בלילה מושלג, ילד פרוע שיער העומד בגבו אלינו צופה לעבר טירה הנגלית אליו בין גבעות. זוהי תמונת הכריכה של "חנות הספרים של המכשף הרשע", וזהו גם שלב חשוב בפרק הראשון ובסצנת הפתיחה של הספר. הילד הוא ניק רנאר, שברח מביתו ומדודו המתעלל, והטירה היא טירתו של המכשף הרשע סמולבון, שניק עומד להפוך לשוליה שלו בעל כורחו.

חלק גדול מהדמויות החשובות בספר אינן אנושיות – למשל חנות הספרים של המכשף, שעומדת להיות חברתו הטובה ביותר של ניק בחודשים הקרובים, היא אחד הגיבורים החשובים שלו. גם חיות המחמד והמשק של המכשף – החתולה "צרה צרורה", החתול טום, הכלבים גור וג'ף, החזיר, התרנגולות והעזים שבאסם, שלכולם אופי מובחן – הן דמויות בעלות משמעות ההופכות לחברות של ניק ומקלות עליו את ההתמודדות עם המכשף. נדמה שגם מדינת מיין עצמה, שבה מתרחש הסיפור, היא דמות מפתח בספר – היערות, ההתיישבות הדלילה, ובעיקר מזג האוויר ואורח החיים הנובע ממנו.

את השפעתו של מזג האוויר אפשר לראות למשל בזמני הפתיחה של חנות הספרים, שמופיעים בתקציר שעל גב הספר, שנשמעים מוזרים מאוד לאוזן ישראלית: "שעות הפתיחה: במזל או בתיאום מראש, ימי שישי עד ראשון ממאי עד ספטמבר." חנות הספרים לא יוצאת דופן, ביישוב הכפרי הקטן הסמוך לטירת המכשף, מפרץ סמולבון, כל החנויות למעט אחת סגורות בחורף, והתושבים פחות או יותר מסתגרים בבתיהם עם אספקה ומחכים לאביב. יום חורף ללא סופת שלג, או יום שבו שהטמפרטורה היא מעל האפס, נחשב יום יפה. באביב ובקיץ השלג נעלם, השמש זורחת, והכפר שוקק תיירים, שהם חלק חשוב של כלכלתו. בתקופה זו החנויות פתוחות וכל האווירה בכפר שונה. הדרכים החסומות, הבדידות וההתמודדות עם סופות השלג הם חלק משמעותי באווירת הסיפור, שרובו ככולו מתרחש בחורף.

במהלך הספר ניק הולך ומגלה את התשובות לכמה שאלות יסוד. למשל אם סמולבון באמת מכשף, או שזו מעין פוזה עבור התיירים. ואם הוא אכן מכשף, האם הוא מכשף רשע, כמו שהוא מעיד על עצמו בשם החנות, או שגם זו עשויה להיות תדמית שאימץ לעצמו? יתר על כן, האם בכלל קיים כישוף אמיתי בעולם והאם ניתן ללמוד אותו?

~~~~~~~~

הכתיבה והעלילה הזכירו לי את הסופרת דיאנה ווין–ג'ונס במובנים אחדים. בהומור ובסגנון הכתיבה; באווירת אי-הוודאות, חוסר האונים וחוסר הידיעה של הכללים שחוזרת ברבים מספריה; בעובדה שדברים אינם תמיד כפי שהם נראים, ושטוב ורע אינם מוחלטים, ואפילו בפנטסיה המודעת לעצמה. חלק מהעלילה הזכיר לי גם את "עקורה" של נעמי נוביק – שגם במרכזו דמות של שוליה שנחטפת ונכלאת במגדל של מכשף אשר מסתגלת אט-אט למצבה, מנסה להפיק ממנו את המירב, ובהדרגה מתרגלת ונקשרת למכשף עצמו ומוצאת בו צדדים חיוביים.

אין בכך כדי לומר שהספר לא מקורי. הוא מערב רעיונות שנתקלתי בהם בעבר בדרך חדשה ומרעננת ונהניתי מאוד מהקריאה. הספר מעורר מחשבה, והמסרים שבו עדינים ואינם נכפים על הקוראים או דידקטיים מדי, אך נשארים עמם לאחר הקריאה.

~~~~~~~~

למרות הפנטסיה והכישוף חלקים מסוימים בספר ריאליסטיים מאוד – למשל היתמות של ניק והזיכרונות שלו מאמו מתוארים באופן אמין ומעורר אהדה. גם ההתעללות שסבל ניק מדודו ומבן דודו לא דומה לזו שבאגדות כמו עמי ותמי ולא מרוככת ומלאת הומור כמו תיאורי מעללי משפחת דרסלי ב"הארי פוטר", אלא נשמעת כמו משהו שהיינו קוראים עליו בעיתון. הפחד של ניק מכך שדודו יאתר אותו ויחזיר לביתו הוא חלק חשוב בעלילה, והוא נובע באופן ישיר ואמין מהטראומה שסבל שם.

הספר סוחף לקריאה, הן לילדים ונוער והן למבוגרים. מצאתי את עצמי שוקעת בו ומתקשה להפסיק לקרוא. העולם שיצרה דיליה שרמן מעניין ובנוי היטב, והעלילה מותחת וסוחפת. ניק הוא גיבור אמין, שלא מתואר כמושלם אלא להפך, לצד התכונות החיוביות שלו – נחישות, חריצות, אומץ – הוא גם עקשן, פזיז, חוכמולוג, בעל נטייה עזה להסתבך בצרות, ולפעמים פשוט מעצבן. זה לא מונע מהקוראים להזדהות איתו ולחבב אותו, להפך. גם דמויות המשנה לא סובלות מחד מימדיות.

לסיכום – מומלץ בחום, לקוראים בגילאי 10 – 120!

חנות הספרים של המכשף הרשע
מאת דיליה שרמן
תרגום יעל אכמון
הוצאת עוץ, 2018
300 עמודים