נעמי כרמי – מנהלת דיגיטל ביום, חובבת מד"ב ופנטזיה ביומיום, משלבת ביניהם כל יום-יומיים.

מנכ"לית דה ליסט – ייעוץ והשמת ספקי שיווק דיגיטל.  

נושאים שהוזכרו בפרק:

תמלול:

אהוד: ברוכים הבאים לעתיד מתמשך, פודקסט שעוסק בהיסטוריה וההתפתחות של קהילות המדע הבדיוני והפנטזיה בישראל, על כל שלוחותיהן מאז האלף הקודם ועד לעתיד הלוט בערפל. אני אהוד מימון, אתי קרן לנדסמן, והיום אתנו נעמי כרמי. נעמי, תציגי את עצמך בבקשה.
נעמי: ברוכות הבאים, ברוכות הנמצאים אהוד וקרן. שמי נעמי כרמי, אני בדיוק עשינו חישוב, רגע לפני שהתחלנו להקליט, 26 שנים בקהילת המדע הבדיוני והפנטזיה…. אני כל כך הרבה זמן שהבייביסיטר הנוכחית של הילדות שלי, שגם היא כמובן מגיעה מקהילת המדע הבדיוני והפנטזיה, כי איך לא, כשהבת שלי שאלה אותה, האם גם את הייתה בכנס ההוא הראשון, סקטור 972, היא הסתכלה עליה ואמרה, את יודעת אמא שלך בכנס לפני שאני נולדתי. יש לי שתי ילדות כאמור, שתיהן מחונכות יפה, ילדות כנסים קטנות, אחת כבר קוספליירית שהולכת להתחרות בתחרות הקוספליי באייקון, עם הבייביסיטר האמורה, יש לה קאסט של אנקנטו, השנייה בדרך לשם, עוד יותר גיקית ממנה. הגדולה בת עשר, הקטנה בת חמש. חוץ מזה אני גם מנהלת דיגיטל בעשרים השנים האחרונות פלוס מינוס, שזה הרבה זמן. כשהתחלתי היה בפייסבוק וכאלה תלתלי אבק ושיחים מתגלגלים, גמלים, אי אפשר היה לשים מודעות חוץ בימין, בצד הזה מימין, לא היה מודעות בתוך הפיד הזה בפייסבוק, לא היה פייסבוק בעברית. כשאני אומרת לא היה פייסבוק בעברית, זה לא שלא היה שפת מערכת בעברית, אי אפשר היה לכתוב טקסט בעברית. הוא לא הבין עברית. אני אשת דיגיטל עשרים שנה, הייתי אשת דיגיטל בכל כובע שאפשר לחשוב עליו, כפרילנסית, ועבדתי עם הוצאות המדע בדיוני ופנטזיה, הרבה עבדתי עם ספרים במיוחד גטבוקס שהיום הפכו להיות ספרים בדיגיטל של סטימצקי, ובשלוש שנים האחרונות אני מנהלת מן שירות חביב כזה שמתאים ספקי שיווק דיגיטל לחברות וארגונים ועסקים שצריכים ספקי שיווק בדיגיטל.
קרן: סופר מגניב. אני קצת מתלהבת ממה שסיפרת עכשיו, אז אני… אם אני יכולה לשאול אותך את השאלה הראשונה שאנחנו שואלים את כל האורחים והאורחות שלנו, ספרי לנו איך הגעת לקהילה.
נעמי: יש איזה שלוש דרכים רלוונטיות, אני חושבת שהרלוונטית ביותר היא שבאי שם במאה… אלף הקודם, 1997, נערך כנס ושמו סקטור 972, שהיה כנס של האגודה של המדע הבדיוני והפנטזיה שהייתה בת שנה וקצת באותו זמן, ושל סטאר בייס 972 שהיה מועדון מעריצי מסע בין כוכבים. היה כנס שכולו בבילון 5 וסטאר טראק, הרבה יותר דומה לכנסי מדיה, לקומיקון, מאשר לאייקון וורלדקון שאנחנו מכירים היום, והוא היה אחד הכנסים הראשונים הגדולים בארץ. לפניו היו כל מני ניסיונות אבל הוא היה הראשון שהפך להיות כנס מתמשך. הוא היה בסוכות, כאמור 1997, שזה 26 שנים. עשיתי את החישוב לפני רגע. ויש את הקטע הזה, שכל חובב או חובבת, במיוחד באותם שנים בשלהי האלף הקודם, כשלא היה כמעט אינטרנט, כלומר היה לי IRC באותה תקופה, הייתי בת 17, ועד אותו רגע אני ואחי היינו חובבי המדע הבדיוני והפנטזיה וסביבנו היה כזה כמה חובבים, חברים של אחי במיוחד, אחי גדול ממני, גיא שכולכם מכירים, גיא וינר המרצה, הביא אותי לשם, הכרתי את חבריו החובבים, וחוץ מכמה מוזרים מאוד ספציפיים לא ידעתי שזה תופעה. לא היה מעבר לזה. פעם ראיתי קומיקס על מסע בין כוכבים של אורי פינק והייתי כל כך נרגשת מזה שיש הכרה בקיומנו, ככה זקנה אני. זה לא היה תופעה, לא היה דיבור על כנסים כאלה בעולם, זה היה כזה. ונכנסתי, והייתי ילדה סופר ביישנית, מהסוג שלומד את התחנות באוטובוס כדי לא לשאול את הנהג באיזה תחנה לרדת, מהסוג ששואלים אותו משהו והוא מנסה להתחבא מתחת לבלטות, לא הייתי גבוהה כך שלא היה לי קשה להתחבא מתחת לבלטות, אבל הייתי ילדה סופר ביישנית ומישהו עשה, נפנף במטה קסם, עשה בידי-בדיבי-בו, ולא הייתי ביישנית יותר כי הייתי בבית. זה היה מדהים. היו שם מאות אנשים, שלושת רבע מהם בתחפושות של בבילון 5 וסטאר טרק, אנשים העריכו את זה שתפרתי לעצמי חולצת מסע בין כוכבים ושהיה לי חייזר בובה שישב לי על הראש. הם לא הסתכלו איזה מוזר, הם העריכו את זה, ומאותה שנייה, איך שנכנסתי לסינמטק, זה היה בסינמטק, לא היה שום דבר חוץ מהסינמטק מסביב, אני לא בטוחה שבנו אפילו את הבית ספר שמאחורה באותה תקופה, והרגשתי בבית באותה שנייה, וזה בעיני מאז ועד היום ההגדרה של קהילה. זאת אומרת זה חבורה של אנשים, זה קבוצה של אנשים, בדיגיטל אני המון מתעסקת עם מה זה קהילה, ומה זה קהילה בניגוד למה זה קבוצה. לא כל קהילת פייסבוק ואני עושה מרכאות באוויר ואתם לא רואים כי זה פודקסט, אז לא כל פתח מרכאות אוויר קבוצת פייסבוק או קהילה שנקראת כך היא קהילה סגור מרכאות באוויר, וקהילה היא מקום שיש קבוצת אנשים שיש לך משהו משותף אתם אבל זה משהו ברמה כל כך גבוהה שהוא נוגע בהגדרה האישית שלך. ואז כשאת מגיעה אל קבוצת האנשים הזו ופוגשת אותם, בין אם זה און ליין או פיזית, אז ישר את מרגישה בבית.
