זה היה אמור להיות כנס המדע הבדיוני הגדול שהתקיים אי פעם בישראל, שיביא אליו מאות חובבים מהעולם כולו ויעלה את ישראל על מפת המדע הבדיוני הבינלאומי. עם פרוץ המילניום השלישי היו אמורים חובבי המדע הבדיוני לנהור בהמוניהם למגידו, לחגוג את הארמגדון הבא עלינו לטובה במקום שבו סוף העולם נועד להתרחש לפי כל החזיונות האפוקליפטיים.

ואז הגיעה האפוקליפסה האמיתית. ב-27 בספטמבר 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה – הפגנות אלימות התרחשו לאורך כביש ואדי ערה הסמוך למגידו, כלי התקשורת העולמיים דיווחו על יריות, פיגועים ואלימות בישראל ואורחי הכבוד של הכנס עשו "אחורה פנה" וביטלו את השתתפותם בזה אחרי זה. הארמגדון ניצח את ארמגדון.קון.

"זה היה שאפתני", אומר יוזם הכנס עמנואל לוטם, שהיה אז יושב הראש של ועד האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה. "הרעיון המרכזי היה לשים את האגודה על מפת המדע הבדיוני העולמי. נשאר רק לתהות מה היה קורה אילו היינו קובעים את התאריך לא למועד חילופי המילניום האמיתי, אלא לסוף 1999, כשכולם חגגו".

הכנס שלא היה

זה אכן היה שאפתני. בשעה שפסטיבל אייקון הגדול ועתיר התקציב מהסס עדיין אם להביא יותר מאורח כבוד אחד בשנה, מארגני ארמגדון.קון חשבו בגדול וגייסו לא פחות משמונה אורחים מחו"ל. האורח הראשי היה סופר המדע הבדיוני לארי ניבן, שרבים מספריו תורגמו לעברית, לרבות "עולם טבעת". אליו הצטרפו שני מוזמנים בולטים נוספים – סופר המדע הבדיוני הבריטי פול מק'אולי (המלאך של פסקואלה) וסופרת המדע הבדיוני האמריקאית ג'ואן וינג' (מלכת השלג; כפת החתול).

מנחה האירוע המרכזי של הכנס היה אמור להיות סופר המדע הבדיוני הבריטי איאן ווטסון, שהיה אורח הכבוד של אייקון 98, שנתיים קודם לכן. בנוסף הוזמנו כמה שמות קצת פחות מוכרים לקהל הישראלי: העורך ג'ים פרנקל, ג'ק כהן (שנתן את ההשראה לדמות כהן הברברי מסדרת עולם הדיסק של טרי פראצ'ט), ואנשי המדע קווין שארפ ואנתוני גרפטון.

השאפתנות ניכרה גם בארגון. הכנס נועד להיות שיתוף פעולה ראשון בין האגודה למשכנות שאננים – מוסד ירושלמי מעונב שעוסק בין השאר בארגון כנסים אקדמיים, כנסי ספרות בינלאומיים ועוד. והקהל? לפי התוכניות היו אמורים להגיע לישראל מאות חובבים מהעולם, בחגיגת מדע בדיוני בינלאומית שתהפוך למעין וורלדקון בזעיר אנפין ותציב את ישראל במרכז במת הכנסים העולמית.

גם המחירים היו בהתאם: ההשתתפות עלתה 750 שקל לחובב ישראלי מן השורה, או 550 בהזמנה מוקדמת. חברי האגודה יכלו להיכנס בהנחה של בין 150 ל־200 שקל, וכנהוג בוורלדקון הייתה גם אפשרות להירשם כ"תומך" במאה שקל – מעמד שלא לגמרי ברור מה הוא נותן בהקשר הישראלי. המחירים למשתתפים מחו"ל היו דומים, אבל בדולרים, והוצעו להם תעריפים נוחים במלונות הסמוכים למשכנות שאננים.

הבה נדמיין את הכנס מנקודת מבטם של החובבים הישראלים המגיעים אליו. יום חמישי, 28 בדצמבר 2000 – סוף העולם מתקרב. אתם מגיעים למלון לרום בירושלים, צמוד לגן הפעמון, נרשמים, נפרדים מהרבה יותר מדי כסף ומקבלים תגים. מתחילים להתרגל לאנגלית. ב־9:30 מתחיל המושב הראשון עם אורחי הכבוד ונאום חגיגי של שר התקשורת בנימין בן־אליעזר. משם ממשיכים לפאנל עם ניבן, וינג' ואחרים על ניבויי המדע הבדיוני. הכנס נפתח.

