם אנשים שלא רק קראו והניחו בצד אלא קראו וחזרו אליי ואמרו אז מה עכשיו. אנחנו מחכים לראות מה עוד תעשי. אנחנו רוצים עוד ספרים כאלה. בגלל זה נהייתה הוצאת ספרים. ואני חושבת שזה… באמת הקהילה היא אחד הדברים שמחזיקים את הוצאת עוץ ברמה הכי פרקטית, ברמה הכלכלית אפילו. כי כשהוצאתי את הספר הראשון עשו עליי פרופיל בעיתון "לאישה", עליי ואני חושבת עוד שבעה מולים קטנים שבדיוק הקימו הוצאות קטנות ובדיוק הוציאו את הספרים הראשונים שלהם. אני היחידה שעדיין פעילה היום, שזה יותר מעשור ביולי זה כבר יהיה 11 שנה, 10 וחצי שנים. אני היחידה שעדיין מוציאה לאור ספרים תחת השם "עוץ". וזה בזכות, בין היתר תוכנית המנויים שיש לנו, שזה אומר ש… אנשים קונים מן כרטיסיית ספרים, הם משלמים מראש של חמישה ספרים, מקבלים מחיר מעולה, אבל זה גם… זה גם הבעת אמון, וזה גם… וזה גם מחייב אותי להמשיך. וזה… כלומר, זה לא רק… פטנט כלכלי, אם כי זה חשוב לי כלכלית. זה… זה… זאת הבעת אמון. מה?

קרן:  אני אגיד לך מה הבעיה עם הכרטיסייה הזאת. הבעיה עם הכרטיסייה, כשאת הולכת עם שני הילדים שלך, שעפים על ספרי הוצאת עוץ, אוהבים אותם מאוד, זה פשוט סיפור היפותטי, לא קרה לי מעולם. ואז את מגיעה לדוכן של הוצאת עוץ. ואז הילדים אומרים, אבל אמא יש לנו כרטיסייה. ואז את מוצאת את עצמך, נסחבת בשאר היום עם עשרה ספרים חדשים שעוד אין לנו בבית מאיזושהי סיבה וזה איום ונורא וקשה ביותר.

גילי:  ליבי ליבי אלייך. שאלה יהיו הצרות שלי. לא, אבל באמת, זה דבר שבונה קשר עם הקוראים וזה קשר הדדי. אני מטפחת את הקוראים. אני כל פעם באמת, עם כל ספר שרואה אור, אני מנסה לחשוב מה השטיק הקטן שאני יכולה להוסיף למי שמזמין ישירות ממני, מההוצאה או דרך הכרטיסייה, שהם לא יקבלו אם הם יקנו את הספר סתם בחנות ואז אני מוסיפה למעטפה מדבקות או סימנייה או גליל של סרט הדבקה, או במקרה אחד הייתה תוכנית להוסיף שוקולד לספר דרקונית עם לב של שוקולד ואני הזמנתי חמש מאות, נדמה לי, חפיסות של שוקולד ממותג עם עטיפה עם איור הספר דרקונית עם לב של שוקולד, ואז קלטתי שעכשיו חודש אוגוסט ודואר ישראל לא ידוע בזריזות, ואם אני אשלח שוקולד באוגוסט במעטפות, עם ספרים, לצערי זה היה כבר אחרי שהזמנתי ושילמתי עליו. אם אני אשלח שוקולד באוגוסט עם ספרים, זאת עלולה להיות בעיה כשהם יגיעו לצד השני. ובמבוכה רבה פניתי אל כל הקוראים ואמרתי, עקרונית מגיע לכם שוקולד, אני לא מעזה לשלוח את זה בדואר. או שתבואו ותיקחו, או שאני אשלח לכם במקום זה מחזיק מפתחות. בירידים הייתי מחלקת את השוקולד הזה. יש רעיונות שנראו כמו רעיון טוב, ואז פתאום… אני רק שמחה שאני תפסתי את זה לפני ששלחתי את הכול. לא אחרי. אבל אני באמת באמת משתדלת  להפוך את כל החוויה של לקבל את הספר מהוצאת עוץ… אני מדמיינת את זה ככה, ומהתגובות שאני מקבלת ממשפחות, זה כנראה גם מתקבל ככה… לפחות בחלק מהמשפחות. כשאוו, הנה הגיעה מעטפה מעוץ, מעניין מה יהיה בתוכה. נפתח ונראה מה מחכה לנו הפעם. וזה מעולה מבחינתי גם כי זה אומר שאני יכולה גם לשלוח לאנשים ספרים שהם לא שמעו עליהם אף פעם. מסופרים שהם לא שמעו עליהם אף פעם. אבל בגלל שיש להם אמון, במותג, בהוצאה, בעקביות של הבחירות. אז הם ייתנו צ'אנס גם למשהו שהם לא שמעו עליו אף פעם ושם אולי היו נרתעים ממנו אם זה לא היה בהקשר הזה של משהו שנשלח מהוצאת עוץ.

