ארכיטקט תוכנה בכיר בסייברארק, עיתונאי טכנולוגיה בהארץ, מרצה בקריה האקדמית אונו ובאוניברסיטת חיפה, מחבר שישה ספרי לימוד תוכנה, ממייסדי עמותת טולקין וקהיחת טולקין.

נושאים שהוזכרו בפרק:

תמלול הפרק:

אהוד: מאזינים ומאזינות, יקרים ויקרות, כאן אהוד מימון.

קרן: כאן קרן לנדסמן. הפרק שתשמעו עכשיו הוקלט לפני השבעה באוקטובר. הפרויקט שלנו מיועד לא רק לתיעוד הקהילה אלא גם לאפשר הסחת דעת קצרה מהמציאות. 

אהוד: אנחנו מקווים שנצליח לאפשר פינה קטנה של שקט.

[מוזיקת פתיחה]

קרן – ברוכות הבאות, ברוכים הבאים, לעתיד מתמשך, פודקסט שעוסק בהיסטוריה ובהתפתחות של קהילת המדע הבדיוני והפנטזיה על כלל שלוחותיהן בישראל, מהאלף הקודם ועד לעתיד הלוט בערפל. ואיתנו היום רן בר זיק, איש האינטרנט, הטולקין ודברים נוספים בעולם. רן, תציג את עצמך בבקשה.

רן – היי היי, איזה יום נפלא, איך אני שמח להיות פה. שמי רן בר זיק, יש לי כמה טייטלים. אחד אני ארכיטקט תוכנה בכיר בסייברארק, השני אני עיתונאי טכנולוגיה בדה מרקר, אני מרצה באוניברסיטת חיפה, בקריה האקדמית אונו, חיברתי 6 ספרי תוכנה, וייסדתי את קהילת טולקין הישראלית, שזה מה שרלוונטי.

אהוד – אז בוא נתחיל עם השאלה הקבועה שלנו, שאיתה אנחנו מתחילים עם כל האורחים שלנו, וזה איך הגעת לקהילה ואיזה קהילה הייתה שם כשאתה הגעת. 

רן – אז אני פגשתי לראשונה את קהילת המדע הבדיוני והפנטזיה באייקון שנת 98. זה היה האייקון השני, ושם נפגשתי עם מגן ינון, שיחד אתי הוא ייסד את קהילת טולקין הישראלית, נפגשנו שם לראשונה, ומאוד מאוד התלהבנו לראות אנשים אחרים שאוהבים מדב ופנטזיה. שוב, עכשיו הכול נורא מיינסטרימי, נורא טבעי, אפילו הילדים שלי שמאוד ונילה ברובם, לא מדב ופנטזיה לצערי, אבל כן, הם רואים את זה, וקוראים את זה, והכול בסדר. פעם זה לא היה. פעם זה היה… מאוד מאוד אקסצנטרי. ופתאום לראות המון אנשים, "המון", כמובן היום זה מגוחך, אבל המון אנשים שחולקים את אותו תחביב, ואני ומגן ישבנו ותכננו איך אנחנו יוצרים את המרחב הטולקינאי בתוך המרחב הכללי הגלובלי של המדב והפנטזיה בישראל.

אהוד – ספר לנו קצת איך, איך יצרתם את המרחב הזה באמת.

רן – אוקיי, אז אני, באותה תקופה היה לי תחביב מוזר, לבנות אתרים, לבנות אתרי אינטרנט על כל מני תחביבים, היה לי גם סטרט אפ, זו הייתה תקופה אחרת לגמרי, והרמתי אתר אינטרנט שנקרא נומנור שקיים עד היום, דרך אגב, בגיאוסיטיס.

אהוד – (צחוק)

קרן – (צוחקת) רגע, לצעירים ולצעירות שבין מאזיננו, ספר למה גם אהוד וגם אני פרצנו בצחוק בשנייה שאמרת את גיאוסיטיס.

רן – כן, גיאוסיטיס זה, כמו שאמרתי, למי שלא יודע, מדובר בשירות אחסון אתרים שהיה הדבר בשנת 1999-2000 לפני משבר הדוט.קום. באמת מקום שכל אחד היה יכול לפתוח אתר בגודל מסחרר של מגה בייט אחד, להעלות תמונות, לשים כל מני אנימציות, וגם לי היה אתר אינטרנט כזה. זה היה מצחיק, לא היה לנו עורך, הייתי צריך לכתוב את הקוד לבד, ובעברית הייתי צריך להפוך את העברית,  זה היה נורא מצחיק. אבל באמת, פתחתי שם אתר, וגם הוא פתח אתר, והיה שם מאמרים בעברית, זה היה מאוד לא טריוויאלי, זה היה כזה טרה אינקוגניטה, היום שוב, מאוד קשה לדמיין, עבר כזה בלי אינטרנט, או עם אתר אינטרנט אחד או שניים. פתחתי אחד כזה בעברית וזהו, זה מה שהיה. והוא פתח, אז זה היה האתר השני. אחר כך לימים גילינו שהיה אתר אחר לפנינו, קטן יותר, אז שיניו את זה בהתאם. אבל זה כל מה שהיה. ובעצם הרמתי את האתר הזה, ומגן היה לו את האתר שלו, "טולקין האיש והאגדה", וזה בעצם התחלת הקהילה כי אנשים התחילו להיכנס לאתר, ממש ככה, לאתר שלי, לאתר שלו, וראינו את רף הכניסות עולה. פעם, הדרך היחידה ליצור תקשורת, לדעת שכשאני כותב משהו מישהו קורא אותו, זה היה מד הכניסות, מן כזה ממש מספר, שהולך ועולה, ואלף למשל נחשב המון. אני זוכר שהגעתי לאלף תוך שבוע ואני ומגן התכתבנו, אמרנו וואו, זה טירוף, אלף תוך שבוע. אני יודע ששוב, זה נשמע קצת מצחיק, אבל שנת 98, אין המון אנשים באינטרנט. כן. זה היה מאוד נחמד. ככה בעצם זה התחיל, ואז הצטרפו עוד אנשים, ואז מגן פתח את הפורום של טולקין ב-IOL.

קרן – אתה עוצר, כאילו, בשיא המתח. ואז מה קרה.

רן – (צוחק) ואז בעצם ההודעה הראשונה או השנייה שהייתה בפורום, אחרי הפרסום העצמי, ושאנשים באו והתחילו להציג את עצמם, שזה גם מדהים, ההודעה השנייה שהייתה היא, מי צריך בכלל פורום כזה, בטח אחרי חודש תיסגרו.

קרן ואהוד צוחקים

רן – כדאי שתעשו את הדיונים שלכם במסגרת הפורום של המדב הכללי שיש לנו גם ב-IOL. 

קרן – וואו.

