עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
בארץ משום-מה
ספרים / רמי שלהבת
יום שני, 30/01/2006, שעה 0:00
'התולעת' מאת ירון שמש: כיצד לא לכתוב ספר
|
|
ביקורת זו ראתה אור בגליון מספר 27 של המימד העשירי, ינואר 2006
קשה להוציא לאור ספר ביכורים. רוב הסופרים המתחילים נאלצים לשלוח שוב ושוב כתבי יד להוצאות מכובדות יותר ופחות, ולקוות שיצירת המופת שלהם תקלע בסופו של דבר לטעמו של אחד העורכים. בדרך רובם יצברו כמות נכבדה של מכתבי דחיה. לא נעים.
עבור מי שנואשו מתהליך מתסכל זה, שבו יצירתם נשפטת שוב ושוב לחומרה על-ידי אנשים זרים, קיימות הוצאות לאור שמוכנות לפרסם כל דבר תמורת תשלום מהסופר תאב הפרסום. במקרים נדירים עשויה להתגלות כך יצירת מופת שהצליחה משום מה לחמוק מעיני כל העורכים שדחו אותה לפני כן. ברוב המקרים, לעומת זאת, מסתבר שתגובתם הראשונית של העורכים היתה מוצדקת לחלוטין. כך גם עם 'התולעת'.
הוצאת אורלי לוי מפגינה עבודה לא רעה: הכריכה והעימוד תקינים והוא אפילו עבר עריכה לשונית. בכל מה שנוגע לכתיבה, לעומת זאת, 'התולעת' הוא חלטורה לשמה. חלטורה, משום שאין אפילו דבר טוב אחד שאפשר לומר עליו. העלילה מופרכת, לעתים אף מייגעת, התרחשויות קורות בלי סיבה, דמויות פועלות בניגוד גמור לשכל הישר או לאינטרס שלהן, המציאות חסרת שחר והעובדה ששמש לא טרח לעשות תחקיר מינימלי לפני שהעלה את רעיונותיו על הכתב זועקת לשמים.
העלילה? ובכן, בתחילת הספר הגיבור נחטף ומגויס לארגון חשאי שמצהיר כי כוונתו לשמור על שלום העולם או משהו דומה. משום מה (''משום-מה'' הוא מוטיב חשוב מאד בעלילת 'התולעת'), הארגון המיטיב מעדיף חטיפה אלימה על פני פניה מנומסת בנסיבות נעימות יותר. מסתבר שהגיון אינו נחוץ לארגון שוחר-שלום-אך-אלים-להחריד זה. במהלך תהליך החניכה של גיבורנו הוא יושלך משום מה לבריכה עם כרישים, ולאחר מכן יארגנו לו משום מה זכיה בפרס נובל במתמטיקה.
האח! פרס נובל במתמטיקה. אילו היה ירון שמש טורח לעשות תחקיר בסיסי (למשל באמצעות הפעולה המסובכת של חיפוש בגוגל אחרי הערך ''פרס נובל במתמטיקה''), הוא היה מגלה שאין דבר כזה. האגדה מספרת שאלפרד נובל החליט לא לתת פרס נובל למתמטיקה משום שאשתו בגדה בו עם מתמטיקאי (מסתבר שגם הוגי האגדה לא טרחו במיוחד על תחקיר – נובל לא היה נשוי). אם לא די בכך, שמש אף לא יודע דבר וחצי דבר על הליכי הענקת הפרס, ומאמין שההודעה על הזוכים מתפרסמת בצמוד לטקס ההענקה המפורסם, ולא בהפרש של כמה וכמה שבועות כפי שקורה באמת. אם הצלחתם לבלוע את כל זה, יהיה לכם קל מאד להאמין שארגוננו שוחר-השלום הצליח לשכנע את השבדים להעביר את הטקס משטוקהולם לז'נווה מסיבות בטחוניות. השבדים, משום מה, מסכימים. אולי אין די מאבטחים בארצות סקנדינביה.
מכאן והלאה העלילה הופכת מובנת פחות ופחות. שני ארגונים סודיים שוחרי-שלום-אך-אלימים-להחריד מתחרים על גיבורנו האומלל, ומתחילה שורה ארוכה של תלאות, חטיפות וטיסות שמטרתן נשגבת מהבנתו של כותב שורות אלה. בדרך יתנקש הגיבור בחיי אדם שמנסה לפוצץ במה עליה נואם נשיא ארצות-הברית, ומשום מה לא יעלה בדעתו ובדעת שולחיו שהרבה יותר פשוט להתקשר לאף-בי-איי, או שההגיון מחייב לשלוח למשימה שכזו צלף מיומן, ולא איש מחקר שעיקר כוחו בכתיבת מאמרים פורצי-דרך. לסיום יש גם מסע בזמן, בשביל המד''ביות.
קראתי בשנה האחרונה יותר מדי ספרים גרועים באמת. 'התולעת' כנראה אינו הרע שבהם, אבל הוא היחיד שאין לי אפילו דבר אחד טוב לומר עליו. אילו לפחות היתה חובבנותו מבדרת, הייתי סולח לו על השעתיים המיותרות שבזבזתי עליו – יש ספרים רעים שאפשר להנות מהם אם מכבים את המוח מבעוד מועד. במקרה הנוכחי, הכתיבה המרושלת רק מתסכלת.
שוק ספרי המקור הז'אנריים בארץ זוכה לפריחה יחסית בשנתיים האחרונות. מסתבר שכדי שיצאו שניים-שלושה ספרים טובים בשנה יש לסבול לצדם גם פליטות מקלדת מיותרות דוגמת 'התולעת'. לפחות תהיה כעת לסופרינו המתחילים דוגמה נוספת המבהירה איך אסור להם לכתוב.
התולעת
מאת ירון שמש
הוצאת אורלי לוי, 2005
185 עמודים
התולעת – פרק לדוגמה
המימד העשירי
|
 |
|
