 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
אל ''המרחב''
מאמרים / איתי ליבנה
13/09/14
תגובות: 0
אלים וז'אנר
מאמרים / ניקולה גריפית'
02/08/14
תגובות: 2
האם איבדנו את העתיד?
מאמרים / ג'ו וולטון
22/02/14
תגובות: 4
הכפירה הקדושה נוסח מאדים
מאמרים / אבינועם ביר
01/02/14
תגובות: 2
האם יש ''גל חדש'' חדש במדע הבדיוני?
מאמרים / דייויד ברנט
29/06/13
תגובות: 4
בילבו בגינס: גיבור עם חרב ומטפחת
מאמרים / רחל מרדכוביץ'
26/01/13
תגובות: 12
מקדים את המאוחר
מאמרים / אהוד מימון
24/11/12
תגובות: 11
הסכנות שבדמיון פעיל יתר על המידה
מאמרים / גיא חסון
13/10/12
תגובות: 4
קולר האשמה
מאמרים / אהוד מימון
25/08/12
תגובות: 11
הכוח חזק עמו
מאמרים / רז גרינברג
15/03/12
תגובות: 1
המוסר הרובוטי של דוקטורוב
מאמרים / אהוד מימון
31/12/11
תגובות: 0
השתלהבויות מדע בדיוני של ימים עברו
מאמרים / ג'יימי טוד רובין
08/04/11
תגובות: 5
מחזור 2010
מאמרים / שריל מורגן
12/02/11
תגובות: 3
גיהינום חדש
מאמרים / לורה מילר
28/08/10
תגובות: 4
קדימה במלוא הקיטור
מאמרים / פול די פיליפו
24/04/10
תגובות: 8
|
 |
ההיסטוריה של העתיד
מאמרים / גל חיימוביץ'
יום שישי, 17/05/2002, שעה 13:00
על הטבלה ההיסטורית המפורסמת ביותר בתולדות המדע הבדיוני
|
|
רוברט היינליין הוא אחד מסופרי המד''ב הקלאסיים הידועים ביותר, ויש הטוענים כי הוא גם הטוב מכולם. הוא מוכר לחובבי המד''ב ולשאר בשל ארבע סיבות עיקריות: לוחמי החלל, גר בארץ נוכריה, עריצה היא הלבנה ו''ההיסטוריה של העתיד''. למרות ש''ההיסטוריה של העתיד'' מופיעה כאן במקום האחרון ברשימה, הרי שהמוניטין שהיינליין צבר בתחילת דרכו כסופר מד''ב טוב מבוסס רובו ככולו על סדרת סיפורים זו.
''ההיסטוריה של העתיד'' הוא השם שניתן לטבלה אותה שרבט היינליין באוגוסט 1939 (על אחד מהדפים שנותרו לו מקמפיין הבחירות שלו, שנכשל). השם, אגב, ניתן לה על-ידי עורך המד''ב הנודע ג'ון וו. קמבל ג'וניור, עם פרסומה בגליון מאי 1941 של המגזין Astounding Science Fiction (או בקיצור ASF, לימים ''אנלוג''). הטבלה, כשמה כן היא, מתארת בתמצות את מהלך ה''היסטוריה'' החל משנת 1940 ועד שנת 2600. היינליין הכין אותה כמסגרת מסודרת שתעזור לו בכתיבת סדרת סיפורים היוצרים, יחד, היסטוריה המתפרשת על פני העתיד הקרוב והרחוק. בכך הוא יצר תקדים: הרעיון אומץ מאוחר יותר על-ידי סופרי מד''ב אחרים דוגמת לארי ניבן וסדרת המרחב המוכר שלו. למעשה, היינליין הודה כי זה אינו רעיון מקורי שלו - הוא גנב אותו מלואיס סינקלייר (זוכה פרס נובל לספרות, 1930).
הטבלה מחולקת למספר עמודות שכותרתן: שנים (עמודה זו מכילה גם שמות סיפורים), קווי חיים של דמויות מרכזיות, פיתוחים טכנולוגיים עיקריים, שינויים חברתיים עיקריים ועמודת הערות.