רן – זו הייתה קבלת פנים נחמדה אבל בהיותי ילד בן 21, 22, פשוט לא היה אכפת, מגן היה בן 16, פשוט לא היה אכפת לנו. כאילו נכנסנו, כל דבר היה דיון, אז היה יותר גוד פיית', הדיונים היה באמת דיונים, לא כמו היום שישר גולשים למקומות הזויים. דבר אגב, לכל אחד היה כינוי משלו, אתם רוצים לדעת מה הכינוי שלי היה…

קרן – ברור.

רן – רן בר זיק. זה היה הכינוי שלי, זה היה נחשב איזוטרי אז. דרך אגב, מישהו פגש אותי לפני כמה שנים ואמר לי, תגיד מה השם האמיתי שלך, כי הוא היה בטוח שזה הכינוי שלי.

קרן – אני בשוק מזה שהשתמשת בשם האמיתי באינטרנט. לא חינכו אותך לבטיחות און ליין?

רן – לא, אז לא היה מי שיחנך אותי לאבטחת מידע. לא, זה נראה לי, ש… זה השם שלי, אז ברור שאני אשתמש בו. בכל מקרה, אז באמת התחיל הפורום, ובעצם הקהילה עצמה נוסדה במפגש הפורום הראשון שהתקיים כמה חודשים לאחר מכן, שהיו בו לא פחות משבעה אנשים. זה היה מדהים. חלק מהם אני פוגש בכנסי פייתון פה ושם.

אהוד – משם התפתחו, התחלתם כנסים שלכם… אני יודע שחלק מהכנסים עד היום, הכנסים של האגודה, הם בשיתוף פעולה עם קהילת טולקין, קהילת טולקין עורכת כנסים אחרים בשיתוף פעולה עם קהילות אחרות, בעצם נשמח לדעת שוב קצת על ההתפתחות של הכנסים שלכם ואיך הם צמחו ולאן הם הלכו.

רן – אז כמובן שבהתחלה, היעד היה להשתתף יחד עם האגודה בכנסים. האגודה הייתה זאתי שצריכה לייצג אותנו. לא הכרנו אותה כל כך. גם היו ארבעה אנשים וחצי בכל הסיפור הזה (צוחק). אנחנו אמרנו בהתחלה שמי שצריך לייצג אותנו באגודת המדב והפנטזיה, אילן שמעוני, הוא אמר שמי צריך לייצג אותנו, לא ראינו את עצמנו כגוף נפרד, אלא תת-קהילה של קהילת המדב והפנזטיה ואז זה באמת היה כנס, אני לא זוכר את השם שלו, זה היה כמובן לפני אייקון, זה היה כנס קטן שעשו, ובאנו המון אנשים, וזה היה ממש נחמד, ופתאום הקהילה התחילה לגדול ממש, זה היה לפני הסרטים, ואז הודיעו לנו שאין יותר הרצאות של טולקין בכנסים. 

קרן – מה זאת אומרת?

רן – אני פשוט לא זוכר שמות, זכרוני מה שנקרא מאוד מעורפל, אבל, פשוט הודיעו לנו אין יותר הרצאות של טולקין בכנסים. עשינו מספיק הרצאות של טולקין השנה, בשנה הבאה צריכים לעשות גיוון. אמרנו אבל יש לנו עוד המון על מה לדבר. אמרו לנו יופי, אחלה, לא, נגמר, תחזרו מחר. וזה מאוד תסכל אותנו, בישיבה השנייה, והשלישית, התחלנו לדבר על זה, איך אנחנו בעצם… ניסינו, שלחנו שליחים, ניסינו… היום זה נשמע כאילו, נשמע קצת מוזר, רק תביאו לי תוכן ואני אשמח הרי, במיוחד שתוכן, שאפשר לעבוד איתו, לפי דעתי, נכון, היינו צעירים, אבל היו אנשים שכבר היו מאוד מרשימים כבר אז. דרך אגב, הקהילה הוציאה המון אנשים מאוד מרשימים אחר כך, פרופסורים, ורופאים, באמת. אבל כבר אז היו כל מני אנשים, יובל כפיר למשל, המתרגם, לא המתרגם, זה שסייע לדוקטור עמנואל לוטם להוציא את התרגום, היה חלק מהקהילה, אדם שבוודאות יש לו מה לומר, היה אדם בוגר כבר אז, עם הרבה דברים לומר, ורצינו להשמיע ואף אחד לא היה מוכן. ואז זה בעצם, פתאום גילינו שיש עוד תת-קהילות שניסיו למצוא את מקומן ולא הצליחו. אחת מהן הייתה קהילת "באפי ציידת הערפדים". מי שלא יודע מה זה, זו סדרה, מאוד נחמדה, שאני כמובן לא ראיתי, כי יש לי הפרעת קשב וריכוז קלה, שמונעת ממני לראות טלוויזיה לא במהירות של כפול שתיים, באמת. עכשיו, זוגתי, פשוט לא מסוגלת לראות אתי שום דבר, אבל אני קורא, או משחק במחשב, או עושה דברים, ופשוט, אני לא מסוגל לראות, בוודאות גם שלא סדרות ארוכות, אולי רק ריק ומורטי או דברים כאלו או רובוט צ'יקן שזה כל פרק חמש דקות. אז היה את באפי ציידת הערפדים שמי שלא מכיר זו סדרה שנחשבה באמת טובה, עם ג'ס ווידון, באמת סדרה פמיניסטית. שוב, אנחנו מדברים על תחילת שנות האלפיים, ואנחנו והם, הם הביאו את הזה שלהם, הם אמרו אין לנו בית, אנחנו רוצים תכנים, אנחנו רוצים לעשות הפקות, אין לנו מי שיעשה את זה, וזה גם מאוד עזר, שאשתו דאז של אילן, איילת, הובילה את הקהילה הזאת, ככה שזה היה חיבור מאוד טבעי. והיו עוד קהילות נוספות, שלא מצאו את עצמן במסגרת הכללית ופשוט לא נתנו להן להיכנס למסגרת הכללית, רצו את התכנים שלהם, את המפגשים שלהם, והכול. ואז סטאר בייס 972, עם דניאלה הראל, הנהדרת, המקסימה, שכדאי לדבר איתה, באה והציעה לנו חסות. כי היה לנו ארגונים, היה לנו קהילות, היו לנו אנשים, כי בתקופה הזו התחילו הסרטים, היו מסות של אנשים. וקהילות, ואנשים, ותורמים, אבל לא היה לנו מבנה ארגוני. עמותה, ארגון חוקי כלשהו שיכול לקבל כסף, להוציא חשבוניות, אדמיניסטרציות, כל הדברים המשעממים האלה, שיש… שמפרידים בין ארגון של אנשים שנורא שמחים להיות אחד עם השני לבין ארגון ממשי שיכול להוציא דברים לפועל, ולא היה לנו. ופתאום סטאר בייס 972 עם דניאלה הראל, ואורי אביב אז, אני זוכר, באתי אליו לסינמטק כדי להיפגש אתם, הם באו והציעו לנו חסות בכנס חדש, "אבק כוכבים". 

