בשנתיים האחרונות, היה בעולם האנימציה סרט אחד שלא ניתן היה לחמוק ממנו, על מלכה בעלת שליטה על-טבעית במזג האוויר ואחותה שיוצאת להחזירה לארמון. זכינו למעט הסחת דעת בזכות "הקול בראש", אבל בואו נודה בזה, עוד פורים עבר ולא יכולתם לצאת לרחוב בלי לדרוך על איזו אלזה קטנה. לאחיינית שלי עשו יום הולדת בנושא "לשבור את הקרח" והעברתי את חלקו לבד בחדר אחר, כי באמת הגיע הזמן שישחררו.

אחרי כל התקופה הזו, ייתכן ומסתמנים חילופי שלטון. "זוטרופוליס" שבר במהלך חודש מרץ מספר שיאים שנקבעו בידי "לשבור את הזין מרוב שהסרט הזה יצא מכל חור", בהם הפתיחה הגדולה ביותר לסרט אנימציה של דיסני, שאינו מבית היוצר של פיקסאר. זה תואר שנראה קצת מסורבל, אבל הוא אומר שזוטרופוליס מוכר כרטיסים כמו עוגות גזר חמות ואולי יסיר מעלינו סוף כל סוף את החורף הנצחי לכאורה של פרוזן.

זוטרופוליס מתרחש בעולם בו אין בני אדם, אבל שאר היונקים התפתחו אל מעבר לדרכיהם הפראיות והקימו חברה מודרנית משגשגת. יש עוד מתיחות פה ושם, אבל המחשבה שטורפים יתקפו אוכלי עשב, נתפסת יותר כפיקציה מאשר כחלק מן ההיסטוריה של הטבע. כמו גן עדן המקראי, או חלום רטוב של גרי יורופסקי, כל החיות רואות באכילת בשר מעשה ברברי ולא מוסרי בעליל.

ארנבת כפרית בשם ג'ודי הופס, מגיעה לעיר הגדולה זוטרופוליס על מנת להצטרף למשטרה. היא חולמת לעצור פושעים ולהפוך את העולם למקום טוב יותר, אבל מגלה שתקרת ביבר הזכוכית נמוכה מכפי שצפתה. בעוד יונקים גדולים וחזקים מקבלים משימות מסוכנות, כמו חיפוש נעדרים או רדיפה אחר פושעים נמלטים, ג'ודי מעבירה את היום הראשון בעבודה בחלוקת דו"חות חניה. כאשר היא מבינה שלא כל היונקים נולדו שווים בעיני מפקד התחנה, היא מגיעה אִתו להסכם לפיו תפרוש מן המשטרה מיוזמתה אם לא תמצא את אחד מן הנעדרים שהמשטרה מחפשת בתוך 48 שעות.

כשראיתי שזוטרופוליס מתחיל עם אקספוזיציה על העולם ומתמקד בחלומות של ג'ודי להפוך אותו למקום טוב יותר, קצת התאכזבתי. הטריילרים לסרט הציגו מציאות יומיומית שקל להזדהות אִתה, שבה בעלי חיים שונים ממלאים את מקומם של בני האדם, אבל הפתיחה של הסרט הייתה לי ממוקדת מדי. חששתי שזה עומד להיות סיפור הסובב סביב דמות אחת, במקום הצגה מקיפה של יקום מקביל. כחצי שעה לאחר תחילת הסרט, שכחתי שהעניין אי-פעם הטריד אותי. הבנייה של הסיפור אמנם נוסחאתית, אבל מבוצעת היטב והרקע שניתן לאבולוציה המחשבתית שעברו היונקים לא רק מעלה שאלות מטרידות שהסרט נמנע בכוונה מלעסוק בהן (מה קרה לשאר בעלי החיים? האם ככה היוצרים מאמינים שהעולם היה נראה ללא פרימטים?), אלא גם משתלב היטב במסר אותו הם רוצים להעביר.

זה לא סתם סרט בו מחליפים אנשים בבעלי חיים אחרים בשביל בדיחות מהירות, בסגנון "תפוס ת'כריש". יש בו מיני משחקי מילים ובדיחות רקע שקשורות לצורות ולגדלים השונים של היונקים בזוטרופוליס, אבל הסרט עוסק במשהו עמוק יותר. הגזעים של בעל החיים הם משל למוצא האתני והרקע המגוון של בני האדם עצמם. ג'ודי אמנם צוערת מצטיינת, אבל היא מתקבלת למשטרה בזכות תכנית לשילוב יונקים קטנים. לכל מפגש שלה עם שועלים נלוות תמיד האזהרות אותן שמעה מינקות שאין לסמוך על היצורים הערמומיים האלה. גם הרקע הכפרי של הארנבת הקטנה בעיר הגדולה משחק תפקיד. עם כל הכבוד לאינטגרציה ולמחשבה שכולם מפותחים מכדי לעסוק בדעות קדומות, זוטרופוליס מחולקת לאזורי אקלים מלאכותיים ולרובעים של מיעוטים, במקום ליצור סביבת מחיה משותפת לכולם. זאת בניגוד לכפר, שבו כולם חיים עם כולם ומנהלים עסקים זה עם זה. זוטרופוליס בנויה כמו גן חיות גדול, בו לכל בעל חיים יש את הנישה שלו ואין לו צורך לחלוק מרחב מחיה עם זרים.