במהלך השנים עברה הטבלה מספר שינויים. הטבלה המקורית נכתבה, כאמור, באוגוסט 1939, אך פורסמה לראשונה במאי 1941. בפרסום השני של הטבלה, באוסף ''האיש שמכר את הירח'', כבר נראים כמה שינויים. למשל, ''השביתה של 60''' הפכה להיות ''השביתה של 66''', הסיפור ''הדרכים חייבות לנוע'' נע משנת 70' לשנת 75', הסיפור ''-ויבן לו בית עקום-'' הושמט מהרשימה אך התווסף ''Da Capo'' (לימים ''די זמן לאהבה''). בטבלאות מאוחרות יותר נערכו שינויים נוספים, ביניהם השמטת שמות סיפורים שלא נכתבו, הכללתם של סיפורים אחרים ושינויי תאריכים נוספים שנועדו ''להתאים'' את הטבלה לעולם האמיתי.
קטע מתוך טבלת ההיסטוריה של העתיד
אבל ההיסטוריה של העתיד אינה רק טבלה. זו נהגתה, כאמור, על מנת להיות לעזר בכתיבת סיפורים. למעשה, שבעת סיפורי היינליין הראשונים לראות אור שייכים לסדרת ההיסטוריה של העתיד. היא כוללת בסך הכל 24 סיפורים קצרים ושני רומנים (בני מתושלח, די זמן לאהבה). המהדרין נוטים לכלול גם שני סיפורים קצרים שמעולם לא נכללו בטבלה אך מתאימים לה (''דבר לא קורה על הירח'', ''קולומבוס היה מטושטש''), כמו גם את הספרים העוסקים ברב-יקום (''מספר החיה'', ''החתול העובר דרך קירות'' ו''לשוט מעבר לשקיעה''). הרומן האחרון של היינליין, ''לשוט מעבר לשקיעה'', נותן מבט אלטרנטיבי על מספר סיפורים בהיסטוריה של העתיד, בייחוד ''הדרכים חייבות לנוע'', ''Blowups happen'', ו''האיש שמכר את הירח''.
במאמר זה יתוארו מספר סיפורים קצרים מהסדרה אשר, לדעת כותב שורות אלה, הינם הטובים והמעניינים ביותר.
קו חיים
זהו הסיפור הראשון שהיינליין פרסם, באוגוסט 1939 במגזין ASF. בבסיסו עומדת המצאה - מכונה המסוגלת לחזות בדיוק רב, אצל 100% מהנבדקים, מהו התאריך בו ימותו. רעיון מקורי זה כבר נמצא רמה אחת מעל סיפורי החייזרים/חרקי הענק/הרובוטים של אותה תקופה. מצד שני, הסיפור לא עוסק בהמצאה עצמה. כבר בסיפור ראשון זה חושף היינליין מעט מגאוניותו בכך שהוא מתאר בצורה הגיונית למדי את ההשלכות החברתיות של ההמצאה.
הממציא, ד''ר פינרו, נתקל בספקנות של מדענים כמו גם בעוינות רבה מצד חברות הביטוח (שהרי מי ירצה לקנות ביטוח חיים אם יום מותו ידוע מראש?). היינליין מראה לנו כי הוא לא מעוניין כל כך בטכנולוגיה המתוארת בסיפור כמו בהשלכותיה הפוליטיות והכלכליות. עקב כך, למרות שהדמויות די שטוחות, הסיפור עומד במבחן השנים ומעניין גם כיום, ממש כמו לפני למעלה משישים שנים.
קוריוז משעשע הנוגע לסיפור טמון בדמותו של ד''ר ואן רייט-סמיט, אחד ממתנגדי פינרו, שתואר כ''נשיא האוניברסיטה יפה התואר ביותר באמריקה.'' דמות זו מבוססת, כמעט ללא צל של ספק, על ד''ר רופוס פון קליינסמיד, נשיא אוניברסיטת דרום קליפורניה משנות העשרים עד שנות החמישים של המאה העשרים. פון קליינסמיד היה ידוע כאדם המקפיד מאד על מראהו החיצוני וכמי שדאג לפרסום תמונתו בעיתונים ובמגזינים בתקופתו. פון קליינסמיד ''כשל'' בכמה הערות מתנשאות לגבי איכות התלמידים ורמת הלימודים באוניברסיטת UCLA, שם למד היינליין בשנות השלושים. היינליין נעלב, מן הסתם, כמו כל הסטודנטים, והשתמש בסיפורו הראשון כדי להתנקם קלות.
האיש שמכר את הירח, רקוויאם
שני סיפורים אלה, העוסקים בחייו של ד. ד. הארימן, נכתבו בהפרש של עשר שנים (רקוויאם ב-1940, האיש שמכר את הירח ב-1950) והם שונים זה מזה בקצב, באווירה ובתחושה.