קרן:  הגאדג'ט שאני הכי אהבתי היה מסקינטייפ שבא ביחד עם שורדים על מאדים, נדמה לי.

גילי:  נכון.

קרן:  זה היה רעיון מבריק. היה לנו מסקינטייפ, עד שהחתולים התחילו לאכול אותו, ואז היה לנו מסקינטייפ עם שיניים של חתולים בפנים.

גילי:  אבל… זה, זה, וזה גם, למי שקרא את הספר, זה גם סופר רלוונטי לספר. אבל לא תמיד אנחנו מצליחים למצוא משהו שהוא כל כך רלוונטי, וגם לפעמים אני שולח דברים ואז אנשים לא מבינים למה זה. שלחתי עם "אין פה רוחות רפאים". אז הוא נשלח עם ערכה קטנטנה לפיוס רוחות רפאים. שזה אומר שקיק קטן, זיפלוק קטנטן, שבתוכו שמתי קצת מלח, נר כזה קטן של עוגת יום הולדת, נר מיניאטורי, ואיזה מדליון מיניאטורי. ושלחתי את השקיק כזה שמי שקורא את הספר יודע שגם המלח וגם הנר וגם המדליון שלושתם עוזרים לפייס שרוחות רפאים. אבל אבא אחד מייד כתב לי בחזרה, מה זה הקוקאין הזה ששלחת, עם הספר? כן, לפעמים זה לא אובייס, אנחנו צריכים גם להוסיף אולי איזה תווית הסבר. תקראו ואז תבינו. כן.

קרן:  הסיבה שהזכרתי את "שורדים על מאדים" זה כי אני יודעת שקיבלת ייעוץ מקצועי על חלק מהתרגום. על ייעוץ מקצועי.

גילי:   נכון, ממומחה חלל ישראלי. בהחלט. כן.

קרן:  זה קורה לך הרבה שאת מתייעצת עם אחרים לגבי מונחים, לגבי נכונות תרגום, זה משהו שהוא חלק מהיום יום?