קרן: זה הגדרה מדהימה. אני כן רוצה להמשיך עוד קצת, כי אנשים שדברנו אתם כבר אמרו, כן, ונעמי גרמה לי לעשות ככה וככה…
נעמי: צחוק מרושע
קרן: בואי תספרי לנו על הדברים שאת עושה, עשית, גרמת לאנשים לעשות.
נעמי: אני ידועה בתור, ליאת אמרה לי פעם, אני רוצה לתת לך שם אמצעי בתור שם כנסים, נעמי דם חדש כרמי, כי אני ידועה בתור הערפדה שמביאה דם חדש לכנסים. שותה אותו בכוח. אני חושבת שאחד הדברים, דם חדשים הראשונים שעשיתי, היה לגייס את חבורת החברים המוזרים של אח שלי, כולכם מכירים אותם כוורד טוכטרמן, גם אביאל טוכטרמן זכרונו לברכה, שכנעתי אותם שאנחנו צריכים לעשות מתיחה ולערוך את הפרק האבוד שהוא קרוס אובר של בבילון 5 וסטאר טרק. הרי הפעם הראשונה שנכנסתי לתוך הקהילה, ההטבלה, הבפטיזם שלי, בסקטור 972, שנה לפני, אייקון 98 שהיה האייקון הראשון, הייתה בחיבור בין סטאר טרק לבבילון 5, ואז אמרתי להם, בואו נעשה משהו קטן כיפי כזה, מתיחה, לא משהו זה… פורים וזה. לא ניהלתי אותו, זה היה כנס פורים אחד הראשונים. ונערוך את הפרק האבוד של בבילון 5 וסטאר טרק. חשבנו שזה יהיה קליל. בדיעבד כל מי שיודע לערוך וידאו יודע שזה לקח שעות על גבי שעות על גבי שעות של למצוא את הקטעים הנכונים, במיוחד ורד טוכטרמן, וכך גררתי חבורה של אנשים שאחרי שהם ערכו את הפרק הזה היו חייבים לבוא לכנס, ולקחת חלק יותר פעיל בקהילה. הייתה גברת אחת צעירה שבאה במדים של קוראי המחשבות, הטלפתיים, של בבילון 5, גם אחי היה במדי הטלפתיים, והיא התעצבנה נורא שלא כתבנו שזה פרק שאנחנו ערכנו, היא עמדה בתור הרבה מאוד זמן כדי לקנות כרטיס לפרק האבוד של בבילון 5 וסטאר טרק שנגנז, ואז גילתה שזה משהו שאנחנו ערכנו, והיא באה לצעוק עלינו ואחי שחשב שהיא מאוד מאוד מרשימה, הלך וטיפל בה אישית, היום הם נשואים עם ארבעה ילדים. אחרי הקטע המטופש הזה יצא שעשיתי שני דברים מרכזיים, אחד זה הפכתי להיות מנהלת מתנדבים, באיזשהו שלב גם ניהלתי איזשהו כנס, הבנתי שלנהל כנסים זה לא אני, ניהלתי גם את אייקון 99 בדרך, זה היה סיוט מתמשך. הייתי בחרדה במשך 3 חודשים, פשוט כאילו, ילדה בת 17.5, אני זוכרת שהייתי בת 17.5 כי לא יכולתי לחתום על הביטוח, היה צריך להיות בן 18 פלוס כדי לחתום על הביטוח, כל השאר עשיתי. אורי אביב ואני ניהלנו מטעם האגודה ומהמועדון, והבנתי שזה לחלוטין באמת לא הדבר שאני צריכה לעשות והפכתי להיות מנהלת מתנדבים. במקביל הייתי בצבא באותה תקופה, או לפני או אחרי, לא, 17.5 ואז הייתי בצבא, ובזמן הצבא אמרתי אין לי זמן לנהל כנסים ואני גם לא רוצה את החרדה הזו, הייתי מדריכת נוער בצבא. הייתי מורה חיילת. יודעים מה הקשר בין מורה חיילת לחזיר ים? חזיר ים הוא לא חזיר ולא בים. מה שאומר, שהיו לי מדים אבל מה שעשיתי היה בבקרים לעשות כל מני פעילויות חברתיות בבתי ספר, עיתון שכבתי, מועצת תלמידים וכאלה כדי לעודד את הנוער בבית הספר, אחר הצהריים הדרכתי נוער, מאוד מעודדים מורות חיילות שיהיה להן פרויקט אישי, מאז כמובן דאגתי שבכל מקום שאני עובדת ו/או לומדת הפרויקט האישי שלי יהיה מדע בדיוני ופנטזיה. הפרויקט האישי שלי היה קבוצת נוער של חבר'ה חובבי מדב ופנטזיה, שנקראה התא ה