האופוריה הפסיכדלית של שנות השישים באה אל סיומה ושנות השבעים האגוצנטריות כבר היו בשיאן כאשר ליאונרד מוגל, עורך מגזין ההומור האמריקאי הפופולארי The National Lampoon ביקר בפריז כדי לקדם את מכירת המגזין ההומוריסטי שלו בצרפת. בעודו עובר בין דוכני העיתונים בפריז קפצה לעיניו תמונת שער מצוירת של מגזין ובה אישה חמושה ומשוריינת עומדת, חשופת חזה (ענק כמובן), ולרגליה דינוזאור שחוט, כשברקע נוף פראי ומסתורי. בלי לחשוב פעמיים מוגל קנה את המגזין ונדהם לגלות אסופה של סיפורי קומיקס בעלי תוכן בוגר, חתרני, פנטסטי לחלוטין, גובל בפורנוגרפיה ופורץ דרך מבחינה אומנותית. בתוך זמן קצר הוא יצר קשר עם עורכי המגזין, שנקרא Métal hurlant ("מתכת מייללת" בצרפתית). העורכים היו חבורה אקסצנטרית של אנשים – שני אומנים מדהימים אך מופרעים לחלוטין, ז'אן ז'ירו (הידוע בכינויו Moebius) ופיליפ דרייה, סופר חרמן בשם ז'ן פייר דיו שכתב באותה תקופה תסריטים עלובים לתכניות טלווזיה זולות ואיש מכירות מושחת ששמו ברנרד פרקס. תוך פחות משנתיים חלק גדול מגליונות המגזין תורגמו לאנגלית והופצו על ידי מוגל בארצות הברית בשם Heavy Metal. המגזין נמכר כמו לחמניות חמות בארצות הברית והגיע לתפוצה של רבע מיליון עותקים שנמכרו בכל חודש במשך שמונה השנים הראשונות לפרסומו (לאחר מכן הוא פורסם רק פעם בחודשיים). מה שייחד את המגזין היה האופי הכפול שלו – מצד אחד רוב הסיפורים המופיעים בו מלאים בעירום מוקצן, באלימות קשה ובתכנים מיניים בוטים ומפורשים, מצד שני מרבית הסיפורים כללו תוכן פנימי פילוסופי, ביקורתי, שאתגר את הקורא במורכבותו. אחד מהסיפורים המורכבים ביותר במגזין התפרסם כשש שנים לאחר שהמגזין התחיל לצאת לאור.

בשנים 1988-1980 פורסמה במגזין נובלה גרפית שאוירה על ידי ז'אן ז'ירו ונכתבה על ידי אחד מהבמאים המסתוריים ביותר באותה תקופה – אלחנדרו חודורוסקי. באותן שנים חודורוסקי היה ידוע בעיקר בגלל הסרט הניסיוני והמיסטי שהוציא ב-1973 ההר הקדוש (The Holy Mountain), שהפך לפופולרי לאחר שחברי הביטלס היללו אותו ואף עזרו בהפקתו. למרות זאת, חודורוסקי היה מדוכא באותן שנים. במשך חמש שנים הוא ניסה לקבץ אומנים, שחקנים ומוזיקאים כדי ליצור הפקה ענקית של חולית – ספר המדע הבדיוני המונומנטלי של פרנק הרברט שיצא לאור ב-1965. התוצאה הייתה תסריט בגודל של שני ספרים עבי כרס, הבטחות ריקות של אולפנים וחודורוסקי אחד מתוסכל שחלומו נגנז. למרות זאת, התוצר המיידי של ההפקה שלא יצאה אל הפועל היו גרעין של סיפור שצמח במוחו הפנטסטי של חודורסקי, וקשר קרוב שהוא יצר עם ז'אן ז'ירו, אחד מהאומנים איתם חודורסקי יצר קשר כדי ליצור את האווירה המיוחדת של העולם הפיאודלי/מיסטי/טכנולוגי של הרברט. גרעין הסיפור הזה יהפוך תוך זמן קצר להיות האינקאל (The Incal) אותו סיפור גרפי שפורסם במגזין Heavy Metal במשך שנים רבות, ושאליו נוספו המשכונים, קדימונים וסדרות-בת שיצאו בעקבותיו, ושפיתחו את מה שנקרא לימים ה-Jodoverse – עולם המדע הבדיוני הייחודי של אלחנדרו חודורוסקי.

