 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
מפולין באהבה
ספרים / המערכת
יום ראשון, 04/02/2007, שעה 20:43
לרגל ביקורו של סופר הפנטסיה הפולני אנדז'יי סָפּקובסקי, סקירה קצרה על ספריו ופועלו, וכן קטע מתורגם מן הסיפור 'נרנטום'
|
|
ביום שני, 19/2/2007, תתקיים בחנות הספרים 'הנסיך הקטן' בתל-אביב הרצאה מאת סופר הפנטסיה הפולני אנדז'יי ספקובסקי, תחת השם ''מבוא למדע בדיוני ולפנטסיה בפולין''. ההרצאה תתקיים בחסות האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, המכון הפולני בשגרירות פולין בישראל ומכון הספר בקרקוב. לרגל ביקורו של ספקובסקי בארץ אנו שמחים להביא בפניכם סקירה קצרה מאת דריוש נובצקי על יצירתו של ספקובסקי ותרומתו לספרות הפולנית ולפנטסיה בכלל. בסוף הסקירה מופיע קטע מתוך סיפורו 'נרנטום'.
אנדז'יי סָפּקובסקי (Andrzej Sapkowski)
סקירה מאת דריוש נובצקי
תרגום מפולנית: ענת זיידמן
פעמים רבות נעשה נסיון להסביר את סוד פופולריות ספריו של אנדז'יי ספקובסקי, אך התשובות שסיפקו המבקרים עד כה הן חלקיות בלבד. אין ספק שהסופר שכתב בין השאר את 'דם ילדי השדים' העמיד בספרות הפופולארית הפולנית דגם שאין למעלה ממנו לסיפור הפנטסטי, ואף גרם לכך שחוקרי ספרות אקדמיים רציניים, המתייחסים בחוסר אמון לספרות קלה בדרך כלל, החלו לגלות עניין ביצירתו.
ראשית כדאי לשים לב שכאשר, במחצית השניה של שנות השמונים, שרטט ספקובסקי את גבולות הגרסה הפולנית של ספרות הפנטסיה, לא היה מצב הסוגה בעולם במיטבו. במערב הופיעו אז אלפי ספרים שסופריהם ניסו, ללא הצלחה בדרך כלל, להתחבר ליצירותיהם הקלאסיות של טולקין או של רוברט אי. הוורד, יוצרו של 'קונן'. ספקובסקי, שטייל לא מעט בעולם וקרא את ספרות הפנטסיה העדכנית בשלוש שפות, הבין בלי ספק שיהיה זה אתגר אמיתי עבורו כסופר לנסות להחיות את הסוגה, וזה מה שעשה. הראיה לכך היא סיפור הביכורים שלו, 'החובר'. בסיפור זה מתייחס ספקובסקי לתבנית האגדית הידועה על נסיכה שהפכה למפלצת והגיבור האמיץ מצליח לבטל את הכישוף וזוכה בפרס. הסופר מכניס שינויים מהותיים בתבנית; החובר גראלט איננו אלא קוטל מפלצות מקצועי, היחסים בחצר המלוכה מזכירים את עולם הפוליטיקה בימינו, והנסיכה שהכישוף הוסר ממנה אינה יפהפיה כלל. סימן ההיכר של סיפוריו המוקדמים של ספקובסקי הוא התפלפלות עם אגדות ידועות וגם העובדה שהסופר מצליב בחופשיות לשונות וקונבנציות ספרותיות. הוא שואב ממאגרי הפנטסיה (יצירותיו מאוכלסות בהוביטים, ילדי השדים, נימפות היערות וגמדים) אך באופן מודע מכניס גם אנכרוניזמים (דיונים בגנטיקה ובאקולוגיה בתקופה שאמורה לייצג את ימי הביניים); מוטיבים קלטיים וכאלה מחצר המלך ארתור מצטלבים כאן עם דמונולוגיה סלאבית, מיתוסים ואגדות ממקומות ומזמנים שונים חוברים למודעות פוליטית בת זמננו ולדיון מדעי. ובנוסף לכל, ספקובסקי הוא סופר מצחיק מאד, ולא אחת אירוני. האסטרטגיה שלו, של עולם האגדה הנמצא מתוקף הסכם בלתי כתוב בתשתית כתיבתו, הפכה לכוח מושך אדיר, ובמובן מסוים הוא הביא את הפרדיגמה של סוגת הפנטסיה להגדרה מחודשת.
