5.6.2056

0:30

הוא מביט בי בעיניים הטובות האלה שלו וזה יום ההולדת הכי טוב אי־פעם. ללא תחרות. אנחנו רוקדים – טוב, הוא רוקד, אני רק מניחה לעצמי להיות מובלת, והוא מוכשר כל כך שזה מרגיש כאילו גם אני יודעת לרקוד. הזרועות שלו חזקות ויציבות ואני מרגישה כל כך בטוחה, כל צעד זורם והכול פשוט מושלם. הוא מספר לי סיפורים מחייו, ואני יכולה לראות בעיניו את השמחה כשאני שואלת שאלות: נתנו לך בסוף סלט תפוחי אדמה? הסצנה הזו לא עשתה אותך רעב? כמה פעמים היית צריך לצלם את שובר השיניים עם הרעל לפני שהצלחתם כולכם להגיד הכול נכון? מה היה הסרט האהוב עליך – שאלה נדושה, ברור, אבל רציתי לדעת וזה יום ההולדת שלי ואני יכולה לשאול מה שאני רוצה והוא עונה בכיף. ביום ההולדת שלכם תחשבו על שאלות מקוריות יותר. בכל אופן, הוא בבירור נהנה מזה שאני מכירה את הסרטים שלו טוב כל כך, בגילי, ומההתרגשות שהנוכחות שלו מעוררת בי. דני קֵיי! התשובה האולטימטיבית לשאלה עם איזה סלבריטי, חי או מת, הייתם רוצים לאכול ארוחת צהריים – באחריות. דני קיי, כאן, איתי, זרועותיו מקיפות אותי, מפטפט ומתבדח איתי בקלילות ובחן בהם הוא תמיד עשה הכול, והאם נדמה לי או שהוא מצמיד אותי אליו רק טיפה יותר הדוק ממה שהכרחי? שהחיוך שלו עמוק וחם כשהוא מביט בי? שגם הוא, כן, גם הוא, לא רוצה שייגמר? רגע לפני חצות אנחנו יושבים על הספה שלי, מוקפים בקופסאות ריקות של פיצה וגלידה, והוא לוקח את ידי בידו ורוכן אליי והעיניים שלו פוגשות בשלי והרגע מתארך אל האינסוף בעודו מתקרב, לאט, אני יכולה להריח את השׂיער שלו, לחוש בחום הנודף מעורו, כל סנטימטר בעורי מעקצץ, אני עוצמת עיניים ושפתיו מחליקות כנגד שלי, מותירות עליהן טביעה של חום ורכות כשהוא נעלם.

עוד יום הולדת נגמר.

אני פוקחת את עיניי. הסלון ריק, רק אני וקופסאות ריקות של גלידה. אני אפילו לא בטוחה לחלוטין שלא דמיינתי את כל העניין. דני קיי! כאן, איתי, ככה, כאילו היינו החברים הכי טובים, מתנהג כאילו הייתי הדבר הכי טוב שקרה לו השנה ולא להיפך! זה קשה כשהפרסום שלך דועך – הוא לא אמר לי, יש לו טאקט רב מכדי לדבר על דברים כאלה, אבל יכולתי להרגיש בזה. יצא לי כבר להזמין לימי הולדת עגולים מפורסמים שעדיין בשיאם, כאלה שצריך להזמין שלוש או אפילו חמש שנים מראש כי הם כל כך עמוסים, כאלה שצריך – באופן לא רשמי כמובן – להיכנס לתור עוד לפני שהם מתים. הם באים, יושבים על הספה שלך בעייפות, בעיניים כבויות, עונים על שאלה פה ושם במבט של למה-אתם-לא-יכולים-לתת-לי-לנוח-על-משכבי-בשלום. אז יש לי חדשות עבורכם, חבר'ה. עוד כמה שנים יהיה כאן דור חדש עם הכוכבים שלו, מספר ההזמנות ילך ויקטן, ואתם תגלו שלא כל כך נעים להרגיש ששכחו אתכם. שמישהו צעיר שהכישרון שלו לא מגיע לקרסוליים שלכם עובד כל יום, ואתם יושבים לכם שם ב… גן עדן? אסור לשאול על זה, זה בכללי השימוש, אז יאללה, נגיד שגן עדן. מה שלא יהיה שם לאחר המוות. בכל מקרה, אתם תמצאו את עצמכם יושבים לכם שם ונמקים משעמום ורק מתגעגעים לימים שבהם יכולתם לשבת כאן איתי על הספה שלי.

העולם כמעט שכח את דני קיי. עוד כמה דורות והוא יישכח לגמרי. היום הזה, עכשיו, שלנו, היה יום של התרסה מול השכחה, ההיעלמות, וזה נותן איזו אנרגיה מיוחדת, אי־אפשר לתאר, וברצינות, אין אף אחד שהייתי מעדיפה לבלות איתו. כל הטרנדים המודרניים האלה לא משתווים לכישרון שלו – שחקן וזמר ורקדן וקומיקאי ו… וזמין בהחלטה של רגע. אז בסדר, כשאספר על יום ההולדת שלי מחר במשרד רוב האנשים לא יֵדעו על מי אני מדברת. אז מה. היום שלי היה מושלם, וממילא חצי מהם הם מהאנשים המשעממים האלה שמבלים כל יום הולדת עם סבא או עם סבתא. אני בחיים לא אבין את זה. פעם בשנה יש לכם הזדמנות להתחכך בגדוּלה, ואתם בוחרים לבזבז אותה על סתם אנשים רגילים? איפה הדמיון שלכם? עוד יתרון של סלבריטאים מדור קודם: התמחור שלהם הרבה יותר סביר. לא שאכפת לי לפנק את עצמי פעם בשנה, זה היום המיוחד שלי, בכל זאת, אבל כל מה שאני אומרת זה שמה שמקבלים עבור המחיר שמשלמים הרבה יותר שווה. חמישה מתוך חמישה כוכבים, בקיצור. מומלץ ממש. לא תתאכזבו.

