 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
ביבר הנייר
סיפורים / קן ליו
28/06/14
תגובות: 8
וויסקי בקנקן (חלק שלישי)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 1
וויסקי בקנקן (חלק שני)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
וויסקי בקנקן (חלק ראשון)
סיפורים / רותם ברוכין
13/06/14
תגובות: 0
הינדיק
סיפורים / הדס משגב
13/06/14
תגובות: 1
שמים שבורים
סיפורים / יואב וקרן לנדסמן
13/06/14
תגובות: 1
מתנת יום הולדת בחלקים
סיפורים / קרן לנדסמן
01/03/14
תגובות: 0
דמשק
סיפורים / דריל גרגורי
31/08/13
תגובות: 8
מיכאל
סיפורים / זיו קיטרו
03/05/13
תגובות: 0
עד בלי ירח
סיפורים / נגה פרנקל
03/05/13
תגובות: 3
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 5
הפוך, לקחת
סיפורים / רותם ברוכין
03/05/13
תגובות: 1
יאגה
סיפורים / קרן לנדסמן
03/05/13
תגובות: 1
היום הגרוע ביותר בשנה
סיפורים / קרן לנדסמן
15/02/13
תגובות: 8
פיזור
סיפורים / חגי אברבוך
13/01/13
תגובות: 14
|
 |
מלאך ההתנתקות
סיפורים / יהונתן זילבר
יום רביעי, 01/03/2006, שעה 18:04
מלאכים ובני אנוש, יהודים ונאצים. ההתנתקות.
|
|
''רמי, יהיה בסדר. אני איתך, שומע?''
אני ובן האנוש עומדים על הגבעה ומביטים למטה. מעלינו, מעבר לגבעות, מעבר לחול ולאבק ולבתים ולחבלי הכביסה, שחולצות ותחתונים עוד תולים עליהם, מעבר למכוניות הסובארו הלבנות, הרותחות בשמש, מעבר לקומנדקר, מעבר לחיילים המזיעים, זורחת שמש משוגעת, חמה מדי, מטרפת. בן האנוש אומר דברים.
''אם זה קשה מדי, שב בצד, תן לזה לעבור, אחי. אני איתך, יהיה בסדר. יש?''
אני עתיק. אני נצחי. הרים ואגמים הם לדידי הרף אחד – רפרוף אחד של כנף פרפר – והעולם, על כל אשר בו, זוכר אותי עוד מימי בריאתו. אני מצל בכנפיים שקופות על בן האנוש, שומר עליו מפני קרני השמש האכזריות המכות בעיר הארורה הזו. בן האנוש מדבר כדי להתחזק, כדי לשמור על עצמו. יש לו כיפה ועיניים עצובות. הוא מדבר אל רמי, אבל רמי לא כאן. אני מניח יד על הכתף שלו והוא אומר ''תנשום עמוק, רמי. חמש, שש שעות והיינו פה.''
בני האדם מפליאים אותי. הנה ההמון לרגלינו, כמו ים אדם מתפצל, מתאחד, גועש ונרגע; הנה הם צועקים ובוכים, דוחפים, מאבדים את עשתונותיהם, רצים, בורחים ונתפסים. בן האנוש מביט בהם בעגמומיות. הוא לבוש בגדים שחורים, כמוני. כמוני רקום מעל חזהו סמלו של דוד בן-ישי ופסים כחולים למראשתיו ולרגליו, המסמלים את השמים והמים. כמוני הוא חובש משקפי שמש שחורים, וכמוני הוא מסיר אותם כשהוא ואני יורדים מן הגבעה, ומקפל ומכניס לכיס. השמש קופחת והוא ממצמץ, לא מרוצה, אבל אני לא יכול שלא להתרגש, אפילו הפעם: הצלת נשמות היא כמו עוגת שמרים, או נשים, או הבהוב לידתו של כוכב חדש.
בן האנוש עומד שם, מחכה להוראות, ואני מחפש נשמה להציל. אסור להיחפז, או לבחור מתוך דחף; תהיה לי רק אחת היום, רק נשמה אחת, רק חוט אחד מתוך האריג הנפרם-ונרקם חליפות של הנצח, רק חוט כסוף, שקוף, נפלא אחד. אני מביט סביבי, לא מצליח לבחור: מבטי חולף על פני עשרות זוגות עיניים, מאות ואלפי חטאים המסתתרים בתוך הלבבות. מי מהם יזכה בגאולת נצח? אני מסתכל על ידידי הממצמץ בשמש, ומתפלל להארה.
''תתחזק,'' הוא אומר לי וממשיך למצמץ. אני מחזיק את היד שלו. הוא אומר, ''תהיה חזק, אחי. רק בכוח נחזיק מעמד, ננצח פה.''
''לא,'' אני אומר. מחזיק. ''לא. רק בחולשה. רק מתוך שפלות רוח, אחי.''
הוא מסתכל הצידה, מושך את היד. ''אוקי,'' הוא אומר. לא לגמרי לאוזני. ''יהיה בסדר.''
