הודות לאגודה למדע בדיוני ולפנטסיה, לאנשים החרוצים שלה ולסינמטק הרצליה, נכחתי בהקרנת הטרום בכורה החגיגית של "חיות הפלא והיכן למצוא אותן". חזרתי נפעמת, תודה ששאלתם.

מדובר בסרט שהוא בידור טהור שנמשך קצת יותר משעתיים. זוהי יצירת אמנות יפהפייה, ארוגה מחוטים של תסריט מהוקצע, אפקטים יפהפיים, עיצוב דמויות ורקע וסיפור נפלא, שמשתלבים זה בזה ואי-אפשר להתיק מהם את המבט.

אחד הדברים שמעניקים לסרט הזה את האיכות הגבוהה שלו, שאי-אפשר לערער עליה, היא העובדה הפשוטה ש"הספר" לא הציב מכשולים בדמות עלילה מפותלת ומסובכת שצריך להוריד חצי ממנה בהמרתה לתסריט ולצמצם את היקפיה, ולא היה צרוך להכפיף את הדמויות (בעיקר הנשיות, על כך בהמשך) לסטנדרטים ההוליוודיים.

שמו של הסרט, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", נלקח מספר לימוד בדיוני בהוגוורטס, שרולינג הוציאה לאור וכל ההכנסות ממכירתו נתרמות לארגון הצדקה "קומיק רליף". מדובר במעין "מגדיר מפלצות" שכתב ניוט סלמנדרה, שמספק מידע על היצורים הקסומים בעולם הפנטסיה שיצרה רולינג: היכן הם מתגוררים, מה הם אוכלים, האם וכיצד ניתן לטפל בהם, ודירוג הסכנה שטמונה באחזקתם. למשל, חיות עם דירוג של 5 איקסים ומעלה יגרמו להאגריד לאבד את העשתונות מרוב התלהבות. וכמובן הספר כולל הסברים כיצד להתגבר על הסכנות שאותן מציבות חיות אלה כאשר נתקלים בהן בסביבתן הטבעית.

הספר כשלעצמו מספק הצצה מעניינת גם להיסטוריה של משרד הקסמים ולדיונים שהתקיימו בתקופות שונות בקשר להגדרה מי נחשבות "חיות פלא" – שהרי דין חדי-קרן אינו כדין אנשי זאב, ויש הבדלים בין אקרומנטולות (העכבישים העצומים שתקפו את רון והארי ביער האסור) ובין בני-ים. חובבי ההיסטוריה של המדע ימותו על הספר, וחובבי הארי פוטר ייהנו מההערות ומהתוספות שסיפקו הארי, רון והרמיוני, שקשקושיהם בכתב יד במהלך השיעורים נכנסו אליו גם הם.

בכל אופן, כיוון שהספר כלל אינו עלילתי, ניתן היה להתפרע בעיבוד שלו. אני חושבת כי עשה לעולם הקוסמים רק טוב להיפרד קצת מאנגליה של המאה ה-20 על סף המאה ה-21, ולצאת לבלות בניו יורק של שנות ה-20 של המאה הקודמת. שינוי האווירה יוצר אפקט מרהיב חזותית, חדש ומעניין, מוכר וזר בעת ובעונה אחת, בדיוק כמו עולם הקוסמים.

ויוצרי הסרט באמת התפרעו עם העלילה. רגע לא צפוי אחד רודף את משנהו, טוויסטים והפתעות מגיעים מכל כיוון. בניגוד לקדרותם של סרטי הארי פוטר האחרונים, שמתבקשת מן הספרים, "חיות הפלא" צבעוני ושוקק חיים. יוצריו הצליחו להשיב לחיים את התקופה ואת המקום בעזרת שילוב של תלבושות, אפקטים ועלילה שהתאימה מאוד לתקופה, ותשומת לב רבה לפרטים. מבקרים אחרים, עם יותר ידע משיש לי, יכתבו על האפקטים הנשגבים מבינתי, אבל אני הוקסמתי ונסחפתי לתוך העולם למן הרגע הראשון גם ללא ידיעת הפרטים הטכניים שיצרו אותו.

הסרט נע כמטוטלת בין סצנות מצחיקות לסצנות מעוררות צמרמורת – הלב עולה וגואה מצחוק ואז שוקע שוב לתחתונים וחוזר חלילה. הסצנות המצחיקות שופעות הומור פרוע וסלפסטיקי עם רפרנסים ברורים מאוד ללורל והארדי (כשתראו תבינו, תסמכו עליי) ואפילו מחווה בולטת ל"מלחמת הכוכבים" שגרמה לי לצייץ באושר. מנגד, הסצנות המפחידות אינן מוגזמות ומועברות היטב. הדמויות הרעות בעלילה מורכבות, מעניינות ואמינות מאוד, והסצנות בכיכובן ראליסטיות להחריד. במקרים רבים מצליח הסרט להימנע מהמתקתקות המאוסה, שלעתים נדמה שקשה לה לרולינג להתחמק ממנה, גם אם היא מנסה.

 באשר לדמויות – הן היו נפלאות בעיניי. לאורך הסרט כולו יכולתי לחוש בחדות רבה את המשחק של התסריט עם סטראוטיפים ושבירתם. אלו לא גיבורים חושקי שיניים של מארוול או DC, אלא גיבורים מאוד יומיומיים, טיפוסים שאנחנו פוגשים כמוהם כל יום בסופרמרקט, בדרך לאוניברסיטה או לעבודה.

בלי לגלות יותר מדי, אומר רק שאהבתי את הייצוג הנשי. מדובר באוסף של שחקניות נהדרות ודמויות נשיות מעניינות שכתובות היטב. אחת הדמויות הנשיות בנויה על סטריאוטיפ גברי, טרופ שכותבים רבים משתמשים בו בסיפורים המתרחשים בשנות ה-20 בארה"ב. דמות נשית אחרת דווקא מתחילה בתור סטראוטיפ נשי מובהק ולאט-לאט שוברת אותו, סדק אחרי סדק. עליי להודות שהיו לא מעט בדיחות שמנים שצרמו לי ובשלב מסוים גרמו לי להתכווץ קצת בכיסאי, אבל הבנייה האפית של הדמות בנוסף לרפרנס הברור מאוד ללורל והרדי ריככו מעט את העניין.

בסופו של דבר יצאתי מאולם הקולנוע עם עיניים גדולות מפליאה כפי שמזמן לא חוויתי בסרט ורצון עז לצפות בו שוב בקולנוע.

אז… היכן למצוא את הקסם הפוטריסטי, אתם שואלים? בסרט, לא במחזה "הארי פוטר והילד המקולל" שתרגומו יצא בישראל לפני ימים ספורים.
~~~~~~~~~~~~~
חיות הפלא והיכן למצוא אותן
בימוי: דיוויד ייטס
תסרירט: ג' ק רולינג
שחקנים: אדי רדמיין, סמנתה מורטון, עזרא מילר, קולין פארל, רון פרלמן
133 דקות