''האיש שמכר את הירח'' הוא נסיונו הרביעי והאחרון של היינליין לספר את סיפור 'הטיסה הראשונה אל הירח' (הקודמים היו ''Rocketship Galileo'', הסרט ''היעד: הירח'' והסיפור הקצר המבוסס על הסרט). אך בניגוד לקודמים, נובלה זו מתארת בפירוט את התהליך לא רק מבחינת טכנית, אלא גם ובעיקר מהצד הכלכלי-משפטי. סיפור זה מעולם לא פורסם במגזין מד''ב, אלא ישירות באוסף הסיפורים הנושא את אותו שם. הנובלה זכתה בפרס הרטרו-הוגו לשנת 1951, שהוענק לפני שנה בכנס המילניום (פילקון 2001).
ד. ד. הארימן הוא איש עשיר ובעל השפעה שהשקיע את כספו, במשך כל חייו עד עתה, בפיתוחים טכנולוגיים: החל מדרכים נעות (המתוארות בסיפור ''הדרכים חייבות לנוע'', תורגם באוסף ''מבחר הסיפורת הבדיונית'' בעריכת רוברט סילברברג) ועד לרקטות בין-יבשתיות וכורים גרעיניים (הסיפור Blowups Happen). חלומו, עוד מימי ילדותו, היה להגיע לירח. כעת, בהיותו עשיר וכשהטכנולוגיה נמצאת בהישג ידו, הוא רוצה להגשים את חלומו. אך למרות קשריו הפוליטיים והכלכליים; למרות כל התוכניות והתככים; למרות כל הכסף, הארימן עצמו לא זוכה להגיע לירח בסיפור זה.
''רקוויאם'' נכתב, כאמור, עשור לפני ''האיש שמכר את הירח'', אך למעשה הוא מהווה את המשכו. בעוד הסיפור הקודם מלא בעשיה - המצאות טכנולוגיות, תככים פוליטיים, רעיונות כלכליים - הארימן תמיד עסוק מאד, הרי שסיפור זה מנוגד לו באופיו (ולמעשה גם לרוב שאר סיפוריו של היינליין). ''רקוויאם'' מתנהל באוירה שקטה ורגועה. הסיפור משרה תחושת עצבות והשלמה.
הצלחת הטיסה הראשונה אל הירח הביאה לפריחה בעסקי החלל: הקמת בסיס על הירח, טיסות סדירות לשם ובחזרה, תחילת טיסות מאוישות לשאר הגופים במערכת השמש. אך החוק קובע שכדי לצאת לחלל אתה חייב להיות כשיר, פיזית. אין יוצאים מן הכלל. אפילו לא ד. ד. הארימן.
בסיפור זה הארימן מנסה, בשארית כספו והשפעתו, לשחד טייס חלל כדי שייקח אותו לירח בניגוד לחוק.
הסיפור היפה הזה כמעט ונהרס בידי ג'ון קמבל, כאשר פרסם אותו בגליון ינואר 1940 של ASF. היינליין רתח מזעם, כיוון שקמבל הוסיף עוד שני משפטים לאחר משפט הסיום שלו. היינליין טען (די בצדק) ששני משפטים אלה כמעט והרסו את כל הפואנטה של הסיפור.
The Long Watch (''המשמרת הארוכה'')
סיפור קצר זה עוסק למעשה בגבורה על פי היינליין: לעשות את המעשה הנכון למרות שיש לך הזדמנות נאותה וקבילה לברוח. סיפור המעשה עוסק בסגן ג'ון עזרא דלקוויסט, המשרת בבסיס של משמר החלל על הירח. דלקוויסט לומד שבכיריו במשמר מתכוונים להשתמש במאגר פצצות הגרעין שבבסיס על מנת לתקוף את ארץ ולהפיל את הפדרציה/האו''ם. ג'וני עושה את המעשה הנכון - הוא נועל את עצמו בחדר עם הפצצות כדי למנוע את השימוש בהן, גם אם זה יעלה לו בחייו (בסצינת הפתיחה של הסיפור ג'וני מאד משועשע לגלות שדי בנשיפת אוויר מריאותיו כדי להקפיץ את מחוג מונה הגייגר).
לסיפור זה אין קשר ממשי לשאר סיפורי ההיסטוריה של העתיד, למעט הכללתו בטבלה. אך למעשה הוא מקשר את ההיסטוריה של העתיד לאחד מספרי הנעורים של היינליין, ''צוערי החלל'', שם מוזכר עזרא דלקוויסט כאחד מגיבורי משמר החלל.