''רק מתוך קטנות, רק בכאב, בייסורים, ככה נירש –''
''אוקי. כן.''
הרעש חונק את השיחה. ואז – אז אני מוצא. התפללו וישועה יִתן לכם. האיש שלי מגיע מתוך ההמון. הוא בחר בי. הוא נמוך, אדום פנים, מזוקן. יש משהו חזק בעיניים החומות האלו, כמו עץ זית שהתפתל והשתרג ועכשיו הוא עשוי כפלדה; בעודו מתקרב הן נעוצות בחזי כמו זוג ווים ששרשרת מתוחה מאחוריהם. אני מתמתח והכנפיים שלי מרפרפות על פני הרוח לפני שהן מתקפלות שוב מתחת לשכמות. לא; אני לא יכול שלא להתרגש.
הוא מחזיק צעצוע כחול בידו האחת, המטלטלת לצד גופו בעודו הולך. לו הייתי אנושי, הייתי מבין את צורתו של הצעצוע: אם זהו מין כלב עשוי מבד, או רכב קטן ממידותיו של אדם. אבל המלאכים רואים את העולם מתוך מנעד צבעים אחר: אני רואה את הנשמות הכלואות בתוך הדברים, ואילו הדברים עצמם נדמים לי רחוקים וקלושים. הוא מנדנד את הצעצוע כשהוא הולך, ושוליו משאירים שובל מאחוריהם, כמו מסרב שימשכוהו מהמקום בו עמד, וכל המחזה נראה לי עצוב, ומבטי מביע את העצב, וייתכן שזו הסיבה שהוא בחר בי. אני מביט בבן האנוש, ובן האנוש אומר דברים שנשמעים מרגיעים. אבל המילים עצמן אובדות ברעש ובהתרגשות.
משהגיע, הוא לא יודע איך להתחיל. הוא מנדנד שוב את הצעצוע, כמו אצבע מאשימה, פעם, פעמיים, מהנהן בראשו, מטה אותו ומביט הצידה, מביט בי בעיניים מכווצות. השפתיים שלו מתכווצות ונפתחות, ואז הוא מדבר.
''מנוול,'' הוא אומר. ''מנוולים. איך היית מרגיש אם הייתי בא לרעננה או כפר סבא ולוקח לך את הבית? אה? לוקח לך את ה – הילדים, הילדים, הצעצועים שלהם אין להם מקום בארגזים. הכביסה עוד – אתה מין, מנוול, זה –'' קולו נשבר, והוא מביט הצידה, בבן האנוש, ואז בצעצוע. הוא מרים את ראשו. ''מנוול, בן בליעל. כשיבוא היום ותתייצב בשערי שמים, והשער יהיה סגור, מה תחשוב אז? היה שווה? היה שווה לפנות יהודים? תענה לי!''
אני עוצם עיניים ומדמיין את שערי הפנינה: שוליהם בוהקים באור, שאין איש יודע מהיכן הוא מגיע. כיפא שפדחתו בוהקת באור התמיד: אומרים שתמיד נדמה לך שאתה שטוף באור מופלא של שקיעה, זהוב ואדום וסגול, כשאתה עומד לצדו. אשה אחת בוכה, צורחת: ''לקחתם לנו את הבית!''
''תענה לי!'' הוא נובח. בן האנוש מצטמק לצידי.
אני פוקח עיניים. בקצות אצבעותי, בקצות כנפי, אני מרגיש את הנשמה שלו, כבדה, כמו מטלית ספוגה, כבדה מחטא. אני עומד ככליא ברק. אני מוכן לקחת את החטא שלו איתי, לכַפֶּר, להציל את נשמתו בת האלמוות מן הנטל האיום הזה. אני רוצה את חטאיך, אני צריך אותם, תן לי ממכאובך, אני חושב, הכה בי. שבילים של זיעה עושים את דרכם במורד המצח של האיש שלי, נקווים מעל הגבות ואז מטפטפים על לחייו. גם בן האנוש מזיע. בן האנוש אומר, ''אנחנו מבינים אותך, ותחשוב ש—''
''כלבים ו... ונוכלים! נוכל – כמה זמן, כמה זמן אתה חושב שתצליח להחזיק מעמד, אה, לפני שהרגשות אשמה יתפסו אותך? תענה לי, תחשוב! כמה? תשתחרר לך מהצבא ותיסע להודו, תעשה סמים, המון סמים כדי שלא תצליח לזכור את היום הזה, אבל יהיה מי שיזכור! תזכור את זה שיהיה מי שיזכור!'' הוא קרוב עכשיו, קרוב מספיק כך שלמילים יש ריח: בצל וסיגריות, ''יהיה מי שיזכור! וכשתחזור הביתה, חביבי, לא תצליח לשכוח, תנסה או לא תנסה. תעזוב עכשיו, תלך, תסרב פקודה, או שיהיה מי שיזכור – אתה, בחיים הם לא יתנו לך לשכוח איך עקרת יהודים מאדמתם. תסרב, תסרב פקודה, חרייאת!''