אחד ההישגים הבולטים ביותר של ספקובסקי הוא יצירת גיבור ראשי של הסיפור המורחב שהוא חובר, כלומר קוטל מפלצות מקצועי. גראלט הוא דמות חידתית עד מאד; הוא תופעה, מוטציה של הטבע, שבזכות אימונים ממושכים וקסמים וגם שיקויי פלא הפך לרוצח האידיאלי. הוא נודד בארצות דמיוניות ומחפש לו תעסוקה, משום שפרנסתו על השמדת מפלצות (נקבות ערפדים, ליליות, רוחות רפאים, ורבים אחרים), יצורים מפחידים ומסוכנים לבני אדם וליצורים אל-אנושיים שונים האופייניים לעולם הפנטסיה. בהתנהגותו מנחה אותו הקוד האתי שנהוג להשוותו לזה של פיליפ מארלו של צ'אנדלר או לזה של גיבוריו של ג'וזף קונרד.
יש להדגיש שספרי ההמשך המאוחרים יותר של הסאגה על גראלט וחבריו הם יצירות מעודנות למדי מבחינה אינטלקטואלית ו''אוונגרדיות'' לעילא ולעילא בהשוואה לפנטסיה הקלאסית, בעיקר החלק הרביעי של סדרת הרומנים 'מגדל הסנונית', בה בנה ספקובסקי את הסיפור בצורה א-כרונולוגית, כמו קולאז' של סוגי סיפורת שונים, והוסיף גם רמיזות רבות ליצירות של ספרות עילית ומשחקי לשון מתוחכמים.
לאחר סיום סדרת הספרים על החובר (שזכה להפקת סרט וסדרת טלוויזיה בשם זה), ניגש הסופר למשימתו הבאה, שתוכננה כטרילוגיה. בשנת 2002 הוא חשף את החלק הראשון של המבצע ופרסם ספר גדול בשם 'נרנטורם', שהתגלה כחיבור מוצלח בין רומן היסטורי מסורתי לבין מרכיבים הלקוחים מהפואטיקה של הפנטסיה. בהמשך הסדרה באים הספרים 'לוחמי האל' ו'לוּקס פּרְפּטוּאָה'.
ספקובסקי הוא הסופר הפורה ביותר בפולין בתחום הפנטסיה ומומחה שאין כדוגמתו בתחום. בין השאר פרסם מסה מלומדת על אבירי השולחן העגול ('עולמו של המלך ארתור') ו'כתב יד שהתגלה במערת הדרקונים – תמצית הידע על ספרות הפנטסיה'. פרסום זה הפך לאגרון של הדמויות המרכזיות, הנושאים והמושגים בסוגה.
לדעת מומחים העוקבים אחר פועלו של אנדז'יי ספקובסקי, הכל מצביע על כך שמחבר הסאגה על גראלט עלה על הדרך בה פסע בזמנו סטניסלב לם – סופר ששרש את הבדיון (המדעי) מתפוצת הספרות הקלה והפך אותו לספרות בעלת זכויות מלאות.
אנדז'יי ספקובסקי נולד בשנת 1948 בלודז', בה הוא מתגורר עד היום. כלכלן במקצועו. בשנים 1972-1994 עבד במשרדים לסחר חוץ ובמסגרת תפקידיו סייר ברחבי העולם. מחבר פורה והפופולארי ביותר בפולין של סיפורים ורומנים בסוגת המדע הבדיוני. שולח ידו גם בפובליציסטיקה - כותב בקביעות מערכונים וביקורות ומרצה.
ביבליוגרפיה:
החובר – ורשה:Reporter , 1990.
חרב הגורל – ורשה,SuperNOVA , 1992.
הבקשה האחרונה – ורשה, SuperNOVA , 1993.
דם ילדי השדים – ורשה, SuperNOVA , 1994.
עת הבוז – ורשה,SuperNOVA , 1995.
עולמו של המלך ארתור. מאלדי (מסה ורומן מיניאטורי) – ורשה SuperNOVA , 1995
עינו של אירהדס (משחק עלילתי) – ורשה, MAG 1995
טבילת האש – ורשה SuperNOVA , 1996
מגדל הסנונית – ורשה SuperNOVA , 1997
גבירת האגם – ורשה SuperNOVA , 1999
דבר מה מסתיים, דבר מה מתחיל (קובץ סיפורים) – ורשה, SuperNOVA , 2000
כתב יד שהתגלה במערת הדרקונים – תמצית הידע על ספרות הפנטסיה – ורשה SuperNOVA , 2001
נרנטורם (רומן) – ורשה, SuperNOVA , 2002
לוחמי האל (רומן) – ורשה, SuperNOVA , 2004
לוקס פרפטואה – ורשה SuperNOVA , 2006
נרנטורם
מאת אנדז'יי ספקובסקי
תרגום מפולנית: ענת זיידמן
הדלת נחבטה – ונפתחה, וכה רבה היתה עצמת החבטה עד כי ניתק ממנה הבריח והתעופף מן החלון כמו היה מטאוריט. אדלה הרימה קולה בצווחה דקיקה ומחרידה. האחים לבית פון סְטֵרְצָ'ה פלשו אל הקיטון, והנה ברי לכל בר-דעת היה שאין פניהם לשלום.