רחובותי או ספיר – science fiction in Rehovot. התירוץ שלי היה שחובבי מדב ופנטזיה נוטים להיות ילדים עם הרבה מאוד ביישנות וחוסר ביטחון, כמו שאני הייתי נכנסתי הביתה, לסקטור 972, ולכן לעשות להם פעילות זה בעצם משהו שמאוד מקדם נוער, מאוד חשוב לקהילה, קבלתי על זה פרס מטעם חיל חינוך, על זה שאני כזה פרויקט אישי מוצלח. בפועל מה שעשיתי זה פעם בשבוע לעשות פעולה לאנשים שאני אשכרה מחבבת. עד היום יש חבר'ה שמחבקים אותי בכנסים כי הייתי המפגש הראשון שלהם עם הקהילה, כי הם היו ילדים בבתי ספר ברחובות ובאה מישהי עם מדים, ברשות, מטעם משרד החינוך, אז הרשו לי להיכנס לבית ספר וגייסה אותם לקבוצת נוער הזאת, ואז הבאתי אותם לקהילה, מה שאומר שהנה דם חדש. והייתי מנהלת מתנדבים, אמרתי אני מדריכת נוער והכול, אז התפקיד שהכי מתאים לי בכנסים הוא להיות מנהלת מתנדבים. אני יודעת איך מארגנים דברים (ספיר) יודעת איך מאתרים נוער ומנדבים אותו למקומות, רועים אותו למקומות, אז הייתי מנהלת מתנדבים, אני חושבת מהראשונות שהיו מנהלות מתנדבים יותר מפעם אחת, אחר כך זה נהיה דבר שעושים וגם בנינו איזשהו פרויקט קידום כזה, שמלהיות מתנדב אפשר להתקדם להיות אחראי משמרת, שגם היו עושים תפקידים בסגל, ומשם אפשר היה להיכנס לסגל. מזה נוצר מצב שמתנדבים הגיעו לא רק כדי להרוויח כרטיסים אלא הרציניים באמת התקדמו להיות סגל, והתקדמו להיות עמוק בתוך הקהילה וזה היה הבסיס של דם חדש. אחר כך אני עושה פסט פורווד כמה שנים שהייתי מתנדבת כמנהלת מתנדבים כולל עם תמר שהתחילה מלהיות מתנדבת, תמר רוזנטל אז והיום הרשקו, נציגתנו בלונדון, שגם הייתה מנהלת מתנדבים אגדתית, ובאיזשהו שלב, אני באמת עוברת כאן פסט פורוורד כמה שנים טובות, עבדתי כמנהלת דיגיטל והייתי מנהלת הדיגיטלי של גרף. הוצאת גרף יש לה כמה וכמה ספרי מבוגרים מצוינים, אבל עיקר הפעילות שלה הוא בקרב גרף צעיר, בקרב נוער, גרף הביאה לארץ את פרסי ג'קסון ואת ציידי הצללים וסדרות וספרים שהרבה אנשים אוהבים, ובתור מנהלת הדיגיטל של גרף שהיא גם אשת כנסים, היה מאוד אך טבעי שאקח את הקהילות מסביב לפרסי ג'קסון וציידי הצללים ומגוון הספרים של גרף ואעשה להם פעילויות בכנסים כי זה משרת את כולם: כנסים מקבלים דם טרי לשתות, לחדד את הניבים לשתות קצת דם טרי, וילדי פרסי ג'קסון ציידי הצללים וכן הלאה מקבלים הכרה עם עולם הכנסים והתפתחות לשם, ונעמי מקבלת כרטיסים חינם.
קרן: אהבתי שאמרת את זה כרטיסי חינם.
אהוד: מטרה נעלה.
נעמי: את יודעת מה הדבר הכי מאתגר בזה שיש לי ילדות בכנסים?
קרן: ספרי לי.
נעמי: זה לא זה שאני צריכה להיות סביבן רוב הכנס כי זה בסדר, אני גם ככה תמיד הייתי סביב איזשהם ילדים רוב הכנס, או מתנדבים או ילדי גרף צעיר וכן הלאה, אני רגילה. אני צריכה לקנות להן כרטיסים.
קרן: כן
נעמי: ברגע שנהיו לי ילדות כנסים שממש הולכות לאירועים בכנסים אני אשכרה צריכה לקנות להן כרטיסים, עשרים ומשהו שנה, מעולם לא רכשתי כרטיס. אני צריכה לעמוד בתור ולהזמין אותם בזמן. את יודעת כמה מהר הם נגמרים, כרטיסי ילדים באייקון?
קרן: כן!
נעמי: חוויה מאוד מטלטלת
אהוד: אחת הסיבות שהתחלתי להתחיל להרצות בכנסים זה כדי להפסיק לשלם.