על פניו האינקאל מספר סיפור פשוט על חברה עתידנית ודקדנטית. בחברה זו האצילים והעשירים חיים לנצח באמצעות מעבר לגופים שריריים, חסונים ובריאים כאשר גופם הנוכחי הפך לזקן, שמן וחולני מדי. עשרות אלפי כוכבים מיושבים בידי בני אדם כאשר על הכל שולט/ת הקיסר/ית – עובר הכולל גבר ואישה מחוברים בגבם אשר חי בביצה מלאה במי שפיר. הגלקסיה עליה שולט/ת הקיסר/ית נמצאת תחת איום מתמיד מצד מרידות רבות היקף המכוונות כלפי הקיסר/ית ומצד ארגונים פוליטיים שונים הנאבקים זה בזה ואשר איזון עדין ושברירי מונע מהם להרוס אחד את השני. בנוסף, גזע של חייזרים לוחמים בשם ה"ברגים" (Bergs) מתחיל בפלישה איטית לפרברי האימפריה הגלקטית.

גיבור הסיפור הוא בלש פרטי דרג ז' בשם ג'ון דיפול שחי, יחד עם חיית המחמד שלו, שחף עשוי בטון בשם "דיפו", בקומות התחתונות של עיר מנוונת בה האצילים חיים מעל האדמה והשכבות החלשות חיות בצפיפות בבור ענקי הממשיך עד גלעין הכוכב. בתחילת הסיפור ג'ון מוכה, נרדף ומושלך מגובה רב לתחתית עיר הביבים בה הוא נמצא, לאחר שבערב הקודם הוא אבטח אצילה שבאה לבלות במועדון לילה פרוע. לאחר שנכשל במשימתו בצורה קשה הוא מוצא עצמו נרדף במנהרות האוורור הטחובות של העיר על ידי ראש ארגון פשיעה . בתוך המנהרות, יצור נרדף וגוסס מעניק לג'ון מתקן קטן דמוי מצית. היצור מתגלה כאחד מה"ברגים". בעקבות קבלת המצית ג'ון הופך למטרה עבור קבוצות רבות שנלחמות זו בזו ומנסות להשיג את החפץ שג'ון קיבל – הסיבה למצבו של ג'ון בתחילת הסיפור. כדי להסתיר מהם את החפץ גיבורנו נאלץ לבלוע את המצית המכיל פירמידה זעירה, לבנה וזוהרת. למעשה נכנס לתוך ג'ון כוח בריאה עליון בשם "האינקאל" שג'ון איננו מודע אליו. במקביל מצטרפת לג'ון קבוצה של בני לוויה מוזרים: רוצח שכיר ששייך למסדר מתנקשים מיתי ובנו האנדרוגיני והקוסמי; אשה מסתורית ויפהפיה בשם אנימאה המבינה יותר מכולם מה הוא האינקאל באמת; אחותה התאומה של האשה המשמשת מלכה של כנופיה מסוכנת; ואיש זאב חייתי שהוא גם מאהבה של המלכה. כולם יצטרכו לשתף פעולה כדי להציל את היקום מכוח אפל שהוחדר ללב הגלקסיה על ידי כת טכנולוגית המנסה לשים את ידיה על האינקאל כדי להשמיד את כל החיים ביקום.

תפיסתו המיסטית של חודורוסקי מופיעה באינקאל בצורה שבה הופיעה בסרט ההר הקסום. תפיסה זו מתמקדת בממד הסמלי שיש לחוויות המקיפות אותנו – כל חוויה הופכת לתמונה אסתטית שהאדם יכול להשתמש בה מאוחר יותר כדי לתת לו כוח להתמודד עם המציאות חסרת ההיגיון של העולם המנוכר שסביבנו. כמו בההר הקסום, גם ברומן הגרפי הזה הממד הסמלי מתקשר לקלפי הטארוט (בגרסה של ריידר-וייט) ולכוחם להעניק משמעות ועוצמה. למשל ג'ון דיפול הופך להיות ג'ון The fool (השוטה) – הקלף הראשון בארקאנה הגדולה של קלפי הטארוט, שלפי פרשנים רבים מסמל את האדם המחליט לצאת למסע של גילוי עצמי למרות שהחברה הסובבת אותו מגדירה אותו כהזוי וכשוטה משום שיצא למסע זה. העיצוב של ז'ירו מכניס את המוטיבים החבויים של קלפי הטארוט לתוך הדמויות אותן פוגש ג'ון. התאומה של הנסיכה אנימה, המלכה, מעוצבת כמו קלף "הכוהנת הגדולה", סצנות האהבה בין ג'ון לאנימה מעוצבות כמו קלף "האוהבים" של הטארוט והילד האנדרוגיני של המתנקש נראה בדיוק כמו הילד בלב המעגל של קלף "העולם". במובן זה, יש משמעות סמלית לכל מפגש בין ג'ון לסביבתו כאשר הוא מתכחש ליצריו השפלים ולאופי האנוכי שלו עד שלבסוף הוא מחליף את הילד והופך לאחד עם היקום (העולם).

