"לא תחמוד חירות רעך"

סוגת הדיסטופיה הישראלית דלה, ונוטים לייחס את ראשיתה לאמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, עם פרסום ספרים כמו הדיסטופיה הישראלית הנודעת "הדרך לעין חרוד" מאת עמוס קינן (ספר שאף תורגם לאנגלית ועובד לסרט) ו"פונדקו של ירמיהו" של בנימין תמוז (שניהם יצאו לאור ב-1984). מעטים ספרי הדיסטופיה הישראלים שנכתבו מאז, ונדמה שרק בעשור האחרון חלה פריחה בסוגה זו. על רקע זה מפתיע לגלות דיסטופיה בשם "פרגוד הבדולח" שנכתבה ב-1969, וייתכן והיא הדיסטופיה הישראלית הראשונה.

על פי גרנות, בישראל העתידית של 1989 שולטות שלוש מפלגות גדולות, וזאת לאחר העלאת אחוז החסימה, הקמת ועדה המסננת מפלגות חדשות ואמצעים אחרים המגבילים את הבחירות. מדינת ישראל מתמודדת עם איומים מצד מדינות ערב ולחצים מצד הגוש הסובייטי והגוש האמריקאי – שמולם היא מתמודדת בעזרת הפגנת היכולת הגרעינית שלה. הוכחה זו נחוצה שכן הסובייטים והאמריקאים השמידו את סין באמצעות פצצות גרעין, לאחר התגרות של האחרונה ולאור הפגנת רצונה לספח שטחים נוספים. הערבים שחיים במדינת ישראל, הכוללת את כל המרחבים שנכבשו במלחמת ששת הימים, משוללי זכויות והם פועלים המועסקים בשכר נמוך.

גרנות חזה לא רק תהפוכות גאופוליטיות, אלא כמיטב המסורת הדיסטופית טמן את ידו גם בחיזוי טכנולוגיות. הטכנולוגיות שהוא מתאר הן רבות ומגוונות, וכוללות קליעים שאינם הורגים אלא רק מהממים, בגדים סינתטיים בעלי בקרת אקלים, כלי רכב ללא רחש מנוע (חשמליים?) וכן גלולות לשמירה על הגזרה ועל שמחה ואושר.

הסיפור עוקב אחר יאיר רונן בן ה-31, בכיר ב"מחלקה המיוחדת" אשר עובדיה מכונים "המגנים" הדומה לשב"כ של ימינו (סיסמתה: "מגן ולא ייראה" הוא המוטו של השב"כ כיום), ועיסוקה הוא בחתרנות יהודית. הגופים מולם יאיר מתמודד דומים לגורמים שאִתם התמודד הממסד בזמן שלטון מפא"י – קומוניסטים הדוגלים בעולם ללא מדינות, קומוניסטים הרוצים להסתפח לגוש הסובייטי, גורמים ליברליים, התומכים במדינה דו-לאומית ועוד. בתקופה בה הספר נכתב, הקוראים ודאי לא התקשו לזהות לאילו גורמי אופוזיציה בישראל כיוון גרנות, אך בימינו נדרש הקורא להתמצא בסבך הפוליטי של אותם שנים – משימה שאיננה קלה אך תועיל רבות להנאה מספר זה.

במהלך אחד מהמבצעים יאיר עוצר איש מחתרת, ובמסגרת חקירתו, רגע לפני מותו של האיש, מתגלה קצה חוט הנוגע לעברו של יאיר. בכך נפתחת עלילה בלשית שבמהלכה אנו לומדים על אביו של יאיר שהיה מפקד בכיר בצה"ל ונהרג באחד מהמרדפים, על המפקד של יאיר ושל "המחלקה המיוחדת" הידוע בכינוייו "הדוקטור" ועל מזימה להפלת השלטון הדיקטטורי. במהלך המסע הבלשי אנו מתוודעים למציאות הקודרת של סוף שנות השמונים העתידניות, ונחשפים לשאלות על חופש ועקרונות דמוקרטיים. אנו פוגשים בדמויות המאתגרות את תפיסת עולמו של יאיר ואת עקרונות המשטר בישראל העתידית הזו. אתגרים אלה מפתיעים את יאיר מכיוונים לא צפויים כגון זוגתו, חניך בקורס הצוערים של "המחלקה המיוחדת", ספר מחתרתי מאת פרופסור ועוד.

הקורא המכיר את יסודות הסוגה הדיסטופית וקרא את "שלושת הגדולים" ("1984", "עולם חדש ומפלא" ו"פרנהייט 451"), יזהה מיד את ההצמדות לנוסחתיות של סוגה זו. כך לדוגמה השימוש בכדורים וסמים ליצרית שמחת חיים ביחד עם מתירנות מינית הוא מאפיין משמעותי של "עולם חדש ומופלא", ואילו עולם קודר של שירותים חשאיים, מזימות של מחתרות, והשימוש במלחמה כתירוץ לרודנות ועוד הם מאפיינים של "1984". אך דווקא ההיצמדות לכללי הסוגה מצד אחד, ומצד שני התאמתם למצבה הייחודי של מדינת ישראל הם הגורם לספר לבלוט גם בימינו, כמעט חמישים שנה אחרי כתיבתו. גרנות עומד כנביא בשער ונבואת הזעם שלו צלולה וברורה לא פחות מאשר בזמן כתיבת הספר, והקורא איננו נדרש למאמץ רב לזהות בימינו אנו תהליכים הדומים אללו המתוארים בספר.

הסיום של הספר עלול להיות מאכזב, מכיוון שנראה שגרנות בחר בפתרון הקל ולא מיצה את היכולת של הדיסטופיה לעמת את הקורא עם המציאות של ימיו ולעורר מחשבות. כמו כן, לשון הספר מעט ארכאית, וכך גם התעתיקים מן השפה האנגלית. בעיניי יש בכך קסם רב, אך קוראים שלא מכירים סגנון זה יצטרכו להתאמץ קמעה בקריאה.

למרות שבחייו של יהושע ("יוש") גרנות (2004-1934) הספר לא זכה לפרסום רב, אני מקווה כי הספר יזכה בתהילה הראויה לו. אין ספק כי ראוי לספר להיקרא בימים טרופים אלו, ובוודאי מכיוון האיכות שלו עולה על רבים מספר הדיסטופיה שנכתבו בעשור האחרון.

פרגוד הבדולח
יהושע גרנות
הוצאת "אותפז", 1969
240 עמודים