קרן: בדיוק. אנחנו שנינו הרי מרצים המון שנים, יואב ואני מרצים, רגילים לכרטיסי חינם. כשהילדים עוד היו קטנים ברמת המנשא וזה העלימו עין, ואז ברגע שהם התחילו לעשות את הקטע של להסתובב לבד וגם לדבר, ופתאום אני צריכה לקנות להם כרטיסים…
אהוד: אם אנחנו נחזור לנרטיב, דברת על כנסים ואחד התפקידים שעשית בכנסים שמעניין אותי לשמוע עליהם מבחינת הפן הקהילתי, במשך כמה שנים ליווית את אורחי הכבוד של הכנסים. מאוד מעניין אותי לשמוע על זה, גם מהחוויות שלך, גם מהאורחים וגם איך הקהילה מתייחסת לאורחים ומה זה עושה לה.
נעמי: אז אני אתחיל משאלה דווקא לא מה ששאלת אבל משהו קרוב, ששואלים אותי הרבה, וזה איך מגיעים להיות בצוות אורחי כבוד. אני אלך להגיד משהו לא יפה, חמודים, מיתרונות הפז"מ. צריך להיות הרבה שנים ולקרוע את הישבן הרבה מאוד תפקידים בהרבה מאוד כנסים כדי להגיע למצב שאת אומרת אתם יודעים מה, אחרי לא יודעת כמה שנים בהנהלה, ו… שבע שנים או שש שנים כמנהלת מתנדבים, בכנס הבא אני רוצה ללוות אורחי כבוד, ושיגידו לך כן. אז כן, פז"מ, תעשו הרבה תפקידים קודם. עכשיו שאלת משהו, נכון, שאלת לגבי איך מתייחסים לאורחי הכבוד בקהילה.
אהוד: מהחוויות שלך מאורחי כבוד, וקצת מה קורה כשאורח כבוד מגיע לקהילה, איך הדינמיקה שם.
קרן: ואם יותר לי להוסיף לשאלה של אהוד, מי אורח הכבוד האהוב עליך ולמה זה דריל גרגורי.
נעמי: אני מצטערת קרן, זה טים פאוורס. ביי פאר
קרן: אני מאשרת פשוט כי זה היה הכנס האחרון שלא הגעתי אליו.
נעמי: אוקיי, שאלה שאלה. קודם כל, הדבר שהכי הפתיע אותי בלנהל אורחי כבוד, שהם במאה אחוז חלק מהקהילה. ניהלתי אורחי כבוד לפני הפעם הראשונה שהייתי בוורלד קון, שהוא מקבילת אייקון העולמי, הרוב מוחלט של סופרים שמגיעים משלמים בצורה מלאה על הכנס והם חברי כנס רגילים כמו כל אחד אחר. מסתובבים שם כמות אורחים מהסוג שהם אורחי כבוד באייקון, שהייתה יכולה לפרנס עשרות כנסים במקביל, והם חלק מהקהילה, תופשים את עצמם כחלק מהקהילה, הם חלק מהקהילה, הם מרגישים חלק מהקהילה, וכולם, מדריל גרגורי ועד לארי ניבן, הרגישו הכי בבית כשהם ישבו עם חבורת חננות והחליפו דעות לגבי למה עולם הטבעות כן או לא יציב, והאם בהשתנות האם אלכסנדר וסיאון היו ביחד או לא היו ביחד. דיון, אגב, שחזר מגוון פעמים במהלך הביקור של קרול ברג, והתפתח. זה היה מבדר מאוד. אבל זה לא הפודקאסט הזה. אז דבר ראשון שהפתיע אותי באורחי כבוד, זה שהם חשים את עצמם חלק מהקהילה, כולל לארי ניבן וכולל ניל גיימן. הם מחפשים את הארוחות, הם מחפשים לדבר עם חובבים, מאוד מוזר להם הקטע שמפרידים אותם, חלקם לא מאה אחוז אקסטרוברטים אז הם רוצים את הזמן לעצמם, את הגרין רום, את השקט, אגב, דבר שלא היה באייקון. הם היו צריכים, עם ניל גיימן, פעם ראשונה לחפש חדר פנוי שאין בו אף אחד אחר, כדי שהוא יוכל לשבת דקה. אבל הם לגמרי לגמרי חלק מהקהילה, וזה הייתה הנקודה שבה הבנתי שהקהילה של מדב ופנטזיה זה לא תופעה של אייקון ושל ישראל ושל… עשיתי עבודת מחקר פעם על הקהילה האינטרנטית בארץ ועל הקהילה הפיזית בארץ, זה לא תופעת מאוד ייחודית כאן, זה אינהרנטי בגנום של חובבי מדב ופנטזיה בעולם, כי הסופרים יהיו, משתתפים הרבה במה קורה בעולם, ועד כמה הם מרגישים חלק מהקהילה הזו. וככאלה, זה מאוד הפתיע אותי עד כמה הם רוצים לבלות עם חובבים, לשבת עם חובבים. לארי ניבן הרגיש הכי בנוח לאורך כל הכנס לא כשלקחנו אותו לכל המקומות הכי יפים בארץ, או במסעדות הכי טובות, אלא כשהוא ישב עם חבורת חובבים והחליף אתם מהלומות מילוליות בחיבה על ניטפיקינג של עולם הטבעת וכדומה. הכבוד החביב עלי היה טים פאוורס. כשחושבים על זה בדיעבד, סט האמונות והערכים שלו מאוד רחוק ממני. אשתו והוא קתולים רפובליקנים, אוהבי ישראל ברמה שכשבאתי לבקר בארצות הברית הבאתי להם סמלים של כומתות ישראליות והם… הם התרגשו עד דמעות. הם הביאו לחברים הקתוליים שלהם רגבי אדמה מארץ ישראל וכאילו… כאנשים, הם זוג האנשים המצחיקים ביותר, החמים ביותר, עם הסיפורים המופרכים ביותר. כשאשתו לייזה, כשהיא שולפת את כרטיס הרובאים שלה, ששוב, רחוקים מסט אמונותיי, ומסבירה איך היא הרחיקה מעל טים פאוורס חבורה של חוליגנים בזמן שהיא דורכת את השוט גאן ויורה שלוש פעמים באוויר כדי להבהיר להם שהיא לא צוחקת, וכולנו על הרצפה מצחוק… אלה היו חמישה וחצי ימים של מצב כפית מתמשך. לא היה סיפור אחד מכנסים בעולם, מדרך כתיבה של ספרים, לא משנה מה, שלא היה סיפור מצחיק, מלבב, מעניין, מרגש, הכול ביחד וכל אחד לחוד. ואם יש אורח כבוד שאני מוכנה לבלות אתו כל כנס, מתי שהוא רק ירצה, זה טים פאוורס. גם דריל גרגורי היה מלבב, ביותר, כשהוא היה בארץ הייתי בחודש כמעט תשיעי, שבוע לפני חודש תשיעי, אני והבטן הלכנו לנו ברחבי ירושלים על החומות, דריל כל הזמן, אתם יודעים כי הייתם שם, גררנו את אהוד שיבוא לספר לו דברים מרגשים על החומות, נכון? או שאתה התנדבת לבוא, אהוד, אני כבר לא זוכרת. אתה התנדבת לבוא, שניכם התנדבתם לבוא, שניכם ממש רציתם לבוא!