גילי:  במקרה של "שורדים על מאדים", זה היה מתבקש בגלל שיש שם מושגים שהם מושגים מדעיים אמיתיים. אבל אני כמתרגמת תמיד מספרת שיותר כיף לתרגם פנטזיה, מאשר ספרי עיון, שגם יצא לי לתרגם. כי אם אני ממציאה מושגים בעולם של הארי פוטר, אני לא באמת חוששת שיבואו אליי קוסמים ויגידו, "זה לא המונח הנכון בעברית, האקדמיה קבעה ש…" אבל אם אני מתרגמת ספרי עיון, אז אני חייבת כל דבר לבדוק ולוודא. אם כי גם שם מתברר שלפעמים אפשר פשוט להמציא, כגון כשתרגמתי בתחום של כלכלה התנהגותית, תרגמתי גם את "לא רציונלי ולא במקרה" של דן אריאלי שהוא פופולר סיינס נקרא לזה, וגם את "ככה לא מתנהגים" מאת ריצ'רד טיילר שהוא חתן פרס נובל בכלכלה ספר מהמם באמת ספר מאוד מאוד קריא ומאוד מאוד מעניין, ומלא מושגים שהם מושגים אמיתיים מכלכלה התנהגותית, והיועצת המדעית ואני חושבת הסיבה שבחרו בי לתרגם את הספר הייתה לא אחרת מאשר פרופסור מיה בר-הלל הידועה גם כאימא שלי, היא אחת המומחיות בארץ בתחום של כלכלה התנהגותית, וקולגה של זוכי פרס נובל בעבר, כולל ריצ'רד טיילר, שאף ממש כתב עליה בספר, אחת האנקדוטות זה עליה, אימא שלי. אז אי אפשר להגיד שהיא לא מומחית לעצמה, אבל שם היו כל מיני מושגים בכלכלה התנהגותית. שהיינו צריכים לתרגם לעברית, ודרך אמא שלי פנינו למיטב הכלכלנים בארץ, גם שמכירים את הצד ההתנהגותי, וגם כלכלנים קלאסיים יותר, חתני פרס ישראל בכלכלה, ושאלנו אותם לגבי כל מיני מושגים, והתברר שהם מלמדים בלועזית, והם… אין להם בדיוק מושג בעברית. ואפילו מאחת הכלכלניות קיבלנו תשובה של "אני מחכה לראות כשהספר יוצא לאור ואז אני אדע איך להגיד את הדברים האלה בעברית, שעד עכשיו אמרתי רק באנגלית". ואז גיליתי שבעצם אפילו בכלכלה התנהגותית אפשר לפעמים להמציא, ואני לא יודעת אם זה נחשב להמציא, או לקבוע, במובן מסוים, זה לחדש את העברית, כי אחרי שזה יוצא בספר ערוך ומכובד אז אחר כך ישתמשו בזה. זה יתקבע. ואחת הגאוות הגדולות שלי מספרי הארי פוטר זה מילים שנכנסו, שאומצו על ידי האקדמיה. אמנם לא בדיוק בשימוש של הארי פוטר כי זה היה למילים מומצאות שלא קיימות אז אחת המילים היא התעתקות. בהארי פוטר באנגלית זה to apparate והאקדמיה לקחה את זה כמושג עברי לטלפורטציה. אז המילה לטלפורטציה עכשיו היא "התעתקות". קשה לי להגיד שאני המצאתי את זה כי "התעתקות" היא מאוד עברית. במידה כזאת שאני עד היום אני מחפשת מאיפה קיבלתי את הרעיון הזה, אני אולי קראתי את זה באיזשהו מקום. זה מאוד מתבקש. אבל אני כן חושבת שאני דחפתי את זה למודעות דרך הארי פוטר. והמילה הנוספת… שהם קיבלו זאת "הלטה". הלטה בספרי הארי פוטר זה הלטת הכרה, זה דרך, זה אוקלומנסי, זה דרך להסתיר את המחשבות מפני מי שמנסה לקרוא את המחשבות. האקדמיה קיבלה את זה בתור המושג העברי בספרי מדע בדיוני למנגנון של סקרינינג, של מיסוך, של חלליות ברדאר או משהו כזה שגורם להם כאילו להיות בלתי נראות. אז קוראים לזה עכשיו הלטה. ושוב, אני לא המצאתי את המילה, היא הייתה קיימת בעברית, ואני חושבת שהשימוש בהארי פוטר העלה לה את הרייטינג. העלה אותה למודעות. העלה הזדמנות לבוא בפני האקדמיה. וכן, ויש מושגים שבהחלט אני המצאתי, כל ה"סוהרסנים" ו"הגיגית" ו"מוגלגים". וכן הלאה. אז אני, כשאני מדברת בפני ילדים בבתי ספר, אני אומרת להם אני אליעזר בן יהודה של עולם הקוסמים. מחדשת השפה העברית של הקוסמים.

קרן: אוי זה נהדר.

גילי:   אני מאוד נהנית מזה אני מאוד מאוד אפילו שחלק מהדברים שקרו קרו לי קצת בהפתעה ותמיד בתחושה שאני מבחוץ ופעם אחרי פעם אני מופתעת שאנשים באמת קוראים את הדברים האלה ובאמת עוקבים, ובאמת יודעים מה עוד בא, כי אני כל פעם ממוקדת רק בפרויקט הבא, ואיך אני אשכנע אנשים לקרוא את זה ואיך אני אשכנע אנשים שזה שווה ואיך אני אשכנע אנשים שזה כדאי ואולי רק אני אוהבת את זה, ואף אחד אחר לא יבין מה אני מצאתי בזה, אבל כשאני נעצרת ומסתכלת לאחור על כל מה שכבר עשיתי אז יש סיפוק, אז יש סיפוק, אז יש איזה… אני רואה שהשארתי חותם פה ושם, וזה מאוד… תחושה טובה.

אהוד:  ואני חושב שזאת הנימה המושלמת לסיים בה.

קרן:  לגמרי.

אהוד:  אז נגיד לך המון המון המון תודה. היה מרתק. ותודה לכם ולכן המאזינות והמאזינים שלנו.

ואנחנו נשתמע בפרק הבא של עתיד מתמשך.

גילי:  ותודה שהזמנתם אותי.

קרן:  ברור.