''עוד,'' אני לוחש.
''מה?'' שואל האיש שלי.
''מה?'' שואל בן האנוש.
''עוד.''
''מה אמרת?''
''עוד. עוד!'' אני מביט בו: שוליו בהירים עכשיו, קלים יותר. הוא צועד לאחור, נסוג, אבל לא יותר מדי: אני צועד קדימה. הוא עומד ומביט עכשיו, בפנים אדומות, השפתיים עוד רועדות, הלחיים מבריקות; ''עוד!'' אני חוזר, מרגיש איך שבילים קטנים של טוהר, כוְרידים, מתפשטים בנשמתו. ''עוד,'' אני קורא, בפה פתוח, בשפתיים לחות.
''כ... כלב,'' הוא מנסה.
''כן...''
''לקחתם לנו את הבית, את החיים אתם לוקחים לנו!'' הוא ממשיך, גונב שורות ממישהי שעומדת לידנו, אבל הכעס נותן לו רוח גבית, ואני מרגיש איך המילים שלו צוברות כוח ומהירות, איך הן פוגעות בי כמו חיצים מתוקים: ''יהודים ביודנראט, ביודנראט,'' איך הן מפתות אותי, איך הן מוצאות מבלי משים את המקום בתוכי ומתפוצצות שם, חיצים מתוקים של כאב וכפרה; ''מי יכול לעשות דבר כזה, מי, ליהודים!'' עוד רגע והטיפות המצטברות של החטא, שגופי שאינו בשר ואינו רוח סופג, עוד שניה והן יצטברו לכלל פגיעה שאוכל לסלוח עליה. ''ככה מי מתנהג, תגיד לי? מי? ככה נאצי מתנהג, נאצי, מה –''
הוא שותק שוב. אני פוקח עיניים, לא מרוצה.
בן האנוש אומר, ''אולי כדאי ש—''
''אמרתי עוד!''
הוא נסוג. אני מתקדם. אני לופת את הראש שלו, מצמיד אותו לשלי, מוסך את זיעתו בשלי. עוד רגע, בנאדם, עוד טיפה אחת או שתיים, עוד שניה קלה – ''עוד!'' אני צועק, ''עוד! תן לי מסבלך, טמבל, הכה אותי, הכה אותי!'' הוא מתחיל לדמוע. אני מחזיק את היד שלו, מאגרף אותה, מושך אותה, מנסה להראות לו איך מכים אותי. הוא מנסה למשוך אותה ממני, מסתכל לצדדים. ''עוד, עוד!''
בן האנוש מניח יד על כתפי. אני מניח לאיש שלי. הוא מתרחק, מסתובב, מביט מעבר לכתף, מביט שוב, פולט ''מה לא בסדר איתך'' בקול בכייני, והולך משם. בן האנוש הולך ממני, לוחש משהו למכשיר הקשר. קולות עונים לו, אבל נפשי ממשיכה הלאה: למעלה, מעבר לעיירת הרפאים הזו, אל הגבעות שהיו כאן לפני עידנים. החוט השקוף התפתל בין אצבעותי, התגלגל ונמוג. עם כל עתיקותי, וכל חוכמת האינסוף האצורה בתוכי, אני אף פעם לא מבין אותם: מציעים להם גאולה והם מסתובבים והולכים; מכפרים על נשמותיהם והם בורחים ממך כמו מאש. קשה הדרך אל הגאולה האמיתית, וקשים החיים בני-החלוף, וקשים בני ישראל, קשים.
ההתנתקות
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
כתוב מצויין. (חדש)
חגי אברבוך יום רביעי, 01/03/2006, שעה 19:30
חריף. קשה. מסוכן כמו שמד''ב פוליטי צריך להיות. מאוד אהבתי.
|
|
|
|
|
אה. עכשיו אני רק מחכה (חדש)
Boojie יום רביעי, 01/03/2006, שעה 21:34
לתגובה הראשונה בנוסח ''למה באתר האגודה יש רק מדב פוליטי סמולנים מושחטים אני מחזיר את הכרטיס חבר שלי חחחחחח'' או משהו.
להביע את צערי על זה שניר השתחל ראשון למרות שאנחנו היינו קודם? נו. לא נכניס עניינים עגומים למאורע משמח. :-)
|
|
|
|
|
למה (חדש)
chui יום רביעי, 01/03/2006, שעה 22:05
למה באתר האגודה יש רק מדב פוליטי סמולנים מושחטים??
אני מחזיר את הכרטיס חבר שלי!