אהוד: כן, תכף אני אספר לך משהו על זה
נעמי: אז דריל נפלא אבל הייתי פרה-אוקיופייד עם שבוע אחרון של חודש שמיני, צירים מדומים, עם מה שבדיעבד הסתבר להיות אבן בכיס מרה, אבל באותו זמן כולם היו בטוחים שהוא צירים מדומים גם. אושר ושמחה.
אהוד: אני אספר לך סיפור קצר על דריל, ולמה שנינו כל כך אוהבים אותו. המפגש הראשון שלי אתו נוצר במיילים, כי תרגמתי שני סיפורים שלו, התייעצתי, ואז התחלתי לקרוא את הדברים שלו ונורא התלהבתי, ויום אחד בסביבות ההולדת שלי, אני מגיע הביתה, ומתא הדואר משתלשלת מעטפה, ואני כזה, אולי זו הוצאה שלחו לי משהו לביקורת, לאתר האגודה. אני מתקרב, אני רואה שהכתובת באנגלית, אני אומר לא הזמנתי שום דבר מאמזון, ואז אני עולה במדרגות, מגיע הביתה, אני פותח את המעטפה, בפנים יש את אחד הספרים, אחד הספרים שלו שאני מאד אוהב, בתוכו הקדשה.
נעמי: אווווווו
אהוד: אישית, ממנו. אני מתקשר לקרן ואני אומר תגידי זה קשור אליך איכשהו? היא סיפרה לי שהיא יצרה אתו קשר, ואמרה לו שאני… הוא מכיר אותי, אמרה שאני מאוד אוהב את הדברים שלו וזה… היא קנתה את הספר מאמזון, שלחה אותו אליו, הוא כתב הקדשה ואז זה נשלח אלי.
קרן: למעשה התגובה שלו הייתה: ברור שאני מכיר ומעריך את אהוד, הוא המתרגם הראשון שלי לעברית! כי אהוד תרגם את גוף שני הווה, כמה שנים לפני שפנדמוניום יצא. והוא היה סופר מקסים וגם היה קטע שהעברתי לו כסף בפייפאל וזה לא היה מספיק בשביל לכסות את המשלוח לארץ כי לא עשיתי נכון את אקסטרה תשלום על העמלות של פייפאל, והוא היה כזה לא, זה חלק מהמתנת יום הולדת שלי, זה מצוין, אמרתי לו… לא באנו לדבר על דריל, באנו לשאול שאלות קשות ונוקבות.
נעמי: ולהתפנגרל עליו מפה ועד הירח, תודו. איי מאסט סי, יש סופרים שהם יש או פחות מטאטא בישבן שלהם, אבל רובם הגדול תופשים את עצמם כחלק מהקהילה, ו… ויל פליי אלונג כל דבר.
קרן: זה מגניב. אני אגיד עוד דבר אחד על דריל ואז אני מפנה אליך שאלה, פשוט כי זה מתחבר למה שאמרת, כי דריל, הדבר הראשון שהוא עשה כשנכנסנו ביום הראשון של אייקון אתו, והוא הסתכל עלינו, והוא אומר, עכשיו אני מרגיש בבית.
נעמי: אוו. בדיוק. כנסים זה בית.
קרן: אז יש לי שאלה
נעמי: כנסים זה לפעמים זה הבית שלא ידענו שאנחנו מחפשים.
קרן: יש לי שאלה שאני קצת מרשה לעצמי לשאול, כי אני סבלתי בדיוק מאותה בעיה. בתור בחורה בת 16-17-18 שמגיעה לקהילה, שלפחות לפני עשרים שנה הייתה הרבה יותר גברית, והרבה יותר מבוגרת, אני אפילו לא לגמרי בטוחה לנסח את השאלה בצורה שלא תצא איומה ונוראה, כי זה כן הייתה תקופה טובה, אבל היא הייתה איומה ונוראה.
נעמי: אני חייבת לציין שבתור בחורה בת 16.5 הייתי אובליבוויס לחלוטין להטרדות מיניות. אני בדיעבד יכולה להיזכר בדברים שהיום אני קולטת כהטרדה מינית, אבל הייתי כזו קלולס וכל כך נרגשת מהעולם החדש המופלא הזה של החובבים שפשוט לא היה לי מושג ירוק. עכשיו יש דברים, יש לי סיפורים על מגוון אנשים שמאוד אהבו את החולצה המאוד צמודה של המדים שתפרתי לעצמי. לא היה לי ספנדקס, אבל כן… מגוון אנשים שהיו, לקח לי שנתיים להבין שאותו בן אדם מסתכל עלי מלמעלה, כל פעם שאני באה עם גופיה, ואומר לי נעמי אני מאוד אוהב את החולצה שלך וממשיך להסתכל עלי מלמעלה, ואני חשבתי איזה יופי, אני מקבלת מחמאה כל כך חמודה בגיל 16. לקח לי באמת הרבה זמן להבין שזה כזה גרוע. לפתח מודעות לנושא.
