 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
קריאת העורב - דבר הכותב
מאמרים / אסף אשרי
יום ראשון, 12/06/2005, שעה 10:00
קריאת העורב אל כותבי המד''ב והפנטסיה בעברית, או: למה כותב שורות אלה חושב שהגיע הזמן להפסיק לתרץ תירוצים ולהתחיל לכתוב!
|
|
קראתי בקפידה את מאמרו של גיא חסון ''יש עתיד''. בסיום הקריאה עלתה בי תחושת פליאה – הסכמתי עם טענותיו לגבי אופנות חולפות וקלאסיקונים כמקורות להשפעה והרלוונטיות התמידית של סיפור אנושי טוב, אבל אז הגעתי אל שורה שרימזה כי חשיבות תשתית הכותב מצטמצמת לכדי שני דברים: הוצאות לאור וטעם הקהל. התפלאתי. על שורה זו, למרות הקטנתה במשפט שלאחריה, ועל פתרונות לשאלות אחרות שהועלו במאמר, אנחנו חלוקים. מאד.
הנה, אם כך, הגרסה שלי, ובה יוסבר איך יוכל המדע בדיוני העברי להרים ראש, איך יוכלו הפיונים המסכנים להרים ראשם תחת מגפיהם הדורסניות של וסלי הזרם המרכזי בטירות ומגדלי השן שלהם, איך יוכלו האיכרים להפוך מקורבנות עריצות בעלי הכוח והממון לגיבורים בעלי חירות יצירתית.
איך יכול לקום סיפור מדע בדיוני או פנטסיה ישראלי אמיתי בתנאים הנוכחיים?
בדיוק באותה צורה בה כל סיפור אחר קם: מהדם, היזע והדמעות של הכותב. אם כותבים אותו אמיתי הוא יהיה אמיתי. אפילו אם הרעיון שמאחוריו בדיוני. כמו כל סיפור טוב שסופר אי פעם מאז שהועבר גילגמש לכתב יתדות.
איך יקומו קוראים לספרים ולסיפורים שאנחנו מפרסמים אם מעולם לא שמעו על הקלאסיקונים של המדע הבדיוני המתורגם? אם יתנו להם סיפור טוב, הם ישבו ויקראו אותו. אנשים לא קוראים ספרות רק בגלל ידע מוקדם על הסוגה האמורה. אמנם קל יותר ליצור אצל קוראים את הציפיה כאשר הם מכירים את הז'אנר – רוב סופרי המתח העכשוויים מסתמכים על עובדה זו – אך אין בכך כדי לומר כי אי אפשר ליצור ציפיה ולשבור אותה ולבנות אותה מחדש בלי ידע מוקדם של הקורא. לעתים זה אפילו מקל על הכותב להפתיע את קוראיו ולגרום להם לתחושת פליאה מבורכת.
במילה משובשת אחרת, מוכרת יותר בקרב קהילת המדע הבדיוני בארץ, סנסוואנדה.
לגבי אותו זרם של ''ספרות מוזרה'' אליו התייחס המאמר: הזרם הוא תוצאה של תופעה מתרחבת של היתוך סוגות באמנות, תהליך שמתרחש כל העת בעידן הפוסט מודרני בכל צורות האמנות. הפיוז'ן הגיע מהמטבח לספרות.זוהי שעת כושר מצוינת לשוליים להגיע אל המרכז ומתוך כך לקהל רחב יותר. טרפו את ההזדמנות. בתיאבון.
איך יקומו אנשים שיהיו מוכנים לקרוא מדע בדיוני אם הם חושבים שמדע בדיוני פירושו חלליות ויריות? תנו להם סיפור טוב וראו כיצד הם אוכלים מכף ידכם, ללא צורך באיומי אקדח לייזר מוצמד לרקתם. אפילו אם הסיפור הטוב מתרחש בחללית בעלת דלתות נאנחות או בבית ספר לקוסמים שגיבורו יתום צעיר ומצולק שמסרב לעשות ניתוח לייזר להסרת המשקפיים למרות ירושה מרשימה שנפלה בחלקו, הם יקראו אותו בהמוניהם.
זה עבד פעם, זה עובד עכשיו, זה יעבוד גם בעתיד.
יש סרט בייסבול מעצבן עם קווין קוסטנר שנקרא בתרגום העברי ''שדה החלומות''. האמירה המרכזית שמהדהדת ממנו אומרת: If you build it they will come.
אם תבנה את זה, הם יבואו. גם אם תכתוב את זה.
מזכיר בחור מזוקן אחד מבאזל שאמר: אם תרצו אין זו אגדה.
נחזור לחשיבות התשתית של הכותב. התשתית האמיתית, היחידה ששינתה אי פעם:
הוא. הקרביים שלו. הלב. הבפנוכו.