מבחינה ספרותית הוא נחמד, מבחינת הגישה הוא באמת טוב, מסכים שזו דרך טובה לגשת לנושא פוליטי.
|
|
|
|
|
לא הבנתי (חדש)
אור יום חמישי, 02/03/2006, שעה 4:49
בתשובה לBoojie זועקת חמאס. אופס, חמס.
|
|
|
|
|
לא נורא. אני טקסט פוליטי, אין מה להבין. (חדש)
Boojie משועשעת יום חמישי, 02/03/2006, שעה 13:37
בתשובה לאור
|
|
|
|
|
לא נורא. אני טקסט פוליטי, אין מה להבין. (חדש)
pink cigarette יום חמישי, 02/03/2006, שעה 15:43
בתשובה לBoojie משועשעת
מה זה פה, נושאי המגבעת כן ויוני רכטר לא?
בושה.
|
|
|
|
|
לא הבנתי את הסיפור (חדש)
אור יום שישי, 03/03/2006, שעה 1:45
זה כתוב כל כך פיוטי שלא הבנתי מה קורה פה. מישהו יכול בבקשה להסביר לי?
|
|
|
|
|
והיום, כשהייתי במפגש פורום תרגום (חדש)
Boojie אוחזה בראשה ביגון יום שישי, 03/03/2006, שעה 5:22
בתשובה לאור
אנשים ייבבו על זה שהקוראים בימינו כבר לא מבינים שפה מורכבת ופיוטית, ואני החזקתי את עצמי בכוח שלא להגיד שזה לא נכון, כי לא רציתי להיכנס לכל הוויכוח הזה מחדש.
למה? למה צריך להוכיח לי דברים בצורה *כל כך* כואבת?
|
|
|
|
|
ואני חשבתי לתומי (חדש)
איתי רמות תוהה יום שישי, 03/03/2006, שעה 7:25
בתשובה לBoojie אוחזה בראשה ביגון
שלכל הפחות, שלוש השורות האחרונות ברורות למדי
|
|
|
|
|
קשים בני ישראל, קשים. (חדש)
Boojie יום שישי, 03/03/2006, שעה 16:01
בתשובה לאיתי רמות תוהה
|
|
|
|
|
יותר עצוב (חדש)
אלמוני יום שישי, 03/03/2006, שעה 9:51
בתשובה לBoojie אוחזה בראשה ביגון
הרבה יותר עצוב לי שאני כן מבינה. עצוב, וכואב
|
|
|
|
|
לא רוצה להתחיל מריבה, אבל... (חדש)
אחד שבאמת איכפת לו יום שישי, 03/03/2006, שעה 12:02
אני מתנצל אם אני משבית השמחה הראשון, וקראתי גם את התגובה של Boojie לגבי הודעות כמו שלי, אז אם לא מתאים לכם, בבקשה תעברו הלאה. באמת שלא מתכוון להרגיז אף אחד, אבל דעתי שונה משכל כולם, בגלל שגם הבנתי, וגם לא חשבתי שזה במקום, למרות שהסכמתי שזה חריף. מדי.
יהונתן, השפה יפה, הסיפור מוצלח, אבל באמת (וזאת גם שאלה לNY): למה, למה באחד האתרים הישראלים היחידיים ברשת שאפשר לברוח אליהם מכל הסחי הפוליטי המגעיל והמג'וייף, למה פה אני צריך לקרוא סיפור שפוער פצע פתוח כזה ומחטט בתוכו? שתדע, כי אתה חדש פה, שהרבה אנשים באים לכאן בדיוק כי פה, באתר של פנטזיה וSF, הם יכולים לברוח מכל זה. אני רוצה לקרוא על עתיד ועל עבר ועל עולמות מולאים, ואני **לא** רוצה שידחפו לי כאן סיכסוכים בעם ישראל, קריעה מעל העם, ודברים כואבים כל כך.
אבל אם זה היה הכל, זה היה מפריע לי קצת והייתי הולך מפה קצת לא מסופק, כמו בפעם הקודמת, ובא שלום על ישראל. אבל זה לא הכל. אולי רוב הקוראים פה לא שומרי מסורת כמוני ולהם לא מפריעות בעייות כאלו, אבל אני באמת היחיד ששם לב שזה סיפור ****נוצרי***? ושהגיבור שלו הוא לא יהודי אפילו? הייתי חושב, אם זה היה רק הציטוט מהברית החדשה, שהכותב, כמו הרבה ישראלים שהתרבות האמריקנית חודרת להם למוח, פשוט לא יודע להבדיל בין יהדות למה שהוא רואה בטלוויזיה, אבל יהונתן, עשית את זה בכוונה, נכון? עם ''כיפא'' ו''שערי הפנינה'' והדיון על גאולה בין המלאך ובן האנוש? אז, אני לא יודע אם קוראים לך יהונתן או ג'ונתן, אבל אנחנו לא צריכים פה מסיונרים. זה אתר ***ישראלי***. וזה אומר יהודי. וזה באמת, באמת מרגיז.
|
|
|
|
|
אה. עכשיו באמת הערת אותי. (חדש)
Boojie יום שישי, 03/03/2006, שעה 12:57
בתשובה לאחד שבאמת איכפת לו
ראשית: מד''ב זה לא ז'אנר אסקפיסטי. המד''ב של ימינו (וכבר הרבה קודם) עושה שימוש בכלים המיוחדים שלו כדי להאיר את הבעיות הבוערות, הכואבות והקשות ביותר של המין האנושי מזווית שלא מתאפשרת אחרת. מי שלא הבחין בזה עדיין, ככל הנראה פספס בענק. כן, אני מתכוונת אליך.