קרן: היום יש כמובן את צוות מניעת הטרדות מיניות.
נעמי: לא היה שום דבר כזה בסוף שנות התשעים.
קרן: לא. אבל את… אני קצת אומרת כדי לאשש את מה שאני מרגישה, אני מרגישה מאוד בטוחה כשהילדים שלי מסתובבים… גם כשהם הסתובבו לבד לפני עשר שנים. אני כן רואה שינוי מאוד לטובה בקהילה שלנו מהבחינה הזו, ולא רק כי התבגרנו.
נעמי: אני רואה שינוי מאוד לטובה בקהילה שלנו, שהפכה ל-55 אחוז נשים. אני חושבת שזה מתחיל בזה. כשאת ואני נכנסנו אל הקהילה, אהוד אני לא זוכרת מתי הצטרפת, אבל אני זוכרת את קרן מהתא החיפאי, אחרי שהקמתי את הרחובותי, והשתחררתי, הייתי חייבת להקים תא חיפאי, הייתי חייבת, כאילו… סיבה ותוצאה, סיבתיות, לחלוטין תקפה. אף סופר לא היה מהסס להשתמש בסיבתיות כזו. אני זוכרת את קרן מאז. היו תשעים אחוז בנים. וזה לא הייתה חברה… זה היה סוסג' פסט (חגיגת נקניקיות). זה היה, הייתי האדם הצעיר ביותר בוועד. במשך שנים הייתי בוועד האגודה, הייתי האישה היחידה בוועד. היום הוועד הוא 60-70 אחוז נשים, יו"ר הוועדה היא ליאת במשך שנים. אבל אז הייתי האישה היחידה בוועד, במשך כמעט עשור. חוץ מכשקרן ז"ל…
אהוד: אמבר
נעמי: אני חושבת שהיא הייתה הראשונה ואמרתי איזה כיף עוד מישהי, אז כן, זו הייתה קהילה מאוד מאוד גברית. היא הלכה והתבגרה ובצד התבגרותה היא הביאה גם הרבה נשים וזה שינוי מאוד מבורך בעיני.
קרן: אני גונבת לאהוד את השאלה הבאה ואז אני נותנת לאהוד לדבר, לשאול ליתר דיוק. הזכרת את התא הטכניוני ששם אנחנו הכרנו…
נעמי: הכרנו בפעם הראשונה, כי הכרנו שלוש פעמים אם אני זוכרת נכון.
קרן: כן?
נעמי: הכרנו בתא הטכניוני, הכרנו, אני לא זוכרת באיזה מפגש זה היה, באיזשהו בית קפה, או מועדון קריאה…
קרן: זה היה במפגש הראשון של מועדון הקריאה על מלחמה למען האלונים של…
נעמי: מלחמה למען האלונים, נכון, זה היה… מועדון קריאה הראשון.
קרן: נכון!
נעמי: ואז היינו בסגל משותף לפני שאני סיימתי סופית את תפקידיי בסגלים ואת היית באיזשהו שלב בסגל תוכן, ואז נפגשנו פעם שלישית והזכרת לי שבעצם נפגשנו פעמיים קודם. אז כן, תא טכנוני, הייתה לך שאלה.
קרן: כן, לא, ספרי רגע על התא הטכניוני, כי אני לא יכולה לספר על התא הטכניוני כי אני הייתי רק מאלה ששמעו שיש תא טכניוני והגיעו לתא אבל את הקמת אותו או היית מהמקימים שלו.
נעמי: כן. השתחררתי מהצבא. בצבא קבלתי פרס על זה שהקמתי תא ברחובות, אמרתי, מה יותר קלאסי מלהקים תא בעיר מגוריי. אני בתיכון לא אקים עכשיו תא, הספיק לי נוער שנתיים בצבא. אחי הגדול היה בטכניון, אמרתי, מגוון חברים שלו חובבי מדב ופנטזיה היו בטכניון, אז אמרתי יאללה, בואו נקים לנו תא, נעשה הקרנות, אז לא היה קטע כזה של זכויות יוצרים (צוחקת), כדי להקרין פרקים, פשוט הקרינו פרקים. ואז הקמנו את התא הטכניוני.
קרן: ואז היה מישהו בטכניון שהקים את התא הטכניוני כבת, כבן של…
נעמי: שלקח את התא החיפאי והפך אותו לתא הטכניוני. ואז זה נהיה התא הטכניוני. הכניסו אותו, אני זוכרת את העברת המפתחות, אמרו שיש להם חדר קבוע, כי פעילויות בקמפוס וזה, קחו, אני הלכתי מכאן ביי, אני בדיוק עברתי לאוניברסיטה בתל אביב, ללמוד תקשורת, לעשות סמינריון, פרו סמינריון ועבודה על מדב ופנטזיה כי אני כמובן לומדת תקשורת אם לא בשביל לא זה, ואז להפוך כל אחד מהם להרצאה, כי בשביל מה לעשות עבודות אם לא להפוך אותם להרצאה.
אהוד: אני חושב שבהמשך לדברים שאמרת קודם, התחלת לדבר על ההשוואה בין הקהילה של אז והקהילה של היום. דברת על הנושא, מספר נשים בקהילה. השינוי הזה, היינו שמחים לשמוע קצת על, איזה שינויים הקהילה עברה ב-26 שנים האלה, ואיך את רואה אותם.
