במובנים רבים "מת ברובו" הוא תוצר מובהק של הפנטסיה המודרנית, של שני העשורים האחרונים, ומממש בצורה מצוינת את הפוטנציאל של הז'אנר כפי שהוא מתעצב מחדש בשנים האחרונות.

"מת ברובו" מתחיל  באל שמת, ובתלמידה שנזרקת מבית ספר לכשף. נזרקת פשוטו כמשמעו מכיוון ש"בתי הספר הנעלמים" מרחפים בין העננים שמסתירים אותם וטארה אברנתי צריכה קודם כל לשרוד בנפילה לארץ לפני שתוכל לעשות משהו אחר (אחרת הספר היה קצר מאוד). שני האירועים האלה נקשרים זה לזה כאשר טארה נשכרת להשתתף בחקירת מותו של קוס, אל האש של העיר אלט קולומב, שבמותו פותח הספר. דרך החקירה של טארה אנחנו מתוודעים לעולם, למערכת הקסם שלו, לכוחות הפועלים בו ולאנשים בו. וזהו עולם מרתק.

זהו עולם שבו לפני זמן רב אנשים התקנאו בכוחם של האלים, כפי שקורה מדי פעם לאנשים. אבל בניגוד לעולמות אחרים כאן בני האדם הצליחו להבין את מקור כוחם של האלים, ויצאו לנסות לזכות בכוח זה. זהו הקסם, אבל הקסם בעולם שגלדסטון בנה הוא לא כוח מקרי וחסר הסבר. למעשה גלדסטון לא קורא לו קסם כלל אלא אוּמנות (Craft) והדרך שבה נוצרת האנרגיה שאותה יש מי שיכולים לנצל היא ברורה ומוסברת. זה המאפיין הראשון של הספר ששייך לפנטסיה של העשורים האחרונים – הגישה שמכונה לעתים Science Fantasy שאחד המאפיינים שלה הוא הניסיון להסביר את הכוחות הקסומים והיצורים הקסומים שבעולם. זו אינה גישה חדשה, אבל היא זוכה לעדנה בשנים האחרונות.

כמו רבים מספרי הפנטסיה המודרניים גם "מת ברובו" מתרחש בעיר. אלט קולומב היא נמל מרכזי, עיר תוססת המושכת אליה שלל טיפוסים מעניינים מכל רחבי העולם, שמאכלסים את העיר ואת הספר ומעניקים לשניהם עושר רב.

מאפיין אחר של הספר ששייך למה שכונה "עידן הקשת בענן" של הז'אנר הוא הגיבורים שלו. ושמא יש לומר, הגיבורות. רוב הסיפור מסופר מנקודת מבטה של טארה (שהיא אישה שחומת עור) והדמות האחרת החשובה ביותר בו גם היא אישה – איליין קווריאן. שתיהן נשים עצמאיות, חזקות ובעלות יכולת פעולה בעולם (agency). יתר על כן, גלדסטון משתמש בנקודת המבט הזו כדי לעסוק בנושאים כמו ניצול, יחסי מרות, יחסי גברים ונשים ועוד, עיסוק שגם הוא מאפיין את הכתיבה המודרנית בז'אנר.

למעשה, דווקא הדמויות הגבריות בספר הן אלה שכתובות בצורה בעייתית. לטעמי הגברים בספר קצת יותר מדי סטראוטיפיים וחד-ממדיים, וזה נכון במיוחד לנבל הראשי שלו. בעיניי זו נקודת התורפה העיקרית של הספר, אבל היא לא באמת פוגע בו.

בסופו של דבר זהו ספר מהנה מאוד מלא אקשן ופעילות שמצליח בכל זאת לשלב קצת דיון בנושאים רציניים. הוא מלא פעילות עד כדי כך שרק כאשר הגעתי קרוב מאוד לסופו פתאום נזכרתי שהוא למעשה מתרחש במשך שלושה ימים בלבד. שלושת ימי החקירה גדושים במאורעות ובאנשים ומצליחים לשלב באופן יפה בניית עולם עם עלילה מרתקת. זה לא ספר "גדול", הוא לא יעצב מחדש את הז'אנר, אבל הוא אחד הספרים הכי מהנים שקראתי בזמן האחרון, יש לו ערך מוסף, ואני מקווה מאוד שעוד ספרים בסדרה יתורגמו.

הערה על הסדרה

גלדסטון פרסם עד היום חמישה ספרים במה שמכונה The Craft Sequence. שמו של כל אחד מהם מכיל מספר, שמרמז על מקומו בסדר הכרונולוגי של הסדרה. אבל הספרים עומדים בפני עצמם ואף על פי ש"מת ברובו" הוא השלישי בסדר הכרונולוגי (במקור שמו Three Parts Dead), לא צריך את הספרים הקודמים להבין אותו והעלילה שלו נסגרת בסוף הספר.
~~~~~~~~~~~~
מת ברובו
מקס גלדסטון
מאנגלית: אורי שגיא
עריכת תרגום: שירה דינור
נובה, 2016
365 עמודים