שנית: ישראלי אין פירושו יהודי. אני לא חושבת שיש לי מילים לבטא כמה שהתפיסה הזאת מרגיזה אותי. אל תנכס לעצמך את תרבות המדינה הזאת רק כי לך נראה שכך נכון. מעבר לעובדה שיש מספר לא מבוטל של ישראלים שאינם יהודים (ואם כבר מדברים, גם של יהודים שאינם ישראלים), התרבות ה*ישראלית* מאז ומעולם שואבת לא רק מארון הספרים היהודי, אלא ממכלול התרבות העולמית, וזה אומר גם מארונות הספרים של דתות אחרות וגם מטקסטים שאינם דתיים כלל ועיקר. אתה רוצה להתגדר בתוך הדת הפרטית שלך ולהעמיד פנים שהדת והתרבות של שאר העולם אינה קיימת? יערב לך. אל תפריע לאחרים, שאינם קסנופובים ואתנוצנטרים כמוך.
|
|
|
|
|
בבקשה: (חדש)
NY יום שישי, 03/03/2006, שעה 12:58
בתשובה לאחד שבאמת איכפת לו
א. מד''ב ופנטסיה אינם בהכרח בריחה מהמציאות. מד''ב דן הרבה פעמים בכאן ובעכשיו, אם במסווה ואם לא. כנ''ל פנטסיה, למרות תדמיתו האסקפיסטית של הז'אנר. דוגמאות יש בשפע, החל ב''מסעות גוליבר'' של סוויפט וכלה ב''Perdido Street Station'' של צ'יינה מייויל.
ב. אכן, יש בסיפור מוטיבים נוצריים, והם מכוונים. בדיוק כפי שיש, אגב, ברוב הספרות המתורגמת ובחלק ניכר מספרות המקור בארץ, וודאי וודאי כאשר מדובר בספרות פנטסיה. אם אתה אוהב מד''ב ופנטסיה, לא תמלט ממוטיבים אלה.
ג. שתי השגות לגבי ''ישראלי הוא יהודי'': האחת: זה לא נכון, חד וחלק. השניה: מי שמך להורות לי או למישהו אחר מיהו ''יהודי''? מבחינתי יהודי הוא מי שנולד לעם היהודי ומי שהכריז על עצמו כעל יהודי, ותו לא. הדעה שלי לגיטימית לא פחות מזו שלך. מה תעשה לי?
ד. עומד בי חשד קל שלא הבנת את הסיפור, כי אפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל מיסיונריות, חושבני, אינה אחד מהם. הסיפור, לטעמי, מעורר מחשבה, דוקא על הדברים הקשים, דוקא על הכאן והעכשיו, ובכך כוחו.
|
|
|
|
|
אה, ניר, אחי אתה. (חדש)
Boojie יום שישי, 03/03/2006, שעה 13:03
בתשובה לNY
|
|
|
|
|
אה! (חדש)
NY יום שישי, 03/03/2006, שעה 19:01
בתשובה לBoojie
אז בגלל *זה* תמיד מקבלים את הסיפורים שלי לאספמיה!
|
|
|
|
|
חשבת אחרת? נפוטיזם, זה הסוד. (חדש)
Boojie יום שישי, 03/03/2006, שעה 19:19
בתשובה לNY
(אח שלי הולך ממש להיעלב שאני מחליפה אותו ככה בקלות. ובצדק.)
|
|
|
|
|
מה בצדק? (חדש)
יעל שבת, 04/03/2006, שעה 0:25
בתשובה לBoojie
הוא הולך להעלב בצדק או שאת מחליפה אותו בקלות בצדק?
או גם וגם?
|
|
|
|
|
הוא ייעלב בצדק, כמובן. (חדש)
Boojie שבת, 04/03/2006, שעה 13:28
בתשובה ליעל
להחליף אותו ככה בקלות? ועוד בניר???
|
|
|
|
|
פספסתם לגמרי את הנקודה! (חדש)
ג'ודי יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:21
בתשובה לNY
אין פה עניין של 'ישראלי או יהודי'. אתם לא רוצים שאני אדבר בתור ישראלית? אז לא! אני מדברת בתור יהודיה, יהודיה שכואב לה לקרוא יהודי אחר כותב ככה על הכאב האמיתי של אחיו היהודים. ולא רק זה אלא שהוא עוד כותב את זה עם מוטיבים נוצריים!
אתם יודעים מה? אם הוא רוצה להראות שבאמת יש לו דעה בעניין, שלפחות יכתוב כאילו הוא מבין. כאילו הוא בא מתוכנו, מתוך העם הזה.