קרן – תספר לנו על הכנס הזה.

רן – אבק כוכבים, הראשון, לא ידענו כמה… הם לקחו את הסינמטק אז, לאורי היו אז קשרים. שוב, הם באו עם אדמיניסטרציה, זאת אומרת עם ידע ארגוני, עם כסף, יכולת להביא כסף, וכמובן הידע והקשרים לדבר עם הסינמטק והכל. אילן שמעוני ניהל בעצם את אבק כוכבים בכישרון רב, יחד עם דניאלה שהביאה הרבה ניסיון אתה והיא מסטאר בייס 972, גם אנשי קהילת באפי, קראנו להם הבאפיסטים, שזה קצת מצחיק, כמו הבפטיסטים, יש כפר, לא משנה, הזכרתי שיהיו פה בדיחות גרועות, הם באו, וגם עזרו באדמיניסטרציות המון, וגם הביאו תכנים מצוינים, הפקות. ושראינו את ההפקה, הביקוש להפקה, אני לא זוכר את השם שלה, אני מתנצל, אנשי באפי הפיקו כולם, כל האנשים המוכרים היום, זו הייתה הפעם הראשונה או הפעם השנייה שהם הפיקו, וזה היה פשוט סולד אאוט משוגע. עכשיו עוד פעם, אנחנו מדברים על תקופה לפני אייקון של היום, לפני עולמות של היום. אם היו מגיעים 200 איש זה היה נחשב הצלחה אדירה, כן. אנחנו מדברים על… וזה היה פשוט ערמות של אנשים שהגיעו והיה כל כך כיף ומלא תכנים שהם רק שלנו, היה איזה שמונה הרצאות שלנו. עכשיו, לבוא ולהגיד שכל ההרצאות היו איכותיות, לא, אוקיי, לא היה לנו… שוב, כקהילה וגם כאנשים, לא באנו עם ידע ארגוני  של כנסים, של ארגונים. לא ידעתי שיש "קומיטי" שאפשר לעשות "דריי ראן". אפילו שאילן שמעוני כן התעקש על זה, אני זוכר שעשינו חזרות מצולמות והכול, הוא הדריך אותנו, הוא ואיתי נחמיאס, שהיה, ועדיין, שחקן, וליצן רפואי, הדריך אותנו בעמידה מול קהל, זה ממש עזר לי אחר כך בקריירה השנייה שלי, אבל זה ממש עזר. אבל עדיין, לא כל ההרצאות היו באותה רמה, אבל המון הרצאות, המון אנשים, מפגשים, להיפגש, ולדבר, זה היה פשוט נהדר. וגם עשינו ערמות של כסף, שזה היה מעולה לסטאר בייס 972, וזה גם חשוב. לא קיבלנו מימון אז, כמובן לא מהמדינה ולא משום גוף אחר. המקסימום זה היה באמת שנתנו לנו להשתמש במתקנים, אבל היה צריך לשלם עליהם, ופתאום, במקום לכסות את הכנס כמו שהיה מקובל אז, המימון מהעירייה, מדמי מינוי של הארגונים, אז הכנס עשה כסף. והמון. אורי אביב לקח אותנו לארוחה בפאפאגיו או משהו כזה, כי השקענו המון ולא הבנתי מה הולך פה. שוב, הייתי מאוד עני אז, אחר כך סיפרתי לאשתי חודשים על הארוחה הזו. וזה בעצם דחיפה משוגעת. אז באותה תקופה לא היה קשר עם אגודת המדב והפנטזיה, הם התנגדו לכנס הזה, אנחנו עשינו אותו בפסח, ואז עשינו את עולמות 2, אני ניהלתי אותו, יחד עם נור הראל אני חושב, שזה מצחיק, כי נור הראל היא מארגנת כנסים בעצמה, אבל לא כנסים בסגנון הזה, אולי כן בסגנון הזה, אבל כנסים מצוינים, NodeTLV, ReactNext הם שניים מהכנסים האלה. אבל ניהלנו את הכנס הזה, וגם זה כנס שמאוד הצליח, נתן המון המון טעימה. ואז אורי אביב בא ואמר לנו, חייבים, נמאס כבר מהפילוג הזה, גם המון אנשים דיברו, אמרו איך יכול להיות, שיש כזה פילוג בין הקהילות השונות, צריכים, לעשות כנס ולהתחבר לאגודת המדב והפנטזיה. ופה הכיף התחיל. (צוחק)

קרן – אנחנו נצא לפרסומות, נחזור, ואז נשמע איזה כיף היה אז. 14:45

רן – יש פרסומות?

אהוד – לא

קרן – לא רן, אתה לא ברמה הזו.

רן – אני פשוט רגיל, אני רגיל לדבר ב"עושים היסטוריה" ו"עושים תוכנה" וזה, תמיד חותכים שם באמת לפרסומות, אז אני רגיל לחתוך את עצמי.

אהוד – האגודה מממנת את התשתית. 

