 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
אז אתם רוצים לכתוב קלאסיקות חדשות?
מאמרים / גיא חסון
יום ראשון, 12/02/2006, שעה 9:19
סופר המד''ב גיא חסון מרביץ תורה בדור הכותבים הבא
|
|
ביוני 2005 פרסמתי באתר זה מאמר בשם 'יש עתיד??', בו דנתי בחסך גדול בספרות המקור הישראלית: אין מספיק סיפורים שהם שלנו, מתוכנו ובשבילנו. טענתי במאמר שקלאסיקות ישראליות חדשות לא יווצרו על ידי העתקת תבניות מחו''ל, ושקיימות דרכי קיצור ליצירתן.
בלי קלאסיקות חדשות לא יווצר קהל גדול, לא תכתב ספרות מקור מספיק מעניינת ולא תהיה תשתית מד''ב ישראלית ל'דורות' הבאים.
לכן, כשפתחתי קורס כתיבה מספר חודשים לאחר פרסום המאמר, החלטתי לייעד אותו לכותבים מתקדמים ולטפל בחסך הזה בדיוק. נתתי לקורס את השם 'כתיבת מדע בדיוני – יצירת קלאסיקות חדשות' – והתכוונתי לכך. הקורס התקיים בתל-אביב, בחיפה ובירושלים, ומטרתו היתה לגרום לכותבים לעקוף את המעצורים ואת המחסומים הרגילים ולפלס דרך אל המקום בתת-המודע שלנו המאפשר לנו ליצור סיפורים ארכיטיפיים.
התיאוריה מאחורי הקורס הורכבה משלושה חלקים: הגדרת המטרה, פילוס הדרך אל התת-מודע, והביצוע.
כיוון ששני הסעיפים האחרונים דורשים תהליך ויחס אישי, מאמר זה עוסק אך ורק בסעיף הראשון.
גאונים ושברם
אז אתם רוצים לכתוב קלאסיקות חדשות? נשמע בלתי אפשרי. הרי צריך להיות גאון, לא? צריך שיהיה לכם 'את זה', את אותו 'זה' הסודי, את החומר המסתורי שבו התברכו גאונים ואשר חסר לנו, בני האנוש הפשוטים.
כדי לפתח את אותו 'זה', אתם צריכים כבר להיות בעליו הגאים של 'זה', לא?
מצד שני, קלאסיקות הרי חבויות בכולנו. מה שהופך קלאסיקות לכאלה הוא העובדה שהן פועלות על דבר-מה בסיסי ומהותי המצוי בכולנו. קלאסיקות מבוססות על ארכיטיפים. וארכיטיפים, בהגדרה, נמצאים בתוך כל אחד ואחד מאתנו.
כמובן שסופר צריך טכניקת כתיבה בסיסית. אבל מדובר בדרישה בסיסית, לא בחומר מסתורי שרק גאונים מתברכים בו.
האם סופר צריך כישורי כתיבה מעולים ויוצאים מגדר הרגיל? התשובה היא לא, חד וחלק.
רוב הספרים הנחשבים לקלאסיקות נכתבו על ידי סופרים בתחילת דרכם, כאשר טכניקת הכתיבה שלהם עדיין היתה בעייתית ודרשה שיוף רציני. עד שרוב הסופרים האלה שכללו את טכניקת הכתיבה שלהם, לאחר שנים, הסיבה שבגללה כתבו, האש שבערה בהם, כבר כילתה את עצמה. ספריהם החדשים אומנם 'טובים', אבל אין בהם את האיכות הקלאסית שהיתה באלה שכתבו בשנות העשרים שלהם.
בנוסף, רק לעתים רחוקות ניתן למצוא ספר או סיפור שנחשב כקלאסיקה דוקא בגלל איכות הכתיבה, השימוש בשפה או הניסוח. בדרך כלל הרעיון שעומד מאחורי קלאסיקה, בין אם הוא נמצא בנושא, בעלילה או בדמויות, כל כך עצום עד כי הוא מגמד את חשיבות האפיון החד-מימדי, ההגזמה הפרועה או כל שגיאה בוסרית אחרת.