ריינוון התגולל מן המיטה שחצצה בינו לבין הפולשים, אסף אליו את בגדיו והחל מתלבש בחפזון. הדבר עלה בידו לא במעט; אפס כי האחים סטרצ'ה הם שהותירו לו פתח לכך, כי הם השׂתערו קדימה לאסור מלחמה על גיסתם.
''הוי, זונה!'' הרעים אז בקולו מורולד פון סטרצ'ה, אשר עקר את אדלה מעם הסדינים, והיא ערומה כולה. ''זונה מאוסה!''
''קדֵשָה מופקרת!'' החרה-החזיק ויטיך אחיו הבכור ממנו. ואילו וולפר – שהיה השני בבכורה לגלפרד – לא פצה פיו בזעמו היוקד, וסטר לאדלה בתנופת אדירים. הבורגונדית צווחה; אך וולפר הלם בעוז על לחיה השניה.
''בל תעז להכותה, סטרצ'ה!'' קרא ריינוון וקולו שברירי ומרעיד מבהלה ומרגש מצמית של אין אונים, על שום מכנסיו אשר היו מופשלים למחצה. ''בל תעז, בּנתָ?'' – וצעקתו השיגה לו את מבוקשו, אם גם מבלי שנתכוון לכך. להרף קל העתיקו וולפר וּוִיטיך את תשומת לבם מגיסתם הבוגדנית, וכבר זינקו לעבר ריינוון והפליאו בו מכות ובעיטות. הלה כפף ראשו מפני המהלומות; אלא שתחת שיגונן על עצמו או יתור אחר מחסה, לא נלאה מניסיונות למשוך מכנסיו מעלה, כמו לא היו אלה מכנסיים כי אם שריית קשקשים מכושפת אשר כוחה יפה לנצור ולהגן מכל פצע – מעטה פלאים אשר לאסטולף או לאמאדיס מוולשיה. והנה הבחין בזווית עינו כי ויטיך שולף סכין. אדלה צווחה.
''עזוב'' – נהם וולפר אל אחיו – ''לא כאן!''
אך צלחו לו לריינוון מאמציו וקם על ברכיו, וכבר זינק לעברו ויטיך בחרי אף ופניו חיוורות מחרון, והכהו באגרופו והכריעו אל הארץ. אדלה הרימה קול זעקה חדה, אשר מורולד החריש עת היסה אותה בסטירה ובמשיכה בשערה.
''בל תעזו להכותה,'' גנח ריינוון, ''בני-בליעל...''
אבל ויטיך זעק ''הוי, בן-כלב! חכה, חכה!''
והוא קפץ לעברו והנחית עליו מכה, ואחר בעט בו פעם ופעמיים; אפס כי בשלישית עצר וולפר בעדו.
''לא כאן,'' שב ואמר בשקט. אך שקט זה ניבא רעות. ''הוציאוהו אל החצר וניקחהו אל ביירוטוב. וגם לזונה עשו כן.''
''לא אשַמתי!'' יִללה אדלה פון סטרצ'ה. ''הוא כישפני! הטיל בי כישוף! מכשף הוא! לֵה סוֹרְסְיֵיה! לֵה דְיאבּל...''
מורולד קטע את דיבורה באיבו ואחר היסה אותה במכה.
''יד לפה, בת נעוות המרדות,'' נבח, ''לצעקות עוד תזומנּה לך שעות כושר. אך המתיני קצת.''
''בל תעזו להכותהּ!'' זעק ריינוון.
''אף לך, התרנגול,'' יסף וולפר ושיחו חרישי ואיום, ''עוד תזומנה שעות כושר לצעקות. למלאכה, הוציאוהו החוצה.''
הדרך היורדת מן העלייה הולכת הייתה במעלות תלולות. האחים פון סטרצ'ה הדפו את ריינוון מעליהם, והוא נחת על הכבש ובגופו שׁיחת מקצת המעקה. עוד לא נזדקף מלוא קומתו וכבר שבו ותפשוהו, ויטילוהו במישרין החצרה, אצל החול שהיה עטור גלי דומן מהבילים.
