יש לי בעיה בקריאת קומיקס. למעשה, יש לי שתי בעיות. הבעיה האחת היא שגיליתי את הקומיקס מאוחר. תמיד ידעתי מה זה קומיקס, אבל לא קראתי קומיקס עד העת האחרונה וגם היום אני לא קורא המון קומיקס. וזה אומר שכאשר אני כן קורא, חסר לי המון רקע. הבעיה האחרת היא שאני אדם של מילים בצורה קיצונית, וכאשר אני קורא קומיקס אני חייב פעמים רבות להכריח את עצמי לשים לב למרכיב הגרפי. אבל אני מנסה ללמוד ולהשכיל את עצמי במדיום המיוחד הזה, ולכן שמחתי מאוד כאשר יצא לאור בעברית הספר להבין קומיקס.

להבין קומיקס: האמנות הסמויה מעין הוא ספר על קומיקס, הכתוב בצורה של קומיקס. בתשעת הפרקים שלו סקוט מקלאוד סוקר את המרכיבים הבסיסיים של קומיקס – הסמל, הקו, הצורה, הצבע, הסדר, והמרווח (לעולם לא תתייחסו באותה דרך למרווחים שבין מסגרות הציורים אחרי שתקראו את הספר הזה). במקביל הוא עוסק בשאלה איך משלבים תמונה וטקסט כדי להעביר סיפור. נאמן לכותרת המשנה, הוא חושף נדבך אחרי נדבך את המרכיבים הסמויים מן העין של המדיום הקומיקס.

מקלאוד, אמן קומיקס עטור פרסים, גם עוסק תוך כדי כך בהיסטוריה של הקומיקס. בפרק הראשון הוא יוצר הגדרה משלו למהו קומיקס, הנשענת על ההגדרה הקלאסית של ביל אייזנר, ולאחר מכן מנצל אותה במהלך הספר כדי לבחון יצירות אמנות של עידנים קודמים ולהראות איך הן כוללות לפחות על חלק מהמרכיבים של הגדרה זו. העיסוק הזה בהיסטוריה מעניין בפני עצמו, אבל הוא גם חלק מאחת המטרות המובהקות של הספר – להעניק לקומיקס לגיטימיות כצורת אמנות "מכובדת" בפני עצמה, לנער ממנו את הסטיגמה של בידור זול.

הספר פונה למעשה לשני סוגים של קהל שלהם הוא מנסה לעזור "להבין קומיקס". הסוג האחד הוא הקורא מן השורה שרוצה להעמיק יותר את ההבנה שלו במדיום הזה, בצורת האמנות הזו. הסוג האחר הוא אנשי מקצוע ואקדמיה בתחום האמנות, מעצבי דעת קהל בנושאי תרבות וכן הלאה. לקהל הזה מבקש מקלאוד להראות את הקומיקס "מלמטה", את התשתית האמנותית והמחשבתית שעומדת מאחורי הצבעים הבוהקים של החוברות הזולות (הוא מסביר, למשל, למה הצבעים כל כך בוהקים).

הפנייה הזו אל האליטה התרבותית קשורה, לדעתי, גם לגיל של הספר. הוא נכתב בשנת 1993, לפני 25 שנים, ובמהלך הקריאה כל הזמן שאלתי את עצמי אם היום היה צורך באפולוגטיקה כל כך נמרצת לקומיקס. לתחושתי, היום הרבה יותר קל לשכנע אנשים שקומיקס הוא צורת אמנות לגיטימית שיש לה תפקיד חשוב בתרבות. באופן אירוני, לספר של מקלאוד היה כנראה תפקיד חשוב בכך שהיום יש צורך הרבה יותר קטן במאפיין הבולט הזה שלו.

מקום אחר שבו ניכר גילו של הספר הוא במה שאין בו. כשקראתי את הפרקים על תנועה, סידור וכן הלאה, חשתי ברקע את התסכול של מקלאוד שנובע מן המגבלות של הדף המודפס. הם גם הזכירו לי מיד יצירות של קומיקס ברשת (למשל הדברים של מארק וייד) שניצלו את היכולות של המדיום הדיגיטלי להתעלות מעל המגבלות האלה. ואכן בשנת 2000 מקלאוד כתב מעין ספר המשך – "להמציא מחדש קומיקס: איך דמיון וטכנולוגיה מחוללים מהפכה בצורת אמנות".

התרגום של הספר מצוין בסך הכול, אבל אני חייב להקדיש כמה מילים לתרגום של מונח מפתח בו. פרק שלם (הפרק השלישי, "רווח נקי") מוקדש לפעולה שאנו הקוראים עושים כשאר אנו עוברים ממסגרת ציור אחת לבאה אחריה. פעולה זו היא ההשלמה של הפערים שבין התמונות כדי ליצור רצף, והמונח האנגלי לה הוא closure. המתרגמת בחרה במונח העברי "סיגוּר" לתרגום מונח זה, ולדעתי זו שגיאה. אני לא יודע אם זה מונח קיים באקדמיה, אבל זו אינה מילה שגורה בעברית (בניגוד ל-closure האנגלית) ולעניות דעתי המונח לא אינטואיטיבי ולא מעביר היטב את המשמעות המתבקשת. זה צורם במיוחד לנוכח העובדה שהמונח המקביל מתורת הספרות, מילוי פערים, מובא בהערה מבארת בעמוד 63, בפרק העוסק במונח זה. לנוכח החשיבות של המונח, בפרק ובספר כולו, עדיף היה לדעתי לבחור ב"מילוי" או "השלמה".

להבין קומיקס הוא ספר מעניין, קולח, מעמיק ויפה. הוא מתאים למי שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום, אבל גם לקוראים וותיקים של קומיקס שרוצים להעמיק את ההבנה שלהם בתאוריה ובמחשבה שמאחורי המדיום הזה.

להבין קומיקס: האמנות הסמויה מעין
כתב וצייר: סקוט מקלאוד
מאנגלית: דבי איילון
עריכה וניהול אמנותי של המהדורה העברית: מיכל פז-קלפ
כנרת והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018
216 עמודים