וזר לא יבין...
|
|
|
|
|
לא הבנתי. (חדש)
שלמקו GRAS יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:25
בתשובה לג'ודי
|
|
|
|
|
הם התחילו להתווכח (חדש)
ג'ודי יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:30
בתשובה לשלמקו GRAS
אם מותר לפרסם כזה דבר או לא. כי האתר הוא 'יהודי' או 'ישראלי'. וזה מרגיז אותי. כי לא אכפת לי מה האתר. אני יהודיה. וגם אתה (הנחה) והנושא חשוב מדי בשביל שיסיטו אותו לדיונים שוליים
|
|
|
|
|
מה בדיוק מרגיז אותך? (חדש)
NY יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:45
בתשובה לג'ודי
הסיפור? הויכוח? העובדה שהנושא אוזכר כאן בכלל (היית מעדיפה שלא)? העובדה שישראלי אינו שווה ערך ליהודי? העובדה שיש מוטיבים נוצריים בסיפור (בדומה לאלפי סיפורים אחרים, כולל כאלה של סופרים ישראלים)? העובדה שההתנתקות אכן התקיימה?
אגב, אני לא יהודיה.
|
|
|
|
|
מה בדיוק מרגיז אותי (חדש)
ג'ודי יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:50
בתשובה לNY
מכיוון ששאלת כ''כ יפה:
העובדה שיש מוטיבים נוצריים בסיפור שמתימר להבין משהוא (וטועה-לדעתי) בבעיה יהודית
העובדה שההתנתקות אכן התקיימה
הויכוח
עוד כמה דברים, אבל זה כבר לא קשור
|
|
|
|
|
ובכן: (חדש)
NY יום ראשון, 05/03/2006, שעה 18:06
בתשובה לג'ודי
א. כפי שאבחנת יפה למטה, לא הבנת את הסיפור, וודאי שלא את מה שהוא ''מתיימר להבין'', אם הוא עושה זאת בכלל.
ב. אני מכבד את צערך על עצם עובדת קיום ההתנתקות, אך הדבר לא ימנע ממני, כעורך, לפרסם כאן סיפורים העושים בה שימוש. כנ''ל מוטיבים נוצריים.
ג. הסיפור יתפרסם והויכוח יתקיים, על אפך ועל חמתך. אם את לא מעוניינת לקרוא את הסיפור או להשתתף בויכוח - זכותך, אך אין זו זכותך לאסור על מישהו לכתוב סיפורים או להתווכח. ואם תנסי - ובכן, כפי שאת רואה, איש לא ישמע לך.
ד. בינתיים, להרגעת הרוחות, אמליץ לך לקרוא סיפור אחר שהתפרסם כאן, ''תינוקות שנשבו'' מאת חגי אברבוך:
|
|
|
|
|
אז אנא בבקשה, ספר לי על מה (חדש)
אמבר יום שלישי, 07/03/2006, שעה 11:54
בתשובה לNY
הסיפור. אולי אני לא מרוכזת, אבל גם אני לא הבנתי את הפואנטה.
ולצערי, ממש שהבנתי, הבנתי שיש כאן תיאור של סיטואציה אבל לא הרבה סיפור.
|
|
|
|
|
כפי שהבהרתי בפתיל זה, (חדש)
NY יום שלישי, 07/03/2006, שעה 12:17
בתשובה לאמבר
אין לי כל כוונה לעשות זאת.
עם זאת, במקום אחר בפתיל זה מישהו כבר ניסה להסביר, ואף המחבר הציע את עזרתו למי שמעוניין - בפרטי.
|
|
|
|
|
זה משעשע מאוד (חדש)
אמבר יום שלישי, 07/03/2006, שעה 12:38
בתשובה לNY
כל מי שטוען שהוא מבין את הסיפור, מתעקש לא להסביר אותו למי שלא מבין.
אתה חשבת שזה סיפור טוב, אחרת מן הסתם לא היית שם אותו באתר, אבל משום מה אתה לא מצליח לומר אפילו מילה אחת לזכותו.
|
|
|
|
|
אני לא *מוכן* לומר אפילו מלה (חדש)
NY יום שלישי, 07/03/2006, שעה 12:52
בתשובה לאמבר
אחת לזכותו. עצם הבחירה שלי בו היא האמירה היחידה שלי בנושא.
|
|
|
|
|
אוי ואבוי. (חדש)
Boojie יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:29
בתשובה לג'ודי
א. ''זר לא יבין''? כרגע שמטת את הקרקע מתחת לכל רעיון ההידברות בין בני אדם. כן, אני יודעת, אנחנו עם סגולה, נעלים על כל העמים, רק אנחנו יכולים להבין אותנו. זה כי אנחנו, היהודים, אנחנו מוטאנטים. אנחנו לא בני אדם באמת. אנחנו משהו *אחר*. בס-דר.