קריטריון לקלאסיקות, אם כן, אינו איכות הכתיבה. סיפור או ספר בהחלט דורשים כתיבה טובה, אבל כתיבה מדהימה – לא. לא כאן קבור הכלב.
דרושים: ארכיטיפים
קלאסיקות דורשות מהסופר שייגע בארכיטיפים. אולי הוא יצוֹר עלילה ארכיטיפית, דמות ארכיטיפית, מערכת יחסים ארכיטיפית, עולם ארכיטיפי, היסטוריה או עתיד ארכיטיפיים, וכן הלאה.
כל הנדרש לכתיבת קלאסיקה חדשה הוא מציאת אריכטיפ חדש וחזק עמוק בתוכך, ואז לכתוב מתוכו.
פשוט? כלל לא.
ה'טריק' הוא לא למצוא ארכיטיפים החבויים בתוככם – משום שכולם נמצאים בתוככם – אלא למצוא כזה שאתם מתמחים בו. כיוון שלכל אחד מאתנו יש אופי שונה, הרי שכל אחד מאתנו רגיש למשהו אחר. אנחנו נעלבים מדברים שונים, רואים את העולם באופן אחר, חסינים לדברים שונים, מבינים את אותם הדברים באופן שונה, אובססיביים לגבי דברים שונים – ובאופן כזה או אחר השוני הוא המפתח ל'מומחיות' שלנו. הדבר אותו אנחנו חווים הכי הרבה, אותה חווייה שאנחנו משחזרים שוב ושוב בשל התסביכים האישיים שלנו, היא הדבר שאנחנו מתמחים בו, ושם קבורים הארכיטיפים שעליהם נכתוב בצורה הכי נוגעת והכי נכונה. זו הדרך וזה המפתח לכתיבת קלאסיקות.
פשוט? כלל לא.
כדי להגיע לאותם ארכיטיפים צריך להתחיל לחפור. צריך לחפש בתוך הנשמה, בתוך המחשבות, בתוך הרגשות, למצוא את המקור לכל דבר, למצוא את הסיבה למקור ואחר כך למצוא את הסיבה של הסיבה של הסיבה של המטרה של הסיבה. צריך לדעת להפריד בין השטויות בהן אתם מאמינים לבין דברים שנראים כמו שטויות אשר למעשה אינם כאלה.
קל לטעות. קל להטעות. קל לעצור במקום הלא נכון. קל לאבחן לא נכון. קל להגדיר לא נכון את התחושות. ואם הבנתם לא נכון את מה שאתם רואים בתוככם, הסיפור לא יהיה עמוק מספיק או נכון מספיק.
אנחנו צריכים קיצור דרך למציאת הארכיטיפים בתוכנו. המפתח לכך הוא שהארכיטיפים כבר בתוכנו. לא משנה מה נעשה, לא משנה מה נכתוב או מה נגיד, מה שבתוכנו יצא החוצה. במקום לחפש את הקיים, הבה נפנה את הזבל שמסביב. במקום לפסל פסל חדש, פשוט נוציא את האבן שמסביב כדי לחשוף את הפסל.
איך מפנים את האבן המיותרת? פשוט: מה שבאמת שלכם הוא הפסל. מה שמרגיש לא נכון, דברים המשפיעים על התחושות שלכם – המלצות של חברים, חיקוי של אחרים, הרצון למצוא חן, הנסיון לענות לקריטריונים של אחרים – כל אלה הם האבן המיותרת.
אנחנו שמים את עצמנו בכל משפט שאנחנו מנסחים, בכל דמות שאנחנו מעצבים. האישיות, הבעיות, העבר, ההבנה, חוסר ההבנה והתסביכים שלנו, כולם נמצאים בכל משפט ומשפט שאנחנו כותבים. הדברים האלה מוצאים ביטוי בבחירת השפה, בהבנה שלנו של מה מוביל למה, של איך אנשים מדברים, של איך דמויות מתנהגות, במה שקורה בסוף הסיפור וכן הלאה. כל אדם אחר היה כותב את הרעיון מאחורי כל משפט במאמר הזה קצת אחרת.
