בבואך לקרוא את אלקטרז נגד ספרני הרשע, יש דבר אחד חשוב, קריטי, חיוני שעליך לדעת, והוא…

באמת חשבת שזה יהיה קל כל כך?

כתיבת ביקורות היא מקצוע עתיק ומרושע, וככזה עלי להוביל אותך, שרק רצית לדעת אם שווה לקרוא ספר אחד מסכן, דרך סבך מפותל של רמיזות כמעט-מספיילרות ומחוות לסגנונות ספרותיים שונים ומשונים, דרך השוואות לספרים שמעולם לא קראת ולספרים שמעולם לא נכתבו, ולייצר אווירת מתח בלתי נסבלת בשביל מסקנה שיכולתי לנסח בשתיים-עד-שלוש מילים: שווה קריאה, או לא שווה קריאה?

אז ככה.

אלקטרז נגד ספרני הרשע הוא ספר נוער, שפונה לנוער צעיר יחסית – גיבור צעיר (הלוא הוא אלקטרז), בן שלוש-עשרה בסך הכול, יתום שמגלה ביום הולדתו שהוא בעל כוחות קסם ויוצא להרפתקה. עד כאן הכול סטנדרטי, אבל אלקטרז אינו ספר סטנדרטי כלל וכלל.

הספר אמנם פונה לקהל צעיר יחסית, אבל לא מקפח את הקהל הבוגר יותר (עד כדי הזקן ממש) ומכיל גם לא מעט רפרנסים עבורנו (כפי שתעיד צווחת האושר של קוראת מסוימת שתיוותר אנונימית כשאלקטרז מעיר בעצב שלא, הקרקע לא רצתה להיות חברה שלו). אלקטרז סמדרי (או בשמו הבדוי ברנדון סנדרסון) בונה בו עולם מעניין ויוצא דופן, שהופך על ראשו את כל הידוע והמוכר ומשחק בתפיסת המציאות שבספר ומחוצה לו באופן שיש לו, במפתיע, אפקט קומי מרשים.

אלקטרז נגד ספרני הרשע זוכר אמנם שהוא עלול להיקלע לידיה של ספרנית זקנה ונרגנת כמוני (ונוקט באמצעים להתגונן מפני ספרנים מרושעים באשר הם), אבל הוא לא שוכח שהוא נועד לילדים ונוער: חלק ניכר מההנאה שלי מהספר נבע גם מהמחשבה, שחזרה על עצמה יותר מפעם אחת, כמה האחיין שלי ייהנה ממנו כשאמצא לו עותק בעברית. הספר נועד, כפי שנהגו לומר פעם, לצעירים ולצעירים ברוחם – וצריך לשפוט אותו בהתאם. כן, הוא מכיל חיבוטי נפש ותכנים אפלוליים פה ושם, אבל הוא לא צולל עמוק מדי לחשכה ותמיד דואג להשאיר לקוראים מנורת לילה. אם ניגשת לספריה מתוך רצון לקרוא יצירת מופת אלמותית, קלאסיקה שתהדהד לאורך ההיסטוריה ותשנה את תפיסת העולם שלך מן הקצה אל הקצה, צפויה לך אכזבה. מצד שני, אם כל מה שרצית זה ספר שלא דורש מחשבה בכלל, עוד מאותו הדפוס המוכר, הוא לא בדיוק יספק גם את הסחורה הזו. אלקטרז נגד ספרני הרשע, כפי שכבר אמרתי, אינו ספר סטנדרטי בכלל.

מה שבאמת מבדיל בין אלקטרז נגד ספרני הרשע לבין עשרות ספרי הנוער שנשמעים זהים לו בכול הוא, ובכן – אלקטרז. לא אלקטרז הגיבור, יתום מתבגר ממורמר קסום רגיל לחלוטין, אלא אלקטרז המספר, הספר הוא אוטוביוגרפיה (או פנטסיה, תלוי למי אתם מאמינים) שמתארת את הפיכתו של אלקטרז סמדרי הצעיר לגיבור הממלכות החופשיות. אלקטרז המבוגר, שמספר לנו את סיפורו, הוא, להגדרתו, סופר מרושע שנהנה לשחק בקוראיו – והוא עושה זאת במיומנות רבה. הוא קוסם-כתיבה שחושף פעם אחר פעם את האופן בו הוא מבצע את הטריקים, ועדיין מצליח להוליך אותך שולל. המספר בספר הזה הוא תענוג שמרסק את הקיר הרביעי ומרקד על הריסותיו ריקוד עליז. זה יכול להיות ממש מעצבן (ולא מומלץ בכלל לכותבים מתחילים), ולפעמים מינון ההערות לקוראים טיפה גבוה מדי, אבל "ברנדון סנדרסון" עושה את זה בכל כך הרבה חן שזה מצליח להישאר כיפי כמעט כל הזמן.

אז מה המסקנה הקצרה והחד-משמעית כאן? שווה קריאה, או לא שווה קריאה?

האם ספר שפועל על פי תבנית מוכרת ומצליח להיות חדש ושונה, ספר שמספר סיפור התבגרות ומצליח להישאר ילדותי וכיפי, ספר שמכיל לא מעט תכנים אפלים ומצליח, איכשהו, להיות מתוק – שווה קריאה?

בתור ספרנית, אני חייבת לומר שלא – בשום פנים ואופן לא. אל תקראו את הספר הזה, אל תחשפו את הנוער שלכם לתכנים כאלה, הסירו אותו ממדפי חנויות הספרים והספריות.

בתור דודה, אני ממש מקווה שיימכרו עותקים של התרגום העברי באייקון.

ביקורת זו נכתבה על הגרסה האנגלית של הספר, תרגום שלו לעברית יצא לאור בהוצאת מודן בשנת 2012.