5.6.2057

0:05

פרד אסטר מלא בעצמו כאילו הוא מת שלשום. כאילו, עשית כמה סרטים בשנות השלושים ואתה יודע לרקוד, בוא תעוף על עצמך. בקושי ריקוד אחד הוא רקד איתי, וכל הזמן בפרצוף כזה של ג'ינג'ר-רקדה-יותר-טוב. כאילו אני חייבת לו משהו – אני הורדתי אותו, לא להיפך. שילמתי עליו כסף טוב, שברצינות יכולתי כבר לזרוק לפח וזהו. אל תזמינו אותו, חבל על הכסף שלכם. שיירקב בגן עדן. עם כזה שירות, לא פלא שהם בקשיים כלכליים שם. כן, כן, אני יודעת, לא ציפו לכל כך הרבה בני אנוש בתוכנית המקורית, וואטאבר. הפתרון שלהם די מבריק, אני חייבת להודות – גם מייצר להם הכנסה קבועה נוספת וגם מעיף די הרבה תושבים לעולם הזה בכל יום. בכל זאת, בכל רגע נתון להמון אנשים בעולם שלנו יש יום הולדת… שתי ציפורים במכה. אבל אם הם לא יתחילו להתאפס על האנשים – הרוחות? – שלהם, גן העדן די מהר יעלה על גדותיו, ולא משנה כמה הם תמיד דואגים להיצע שמתאים לכל כיס ולשפע של מבצעים. אין מה להשוות למה שקיבלתי שנה שעברה. ממש התדרדרות. לא יצאתי מרוצה בכלל.

5.6.2058

0:15

אז אחרי הפיאסקו של שנה שעברה, הציעו לי פיצוי – קומבו של שניים במחיר אחד. חמודים, לורל והארדי. יש להם מין קצב כזה, רואים שהם יחד כבר יותר ממאה שנה. זה מקסים. רק מה, לפעמים הם כמעט גורמים לך להרגיש כמו גלגל שלישי, כאילו את מפריעה להם בזה שאת שם. באתם לעבוד חבר'ה, לא? בקיצור, היה חביב, אבל לא ממש הרגשתי רפרוף כנפי מלאכים בבטן.

5.6.2059

0:05

זו הפעם האחרונה שאני מזמינה מישהו שמת לפני פחות מחמישים שנה. שנים שאני מחכה שדיוויד בואי יהיה זמין בתאריך שלי – ומה אני אגיד לכם, לא שווה את ההמתנה. איש כוכבים? בקושי כוכב אחד, עם המבטא האנגלי המפונפן שלו וכולו מדיף תחושת קבר רדוד. בקושי הספיק להתרגל להיות מת לפני שהתחילו להוריד את המתים, ומסתכל עלייך כאילו את אשמה. אני שילמתי עליו סכום נאה מאוד, שלא תראו אותי ככה. מתה על המוזיקה שלו. חסכתי בשבילו – הוא בטח לא היה במבצע. אז תשמעו, הוא צריך להיות. אני לא מאמינה שהוא עלה פי שבע מדני קיי. פי שבע! לא קיבלתי אפילו שביעית מהחוויה. איפה מוסר העבודה שלו? וזה לא רק הוא – כל הטריים, כולם כל כך בינוניים. מה נסגר? מה, לא הזמנתם אף פעם אף אחד? אתם לא יודעים מה הקהל רוצה? אבל לא אני – אני עוד אתקדם בחיים, אתם תראו. אנשים עוד ישמעו עליי, אתם לא תתפסו אותי נחה בקבר, לא ולא. כל האנשים שאין להם זמן עבורי עכשיו יעמדו בתור בשביל יום אחד איתי. ואני אעבוד כל יום, יש לי מוסר עבודה. גן עדן יתפרנסו ממני יפה, אין שאלה בכלל. ואני לא אזלזל, אני אקדיש לכל אחד תשומת לב, ממש כמו דני קיי. שבאמת היה מהמם שאין דברים כאלה. לא כמו המתים של היום.

5.6.2060

3:00

חוויית יום הולדת מעולם אחר – היום הפסדתם לקוחה. שגן עדן יקרוס לתוך עצמו מרוב אנשים, מצידי, אני לא אבלה עוד יום הולדת אחד ככה. אני לא יודעת מה אתם עושים להם שם ששוחק אותם ככה, אבל אפילו המתים הכי מקסימים הופכים אצלכם לזומבים כבויים בסוף. אני לא יודעת מה עשיתם לדני קיי, הורדתי אותו בעבר, אני יודעת איך הוא היה, וזה לא היה זה. הוא פשוט לא היה עצמו.

לא יכול להיות שהוא אפילו לא זיהה אותי.

ביזיון.