אנחנו חייבים לפנות את מה שלא קשור אלינו, את מה שהוא לא באמת אנחנו, מהכתיבה שלנו. הדבר המרכזי המגביל אותנו מבחינה זו הוא זה הנקרא 'ז'אנר'.
ז'אנרים מבוססים לרוב על יצירות מופת שמישהו אחר כתב, וכתיבה בז'אנר קיים היא נסיון לשחזר תחושה שמישהו אחר התמחה בה. סופר גדול כתב יצירת מופת יחודית, ארכיטיפית, שהזדקקה למבנה חדש שהפך לז'אנר חדש. עכשיו מגיע סופר אחר המנסה להתאים את עצמו לתוך מסגרת שמישהו אחר יצר, מסגרת שהתאימה באופן מושלם לאישיות הייחודית של הסופר המקורי. אבל המבנה כבר עבד, וסביר שהספר הטוב ביותר בז'אנר נכתב על ידי הסופר המקורי שלו. כשאנחנו מעתיקים (כלומר – 'משחזרים') את הקישקע של מישהו אחר, משהו מהאינסטינקט שלנו ומהתחושות שלנו ומהאישיות שלנו נותר מאחור. לא משנה עד כמה אתם מתחברים לבטן של סופר אחר, עד כמה הוא מבין את נימי הנימים של נשמתכם, אתם עדיין לא אותו אדם. כשאתם כותבים את הבטן שלו ולא את שלכם, אתם חוטאים לעצמכם. הדרך היחידה לכתוב קלאסיקות היא להיות לגמרי – אבל לגמרי – 'אתם'.
אמנם אנחנו חייבים לדעת מה כבר נכתב – נעשה צחוק מעצמנו אם נמציא את הגלגל מחדש. הדרך היחידה ללמוד לכתוב היא להעתיק מהסופרים שאנחנו מעריכים ומעריצים. אבל לאחר שהגענו לשלב מסוים של מומחיות וטכניקה, עלינו להתנתק מהעבר, ולהתרחק מהמורים ומהמדריכים שלנו. החל משלב מסוים, על הסופר למצוא את דרכו שלו ולהמציא ז'אנרים חדשים. טכניקת כתיבה נועדה לעזור לו לפלס את הדרך הכי פשוטה אל עצמו ולא ללמד אותו לכתוב כמו מישהו אחר.
אם כך, כדי לכתוב קלאסיקות חדשות עלינו למצוא ארכטיפים. אבל זה קשה מדי, אז נגדיר מחדש את השאלה: כדי למצוא ארכיטיפים, עלינו לכתוב ז'אנרים חדשים.
פשוט? כלל לא.
ז'אנר סדרתי
להמציא ז'אנרים חדשים? זה קשה מדי.
הבה נגדיר את השאלה מחדש: במקום לכתוב ז'אנר חדש, למה שלא נכתוב סדרה חדשה?
לסדרה חדשה יהיו מאפיינים מסוימים החוזרים על עצמם – וכך גם לז'אנר חדש. לסדרה חדשה יהיו מאפיינים שיהיו יחודיים לה – וכך גם לז'אנר חדש. סדרה חדשה מזוהה על פי המאפיינים שלה – וכך גם ז'אנר.
תיאורטית, ספר או סיפור בסדרה מסוימת לא מחייב את קיומו של עוד סיפור או ספר בה. מאפייני הסדרה מתקיימים גם בלי שייכתב סיפור שני. 'חולית', למשל, היתה קלאסיקה וז'אנר חדש וספר ראשון בסדרה חדשה, וכל זאת גם אם לא היה נכתב ספר שני. כך גם 'המשחק של אנדר'. כך גם סיפור 'המוסד' הראשון.
במקום להמציא ז'אנר חדש, נמציא סדרה חדשה.
קיימים שני סוגים של סדרות, וחשוב להפריד ביניהם: האחד הוא וריאציה על מבנה קיים. הפעם מדובר בשוטר ניו יורקי קשוח שיש לו כלב, לא חתול, ושהיה גרוש פעמיים ולא פעם אחת. החידוש בסדרות כאלה הוא בזוטות. לא כאלה אנחנו מחפשים. אנחנו לא מחפשים סדרה המבוססת על וריאציה של נושא ישן, אלא כזו המבוססת על נושא חדש.