ב. לפעמים, הסטה של נקודת המבט נותנת תמונה חזקה בהרבה מכפי שהייתה אילו נשארת באותה נקודת מבט ישנה ומקובעת. לפעמים, מוטיבים נוצריים בסיפור שנושאו ''יהודי'' בבירור לא נמצאים שם בטעות, ואומרים הרבה מאד. הרבה יותר מכפי שהיה אפשר לומר תוך הסתגרות בנקודת המבט הישנה והלעוסה.
ג. אני לא חושבת שסופר צריך ''לרצות להראות שיש לו דעה'' בנושא כלשהו. ספרות לא נועדה לחוות דעה. ספרות היא ספרות. נסי לקרוא סיפורים כאילו שאינם מנסים לחוות דעה, אני חושבת שעולם חדש ומדהים ייפתח בפנייך.
אה, כן: פספסת לגמרי את הנקודה.
|
|
|
|
|
בדיוק. (חדש)
NY יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:39
בתשובה לBoojie
(בחיי, איך שאת חוסכת לי כתיבת תגובות ארוכות...)
|
|
|
|
|
אוי ואבוי. (חדש)
ג'ודי יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:39
בתשובה לBoojie
א. את באמת חושבת שמישהוא מבחוץ יכול להבין? את באמת חושבת שלנצרות יש פתרון? הבעיה הזו צמחה בתוך העם היהודי. הבעיה הזו תפטר בתוך העם היהודי(או שלא). וכן, אנחנו אחרים. לא שמת לב?
ב. אולי הסטת מבט נותנת תמונה יותר טובה, אבל השאלה לאן את מסתכלת. זות הראיה החדשה שנתנה כאן לא דברה על ההתנתקות. ולשם רציתי להחזיר אותה.
ג.כל היופי בספרות זה בדיוק הנקודה בה יכול הסופר להעביר את דעתו ישר לרגש של הקורא ולקצר תהליכים. אם לסופר אין מה להגיד,הסיפור שלו לא מעניין.
וכנראה הנקודות שלנו שונות
|
|
|
|
|
אוי ואבוי. (חדש)
Boojie יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:47
בתשובה לג'ודי
א. כן. לא. לא. אני כן חושבת שמישהו ''מבחוץ'' יכול להבין, כי בני אדם הם בני אדם ועשינו (בני האדם, לא היהודים) שטויות כאלה במשך אלפי שנים לפחות, מיליונים יותר סביר. אני לא חושבת שלנצרות יש את הפתרון. גם ליהדות לא. אני לא חושבת שאנחנו אחרים, ואם היית מרשה לעצמך להסתכל קצת על העולם ולא רק על עצמנו, היית רואה את זה. יהודים הם בני אדם כמו כולם ועושים בדיוק את אותן שטויות.
ב. אין לך מה להחזיר אותה לשום מקום. את הסיפור לא את כתבת, וזה לא עניינך לקבוע מה זווית הראייה הנכונה. את רוצה סיפור מזווית הראייה שלך? תכתבי אותו בעצמך.
ג. לא. כל היופי בספרות הוא *לא* בזה שהסופר יכול להעביר את *דעתו* ישר לרגש של הקורא. היופי בספרות הוא שהסופר יכול להעביר את *האמירה* שלו אל הקורא. למקרה שלא הבנת את זה, דעה ואמירה זה לא אותו דבר.
ויפה שהבחנת שהנקודות שלנו שונות. וזה על אף העובדה ששתינו יהודיות. מדהים, לא?
|
|
|
|
|
אוי ואבוי. (חדש)
ג'ודי יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:53
בתשובה לBoojie
אולי לא יהודיות באותה מידה.
אולי אני מחוברת יותר ליהדות שלי וכאן שורש ההבדלים.
ואגב, הסיפור כן עסק בהתנתקות.
יכול להיות שלא הבנתי את זה?
|
|
|
|
|
זה אכן, לצערי, אחד הדברים (חדש)
NY יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:57
בתשובה לג'ודי
שלא הבנת במלואם.
|
|
|
|
|
אז אולי (חדש)
ג'ודי יום ראשון, 05/03/2006, שעה 18:01
בתשובה לNY
אם אתה כ'' כ חכם תוכל לפרש אחרת את מה שכתוב כאן.
|
|
|
|
|
אתן לך רמז: (חדש)
NY יום ראשון, 05/03/2006, שעה 18:08
בתשובה לג'ודי
נסי להתנתק לרגע ממה שאת חושבת שהסיפור מביע, ולקרוא אותו מתוך הנחה שההתנתקות *אינה* נושא הסיפור, כי אם הרקע לו.
|
|
|
|
|
אוקיי. (חדש)
Boojie יום ראשון, 05/03/2006, שעה 17:58
בתשובה לג'ודי
כאן הגענו לשלב הפחחחחחחח.
מצטערת, יש שלב שבו דברים נהיים הזויים מדי בשבילי. שמישהו אחר ימשיך מכאן.
|
|
|
|
|
אוקיי. (חדש)
ג'ודי יום ראשון, 05/03/2006, שעה 18:03
בתשובה לBoojie
אני מוכנה להמשיך.
