מלני היא ילדה בת עשר, בהירת עור ובעלת שיער בלונדיני ויפהפה. סדר היום שלה ברור מאוד. בבוקר היא קמה ומחכה בתא שלה כשהמורים של אותו יום חולפים על פניה. אחר כך היא מתיישבת בכיסא גלגלים בשעה שנשק מכוון אליה, וממתינה בעת שחיילים חמושים קושרים אותה  לכיסא. לאחר מכן מגלגלים אותה לכיתת הלימוד, בה היא מקשיבה עם עוד ילדים כמוה למורים שמלמדים אותה גאוגרפיה, מתמטיקה, ספרות ונושאים אחרים. בסוף היום מגלגלים אותה שוב לחדר שלה, פותחים את הרצועות, והיא שוכבת במיטה עד הבוקר.

מלני יודעת שהיא גרה במתחם צבאי מוגן, ושמחוץ למתחם חיים "הרעבים". היא לא יודעת הרבה על הרעבים, רק שהם מסוכנים, קטלניים, והיא נמצאת באחד המקומות היחידים המוגנים מפניהם.

"הנערה עם כל המתנות" מספר על עולם שלאחר אפוקליפסת זומבים מכמה נקודות מבט. נקודת מבט אחת היא זו של מלני, נקודת מבט אחרת היא זו של הסמל פארקס, חייל המגן על המתחם ועל מלני שבתוכו; נקודת מבט נוספת היא זו של גברת ג'סטינו, המורה האהובה על מלני, ואנחנו רואים את העולם גם מנקודת מבטה של דוקטור קולדוול, רופאה החוקרת את המגפה שיצרה את הזומבים ומנסה למצוא לה תרופה או חיסון. מחוץ למתחם הסגור והמוגן חיים הג'אנקרים, בני אדם שמנסים לשרוד בטבע, והרעבים, כפי שמכונים הזומבים בספר הזה. הג'אנקרים והזומבים לא מקבלים תשומת לב רבה במהלך הספר, אלא רק כמניע עלילתי.

למרות הרקע הסטנדרטי, לא מדובר בספר פוסט-אפוקליפטי רגיל. ראשית, הדמויות ייחודיות. ברוב סרטי וספרי הזומבים לא מוצאים ילדות בנות עשר או מורות לספרות. אף אחת מהדמויות הראשיות איננה לוחמת דגולה, והלוחם האמִתי היחיד ביניהם בילה יותר זמן בשנים שלפני תחילת הספר בקביעת לוחות משמרות ובייביסיטינג על ילדים במדים מאשר בלחימה אמִתית.

נוסף לכך, כאמור, הספר כמעט ולא מקדיש תשומת לב לזומבים עצמם. הם קיימים ברקע, ומדי פעם מתפרצים לקדמת הסיפור כשהם נחוצים על מנת לקדם את העלילה, אולם הספר לא עוסק כמעט בימים הראשונים של המגפה. הוא מתרחש בתקופה שבה העולם הגיע למעין סטטוס-קוו. בני האנוש חיים במתחמים שלהם, מוגנים מהרעבים שבחוץ, וכמעט אין עוד אנשים שהופכים לזומבים.

ולבסוף, מדובר בספר מאד גרפי. אפשר לראות בבהירות את העולם הנטוש בו הדמויות מסתובבות ותיאורי ההתרחשויות חיים מאוד וברורים מאוד. חלקם ברורים מדי, לטעמי. יש כמה מקרים בהם אם היה מדובר בסרט הייתי מסבה את עיני מהמסך.

הספר עצמו דומה יותר לסרט מאשר לספר, וזו הנקודה הבעייתית ביותר בו. הוא מחולק לשלוש מערכות, בדיוק כמו בסרטים, ואם מסתכלים על מספרי העמודים מגלים שהוא עוקב במדויק אחרי הנוסחה ההוליוודית. סיום הצגת הדמויות קורה בדיוק בשליש הספר, התסבוכת הגדולה מגיעה בדיוק בסוף המערכה השנייה, והמערכה השלישית סוגרת את כל קווי העלילה בדיוק בסדר שבהם נפתחו. זה לא רע בהכרח (בספר "כולנו ממש בסדר" דריל גרגורי עושה דבר דומה), אבל הבעיה היא שהדמויות עצמן הוליוודיות מאוד באופיין. לכל דמות יש קונפליקט אחד עיקרי שמאפיין אותה, וגורם למתח שלה מול הדמויות האחרות. אין שום מקום בו לדמויות יש קונפליקטים שלא קשורים לבעיה הגדולה שלהן. אף אחת, למשל, לא מתלוננת שארוחת הערב משמימה או מעצבנת. אף אחד לא מאבד את קור רוחו בגלל שאין נייר טואלט. כל המאבקים בין הדמויות נובעים מן הבעיות שמעצבות את אופיין, וקשורים ישירות לבעיות אלה. זה מצוין בסרטים, בהם יש שעתיים לכל היותר להבין את מניעי הדמות, להזדהות אִתה ולבחור צד, אולם זה בעייתי מאוד כשמדובר בספרים. אחד היתרונות העצומים של ספרים על פני סרטים הוא העובדה שהם מאפשרים בניית דמויות מורכבות וכניסה לתוך הראש של הדמות, בעיקר בספרים כמו "הנערה עם כל המתנות", שנכתב מכמה נקודות מבט. הבחירה להיצמד לנוסחה שעובדת בסרטים דווקא, מרדדת את האפשרויות של הספר, והופכת אותו ממה שהיה יכול להיות סיפור מרתק של אחרית הימים לספר אקשן מגניב ותו לא.

בעיה נוספת של הספר היא הניסיון להסביר את המגפה בהסבר ביולוגי. הגיע הזמן שסופרים יבינו שדברים מתים לא חיים מחדש, וזומביות סותרת את ההיגיון הרפואי. ההסבר שניתן בספר לא הגיוני, וגרוע מכך, הוא גם לא מקורי. זהו אותו היגיון שהופיע במשחק המחשב Last of us ובמקומות אחרים. למעשה, אם לולא דמות הרופאה היה לי קל בהרבה לקבל את הסיפור כי קל לסלוח על שגיאות מדעיות כשילדה בת עשר או מורה לספרות דבקות בהן.

התרגום מצוין, לשמחתי הרבה. השפה ברורה והמעבר בין המשלבים של הילדה, החייל, הרופאה והמורה נעשה בצורה קולחת ונהירה.

למרות מגרעותיו מדובר בספר אקשן מעניין, בעל מבט חדש על עולם פוסט-אפוקליפטי, ועם דמות ראשית של מורה לספרות, וזו סיבה מספקת על מנת לקרוא אותו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~
הנערה עם כל המתנות
מ.ר. קרי
תרגום: איריס בוסקו
395 עמודים
הוצאת יניב, 2016