מניסיוני, לא מוצאים בכל פינה אנימה משוחקת ומבוימת היטב. אנימה שבנוסף לכך גם מאוירת ממש טוב, מלהיבה בסצנות האקשן, ולסיפור שלה קנה מידה אפי – זה כבר משהו שכל גיק ירצה לבדוק. אם בנוסף לכל זה היא מצליחה גם באמת לרגש, זו לא פחות מיצירת מופת.

אקסלבניה היא כל אלה, אבל ה"בעיה" היא שזו לא אנימה על פי ההגדרה הטהורה. היא לא יכולה להיות, כי היא סדרה אמריקאית. אומנם היא נראית ממש כמו אנימה, והיא אכן מבוססת על סדרת משחקי הווידאו היפנית בעלת אותו השם (אם כי העלילה אינה עיבוד ישיר של אף אחד מן המשחקים), אבל כמעט כל מי שיצרו את הסדרה הם אמריקאים, כולל הכותבים, הבמאים, האנימטורים והמפיקים.

לרובנו סביר להניח שההפרדה הזו לא מאוד קריטית, כי אנו שופטים כל יצירה בזכות עצמה ולא לפי תוויות. ובכל זאת אם אתה חובב אנימציה, אז למצוא סדרה באמת איכותית שמתאימה למבוגרים זה בעיקר עניין של סינון אם מביטים מזרחה, בעוד שבמערב צריך ממש להתאמץ כדי למצוא משהו שבכלל מתקרב.

לכן אולי לא מפתיע שהסדרה בחרה לקחת השראה כה רבה מסגנון האנימציה של יפן. היא בחברה טובה, אחרי הכול (זוכרים את אווטאר?).

סיפורנו מתחיל בוולאכיה העתיקה (ברומניה של היום), זמן ומקום שמכל בחינה מגלם את מה שאנחנו חושבים עליו כאשר אנו שומעים את המונח "ימי הביניים". רוב האנשים בנסיכות הם איכרים שחיים בעליבות ובעוני והאלימות נוכחת בכול, והכנסייה מדכאת בנחישות כל סטייה מהנורמה, בין אם היא התנהגותית, דתית או אתנית.

ליסה, עלמה מבריקה וסקרנית, נחושה להרחיב את אופקיה וללמוד איך העולם באמת עובד, ולכן היא הולכת בעקבות השמועות לאדם היחיד שיוכל לעזור לה- ולאד צפש, הלא הוא הערפד האימתני ביותר בעולם, דרקולה (שגראהם מקטאוויש מעניק לו את קולו). במקום לעשות ממנה סעודה כפי שהוא, וכל מי שמכיר אותו, היה מצפה, דרקולה לא רק משתכנע ללמד אותה, אלא גם מתאהב בה.

אבל לצער הזוג המאושר, אושר הוא דבר חולף בעולם של קאסלבניה. כאשר הכנסייה שורפת את ליסה על המוקד בעוון כישוף (בעוד שלמעשה רק ניצלה את הידע המדעי המתקדם של בעלה), דראקולה נשבע לנקום בכל המין האנושי.

רוב העלילה מתמקד במאבקם של כמה גיבורים לא סבירים להביס את דרקולה וצבא המפלצות והערפדים שלו. בין הדמויות המרכזיות ניתן למצוא את טרבור (ריצ'רד ארמיטאג'), נצר אחרון למשפחת בלמונט, ציידי מפלצות ידועים, שבעקבות השמדת משפחתו נראה כאילו הוא מוכן להעביר את שארית חייו בשתייה וקטטות בבארים; סיפה (אלחנדרה ריינוזו), קוסמת רבת עוצמה בעלת אידיאלים (או נאיביות) שמאזנת את הציניות של טרבור; וחבר שלישי שאותו מגלם בקול ג'יימס קאליס, ושאת זהותו לא אחשוף כרגע כדי להימנע מספוילרים. נאמר רק שאותו חבר שלישי מרגיש שיש לו אחריות אישית לעצור את האיום.

העונה הראשונה, שמונה רק ארבעה פרקים והיא בעיקר הקדמה, אולי נראית בתחילה כקלישאתית, או לפחות לא פורצת דרך, באופן שבו היא מבססת את הדמויות (ידיד שלי תיאר אותה כ"יותר סרטון של משחק Castlevania מוצלח מאשר סדרה אמיתית"), אבל המשחק מספיק טוב בשביל שזה לא באמת יפריע. די מהר, גם הדיאלוג חושף את הייחודיות והקסם שלו. אני אהבתי במיוחד את המונולוגים שמדי פעם פולטים שדים לכאורה-אקראיים, אבל יש הרבה הברקות אחרות. במהלך העונה נפגשים הגיבורים שלנו, ומגנים על העיירה טרגובישטה מפני יצורי הלילה.

העונה השנייה ארוכה פי שניים (שמונה פרקים), ובה בנוסף לגיבורים שהכרנו, נקודת המוקד עוברת לדרקולה, הערפדים שבשירותו ואשר זוממים נגדו, ובני הברית האנושיים שלו.

ככל שמערכות היחסים בין הדמויות השונות (לא רק אלו שהוזכרו כאן) מתפתחות, נחשפת גם הרגישות של הכותבים, שאולי תפתיע אנשים שמצפים יותר לאקשן ואימה. למרות האפלה, הן המילולית והן המטאפורית, שהעולם שרוי בה, אי אפשר לטעות באהבה ובאמפתיה שיש ליוצרים כלפי הדמויות שלהם, איכות נדירה מדי לטעמי ברוב יצירות הז'אנר. לעיתים אני מרגיש שגם כאשר אני נתקל בדמות בדיונית שאכפת לי ממנה, ליוצר לא אכפת. או שאכפת לו מדברים אחרים, או שהוא פשוט לא מקדיש מספיק זמן ביצירה שלו לבחינה מקרוב שלהן. לא כך בקאסלבניה. שם, רגשות הם תמיד דבר משמעותי ובעל השלכות, גם במקרה של דמויות שנראות דו-ממדיות או לא משמעותיות בתחילה.

זו הסיבה שבסוף העונה השנייה אנחנו לא רק מריעים לדמויות ומתלהבים מהן, אלא גם דומעים, ביחד איתן.

העונה השלישית (והאחרונה עד כה) מצליחה לשמחתי, לאורך רובה, לשמור על המומנטום, חוץ ממעידה אחת או שתיים. העולם של הסדרה ממשיך לגדול ולעניין, וגורם לי לרצות לראות עוד מהסיפור.

לסיכום, מומלץ בחום. רק שימו לב להגבלת הגיל. קאסלבניה היא סדרה רוויה בסצנות מין ואלימות גרפיות מאוד.

יוצר: וורן אליס
בימוי: סם דיטס, אדם דיטס, ספנסר וואן
קולות: ריצ'רד אמיטג', ג'יימס קאליס, אלחנדרה ריינוסו ואחרים
הפקה ופיתוח: אדי שאנקאר
נטפליקס, 22 פרקים בשלוש עונות (נכון לכתיבת ביקורת זו), עונה ראשונה – 2017