נעמי: מעניין שאתה שואל, כי לא מזמן אני כבר לא זוכרת איזה כנס זה היה, אם זה היה 20 שנה לעמותה, לקחתי, זה מתקשר בדיוק לדיוננו לגבי לעשות עבודות באוניברסיטה בנושא מדב ופנטזיה, הסמינריון שלי, לסיום התואר בתקשורת, בסמינריון קהילות דיגיטליות, והנה אנחנו מתקשרים להתחלה, של מה זה הגדרה של קהילה, כי יש המון הגדרות של קהילה, דנתי בזה אקדמית לא מעט. אז הסמינריון שלי הייתה עבודת מחקר, שמשווה בין הקהילה הפיזית והקהילה האינטרנטית, שנעה בין פורום תפוז, פורום IOL ואז פורום וואלה. בואו, אנחנו לא בפייסבוק, אנחנו בלפני עשרים שנה, מה ההבדלים ביניהם, ואיך מוגדרת, מה עושה את הקהילה דיגיטלית שונה מהקהילה הפיזית, זה היה סמינריון על קהילות דיגיטליות. אז חקרתי את הקהילה אז, עשיתי שאלון, והקהילה אז, זה הנקודה שבה הבנתי שאני לא מכירה את כולם, אבל הייתי צריכה להבין את זה, כי הייתי בתחושה, לפני עשרים שנה, שאני פשוט מכירה את כולם, כל אחד ואחד מבאי הכנסים, אני מכירה לפחות ב… שם, או איזה… ואז התחלתי להעביר את השאלונים שלי, וגיליתי שאני לא מכירה את כולם. אז קודם כל הבדל ראשון, היה תחושה שיש קהילה מאוד מאוד ביצתית וסגורה של אנשים וכולם מכירים את כולם, לפחות במעגלים הפנימיים. היום אפילו בסגל לא כולם מכירים את כולם. אז היה את המחקר ההוא שעשיתי, שדיבר על היררכיות בעיקר של חובבות, כדי להגדיר קהילה יש כל מני הגדרות וכל מני מדדים. אחד הדברים היחידים שמדידים בקהילה הוא איך בנויות ההיררכיות של קהילה. אין היררכיה אחת. מיהם האנשים שנחשבים לצמתים, האנשים שיותר נחשבים במרכאות, לממסד האפל אם אנחנו הולכים לימי אז, אהוד מחייך וגם קרן, כי זה היה אנשים שהיו זורקים עליהם עטלפים אז, מי נחשב לאנשים שבראש ההיררכיה ולמה. מה עושה אותם בראש ההיררכיה. אל מול מי נחשב האנשים שבראש ההיררכיה בקהילה הדיגיטלית ולמה, כלומר מה עושה אותם ראש ההיררכיה. אני אתקצר לכם סמינריון מאוד ארוך, מפותל ואקדמי להפליא, באופן מאוד מפתיע, הקהילה הדיגיטלית הרבה יותר מעריכה את מי שנוגעים בכל מה שקשור לספרים. נכון שזה מפתיע שהקהילה הכתובה מעריכה את זה יותר מהקהילה הפיזית? והקהילה הפיזית כמובן שיותר מעריכים את ההיררכיה של שליטה על מקומות מפגש, הסגל בכנסים, אנשים שמנהלים תאים, אנשים שהם צמתים של, שיש להם שליטה מסוימת על איפה אנחנו נפגשים פיזית. נורא מפתיע. הקהילה הכתובה מעדיפה כתב, והקהילה הפיזית מעדיפה אנשים שיש להם… כל השאר… אה, הקהילה הפיזית יש לה יותר הערכה לסדרות וסרטים, והקהילה הכתובה מעריכה יותר ספרים מאשר סדרות וסרטים. אבל זה לא מובהק. זה כאילו מאוד גבולי היה המדד.
קרן: אני תוהה אם זה עדיין נכון?
נעמי: אז עשרים שנה אחרי, הלכתי ועשיתי איזשהו מחקרון השוואתי, לא בכלים אקדמיים אבל מחקרון קטן, וקודם כל מסתבר שבעקבות הרשתות החברתיות הפערים מאוד מאוד הצטמצמו, אנחנו קהילה שחיה במקביל, בקבוצות ברשתות חברתיות ובקהילה פיזית, והרבה מהצורה שבה אנחנו קובעים את הקליקות שלנו בתוך הקהילה הפיזית נקבעות לפי הקהילות שלנו ברשתות החברתיות. נכון ללפני שלוש שנים. אז אנחנו מאוד מושפעים מהקהילות האינטרנטיות שלנו, הן כבר לא נבדלות, יש קהילות שיותר מחבבות ספרים ומילה כתובה, יש קהילות שהרבה יותר מחבבות סרטים, עיבודים, קומיקס יותר, אבל זה תלוי יותר באיזה קהילה אתה. אם את מגיעה מקהילת בשורות טובות, אז כנראה שאת מאוד אוהבת את העיבוד של בשורות טובות בעיקר כי היא נוצרה אחרי העיבוד, ואת מחבבת גם סדרות וסרטים. זה לא תופס לגבי כל הקהילה. מצד שני, נכנסה היררכיה חדשה, שהיא מנהלי הקהילות האינטרנטיות. הם מעמד בפני עצמו. יש לא מעט כאלה, די נרחבים, והם נהיו מעמד בפני עצמו, שלא היו קיימים לפני עשרים שנה. היו שני פורומים, שלושה. וועד האגודה, סגל בכנסים, וזהו. לא היה יותר וועד אגודה, ועד מועדון חובבי סטר טרק, ואז ועד עמותה, וזהו. לא היו עוד. ומנהלי תאים. והיום מנהלי הקהילות הם מעמד בפני עצמו. אז ההבדל, אני יכולה לתת תשובה אקדמית למחצה לגבי ההבדל. רשתות חברתיות כמו כל מקום מאוד מאוד מאוד משפיעות על איך שאנחנו מתקהלים, גם בקהילות אינטרנטיות וגם בקהילות פיזיות, ולכן הן מאוד מצמצמות את הפער בין הקהילות הפיזיות לקהילות האינטרנטיות כי הן אותן קהילות. אותם אנשים מגיעים לאותם מיטאפים ומפגשים ומפגשים באייקון, מסתובבים באייקון בחבורות שלהם שגם להם אווטרים אינטרנטיים, אבל אין הרבה הבדל כי לכל קהילה פיזית יש גם קהילה אינטרנטית וההפך, כמעט. לא לכל קהילה אינטרנטית יש קהילה פיזית, אבל לכל קהילה פיזית יש קהילה אינטרנטית.