רן – אוקיי סליחה אני מתנצל, שוב, אני רגיל לחתוך את עצמי, אני אמרתי שאני מנוסה, אז בוא נמשיך. באותה תקופה, היום, עוד פעם, אני מסתכל על זה היום, אנשים כמוכם, אנשים כמו ורד טוכטרמן, אנשים שהם חברים, ורד, ברבות השנים הפכה לחברה, ו… אז לא יכולתי לסבול אותה. שנאתי אותה בעוצמה יוקדת. אנשים טובים, שאנחנו אוהבים אותם דברים. היינו ילדים. כולנו היינו ילדים. וגם היה לנו דם רע. ההנהלה של האגודה אז התחלפה. נכנס מה שנקרא הגל החדש, כל הילדים שלי היו אומרים "מה, סבאל'ה, לך מפה". אבל הגל החדש בעצם של אנשים שבאו כביכול מהשטח, של אנשים יותר צעירים, דווקא כן רצו איזשהו שיתוף פעולה. ואנחנו, גם בגלל כוויות, הייתה לי תחושת רדיפה אפשר לומר, או תחושה מאוד קהילתית. יש את זה באמת לחובבי מטאל דרך אגב, תחושה מאוד כזאת מאוד של ביחדנס, אבל כל מי שהוא לא הוא מאוד לא. ג'סטין ביבר כזה. זה מוזיקה גם זה מוזיקה, מה הבעיה לאהוב גם ג'סטין ביבר, "בייבי הו" וגם לא יודע, קריידל אוף פילת', ארצ' אנמי. מה הבעיה לאהוב את שניהם, אפשר לאהוב את שניהם, אבל כאילו, זה ממש, אלה ישנאו את אלה, ואלה בכלל לא ישימו על אלה. ככה הייתה ההרגשה, ובתוסף לכך, היה לנו המון המון אנשים. ובקהילה כוח נמדד באנשים, אנרגיה נמדדת באנשים, ומתוקף זה התחלנו יוזמות. מנומנור הקטן, אתר שהתעדכן פעם בשבוע שבועיים, פתאום הרמנו אנציקלופדיה בוויקי, ואתר קהילתי, ואתר כזה, התחילו להיות מלא מפגשים, מפגש כל חודש כמעט, וקומזיצים, וטיולים, ואירועים, זה הפך להיות, התחיל להיות יותר ויותר גדול. וככל שהיו גם סרטים, אז בכלל, היה לנו המון אנשים, ופתאום אורי אביב מגיע, ואומר אתם צריכים… עכשיו אורי אביב בדיעבד, אני מסכים עם המון דברים, שהוא חושב, פשוט אולי לא היינו מוכנים למה שהוא רצה ולחזון שלו. היום אני חושב שהחזון שלו ברובו היה מוצדק, דרך אגב. הוא אמר אתם צריכים להתאגד לקהילה אחת, לא יכול להיות, אני לא מוכן, אני כמי שמנהל את הארגון של סטאר טרק, הארגון של סטאר טרק שנתן עד אז החסות, תשכחו מזה. ואז כתגובה התחלנו להתארגן כעמותה משלנו, ועמותת גג משלנו. פתאום היו עוד קהילות שיכולנו לתת להם שירותים שונים ומשונים. הארי פוטר שתמיד הייתה קהילה קרובה, יונתן אבידן ניהל אותה, הוא גם הגיע מטולקין, וגם עזרנו לו בפורומים, אז עברנו לאורט כמובן, מ-IOL לאורט, עזרנו לו, ובכנסים, נתנו להם הכול, נתנו להם גג, אמרנו אנחנו לא באים לבד, אנחנו לא רק טולקין, אנחנו באים עם הארי פוטר שגם אז צבר המון אנשים, אנחנו באים עם חובבי באפי, אנחנו באים עם המון תת קהילות של שיר אש ושל קרח וכל מני תתי קהילות ושברי קהילות שאנחנו באים ומייצגים אותם, אנחנו הארגון גג שלהם, ולא האגודה. והיה מלא צחוקים, ומלא, זה כי נכנסנו למשא ומתן, ואני הייתי פרימדונה שזה לא ייאמן (צוחק), התקטננו שם על הביט והבית. זה היה באמת… יש סרט נפלא דרך אגב, שכמובן… אסטרונעמי ארגנה אותו, נעמי וינר, שהיום אני מכיר אותה בכלל ממקום אחר לגמרי, זה מצחיק, אז נעמי וינר ארגנה את הסרט הזה.

קרן – אתה מדבר על "עולמות כרוניקה של כנס ידוע מראש"?

רן – כן כן, נעמי הייתה מפיקה וליאת שחר, אני חושב ששכחתי את השם, כי אני סנילי.

קרן – רן, פוקוס, "כרוניקה של כנס ידוע מראש", כן. 

רן – כן, אז זה תועד יפה בסרט הנהדר לפי דעתי "כרוניקה של כנס ידוע מראש". אפשר לראות אותו, דרך אגב, אני ואילן שלו, בעצם, התראיינו לשם, וסיפרנו, וזה היה נורא מצחיק. ששוב, זה כבר היה בשלב שכולנו כבר היינו חברים, והיינו זה, אבל בהתחלה הייתה חשדנית, טינה, והתקטננויות שזה לא ייאמן, ושמנו את אילן שם שינהל את הכנס. עכשיו, בקהילת טולקין דרך אגב משהו שהוא מאוד חשוב, יושבי הראש, זה לא היה ממש בחירות או מנגנון מסודר, כי שוב, לא היינו כל כך מנוסים בזה, יושבי הראש, ומנהלי הפורום, התחלפו כל הזמן. אמרנו שאחרי שנה-שנתיים מישהו מתחיל להרגיש מותש. היה מתחיל להגזים בתשובות שלו, ולהיות יותר מדי קיצוני ויותר מדי עצבני, אז היו מחליפים אותו. וזה בסדר, הוא כאילו אמר אני מותש, היו משאירים אותו בתוך מעגל ההחלטות, אבל היה מישהו אחר שהיה מתנדב להיכנס במקומו וזה דרך אגב נהדר. כי הרבה פעמים אני רואה את זה למשל בקהילות אחרות כמו  ב"תוותים" שאם יש מישהו אחד שמקבל את כל ההחלטות מתישהו הוא מתחיל להיות… מתחיל להיות קשה לו, מתחיל להיות אגרסיבי מדי. ואני רואה את זה גם בטוויטר, טוויטר החדש הזה, שנפתחים לפעמים כל מני דיונים, ולוקחים את זה נורא אישי. אני מבין את זה, אני מבין מאיפה זה בא, דרך אגב, לפעמים גם אני לוקח חופש, בחודש האחרון למשל, שהייתי בתאילנד, לא הייתי בכלל בטוויטר. מה שהיה ממש בטולקין, וגם מהר מאוד ארגנו איזה סוג של וועד, מייעץ, שמנה הרבה יותר אנשים, קראנו לזה גרעין קשה. שהתייעץ כל הזמן בינו לבין עצמו, היו שם לפעמים חיכוכים אבל חוץ ממריבה אחת רצינית ששוב אני לא רוצה להיכנס אליה פה כי זה באמת היה מאוד אייש ומוצדק לפי דעתי, היו חיכוכים, היה קצת ויכוחים, אבל לא היה יותר מדי מריבות. היו המון דיונים על התרגומים אבל מהר מאוד אסרנו את הדיונים האלה כי הבנו שזה משהו רגשני מאוד ואנשים מאוד… בגלל שיובל כפיר אמר לא נעים לי כבר להיות פה ואפילו עזב את הקהילה לכמה חודשים, הבנו שפה כבר עברנו את הקו, אסרנו על דיון בתרגומים. ושוב, חלק מהאנשים לא הסכימו עם ההחלטה, אבל בגלל שהיא התקבלה בפורום רחב… זה משהו שהיה מאוד יפה בקהילה הזו, קהילה שלא היה בה היררכיות כמעט. היה גרעין קשה, אבל יושב ראש למשל, אם זה הייתי אני, אילן, או אילן השני, אילן שמעוני, או אילן ישראלי, אז קראו לו אמינוב, אילן שלו, סליחה, קראו לו אמינוב, שינה את שמו, היינו יושבים על הדשא, ומעשנים, וצוחקים, ואף אחד… לא היה היררכיות, לא היה את הדברים האלה, לעומת ההיררכיה שאנחנו תפסנו אותה כמתנשאת באגודה. שוב, לא נכון כל כך, בטוח שלא בגל החדש כבר של האגודה, אבל זה מה שהיה פעם. ואז בעצם הגענו לאיזשהו סטטוס קוו. היה את כנס עולמות שזה היה משותף עם האגודה, היה את הכנס שלנו מיתופיה, היה את ריוונדל, ובסוכות כשיש את כנס אייקון היינו יוצאים לטיול. אמיתי לגמרי. 22:26.

