שימו לב – ביקורת זו כוללת פרטי עלילה של "החור שברעש" ו"השקט והשאל", הספרים הקודמים בסדרת "כאוס מהלך".

סיום של ספר טוב הוא דבר עצוב. נקשרנו לדמויות, התאהבנו בעולם, הכרנו את הכוחות הפועלים בו, ועכשיו צריך להרפות ולעבור הלאה. סיומה של סדרת ספרים טובה הוא עצוב יותר, כיוון שהעולם רחב יותר, הדמויות עמוקות יותר, והרגשות שהתעוררו במהלך הקריאה רבים ועמוקים יותר.

עם זאת, תמיד קיים חשש שהסיום של סדרת הספרים לא יצליח לעמוד ברף שהציבו הספרים הקודמים בסדרה. סיום גרוע לסדרה טובה עלול להשאיר טעם רע שאי-אפשר יהיה למחות אותו.

"הסכין והרקיע" הוא סיומה של טרילוגיית "הכאוס המהלך" של פטריק נס. הטרילוגיה כולה מתרחשת בעולמחדש, כוכב לכת שבו התרחשה מלחמה נוראית בין המין הפולש, בני האדם, לבין המין החייזרי התבוני הקיים, הספקאלים. הרבה לפני שעלילת הספר הראשון, "החור שברעש", התחילה, המלחמה כבר הסתיימה. בני האדם שולטים במעוזים המועטים שלהם, הספקאלים משמשים כעבדים, ונראה שדבר לא ישתנה.

ואז מגיע טוד יואיט והאיזון מופר. טוד יואיט, שהיה נער צעיר על סף הבגרות בתחילת הספר הראשון, מגיע לספר האחרון בטרילוגיה כשהוא כבר כמעט גבר. הוא רכש ניסיון, למד לשלוט ב"רעש" שלו, גילה שכל מה שלימדו אותו היה שקר, והתחיל לנסות לשנות את העולם בו הוא חי.

"הסכין והרקיע" מתחיל במקום שבו "השקט והשאל" (הספר הקודם בסדרה) נגמר. טוד יואיט וראש העיר פרנטיס לכודים בין שני צבאות – מצד אחד צבא "השקט" המונהג על ידי המְרפאות ונועד לערער את שליטתו של ראש העיר פרנטיס, ומהצד השני גדודי ספאקלים שמוכנים להילחם כדי שדרישותיהם יתמלאו. ראש העיר משכנע את טוד לשחרר אותו כדי שיוכל להנהיג את הצבא נגד הספקאלים, וטוד נכנע כי זו הדרך היחידה להבטיח את שלומה של ויולה.

התוצאה היא התנגשות של שלושה צבאות – הספקאלים, "השקט" ואנשיו של ראש העיר פרנטיס, מה שהופך את הספר לסיפור מלחמה מלא. אין כמעט רגע אחד שבו מישהו לא נורה, נפצע, נדרס או מתפוצץ, ורובו של הספר מוקדש לשאלה מה המניע ה"נכון" לצאת למלחמה, ואם יש בכלל אפשרות להצדיק מלחמה.

הספר עצמו מותח מאד, ולמרות אורכו קל לגמוע את העמודים. קשה להניח את הספר מהיד בלי לתהות מה עומד לקרות עוד רגע.

התרגום, כרגיל, מצוין. כמו בספרים הקודמים המתרגמת הצליחה להפוך את משלבי השפה השונים של הדוברים בספר למובחנים היטב, ולשמור כך על ייחודיות הדמויות.

כמו הספר הקודם גם "הסכין והרקיע" מסופר מכמה נקודות מבט, שמטרתן לאפשר ראייה רחבה יותר של העולם. הפעם לטוד ולויולה מצטרפת נקודת מבט ספאקלית, שמאפשרת להכיר לעומק את החייזרים שעל כוכב הלכת, את המבנה החברתי שלהם ואת האופן בו הם רואים את העולם. נקודת המבט הזו מאתגרת במיוחד כיוון שהדובר "מתרגם" את השפה הספאקלית לשפה שאותה הוא מכיר, כך שאנחנו למעשה קוראים תרגום של תרגום. זוהי נקודת המבט המעניינת ביותר בספר, וההיכרות עם החברה הזרה מרתקת.

עם זאת, יש כמה בעיות בספר.

