הסיכויים של Ancillary Justice לזכות בהוגו השבוע הם טובים מאוד. ספר הביכורים הזה של אן לקי, אופרת חלל המתאר אימפריה גלקטית בנקודת משבר, גרף כבר את פרס הנבולה, פרס המדע הבדיוני הבריטי, פרס ארתור סי קלארק ופרס לוקוס. הוא זכה לתשבחות רבות ולביקורות אוהדות. לדעתי זהו ספר טוב, שהגיע לו סופרת טובה יותר, ואנסה להסביר להלן למה כוונתי.

אחת הסיבות שהספר עורר תשומת לב כה רבה היא שמות התואר שבו. בניגוד לעולם שלנו, בעולם שלקי בונה בררת המחדל להתייחסות לאנשים היא כנשים. הגיבורה שלה, ברק, מתייחסת לכל הסובבים אותה כנשים, כפי שנוהגים כל מי שצמחו בתרבות של אימפריית ראדך (Radch) שממנה היא באה ובה מתרחש רוב הספר. הרעיון מעניין, אבל הביצוע שלו בעייתי בעיניי ולא משכנע. הסיבה העיקרית לכישלון זה היא התיאור הדל של התנהגות הדמויות בספר.

רוב הזיהוי המגדרי של הדמויות בספר נעשה בכינויי הגוף ("היא" או "הוא") שבהם מתייחסים לדמויות השונות, וזה בעייתי כי אין די בכך. בני אדם לומדים מינקות כמעט לזהות סוגי התנהגות מסוימים כ"גבריים" או "נשיים". הזיהוי הזה כה עמוק שכאשר אנו אומרים על מישהו שהוא "גבר נשי" הסתירה לכאורה הזו מובנת אינסטינקטיבית. מכיוון שהספר מסופר בגוף ראשון מפיה של ברק, מנקודת מבטה כל הדמויות אמורות להיות של נשים. אם לקי הייתה מתארת את ההתנהגות שלהן בפירוט לא היה לה מנוס אלא לגלוש לתיאורים שהקורא היה מזהה מיד כ"נשית" או "גברית". ההשפעה של זה הייתה הפרכה של ההנחה שכל הדמויות הן נשים.

נוסף לכך, תיאור כזה היה מונע מלקי את היפוך הגישה לחלק מהדמויות שהיא כופה עלינו מפעם לפעם. לעתים אנו מוצאים התייחסות לדמות על ידי מישהו שאינו בא מתרבות הראדך, ומבחין בין גברים ונשים, ולדמות שהתרגלנו לחשוב עליה כעל "היא" (בגלל ברק) פתאום מתייחסים כ"הוא". זה מטלטל את הקורא וגורם לו לחשוב מחדש על הדמות. תיאור התנהגות מפורט הנושא משמעויות מגדריות, היה מקשה מאוד על היפוכים אלה.

טבעה של המספרת הוא סיבה נוספת לחסכנות בתיאור הדמויות – ברק היא Ancillary ("שלוחה"). ה"שלוחות" האלה הן החיילים של הראדך – אנשים (בדרך כלל שבויי מלחמה) שאישיותם נמחקה והם הפכו לשלוחות של בינה מלאכותית, חלק מתודעה קיבוצית. ברק השתייכה ל"אחת אסק", אחת מן היחידות של הספינה, הבינה המלאכותית והתודעה הקיבוצית שנקראת "הצדק של טורן". ככזו, היא הייתה במידה רבה אמצעי פלט-קלט של התודעה הקיבוצית ודרך להוציא לפועל את ההחלטות והמשימות של הספינה. אפילו שֵם לא היה לה. היא ממוקדת מטרה, תשומת הלב שלה להתנהגות אנושית מוגבלת והיכולת שלה להבין התנהגות כזו מוגבלת עוד יותר. לזיהוי של אנשים כנשיות או גבריות אין משמעות כלשהי ל"צדק של טורן".

ההשלכה של השילוב הזה והאפיון הדל למדי של הדמויות היא שקשה לקוראים להזדהות עם הדמויות. קשה לנו להזדהות עם דמות נקודת המבט, ברק / אחת אסק, ה"שלוחה" מכיוון שהיא זרה לנו. במידה מסוימת זו בעיה של כל הדמויות הפוסט-אנושיות או הטרנס-אנושיות, הן רחוקות מדי מהחוויה האישית שלנו מכדי שנוכל למצוא "עוגן" רגשי להתחבר אליהן. ומכיוון שזהו טבעה והיא דמות נקודת המבט, קשה לה להעביר לקורא את המצב הרגשי של דמויות אחרות ולעורר בו קשר אליהן. אבל גם ללא בעיה זו דמויות המשנה, ברובן, פשוט לא מעניינות במיוחד. ההתנהגות שלהן צפויה למדי (אם כי היא מצליחה להפתיע את ברק עצמה, כמובן) ושבלונית למדי.