בנוסף, הרווח של הסופר מכתיבת סדרה גדול יותר מזה הנובע מכתיבת סיפור/ספר יחיד. יצירתו זוכה ליותר הדים ופרסום, הביקוש ל'פרק הבא' גדל, והקהל שקורא את הסדרה הולך וגדל עם כל פרק ועם ההתלהבות של הקוראים. חשוב מכך, הקוראים משקיעים יותר מחשבה בכל יצירה בסדרה. כשמישהו קורא סיפור מדהים העומד בפני עצמו, הוא אומר לעצמו ''איזה יופי'' ומניח את הסיפור בצד. אך כשיוצא סיפור/ספר שני או שלישי בסדרה, הקורא חוזר לקרוא גם את הפרקים הקודמים, מתעמק ביותר פרטים וביותר רבדים ומתענג עליהם יותר.
לא כל סדרה חדשה היא סדרה טובה, כמובן. לא כל סדרה חדשה, המבוססת על נושא שעוד לא נכתב תהפוך לקלאסיקה. אבל הסבירות שהסיפור שתכתבו יהפוך לקלאסיקה גבוהה יותר אם תצמדו לקריטריונים שציינתי.
סדרה מוגדרת על פי המאפיינים האופייניים לה, שאתם, כסופרים, צריכים להיות מסוגלים למנות. סדרה מוגדרת על פי חוויה שהיא מעבירה לקהל בכל אחד מהסיפורים שלה. אם תנסו לבנות סדרה חדשה סביב חוויה חדשה (במקום חוויה ישנה הנמצאת בז'אנרים הישנים), יגדל הסיכוי שהקוראים ימצאו בה משהו חדש. דבר זה יחייב אתכם ליצור סדרה עם מאפיינים חדשים, דמויות שונות, אירועים אחרים ו/או שיאים אחרים; תהיו חייבים להמנע מווריאציה של הקיים ולהתמקד באישי, בָּאמת ובחדש.
למרות שלא כל סדרה חדשה היא ז'אנר חדש, ניתן להגדיר את רוב הז'אנרים החדשים כסדרות חדשות. לא תמיד קל לזהות את מאפייני הסדרה. המאפיינים של סיפורי שרלוק הולמס, למשל, או של ספרי המוסד הראשונים, קלים מאד לזיהוי וחוזרים שוב ושוב עם כל 'פרק'. אבל גם ספרי 'המשחק של אנדר' הם סדרה, כמו גם 'היפריון', 'חולית', 'שר הטבעות', 'שער', ועוד – כל מקרה מסיבותיו המיוחדות לו.
עבודה עברית
אם כך, כדי לכתוב קלאסיקה, צריך לגעת בארכיטיפ. כדי לגעת בארכיטיפ שהוא כולו שלכם, למרות היותו ארכיטיפ, עדיף להמציא ז'אנר חדש. כדי להמציא ז'אנר חדש, עדיף להמציא סדרה חדשה שהיא לא וריאציה על סדרות ישנות. וגם אם כותבים סיפור או ספר אחד בסדרה חדשה, עדיין מדובר בסדרה.
כל שאתם צריכים לעשות הוא למצוא סדרה מספיק מעניינת ומושכת בעיניכם, שעדיין לא נכתבה, ושאת המאפיינים שלה תוכלו למנות. סדרה שכזו חייבת להביא ולהעביר תחושה שהיא יחודית לכם.
אז אתם רוצים לכתוב קלאסיקות חדשות?
יאללה, לעבודה!
יש עתיד? לא? אז תביאו!
יש עתיד! תשובת העורב
מדע בדיוני ישראלי - אייכה?
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
הבעיה היא
שחר יום ראשון, 12/02/2006, שעה 11:22
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
|
|
ניכרים דברי אמת
עידו גנדל יום ראשון, 12/02/2006, שעה 13:00
(3 תגובות בפתיל)
|
|
|
|
|
|
|
|
אוי.
לילי יום שלישי, 14/02/2006, שעה 2:48
|
|
|
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
