סבתא בישלה דייסה. כך מתחיל "קצה העולם", ולרגע קצר הסיפור נראה מוכר, עד שבמשפט הבא מתברר שהדייסה היא לא דייסה, סבתא לא ממש מבשלת, והיא גם לא באמת סבתא.

סבתא נולדה בחייזריה, כוכב לכת מרוחק שעמד בפני אסון נוראי. אמא שלה הכניסה אותה לתא מילוט ושיגרה אותה לכדור הארץ, עליו היא נחתה ביחד עם חברתה הטובה, חסידה. כאן הן מצאו בתים, ומאוחר יותר את עודפ'ם, ילדה שסבתא מחליטה לגדל כאילו הייתה על חייזריה ולא על כדור הארץ. בהמשך הספר מתברר עוד מחייה של סבתא ובמקביל נפרשים חייה של עודפ'ם המנסה למצוא את מקומה בין יצורים פנטסטים ועולם מציאותי.

הדמויות הראשיות כתובות באופן מופלא והיחסים ביניהן מתוארים בעדינות וברגישות. חלק מהרגעים המוקדשים לחסידה גרמו לי לדמוע, ואפילו לסבתא, החייזרית הקשוחה וחסרת הפשרות, הצלחתי להיקשר עד לתום הספר. הדמויות המשניות מאופיינות בצורה פשטנית יותר ומתוארות בקווים גסים, חלקן רק על פי המוזרות שמייחדת אותן. התיאורים נעשים רופפים יותר לקראת הסוף, וחבל, כי הדמויות האחרונות שמצטרפות לספר מאד חד-ממדיות ומשאירות תחושה של ספר נוער צעיר במקום תחושת הבגרות שמאפיינת את המחצית הראשונה של הספר.

"קצה העולם" הוא סיפור שכולל חייזרים, ביקורת חברתית ופוליטית, מסרים על משפחה שבוחרים ומשפחה שנולדים איתה, והכול תחת מעטה עבה של טשטוש הגבול בין מציאות לדמיון שלא מאפשר לקוראת לנוח ולנסות להבין אם מדובר במדע בדיוני, נונסנס, סיפור סוריאליסטי לנוער או בכלל אלגוריה מחוכמת.

חוסר היכולת לקטלג את הסיפור עוזרת מצד אחד לתחושה הכמעט-פנטסטית ששורה עליו, אפילו שמדובר בספר שמדבר על כוכבים מרוחקים ומסע במהירות הגבוהה ממהירות האור, ומצד שני פוגעת ביכולת ליהנות ממנו. חלק ניכר מהקריאה ביליתי בלנסות להבין מה אני קוראת. אלגוריות, נונסנס וסוריאליזם לא מחייבים חוקיות בסיפור שהם מספרים, אבל מדע בדיוני כן. מצד שני, מדע בדיוני מחייב שאאמין למבנה העולם כמו שהוא מוצג לי, בעוד שסיפורי אגדה מאפשרים תפניות כמעט קסומות שמצילות את העלילה. השבירה של המבנה בין פרק לפרק, ולעיתים בין פסקה לפסקה, מחייבים הרבה השקעה ונכונות להמשיך לקרוא את הסיפור.

לסיום, משהו שלא קשור לתוכן עצמו – עיצוב הכריכה יפהפה. הוא, מלא חיים, צבעוני ומקסים, וקשור לספר בצורה שמתבררת רק לאחר הקריאה, וגם הוא חלק מהתעתוע של הספר. מצד אחד הוא נראה כעיצוב שמתאים לספר נוער מבחינת הצבעוניות והצורות הברורות; מצד שני, למי שיביטו מקרוב בדמויות יתברר שלכל אחת מהן הבעה שונה וייחודית, דבר השונה לחלוטין מהמקובל על כריכות נוער "רגילות".

נהניתי מאד מהספר, נהניתי מהדמויות העמוקות ומהיחסים השונים אך המוכרים שמוצגים דרכן. אהבתי את הרמיזה ליחסים שאינם הטרו-נורמטיביים והמשפחה שהיא ההפך מכל מוסכמה קיימת. עם זאת, זוהי אינה קריאה קלילה, למרות הפונטים הגדולים והעלילה מלאת הקפיצות. לדעתי ההשקעה משתלמת מאד, בתנאי שיודעים למה נכנסים.

קצה העולם
ציפור פרומקין
עריכה: יותם שווימר
הוצאת ידיעות אחרונות – ספרי חמד – טל-מאי, 2019
183 עמודים