הדעה הרווחת בשנים האחרונות, היא שחברת DC די איבדה את הקסם בכל הנוגע לסרטים. למרות המאמצים הרבים, הם לא הצליחו להפיק סרט  טוב באמת כבר  כמה שנים, ובעוד ששלושת סרטי באטמן של נולן יצרו תמונה מרהיבה, שאר היקום  הקולנועי שלהם מדשדש כמו פליט קריפטון שמרח קרם הגנה שמכיל קריפטונייט. אבל לאחר שכבר כמעט אמרתי נואש מסרטי DC, הגיע הסרט "וונדר וומן".
תקציר זריז למי שלא גדל בשנות ה-80, לא קורא קומיקס, או סתם לא חי באותה מציאות כמו כולנו: דיאנה (בגילומה של גל גדות, שעושה עבודה מצוינת) גדלה על האי הנסתר והמבודד תמיסקירה,  שבו חיות ומתחשלות אמזונות. זהו אי שכולו טבע, יופי ועוצמה נשית, שמתבטאת באצילות נפשן ובעוז רוחן של האמזונות,  וכמובן גם ביכולותיהן הקרביות המרשימות. דיאנה גדלה והתחנכה על  סיפורי המיתולוגיה היוונית  ובבגרותה מתגלה שהיא ניחנה  בכוחות אדירים, אפילו יחסית לאחיותיה.
האידיליה באי מופרת כאשר הטייס האמריקני סטיב טרבור (כריס פיין) מתרסק על האי. הוא  מספר לדיאנה על אודות מלחמה כבירה המתרחשת בעולם שמחוץ לגבולות האי הנסתר והמבודד, הלוא היא מלחמת העולם הראשונה. דיאנה מבינה שייעודה הוא לשים קץ למלחמה ויוצאת למסע משנה גורלות.
~~~~~~~
כמי שגדלה על סדרת הטלוויזיה בכיכובה של לינדה קרטר, זרחתי מאושר כאשר שמעתי שמפיקים סרט לוונדר וומן. קיוויתי לראות שוב דמות נשית מורכבת – וכמובן גם גיבורת-על ללא התנצלות או מבוכה – אבל עם השמחה עלו גם חששות. סרטי DC  של השנים האחרונות אופיינו בכבדות ובחוסר היגיון פנימי. לאלו הצטרפו גם בעיות איזון בין קטעי אקשן לדרמה, כאשר באלו האחרונים המשחק נטה לדרמטיות מוגזמת שניסתה לדמות הבעות פנים וגוף מעולם הקומיקס, אך בסרטים הפכה לגרוטסקה. כל אלו הצטרפו לכדי תחושת מועקה שליוותה את הצופה לאחר שהסרט תם, ובסופו של דבר באו לידי ביטוי גם בקופות ובתגובות של החובבים ברשת.
לשמחתי, ב"וונדר וומן" כמעט לא היה זכר למאפיינים הללו וכאשר הם הופיעו ההשפעה שלהם הייתה זניחה. הסרט כמובן שונה מאוד מן הסדרה האייקונית, יותר בגלל חלוף השנים מאשר השינוי במדיה, ואף על פי כן, הוא עומד יפה בציפיות שיש לגבי הצגתה המחודשת לקהל של גיבורת-העל המובילה, בכל עולם קולנועי שהוא.
~~~~~~~
נחשול התגובות לליהוק של גל גדות לתפקיד וונדר וומן מחייב התייחסות ספציפית להופעה שלה בסרט. לדעתי, גדות עשתה את התפקיד בצורה יוצאת מן הכלל. היא הצליחה לשלב בצורה טובה את שני הצדדים של אופייה של דיאנה – מצד אחד אמזונה: לוחמת יעילה, קשוחה וחסרת-רחמים מול אויביה; ומצד שני אישה בעלת אישיות עמוקה שמקיפה תכונות מגוונות, כגון גאווה בנשיותה, מודעות, ביטחון עצמי, חוש צדק וערכים בלתי מתפשרים וגם לב רחב, חמלה ורגישות. זוהי גיבורת-על שאינה צריכה לחקות מודל גברי.
המבטא המיוחד של גדות משתלב היטב בעלילה, מאחר שהגיעה מאי מבודד, והוא עוד גורם שמייחד אותה משאר השחקנים שעל המסך. לצד גל גדות, שכולנו מכירים, וכריס פיין, אותו תזהו מ"סטאר טראק", משחקים בוונדר וומן שורת שחקנים מצוינים כגון רובין רייט (הנסיכה הקסומה), קוני נלסון (גלדיאטור) ודיויד ת'וילס (הארי פוטר).
~~~~~~~
האי תמיסקירה מעוצב בסרט כמקום אוטופי, שליו, מטופח, ירוק ויפה, המאוכלס בנשים חזקות, גאות וחכמות אשר חיות באחווה זו עם זו. הוא מצטייר כאנטיתזה לעולם החיצוני המלוכלך, הכעור, הפצוע והרעיל שבו בני האדם הורגים זה את זה ודורסים את הטבע ברגל גסה.
דיאנה מגיעה מסביבה שבה זכתה לכבוד ולחופש אל אירופה של תחילת המאה ה-20, מקום וזמן בהם נשים סבלו מדיכוי וזכו ליחס מזלזל. ההשתוממות שלה על הלבוש המגביל, שלילת דעותיה והזלזול שמפגינים כלפיה הגברים מדגישה כמה היחס לנשים התקדם מאז, ועד כמה הדרך עוד ארוכה. אין ספק כי הדיכוטומיה שבין תמיסקירה לאירופה, ובין חברת האמזונות לחברה של תחילת המאה ה- 20, נושאת בחובה מסרים פמיניסטיים ברורים. עם זאת, הסרט אינו מנסה להטיף ביד גסה, ומשאיר אמירות רבות להבנתו השקטה של הצופה, בעודו מתמקד במאבק שלשמו הגיעה דיאנה לאירופה.
ואיזה מאבק! סצנות קרב מבריקות, מותחות, מהירות ואויבים ראויים ורבי-עוצמה, בעלי מניעים שהם אולי משונים, אך ניתנים להבנה. עבודת הבימוי, הפעלולים והתסריט חוברים יחדיו לסרט שנותן תקווה ליקום הקולנועי של DC, והשאיר אותי עם רצון עז לראות עוד מעלילותיה של נסיכת האמזונות.

וונדר וומן
במאית: פטי ג'קסון
תסריט: אלן היינברג
משחק: גל גדות, כריס פיין, רובין רייט, דייוויד תוליס
141 דקות