''אנו גם מוליכים כלבים - ''
הקשר של סיפור זה להיסטוריה של העתיד נראה אף קלוש יותר מזה של הקודם, ולמעשה הוא מופיע רק החל מהגרסה הרביעית של הטבלה, ב-1951. הממשל המתואר בסיפור זה אינו תואם את זה המופיע בשאר הסיפורים, מוזכרים חייזרים וטכנולוגית כבידה שאינם מופיעים בסיפורים מאוחרים יותר.
''אנו גם מוליכים כלבים'' הוא למעשה קטע מפרסומת של חברת ''שירותים כלליים'', חברה המתפארת ביכולתה לבצע כל משימה (חוקית), החל מארגון נשף מלכותי וכלה בהוצאת כלבך לטיול. הממשלה שוכרת את החברה כדי לארגן מגורים אופטימליים למספר נציגי גזעי חייזרים לצורך פגישת ועידה על כדור הארץ. הבעיה העיקרית העומדת בפני סוכני החברה היא הקלת נטל הכבידה עבור נציגי הפלנטות הקטנות (מאדים, למשל). בסיפור זה היינליין עולה על נקודת תורפה פוליטית של כדור הארץ - בעוד לנציגי ארץ אין בעיה להגיע לועידה על מאדים, ההיפך אינו נכון בשל מגבלת הכבידה.
Ordeal in Space (''תקלה בחלל'')
גם סיפור זה עוסק באומץ, אם כי בצורה שונה מאשר ''The Long Watch''. הגיבור הוא חללאי שלקה בפחד נפילה חמור עקב תאונת עבודה בחלל. עתה הוא מנסה למצוא שגרת עבודה בטוחה על כדור הארץ. אבל בעת ביקור בביתו של חבר בקומה ה-35, הוא מגלה חתלתול תקוע על אדן החלון...
לפריט טריוויה מעניין הקשור לסיפור זה, ראו המאמר ''רוברט א. היינליין - מדריך לקורא (ולגולש)''.
הגבעות הירוקות של הארץ
''לנחיתה אחרונה אתפלל,
לאל שיעמוד לי בפרץ
וייתן לי לראות, רק עוד פעם אחת,
את הגבעות הירוקות של הארץ.''
(עברית: עמוס גפן)
זהו אחד מסיפוריו היפים והמרגשים ביותר של היינליין.
זהו סיפורו של ריזלינג, זמר החלל העיוור.
ריזלינג היה Jet Man, אחראי על מנועי החללית, כאשר קרתה תקלה. במהלך הטיפול בה קרתה תאונה וריזלינג התעוור. כעת הוא נווד, בטלן חלל, שר ומנגן על אקורדיון למחייתו, עד אשר הגעגועים גוברים עליו והוא עולה על הטיסה שתחזיר אותו אל הגבעות הירוקות של הארץ.
הסיפור מכיל מספר קטעי פרוזה של ''שירי חלל'' ומסתיים בקטע הפרוזה המרגש המוכר ביותר לקהילת המד''ב (שתרגומו מופיע למעלה).
ריזלינג, אגב, מופיע שוב באחד מסיפוריו של לאזארוס לונג בספר ''די זמן לאהבה''.
כותרת הסיפור אינו מקורית של היינליין. השורה לקוחה מתוך סיפור קצר בשם Shambleau של ק. ל. מור (אשתו של סופר המד''ב הנרי קוטנר, שניהם ידידים טובים של היינליין) משנת 1933. בשלב כלשהו בסיפור הגיבור מהמהם לעצמו את המנגינה ''הגבעות הירוקות של הארץ''. אין בסיפור פרטים נוספים על המנגינה או המילים.
''הגבעות הירוקות של הארץ'' לא התפרסם במגזין מד''ב, אלא בעיתון ''איכותי'' - The Saturday Evening Post. היתה זו הפעם הראשונה בה עיתון איכותי פרסם סיפור של סופר שצבר מוניטין אך ורק במגזיני Pulp. יתרה מכך, העורך של TSEP כתב להיינליין מספר חודשים לאחר פרסום הסיפור, ש''הגבעות הירוקות...'' גרר יותר תגובות קוראים מאשר כל סיפור שהתפרסם לפניו.
ריזלינג עצמו זכה לכבוד רב. צוות אפולו 15 קרא על-שמו מכתש על הירח וג'ו אלן, אחד האסטרונאוטים, ציטט שתיים משורות השיר לפני ההמראה מעל פני הירח. אין מחמאה גדולה מזו לסופר מד''ב ולדמות שיצר.