בהמשך היום מחכים לכם הרצאות ופאנלים נוספים בשלוש רצועות במקביל, של אורחי הכבוד ומרצים ישראלים על זוויות שונות של קץ העולם והאפוקליפסה. לסיום היום תוכלו ליהנות מהקרנות בסינמטק, שנמצא ממש מעבר לכביש, של הסרטים "המטריקס" ו"12 קופים". למחרת בבוקר הכנס ממשיך באותה מתכונת, עם הרצאה של מק'אולי על "ערכת ההישרדות לסוף העולם", פאנל על הקשר היהודי של המדע הבדיוני ושל הקבלה והגולם לרובוטים ועוד. ב־14:30 מסתיימים האירועים במלון, שומרי השבת יכולים ללכת הביתה והשאר מוזמנים אחר הצהריים לסינמטק, לצפות יחד בעוד שני סרטים אפוקליפטיים: "היום השלישי" ו"הפלישה ממאדים".

השבת כבר מוקדשת לטיולים בעיר ולמנוחה, כשבסינמטק מוקרנים "שליחות קטלנית 2", "עד קצה העולם", "האלמנט החמישי", וכמובן, איך אפשר בלי, "ארמגדון". במוצאי שבת הכנס מתחדש, הפעם במועדון "האומן 17", במסיבה חגיגית, שבמרכזה חלוקת פרסי ארמגדון ליצירות הספרות האפוקליפטית הטובות של המילניום.

והנה מגיע יום ראשון, 31 בדצמבר. האלף השני עומד להסתיים ואיתו ייתכן שייגמר גם העולם. מה טוב יותר מלחכות לארמגדון במגידו, המקום שבו תיפתח מלחמת גוג ומגוג ותבוא האפוקליפסה. היום נוסעים לצפון, לסיור מודרך בתל מגידו, ואחריו ארוחת צהריים בקיבוץ עין השופט הסמוך, והמשך הכנס בשתי רצועות מקבילות בקיבוץ. נחמד ומעניין, אבל אתם כבר מחכים לגולת הכותרת: מסיבת סוף העולם בתל מגידו, עם הופעה של להקת "קלונימוס" של חבר האגודה ניר יניב והספירה לאחור בחצות לבואו של הארמגדון. סוף העולם מתקרב. אל תשכחו ללבוש בגדים חמים!

ההתחלה

"ככל שהתקרב המילניום חשבתי שבטח יהיה משהו עולמי במגידו, ורציתי לראות איך אנחנו משתבצים בזה", משחזר לוטם את הצעדים הראשונים. "לאט לאט הבנתי שאם אנחנו לא נעשה משהו, אף אחד לא יעשה. אז העליתי את הרעיון לוועד ואמרו לי, 'בבקשה, רוץ עם זה'".

נעמי כרמי, שהייתה אז חברת ועד צעירה, זוכרת היטב את ההתרגשות: "הגבנו בשמחה אדירה, אבל אני לפחות הרגשתי כאילו זו פנטזיה מוחלטת. היו, למיטב זיכרוני, תגובות של 'וואו, אם באמת נצליח להוציא את זה לפועל זה יהיה נפלא', ועמנואל התכעס קלות ואמר שהוא כבר היה בשני כנסים בינלאומיים בארץ ואנחנו חושבים בקטן מדי".

כצעד ראשון הלך לוטם לבדוק את השטח במגידו ולבדוק מה יש שם בכלל. אליו התלווה חבר אגודה נוסף, הסופר והמשורר שלמה שובל, שעסק גם בהדרכת טיולים. הם מצאו לשמחתם שיש במקום גן אירועים קטן שאפשר "לקבל בו את המילניום בכיף", כפי שהגדיר זאת לוטם. הוועד אישר, הפיקדון נמסר והנה יש כנס. על ארגון האירוע במגידו מונה אלי הרשטיין, ועכשיו רק נשאר לוודא שכל השאר יקרה.

הבעיה הבאה הייתה למצוא אתר מתאים לכנס. מקומות בחיפה ובתל אביב נפסלו בגלל המחיר או חוסר התאמה, עד שמישהו באגודה אמר, "יש לי דיבור עם משכנות שאננים". הקשר נוצר, האגודה הצליחה איכשהו למכור להם את הרעיון ושיתוף הפעולה החל – אבל לא בלי חריקות.