השאיפה ליצור סיפור טוב צריכה לנבוע מבפנים. מהשאיפה לברוא חלום אלי מציאות ודף. מהצורך האנושי לספר סיפור. לא מתוך רצון להוכיח למישהו שאתה צודק, לא מתוך מיסיונריות לסוגה שאתה מעריך, לא מתוך רצון למצוא חן בעיני מוציא לאור זה או אחר ולא מתוך השאיפה, המגוחכת למדי בארצנו, להתעשר. יש סיבה טובה אחת להכנס אל הגיהנום הספציפי הזה – ליצור סיפור שיגע באנשים ויצור אצלם תגובה רגשית. כי כשאתה אתה מצליח לעשות את זה, אתה מגיע לתחושה שספק אם אפילו נסיונותיו הכימיים של פיליפ ק. דיק יכולים להפיק. יופי, זה מתחרז.
אפרופו חרוזים, ברשימת המועמדים לפרס ספיר השנה נמצא ספרה של מאיה ערד, ''מקום אחר ועיר זרה'', שהוא רומן בחרוזים המבוסס על ''יבגני אונייגין'' של פושקין.
אני חוזר: רומן בחרוזים המבוסס על יצירת מופת רוסית שנכתבה במאה ה-19!
הספר זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה מסחרית לא מבוטלת. הוא כתוב בחרוזים. העלמה ערד ניגשה אל הוצאת חרגול עם כתב יד ואמרה להם: ''יש לי כאן סיפור טוב.הוא כתוב בחרוזים.'' הוצאת חרגול קראה את הסיפור והסכימה עם העלמה. היא אכן כתבה סיפור טוב. ובחרוזים. היא הוציאה את הספר לאור והנה כעת הוא מועמד לפרס ספיר. אם תרצו...
רומן בחרוזים שמבוסס על ''יבגני אונייגין'' נשמע מסחרי בערך כמו '' יש לי סיפור טוב על גבר ואשה שמתאהבים בתל אביב של שנת 3008. בעל הבית שלהם חייזר ואין להם כסף לשכירות'' או ''יש לי סיפור טוב על אשה וגבר שמתאהבים. היא אלפית וההורים שלו לא מסכימים שיתחתן איתה. הם רוצים שיתחתן עם הרופאה האתיופית שגרה מולם.''
אולי קשה יותר לשווק ספר שממוקם בעתיד או בממלכה דמיונית אבל זאת סוגיה בה צריכים לעסוק אנשי השיווק של ההוצאה, לא הכותב.
נחזור לשאלות הבוערות.
על גבי אילו ענקים אנחנו, הישראלים, נוכל לעמוד? מי יהיה הקלארק שלנו, האסימוב, הסימאק, הבסטר, וכן הלאה?
ניסים אלוני (הפרש הטורקי מארידאנה), דוד אבידן (הפסיכיאטר האלקטרוני שלי), אלתרמן (פונדק הרוחות) גיל הראבן (הדרך לגן עדן), יכולים להיות נקודת התחלה לא רעה.
יש כאן קלאסיקונים. צריך פשוט לקרוא אותם.
למען גילוי נאות, הערכתי מאד את יצירתה של גיל הראבן עוד לפני שהתחלתי להעביר בשיתוף עמה סדנת כתיבה. אני מצר מאד על כך שבשל הפרשי שנים והעובדה ששאר המוזכרים ברשימה עברו לעולם שכולו טוב לא יצא לי לעבוד עמם (ולו רק על מנת ליצור רושם מאוזן יותר לרשימה זו אם לא בשביל איכויותיהם הספרותיות הברורות יותר).
וכמעט שוב שכחתי את המזוקן ההוא מבאזל שכתב את ''אלטנוילנד''.
במאמר מוסגר, כתיבה טובה אפשר ללמוד ממישהו שיודע לספר סיפור. הכלים שהוא משתמש בהם הם תמיד אותם כלים. הסיפור משתנה. כך שבנוסף לקלאסיקונים שפרסמו את יצירותיהם בתחומי הסוגה, אפשר וצריך לקרוא גם את הכותבים הטובים שפרסמו סיפורים שאין להם קשר עם הסוגה אך שהנם בנויים להפליא, מספרים סיפור מרתק וכוללים דמויות שלא תשכחנה בקלות. בדיוק כפי שעשו ענקי דור הזהב של המדע הבדיוני.
אבל הרי כולם יודעים שהוצאות הספרים מקבלות הררים של כתבי יד בחודש. איך אפשר להתבלט אם לא שמים את הדגש על הנושא החדש ואופנתי, עכשיו כששר הטבעות, הארי פוטר ומלחמת הכוכבים מכים גלים? אם לא מדגישים את המרכיב הבדיוני או הפנטסטי?
על ידי שימוש חכם בכלים של הכותב: המבנה, העלילה, הדמויות.
וגם שימוש מושכל בשפה העברית לא יזיק, פרט שחסון, מטבע היותו כותב שעיקר הקריירה היצירתית שלו היא באנגלית, לא התייחס אליו. אז ניגע קצת בשפה:
זה זמן רב שעימות מזעזע שוטף את שדות הקרב של האליטה הספרותית. לאחרונה הוא ניטש בשדה הקרב בין המצדדים בשימוש בעברית הגבוהה ובין המצדדים בעברית הרזה. הוא רלוונטי כבר זמן ארוך כי עברו שנים רבות מאז שכותבים מתחילים כתבו פה בעברית פשוטה, רהוטה ונהירה.
