שימו לב – ביקורת זו כוללת פרטי עלילה של הסרט

סרטים המבוססים על קומיקס מאז ומעולם הלכו על חבל דק. מחד הם חייבים לפנות לקהל צעיר יחסית, הקהל שקורא את ספרי הקומיקס, ומאידך אסור להם לזלזל בקהל אחר, שגם הוא צופה בסרטים. בחודש האחרון יצאו שני סרטי קומיקס גדולים – "באטמן נגד סופרמן" ו"קפטן אמריקה – מלחמת האזרחים" – ששניהם עוסקים באותם הנושאים כמעט. אבל בעוד שאחד מהם הופך לגיבוב שטויות המתמקד יותר בפעלולים ובהרס רבתי, הסרט השני הולך היטב בשביל הזהב ומציע לא רק בידור טוב, אלא סרט חכם שמחדש, אפילו שהוא הסרט השלושה עשר ביקום קולנועי זה.

שני הסרטים מדברים על השלכות ממעשי העבר. באטמן יושב מהורהר וקודר ומנסה לעצור את סופרמן בשל ההרס שהוא גורם ומכיוון שאיש אינו יכול למעשה להשתלט על סופרמן אם יחליט להשתגע (בפעם האחרונה שזה קרה הוא רק יישר את מגדל פיזה, לכן אני אישית לא מבין מה הדאגה הגדולה), ולבסוף מחליט שהדרך לעשות את זה היא באמצעות עוד הרס וחורבן, ובכך מגחיך את עצמו ואת הסרט. מי שמנסים לעצור את חבורת "הנוקמים" הן ממשלות. לאחר ההרס הרב שנגרם בסוקוביה במאבק מול אולטרון, והרס מרשים בערים מרכזיות יותר כמו וושינגטון וניו יורק, ממשלות העולם מחליטות ש"הנוקמים" הם כוח שאסור לתת לו להשתולל ללא מעצורים, ולכן הם חייבים לעמוד תחת פיקוח.

הוויכוח המעניין של הסרט, והתסריט המתוחכם, גורמים לצופה לעבור מצד לצד, ולהבין שבעצם אין צד נכון. טוני סטארק, הלא הוא איירון מן, רדוף אשמה על הטעויות שעשה בחייו, מבין שהוא וחבריו אולי אינם מספיק אחראים למעשיהם וכי זוהי עלולה להיות תחילתה של הידרדרות שלא ניתן לעצור. הטעות הבאה של "הנוקמים" עלולה להציב אותם על הכוונת של כוחות הביטחון של כל העולם. מנגד, סטיב רוג'רס, קפטן אמריקה האידיאליסט עד אימה, חזה במו עיניו בהשתלטות הידרה על שיל"ד מבפנים ויודע כי אג'נדות של ממשלות משתנות. יום אחד הממשלה מבקשת ממך לתקוף יעד, וביום שלאחריו היא מבקשת ממך להגן עליו. ומה יקרה אם "הנוקמים", עם כל כוחותיהם, יישלחו למשימה שהם לא מסכימים לה?

כוחו של התסריט הוא בכך שאין נכון ולא נכון, ואולי עדיף לומר ששני הצדדים צודקים במידה שווה. בעוד שברגע אחד הצופה תומך בסטארק, לאחר כמה רגעים הוא חושב שאולי קפטן אמריקה צודק. העובדה שמשני צדי המתרס ניצבים חברים, שהם גיבורים שקל לאהוד אותם, מותירה לצופה רק את התקווה שבסופו של דבר הם יפתרו את המחלוקות ביניהם. אך ככל שהזמן עובר נראה שהמחלוקת העקרונית הזאת מסתירה מחלוקת הרבה יותר עמוקה בין המנהיגים הבלתי מעורערים של הנוקמים, וכי ההשלכות ההרס שהם גרמו בעבר ישיגו אותם גם בעתיד. כל אחד מהמנהיגים מגייס תומכים שיעזרו לו ויתמכו במטרתו, וכך נוצר מעין "מרוץ חימוש" של גיבורי על, שבו כל צד מנסה להכריע את הצד האחר, תחילה בדיבורים ולאחר מכן בקרבות אדירים.

"מלחמת האזרחים" הוא סרט טוב, אולי אפילו הטוב ביותר בסדרה מאז "חייל החורף", ונראה שמארוול יודעים איך לשחק עם קפטן אמריקה, דמות קומיקס שהכישרון היחידי שלה הוא זריקות מדויקות של פריזבי. בעוד שעל כותרת הסרט מתנוסס שמו של קפטן אמריקה היה ניתן בקלות לקרוא לו "הנוקמים 3", מכיוון שכמעט כל הנוקמים קופצים לביקור, ואין זה ביקור נימוסין. ובנוסף לכך יש גם חברים חדשים. בעוד שהגיבורים החדשים שהופיעו ב"עידן אולטרון" לא קיבלו כמעט זמן מסך ולא היה ניתן להתחבר אליהם, בסרט הזה גיבורי העל החדשים, הפנתר השחור וספיידרמן, מקבלים זמן מסך יפה מאוד, ואף נותנים תצוגת תכלית מרהיבה.

ואי-אפשר שלא לדבר על סצנת הקרב הגדולה, שבה שני הכוחות של "הנוקמים" מתייצבים זה מול זה בקרב של שנים עשר גיבורי על שלכל אחד מהם יכולות משלו. הסצנה הזאת היא אחת המרהיבות שנעשו בשנים האחרונות, עד כדי כך שכמה מהאנשים בקהל התחילו למחוא כפיים. זה לא פשוט לצלם רצף קרב כה מורכב, שעדיין יהיה מובן ולשלב בו את הכוחות של הגיבורים בדרכים מעניינות,  תוך כדי שמירת הייחוד של כל דמות.

נראה שמארוול מצליחים לעקוף את DC בסיבוב וזה לא בזכות פעלולים או שחקנים, אלא פשוט בעזרת תסריט טוב, הגיוני, חכם, מהודק והכי חשוב – סרט שלא מזלזל בצופים ויודע ללכת היטב על קו התפר של הומור, דרמה ואקשן מעולה.

~~~~~~~~~

קפטן אמריקה – מלחמת האזרחים (2016)
במאים: אנתוני רוסו, ג'ו רוסו
כתיבה: כריסטופר מרקוס, סטיבן מקיי
שחקנים: כריס אוואנס, רוברט דאוני הבן, סקרלט ג'והנסן, סבסטיאן סטן, צ'דוויק בוזמן ואחרים.