''שורו, הביטו וראו,'' שח ואמר ניקלאס סטרצ'ה, אשר הצעיר באחים היה ועוד עלם ממש, שידו אחזה בסוסים. ''מיהו זה שנזדמן לנו? האומנם – ריינמר ביילאו?''
''החכם המלומד איש ביילאו,'' צהל לעומתו פון קנובלסדורף - מחותנם ומקורבם של הסטרצ'ים היה זה, ונודע בין הבריות בשם אוֹחַ – עת ניצב קוממיות על ריינוון, אשר היה מטפס מן החול.
''משורר בן-פֶּרֶש,'' הוסיף על דבריו דיטר הקסט, שהיה אף הוא ידיד המשפחה. ''אבֶּלאר אחד!''
וּולפר, עִם שהיה יורד במעלות, נשא דבריו בהאי לישנא: ''למען נוכיח לו באותות ובמופתים כי אף אנו אנשי-ספר אנחנו, נעולל לו כמעשה שנעשה לאבלאר, עת תפסוהו בחיק אלואיז. כמעשה הזה בדיוק. מה בפיך, איש ביילבה? הנאה הדבר בעיניך, להיות לתרנגול מסורס?''
''לך לכל הרוחות, סטרצ'ה.''
''מה? מה?'' השיבו וולפר סטרצ'ה, וחיוורונו עולה וגואה אף כי דומה היה שאין עוד הדבר מן האפשר. ''עוד פוצה התרנגול פה ומצפצף? עוד מעז לקרקר? הב לי את הפרגול, ינץ'''
''בל תעז להכותו!'' צרחה אז אדלה, אשר הייתה מובלת במורד המעלות והיא לבושה כבר, אם כי למחצה. ''בל תעז, שאם תעז אעיד עליך באוזני כל! על דבר חיזור שאתה עצמך חיזרת אחרי, ועל-דבר עגבים שעגבת עלי, ועל דבר חפצך להביאני לידי הפקרות! ומעיני אחיך כיסית הכול! ואחר גרשי אותך נשבעת שבועת נקם! ובשל כך הנה אתה עכשיו כה... כה...'' –אותה מילה גרמנית מיאנה לעזוב את קצה לשונה, וכך ירד לו הנאום כולו ביגון שאולה. וולפר השיבה בגיחוך בלבד.
''אכן כך!'' – התקלס בה – ''כי מי זה יאמין לצרפתיה, בת-זנונים נפקנית. אוֹחַ, את הפרגול!''
פתע מלאה החצר שְחור איצטלות אוגוסטיניות.
''מה מתרחש פה?'' עלתה הקריאה מפי ראש המנזר הישיש ארסמוס שטיינקלר, והוא איש זקן וכחוש ומצהיב מאוד.
''מה מעשיכם, נוצרים?''
''הלאה מזה!'' השאיג וולפר בעודו מצליף בפרגול. ''הלאה, גלחים, הלאה, למזמורים, לתפילות! לא לכם לטמון יד בעסקי אבירים, שאם לא כן יבולע לכם, השחורים!''
''אלוהים,'' ספק ראש המנזר כפיים מכותמות כתמים חומים, ''סלח להם, כי אינם יודעים את שהם עושים. בשם האב, הבן...''
אך וולפר צעק ''מורולד, ויטיך! הביאו את הפרוצה הנה! ינץ', דיטר, כִבלו את איש העגבים!''
''ואולי,'' עיווה אז את פניו סטפן רוטקירך, אשר גם הוא מרעי בית גלפרד היה ועד כה סכר את פיו, ''נגררנו קמעא בסוסים?''
''אפשר. אך תחילה אצליף בו!''
ואז הניף את הפרגול כנגד ריינוון והלה עודו שכוב על הארץ, אך את המכה לא היה סיפק בידו להנחית כי תפס האח אינוצנטי בידו. אינוצנטי זה גבה קומה היה וגופו בנוי לתלפיות, ואפילו שעה שהיה משפיל ראשו בענווה כדרך הכמרים לא נעלם הדבר מן העין. עתה היה אוחז ביד וולפר כבחבקי ברזל.