קרן – מחאה. מחאה!

רן – כן, פשוט אמרנו, היינו צריכים חופש, טוב, היינו יוצאים לטיול, תהנו לכם. ואז הגענו בעצם לאיזשהו שיווי משקל מאוד מאוד… ואז כשהגענו לשיווי משקל הזה, ולאט לאט התחילו גם קשרים אישיים, התחילו גם קשרים אישיים בינינו לבין אנשים באגודה, ופתאום זה לא רק עם אנשי סטאר בייס 972, אלא עם אנשים אחרים, נחמדים, ופתאום אני הולך לנולד לפילק, צווח שם את נשמתי למשל, וורד, במקום לנזוף בי, צוחקת ונהנית, וגם נחמד. לראות אותם אחר כך באירועים, ולאט לאט רואים עוד אנשים, שמכירים ואז פתאום מה שנקרא, החומות נופלות. והיום אני חושב באמת, לקח כמה שנים, אבל אז באמת החומות נפלו. כמה מהרסיסי קהילות או הקהילות הקטנות יותר התמזגו עם האגודה. קהילת באפי הפסיקה להתקיים, קהילות אחרות התמזגו בעצם עם האגודה, ואני חושב שקהילת טולקין, וכמובן אמא"י של אנימה ומנגה, הכי מצחיק שהבת שלי היא חלק מזה, לא נשארו המון קהילות. ובאמת יש שווי משקל מאוד נעים לכולם אני חושב. כפי שמתקיים במדינות אחרות, בסופו של דבר התכנסנו למה שקורה במדינות אחרות, ששם יש את אגודת מדב ופנטזיה המקומית, אגודת טולקין המקומית, עוד כמה קהילות נוספות, מנגה ואנימה תמיד היו נפרדים, והם כולם עובדים ביחד ומשתפים פעולה, ואין תלונות יותר מדי.

קרן – והם חיו באושר ועושר. אני לא זוכרת את הסוף של זה… אבל אנחנו נשמור את זה לאחר כך. 

רן – האמת היא שכן, עכשיו יש ממש… קודם כל, כפי שאבא שלי, אבא שלי לא תמיד ידע איך לאכול את הבן הגיק שלו, אומר לי בטינה אתם ניצחתם. הגיקים ניצחו. ניצחנו. הרגנו אותם. היום, פעם אני זוכר, שהייתי שומר בסינמטק. ליטרלי שומר. סיקריוריטי.

קרן – לא כאילו בכנס, בעבודה.

רן  – בעבודה, הייתי עושה שם גיג, הייתי צריך כל שקל, וזה היה המקצוע שלי, הייתי מאבטח. והייתי שם, וחילקתי, שמתי על השולחן פלאיירים של כנס עולמות, ובאה אלי אחת הקופאיות שמה, שכמובן ההיררכיות, פערי ההיררכיה משוגעים שם, אני כאסקופה נדרסת לעומת הקופאית בסינמטק, היום זה כל כך מצחיק לחשוב על זה, אומרת, אני לא אוהבת פנטזיה, זה משהו שהוא מרוחק. זה מדב ופנטזיה זה ממש לא מעניין, מה זה טולקין בכלל. היום היא תגיד את זה, בחוג לספרות או וואט אבר, יגידו לה גברת תיקחי את הדברים שלך לכי מפה. מה, באיזה מערה את נמצאת? שיר של אש וקרח, כל סדרות הפנטזיה, המכשף, לא מדבר על כל גיבורי העל, דברים שהיום פשוט ניצחנו. ניצחנו. וכן, וי און ת'ם, לקחנו את התרבות הפופולרית, מי היה מאמין שהיה צריך פעם להתחנן בפני כל מני עורכי מדב, סליחה אהוד, שיבואו ויקבלו את הספר, ושמדב זה כן ספרות, ולהתווכח עם מורים כאילו, שמדב…. היום, מישהו מורה יבוא ויגיד מדב זה לא ספרות אמיתית, כאילו, מאיזה כיוון יצחקו עליו. היום לא כי אין מורים כמעט, אז כל מורה שיבוא ויגיד אני מאמין בשטן יקבלו אותו אבל. 26:00

קרן – רן, יש לנו אנקדוטה מעניינת לגבי מאורות. אהוד, בבקשה.

אהוד – באחת השנים, נועה רייכמן שהייתה אחראית התוכן שלנו במאורות במשך הרבה שנים ועשתה המון כדי לקיים את הכנס הזה, היא טולקינאית ותיקה, באחת השנים אמרה אני רוצה לעשות את ריוונדל במאורות. אמרנו בטח, בשמחה. ואז הלכתי, עשינו את זה בנוער שוחר מדע בירושלים, הלכתי למי שהייתה אחראית על נוער שוחר מדע, ואמרתי, תקשיבי, אנחנו צריכים חדר, עוד חדר, בנוסף לכל מה… היא אמרה בסדר, אבל הדבר היחיד שיש לנו זה המקלט, והכניסה אליו מסביב, וזה… אמרתי לה זה מושלם בשבילם. את זוכרת את הפתיחה של ההוביט, "בחור באדמה גר הוביט", זה מה שהם רוצים.

רן- וואו, זה עבד? 

אהוד – זה עבד לגמרי. היא הייתה… עוד משהו שקשור, עוד אנקדוטה שקשורה למאורות וקהילת טולקין, זה שיום אחד התחלפו שם אנשים בנוער שוחר מדע, ובאתי לפגישה, והיה המנהל החדש, ואתו ישבה מישהי שהייתה אחת מידי ימינו, ואני נכנס לחדר, ואני רואה אותה עם מכנסיים קצרים ועל השוק היה לה קעקוע גדול של העץ. ראיתי את זה, אמרתי אוקיי, אני בחברה שיבינו אותי. 

רן – (צוחק) כן, טוב, האמת היא שבמקצוע שלי יש המון המון חובבי טולקין, מדב, וישר… תתי קהילות. או הקהילות. אז מבינים כמה כוח יש לקהילות. ברגע שפוגשים מישהו, ולא משנה אם זה בחו"ל, בפאב או כל מקום אחר, והוא מזהה את עצמו, אני לא יודע אם דברתם על זה, על שידור קוד תרבותי, איך אני משדר שאני חלק מהקהילה. למשל, יש לנו כל מני דרכים שאנחנו משדרים שאנחנו חלק מקהילה, זה יכול להיות סיכה, תיק, משהו כזה. חובבי מטאל דרך אגב מאוד קל להם לשדר, הולכים עם חולצה. וכשאני הולך עם החולצה הזו ואני הולך למקום מתאים, אני לעולם לא יהיה זר. וזה מדהים לראות את זה בחו"ל. אני לא הלכתי לכנסי מדב או פנטזיה בחו"ל, אבל כן הלכתי למקומות שמסתובבים בהם, והלכתי עם חולצה של טולקין או משהו כזה, תמיד יהיה מישהו שיקשר, והרבה פעמים גם בקשרים של עבודה, לפעמים גם עבודה קשוחה דרך אגב, אם נניח מוצאים מישהו מהקהילה, פתאום הכול נהיה יותר רך ונעים. זה כוח עצום, דרך אגב. עשינו המון טעויות בתחילת הדרך. טולקין והאגודה והיחסים ביניהם. היה פשוט ערמה של טעויות. כולנו היינו ילדים, חלקנו. את המבוגרים שם אני יותר מאשים, היו צריכים להיות, לדעת יותר טוב. אבל… בסופו של דבר זה הסתדר. לא נשארו יותר משקעים, לפחות לא אצלי. מצטער, רוני הקלידן אם אתה שומע אותי, מ"נולד לפילק", אני מאוד מתנצל. סתם, אני לא מתנצל. 