המסר החשוב, מהסוג המסרים שסרטי האנימציה של דיסני מצטיינים בהם בעשור הנוכחי, הוא שגזענות קיימת. גם החברה הכי נאורה כלפי חוץ מתבססת על דעות קדומות ועל מתחים חדשים. בין אם מדובר באפליה על רקע גודל פיזי, מוצא גיאוגרפי, או סטראוטיפים המבוססים על תכונות של אבות קדמונים, הדמויות בזוטרופוליס נחשפות למצב המעוות הזה על בסיס יומיומי. עם זאת, הגזענות היא חלק כל כך קבוע מחייהם של בעלי החיים, שרק מי שנפגעים ממנה מודעים לקיומה, בעוד החזקים עיוורים לה.

בצעד אווילי, מפיצי הסרט בישראל מגבילים את מספר ההקרנות של הסרט בשעות הערב. אין בעיה למצוא הקרנה במהלך היום, אך הם לא מתחשבים במבוגרים עובדים. זה חבל, כי הרבה מהבדיחות והמסרים בסרט יהיו מובנים יותר לקהל בוגר. בניגוד ל"קונג פו פנדה 3", שנועד למשוך בעיקר קהל צעיר, זוטרופוליס בנוי בקצב שגם מבוגרים ייהנו ממנו ומכיל המון פרטים קטנים שקשה לתפוס במבט חטוף. הוא גם כולל התייחסויות לסרטים אחרים ולאירועים היסטוריים שלא מוכרים לרוב הילדים. זה לא ימנע מקהל צעיר ליהנות ולהתרגש, אבל חבל שלדורות אחרים, שהסרט בהחלט פונה גם אליהם, לא מוצעת גמישות בבחירת שעת הצפייה.

תזמון היציאה של זוטרופוליס לאקרנים עשוי להיות מקרי, אבל בשעה שדונלד טראמפ מלבה מתיחות בין-גזעית על מנת להיבחר לנשיאות ובאירופה לא יודעים מה לעשות עם כל המהגרים הרבים שמגיעים ליבשת בשנים האחרונות, הסרט הזה הוא בדיוק מה שילדים צריכים לשמוע ולא לומדים בשום מקום אחר. גם הטיפוס החברותי ביותר גדל עם רקע של דעות קדומות, הסללה היא דבר קיים, ולא כל מי שנראה כמו דבר מה בהכרח שייך לסטראוטיפ שאנו מייחסים לו. לפעמים, אנחנו בוחרים לראות אחרים דרך פילטרים שהונחלו לנו בגיל צעיר, לפני שידענו שקיימת אפשרות אחרת.

זוטרופוליס הוא הסרט עם המסר החשוב ביותר שמוקרן כרגע בקולנוע. זה מסר פשטני, שאמור להיות מובן מאליו, אבל אני חי בישראל מספיק זמן בשביל לדעת שזה שאומרים לי שכל האנשים ראויים ליחס זהה, לא אומר שהמציאות מתנהלת לפי עקרון זה.

מה שמתחיל בקטן, כסיפורה של ארנבת שמנסה לפרוץ מחסומים ולהוכיח את עצמה, הופך לסיפור גדול בהרבה. צוות מדובבים יוקרתי, הכולל את ג'יניפר גודווין, ג'ייסון בייטמן, אידריס אלבה, ג'יי קיי סימונס ועוד שורה של שחקנים שתורמים את קולם, חלק כבדיחה פנימית על עצמם או על תפקידים אחרים שלהם (בדקו אחרי הצפייה את מי קריסטן בל מדבבת), מעניק לעולם בו הסרט מתרחש צבע וחיות. האנימטורים עשו עבודה טובה, אף על פי שהבימוי אינו מתאפיין בהברקות חזותיות. גם אם הדבר המרשים ביותר בסרט מבחינת העיצוב הוא מים, עיצוב העולם אינו מתפשר ומשחק היטב על הניסיון לשלב בעלי חיים שונים באותו מרחב, תוך התחשבות במאפיינים הפיזיים וההתנהגותיים שלהם. זה לא פשוט, אבל הצוות מאחורי זוטרופוליס עשה עבודה טובה בלקיחת הצרכים השונים בחשבון.

למרות סיפור צפוי רוב הזמן, זוטרופוליס הוא חוויה מהנה וחשובה. הוא מומלץ למבוגרים שיעריכו את ההומור שלו ולילדים שילמדו ממנו משהו שבבית ספר כבר לא נעים להזכיר. סרט שבוחר להציג עולם ללא בני אדם, צריך להצדיק זאת גם בתוכן. זוטרופוליס מצדיק את הבחירה בכך שבעלי החיים לא רק מתנהגים כמו בני אדם, אלא גם לוקים באותן חולשות שאנשים אמִתיים צריכים להתמודד אִתן. אפילו הגיבורה אינה חפה מדעות קדומות ונקודת המבט שלה חיונית על מנת שנבין שגם אם התנתקנו מהטבע, יש בנו צדדים שלא התפתחו מעבר לתקופת האבן.
~~~~~~~~~~~
זוטרופוליס Zootropolis
בימוי: ביירון הווארד וריץ' מור
קולות: ג'ניפר גודווין, ג'ייסון בייטמן, אלאן טיודיק, שקירה, אידריס אלבה, קריסטן בל ואחרים.
2016