בעניין סיפורים שלא נכתבו
רוב סיפורי ההיסטוריה של העתיד אוגדו בתחילת שנות החמישים לשלושה אוספים: ''האיש שמכר את הירח'', ''הגבעות הירוקות של הארץ'' ו''מרד בשנת 2100'' (מבין השלושה רק ''הגבעות הירוקות...'' תורגם לעברית). הראשון עוסק, ברובו, בתחילת דרכה של האנושות אל החלל, החל משנות הארבעים ועד לקראת סוף המאה העשרים. השני מכיל סיפורים על ימיו הגדולים של חקר מערכת השמש, אשר רובם ככולם מתרחשים בסוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת. הספר השלישי מתחיל 75 שנים לאחר הסיפור האחרון בספר השני.
בסופו של ''מרד בשנת 2100'' מופיע מאמר קצר של היינליין ''בעניין סיפורים שלא נכתבו''. אלה הם אותם שלושה סיפורים שאמורים היו לכסות את פער 75 השנים (שמותיהם מופיעים בסוגריים בטבלה).
הראשון מבין אלה הוא ''The Sound of His Wings'', שהיה אמור להיות סיפורו של נחמיה סקאדר: כומר מטיף בטלויזיה הממשיך לקריירה פוליטית והופך, לבסוף, להיות ''הנביא הראשון'', נשיא ארה''ב, האיש שהפיל את החוקה האמריקאית וייסד את התאוקרטיה. במאמר נותן לנו היינליין כמה פרטים על עלייתו לשלטון של סקאדר ומביא קצת ממחשבותיו (העגומות) על האפשרות שתאוקרטיה כזו עשויה לקום גם במציאות. היינליין מסיים לדבר על סקאדר באומרו שהסיפור ודאי לא יכתב מכיוון שהוא מתעב את סקאדר יותר מדי.
הסיפור השני שלא נכתב, ''Eclipse'', היה אמור לעסוק בניתוקן של המושבות על מאדים ונוגה מכדור הארץ והפיכתן לעצמאיות, תהליך שגרם להפסקה כמעט מוחלטת של הטיסה הבין פלאנטרית.
השלישי היה אמור להקרא ''The Stone Pillow'' ולעסוק בראשית המרד בתאוקרטיה. סיפור זה אמור היה לגשר בין הקמת התאוקרטיה לבין המהפכה הדמוקרטית השניה, זו המתוארת בסיפור הראשון באוסף, ''If This Goes On-''.
סיכום
ההיסטוריה של העתיד כוללת שני סוגי סיפורים: ''גדולים'', בהם הגיבור ''מציל את העולם'' פחות או יותר (האיש שמכר את הירח, The Long Watch, If This Goes On) ו''קטנים'' הנותנים לנו מבט על חיי האיש הפשוט בעתיד: חללאי שעבר תאונה, זוג לונאים המתגעגעים הביתה ועוד. אך בכל הסיפורים אנו רואים כי ההמצאות הטכנולוגיות, הרעיונות המדעיים, ההשלכות החברתיות והפלפולים המשפטיים לא הפריעו להיינליין לתת לנו הצצות קטנות אל חיי היום יום של גיבוריו. אין פלא, אם כך, שסיפוריו הצליחו וכי תוך עשר שנים מתחילת דרכו כבר קיבל את התואר ''דיקן המדע בדיוני''.
למי שלא קרא היינליין מימיו אין התחלה טובה יותר מאשר סיפורי ההיסטוריה של העתיד (בייחוד האוסף ''הגבעות הירוקות של הארץ''). אלה הם סיפורים עקביים, מעניינים ורובם - טובים. יודעי היינליין, לעומתם, מוזמנים לחקור שנית את הטריטוריה העתידית הותיקה והמוכרת ביותר.
בכתיבת מאמר זה הסתייע המחבר רבות בספר ''רוברט א. היינליין - מדריך לקורא'' מאת ג'יימס גיפורד.
רוברט היינליין - האתר הישראלי
ההיסטוריה של העתיד - טבלה מעודכנת
מדריך לקורא (ולגולש) - על רוברט היינליין
אנלוג - מדע בדיוני ומדע עובדתי
לואיס סינקלייר
קולומבוס היה מטושטש - תרגום לעברית, מתוך פנטסיה 2000
גר בארץ נוכריה - ביקורת
עריצה היא הלבנה - ביקורת
עמוס גפן
אתר האגודה ההיינליינית
מיהו סופר המד''ב הקלאסי החביב עליך? (באמת מי?...)
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
מעניין מאוד
עידו שבת, 18/05/2002, שעה 2:53
(2 תגובות בפתיל)
|
|
|
 |
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