קרן – (צוחקת)

רן – חטאתי מול כל דתות העולם, הצלחתי לחטוא מול הבודהיזם, הצלחתי למצוא חטא בבודהיזם. זה נס. יש להם חג שאסור לשתות בו בירה, והצלחתי למצוא מקום בתאילנד שמגיש בירה בחג הזה.

קרן –  רן, כאילו…

רן- אני מתפזר, אני מתנצל.

קרן – לא, אני מדמיינת את הכנס הבא, שבו מגיעים שלל האלים העתיקים והחדשים, ק'טולו עולה מהים, מגיע לאייקון, ואומר חברים…

רן – הוא יודע גם איפה למצוא אותי באייקון הקרוב, כולנו יודעים איפה, בפורטרס כמובן. 

קרן – אני מבקשת, בשניט.

רן  – שניט, פורטר, יש את השני שמה ממול, שזה לזוגות. האמת שגם בבית שלי בפתח תקווה, פעם זה היה בפורטרס, עכשיו הוא בפתח תקווה, זה גם משהו שנשאר מעולם ההוביטים. מטולקין. שתמיד שיתנו ובירה ועישנו. היינו הערסים של הפאנדום, תמיד קראו לנו ערסים לכו מפה. כי היינו מעשנים, והיינו שותים בירה, והיינו מאוד דאון טו ארת', גישה דאון טו ארת', וזה קהילה שהיא מאוד נחמדה. וגם תמיד אם מורידים הילוך ואחר כך נכנסים עוד פעם תמיד זה מרגיש כמו בבית. וגם הכנסים של קהילת טולקין, שקהילת טולקין עצמה מנהלת אותם, זה כנסים שהם מאוד מאוד קהילתיים, מאוד נעים להיות שם, יש תמיד חדר כזה עם שתייה, ואוכל, זה משהו שכבר התחיל להיכנס לכנסים אחרים, אבל פעם לא היה. יש את החדר הזה… ואז לא ידענו מה השם, נקרא לזה המאורה של בילבו, זה… בסוף החלטנו לקרוא לזה החדר של אילן. כי פשוט מתישהו נמאס… אז אילן צעק טוב נקרא לזה החדר שלי.

קרן – מעולה…

רן –  שזה גם עוד פעם, בהתחלה זה היה כזה, זה היה שהיינו מאוד צעירים, לא צעירים רק בגיל, צעירים בלבנות קהילה, לבנות מוסד, כי קהילה זה מוסדות. קהילה זה למשל עניין של סיפורים שחוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב בשינויים. קהילה זה גם הרבה פעמים, אבל גם מוסדות שנגד הטרדה מינית. לא היינו מאוד אינקלוסיב בהתחלה, לשמחתי היום מאוד, גם דרך אגב בהשפעה של קהילת המדב והפנטזיה, עם האינקלוסיב שלה. כמובן שבהתחלה שהתחילו עם התקנונים של ההטרדה מינית עשיתי את המאוד אופייני וצחקתי על זה. אין מה לעשות, אבל זו הייתה תקופה אחרת, אבל בסופו של דבר זה נכנס. אמרנו, רגע, כי התחילו לצוץ סיפורים והכול. וזה דברים, באמת השפעות קהילתיות. ופה באמת קהילת טולקין הרוויחה מזה שהיא ראתה את קהילת המדב והפנזטיה עם האינקלוסיב שלה, שהיום אני חושב שיש רוב נשי בקהילת טולקין וזה מעולה, דרך אגב, אני חושב כי זו הייתה קהילה מאוד גברית פעם. 

קרן – אני ממש שמחה שהלכת לכיוון הזה כי באמת רצית לשאול אותך מבחינת אינקלוסיביות של הקהילה איך אתה רואה את זה, איך היא נהייתה יותר אינקלוסיבית.

רן – אז כן, בהתחלה היא הייתה מאוד, ממש מדירה, אפשר לומר. ממש, בצורה קיצונית. מאוד… אני מדבר טולקין, אני מדבר על זווית ההשקפה שלי. אני מדבר על לפני שנת 2000. זו גם הייתה מדינה אחרת. הייתה תרבות אחרת טיפה. התקדמנו. אבל זה היה מאוד גברי, טוקסיק, גברי רעיל אפילו. אני מסתכל על כל הסיפורים המשותפים, הדברים המשותפים, דברים שהיום לא היו עוברים, וטוב שכך. דברים שאני סיפרתי, כל מני דברים, גם מיזוגניים, גם שונאי אדם באופן כללי. ושוב, ככל שא' הקהילה גדלה, ככל שנכנסו אליה אנשים שהם לא אני, שזה בסדר, ככה גם, וגם ככל שלמדנו לבער גורמים מציקים, שוב, לא נכנס לשמות, אבל היו, כמו בכל קהילה כזו, איפה שיש הרבה אנשים, לא משנה, יש גם אנשים שהם טורפים. ברמה כזאת או אחרת. שהם גורמים לאנשים אחרים להרגיש לא טוב, לא נעים, אולי גם לפעמים, לא מתוך רוע לב. שוב, קהילות שהם כאלה שמקבלות, אז באים אנשים שלפעמים יש להם קשיים חברתיים, וזה בסדר, אפשר ללמוד, אפשר להתגבר, אני מכיר כמה אנשים שהצליחו. באמצעות, באמצעים טיפוליים, אמצעים אחרים, ויש כאלה שהם ממש טורפים. וברגע שלמדנו להרחיק אותם, שוב בגלל שהיינו גם פורום שיכולנו לדבר בינינו לבין עצמנו, ולהגיד פה לא היה משהו בסדר, אז האינקלוסיביות הלכה וגדלה. אני חושב שנקודת המפנה היא באמת ההצהרה של מניעת ההטרדות המיניות שהייתה בכנס אייקון, לא זוכר את השנה. שוב, בהתחלה זה נראה נורא נורא מוזר, ביזארי, צחקנו על זה בפורומים הקטנים שלנו, בפאבים האפלוליים עם המקטרות, אמרנו מה, וזה, מי מטריד מינית, מי שיטריד מינית ניתן לו שקקה. מה שבאמת קרה לפעמים, אבל זה כמובן תחושה הרבה יותר הוליסטית, טובה, וזה נקודת השינוי לפי דעתי בארץ בקהילות בארץ, שהשפיעה לא רק קהילת המדב והפנטזיה אלא גם על קהילת טולקין. 