הבעיה הראשונה היא הנטייה שהחלה בספר הקודם ומתחזקת כאן – הכתיבה של זרם מחשבות. מחשבות של אדם הן לא דבר רציף, ואנשים קופצים מנקודה אחת לאחרת. זרם מחשבות הוא מעניין אם הוא מגיע בתוך הקשר רחב יותר, כמו שהיה בספר הקודם. כאשר טוד נטה לחשוב במקוטע וּויולה חשבה בצורה רציפה. בספר זה כולם (בסופו של דבר גם הספאקל) חושבים בצורה אסוציאטיבית, מה שלא משאיר כמעט מקום לסיפור עצמו להתקדם. זרם המחשבות מקדם מאד את העלילה בהתחלה ועוזר ליצור את המתח, אולם החל מאמצע הספר מתחיל להעיק, כיוון שאין שום מנוחה. מחשבה… ועוד מחשבה… ועוד מחשבה… ואף תיאור או סיפור לרפואה.

הבעיה האחרת של הספר היא ההקבלות הגסות של יחסי אב ובן. כולם לכודים ביחסים בלתי הגיוניים של אב ובן, אפילו כאשר אין שום סיבה לכך. טוד מקבל את ראש העיר כאב מאמץ, לספאקל יש אב מאמץ, שמדגיש מאוחר יותר שהוא אינו אביו, ואפילו ויולה לא נחלצת מהגורל הזה. היא מקבלת את המרפאה קויל כאם מאמצת, בלי שהסופר יכיר בכך שהיחסים בין אם לבתה שונים מהיחסים בין אב לבנו, ושאין שום סיבה עלילתית הגיונית לכך שקויל "תאמץ" לעצמה את ויולה. בכל המקרים ההורה המאמץ מנסה להנחיל את ערכיו לדור הצעיר, והיחסים כל כך דומים עד שאפשר להחליף קטעי שיחה שלמים בין הדמויות ולא לשים לב.

אבל הבעיה העיקרית של "הסכין והרקיע" היא שהוא מנסה לנקוט עמדה, ותוך כדי כך שוכח שהוא מספר סיפור. לכל אורכו הדמויות מסבירות לנו כמה מלחמה היא דבר רע. כמה אין הצדקה למלחמה. כמה שלום הוא חשוב. כמה טרור לא פותר בעיות, ואיך כל המבוגרים צריכים לשבת לשולחן הדיונים ולהקשיב זה לזה. אני מסכימה שמלחמה היא דבר מסוכן וקטלני, ושרוב המבוגרים בעולמנו צריכים לשבת ליד שולחן ולפתור את הבעיות שלהם, אבל העולם מורכב בהרבה מכך.

ב"הסכין והרקיע" בשום שלב לא נכנסים לעומק השאלה מהי מלחמה. הספאקלים מוצגים כיצורים שכל שאיפתם היא שלום תחת מספר תנאים, ובני האדם מוצגים כיצורים שכל שאיפתם היא מלחמה. זה היה בסדר אם הסיפור עד כה היה פשטני, אבל הוא לא. במשך הספרים הקודמים למדתי להכיר ולהעריך את הסיפור של עולמחדש כסיפור בעל עומק ומשמעות, שמסוגל להציג יותר מתשובה אחת לשאלה מורכבת. לשאלות כמו "מהי מלחמה?" או "האם יש דברים שראוי להרוג עבורם?" יש הררי תשובות. לא יכול להיות שאחרי כל כך הרבה אירועים בעולמחדש התשובה תהיה "מלחמה היא רעה בכל תנאי, שלום הוא טוב בכל תנאי". או אפילו ההנחה שיש רק דרך אחת מתאימה לשלום.

האכזבה העיקרית שלי מ"הסכין והרקיע" היא שבניגוד להבטחת הספרים הקודמים הסוף של הטרילוגיה פשטני מדי וקל מדי. לטרילוגיה הזו הגיע סוף מורכב ומסובך יותר.

עם זאת, מדובר בספר מהנה, מעניין, מרתק לקריאה, שמכיל דמויות מעניינות ועימותים שמגיעים לשיא לא צפוי. מומלץ לכל מי שמחבב את הדיסטופיה שלו עם הרבה חייזרים ובני נוער, ומסוגל להתעלם משאלות שמקבלות לעתים תשובות שטחיות מדי.
~~~~~~~~
הסכין והרקיע
פטריק נס
החלק השלישי בטרילוגיית הכאוס המהלך
תרגום מיכל אלפון
הוצאת זמורה ביתן, 2014
570 עמודים