סטרצ'ה חירפו חרפות קשות, ולסוף אסף ידו בחזרה ואימץ כוחותיו להדוף מעליו את הנזיר. אפס כי כהצלחה שנחל כאן היה נוחל גם אילו ניסה לנגף את צריח המבצר שבאולסניציה. האח אינוצנטי, אשר שמו קורא בפי שאר הנזירים ''האח אינסולנטי,'' לא מש ממקומו. תחת זאת גמל לו בדחיפה אשר בעטיה נתעופף לו וולפר כדי מחצית החצר וצנח על תל של גללים ברפת.
רגע נשתרר שקט. אחר התנפלו הכול על הנזיר הענק. נחשון למזנקים היה אוֹחַ, והוא הוכה בשיניו ונתגלגל בחול. מורולד סטרצ'ה נמצא הלום אוזן, וכך היה פוסע הצִדה בעיניים זגוגיות. ואילו האחרים – הם טפסו על הנזיר האוגוסטיני כנמלים. צלם האדירים המעוטף איצטלה שחורה נבלע תחת מטח המהלומות והבעיטות. הנה כי כן הוכה האח אינוצנטי כהוגן; אף על פי כן, וברוח כלל לא נוצרית, השיבם מנה אחת אפיים, אשר דבר לא היה בינה ובין מצוות והצנע לכת של אוגוסטינוס הקדוש.
ויהי מִשראה ראש המנזר את כל הדברים האלה, נמלא ראשו חרון. פניו אדמו כעין הדובדבן והוא שאג כארי, הטיל עצמו אל תוך ההמון הלוחם והיה כותש על ימין ועל שמאל בצלב של עץ פליסנדר.
''פָּקְס!'' היה זועק ומלקה כאחת, ''פקס! ווביסקום! ואהבת! לרעך! פרוקסימום טואום! סיקוט טה איפסום! בני זנונים!''
או-אז הכהו דיטר היקסט באגרופו. התהפך הקשיש והתעופפו להם סנדליו, ובריחופם ציירו באוויר מסלולים רבי-רושם. האחים האוגוסטינים פצחו בצעקות, ויש בהם שלא כבשו את יצרם והסתפחו למערכה. בחצר נשתררה המולה רבתי.
וולפר סטרצ'ה אשר הדפוהו אל מחוץ לעין הסערה הוציא חרבו מנדנה ועתה היה מסובב אותה. עוד רגע ודם ישפך – אך ריינוון, שזה מכבר עלה בידו לקום על רגליו, קפח על ערפו בקת הפרגול אשר הרים מן הארץ.
סטרצ'ה תפס לו בראשו וסב על עקביו, ובאותו הרגע ממש הלם ריינוון על פניו בפרגול. וולפר נפל אפיים ארצה. ריינוון זינק אל הסוסים.
''אדלה! בואי הנה! אלי!''
אפס כי אדלה, כאפופת שלווה אולימפית, לא משה ממקומה. ריינוון זינק אל האוכף, הרמך צהל ובטש.
''א-ד-ל-ה-ה-ה!''
מורולד, ויטיך, הקסט ואוֹחַ פתחו במרוצה לעברו. אך ריינוון הפנה את סוסו אחור, פלח את האוויר בשריקה וכבר היה דוהר בואכה היער.
''לדלוק אחריו!'' השאיג בקולו וולפר סטרצ'ה. ''עלו על סוסים וצאו לדרך!''
ביקורו של ספקובסקי בארץ
אנדז'יי ספקובסקי - האתר הרשמי
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
שאלה למי שקראו את ספקובסקי במקור (חדש)
גרומיט יום שני, 05/02/2007, שעה 0:25
השפה שלו גבוהה כל-כך גם במקור, או שההגבהה היא בתרגום?
|
|
|
|
|
שאלה למי שקראו את ספקובסקי במקור (חדש)
אורנה יום שישי, 09/02/2007, שעה 7:28
בתשובה לגרומיט
אכן כן. בעיברית זה עוד כלום. הרגשתי דווקא ירידה מסויימת. מה עוד שבכתיבתו בשפתו הוא מביא מילים לטיניות, גרמניות, רוסיות אנגליות וכו', ללא תרגום. או שהוא משתמש במילים ארכאיות למען האותנטיות, אני חושבת.
אבל ספריו מאוד מעניינים. יותר מהתרגום.
|
|
|
|
|
ומה עם התרגומים לאנגלית? (חדש)
ליאת יום שני, 19/02/2007, שעה 16:36
בין מה שתורגם לעיברית לבין האנגלית מה עדיף?
|
|
|
|
|
האם יהיה סיקור של הביקור שלו בארץ? (חדש)
אדי שבת, 19/05/2007, שעה 10:08
וראיון, אם התבצע איתו כלל?
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