קרן – כאילו, אתה רואה יותר נשים, יותר ילדים, יותר… מה?

רן- כן. יותר אנשים שהם לא אני. זה גם ערבים. זה גם להטבים וטרנסים וגנדר פלואיד וקווירים וכל הסגנון ואף אחד… לא אכפת לאף אחד וככה זה צריך להיות. דרך אגב, גם הגישה שלי מאוד השתנתה בנושא, אני רק רוצה להראות משהו, שלא תצפו למה אתם רואים…

קרן – אני רואה כיסא.

רן – אתם רואים את הדגל?

אהוד – דגל גאווה תלוי במרפסת.

רן – תלוי במרפסת והמרפסת שלי היא מאוד בולטת כי זה קומה עליונה. כן, כי אינקלוסיביות זה לא רק ערך שנשאר בקהילת המדב והפנטזיה, הוא גולש גם לחיים האישיים שלך. וברגע שרואים היי כן, יש כאן חובבי מדב שהם לא עלינו בעלי נטייה מינית שונה משלי, אני הטרו-סיס מוחלט דרך אגב, הכי מגעיל שיש, ואז האינקלוסיביות הזו נכנסת, ודרך אגב לפי דעתי זה משהו נפלא. היה מישהו שאיים להוריד לי את הדגל, כי פרסמתי את זה בטוויטר, היה לנו דגל יותר גדול, כי הרב של פתח תקווה אמר משהו, לא יודע, אמר משהו, זה היה לפני כמה שנים, ויעל אמרה לי תביא לי משהו של 3 מטר, תלינו את זה דווקא פה בשכונה שהיא מאוד מעורבת כדי לעשות סטייטמט.

קרן – אני יודעת שהיו כל מני התנגשויות וחיכוכים בקהילה, ואני, אחד שאני אפילו נחשפתי אליו, זה היה אחרי שיצא התרגום החדש של "שר הטבעות", של עמנואל טולקין, של עמנואל לוטם, שאני חייבת להגיד שזה התרגום שבזכותו הצלחתי לקרוא את שר הטבעות, לא הצלחתי לקרוא אותו בתרגום הישן.

רן – אז כן, דוקטור עמנואל לוטם, הוציא תרגום מחודש, זה נקרא עריכה של התרגום. יש כאלה שקוראים לזה תרגום מחודש, בואי לשם הדיון נניח שנדבר על תרגום חדש בעצם. שוב, אני לא רוצה לסתור את טענתו שזה עריכה מחודשת, אני מקבל אותה, אבל נקרא לזה תרגום חדש. בהתחלה… עכשיו… דוקטור עמנואל לוטם, למי שלא מכיר, מתרגם מוערך מאוד, עתיר זכויות, שמאוד אוהב את שר הטבעות ואת עולמו של טולקין. פה, בנקודה הזו אף אחד לא יתנגד. אבל את התרגום החדש שהוא הוציא, חלק מהאנשים לא אהבו. מכל מני סיבות. עניין של סגנון. עניין של פשרות שלפעמים הוא היה צריך לעשות. עניין של לפעמים, היום שאני מסתכל בדיעבד על ההחלטות שלו אני מבין את חלקן מאוד, עד כמובן בהיותי, ככל שאנחנו מזדקנים יותר, ככה אנחנו הופכים להיות פחות חדים מבחינת… אני כבר מתחיל להבין שלכל צד יש שני צדדים, זה נקרא התבגרות, יש כאלה שמתבגרים בשנים אבל לא מבינים, אני כבר מבין את זה, ואני מבין מאוד את ההחלטות שלו. אז – לא. והמון אנשים לא. אבל אז הוא היה חלק מההגמוניה, מה שנקרא, חלק מהממסד. והלך… זמורה ביתן הפסיקו להוציא את התרגום הישן, שאהבנו. ופתאום אי אפשר היה להשיג אותו. צריך להשיג אותו במחירים מפולפלים מאוד. אני מדבר על 300 שקל לכרך. אשתי קנתה לי את השלושת הכרכים של לבנית במצב חדש, ועד היום היא צוחקת שהסיבה שלא התגרשתי ממנה בטח זה בגלל שלא רציתי, שרציתי שהספרים האלה יישארו אצלי. כמובן זה היה לפני התקופה… היום בתקופה הדיגיטלית לאף אחד לא אכפת בכלל, כי יש ספרים דיגיטליים, אבל שוב זה היה תקופה אחרת. וכשהתחיל הפורום להיווצר, אחד הדיונים הראשונים היה על התרגומים, פתאום אנשים אמרו רגע, אנחנו לא אוהבים את התרגומים האלה. מה שלגיטימי. מה שפחות לגיטימי היה הדיון מאוד מאוד, אפשר להגיד בחלקו מכוער, ששוב, נבע גם מתסכול. אני מבין מאיפה זה נובע, גם אני הייתי בצד הזה. מצד שני, דוקטור לוטם היקר באמת לא היה זכאי לקבל את כל קיתונות הרפש והשופכין שהוא קיבל שם. אחרי… כשזה התחיל להעיב ממש, ואנשים יקרים אמרו, גם אנשים שכביכול אין להם דעה, אמרו הפורום הופך להיות מגעיל, זה לא נעים לנו, אז החלטנו לא לדבר בכלל. זה נקרא מלחמת התרגומים כי היה מריבות וויכוחים ומאמרים. חלק מהמאמרים ממש היו לעניין, למשל יובל כפיר כתב מאמר מאוד יפה, יובל כפיר למי שלא זכר עזר לדוקטור עמנואל לוטם בתרגום שלו, כתב מאמר שמסביר את כל העניינים, את כל… למה בדיוק הם קיבלו את ההחלטות, למה קראו לאלפים עלפים, גמדאיים, אני יכול להבין, עיטים ולא נשרים, שירלי לירון כתבה מאוד מעניין, שוב, כל המאמרים האלה זמינים ברשת, נקרא סוד הקסם הלבניתי, שהיא באה, וניסתה להסביר למה בדיוק התרגום הזה כל כך יפה וכל כך נהדר. שוב, יש הרבה אנשים שיקראו אותו היום, הוא נחשב מיושן, וזה היה מריבות עצומות וויכוחים אישיים ואז החלטנו לחתוך את זה בבת אחת, להגיד לא מדברים על זה יותר. הקשר עם דוקטור לוטם כמובן שנהרס לחלוטין. הוא לא הסכים להיות בשום קשר עם קהילת טולקין, שנים אחר כך בעצם, אחרי שהחלטנו להקדיש כנס ממש לכבודו, שהוא יהיה אורח הכבוד, אז בעצם הקשר חזר, שוב לא קשר חם במיוחד, עדיין, אבל כן קשר. אני בכל מקרה לפני כמה שנים עשיתי סגירת מעגל, דיברתי בעולמות על התרגומים, נקרא מלחמת התרגומים, אני חושב שההרצאה הוקלטת ותומללה, על איך אני רואה כל מני דברים שפעם לא הסכמתי אתם שעכשיו אני מאוד מסכים עם דוקטור לוטם, מבין את זה. עוד איזה פיקנטריה קטנה, יעל אכמון, שהכינה את התרגום החדש, היא יצרה תרגום חדש ומצוין להוביט, מי שלא קרא מוזמן לקרוא אותו. אני זוכר שפניתי אליה והיא אמרה לי אחר כך רעדתי, שהטולקינאים פונים אלי איזה מפל של בוץ הם הולכים להפיל עלי, ואמרתי לה תשמעי, אני נורא אהבתי את התרגום. (צוחק) 40:50

