הסרט הראשון בסדרת סרטי "הנוסע השמיני" היה כבר מזמן לסרט פולחן, וכנראה לאבן דרך של סרטי המדע הבדיוני וסרטי האימה כאחד. כאשר פרשנים ניסו לייחס לאותו סרט משמעויות פילוסופיות, הבמאי רידלי סקוט טען שמשמעויות אלה לא קיימות ברקע שלו, וזה רק סרט אימה. כמה חבל שהדברים לא נשארו כך.

"קובננט" הוא לא סרט אימה, גם אם הוא מנסה להיות כזה, כי הוא פשוט לא מספיק מפחיד, העלילה שלו צפויה והדבר היחיד שמפתיע בה הוא חסרונן של תפניות והפתעות. למרבה הצער, גם הניסיון להעניק לסרט ערך מוסף ועומק פילוסופיים נכשל ומאכזב.

כבר בסרטים הקודמים בסדרה ראינו ניסיונות לעסוק בפילוסופיה. נושאים כמו אימהות, תבונה, אהבה, היריון והפחד מכל אלו שולבו בסרטים הקודמים, במידה משתנה של הצלחה. הפעם רידלי סקוט הולך הרחק מדי בניסיון שלו בניסיון לדון באבהות, באחריות כלפי העולם ובנאמנות. הוא מנסה לנצל את הפחדים שלנו מהנדסה גנטית, מווירוסים קטלניים ומהחלפת המין האנושי במין מוצלח יותר (במקרה זה בשני מינים שונים ומסוכנים) כדי ליצור דיון בכל אלה. אבל הדיון שלו שטוח, והפחד שהוא מנסה לעורר לא מורגש.

הסרט מלא וגדוש בדם ובגופות ולא מיועד לחלשי הלב או הקיבה, אבל גם אלה לא משכנעים מספיק. לא הייתה בסרט אפילו סצנה אחת שגרמה לי להרגיש נפעם, או לחלופין להתכווץ בכיסא. הידידה שהלכה אתי לסרט, שבדרך כלל מגיבה בצורה ברורה מאוד לסצנות אימה, ישבה גם היא בכיסאה והייתה כמעט משועממת לאורך רוב הסרט. לא משנה מה הסיבה – העובדה שהסרט הוא פרולוג לסרטים הבאים בסדרה, כתיבה רשלנית, חולשה של סקוט או הציפיות הגבוהות שלי – העובדה היא שהסרט מאכזב.

בנוסף, גם המשחק בסרט לא מצליח להציל אותו. הוא בעיקר מעורר געגועים לשחקנים המקוריים שהשחקנים הנוכחים לא באמת מצליחים להחליף אותם. ודבר דומה אפשר לומר גם על הוויזואליות של הסרט. אחרי סרטים כמו "הרוח במעטפת" ו"שומרי הגלקסיה" שסיפקו ויזואליה מיוחדת ועשויה בקפידה, "קובננט" לא מחדש דבר.

הנוסע השמיני – קובננט
במאי: רידלי סקוט
נכתב על ידי ג'ון לוגן ודנטה הארפר
שחקנים: מייקל פסבנדר, קתרין ווטרסון, בילי קרודפ
פוקס המאה ה-20, 2017
122 דקות