 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
התולעת
ספרים / ירון שמש
יום שני, 04/07/2005, שעה 10:00
פרק ראשון מתוך ספר חדש
|
|
מן הכריכה האחורית:
התולעת הוא מותחן מתוחכם המשלב רומן מרתק, מדע ותאוריות לא שגרתיות, חלקן על גבול המדע הבדיוני, שיפתיעו את הקורא.
גיבור הסיפור הוא אבי, עובד היי-טק, שניחן בסגולות של מנהיגות וידע ייחודי, הנדרשים לקידומם של פרויקטים ''פורצי גבולות''. מבלי שתהיה לו שליטה על האירועים הוא הופך להיות מצרך מבוקש וחיוני עבור ארגון סמוי, המונע על ידי רצון לממש יכולת חדשנית, אשר עשויה לספק עליונות ושליטה מוחלטת למחזיק בה.
אירועי מלחמת עיראק, אסון התאומים ועוד... הם רק אבני דרך בעלילה המרתקת שאחד מגילוייה הוא צורת ההתמודדות שפיתח האדם כנגד אסונות גדולים - הדחקה.
פרק ראשון
החוקר הצבאי שישב מולי לא הפסיק להמטיר עליי שאלות שחזרו על עצמן. לפתע קם בכעס, הדף לאחור את כיסאו והורה לצוות הרופאים והפסיכולוגים שהקיפו את השולחן לצאת אתו את החדר לשם התייעצות. משסגרו את הדלת מאחוריהם, נותרתי יושב ומביט בחלל החדר האפור והמדכא משהו. ניסיתי לסדר את מחשבותיי ולאסוף כוחות לגל השאלות הבא, שלא איחר להגיע עם חזרתו של הצוות אל החדר. הפעם הצטרף אליהם פסיכולוג-חוקר, שעל-פי התנהגותו נראה כי היה בדרג בכיר יותר.
''אתה מבין, אבי,'' פתח בדבריו, ''היעלמותך וחזרתך הבלתי נתפסות, ויתרה מזו, הבדיקה במכונת האמת שערכנו, בהסכמתך כמובן, אכן הובילו אותנו למסקנה שאתה דובר אמת. שאלתי היא, מדוע בעצם אתה ממשיך להתעקש כי אינך זוכר דבר מכל מה שקרה באותם מקומות שנראית בהם בוודאות מוחלטת, הא...'' ניתח בפניי את מצבי בקול מאופק.
''אתה חושב שאני לא מעוניין לפתור את התעלומה הזאת בדיוק כמוך?'' התפרצתי לתוך דבריו, שנאמרו ספק מתוך עניין אמִתי ספק מתוך זלזול.
החוקר, שלא ציפה לתגובה כזאת, הושיט לעברי את ידיו וביקש שאירגע.
''אז אתה בכל זאת חושב שאני ממשיך לשקר או לפחות לא אומר את כל האמת?'' הבטתי לעברו בכעס.
''אתה בהחלט טועה, אבי. לנו ברור כי בתת -המודע אתה זוכר את הדברים, וכל שאנו מבקשים הוא לעזור לך להבהיר אותם.''
''ואיך בדיוק אתם מתכוונים לעשות זאת?'' שאלתי חסר סבלנות.
''תביט!'' אמר, והושיט לעברי חבילה של תמונות. ''על פי התצלומים שבידינו, אתה נראה בבירור, מחייך וזחוח במקומות שלפי דבריך מעולם לא ביקרת בהם,'' אמר והושיט לי תמונה נוספת שבה נראיתי הולך במקום שנראה כשדה תעופה כלשהו.
''זה שדה תעופה?'' שאלתי מנסה לנחש את מקום האירוע המצולם.
''כן,'' השיב החוקר והוסיף, ''האם אחת הדמויות שמקיפות אותך זכורה לך?''
ההתבוננות המעמיקה יותר בתמונה ומבול השאלות שהומטרו עליי, הלחיצו אותי וגרמו למתח שהכאיב לי פיזית. לפתע הרגשתי כאילו הונחתה מכה על ראשי. באחת נזכרתי בדברים שחלפו קודם לכן בראשי ושמרוב בלבול האמנתי כי אינם אלא פרי דמיונם של חוקריי.
''עצור!'' צעקתי תוך שאני גולש על גל הזיכרון שפקד אותי לפתע, מפחד שאמעד והוא יעבור. ''אני נזכר, נזכר...'' אמרתי.
הצוות ששהה בחדר הזדקף למשמע הכרזתי, ובמקום החלה תנועה עצבנית: רשם-קול ומצלמת וידאו הופעלו, ולאחר סדרת שאלות מצדו של הפסיכולוג, שרצה לאשר את שפיותי, התחלתי לדבר.
לאחר שסיימתי בהצטיינות את לימודיי האקדמיים, המשכתי למחקר ולאחר כמה שנים פרשתי והתקבלתי לעבודה בחברה גדולה, שם למדתי כיצד להפוך רעיונות למוצרים. אנחנו, העובדים, קראנו לזה בשם המפוצץ ''אינטגרציה'', שנועד לחפות על עשייתנו בפועל, שנסבה ברובה על העתקת מוצרים ופחות על עבודת פיתוח אמִתית. במסגרת עבודתי נשלחתי למקומות רבים מעבר לים. ביקרתי בהונג-קונג, בסינגפור, בצרפת ובעוד מדינות רבות מלהזכיר, אך שיתוף הפעולה המקיף ביותר היה עם חברות וסניפים בארצות-הברית. באחת משליחויותיי לקליפורניה ישבתי ערב אחד בגפי, משועמם, בלובי של מלון 'הולידיי-אין' בסן-דייגו וקראתי בעיון רב פרוספקטים מלאי תיאורים נפלאים על האטרקציות שבאזור. מגע קל בכתפי גרם לי להסב את מבטי. מולי עמדה אישה יפה מאוד בעלת מראה אסייתי, ובמבטא בולט, שבו כל ריש הוחלפה בלמד, שאלה בחיוך: ''האם אוכל לגזול מעט מזמנך?''
''בוודאי,'' הסכמתי, אף על פי שתכננתי להצטרף מאוחר יותר אל עמיתיי לעבודה כדי לראות איך הם מבלים את זמנם במגרשם הביתי. הנחתי את הפרוספקט על השולחן וסימנתי לה בידי על הכיסא הריק שמולי.
היא התיישבה והציגה את עצמה: ''נעים מאוד, שמי זנג.''
''ושמי אבי,'' אמרתי ולחצתי את ידה המושטת.
''נשתה משהו?'' שאלה, ובלי להמתין לתשובתי סימנה למלצר. המלצר, שהיה עד כה חסר תעסוקה בשל מיעוט האורחים בלובי, זינק לקריאתה בחיוך שכאילו נלקח מתוך פרסומת.
''בשבילי כוס יין מרלו אדום חצי יבש ולאדון א...'' היא סקרה אותי והחליטה, ''סמירנוף, נראה לי שזה יתאים לך,'' אמרה כמי שהצליחה לקרוא את מחשבותיי .
''מיד,'' ענה המלצר וניגש למלא את ההזמנה.
''את תמיד מחליטה מה הפרטנר שלך רוצה לשתות?'' שאלתי.
''לא,'' היא השיבה, ''אבל נראה לי שאתה זקוק לזה. האם טעיתי בבחירה? אפשר עדיין להתחרט...''
''זה בסדר גמור, לא טעית, תודה.''
משהו באישה הזאת נראה לי מוכר, אבל כל מאמציי להיזכר לא הצליחו לקשור אותה לדבר או לאירוע כלשהו מהעבר, אולי מפני שלעיניים מערביות כל הנשים האסייתיות דומות, ולמען האמת, כולן ''עושות לי את זה''. פניה נטולות האיפור הקרינו חכמת חיים, והמראה הפשוט רק הדגיש את יופייה. היא לבשה שמלת מיני קצרה והדוקה, ונדף ממנה ניחוח של גוף נשי מעורב בבושם עדין, שהעיד על טעם ועל חוש אסתטי משובחים. הפסים המוזהבים בחלקה העליון של שמלתה הקשו על המתבונן למקד את מבטו והוסיפו למסתורין שאפף אותה.
''אז מה בעצם רצית לשאול אותי זנג?'' שאלתי, מנסה לשבור את המבוכה.
המלצר שהחל להגיש את המשקאות הפריע את תשובתה. ''יין לגברת וסמירנוף לאדון,'' אמר והוסיף, ''אם תרצו עוד דבר מה מהבר או בכלל, אני לרשותכם. תיהנו מהערב.''
''לחייך,'' אמרתי בהנפת כוס.
''לחייך,'' השיבה ולגמה מהיין. עד מהרה התפתחה שיחה נעימה, וזנג הרשימה אותי בבקיאותה בהיסטוריה, בפוליטיקה של המזרח התיכון ובפיזיקה מודרנית. כחוקר שאלו תחומי עיסוקו, יכולתי לקבוע כי הידע הרב שהפגינה היה ברמה של מדענית אמִתית. השיחה גלשה, ובהשפעת האלכוהול זרמה ללא כיוון מוגדר, אך הייתה מהנה ביותר. הצצתי בשעון וגיליתי שנותרו עשרים דקות עד לפגישה עם חבריי.
''אני מצטערת אם אני משעממת אותך,'' שלחה בי זנג מבט נעלב.
''זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עלייך. את אישה יפה, סקסית חכמה ומשעשעת. רק כאחד שלא ממש נוהג לשתות, הסמירנוף שלך עשה עליי עבודה לא רעה.''
היא חייכה והרימה גבה חוצפנית, ''בוא נצא לשאוף קצת אוויר,'' הציעה.
''אני אשמח מאוד,'' השבתי. שילמתי את החשבון ויצאנו החוצה.
מיד כשיצאנו מדלת הלובי החל לרדת גשם. האבק שהצטבר על העצים ועל גגות הבתים נשטף במטחי גשם כבדים, שהביאו אחריהם משבי אוויר נקי וקריר. נשמתי אותו מלוא ריאותיי וחשתי בכל שאיפה כיצד כולי מתמכר אליו. זנג, שאחזה בזרועי וניערה אותה, הפסיקה את הנאתי הקצרה מהחלומות שהפלגתי אליהם ואמרה, ''אני מציעה שנמצא מחסה מהגשם ומהר, לפני שנירטב עד העצם. מה דעתך שניגש למכונית שלי? היא חונה קרוב, נוכל לפשוט שם את הבגדים הרטובים ולהמתין עד שייפסק הגשם. אתה בא?''
חצינו בריצה את הכביש, מנסים ללא הועיל לגונן על עצמנו מפני הגשם. על המדרכה מעברו האחר של הכביש חנה רכב שטח גדול בעל גג שמש וחישוקי מגנזיום מדהימים. התקשיתי לעכל את העובדה שהאישה הקטנה והאלגנטית הזאת פותחת את הדלת בצד הנהג, והמשיכה שהרגשתי כלפיה עד כה התעצמה. תמיד עניינו אותי נשים מסוגה של זנג, כאלה שרומסות מונופולים גבריים בלי שהן ממש נותנות על כך את דעתן, ובכלל אני מעריך מאוד נשים עצמאיות וליבראליות. משהו בחוזק שהן משדרות גורם לנמצא בחברתן, ובמקרה זה לי, למאבק סמוי וסקסי בדבר ההבדלים שבין המין הגברי לנשי.
''נו תיכנס כבר, אתה ממש רטוב, על מה אתה חולם?'' שאלה זנג לאחר שהתיישבה ופתחה לי את הדלת. נכנסתי מחייך לעצמי. היא החלה בנסיעה, ואני פשטתי מעליי את המעיל הספוג והנחתי אותו על המושב האחורי לצד מעילה שהפיץ בחלל הרכב ניחוח בושם שהרטיבות רִעננה. בטרם הספקתי לחגור את עצמי, הפתיעה אותי זנג בהזמנה יוצאת דופן, ''שמע, יש לי חברים שעובדים ב'עולם המים' בסן-דייגו, ולכן חשבתי שבמקום לבלות כאן ברכב עד שהגשם ייפסק, נוכל לקפוץ לבקר אותם. זה יהיה נפלא, אני בטוחה שתהיה לך חוויה מדהימה, מה אתה אומר?''
כיוון שלא הזדמן לי עדיין לבקר במקום המפורסם, הסכמתי מיד ושכחתי לרגע את פגישתי עם האמריקאים. יצאנו מהעיר והמשכנו לעבר דרום מערב סן-דייגו. את רוב הדרך עשינו על כבישים ראשיים, זנג נהגה מהר ולא התאמצה לספק לי חוויה תיירותית. כך המשכנו בשתיקה עד שהגענו. מגרש החניה העצום של ''עולם המים'' היה ריק בשעות אלו. מחשש שבבוקר יתמלא המקום מכוניות, רשמתי את מיקום המכונית,E15 אדום, כפי שהופיע על עמודי התאורה. ''שיהיה לכל מקרה,'' אמרתי.
כאשר הגענו אל השער הראשי, שהיה ענק ועשוי עץ עתיק שנשמר בצורה מושלמת, הופתעתי לראות שזנג מצוידת במפתח אישי לשער הקטן שלצדו. השקט ששרר ''בעולם המים'' היה מוחלט, ורק קולות כלבי הים נשמעו מרחוק. כל בעלי החיים, דיירי המקום, ישנו כנראה וכמוהם גם השומרים, כך שאיש לא ניגש לבדוק מה קורה למרות החריקות הצורמות שהשמיע השער הקטן והחלוד. נכנסנו למעין שרוול ארוך.זנג, שהבחינה במבטי המהוסס, הסבירה, ''זה הפתרון הטוב ביותר שהצליחו חבריי למצוא כדי למנוע מהמבקרים לנסות להתחמק מתשלום בקופה.''
''חכמים החברים שלך,'' אמרתי ועקבתי אחריה בשרוול שהיה צר מדי לטעמי.
''בוא,'' אמרה זנג לאחר כמה צעדים, ''אערוך לך סיור אישי, המקום הזה ממש מקסים.''
''ברצון רב,'' אמרתי.
היא הצביעה על השביל והתחלנו ללכת. ניסיתי לנווט למקומות המעניינים שצוינו על השלטים הענקיים, אולם זנג הייתה קצת פחות נלהבת וניסתה לכוון את הליכתנו למסלול מסוים. בסופו של דבר ניצחה התלהבותי העצומה ועברנו דרך ברֵכת הדולפינים במרכזו של אצטדיון ענק. דלי מלא דגים מסריחים שהושאר על שפת הברֵכה, שימש אותנו להאכלת הדולפינים שהתקרבו אלינו והציגו וירטואוזיות יוצאת דופן מלווה בצקצוקים אופייניים. ''הם ודאי שמחים מאוד על ארוחת הלילה הלא שגרתית שקיבלו ושאפילו לא התאמצו עבורה,'' אמרתי.
בעודנו עומדים על שפת הברֵכה, נע במהירות כתם שחור ענק מאמצע הברֵכה לכיווננו והבריח את הדולפינים. גודלו העצום של הגוף יצר נחשול מים אדיר שהציף את בימת העץ שעמדנו עליה וסחף אותנו היישר לתוך המים העמוקים והקפואים. מתוך המים צץ ראש גדול ממדים בקוטר מטר לפחות, וחשף פה אדיר מצויד בשורות של שיניים חדות. זנג מיהרה להרגיע אותי. ''אל תדאג, זו דולי, לווייתנית מסוג ''קטלן''. בטבע היא מסוכנת מאוד, אבל כאן היא מאולפת ורגילה לקרבתם של בני אדם.''
ההסבר לא ממש הרגיע אותי, וכל שרציתי היה לצאת מהמים. זנג דאגה מבעוד מועד לשתי מגבות יבשות שהביאה אתה בתיק אותו תלתה על אחד הווים בקיר בימת האילוף שעל שפת הברֵכה. כשיצאתי לבסוף מצומרר מהחוויה הפראית הזאת הסרתי את החולצה, התעטפתי באחת המגבות וניסיתי להתחמם מעט. הנעליים שצללו לקרקעית הברֵכה חסרו לי, וחשתי את הקור צורב את כפות רגליי, אך דבר לא היה יכול לפתות אותי לחזור אל המים ובטח לא כשהלווייתנית ה''חמודה'' נמצאת שם. לאחר שפשטה את בגדיה והתעטפה במגבת משכה אותי זנג בידי והובילה אותי לכיוון פתח היציאה, שהיה ממוקם באזור מוגן מפני הרוח הקרה. עמדתי שם רועד כולי ומשותק מן הקור. רק כעבור כמה דקות בהן זנג עודדה אותי לקפץ, למתוח, ובעיקר לצרוח, החלה החמימות להתפשט בגופי עד שיכולתי שוב לחוש את חושיי חוזרים אליי.
''אז מה, נישאר כאן או שנמשיך?'' שאלה זנג בהרפתקנות.
''נמשיך, בוודאי שנמשיך. הלילה הזה אני רוצה לחוות הכול,'' נעניתי להזמנה משועשע.
צוחקים עזבנו את הברֵכה והמשכנו בטיול הלילי. הירח, שהגיח פתאום לאחר התפזרות העננים, האיר את מבוך השבילים האינסופי. דיברנו על נושאים רבים, אך משום מה היא שוב ושוב הסיטה את נושא השיחה לעבודת המחקר שבה עסקתי בשנה האחרונה של לימודיי האקדמיים. השאלות ששאלה היו מעמיקות, והיה ברור לי שהיא מתמצאת בנושא הרבה יותר מסתם מתעניין חובב; אך מעל הכול עניין אותה לדעת איזה מעמד היה לי ומה הייתה תרומתי האישית למחקר שהייתי בין החתומים עליו בכל הפרסומים שהופיע בהם.
''מה עוד את מסתירה ממני?'' שאלתי וחייכתי אליה.
''למה אתה מתכוון?'' שאלה כשהיא מחזירה אליי חיוך של ילד שובב שנתפס בשעת מעשה.
''אין סוף לידע שלך כמעט בכל תחום שדיברנו עליו. את פשוט לא מפסיקה להפתיע אותי בכל פעם מחדש, וזה נפלא בעיניי.''
''תודה על המחמאה, אך נראה שזה קל יותר כשיש בסביבה איש חכם, ואם יורשה לי להוסיף - גם נאה מאוד,'' אמרה ושלחה לעברי מבט מצועף.
''תודה על המחמאות,'' חייכתי לעברה ופניתי ימינה כפי שסימנה לי בידה. ''לאן אנחנו הולכים?'' שאלתי.
''לביתן הפינגווינים,'' ענתה זנג. ''זה מקום קצת קר אבל הוא יפה במיוחד בשעות אלו של הלילה.''
''השתכנעתי,'' אמרתי והרחבתי את צעדיי. בדרך אל הביתן המדובר גלשה שיחתנו לפסים אינטימיים והעניקה ממד נוסף ליופיו של הלילה החורפי והקר.
כבר בכניסה לביתן הפינגווינים גיליתי כי למעט כמה נורות קטנות שהפיצו אור שלא הועיל במיוחד, היה המקום חשוך באופן יוצא דופן. זנג הסבירה לי שכדי לאפשר תנאי מחיה בסיסיים ונוחים לעופות, הרגילים לאקלים של הקוטב הקר, חייבים להימנע מכל תאורה העלולה לחמם את המקום ובכך לפגוע בהם. לפתע החלה לצעוד על שפת הברֵכה שהייתה מכוסה שכבת קרח שנצנץ לאור הפנס שבתקרה. הליכתה של זנג נראתה לי ספק מפתה ספק מושפעת מהקור. כשהגיעה לפינת הבריכה קראה לעברי: ''חלק פה מדיי וקשה לי לשמור על שיווי המשקל, אני זקוקה לעזרתך.''
הגעתי אליה במהירות, הושטתי לה את ידי וניסיתי לייצב אותה, אך זנג מעדה על משטח הקרח החלקלק ונפלה אל מימי הברֵכה לא לפני שניסתה להיאחז במגבת שעטפה את גופי, מה שגרם לי לאבד שיווי משקל וליפול אחריה אל המים הקפואים. גופי ופניי חטפו מהלומת קור רצינית. ישבני צרב בכל פעם שנגע בקרח, אבל בצדו האחר של גופי החל להתפשט חום נעים כאשר התקרבה אליי זנג וללא כל הכנה מוקדמת החלה משחררת את כפתורי מכנסיי בעודה מעסה את איברי בידיה הקפואות. חיוך של הנאה גלויה שהתפשט על פניי אישר לה את השתתפותי בחגיגה, ותחושת הקור שהקפיאה אותי קודם החלה מתפוגגת ונעלמת.
גופה הרך של זנג היה חלק ונעים למגע. שדיה ופטמותיה שהזדקרו מהקור נראו כאילו פוסלו בעבורי בהזמנה אישית. נצמדתי אל גופה בתאווה וחדרתי אליה תוך שאני מלקק את צווארה המוטה לאחור. זנג השמיעה גניחות הנאה שהפרו את השקט ששרר במקום. הפינגווינים, שכנראה לא היו מורגלים להפרעות מעין אלו, האזינו בשקט עד שלפתע, ללא סיבה נראית לעין, החלו לצרוח בקולות צורמים. צווחות הפחד של העופות, כאבי הקור וקריאות ההנאה שלי ושל זנג יחד העצימו את ההנאה, וחשתי שאני גומר לתוך המים הקפואים. נשקתי לה והנחנו לגופינו להירגע מעט, אך הקור המקפיא שב והִכה בכל עוצמתו וגרם לנו למהר ולצאת מהברֵכה.
מיד כשיצאנו ניגשתי ליד שיח כדי להשתין. לתדהמתי התקרבה אליי זנג ונעמדה לידי כשבידה סיגריה דלוקה, והחלה גם היא להשתין בעמידה, תוך שהיא לוחצת על נקודה באיבר מינה, מה שגרם לזרם השתן שלה להישלח בקשת ארוכה אף יותר משלי. רכנתי בתאווה מתחדשת לעברה כדי לנשוך את אוזנה, אך היא התחמקה ונעלמה אל מאחורי השיחים כשכל שפת גופה זועקת ''אחריי!''
המתנתי עוד רגע וניסיתי להאזין לרעש שהשמיעה זנג תוך כדי מנוסתה, כדי שאוכל להתחקות על עקבותיה. צעדיה נשמעו לזמן קצר מאוד, ונדמה היה כי נעצרה והיא מתחבאת במקום כלשהו. חייכתי לעצמי ופתחתי בריצה לכיוון שבו היא הייתה אמורה להימצא. לפתע נתקלו רגליי בדבר מה שהעיף אותי באוויר. נחַתּי לתוך סבך שיחים. קמתי מיד אך חפץ קשה הונחת על ראשי והפיל אותי בחבטה אל הקרקע. ניסיתי במאמצים רבים להרים את ראשי בניסיון נואש לזהות את פני התוקף, אך מכה נוספת גרמה לי לאבד את הכרתי.
איני יודע כמה שעות הייתי מחוסר הכרה. התעוררתי עם כאב ראש נורא במיטה ענקית. תחילה חשבתי שאני מאושפז בבית חולים, אך היעדרותם של חלונות בחדר גרמה לי לפקפק בכך. בדקתי את מקום הפציעה בראשי וגיליתי כי נחבש. סקירה מהירה העלתה שהחדר מרוהט ומאובזר כסוויטה מלכותית. היו בו ג'קוזי, טלוויזיה גדולה, בר עם מבחר משקאות ועוד מיני פינוקים שלא ממש עניינו אותי במצבי. למיטב ידיעתי מעולם לא איבדתי את הכרתי בעבר, אפילו לא אחרי שתייה מוגזמת, ולכן שללתי מיד את הרעיון ששתינו משהו שגרם לי להגיע לכאן בלי לזכור דבר. ניסיתי לקום מהמיטה, אבל ראשי הסחרחר שידר לי מצוקה, ונאלצתי לחזור ולשכב.
לאחר כשעתיים נוספות של שינה עמוקה התאוששתי וקמתי על רגליי. הכאב בראשי שכך, והתחלתי לנתח את מצבי. המסקנה שעלתה בראשי גרמה לי לבעתה. אחוז אמוק התחלתי לסרוק את החדר ביסודיות. דלת הכניסה הייתה עשויה מתכת עבה כמו בכספת, הלמתי בה בבעיטות ובאגרופים וצעקתי, ''האם מישהו שומע אותי?'' אך ללא הועיל. מפאת המאמץ החל ראשי לכאוב שוב. מיואש ומותש חזרתי אל המיטה מנסה למצוא רצף הגיוני לסיפור ההזוי הזה. להפתעתי גיליתי כי בחיפושיי נעלם מעיניי מה שהיה כל הזמן מתחת לאפי: על השידה שבצד המיטה היה מכשיר טלפון, שנראה כי הוסרו ממנו הלחצנים, כך שהיה דומה יותר לאינטרקום של בניין רב קומות.
התחלתי לצעוק לתוך השפופרת: ''הלו! הלו, מישהו שומע אותי? הלו! תענו לי בבקשה!'' אך אין קול ואין עונה. התיישבתי חסר אונים על המיטה, כיסיתי את רגליי בשמיכה והנחתי עליה את מכשיר הטלפון. צלצול חזק הפר את הדממה והקפיץ אותי בבהלה ממקומי. מתנועת השמיכה שהדפתי מעליי עף מכשיר הטלפון לצדו האחר של החדר. לאחר מספר שניות התעשתי, הרמתי אותו מהרצפה והקשבתי. קול של גבר, נעים ורגוע, נשמע מעבר לקו: ''בוקר טוב, אבי, אני מקווה שכאב הראש שלך עבר. חיכינו שתתעורר וכמו כן…''
קטעתי אותו ובקול תקיף שאלתי, ''מי אתה, ולמה ואיך הגעתי לכאן, ומה עם זנג, האם היא בסדר? ו...-''
''עצור!'' אמר האיש בתקיפות מנומסת. ''בבקשה, אני מבין את כעסך ואת דאגתך, אבל בתוך זמן קצר תדע הכול. עכשיו, הדלק בבקשה את הטלוויזיה וצפה בה. לאחר מכן אכנס ואענה על כל שאלותיך.'' רציתי לצעוק, אבל הוא התעלם והמשיך: ''אני מתחייב שמיד לאחר שתסיים לצפות בטלוויזיה ותיפגש אתי תוכל ללכת לאן שתרצה.'' השיחה נותקה.
''הלו! הלו!'' המשכתי לצעוק לתוך האפרכסת, אך ללא הועיל.
עברו כמה רגעים עד שנרגעתי מעט, התיישבתי על הכורסה שהייתה מול הטלוויזיה, ולחצתי על כפתור ההפעלה בשלט - רחוק. על המרקע הופיעה דמותה של זנג. היא נראתה נינוחה ורגועה. את דבריה פתחה בהתנצלות על הלילה ההוא. ''ההוא?'' חזרתי אחריה בתמיהה. כמה זמן אני כבר נמצא כאן? גם השעון הוסר מידי ולא היה לי מושג היכן אני וכמה זמן עבר מאז ההרפתקה ב''עולם המים''.
בתחושת אי-נוחות הולכת וגוברת המשכתי להקשיב לדבריה. ''אין מילים בפי כדי לתאר את התרשמותי מהידע הרב שלך ומאישיותך המדהימה. הערב הטרגי מבחינתך ייזכר אצלי כחוויה אדירה שלא אשכח לעולם.'' בעוד זנג ממשיכה להשתמש בכל מיני קשקושים דביקים ומעצבנים כדי לנסות ולהסביר כנראה מעשה מכוער שעשתה, התאפקתי בקושי ולא ניפצתי את הטלוויזיה. התחלתי לחשוב כי מדובר במתיחה עם מצלמה נסתרת, אך הכאב בראשי הזכיר לי מהר מאוד כי מדובר בעניין אמִתי לגמרי. ככל שנמשכו דבריה, כך הרגשתי כשחקן גרוע בסרט זול הלכה והתעצמה. המצלמה התמקדה בפניה של זנג, שהרצינו לפתע.
''ועכשיו לעיקר,'' אמרה, כאילו הפיתוי והחטיפה נעשו כבדרך אגב. ''אתה השתתפת במחקר על יחסיותו של הזמן. למרות התגובות השליליות שעורר המחקר שפרסמתם, המשכת לטעון כנגד רוב המדענים בני זמננו כי המסע בזמן... אפשרי.''
במקרה הזה, חשבתי לעצמי, זנג צודקת. המחקר שלנו התבסס על עיקרון שונה מעיקרון היחסיות המקובל, שלפיו ככל שגוף נע מהר יותר זמנו משתנה ביחס לזמנו של גוף נייח. הדוגמה המפורסמת ביותר לעיקרון זה היא השאלה הנשאלת במבחני הפיזיקה, הנקראת ''פרדוקס האחים'' - מצב היפותטי שאינו ניתן ליישום מעשי בכלים הטכנולוגיים הקיימים: אח אחד טס בטיל במהירות האור שנה אחת. אחיו לעומתו נותר במעבדה ומחכה לו שישוב. כאשר האח שטס בטיל יחזור למעבדה כדי לשתף את אחיו בחוויות הטיול, הוא ימצא שם תינוק זוחל, שהוא הנכד של הנכד של אחיו. אם נניח שבחזרתו יגלה האח שטס, שלאחיו היה גן פגום שגרם למותו בגיל 30, הוא יוכל לטפל בעצמו ולמנוע את מותו שלו. כלומר, הוא יהיה מסוגל לחזות את עתידו שלו מעברו של אחיו.
כל זה אינו ניתן ליישום בכלים הידועים למדע העכשווי, משום שלפי המשוואות של גדול הפיזיקאים, המסה של כל גוף גדלה ביחס ישר למהירות שבה היא נעה, ובמהירות האור הופכת כל מסה למסה אינסופית.
התזה שפרסמתי בזמנו לא ניסתה לפתור את הבעיה אלא לעקוף אותה בדרך שדומה להעברת הקול בטלפונים סלולריים. הקול שאנו שומעים בטלפון מהדור הדיגיטלי אינו הקול היוצא מפיו של הדובר. גלי הקול הנקלטים במיקרופון מומרים לאותות חשמליים, המעובדים למידע ספרתי דגום. המידע הזה משודר בתדר גבוה בצורה בינארית, כלומר, צירופים של 1 ו- 0. במכשיר הקולט, מומר המידע בכיוון ההפוך, מתדר גבוה רציף למידע ספרתי המומר לקולי, אשר מחקה בצורה מדויקת למדי את קולו של הדובר.
המחקר התבסס על כך, שאם נצליח אי-פעם לכמת את הגוף האנושי לנתונים בינאריים, ניתן יהיה להעביר גם אותו. אם נוכל לפרק אותו במקום אחד ולהפוך את התהליך ולבנות אותו במדויק במקום אחר, הוא כלל לא יֵדע שהוא אחר. את המידע על כך השיגה זנג, כנראה, מאחד הפרסומים המדעיים שבהם הופיעה התיאוריה שלי.
זנג סיימה את דבריה. ''אנחנו ארגון בין-לאומי הפועל למנוע שימוש בנשק עתידי הרסני. אתה נמצא כאן, כי החלטנו שאסור שגופים אחרים יתחילו לחקור את הטענות שהעלית בנוגע לציוד ולטכנולוגיה הדרושים למימוש רעיון המעבר בזמן אמת של גופים בעלי מסה ומידע. ברור לנו על סמך התיאוריה שלך שיש בידיך מספיק נתונים ותוצאות של ניסויים שלא פרסמת ושידועים לך בלבד, ולכן חשוב לנו כל-כך לגייס אותך לשורותינו. ולאחר שהכרתי אותך במישור האישי, הייתי ממליצה בחום על צירופך
כדי שהארגון יזכה באישיות נהדרת.
התולעת
מאת ירון שמש
אורלי לוי הוצאה לאור, 2005
185 עמודים
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
ספר ששואב אותך לתוכו (חדש)
שילה נינבורג יום שני, 04/07/2005, שעה 10:18
ספר מותח בעל עלילה בנויה היטב.
הספר ''תופס'' את הקורא כבר מהפרק הריאשון.
מחכים לספר המשך.
|
|
|
|
|
מדהים (חדש)
איתן יום שני, 04/07/2005, שעה 10:25
מדהים מעניין מותח וזורם
|
|
|
|
|
איש לא היה מאמין, (חדש)
NY יום שני, 04/07/2005, שעה 11:42
בתשובה לאיתן
בשנותיה הראשונות של המאה הכ''א, כי יצורים בעלי תבונה רבה יותר מזו של בני האדם, ואף-על-פי-כן בני-תמותה כמותם, צופים בקפידה ובתשומת-לב באתר האגודה...
איש לא היה מאמין, ובצדק. אבל כמה מאתנו בהחלט מסוגלים להאמין ששתי תגובות מהירות ורצופות של אוהדי ספר חדש ואלמוני לפרק שפורסם זה עתה משמען עוד נסיון קידום עצמי אומלל של סופר מתחיל.
ביחוד כאשר שתי תגובות אלה מקורן *באותו מחשב*.
|
|
|
|
|
LMAO (חדש)
ביורן יום שני, 04/07/2005, שעה 12:50
הם פשוט לא לומדים, מה?
|
|
|
|
|
לא מלהיב במיוחד (חדש)
גל יום שני, 04/07/2005, שעה 13:00
בכללי, לא ברור לי למה כל הסחור-סחור (כולל ההכאה והחטיפה) אם הם ארגון שוחר שלום.
לא יותר הגיוני פשוט לגשת לבן-אדם ולומר לו ''שלום, אנחנו מאוד מתעניינים במחקר שלך. אנחנו ארגון בין-לאומי שוחר שלום ואנחנו רוצים לרתום אותך ואת הידע שלך לארגון שלנו במטרה למנוע את מלחמת העולם/פיגוע הטרור הענק הבא/ה. תקבל מאתנו מענק מחקר בלתי מוגבל וגם תוכל להנות מהגיישות שלנו''.
גם לא ברורה לי במיוחד מה מטרת סצינת הסקס/השתנה, מעבר לתקיעת סצנת סקס כדי למשוך את הקורא החרמן.
סתם עוד משהו צורם היא העובדה שבשיחה עם החוקר, החוקר מספר לגיבור משהו שהוא כבר יודע ''הבדיקה במכונת האמת שערכנו, בהסכמתך כמובן''.
|
|
|
|
|
אבל איפה ההגיון? בסיפור? (חדש)
השועל בכרם יום שני, 04/07/2005, שעה 14:39
נתחיל מהסוף. אני אקנה את הספר ואקרא אותו, כי כזה אני. אני קורא את כל ספרי המקור הז'אנריים שיוצאים לאור. אבל כבר מעכשיו ברור לי שהפרקים הבאים חייבים להיות מפתיעים לטובה באופן יוצא דופן, כי הפרק הראשון, אעפס, קצת צולע.
נעשה את זה מסודר?
כן, זה לא הוגן, זה רק פרק ראשון, אבל הוא ממש מוקצן.
''הפעם הצטרף אליהם פסיכולוג-חוקר,'' - אהה? היה כתוב לו על דש החולצה 'מוטי - פסיכולוג חוקר'? מאיפה אבי, הגיבור, יודע שהוא פסיכולוג חוקר?
''... שעל-פי התנהגותו נראה כי היה בדרג בכיר יותר.'' - איך מתנהג פסיכולוג בדרג בכיר יותר?
''החוקר, שלא ציפה לתגובה כזאת, הושיט לעברי את ידיו וביקש שאירגע.'' - אז מה? הפסיכולוג החוקר הבכיר לא ציפה להתנהגות כזו? אני תוהה מה מלמדים היום בבית הספר לפסיכולוגיה חקירתית. מילא אם ההתנהגות הבלתי צפויה היתה *באמת* בלתי צפויה.
''הצוות ששהה בחדר הזדקף למשמע הכרזתי, ובמקום החלה תנועה עצבנית: רשם-קול ומצלמת וידאו הופעלו,'' - אהה? עד עכשיו הצוות החוקר המורכב מפסיכולוגים זוטרים, חוקרים צבאיים ופסיכולוגים חוקרים מדרג בכיר לא העלה על דעתו להקליט את החקירה? ומדוע נדרשת תנועה עצבנית כדי ללחוץ על כפתור ההקלטה?
''ולאחר סדרת שאלות מצדו של הפסיכולוג, שרצה לאשר את שפיותי, התחלתי לדבר.'' - ואוו!! עכשיו אני יודע מה מלמדים בבית הספר לפסיכולוגיה חקירתית - סדרת שאלות שנועדה לאשר את שפיותו של נחקר.
הלו?! מה זה?
אבל נעזוב לרגע את המופרכות בתיאור מצב שבו נחקר/נבדק מתושאל ארוכות ופתאום כשהוא נזכר במשהו רק אז רוצים לבדוק אם הוא שפוי, ובוא נשאל את עצמנו את השאלה הבאה: הכיצד זה נבדק שהותש מסדרת שאלות שהומטרו עליו ושחזרו על עצמן, והוצגו לו תמונות שהלחיצו אותו וגרמו לו ל*מתח ולכאב פיזי(!!)* - מצליח להבחין כי מטרתה של סדרת שאלות מסוימת היא לבדוק את שפיותו, בהנחה כי אכן קיימת סדרת שאלות שכזו?
בקיצור - ההתחלה מופרכת לחלוטין, חסרת הגיון וסובלת מנסיון מאומץ לדרמטיות יתרה.
גם ההמשך מוזר ותמוה לא פחות. הגיבור המסוקס נופל בפח עיניה של יפיפיה אקזוטית, מתלהב כמו ילד קטן מאוטו גדול, שוכח פגישה חשובה בגלל סמירנוף ומפטפט בלהג חסר מעצורים על מחקריו המדעיים עם הבחורה הראשונה שמפגינה בו ענין? איפה עמוד השדרה של הגיבור? היכן שיקול הדעת?
סתם דוגמה נוספת: מיד כשהםם יוצאים מהלובי מתחיל לרדת גשם. מה היא אומרת? בא נרוץ לאוטו שלי ונמצא בו מחסה. הלו? למה לא לחזור ללובי? לא יותר פשוט? לא יותר *הגיוני*?
בקיצור, הגיבור נראה מובל אחרי המאורעות בלי שום הגיון וללא שום צידוק. זה לא עובד.
אני באמת מקווה שההמשך משתפר פלאים.
|
|
|
|
|
ביקורת זו ביקורת! (חדש)
ירון יום שני, 04/07/2005, שעה 14:55
בתשובה להשועל בכרם
תודה רבה על הביקורת, אקרא שוב ושוב ובטוח שבחלק ממנה העזר בעתיד.
לא הייתי מעז לבקש, אך מכיוון שאתה אמרת שתקרא את הספר, אני מבקש שתגיב שוב ותספר על ההתרשמות לאחר הקריאה הכוללת. אני מאמין (אולי אני טועה) שחלק גדול מהדברים שהזכרת התבהרו ואולי בסך הכל תהנה.
תודה,
ירון.
|
|
|
|
|
אם כבר... (חדש)
גרומיט יום שני, 04/07/2005, שעה 22:19
בתשובה לירון
אני בטוח שאף אחד מעורכי כתבי העת הז'אנריים המבקרים כאן (ובכלל זה ניר יניב, עורך האתר, בוג'י (עורכת ''חלומות באספמיה'') ואנוכי (עורך ''בלי פאניקה'') לא יתנגד לקבל עותק לביקורת, ממך או מההוצאה :-)
|
|
|
|
|
אבוי. הבלתי יאומן נרקם מול עיני התמהות. (חדש)
השועל בכרם יום שלישי, 05/07/2005, שעה 9:38
בתשובה לירון
אכן כן. לאחר הקריאה הכוללת שום דבר לא התבהר ובסך הכל לא נהניתי. והבלתי יאומן? מתברר כי הפרק הראשון הנ''ל היה הטוב ביותר בספר, משום שלאחריו העלילה רק התדרדרה למחוזות ניפתלים, הזויים, חסרי הגיון, תמוהים ומופרכים.
אעמול בשעות הקרובות על ביקורת מסודרת, אך לבינתיים, להלן תקצירה:
אבי, מהנדס אינטגרציה בעל עינים כחולות שבחורות מוכנות לטבוע בתוכן (ואת זה הנשיא(!) אמר, לא אני), מוזמן באלימות רבה להצטרף לאירגון מחתרתי שוחר טוב שפרס את חבריו בכל העולם, ומטרתו להבטיח את עתידו של המין האנושי. או משהו כזה.
בשלב ראשון מצליחים חברי האירגון לארגן את זכייתו של אכי בפרס נובל. הטקס המרשים נערך בפראג ולא בשטוקהולם משום שאירגון טרור זומם להתנקש באבי, וזאת ההזדמנות ללמדכם עד כמה עמוקה ומעמיקה יכולתו של האירגון לקלוט את המתרחש מתחת לפני השטח. ומה עושה אבי ביומיים שלפני הטקס, בו יוענק לו פרס על תגלית מדעית שאין לו בה הרבה מושג? משנן את החומר המדעי? מתכנן סיפור כיסוי שיסביר למעבידיו מתי הספיק בדיוק לעבוד על התגלית? מתעניין עם חבריו לאירגון מה הוא אמור לעשות לאחר שיקבל את הפרס? נכון. הוא מפלרטט עם פקידת הקבלה של המלון ואף מזמין אותה לבוא עימו לפראג. הגיוני, לא?
אבל מנקודה זו העניינים רק ממשיכים להתדרדר. מתברר כי בעולם יש עוד אירגון סודי, שחברי האירגון הראשון - למרות כל תיחכומם לא הצליחו לגלות - והוא שם לו למטרה לחשוף את פרצופו האמיתי של האירגון הראשון, יען כי האירגון הראשון אינו באמת שוחר טוב. מבולבלים? זה בסדר. הענינים יוסיפו ויתערפלו אף יותר.
בשלב זה אבי, הגיבור, נשלח לסדרת טיסות חובקות עולם בהן הוא מתוודע לפעילים שונים באירגון. בכל מקום הוא נגרר אחרי המאורעות, מתעצבן, כועס ומופתע, ומוטל למשימה הבאה.
ומה עוד קורה שם? אבי למד למשל על הקונספירציה שמאחורי מלחמת המפרץ, ומי באמת שיגר את הסקאדים לעבר ישראל. אבי מתוודע למחשב על המנתח את כל פעולותיהם של כל בני האדם וגוזר מכך את העתיד להתרחש בעתיד. ועוד. ועוד. מבולבלים? זה בסדר. הענינים יוסיפו ויתערפלו אף יותר. כן, אני חוזר על עצמי. גם אבי, הגיבור, חוזר על עצמו. שוב הוא טס מכאן לשם, שוב הוא נופל בשבי ועובר עינויים, שוב הוא ניצל ושוב הוא נשלח למשימת הצלה עולמית תמוהה, מוזרה ומופרכת.
אני מסתכל על הספר ושואל את עצמי האם הכל כה שלילי ואין אפילו נקודת אור אחת. אני מסתכל ומביט והופך בספר. יש! הספר אינו עב כרס, הפונט שלו ברור ואין שגיאות הגהה.
פרט לזאת, עלילה קלושה, קלישאות בגרוש, גיבורים מקרטון וקונספירציות חסרות הגיון.
שורה תחתונה? לצערי הרב הספר מעורר געגוע לחרבו של המלך האראלד כחול השן. שם לפחות למדנו משהו על מלכי דנמרק.
|
|
|
|
|
אכן, אבוי. כי אם נכונים דבריך, והפרק הראשון המופיע פה מייצג את (חדש)
רז יום שלישי, 05/07/2005, שעה 11:08
בתשובה להשועל בכרם
הפסגה הכי גבוהה אליה הספר מגיע, הרי שלי אין שום כוונה להתקרב אפילו לספר הנדון.
וזאת מן הטעמים שכבר צוינו פה על ידך, על ידי גל ועל ידי יעל.
|
|
|
|
|
אם נכונים דבריי? אם?? (חדש)
השועל בכרם יום שלישי, 05/07/2005, שעה 11:59
בתשובה לרז
אוקיי. אין לך ברירה.
מונית בזה הרגע, פה אחד, לבודק-חוקר.
המשימה המוטלת עליך, רז, ואינך יכול לסרב לה, היא לרכוש את הספר, לקרוא אותו ולדווח לקוראי המדור אם נכונה ביקורתו של השועל.
אם תיתפס, אנו נכחיש כל קשר ביננו.
בהצלחה.
הודעה זו תשמיד את עצמה בתום הקריאה.
נ.ב
אני מודה באי-מקוריות.
את הרעיון להודעה זו העתקתי מהספר. אבי, הגיבור, מקבל דיסקט מוצפן. הוא משתמש במחשב הנייד המותקן בכל חדר במלון כדי לקרוא את ההודעה, ואז הדיסקט משמיד את עצמו.
|
|
|
|
|
נראה כי עומדות בפני שתי אופציות: (חדש)
רז יום שלישי, 05/07/2005, שעה 12:12
בתשובה להשועל בכרם
1) לקרוא את הספר עד תומו, מתוך התקווה הקלושה שאתה טועה.
2) להתייחס לדבריך בכל הנוגע לספר כאל דברי אלוהים חיים.
בואו נראה, המממ...
וילון?
לא, אופציה מספר 2.
|
|
|
|
|
וואו, שועל, המון המון תודה (חדש)
גל יום שלישי, 05/07/2005, שעה 11:49
בתשובה להשועל בכרם
על ההקרבה העצמית.
חסכת לי לקנות ולקרוא את הספר הזה. אם אתה אומר שזה יותר גרוע מחרבו של האראלד, אז המצב באמת על הפנים.
|
|
|
|
|
איי (חדש)
גרומיט יום שלישי, 05/07/2005, שעה 13:20
בתשובה להשועל בכרם
|
|
|
|
|
עכשיו סוף סוף קראתי את זה - (חדש)
Boojie יום שישי, 08/07/2005, שעה 3:51
בתשובה להשועל בכרם
(כלומר את הפרק, את הספר אין לי), ואמנם יש בו הרבה מה לשפר, אבל נראה סביר, יחסית לכמה דברים אחרים שראינו בשנים האחרונות.
אבל... ''פרדוקס האחים''??? לא קראו לזה ''פרדוקס התאומים'', בפעם האחרונה שלמדתי פיזיקה? (מזמן, למקרה שמישהו שואל את עצמו). ומסיבות ממש ממש טובות?
|
|
|
|
|
זה דווקא התחיל מעניין (חדש)
יעל יום שני, 04/07/2005, שעה 16:37
וזה כתוב לא רע. קצת בוסרי, אבל שום דבר שהפריע לי לקרוא או משהו.
אבל נשברתי באמצע הפרק, קצת אחרי הסקס, החבטה על הראש וההתעוררות שלו במקום זר.
כמו שציין השועל - זה פשוט מופרך מדי. אני לא יודעת איך ההמשך, אבל הפרק הזה נראה כמו ערימת קלישאות אחת ענקית שנלקחה מתוך סרטי ג'יימס בונד, עם גיבור שיחסית לאינטליגנציה המיוחסת לו - הוא די טיפש.
אני אחכה לביקורת המלאה של השועל כדי לדעת אם כדאי לי להמשיך לקרוא או לא.
''אורלי לוי'' זו הוצאה חדשה? כמה זמן הם קיימים? מי העורך?
|
|
|
|
|
קישור לאתר ההוצאה (חדש)
גל יום שני, 04/07/2005, שעה 16:52
בתשובה ליעל
גם הספר ''חרבו של המלך האראלד'' יצא באותה הוצאה, כך שאין מה לצפות מבחינת עריכה ספרותית.
|
|
|
|
|
אם הבנתי נכון מהאתר (חדש)
יעל יום שני, 04/07/2005, שעה 17:07
בתשובה לגל
זו הוצאה שמוציאה לאור כל מה שמשלמים עבורו?
ראיתי שם התמקדות בעריכה לשונית (ואכן מבחינת העברית החלק שפורסם פה בסדר גמור), אבל אין להם עורך ספרותי כפי הנראה.
|
|
|
|
|
אני שונא שקרנים (חדש)
Idan יום שני, 04/07/2005, שעה 21:05
מה חדש? הנה, עוד סופר שמנסה למכור לנו את איכות הספר במניפולציה ושקרים (כן כן הוא צריך לשקר ולהתחזות כדי שנאמין שהספר אייכותי).
מה עם קצת תחכום? שינוי סגנון? אתה חייב לשקר בצורה הכי לעוסה שיש?
|
|
|
|
|
זה טרנד היום, לזייף תגובות קוראים (חדש)
יעל יום שני, 04/07/2005, שעה 23:13
בתשובה לIdan
ב YNET מזהים אותם כבר בכותרת בדרך כלל.
אבל פה זה ממש לא נורא. אחרי הכל, מה יותר משכנע? כמה תגובות מתלהבות שנראות תפורות או הפרק הראשון שקשה לסיים אותו?
|
|
|
|
|
מוטב לא להתלהם (חדש)
גרומיט יום שני, 04/07/2005, שעה 23:28
בתשובה לIdan
סביר יותר להניח שחברים נלהבים של הסופר הזדרזו להגיב ועשו לו בכך שירות דוב. זה מה שקורה בדרך כלל.
|
|
|
|
|
אני מקבל את ההנחה שלך (חדש)
Idan יום שלישי, 05/07/2005, שעה 0:33
בתשובה לגרומיט
זו באמת הייתה תגובה מתלהמת ופזיזה, שלא נשענת על 100 מהעובדות.
אם אני עושה למישהו עוול - אני מתנצל, בולע את הכובע וקונה את הספר.
|
|
|
|
|
וואלה? (חדש)
Boojie יום שלישי, 05/07/2005, שעה 0:52
בתשובה לגרומיט
הנסיון שלי אומר שבדרך כלל, זה דווקא הסופר עצמו.
|
|
|
|
|
אולי אלה ''יחסי הציבור'' המובטחים באתר של ההוצאה. P-: (חדש)
ניקי יום שלישי, 05/07/2005, שעה 14:29
בתשובה לBoojie
|
|
|
|
|
בספרו של אומברטו אקו ''המטוטלת של פוקו'' (חדש)
NY יום שלישי, 05/07/2005, שעה 12:03
(מומלץ!) מתוארת הוצאת ספרים משעשעת ביותר, ושני פנים לה: האחד, שכניסתו פונה לסמטה אלמונית זו או אחרת, מוציא קבצי מאמרים אקדמאים ושאר ספרות אינטלקטואלית גבוהה במהדורות קטנות ללא רווח ניכר. השני, שכניסתו פונה לאחד הרחובות הגדולים והידועים, מתהדר באולם כניסה מפואר וספריו רואים אור כולם בכריכה קשה ומהודרת, עתירת תגליפים ועיטורים. אגף זה של ההוצאה (שמו שונה מזה של האגף השני, כמובן) מוציא לאור אך ורק את ספריהם, הגיגיהם ושירתם של סע''חים. סע''ח, כך אנו למדים, הוא ''סופר על חשבונו''.
הסע''חים משלמים עבור ההוצאה, העריכה, הכריכה, ההדפסה, ולבסוף - כך בספר - מתומרנים כך שיקנו את ספריהם ''שנותרו'' מן ההוצאה עצמה בכסף מלא, שאם לא כן הללו ישלחו לגריסה.
ואיש מאנשי ההוצאה אינו מרגיש אשם שכן, כדברי הגיבור, ''הם מפיצים אושר''.
ובכן, לנוכח היבול האחרון של ''ספרי'' מד''ב ופנטסיה בארצנו, אין מנוס מלהסיק כי הפצת האושר הגיעה גם לישראל. אולי לא בדיוק באופן בו מתאר זאת אקו, אולי בתנאים נוחים ובאופן ידידותי יותר לסע''ח, אבל בהחלט תוך ישום שני העקרונות העיקריים: תשלום בעד הוצאה, וחוסר מוחלט בעריכה ספרותית.
להבדיל מעריכה לשונית. לפחות זה.
חבל שאיש מבין הסע''חים לא חשב להסתייע בעצת מומחים או אנשי ספרות שאינם חבריו הקרובים. יתכן, בחלק מהמקרים, שבין השורות נחבאים רעיונות מעניינים כאלה ואחרים, אך רובנו לא נדע זאת לעולם, שכן למי יש כוח לקרוא ספר כתוב רע מתחילתו ועד סופו?
(לא, חברים. אל תענו.)
בסופו של דבר, הנפגעים העיקריים הם הכותבים הללו, המשקיעים זמן וכסף במוצר שסיכוייו להחזיר את ההשקעה קטנים למדי, ואשר לא יעורר בקרב חובבי הז'אנר רגשות חיוביים כלשהם, אם לנקוט בלשון המעטה.
חבל.
|
|
|
|
|
בוא נדבר בעובדות, טוב? (חדש)
ניקי יום שלישי, 05/07/2005, שעה 14:26
בתשובה לNY
כן, Vanity Presses רעות לקוראים, זה ברור. השאלה היא למה ה*כותבים* צריכים להיזהר מהן.
באתרים אמריקאיים שמזהירים כותבים מפני פנייה להוצאות כאלה, מציינים בד''כ את העובדה שספר שיצא לאור בהוצאה כזאת לא יגיע למדפים ולקוראים כי אין מאחוריו מנגנון של הפצה ויחסי ציבור. מעבר לזה, מזהירים מפני שיטות השיווק הלא-אתיות של ההוצאות הנ''ל, שמנסות להסתיר ככל יכולתן את העובדות מהסופרים הפוטנציאליים. *אלה* הדברים שצריכים להרתיע את הכותב, ולא חסרון העריכה (כי בשביל כותב שפונה להוצאה עצמית, עריכה פירושה רק שמישהו יגיד לך שכתב היד שלך לא מספיק טוב לדפוס).
השאלה שלי היא מה הרלוונטיות של האזהרות המפורסמות הללו עבור הכותב הישראלי. ראיתי מספיק פעמים בסטימצקי ובצומת ספרים ספרי מד''ב שיצאו בתשלום עצמי - לפחות, לא פחות פעמים משראיתי את ''לפעמים זה אחרת'' או ''הצד האפל'' שיצאו בהוצאה רגילה. בהנחה שיש לך כסף מיותר ואתה לא מתנגד עקרונית לשלם על הוצאה לאור, למה לא לעשות את זה? נראה שזה עובד.
|
|
|
|
|
נ.ב. כן, יש את העניין העקרוני (חדש)
ניקי יום שלישי, 05/07/2005, שעה 14:33
בתשובה לניקי
ש''זה לא מו''ל, לא ככה מו''ל עובד''. ויש איזו נטיה להניח שכותבים ששולחים כתבי יד להוצאה על חשבונם הם שיות תמימות שלא יודעים שמו''ל ''אמיתי'' לא לוקח כסף. אבל אני לא יודעת עד כמה זה קשור למציאות ועד כמה זו הנחה נאיבית משהו של אנשים שעסקי ספרים חשובים להם.
|
|
|
|
|
למה לא לעשות את זה? (חדש)
NY יום שלישי, 05/07/2005, שעה 15:08
בתשובה לניקי
בעיקר כי זו דרך טובה להציג את עצמך באור מגוחך, על אחת כמה וכמה אם הספרים אכן מגיעים לחנויות.
|
|
|
|
|
למה לא לעשות את זה? (חדש)
השועל בכרם יום שלישי, 05/07/2005, שעה 15:16
בתשובה לניקי
אין באמת סיבה שלא לעשות את זה.
יש לך ספר ואת מתה לראות אותו על המדפים בחנויות? קדימה.
הבעייה היא שבהוצאה שכזו אין ביקורת על איכות הספר. כסופרת, אני בטוח שהיית מעדיפה לו מישהו מקצועי היה קורא את הטיוטה ומעיר הערות, על מנת שהספר ישתדרג, וסיכויי מכירתו יתגברו. כשאף אחד לא מעיר הערות, ורק מדפיס את הספר, סיכויי מכירתו יורדים פלאים. כסופרת, זה לא מה שהיית רוצה.
אז למה לא לעשות את זה?
אין באמת סיבה שלא, אם יש לך ספר *טוב* ביד.
אבל אם הספר לא כתוב טוב, אז לא עשית כלום.
|
|
|
|
|
כן, אבל סופר שהולך להוצאה פרטית (חדש)
גל יום שלישי, 05/07/2005, שעה 16:10
בתשובה להשועל בכרם
סביר להניח שהוא עושה זאת כי הוא נדחה ע''י הוצאות אחרות קודם.
כלומר הוא יודע מראש שהספר הוא באיכות ירודה. אבל לסופר ההיפוטתי לא אכפת. הוא חושב שהספר שלו טוב. כך אמא שלו אמרה לו. העוכרים הרעים של ההוצאות פשוט לא מבינים.
ולכן הוא הולך להוצאה פרטית, ומשלם מכיסו כדי להוכיח לכולם.
לא ככה?
|
|
|
|
|
זה היה משפט מצחיק. (חדש)
Boojie יום חמישי, 07/07/2005, שעה 17:09
בתשובה לגל
''יודע מראש שהספר שלו באיכות ירודה.'' משעשע. טוב שתיקנת אחר כך.
סופר שהולך להוצאה עצמית לעולם לא חושב שהספר שלו באיכות ירודה. להפך, הוא חושב שהספר שלו מצוין ונהדר, ורק הממסד האפל (אופס, סליחה, המרושע, או משהו) דוחה אותו מתוך רוע לב, אטימות, שיקולים כלכליים חסרי ערך ספרותי, צרות אופקים והשד יודע מה עוד. קונספירציה זו גם אופציה.
סופר כזה בדרך כלל גם לא מודע לעובדה שהיה ראוי שהספר ייערך היטב, אז הוא לא משקיע את הכסף בעריכה (אם כי אין שום מניעה להושיב עורך טוב על הספר, גם בהוצאה עצמית או על חשבון המחבר - זה רק שאלה של כסף).
לי אין התנגדות עקרונית להוצאה על חשבון המחבר, כל עוד אותו מחבר בודק היטב את השטח ויודע מה הוא עושה. היו ספרים טובים שיצאו על חשבון המחבר (הראשון של גבריאלה אביגור-רותם היה כזה, לא? או שאני מערבבת?) או בהוצאות קיקיוניות. הבעייה היא שקשה מאד להבחין, בדרך הזאת, בין ספרים טובים שמסיבה כלשהי בחרו להוציא אותם בהוצאה מהסוג הזה, לבין הזבל הרגיל.
ואגב, נדמה לי שבימינו נהיה הרבה פחות קשה להביא ספר שיצא בהוצאה פרטית/עצמית/על חשבון המחבר לתודעת הציבור, כי יותר קל להשתלב במערך הפצה קיים כלשהו. סטימצקי לא כל כך אוהבים לעבוד עם הוצאות זעירות וספרים בודדים (כי זה מוסיף להם עבודה, והמסכנים לא אוהבים לעבוד יותר ממה שהם צריכים), אבל זה לא שבלתי אפשרי לסדר הפצה דרך מפיץ גדול יותר.
|
|
|
|
|
אביגור-רותם לא שילמה על כלום (חדש)
מיטיב קרוא יום ראשון, 31/07/2005, שעה 15:07
בתשובה לBoojie
יגאל שוורץ רצה את הספר ''מוצרט לא היה יהודי'' לסדרה המכובדת של ''צד התפר'' ב''כתר''
שמאז הדרדרה למסחריות מעוררת רחמים.
|
|
|
|
|
לא שמעתי משהו (חדש)
Boojie יום ראשון, 31/07/2005, שעה 17:16
בתשובה למיטיב קרוא
על זה שאחד הספרים שלה יצא אצל רם אורן? או שאני מערבבת?
|
|
|
|
|
ב'קשת' של רם אורן יצא השני 'חמסין' (חדש)
מיטיב קרוא יום ראשון, 29/04/2007, שעה 13:51
בתשובה לBoojie
ועד כמה שידוע לי רם אורן שלם לאביגור-רותם כדי שתקשט את ההוצאה שלו.
הספר הוא ללא ספק יהלום בנזר ההוצאה המסחרית הזו.
|
|
|
|
|
היית רוצה שהשם שלך יהיה כתוב על ספר רע? (חדש)
יעל יום שלישי, 05/07/2005, שעה 16:10
בתשובה לניקי
הרי רוב אלה שמוכנים להוציא כסף כדי להוציא לאור את הספר שלהם (שמן הסתם נדחה קודם אצל ההוצאות שלוקחות את הסיכון על עצמן) נמצאים באופוריה. הם כתבו ספר, הם אוהבים אותו, החברים שלהם אוהבים אותו, אמא שלהם אוהבת אותו, זה הבייבי שלהם והם משוכנעים באמת ובתמים שזה הדבר הכי טוב שיוצא השנה לאור.
אני מכירה את התחושה הזו. באמת. מניסיון אישי שלי.
לפעמים האופוריה הזו נכונה. בדרך כלל הוצאה מכובדת תסכים איתך על זה ותוציא לאור את הספר שלך עם עריכה טובה וכל זה.
אבל לפעמים האופוריה הזו לא נכונה. והדרך היחידה להרפא מהאופוריה היא לתת לזמן לעבור, להתרחק מהיצירה, לגבש מבט יותר אובייקטיבי.
אם בשלב הזה נכנסת הוצאה לאור חמדנית שהמטרה היחידה שלה היא להרוויח כסף מעצם הוצאת הספר (בלי קשר למכירות שלו) ומסבירה לסופר שמה שהוא מחזיק ביד זה יצירת מופת שהתפספסה בהוצאות הגדולות (וזה אכן קורה מן הסתם מדי פעם) היא מחזקת אצל הסופר את אותה תחושה שגויה שהבייבי שלו זה משהו איכותי מאוד. אז הוא משלם את הכסף ומוציא את הספר.
אבל מתישהו האופוריה תעלם, והזמן יעבור ויגיע שלב שבו אותו סופר יקרא שוב את הספר שלו ולא יאמין שהוא הוציא משהו כזה מהידיים שלו, ושזה הודפס והשם שלו כתוב שם.
ומה אז? גם השקיע המון כסף וגם יתבייש בתוצאה?
אז כן, זה יכול להיות רע לכותב. בדיעבד.
|
|
|
|
|
אני לא מקבלת את זה. (חדש)
ניקי יום שלישי, 05/07/2005, שעה 19:36
בתשובה ליעל
1. מו''לים דוחים כתבי יד מכל מיני סיבות, ומקבלים כתבי יד פחות טובים מכל מיני סיבות אחרות.
2. אני לא רואה איפה ההוצאה ה''חמדנית'' כדברייך משכנעת את הכותב במשהו או משקרת לו. לפי מה שאני רואה היא מציעה לכותב שירותי הדפסה והפצה של ספרים, תמורת תשלום, ונראה שזה מה שהיא מספקת. אם יש לך נתונים על זה שהיא לא באמת נותנת אותם, או שהיא דורשת יותר מדי כסף, או שהיא מטעה את הכותבים בצורה אחרת, אז תגידי. אחרת אני אמשיך להניח שפונים להוצאות האלה אנשים שמוכנים לשלם על שירותי הדפסה והפצה של ספרים, ושהם מקבלים את כל מה שהם משלמים עבורו.
3. הטיעון על הפדיחות שבהוצאה על חשבון הכותב הוא מעגלי לגמרי ואני ארשה לעצמי להתעלם ממנו.
4. כן, אני פרקליט השטן פה. (כמו בסרט. רק בלי שרליז ת'רון.) המטרה שלי היא להפריד בין התנהלות עסקית יוצאת דופן ולא מקובלת לבין התנהלות *לא לגיטימית*.
|
|
|
|
|
אני לא מקבלת את זה. (חדש)
יעל יום שלישי, 05/07/2005, שעה 20:06
בתשובה לניקי
1. נכון. אבל השאלה היא האם זה דבר בריא שהסופר בעצמו יחליט לגבי זה? אם הוא מתייעץ עם כמה מומחים אמיתיים בתחום וכולם מסכימים שיש לו בידיים יצירת מופת, אז אני יכולה להבין למה שהוא יפנה להוצאה עצמית. אבל תחושת הבטן שמן הסתם רוב הסופרים האלה פועלים לפיה היא דבר שמאוד משקר. ואני בספק אם מישהו מאנשי ההוצאה העצמית יגיד להם את זה, או ייעץ להם איך לתקן את הספר - כי זה הפסד כספי ישיר עבורם. מאחר שהם מרוויחים מעצם ההדפסה ולא מהמכירות, לא אכפת להם באיזו איכות הספרים שהם מדפיסים.
2. לפחות לפי האתר של אורלי לוי שצורף קודם, היא למשל מתהדרת בעריכה שעוברים הספרים. אבל הם עוברים רק עריכה לשונית. בשעה שהדוגמאות האחרונות שראינו פה היו זקוקות לעריכה ספרותית מאוד נרחבת. האם הסופרים מבינים את ההבדל בין עריכה לשונית לעריכה ספרותית?
לא צריך לשקר כדי לא להגיד את מלוא האמת. האם ההוצאה טורחת בכלל להתריע בפני הסופר שספרו צריך עריכה ספרותית אותה היא לא מספקת (לפי האתר)?
בשום מקום לא אמרתי שהכותב לא מקבל את מה שהוא שילם עבורו. אין ספק שהוא מקבל את השירותים אותם הוא רוכש. אבל אם ההוצאה לא התריעה בפניו שהחומר לא ברמה גבוהה דיה, היא ראויה בעיני לתואר ''חמדנית''.
3. לא הבנתי... לדעתי זה לא טוב לאגו להוציא לאור משהו רע. וגם אם בזמן ההוצאה לאור חושבים שהוא טוב, בסוף יגיע שלב שבו יפול האסימון. הוצאה עצמית היא פשוט משהו שמגדיל מאוד את הסבירות שזה יקרה - בגלל המקום ממנו בא הרווח כפי שתיארתי למעלה.
4. אני לפחות לא טענתי שזה לא לגיטימי. רק טענתי שזה לא בריא לכותב.
|
|
|
|
|
אבל זו רק חצי הכוס המלאה. (חדש)
השועל בכרם יום רביעי, 06/07/2005, שעה 8:41
בתשובה לניקי
התחלתי לענות לך, ובאמצע תפסתי את עצמי ומחקתי הכל.
את לא חושבת שמן הראוי שתקראי את הספר ראשית, ותתרשמי באופן בלתי אמצעי מגיבוב הרעיונות המופרכים והבלתי מקושרים כדי להבין שלא כל דבר צריך להביא לדפוס. כי עד אז, ברמה התאורטית - את צודקת. ברמה המעשית - את טועה. וכפי שנאמר, 'לא כל הנוצץ זהב הוא', ו'זה אולי כשר אבל מסריח'.
|
|
|
|
|
אין שום סיבה שאני אקרא את הספר. (חדש)
ניקי יום רביעי, 06/07/2005, שעה 10:35
בתשובה להשועל בכרם
התרשמתי ממנו מספיק ואין לי שום סיבה לפקפק במה שאתה אומר עליו. אין ספק שברמה המעשית, רק גרפומנים מוציאים ספרים על חשבונם. זה כי לכל שאר האנשים יש אנטי חזק מדי להוצאת ספרים על חשבונם. ולמה יש להם אנטי? כי רק גרפומנים מוציאים ספרים על חשבונם. זה, לפחות, כל מה שלמדתי מהפתיל הזה עד עכשיו. זה לא נראה לך בעייתי קצת? לא דוחף אותך לחזור לרמה התאורטית ולחשוב מחדש על כל העניין?
|
|
|
|
|
איבדתי אותך. (חדש)
השועל בכרם יום רביעי, 06/07/2005, שעה 13:07
בתשובה לניקי
מה אמור להראות לי בעייתי?
מה אמור לדחוף אותי לחשוב מחדש?
|
|
|
|
|
מה זה... מה? (חדש)
ceblare יום שלישי, 05/07/2005, שעה 20:48
קראתי את הפסקה הראשונה
כתוב שם, שהחוקרים יודעים שדני דובר אמת, אבל לא מבינים למה הוא מתעקש שהוא לא זוכר כלום. אולי זה בגלל שהוא לא זוכר כלום?
דילגתי לפסקה האחרונה, דני הצליח להתגבר על פרדוקס התאומים באמצעות טלפורטציה שאינה מהירה מהאור? קשקוש מקושקש. קודם כל ברור שלא צריך להגיע למהירות האור כדי שיהיה הבדל בזמנים בין התאומים. מספיק מהירות מאוד גבוהה, ולכן הניסוי כן יכול להתבצע בטכנולוגיות קיימות. דבר שני, הקטע עם הטלפורטציה בכלל לא פותר את הבעיה, ובכלל, אין כאן שום עניין של מסע בזמן או ידע לא חוקי. כבר היה עדיף שדני ימציא את הקרטעטגל הכחול העליון, את זה לפחות אני יכול לקבל.
|
|
|
|
|
מעניין (חדש)
עינן לובן יום רביעי, 06/07/2005, שעה 16:18
מעורר חשק לחפש את הספר ולבלוע אותו בערב אחד
|
|
|
|
|
אוף. (חדש)
לילי יום ראשון, 10/07/2005, שעה 4:00
אני עושה הפסקה בלימודים (או בבהיה בחומר תוך מחשבה שצריך להתחיל ללמוד) כדי לקרוא קצת מד''ב (צריך לשמור על שפיות, לא?), ועל זה אני נופלת? טראגי. את רוב הדברים כבר אמרו לפני, או שאין לי כוח באמת להסביר, אבל אלוה שבשמים, לסיים משפטים ב''אה...'' ו''א...''? ביטוי לקולות אנושיים כלשהם אני משערת? ואם זה קטנוני להחריד ולא סיבה לפסול את הטקסט, מה שהפריע לי אפילו יותר הוא מספר הפעמים שהגיבור חושב לעצמו - ולנו - 'היא הפגינה ידע ממש מרשים בחומר הנלמד, ממש כמו מדענית, לא מה שהייתם מצפים בכלל בכלל, וכו'. אוקי. הבנו. זו מלכודת. עכשיו צריך רק ליפול לתוך שתי בריכות קפואות, לפגוש יצורי מים למיניהם, סצינת סקס, להשתין, ובאופן כללי לעבור קריאה מפרכת, בשביל המכה בראש שאנחנו יודעים שתגיע בערך מאז הפסקה השלישית?
עכשיו אני תקועה עם ההתלבטות, האם להמשיך לחטוא, בארבע לפנות בוקר, ולקרוא את הפרק של סקוט קארד בתקווה לחווייה מתקנת, שלאו דווקא תקרה, לחזור ללמוד, או לנסות לישון כנגד כל הסיכויים. אולי זה עונש משמיים על הזנחת הלימודים.
|
|
|
|
|
זוכר אותי ? (חדש)
גלית ורדי יום רביעי, 27/02/2008, שעה 15:10
אמרנו שפעם נשב ונעביר חוויות חיים הגיע הזמן לא ?
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
