אחרי עליות ומורדות, החלפת אנשי צוות, והרבה בלאגן שעבר על סדרת שודדי הקאריביים עד הלום, הגיע הסרט הזה, שתכלס, עם כל הכבוד לכל הדברים המוצלחים שהיו בסרט, קצת ביאס אותי.

ההתחלה הייתה נהדרת. שודדי הקאריביים לא שכחו איך להצחיק את הקהל שלהם, ועשו עבודה נפלאה בהקדמה מצוינת לסרט, שבה מכירים לצופים את הדמויות החדשות ונותנים אקספוזיציה טובה ומספקת להמשך הסרט. ג'ק ספארו האהוב שלנו עדיין פיראט שיכור שמצליח להתחמק ממוות שוב ושוב, ועוזר בהצגת הדמויות החדשות – הנרי (ברטון ת'ווייטס) בנם של וויל ואליזבת מהסרטים הקודמים, וקארינה (קאיה סקודלריו) היתומה, שמחברת כתובה בכתב ביד היא המזכרת היחידה שלה מאביה שמעולם לא פגשה. הנרי גדל כ"פיראט שמירה" שכל תפקידו להציל את אביו מהקללה של ההולנדי המעופף, ולשם כך הוא צריך למצוא חפץ אגדתי – את הקלשון של פוסידון לא פחות ולא יותר. במקרה זהו החפץ שאותו מחפשת גם קארינה, ובכוחו להסיר את כל הקללות שיש על הים! כולן!

כבר בשלב הזה אני צריכה לעצור ולהעיר על משהו. בסרט הזה הנרי בן 20, פחות או יותר. זה אומר שאפשר לצאת מנקודת הנחה שגיבורינו הוותיקים הם בני קרוב לחמישים. אני ציפיתי לראות לזה זכר כלשהו, אבל ג'ק ספארו נשאר חסר גיל כמו שהיה בסרטים שלפני, ונראה מבוגר רק במעט משני ידידיו הצעירים. זה לא נהיה יותר קל לעיכול כשהסרט ממשיך, בעיקר בגלל התזכורות של הנרי על אבא שלו שוב, ושוב, ושוב… אבל זו לא הייתה הבעיה הגדולה של הסרט.

ג'ק ספארו היה חסר תועלת לחלוטין. יצא לי לראות אותו על המרקע כבר פעם-פעמיים או מאה, ותמיד, אבל תמיד, הוא נראה כאילו אין לו מושג מה הוא עושה, ותמיד בסוף מסתבר שהוא תכנן הכול מראש. לא כאן. כאן ג'ק ספארו נע מטלטלה לטלטלה, משבי אל שבי, ובכל פעם מחדש צריך שמישהו יבוא להציל אותו. ממש עלמה במצוקה, רק בג'וני דפ.

גרוע מכך, אם ג'ק לא היה בסרט, לא הייתה לכך שום משמעות. סלזאר (חאבייר ברדם)  מנסה להגיע אל הקלשון בכל מקרה, והעובדה שג'ק נמצא בדרכו ואפשר להרוג אותו היא בונוס, אבל ממש לא הכרחית לקידום העלילה. ג'ק פשוט שם, הגלגל החמישי של הנרי וקארינה, ולא עושה שום דבר אמִתי שיצדיק את הנוכחות שלו בסרט.

דבר נוסף שהיה יכול לשגע פילים בסרט הזה הוא חוסר הבנה מוחלט של התסריטאים בפיזיקה. הם מתעלמים לחלוטין מדברים כמו כוח המשיכה, כוח צנטריפוגלי ואנרגיה קינטית שכל אדם מן היישוב מכיר את השפעתם, גם אם הוא לא יודע להסביר אותה, ובסרט פשוט רואים  שהם לא עובדים. לדוגמה, אם פוגע בך קנה של תותח ומרסק אותך אל תוך דופן עץ עבה של ספינה, אתה הופך לעיסה. מה שלא קורה זה שהדופן מתנפצת ואתה מתגלגל אל בטן הספינה, ללא כל פציעות. או כשאתה נופל נפילת מופאסה מרשימה אל תוך הלא נודע, אני מצפה לראות את השיער השופע של מתבדר מאחורי הפנים היפים שלך, לא נופל למטה לפניך. אלה שגיאות שמטרידות את הראש, גם אם אתה לא יודע לשים עליהן בדיוק את האצבע. משהו שם פשוט לא יושב נכון.

אבל אל דאגה, הסרט לא כולו רע!

קארינה היא דמות מושלמת. חכמה, מצחיקה, הגיונית, חדה וחריפה. תענוג לראות אותה בכל סצנה. הרי האמנם קצת שבלוני, אבל הוא חמוד נורא ובהחלט משפר סצנות שהוא נמצא בהן. גם הדמיון הפיזי המטריד קצת בינו לבין אורלנדו בלום (אביו על המרקע) מוסיף לקסם.

סצנות האקשן היו לא פחות ממדהימות. החל מאנימציה מהפנטת, וכלה בזוויות צילום מופלאות. הן לא מהירות מדי, לא איטיות מדי, לא חשוכות מדי. כל סצנה כזו היא פשוט קסם שלא רוצים להוריד ממנו את המבט, וחוויית התלת-ממד הייתה תוספת נהדרת ושידרגה את הקטעים הנפלאים גם ככה.

למרות שהסיפור קצת נדוש ולא אמין ההגעה אליו, וההגעה אל והפתרון, היו פשוט נהדרים, עם המון משחק משובח מצוות השחקנים המוכשר להפליא, פסקול מעולה כרגיל, וכל הקטעים המצחיקים והמטעמים הרגילים שמקבלים בשודדי הקאריביים.

בסך הכול, סרט שבהחלט שווה את השעתיים של הצפייה, עלילה זורמת מעולה והומור ביוב שלא יאכזב אף אחד. אבל חובבי הפיזיקה ומעריצי ג'ק ספארו המושבעים, הכינו את עצמכם לחוויה מעט מערערת.

שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר
במאים: אספן סאנדברג ויואכים רוניג
תסריט: ג'ף נתנזון
שחקנים: ג'וני דפ, ברנטון ת'ווייטס, קאיה סודלריו, חוויאר בארדם.
129 דקות