קרן – בזכות החוויה של דוקטור לוטם, אז אכמון שלנו ניצלה גם כן, אתה אומר…

רן – גם הייתי יותר מבוגר, וגם התרגום שלה, הוביט זה ספר שפחות ריגשית, ואני יכול… ההחלטות שלה היו פחות, בוא נגיד, יותר רגועות. היא הלכה על דרך הביניים. וזה דרך שהיא טיפה שונה. וגם ההוביט הוא ספר שיותר קל לתרגם אותו והיא הלכה על דרך הביניים אז נכון שלא כל ההחלטות תמיד הסכמתי או אהבתי, אבל התרגום עצמו היה ממש מוצלח. זה היה היחס שדוקטור לוטם היה צריך לקבל. למרבה הצער הוא לא קיבל אותו. אם יש משהו שמלווה אותי שאני מצטער עליו עד היום זה זה, הדבר הזה. הדיון היה יכול להיות דיון תרבותי הרבה יותר. בכל זאת אנחנו עוסקים פה בתרבות. נכון על הדרך היו מלא השמצות וגם בדיחות לא ראויות וקטעי הומור מזוויעים, אבל עדיין זה קהילה תרבותית וזה דבר מדהים, דרך אגב, כשחושבים על זה, בלי שום מימון מהמדינה, לפחות קהילת טולקין, מעולם לא קיבלה מימון מהמדינה, אפילו לא שקל. זה דבר קצת מדהים, קצת מרגיז. אני משלם מיסים, אני יכול להתמרמר לי בשקט.

קרן – רן כולנו צריכים להתמרמר.

רן – בתור זקן, איש זקן וממורמר, כך חלק מילדיי מכנים אותי, במיוחד שיש דיונים טכנולוגיים בבית, אני צועק הרסתם את ג'אווה סקריפט, איש זקן וממורמר, צועק על השמיים.

קרן – אני אוהבת שאתה הולך שוב ושוב במעגלים שמחברים בין הטוקלינאים לאינטרנט, כולל לקרוא לאנשים על פי הניק שלהם, וגם לי לוקח תמיד רגע להיזכר מה השם האמתי של אהוד, לא משנה מה, פגשתי אותו באינטרנט, וזה השם שיש לי.

רן – דרך אגב, אז זה היה נורא מופרך. אתה נפגש עם אנשים מה"אינטרנט", איך זה יכול להיות, אתה לא מפחד? עכשיו היום זה נראה טבעי, כל התקשורת שלנו באינטרנט, אבל זה נשמע חדשני, אני הולך… היו לפעמים ילדים שנפגשים, למשל עדן ונרוס ז"ל שאימא שלו התקשרה אלי כדי לוודא שאני לא פסיכופת, הוא בא אלינו לאיזה מפגש, דרך אגב. והיום שרוב הקשרים הם אינטרנטיים, אנחנו מכירים אנשים בפייסבוק, טוויטר, תותים, ומתקשרים אתם שם, ואחר כך אולי גם נפגשים אתם, זה מאוד מאוד טבעי. אז זה היה נחשב כזה חדשני. כן, האינטרנט והקהילות, לפי דעתי זה משהו שהוא מאוד…. בלי האינטרנט לא היו קהילות, או שהיו אבל בפורמט שונה לגמרי, לא באותה עוצמה. תודה אל גור על זה שהמצאת את האינטרנט. (צחוק) אל גור לא המציא את האינטרנט, למאזיזנו הצעירים, אל גור לא המציא, זה בדיחה מאוד עתיקה.

אהוד – טוב, אני חושב, יש עוד משהו שרצית לשאול?

קרן – פענחנו את כתב היד שלי, שזה "מה זה הייחודיות של הטולקיאנים?", אבל אני חושבת שהיה לנו עכשיו שעה שדברנו על הייחודיות של הטולקינאים, אז לא צריך…

רן – זה הייתה קהילה מאוד כיפית, דרך אגב. מתיחה באחד אפריל כל פעם, גם זה היה משהו מאוד ייחודי. הייתה בדיחת אחד באפריל, התחילה עם, כבר עשרים שנה, אני רושם משהו מופרך לחלוטין, וכל פעם תמיד כמה נופלים. פעם אחת לא רוצה להגיד מי, התקשרו אלי מאחת ההוצאות, כי כתבתי הספר שטולקין כתב לבן הלא חוקי שלו… שהתגלה רק עכשיו… (צוחק) ושאלו אותי מאיפה אפשר להשיג את הספר. היה למשל הייתה את הדת הטולקינאית, גם זה היה גג רץ קבוע, שהייתה דת טולקינאית. אין דת טולקינאית. והיה מתיחה שגם הצלחנו להביא אותה לעיתון. היה לנו כל מני מתיחות מגוחכות שניסינו לעשות. כמו למשל נצר מצליח, היום הוא מהנדס חשמל עם תואר שני מכובד, אז ילד פרחח, והתערבנו על כך שהוא לא יצליח להגיד ינעל העולם בתוכנית ספרותית של אבירמה גולן. אכן הוא הצליח. מלא התערבויות. התעצבנו עליו, שלחנו אותו לאיזשהו כנס, אני זוכר, והוא היה צריך לכתוב רשמים והוא כתב רשמים וכל פעם איזה קללה על אימא של אילן. זה היה מצחיק נורא. היה המון הווי. זה באמת הייחודיות, כי היינו ממש חבר'ה צעירים ולא ממוסדים. מוסדות לפעמים היה טוב, לפעמים היה רע, לי זה היה לפעמים נורא נורא מצחיק. היום בדיעבד זה לא היה עובר וטוב שכך. טוב שיש מוסדות, חברים. וועדת ביקורת זה לא מיותר. 

קרן – וועדת ביקורת זה חשוב.

אהוד – תודה רבה למאזינות ולמאזינים, תודה רבה לקרן והמון והמון תודה לרן בר זיק על השיחה המרתקת הזו. להתראות.

קרן – תודה.

רן – להתראות