יש עברית מאונגלזת ויש עברית עם מילים של בית מרקחת ויש עברית של הרחוב ויש עברית תקנית ויש עברית שמתריסה נגד התקניות, פרחחית כזאת ו...
כל המשחקים הצורניים האלה ב''איך לכתוב בעברית?'' חשובים, אין ספק, אבל חשוב לא פחות ה''מה לכתוב?'' או, נכון יותר, ''מה החומרים האמיתיים של הסיפור?''
נכון, אומר האיש בחליפת הטוויד שמניד את שעון הכיס המוזהב לנגד עיניכם מצד לצד בתנודות מטרונום –
מבנה. עלילה. דמויות.
מבנה יציב, עלילה מרתקת ודמויות שובות לב יעשו את העבודה. תמיד.
השפה תעזור לכם להביא את הכלים הללו לקדמת הבמה באופן אלגנטי ופשוט.
אז מה צריך לעשות?
לכתוב. לקום ולעשות מעשה.
אך אז מרימה את ראשה המכוער מפלצת התירוצים, נושפת ורושפת:
אבל זה קשה! לא רוצים אותנו! מדע בדיוני הוא לא מסחרי! ההוצאות לא מאמינות במדע בדיוני! אנחנו מיעוט נרדף! רק מי שמשלם כסף להוצאות מצליח להוציא לאור ספרים העוסקים במד''ב! אין שוק! אין קהל קוראים! אין סיבה לכתוב מדע בדיוני בעברית!
נכון?
לא.
כשבודקים את האמירות הללו לעומק, מסתבר שהן תירוצים שאינם עומדים במבחן העובדות בשטח.
''ויהי בוקר'' של סייד קשוע, ''לילי לה טיגרס'' של אלונה קמחי, ''סטלקר'' של דוד טרבאי, ''עירושלם'' של אפרת רומן-אשר ,''עולם הסוף'' מאת אופיר טושה גפלה, כולם ספרים שיצאו לאחרונה ואשר עונים להגדרה ''ספרי מקור בסוגת המדע הבדיוני והפנטסיה''. חלקם המכובד עונה גם על ההגדרה הרלוונטית לחג השבועות ''רומן ביכורים''.
כלומר - אפשר. קשה, אבל אפשר.
חלק ניכר מן הסיבות שכתבי היד לא מתקבלים על ידי הוצאות הספרים הוא לא שיוכם לסוגה זו או אחרת, אלא בשל העובדה הפשוטה שהם נכתבו באופן לא מקצועי וללא שימוש בכלים הנכונים ליצירת סיפור ראוי לפרסום.
אבל אל יאוש! אם בתחילה לא הצלחת, נסה שוב וביתר שאת.
כל תירוץ שנקבה בו מפלצת התירוצים נובע בעיקר ממקום אחד: פחד. פחד מדחיה במקרה זה. וכידוע, הפחד הוא קוטל הבינה.
אז מה נשאר לנו?
לנו לא נשאר כלום,כי זה לא תלוי בנו.
בניגוד לאמירה החותמת את המאמר של חסון, אני לא חושב שכולנו בסירה אחת נגד הזרם. כשתעמדו מול הדף הלבן הריק או העמוד הריק במעבד התמלילים תהיו לבד. אף אחד לא יעזור לכם. בדידותו של הכותב נובעת מכך שזהו מסע לרצים למרחקים ארוכים. אפשר לעצור ולהתרענן בתחנות השתיה, אבל בסיכומו של דבר יש לעשות את הדרך לבד. לאחר שהיצירה הושלמה אפשר להעביר אותה לגורמים חיצוניים ולפתוח להם צוהר או לשלשל להם סולם חבלים לעולם שבראתם. אבל עד אז אתם לבד.
בחושך הגדול של התוהו ובוהו שלפני הארת השוליים הפתאומית שממנה לאט לאט יואר עולם חדש מופלא שבראתם.
לך הכותב האמיץ ולך הכותבת העשויה ללא חת, בהצלחה!
תפסיקו לפחד ולמצוא תירוצים ותתחילו לכתוב. זאת הדרך היחידה לשנות את המצב.
* כותב שורות אלה מאמין ב''נאה דורש – נאה מקיים'', ולכן נמצא בימים אלו בשלבים ראשוניים של פיתוח סדרת טלויזיה בסוגה המדוברת עבור גוף משדר בארץ הקודש.
יש עתיד - מאמרו של גיא חסון
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
|
| |
 |
 |
|
סוף סוף!
זקן השבט יום ראשון, 12/06/2005, שעה 11:11
|
|
|
 |
|
|
|
|
אאוץ!
ירון יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:10
|
|
|
|
|
|
|
|
מה עם הגולם ?
כותב מתוסכל מכיוון אחר יום ראשון, 12/06/2005, שעה 12:20
(5 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
בראבו
אורי שגיא יום ראשון, 12/06/2005, שעה 17:12
(4 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
תאריך לידה
ceblare יום שני, 13/06/2005, שעה 12:46
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
סליחה
Icel יום שלישי, 14/06/2005, שעה 13:09
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