בנוסף לדמיון האסתטי בין קלפי הטארוט של ריידר-וייט לציוריו של ג'ירו, דמיון הרומז על המסע הרוחני לגילוי עצמי אותו עובר הגיבור, יש דיסוננס משמעותי בין המרחבים אותם עוברים הגיבורים במסע לבין היעד אליו הם שואפים להגיע – דיסוננס הקשור אף הוא למסע הרוחני הגלום בסיפור . סצנה יכולה להתחיל בנוף של מרחבים עצומים של זבל ופסולת אורגנית, דם וגופות קרועות, ומתוך אותו נוף יופיע אובייקט שכולו יופי זוהר. יופי זה יכול להתממש בדמותה הקורנת של אנימה הרוכבת על עכברוש מטונף וענקי, בעיר תת-מימית חמימה ומזמינה הנמצאת באוקיינוס עויין לכל צורת חיים אנושית, בפירמידה מפיצת זוהר שמפציעה בלב זירת גלדיאטורים מלאה גופות או בקומפלקס תת-קרקעי שכל כולו ניקיון ואלומות אור הנמצא בלב מזבלה ענקית. דיסוננס זה נמצא גם בדמותו של ג'ון דיפול עצמו אשר לעתים מוצגת בצורה גרוטסקית ומכוערת ולעתים מופיע כגיבור נאה טיפוסי של סרטי פעולה משנות ה-80. עיצובים אלה מזכירים לעתים סצנות מההר הקסום, שבו הדמות המרכזית של הסיפור, אדם כחוש דמוי ישו, מופיע לעתים כסמל האנוכיות והגועל – הוא שולה גושי זהב מתוך הצואה שלו, למשל, או מוכר את גופו שישמש תבליט לאייקונים מסחריים של ישו – ולעתים מוצג כאדם המוותר על הכל כדי להמשיך במסע לגילוי ההר הקדוש. הניגודיות הגרפית-מרחבית המופיעה באינקאל מסמלת את הרצון להגיע להארה רוחנית הנמצאת בתוך עולם חומרי ומטונף.

למרות שג'ון מציל בסוף את העולם (ולמעשה בורא עולם חדש) הוא לא מקבל את הזכות לחיות בו כמו שאר האנשים שהציל. האינקאל מסרב לתחינתו של ג'ון להתחבר לעולם, הוא קורא לו "העד הנצחי" ואומר לו שהוא חייב לחיות שוב את חייו הקודמים כדי "ללמוד לזכור". בעוד ג'ון מוצא את עצמו שוב בנקודת הפתיחה של הסיפור כאשר הוא צונח לתחתיתה של העיר העלובה – הוא חזר להיות שוב "השוטה" לאחר שכמעט והשיג את "העולם". העובדה שהסיפור נגמר בדיוק במקום שבו התחיל והקורא לא יכול לדעת האם ג'ון אכן "יזכור" ויש סיכוי סביר שהוא ייאלץ לחוות את אותה חוויה שוב ושוב (ואולי הסיפור עצמו, אליו נחשף הקורא, אינו הפעם הראשונה בה ג'ון חווה אותו) הופכת את המסע המיסטי של ג'ון לגאולה למעגל אינסופי של החמצה. ג'ון היה עד לבריאה, עד למהות הקיום ולפעולות החבויות של הקוסמוס, אבל הוא עדיין בן אנוש בסוף הסיפור, עדיין שוטה. העלילה מראה בכך את התפיסה המיסטית של חודורוסקי – להיות אנושי פירושו להיות יצור שכמעט ונוגע בסוף, במסתורין הגדול של הבריאה, ביופי המושלם, אבל תמיד ליפול בסוף אל מגבלות הבשר ואל הרפש של חיי היום-יום בתוך כל ה"יש" שמסביב. הגורל של המין האנושי, כמו של ג'ון, הוא לעולם לא להיות מסוגלים להגיע לשלמות. אבל עדיין, כמו ג'ון, שברגע אחד של אופוריה בסוף הסיפור צועק: "אני זוכר, אני זוכר" בעודו נופל, הדרך המיסטית דורשת להיות שוטה – לחזור על כל תהליך הגאולה העצמי שוב ושוב בידיעה שהדבר אבסורדי ומוביל אותנו לנקודת ההתחלה אבל אנחנו זוכרים את הרגע הקטן של היופי, הזוהר הפצפון בתוך ים של אימה, גועל וייאוש ומבינים שבשביל עוד רגע קטן כזה אנחנו יוצאים שוב למסע.

ואולי תובנה זו מהדהדת בתוכן המגזין כולו בו פורסם האינקאל – בים של אלימות גברית, החפצה נשית קיצונית ופנטזיות מופרעות הקורא של Heavy Metal יכול למצוא משמעות אקזיסטנציאליסטית בעולם מנוכר ואבסורדי.

הערה: ב-1988 יצא לאור ספר המאגד את כל חוברות הנובלה הגרפית, ומאז יצאו מהדורות חדשות שלו והוא עדיין זמין לקנייה.