בעיה נוספת של הספר טמונה בארגון העלילה שלו. לקי אורגת יחד שתי תקופות בחייה של ברק / אחת אסק, המרוחקות זו מזו כעשרים שנה, פחות או יותר לסירוגין, פרק לכל תקופה. באף אחת מהתקופות האלה העלילה לא מתקדמת במהירות רבה, והמעבר הלוך ושוב ביניהן מאט עוד יותר את התקדמות העלילה ואת התפתחות הדמויות (שאינה רבה ממילא). רק אי-שם אחרי שלושה רבעים של הספר, כאשר העלילות מתמזגות, מתחילה התפתחות אמתית של העלילה הראשית של הספר.

לדעתי, אין סיבה טובה לפיצול העלילה כך. הסיבה היחידה שמצאתי לפיצול זה היא השילוב בסיפור של מאורעות מסוימים מן העבר הרחוק יותר, שניתן היה לעשות גם בדרך אחרת. עלילה לינארית, גם אם הייתה קופצת בזמן עשרים שנה באמצע הספר, הייתה מתארת טוב יותר את התפתחות הדמויות, בעיקר דמות המספרת. וההתפתחות הזו היא לבו של הספר, היא הנקודה החזקה ביותר בו.

כאמור, בבסיסו Ancillary Justice הוא אופרת חלל המתארת אימפריה גלקטית. אבל אופי האימפריה של לקי הוא המייחד את הספר הזה, ואופי זה קשור ישירות לתודעות הקיבוציות שהן גורמים חשובים מאין כמותם באימפריה של הראדך. עלילת הספר מתארת נקודת משבר שבה נתונה האימפריה, שהולכת ונבנית מזה מאות שנים. המשבר הזה עתיד להכריע בגורלה של האימפריה, תוצאותיו יקבעו אם תשרוד, ואם אופייה ישתנה מן היסוד. המשבר הזה משתקף בדמותה של ברק ובשאלה אם היא, והאימפריה כולה, יכולים לקבל את השינוי המכריע שעובר עליה. האם Ancillary , חלק מתודעה קיבוצית, יכולה להפוך לאדם בפני עצמה? האם אותו חלק יכול לקבל את האופי החדש הזה שלו כיחיד? האם אימפריה שנסמכה על תודעות קיבוציות כאלה כדי לבנות את עצמה יכולה לקבל שינוי כזה?

זוהי נקודה נוספת שבה מתגלה כוחו של הספר. הוא מציע מבט נוסף על הפוסט-הומניזם או הטרנס-הומניזם בתודעות הקיבוציות שלו, ובעולם שהוא בונה סביבן. פוסט-הומניזם כאן אינו הערת שוליים או קוריוז. בלעדיו, העולם המתואר בספר לא יכול היה להתקיים. נקודת המבט של הדמות המספרת לא הייתה יכולה להתקיים. אבל כתיבת דמות פוסט-אנושית שתוכל לעורר הזדהות היא תמיד קשה, ולקי לא מצליחה לעבור משוכה זו בהצלחה.

Ancillary Justice הוא ספר הדורש סבלנות. הוא דורש סבלנות כלפי הדמויות והעלילה ונכונות להשקיע בהן. סופרת טובה יותר הייתה יכולה, לדעתי, לשפר את שני המאפיינים המרכזיים האלה של הספר (ואולי אפילו היה די בעריכה מעמיקה יותר) בלי להקריב את החדשנות שבו. התמורה על הסבלנות היא עולם עשיר וחדש וזווית חדשה ומעניינת לבחינת של שאלת האנושיות, אבל לטעמי לא די בכך. על אף שהספר עומד בפני עצמו, הוא ראשון בסדרה וההמשך שלו, Ancillary Sword, עומד לצאת לאור באוקטובר. עם כל המעניין שיש ב- Ancillary Justiceקראתי אותו במידה מרובה כדי לצאת ידי חובה, ואני לא חושב שאקנה את ההמשך שלו.

Ancillary Justice
Ann Leckie
611 kb (Kindle Edition); 416 p. (Paperback)
Orbit Books, 2013