"מההתחלה זה לא זרם", משחזר לוטם. "משכנות שאננים חשבו בכיוון של כנס אקדמי מכובד ואנחנו חשבנו על כנס מדע בדיוני, על כל הכרוך בכך. הצמידו לי פרופסור מאוניברסיטת תל אביב, דוד טל, שיהיה אחראי ביחד איתי על התוכן והתחלנו בתחרות הורדת ידיים. אבל בסך הכל בנינו תוכנית".

משכנות שאננים לא היו היחידים שלא ידעו איך "לאכול" את הרעיונות המשונים של אנשי האגודה. גם לארכיאולוגים דוד אוסישקין וישראל פינקלשטיין, שנאותו להדריך את הסיור בתל מגידו, הרעיון נשמע משונה מאוד. "קבענו פגישה במגידו עם הארכיאולוגים", משחזר לוטם, "ובשלב מסוים שמתי לב ששניהם מסתכלים עלי עקום. בסופו של דבר אחד מהם לא התאפק – הוא משך אותי הצדה ושאל, 'תגיד לי – אתם באמת מאמינים שב־31 בדצמבר יבוא סוף העולם?' אמרתי, 'אני לא יודע, אבל הזמנתי אוטובוסים בחזרה לירושלים'. זה ייצג את היחסים בינינו לבין הממסד האקדמי".

גם הניסיון לגייס את מוסדות המדינה לתמוך בכנס מדע בדיוני בינלאומי לא עלה יפה. לדברי לוטם, הוא אמנם ניסה לרתום את הגוף שהקים משרד התיירות לטיפול באירועי שנת 2000, אך הם שמעו בנימוס את דבריו והחזירו לו הודעת סירוב לא מנומקת. "הבנתי שזה נשמע להם מופרך מדי, שמשרד התיירות לא יכול להרשות לעצמו ששמו יהיה מעורב באירוע כזה", הוא מסביר.

גיוס האורחים מחו"ל התברר כחלק היותר קל במשימה. אורסולה לה-גווין אמנם אמרה באדיבות שהיא מבוגרת מדי לנסיעות ברחבי העולם, אבל ניבן הסכים כמעט מיד ואמר, "וואט דה הל – אין מקום אחר להיות בו במילניום". שאר המוזמנים הצטרפו בהמשך, והתוכנייה נבנתה בהתאם. נשאר לארגן את המסיבה ב"אומן 17", סיורים בירושלים לאורחים מחו"ל, אתר אינטרנט (באנגלית בלבד) וחסל. הרבה עבודה, אבל היא נעשתה כהלכה. הכנס כמעט היה יכול לצאת לדרך.

במקביל החל המאייר אבי כץ לבנות את הקונספט הוויזואלי של הכנס. ללוגו הכנס נבחרה "ארמה", מפלצת חביבה בעלת שבעה ראשים, שהובילה סדרת ציורים מרהיבה פרי דמיונו של כץ, שאף פיתח עלילות שלמות סביבם. הציורים מוצגים גם היום באתר של המאייר (avikatz.net), בליווי הסברים.

ועד האגודה נהייה בינתיים יותר ויותר מעורב. "הרגשתי שכולנו חולמים בקול רם", נזכרת כרמי. "בכל דיון על מרצ'נדייז 'ארמה' שנוציא הרגשתי כאילו כולנו חוזרים להיות ילדים שטווים סיפור חלומי. רצינו להכין מגוון דברים כיפיים, החל מהסטנדרטיים – סיכות וספלים וסימניות ופוסטרים ממוספרים, כדי שיהיו חומר לאספנים, וכלה בבובות פרווה חמודות. ראינו את עצמנו בדמיון מתהלכים עם ניבן ושאר סופרים גדולים, מקשקשים עם חובבי מדע בדיוני מכל מקום בעולם וחוגגים את כל זה במופע זיקוקים ענק".

הדבר היחיד שהתגשם לבסוף מהחלומות הגדולים האלה הוא סדרת בולי המדע הבדיוני שעיצב כץ, שההשקה שלהם תוכננה במקור למועד הכנס. לוטם מספר: "יום אחד התקשר אלי מנהל מדור הפקת בולים בשירות הבולאי ואמר שהוא רוצה לעשות סדרת בולים. הצעתי לו שיום הופעת הבול יהיה ב־31 בדצמבר במגידו, וזה מאוד מצא חן בעיניו.