קרן: אני חושבת שזו התשובה הכי אקדמית שקבלנו פה לשאלה הזו.
נעמי: את מביאה מנהלת דיגיטל מזה עשרים שנה שעשתה את המחקר הזה באקדמיה שלה, מה את מצפה, מה יצא, קולה.
קרן: יש לי עוד שאלה אחת, אם זה בסדר, הבטחת משהו שרק את יודעת.
נעמי: אני יכולה לספר לכם שהקהילה תמיד במשבר. יום אחד כשליאת ואני עשינו, ליאת ואני היינו שתינו בתקופות לידה, כינינו את זה באיזשהו שלב תקופת לידה, כדי לא לקרוא לזה חופשת לידה כי זה היה הכול חוץ מחופשה. אז לקחנו לנו פרויקט ועשינו סרט על ההיסטוריה של עולמות, שנקרא "עולמות כרוניקה של כנס ידוע מראש", וראיינו באיזשהו שלב את הצמד רן בר זיק ואילן אמינוב והם נתנו את השפיל המשעשע של "הקהילה במשבר כל הזמן, הקהילה במשבר. הקהילה לא במשבר, אתם במשבר תטפלו בעצמכם". ואני יודעת את זה בעל פה כי ערכתי את זה, אז אני יודעת בעל פה את רוב הסרט. מאז תחילת ימי ההיסטוריה, מאז סקטור 972, מאז תחילת ימי האגודה, שנבחרתי ב-98 לוועד, לא היה שנה, חודש, שבוע, שבו לא הייתה איזושהי קהילה במשבר מאיזושהו סוג. היו כמובן משברים ענקיים שפיצלו את הכנסים לשניים, והיו משברים נוראיים שגרמו לכולם לריב עם כולם וכולם זוכרים את זה עד היום, וזרקו עטלפים וממסדים אפלים. מתחילת ימי הקהילה הקהילה במשבר. יום אחד אחרי הוורלדקון הראשון שלי שבו הסתובבתי עם הרבה מאוד סופרים כי זה היה אחרי שהייתי מנהלת אורחי כבוד כמה שנים, וצירפו אותי לאיזושהי קבוצה אינטרנטית כי אתם יודעים, כל קבוצה פיזית צריכה קבוצה אינטרנטית בימינו, צירפו אותי לקבוצה של סמופס (secret masters of fans) אנשים שפעילים ומנהלים קהילות חובבים, סיפרתי להם על המשבר המאוד קשה שבאמת היה לנו, המשבר הראשי של פיצול הכנסים, ולכולם, כולל כולם, כולל כולם, מכל חור בפינלנד, בכל עיירה בארצות הברית, בסקוטלנד, אירלנד, כל עיר גדולה בגרמניה, לכל אחד היה סיפור דומה.
קרן: וואו.
נעמי: כל הקהילות התפצלו לחובבי מדיה וחובבי ספרות. חובבי מדיה שיותר רוצים ללכת לכיוון של קומיקון, חובבי ספרות שרוצים ללכת לכיוון של וורלדקון, היו פיצולים כאלה בכל הקהילות, ואז בעלי שיחיה, שבאותו זמן היה חבר בחבורת מאלתרים בשם "למהבאתי" נסע לו לפסטיבל הפרינג' באדינבורו, ובא אלי אחר כך, אחרי שבוע שהייתי עם הילדות, כולו צוחק, בתור אחת המתנות שהוא הביא לי, היו שתי תוכניות. למה היו שתי תוכניות לפסטיבל הפרינג' באדינבורו, כי הוא התפצל! באדינבורו באותה שנה היו שלושה פסטיבלים. שניים מהפיצול הקודם ואחד לגמרי חדש מהפיצול הנוכחי. זה היה בדיוק אחרי כל הפיצולים שלנו באייקון, אחרי שנגמר המשפט והכול, וכל העניינים, אז אני רוצה לספר לכם, שכל הקהילות תמיד באיזשהו שלב במשבר, רובן רוב הזמן במשבר, ורובן התפצלו. אז הנה דבר שאני יודעת.
אהוד: תודה רבה מאוד.
נעמי: היה המון המון כיף.
אהוד: גם לנו.
נעמי: תודה שלקחתם אותי לטיול בשביל הזכרונות הזה.
קרן: תודה רבה לך.
אהוד: תודה למאזינות ולמאזינים.
נעמי: שיהיה לכולכם המשך יום מלבלב.
אהוד: להתראות.
קרן: תודה רבה שהאזנתם לנו, תודה רבה לאגודה למדע בדיוני ופנטזיה על התמיכה בפודקסט, לדותן צור על העריכה המרהיבה ולשחף מרגלית על התמלול. נשתמע בפרק הבא.