על כריכת הספר אפשר הכל איור נפלא של נער והדרקון שלו. ברקע נוף חצוי בחומה של שמצדה האחד עיר עתידנית ומעברה האחר נוף פנטסיה קסום. לכריכה מראה צעיר, והיא מלאת צבע ומאוד ידידותית. הסיפור גם הוא מתחיל בדומה לכריכה באופן צבעוני. הקורא לומד על עולם בו יש נערים ומבוגרים עם כוחות-על, שמשתמשים בהם באופן חיובי. גיבור הספר, למשל, משתמש ביכולת שלו להפיק חשמל מגופו כדי לספק חשמל לרשת החשמל של המדינה. כמו בעלילת קומיקס או ספר נעורים הגיבור מפתח חברות (עם דרקון), ומגלה שהוא נשלח למשימה מעבר לחומה אל הצד הקסום כדי למצוא מכשיר פלאי ולשמור על האיזון שבין העולם הטכנולוגי ובין העולם של הפנטסיה האפית. התמה של הסיפור מוכרת היטב, ומזכירה את משחק המחשב מתחילת שנות האלפיים The Longest Journey.

הבעיה מתחילה בכך שהסופר לא מצליח למצוא ייחוד בתוך הנוסחתיות המוכרת היטב של הסוגה. לפיכך הוא נאלץ לרעות בשדות זרים ולהשתמש בתעלולים שונים ומשונים – אך גם הם לצערו הרב של הקורא מוכרים היטב. בראש ובראשונה הסופר פונה לשימוש בשפה וולגרית ושבירת הקיר בין הכותב לקוראים. אך בעוד שבסרטים כמו דדפול הדבר נעשה בהומור ובעיתוי המתאים, כאן השימוש במילים גסות, קללות ובאופן כללי בכתיבה וולגרית, מקשה על הקריאה וקוטע את שטף העלילה כל כמה מילים. השימוש בשפה זו מהרגע הראשון בספר איננו תורם לעלילה, לתמה או לקונפליקט, אלא נראה כנזרק פנימה מהעדר יצירתיות של הכותב. כך גם הפנייה של הכותב אל הקוראים במהלך הספר. לאורך הפרקים יש מדי פעם תזכורות לכמה עמודים נשארו עד סוף הפרק, מבואות של הכותב בתחילת הפרק ועוד ועוד. הדבר מעיק, מיותר ופוגע גם הוא בשטף הקריאה.

תעלולים נוספים נלקחים ממקור אחר, הלוא הוא הסרט עטור התהילה ספרות זולה. כמו בסרט גם כאן חלקי עלילה משמעותיים קורים דווקא בהקשר של שימוש בשירותים ובשאר התחומים הפחות נעימים של הגוף והחברה האנושית. אך כמו כל דבר שקורה בספר הזה, גם כאן מדובר בעיבוד וולגרי, באופן מודגש מדי ובאופן כללי שימוש המעורר חוסר אמון. מרכיב נוסף שנשאל מספרות זולה הוא התזזיתיות בזמנים והקושי לעקוב אחר העלילה. אך בספר מדובר בעיקר כתוצאה מקווי עלילה לא ברורים, למרות היותם לכאורה נעים בכיוון אחד בציר הזמן.

פעם אחר פעם בקריאת הספר עלתה בי השאלה אם הספר יכול היה להיות מוצלח יותר בעזרת עריכה שהייתה מהדקת אתו, ומעדנת קמעה את הוולגריות, ופעם אחר פעם התאכזבתי לגלות שאכן הספר עבר עריכה. דוגמאות למחסור בעריכה ראויה נמצאות בכל פינה, אך אחת מהדוגמאות המרכזיות בעיני היא שהספר נפתח בזוג עמודים הנותנים הסבר מילוני למילים המומצאות בספר, כמו "בוקרף" הנמצאת בשימוש תדיר מאוד בספר. וכדי להוסיף חטא על פשע, מייד אחר כך הקורא נתקל בשלושה עמודים של היסטוריית העולם ומושגים קוסמולוגיים חשובים, כל זאת בכתב זעיר מאוד. הסיבה שהמרכיבים הללו כל כך צורמים הוא בכך שספר טוב מלמד את הקורא את המונחים הלשוניים ואת העולם תוך כדי הספר. נספחים אינם זרים לספרות הז'אנר – מתרשים בתי האצולה של שיר של אש ושל קרח דרך הנספחים של חולית ועד הקוסמולוגיה של הסילמריליון. אך מקומם הוא בסוף הספר, כאשר הם מופעים בתחילתו זה מפריע לקריאה ומעיד על חוסר אמון של הסופר בכך שהקורא יוכל להבין את העולם של הספר ללא עזרה.

הספר איננו מומלץ כלל וכלל. במיוחד הוא איננו מיועד לציבור הדתי, לילדים ולכל מי שחשוב לו שילדיו לא ייחשפו לשפת ביבים. נוער בוגר שנהנה מתחושת המרד, הייחודיות, השימוש במילים מומצאות ומניבולי פה ייתכן וימצא שהספר הזה הוא ספר כלבבו. ואולי בעצם אינני הקורא האידיאלי של הספר, שכן לפי הסופר "הספר הזה מיועד לכולם – אבל בראש ובראשונה לאנשים שלא קוראים ספרים".

אפשר הכל
רועי מייקל שפי
הוצאת חלונות, 2018
380 עמודים