"נתתי לו רעיון לשלושה בולים בסדרה, שכל אחד מהם יוקדש לסופר, לרעיון שהוא עסק בו ולשורשים היהודיים של הרעיון. אלה היו אייזק אסימוב, רובוט והגולם מפראג; ה"ג וולס, מסע בזמן וחוני המעגל; ז'ול ורן, טיסה לירח ואליהו הנביא עולה במרכבת אש לשמיים. אני כתבתי את החוברת לרגל ההשקה ואבי כץ עיצב וצייר את הכריכה של חללית זרה נוחתת ליד מונולית שכתוב עליו 'מדע בדיוני בישראל' בעברית, ערבית, אנגלית, קלינגונית וסינדרין. זה הדבר היחיד מהפרויקט השאפתני הזה שבאמת יצא אל הפועל".

סוף העולם מתקרב

הכנס התקרב והגיע הזמן להתחיל לשווק אותו. כאן כבר התחילו בעיות, והגדולה ביותר היא שאנשים לא נרשמו. ניסו לשווק את הכנס באינטרנט לאורחים מחו"ל, אבל רק בודדים קנו כרטיסים. גם בארץ לא נרשמה התלהבות גדולה, בעיקר בגלל המחירים הגבוהים שקבעו אנשי משכנות שאננים. "בוא נגיד שהייתה לי ההרגשה שיש להם גב מספיק רחב כדי לספוג הפסדים", מסביר לוטם.

ואז התחילה האינתיפאדה והכל קרס. לוטם: "כחודש לפני הכנס יצאנו למגידו משלחת שלמה, כל המארגנים עם אנשי משכנות, וכבר לא נסענו דרך ואדי ערה כי היה מסוכן לנסוע משם. המועקה הייתה גדולה. בסופו של דבר נדמה לי שמק'אולי היה הראשון שביטל, ואחריו לארי ניבן. וכשניבן הודיע שהוא לא מוכן לבוא, אז כמו שאומרים באנגלית 'משכנו את הפקק מהאמבטיה' והודענו על ביטול, למרבה ההקלה של משכנות שאננים. איאן ווטסון השתולל. הוא יצא בהשמצות כבדות נגד אלה שביטלו, אבל זה לא עזר. היה די ברור שאורחים מבחוץ לא יבואו. החזרנו את הכסף לכל מי ששילם, קיבלנו בחזרה את הפיקדון ממגידו, וזהו".

תוך כמה ימים התפרסמה באתר הכנס הודעה זמנית על ביטול הכנס בגלל נטישת אורחי הכבוד, לצד הבעת תקווה שבקרוב תאורגן תוכנית חלופית והכנס יקום לתחייה. כשזה לא קרה, הופיעה באתר הכנס הודעת הביטול הסופית: "סוף העולם מושעה בשל מהלך האירועים האפוקליפטי במדינה".

מבחינה כספית וארגונית האגודה לא נפגעה במיוחד מהביטול, אך עבור לוטם עצמו זה היה משבר גדול, כיוון שהוא היה שקוע כל כולו בתקופה ההיא בניהול ארמגדון.קון. "בשבילי אישית זאת הייתה מכה קשה", הוא מודה כיום. "שנתיים התרוצצתי, ביטלתי הרבה מאוד זמן עבודה, היו לי הוצאות פה ושם ומעורבות רגשית חזקה מאוד. התעסקתי עם אנשים מחוץ לקהילה שהיחס שלהם נע בין עוין, דרך ציני ועד לאדישות מוחלטת. אחרי הכנס לא התמודדתי מחדש לוועד ועברו שנים עד שחזרתי לפעילות. מ־2001 הייתי בשוק".

אחרי שובו לוועד האגודה הצליח לוטם להביא את ניבן בחזרה לישראל בשנת 2008, במעין תיקון מאוחר, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת.

כרמי, שהייתה אז רק בת קצת יותר מ־18, זוכרת את הביטול ברוח טובה יותר. "הכנס כולו נראה לי כל כך כמו פנטזיה מוחלטת, שכשעמנואל הכריז על הביטול הסופי ראיתי בזה סוף הגיוני לפנטזיה", היא אומרת, ונזכרת מיד בבדיחות שהתרוצצו לאחר מכן בדיוני הוועד. "כמה שנים אחר כך אי אפשר היה להזכיר לידנו את ניבן בלי שנמלמל 'השפן הארור!' ונזרוק כמה בדיחות מילוליות איומות על שפנים".

ומה את חושבת על הכנס במבט לאחור?
"זו היתה פנטזיה משותפת – משחק תפקידים כיפי להפליא שבו חלמנו שאנחנו מקימים כנס בינלאומי וכל שועי העולם יבואו אלינו. איזה כיף זה היה!"

פוסטר הכנס, הלוגו שלו והבולים מעשה ידי אבי כץ.

הכתבה התפרסמה בגיליון המיוחד של "המימד העשירי" שיצא לרגל עשרים שנים לאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה.