 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
חולם וחוזר חלילה
ספרים / ניר יניב
יום ראשון, 24/09/2006, שעה 10:00
על ספר הריאליזם הפנטסטי של ניר ברעם, 'מחזיר החלומות'
|
|
ניר ברעם יודע לכתוב. הוא יודע לתאר היטב את גיבוריו, את המתחולל בנפשם ואת המקום והזמן בו מתרחשים האירועים בהם הוא עוסק. יתרה מכך – הוא יודע לבחור רעיונות שיקסמו, בעת ובעונה אחת, גם לאנשי המיינסטרים המסוגרים בדל''ת אמותיהם וגם לאופקיהם הרחבים מני חקר של אנשי הספרות הספקולטיבית. נער ירושלמי מגלה שיש בכוחו להחזיר חלומות לבעליהם, תל אביב של ימינו אנו המוכה בסערה מסתורית ובמגפה מוטלת בספק הגובות קרבנות מקרב התושבים, ואדם המנסה לשחזר בכוח זכרונו בלבד סיפור אהבה שחלף ונגמר – את כל אלה ועוד ניתן למצוא בספרו החדש של ברעם, 'מחזיר החלומות', רומן רחב יריעה המצוי במקום טוב באמצע סוגת הריאליזם הפנטסטי.
ואשר הנו גם, למרבה ההפתעה, משעמם רצח.
שלושת עמודיו הראשונים של הספר הם החלק הטוב ביותר בו. הם כוללים הצגה ראשונית של הגיבור – אחד מהגיבורים, זה שעיסוקו נתן לספר את שמו – וחשוב ומהנה מכך, סיפורון קצר העוסק בסבא רבא שלו, המתחיל במילים: ''בשנת 1919 התרחק סבא רבא גרשון מהעיירה אחרי שאישה הלינה עליו שהטיל אילמות בבעלה. בלילות, כששב בעלה של האישה מהעבודה בספרייה היהודית, נהג לעלוב בה, כל מעשיה לא נשאו חן בעיניו, לשונו צלפנית ובמשפט אחד ארז ארבעה עלבונות. ומן המפורסמות הוא בעיירה שכישרונו לעלוב הוא מתת אל...''
כמה ציפיה עוררה פתיחה זו בכותב שורות אלה. כמה רצה לאהוב את הספר, כבר מרגע שקרא את הכתוב על כריכתו האחורית. כמה התאמץ. במשך כמה עשרות עמודים לאחר מכן עוד עמדה בו התקווה שיתכן ומדובר באקספוזיציה ארוכה במיוחד – ילדותו של הגיבור האמור בירושלים, הצגה ארכנית משהו של הגיבורים האחרים, אלון ותאומתו ליאור, והיחסים ביניהם, וכן זוגתו של מחזיר החלומות. אלון הוא זה המשחזר בכוח זכרונו את פרשת האהבים שלו שהסתיימה, ליאור תאומתו מבלה את זמנה בדאגה לו, וזוגת המחזיר, דמות מעומעמת במיוחד, פשוט נמצאת שם, למקרה שימצא לה שימוש. הפוגה נעימה מסוימת חלה בעמוד 55, שם הובא סיפורו המצוין של פרופסור סרז' קרקדן המנסה לפענח את הסערה ולא יכול לה, ואף לא לדעת הקהל. אך כעבור עוד כמאה עמודים החל הקורא לחוש אי נוחות כלשהי מתגנבת ובאה מבין הדפים אל רקותיו, שכן למעט תיאור נאה פה, הרהור מעניין שם ושביבים ראשוניים של תעלומת רצח, לא אירע בהם דבר הראוי לדון בו או לכתבו. בסביבות עמוד מאתיים נשמע לראשונה קול חריקת שיניים אצל הלקוח, ומנקודה זו והלאה היה מדובר במלחמת התשה לכל דבר ועניין. אמנם מפעם לפעם הבליח שביב של עניין באפלה הקודרת שאפפה את תל אביב המוכה ואת מודעותם האומללה של הגיבורים, אך תמיד הוא הוצף ודעך מיד. כשהופיעה תפנית ממשית כלשהי כבר היה מאוחר מדי, ואכן היא הסתיימה בלא-כלום, והקריאה עצמה באה לקיצה בקול ענות חלושה ובאנחת רווחה.
יש בספר חלקים מצוינים, לעתים אף מבריקים: כמה מתיאורי הנוף והאוירה של תל אביב של ההווה וירושלים של העבר, סיפורים קטנים מפה ומשם המצטרפים למעשה תשבץ של זמן ומקום. אבל כל אלה אובדים בסבך הדשדוש המייגע בנבכי נפשם של הגיבורים, החוזרים שוב ושוב על בעיותיהם וטרוניותיהם ומעיקים בכך על כל השאר ועל הקורא בעיקר. הקולות הללו, מעין זרם תודעה עגמומי, אף אינם נבדלים במיוחד זה מזה, ולעתים קרובות הקורא המשועמם כבר לא בטוח מי מהדמויות היא זו הנעצבת אל לבה כרגע. אין זאת שאי אפשר לכתוב זרם תודעה שיהיה מעניין לקריאה, אפילו מרתק, אך למרבה הצער לא זה המקרה כאן. בנוסף על כך, ברעם לא בוחל בשימוש בחמש-עשרה מילים במקום בו יספיקו שתיים. הנה דוגמה שנלקחה כלאחר יד מעמוד אקראי (132):
''האם אין כאן הזדמנות בלתי חוזרת לפרום באבחה את פקעת החוטים הקושרת אותה אליו או אותו אליה, ובכל מקרה כובלת אותם זה לזה? האם באותו מעשה שאין לו מחילה לא הקנה לא לראשונה הזדמנות לאחוז בנפש הזו שלו ששוכנת בה ולומר לה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, עד כאן, יקירתי, את זה כבר איני מסוגלת להכיל? ללכוד אותה בלפיתת חנק, ובעודה מפרפרת להטילה מחוץ לגופה, לגרשה לעולם שבחוץ, עולם שבו, אחרי הכול, אין שניים, ובחשבון אחרון אדם נידון להיות לבדו. האם ממחסנים עלומים בנפשה התרקמה קריאה חנוקה ליום שבו כבר יהיה חולה סופני, חוטא ללא תקנה, וישחרר אותה מאחריות שביקשה, או נקלעה אליה, פעם, מזמן, היא כבר לא זוכרת מתי?''
אה, בסדר. מה שאתה רוצה. על מה דיברנו?
הדמויות המעניינות ביותר בספר הן הסבא רבא והפרופסור, ושתיהן מופיעות רק לרגע קט ונעלמות מיד. אולי ברעם ניסה לגרום גם לעיר תל אביב עצמה להפוך לדמות, אבל הדבר לא עלה יפה. התיאורים בפרקים המכונים ''רשמי הסערה'', שם מדווחת התקדמות הסערה והמצוקה האוחזות בעיר, אמנם טובים ומעניינים יותר משאר הספר (שם גם מופיע הפרופסור החביב), אבל אין כאן שום חידוש, מקוריות או אופי ממשי. הכל מעורפל מדי, כאילו הסערה והעיר נשמרות ברקע, מפחד שמא יתפסו מקום נכבד מדי. מי שרוצה לראות עיר קורמת עור וגידים והופכת לדמות של ממש מוזמן לקרוא את ספריו של צ'יינה מייויל, ושם הרי מדובר בעיר דמיונית למהדרין. שאר הדמויות, על כל נפתולי תודעתן, מעוררות בקורא המסוים הזה רצון להציע להן: הבה נערוך עסקה קטנה, יקירותי – אתן תמותו, ובתמורה אני לא אתעניין בכך כלל.
העלילה, בהתחכמות מיותרת לחלוטין, נבנית באופן לא רציף – לעתים פרק מסוים מתרחש, כרונולוגית, דוקא לפני זה שלפניו. אבל מרוב הרהורים נוגים וקולות נהי וילל אין הבדל רב בין הפרקים הללו, ורבים מהם היו יכולים להיות מוחלפים זה בזה או, לרווחתם העצומה של קוראים עתידיים, מושמטים לחלוטין. בחלקו האחרון של הספר אמנם מתגבר מינון העניין וההתרחשויות, בעולם הממשי כמו גם בנפשם של הגיבורים, אבל חלק מאלה, ובייחוד זה בו אחת הדמויות מוצאת את עצמה, ללא כל קשר לשום דבר שנכתב בספר קודם לכן, נתונה לחסדיה של משפחה ערבית ביפו, נראה כאילו הושתל לפתע פתאום מספר אחר, פוליטי הרבה יותר, נדוש הרבה יותר. אמנם פוליטיקה לא נעדרת מחלקיו האחרים של הספר, אך היא נוכחת שם באופן מעודן הרבה יותר ואינה מסומרת למקומה בעזרת גרזן.
ומה על הרעיונות? הם שם, אין ספק, אך לא יותר מכך. נראה כאילו הספר הוא קלחת גדולה שאליה הושלכו בערבוביה בדלי רעיונות ושביבי עלילה, אך אף אחד מהם לא זכה לפיתוח כלשהו. הם נראים כתפאורה שנועדה לשוות לספר אקזוטיות מסוימת (או אמירה, אם כי אני מקווה שלא: אם זו אמירה, הרי שהיא בנאלית באופן שהדעת אינה סובלת) ותו לא.
'מחזיר החלומות' מתיימר להיות ''רומן בעל נשימה אפית''. ככל הנראה הוא כזה, אך הוא לא חס על נשימתו של הקורא, מתחיל כותיק ומיומן. למרות החלקים הטובים, למרות יכולת הכתיבה הבלתי מעורערת, למרות הרעיונות, מדובר בספר שאינו מסוגל לעמוד ביומרתו של מחברו.
יתכן שעריכה רצחנית ואיומה, מהסוג המדיר שינה מעיני סופרים מכל הסוגים, זה שבו מושמטים מכתב היד בין שליש לשלושה רבעים מתוכנו, היתה הופכת את הספר ליצירת מופת. יש בו חלקים המעידים על אפשרות כזו. אך כפי שהוא, הספר לא עומד במשימה הפשוטה ביותר העומדת בפני כל ספר באשר הוא: ברובו הוא פשוט לא מעניין מספיק על מנת לעבור לעמוד הבא.
מחזיר החלומות
מאת ניר ברעם
הוצאת כתר, 2006
408 עמודים
מחזיר החלומות – פרק לדוגמה
מחזיר החלומות - רכישת הספר
ראיון עם ניר ברעם
צ'יינה צ'יינה, עיר עם עתיד
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
אכן (חדש)
kenny יום ראשון, 24/09/2006, שעה 15:12
ספר שהוא אכזבה רבתי. אם כי אני כן הצלחתי לחוש את תל אביב שלו.
|
|
|
|
|
חבל (חדש)
יעל יום ראשון, 24/09/2006, שעה 23:14
|
|
|
|
|
הגיע הזמן (חדש)
שימי יום חמישי, 28/09/2006, שעה 22:52
הגיע הזמן שייפסק המונופול המחריד הזה של ספרות המקור הישראלית. כל הכבוד, ניר, על הביקורת הכנה, ואני חייב להגיד שהיא רכה מדי לטעמי. מה פתאום הקונצנזוס הוא שגיא חסון כותב טוב, ומה פתאום לביא תדהר, בדרך קבע, מועמד לפרס גפן. ואם כבר, למה לא ראיתי ביקורת קטלנית על על הספר 'כתוב כשד משחת'?
די. נמאס. רוצים אמת בפרסום.
|
|
|
|
|
הא? (חדש)
Boojie יום חמישי, 28/09/2006, שעה 23:00
בתשובה לשימי
אני מנסה להבין מה בדיוק אתה מנסה לומר, ואללי, לגמרי לא מצליחה. מה... כלומר, איך... כלומר, מה? אפשר, בבקשה, תרגום?
|
|
|
|
|
טוב, סליחה שלא הזכרתי גם אותך. (חדש)
שימי יום שישי, 29/09/2006, שעה 1:46
בתשובה לBoojie
אבל לסופרים ישראלים מתייחסים עם כפפות של משי.
ניר ידידנו רך מדי. אני יודע שזה לא פופולרי להגיד על ניר, אבל זה נכון.
|
|
|
|
|
אה... לא. (חדש)
Boojie יום שישי, 29/09/2006, שעה 2:00
בתשובה לשימי
זה שלא מתפרסמות ביקורות קוטלות על אף אחד מהנ''ל זה כי ביקורות כאלה לא מגיעות אלינו (העורכים), וכי אלה שכן שולחים לנו ביקורות, לא חושבים כך.
רוצה ביקורות קוטלות על כתביהם של הסופרים שהזכרת? מצא מי שלא אוהב את הספרים שלהם, ודאג שיכתוב ביקורת כזו. מנומקת, מבוססת, כתובה היטב. ודאי תמצא בינינו מי שיפרסם אותה.
|
|
|
|
|
אני כנראה לא מצליח להבהיר את עצמי. (חדש)
שימי יום שישי, 29/09/2006, שעה 2:30
בתשובה לBoojie
התלונה שלי איננה לעורכים. לא כלפייך, לא כלפי גרומיט ולא כלפי ניר, כשהוא עורך. התלונה שלי היא לגבי כותבי הביקורות. נראה לי ששוב ושוב הם 'מחזיקים את עצמם' כשהדבר נוגע בביקורות של ספרי מקור. הבעיה שלי היא לא שאין אנשים שלא אוהבים את הספרים, אלא שכותבי הביקורות עצמם מסמפטים את הספרים שהם מבקרים פחות ממה שהם כותבים שהם מסמפטים אותם.
(הערה: השתדלתי לכתוב את המשפטים בסגנון לביא תדהר, כדי שיבינו אותי.)
|
|
|
|
|
אתה פסיכולוג? (חדש)
Boojie יום שישי, 29/09/2006, שעה 12:07
בתשובה לשימי
כי הנטייה הזאת, להסביר לאנשים שהם בעצם לא באמת חושבים את מה שנדמה להם שהם חושבים, אלא משהו אחר, ממש אופיינית לפסיכולוגים.
אז, כאילו, בסדר. כותבי הביקורות בעצם פחות אוהבים את הספרים שהם מבקרים ממה שהם אומרים. ואתה, כמובן, היחיד שיודע את זה, כי... היית במוח שלהם ובדקת? כי אם כן, כמי שכבר יצא לה לכתוב ביקורות על ספרי מקור, אודה לך אם תצא מהמוח שלי. אני לא אוהבת ריגול מנטאלי.
|
|
|
|
|
רק רגע. (חדש)
ליאה יום שני, 02/10/2006, שעה 16:52
בתשובה לשימי
בתחילה חשבתי שאתה מביע תרעומת בתגובתך על ענייני-קליקה-מסואבת וכדומה, תלונה לא נכונה בפני עצמה. אבל כעת אני מבינה שתלונתך היא שלא מבקרים מספיק בחריפות ספרים ישראלים, או שמרחמים על הסופרים.
אם אני צודקת, משמע שאתה צוחק, או שזוהי הביקורת הראשונה שאתה קורא באתר זה. אני מוצאת זאת אירוני מאוד שכתבת את דעתך זו דווקא בתגובה לכותב הביקורות שהוא פחות או יותר אימת כל סופרי הז'אנר בארץ (בלי להעליב, ניר, אני בטוחה שאני לא היחידה שחרדה עד כדי ביעותי לילה מהיום שאוציא ספר והוא יפול לחיקך), ועטו המושחז (או מקלדתו המושחזת) בהחלט אינם חסים על איש. אני מופתעת מאוד שאיש עוד לא הציע לך להביט בשני הלינקים הבאים, שניהם ביקורות שפורסמו ממש באתר זה, נכתבו על ידי כותב ביקורת זו, ועוסקים בכתביהם של סופרי מקור ישראלים לתפארת מדינת ישראל (או שלא, לפחות לדעתו של ניר):
|
|
|
|
|
כן, אבל זה לרמות. (חדש)
Boojie יום שני, 02/10/2006, שעה 17:49
בתשובה לליאה
|
|
|
|
|
הגיע הזמן (חדש)
יעל יום שישי, 29/09/2006, שעה 0:13
בתשובה לשימי
הנה הדף שבו יש ריכוז של תוצאות חיפוש לפי פרס גפן
יש ממנו גישה לכל המועמדים לפרס גפן בשנים האחרונות. מצא לי בבקשה היכן לביא תדהר היה מועמד לפרס בעבר. (מועמד לפרס = שלב הגמר).
ואת שאר דבריך - לא הבנתי גם אני.
|
|
|
|
|
אמרה זוכת פרס הגפן השנה. (חדש)
שימי יום שישי, 29/09/2006, שעה 2:46
בתשובה ליעל
כאילו, כולם יודעים שתזכי.
|
|
|
|
|
מהפה שלך לאוזן של המצביעים באייקון :-) (חדש)
יעל יום שישי, 29/09/2006, שעה 9:42
בתשובה לשימי
אבל אני בעצמי לא בטוחה בזה. אני אפילו שוקלת בעצמי להצביע ל''רמזורים'' או ל''קדמת עדן'' מקום ראשון.
לא שאני אומרת לך לעשות את זה... ;-)
אבל אני באמת חושבת שהמתחרים שלי מאוד משובחים, אז לגמרי לא בטוח שאני אזכה.
אבל הלוואי, אני אהיה מאוד מאושרת אם אני אקבל את הפרס.
בכל מקרה, הנקודה שלי היתה שזו השנה הראשונה שלביא תדהר מועמד לפרס גפן. זה לא משהו רגיל בכלל.
|
|
|
|
|
חבל רק שסביר מאוד להניח (חדש)
גרומיט יום שישי, 29/09/2006, שעה 10:42
בתשובה ליעל
ששימי הנ''ל ניסה להכניס כאן איזו רמיזה מרושעת שלא ממש עבדה.
|
|
|
|
|
לא, לא. (חדש)
שימי יום שישי, 29/09/2006, שעה 12:34
בתשובה לגרומיט
התכוונתי שכולם אוהבים את יעל.
|
|
|
|
|
אני לא יודעת (חדש)
יעל יום שישי, 29/09/2006, שעה 14:38
בתשובה לגרומיט
אני מתייחסת לכולם ברצינות, כל עוד זה לא מובן מאליו שהם צינים.
(והפעם זה לא מובן מאליו, אולי מכיוון ששימי מתנסח בצורה מעט חפוזה).
|
|
|
|
|
רוצה ביקורת קטלנית (חדש)
גרומיט יום שישי, 29/09/2006, שעה 0:40
בתשובה לשימי
או לא קטלנית על ספר שקראת? כתוב אותה ושלח לאחד מכתבי העת והאתרים העוסקים בתחום. כולנו מפרסמים רק את מה שמגיע אלינו.
|
|
|
|
|
אני לא רוצה ביקורת קטלנית. (חדש)
שימי יום שישי, 29/09/2006, שעה 2:50
בתשובה לגרומיט
אני רוצה ביקורת אמיתית.
|
|
|
|
|
אני שוקל להיעלב עמוקות (חדש)
kenny יום שישי, 29/09/2006, שעה 8:35
בתשובה לשימי
אבל אין לי מספיק אנרגיה לזה. יצא לי לפרסם אי אלו ביקורות בימי חלדי (כאן, ב''בלי פאניקה'' וב''מימד העשירי'') ותמיד אמרתי את דעתי במלואה. זוהי, בעיניי, ביקורת אמיתית. הרעיון שאני מעדן את הביקורות שלי בגלל הצורך לנקוט יד רכה בספרות המד''ב העברית המלבלבת (אם אני מבין נכון את טענתך) היא עורבא פרח. אני לא יודע למה אתה חושב שהביקורות המתפרסמות אינן ''אמיתיות''.
אם הביקורות לא מספיק מחמירות בעיניך - זה עניין של דעה אישית על ספרים; אם הביקורות לא אמיתיות בעיניך - זה עניין של דעתך האישית על המבקרים.
|
|
|
|
|
רוצה ביקורת קטלנית (חדש)
ההוא שמנסה להוריד לכם את האסימון יום שישי, 29/09/2006, שעה 7:50
בתשובה לגרומיט
גרומיט!
מילא האחרים לא הבינו, אבל אתה?
אתה לא מזהה ציניות?
כל תגובתיו של ''שימי'' הן סרקזם טהור.
קרא את כל התגובה הראשונה.
|
|
|
|
|
איזה יופי! (חדש)
גרומיט יום שישי, 29/09/2006, שעה 10:39
בתשובה לההוא שמנסה להוריד לכם את האסימון
לא רק מנסה לחנך אותי, אלא עושה את זה בשפניות טרולית מצויה. כמה נחמד.
אף אחד לא אוהב שפנים שלא מעיזים להשתמש בשמם או בכינוי רשת קבוע. צא מהאנונימיות הפחדנית שלך, ואז נדבר.
וחמודי, לא עונים לציניות בציניות.
|
|
|
|
|
סליחה? (חדש)
איזה יופי יום שישי, 29/09/2006, שעה 12:50
בתשובה לגרומיט
בסך הכל הסבתי את תשומת ליבך לדבר, שבעיני היה ברור מאד.
אל תכניס אותי לעניין.
אני לא שימי.
|
|
|
|
|
אז מי אם אתה לא שימי? (חדש)
גרומיט יום שישי, 29/09/2006, שעה 13:01
בתשובה לאיזה יופי
גם הסתתרות מאחורי ניק שאינו הניק הקבוע שלך היא טרוליות. יש די מקום לכולם.
|
|
|
|
|
אז מי אם אתה לא שימי? (חדש)
איזה יופי שבת, 30/09/2006, שעה 10:31
בתשובה לגרומיט
שיהיה לך ולכולם, גמר חתימה טובה.
|
|
|
|
|
לפעמים אני מסכים איתך (חדש)
נחום יום שישי, 29/09/2006, שעה 7:59
הספר משעמם רצח.
סוף סוף כתבת ביקורת, שהיא ביקורת ולא מחזה היתולי.
אני מתוודה, נהניתי יותר לקרוא את הביקורות הקודמות שלך למרות שהם הרגיזו אותי.
הביקורת הזאת משעממת.
|
|
|
|
|
(חדש)
נסט יום שלישי, 03/10/2006, שעה 18:20
ביקורת עניינית, לשם שינוי.
שימי, אני נוטה להסכים איתך. לפחות עם התגובה הראשונה שלך.
|
|
|
|
|
הממף (חדש)
פלאי גריירצ יום שני, 09/10/2006, שעה 16:10
גם אני לא התרשמתי כלל מ''מחזיר החלומות'',
אבל הפיליסטיניזם שבביקורת הזאת לא נראה לי הולם כלל. מה זו מיטת הסדום הזו של כתיבה מבדרת ועניינית, עלילה מרובת אירועים, ותמטיקה בהירה וקונקרטית? לא שאלו לא דברים משובחים ביותר, אבל, בכל זאת, היה מודרניזם וכאלה, ואלו כבר מזמן לא פרמטרים גלובאליים שכל יצירת ספרות שמה לעצמה לעמוד בהם.
חובבי מד''ב מתמררים מאז ומתמיד על מבקרים שלא מסוגלים להניח לערכי הספרות היפה ולהתרשם מיצירת מד''ב טיפוסית אך משובחת בשל מעלותיה שלה, והסנוביזם המהופך הזה של ''אוי, דיי עם השטויות האלה, תנו לי סיפור ודמויות, ושיזוז מהר, ויהיו רעיונות מוצקים'' הוא לא פחות גרוע.
איך הגענו למצב שבו חובבי מד''ב, מכל האנשים, הם אלה שלא מוכנים לזוז סנטימטר מערכים ספרותיים שהיו בשיא כוחם במאה השבע-עשרה?
|
|
|
|
|
דווקא לכן הביקורת יעילה (חדש)
אלמוני יום שני, 09/10/2006, שעה 21:10
בתשובה לפלאי גריירצ
היא הבהירה לי, כקורא פוטנציאלי, למה עדיף שאוותר על הספר. כשקראתי את הביקורת היה לי מובן שדברים כמו סיפור ודמויות ורעיונות מוצקים נעדרים ממנו, ואין משהו אחר שיחזיק את הספר, אף לא יכולת הכתיבה של הסופר - לה המבקר מחמיא.
האם ניר רמז שהערכים האלו חיוניים תמיד? לא זכור לי. האם לי כקורא פוטנציאלי חשוב לדעת אם הסיפור קוהרנטי - אני חושב שכן.
|
|
|
|
|
הממף כפול 2. (חדש)
Kipod יום שישי, 20/10/2006, שעה 18:49
בתשובה לפלאי גריירצ
בעולם שבו ספר כמו 'יוליסס' מגיע שוב ושוב לראש רשימת הספרים הטובים ביותר אי פעם, אבל אף אחד לא באמת מצליח לקרוא אותו, דומה שיש ניתוק מסויים בין הגדרות אקדמאיות של 'ערכים ספרותיים', ובין מה שאנשים מוכנים, רוצים, או בכלל יכולים לקרוא.
אז יש זרמים חדשים בספרות (אני לא בטוח שהם נעשו נפוצים כבר במאה ה-18, אבל ניחא), שמדברים ל''אליטות'' ספרותיות. ואני משתמש במונח ''אליטות'' בהסתייגות, מאחר ואני מכיר לא מעט אנשים נבונים ומיטיבי-קרוא, שלא מסוגלים להתמודד עם החרטא הנ''ל. אותם זרמים לא רלבנטיים לשאר האוכלוסיה, כמו שאומנות קונספטואלית מודרנית מדברת רק לחוגים מצומצמים ביותר.
זה מה שאתה אוהב לקרוא? אחלה. אבל זה לא בשבילי. ודומה שגם לא בשביל חלק ניכר מהאוכלוסיה (ולא, לא רק החלק ההמוני והמשכיל פחות שבה).
|
|
|
|
|
NY (חדש)
NY יום שישי, 20/10/2006, שעה 21:17
בתשובה לפלאי גריירצ
סלח לי, אבל - וכתבתי זאת במילים אחרות בביקורת - לשיטתי ספר יכול להיות זרם תודעה, יכול להיות מודרניסטי, יכול להיות מה שאתה לא רוצה, העיקר שיהיה מעניין וכתוב טוב. מה לעשות שהספר הזה, למרות יכולת הכתיבה של מחברו, פשוט לא מעניין? שהוא חוזר על עצמו ללא הרף?
''מעניין'' אין פירושו ''בעל עלילה''. יש דרכים אחרות לעניין. למרבה הצער, הן נעדרות מהספר המדובר.
ואגב - המאה התשע-עשרה.
|
|
|
|
|
ביקורת בונה (יחסית) (חדש)
א''ש יום שלישי, 10/10/2006, שעה 11:44
לשם שינוי ניר הצלחת לכתוב ביקורת די שקולה ורגילה.
אני חושב שיש מקום להיזהר בביקורות כלפי יצירה מקומית מאחר והיא עדיין בשלבי התפתחות. על המבקר לא להטיל טרור על יוצרים ישראלים אחרת בסופו של דבר לא יהיה לו מה לבקר. הרי כולנו רוצים שיצירות מד''ב מקומיות יפרחו ויהיו כדאיות גם להוצאות לאור כדי שהתחום יתרחב.
אני לא אומר שאסור לכתוב ביקורות שליליות, אך חשוב שהם יכתבו בטאקט ובצורה מקצועית יותר לעומת ביקורות של ספרים מחוץ לגבולות הארץ. תקראו לזה הפליה מתקנת אבל בסופו של דבר אין טעם לשפוך את המים עם התינוק (..קלישאה, אני יודע...)
|
|
|
|
|
סליחה, אבל אין מקום לשום דבר כזה. (חדש)
NY יום שישי, 20/10/2006, שעה 21:24
בתשובה לא''ש
ביקורת צריכה להיות ברורה, חדה, כתובה היטב ונטולת הנחות לחלוטין *תמיד*. חד וחלק. שאלת מוצאו ומקום מגוריו של המחבר אינה רלוונטית, טאקט לא קשור לכך כלל, והרעיון כאילו מבקר יכול ''להטיל טרור'' הוא קשקוש - מחבר שמפסיק לכתוב בגלל ביקורת שקיבל כנראה לא מאמין בעצמו מספיק, ומן הסתם בצדק.
מעבר לכך, מטרתה של ביקורת היא לשרת את קהל הקוראים, *לא* את הסופר. יתכן שסופרים מסוימים יוכלו, בתנאים מסוימים, להפיק תועלת מביקורת שנכתבה על ספריהם, אבל זו לא מטרת הביקורת, אלא רק תופעת לוואי.
|
|
|
|
|
להוציא את האשכים מן התבנית. (חדש)
ג'ון איש הבצק. יום ראשון, 29/10/2006, שעה 17:20
בתשובה לNY
אני באמת ובתמים מאמין, שיש באמתחתך תבנית מוכנה מראש עם התגובה המוכרזת לעיל. אתה בכל הזדמנות שולף אותה - ולא, זה אכן לא! מענין אותך שהיא לדעת רבים לא ממש רלונטית.
אני מוכרח להתוודות ולהציג את עצמי בתור שונא גאה שלך :-), ואם זאת, לאחר קריאת הביקורת הזאת התחלתי להעריך אותך מחדש ואף (אוי ויי זמיר!) לפתח גץ של תקווה שהנה הנה! סוף סוף החלת להבשיל (הכול כמובן לטעמי הסוביקטיבי) כמבקר רציני.
מאידך גיסא, ההערכה שלי הייתה כפי הנראה קדם זמנה. קרי, עד לקריאת התגובה התבניתית המוזכרת לעיל.
|
|
|
|
|
מי ינענע את האשוחים (חדש)
NY יום ראשון, 29/10/2006, שעה 17:31
בתשובה לג'ון איש הבצק.
ודאי שאני חוזר על התגובה שלעיל שוב ושוב, וזאת מטעם פשוט אחד: היא נכונה. אין זו אשמתי שיש הרבה קוראים, כמוך, שלא מבינים את האמת הפשוטה הזו, או שמסרבים לקבל אותה. שים לב שלא הבאת אפילו טיעון או נימוק אחד שיפריך את הטענה שלי - הטענה היחידה שלך היא שאני חוזר על עצמי. אבל היי, זו למעשה מחמאה: בסופו של דבר, הטענה היחידה שלך היא שאני עקבי. תודה!
(היית מעדיף שאשנה את דעתי פעם ביומיים? ואם היית מעדיף - אז מה? ממתי אני שם דג מת על השאלה מה מעדיף מישהו שאינו אני עצמי, או מי שונא אותי, או מי חושב שאני מבקר רציני?)
|
|
|
|
|
הו, שונאים גאים (חדש)
גרומיט יום שלישי, 31/10/2006, שעה 18:58
בתשובה לג'ון איש הבצק.
למה לי אין כאלה?!
שנא את ניר כאוות נפשך, אבל כאן הוא פשוט צודק. ביקורת נועדה לשרת את קוראי המגזין שבו היא מתפרסמת. אם הסופר מרוויח ממנה או נעלב ממנה, שיבושם לו. לא בשבילו היא קיימת.
|
|
|
|
|
זה כי כל השונאים שלך סטרייטים. (חדש)
NY יום שלישי, 31/10/2006, שעה 20:17
בתשובה לגרומיט
|
|
|
|
|
הגם שנאת וגם ארתור סי קלאק (מה??? מי בכלל קורא את הכותרות הללו) (חדש)
ג'ון איש הבצק. יום רביעי, 01/11/2006, שעה 11:02
בתשובה לגרומיט
למען האמת אותך אני אוהב גורמיט (תעשה לי ילד?)
וברצינות, כבר יצא לי בעבר לשוחח עם ניר על גבי הרשת, והגשתי רשת שלמה של הנחות לוגיות שבסופם המתין הסבר מדוקדק לגבי למה אני לא מסכים עימו. כמובן שניר בשנינתו קרע לגזרים קטנים את כל הרשת, והשאיר אותי מגרד בפדחתי ומנסה נואשת להבין מה לעזעל.
ומתוך כך, המסקנה הסופית שלי הייתה שאני פשוט צריך לפגוש אותו, להזמין אותו לבירה, ולנסות פנים מול פנים להסביר את עמדתי.
שכן, היכולות ביטויי בכתב שלי לוקות בחסר יחסית ליכולות שיחה שלי. שלא לדבר על יכולות ''המיקלוד'' של ניר.
לצערי הרב (עד מאוד! :( ) פיספסתי את האיקון האחרון אבל אני כולי תקווה שבכנס הבא אני אוכל לתפוס אותו (ושהוא יהיה מוכן להקדיש לי מזמנו).
|
|
|
|
|
''אני נורא שונא אותך, בוא נצא לשתות ונהיה חברים הכי טובים''? (חדש)
לילי יום רביעי, 01/11/2006, שעה 20:44
בתשובה לג'ון איש הבצק.
אני חושדת שאני מבינה איפה הבעיה שניר מצא בלוגיקה שלך.
|
|
|
|
|
''אני נורא שונא אותך, בוא נצא לשתות ונהיה חברים הכי טובים''? (חדש)
ג'ון איש הבצק. יום חמישי, 02/11/2006, שעה 10:27
בתשובה ללילי
מי דיבר על להיות חברים הכי טובים? המשפט היה בוא נתווכח עד זוב דם!. דהינו עד שתבין ש*אני* צודק :-).
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