ובתור חובבת של הז'אנר, לא אמורה להיות לך בעיה עם דברים הזויים.
|
|
|
|
|
עם דברים הזויים אין לי בעיה. (חדש)
Boojie יום ראשון, 05/03/2006, שעה 18:05
בתשובה לג'ודי
כל עוד מתאפשר לי לסספנד. במקרה שלך קצת קשה לי.
ואת בהחלט מוזמנת להמשיך לבד.
|
|
|
|
|
בחיי, זה טיפשי. (חדש)
Nihohit יום שני, 06/03/2006, שעה 17:44
בתשובה לג'ודי
''אולי לא יהודיות באותה מידה.''
אז, את יותר יהודיה ממנה?
ההודעה הזו מציגה תמונה של טמטום, חוסר ההבנה בדיני ''מי-הוא-יהודי'', גסות הרוח וההתנשאות. יש לי רק דבר אחד להגיד לך, גבירתי היהודייה: ''מי יימר דדמא דידך סופק טפי דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי?'' - וזה תקף לא רק על הלכות כפייה.
|
|
|
|
|
אוי ואבוי. (חדש)
נעמה יום שישי, 07/05/2010, שעה 16:53
בתשובה לBoojie
ב. דווקא נק' המבט הנוצרית היא הישנה והלעוסה ביעינ. אנחנו נתקלים בה המון, בכל כך הרבה מקומות שחלקם אמורים להיות יהודיים, עד שדווקא נק' מבט יהודית היא לדעתי שונה ומרעננת.
|
|
|
|
|
תשובה (חדש)
אותו אחד שאיכפת לו יום שלישי, 07/03/2006, שעה 11:46
בתשובה לNY
אוקי, קודם כל סליחה על האיחור, הייתי צריך לחזור קודם. אני מגיב לך, NY, כי יש לי הרגשה שBoojie קרה איתה מה שקיוויתי שלא יקרה, והיא התרגזה, אני רק התכוונתי לכתוב את דעתי ובטח לא לריב. אם אני טועה, Boojie, הרי שכמדומני התשובה שלי רלוונטית גם לדברים שנאמרו אצלך בתגובה.
קודם כל לעניין הישראליות מול היהדות. בעיני אין פער, למרות שיש יהודים שהדת משחקת אצלהם תפקיד יותר או פחות חשוב. החשוב בעיני הוא זהות לאומית. ופה יש העניין, שבעיני חשוב גם למי שהוא חרדי, או חילוני משנקיין, או כל דבר אחר, זה לא משנה. נראה לכם שבצרפת יהיה מישהו מהמיינסטרים הנוצרי שיקום ויכתוב סיפורים עם מוטיבים יהודיים, שמטיפים לתפיסת עולם יהודית, וזה יעבור לו בשקט? האמת היא שכן. זה יהיה כל כך משונה וזר לאנשים בצרפת, שאף אחד לא יחשוב שזה סיפור טוב ואנשים יעברו על זה לסדר היום וזהו. יכול להיות שאפילו לא יקנו אותו.
בארץ יש לנו בעיה, שNY הרבה פעמים מדבר עליה: של השפע מאוד חזקה מהתרבות של ארצות הברית של אמריקה. הוא מדבר על זה שאנשים מדברים במשפטים בעברית, שרואים שחשבו עליהם באנגלית. ואין אף אחד שמתווכח שזה מחליש את התרבות העברית (ויש כאלו שיגיו שהתרבות של הSF היא כל כך מהשוליים שזה לא משנה, אבל אני לא מסכים.) אבל כשהדת נכנסת למשרק הזה של השפעות מתרבות זרה, כל מיני אנשים, שהדת הרגיזה אותם אישית בכפיה הדתית או בגלל שהם בעד העקירה, אז פתאום הדעות משתנות לכיון השני, ואני חושב שזה לא נכון. אם משהו נכון פעם אחת (במקרה של האנגלית) הוא צריך להיות נכון גם בפעם שניה (במקרה של דת לאומית.) וזה העניין החשוב שפיספתם כי זה לא דת וצדק מי שאמר שאין פה עניין דתי ולא צריך לערבב, זה עניין לאומי. אני רוצה לראות פחות ''סוסים טרויאנים'' נוצרים בעולם שלנו, של התרבות הישראלית או היהודית, תקראו לזה איך שאתם רוצים.
מה גם שיש פה את הנושא האחר, שזה כבר עניין שאין לו קשר לסוסים מטרויה, שזה ככה: מה שהסופר אמר לי, וראיתי שמדברים פה על פרשנות לסיפור, אז זה הפרשנות שלי, זה ככה: ''יש את הסיפור של ''ההתנתקות'' ויש את המתנחלים, שהם עם של בנדיטים שמסריחים מבצל וטבק, והם כל כך עלובים בעיני, שאני צריך לשים מולם מלאך נוצרי ש ''יגאל'' אותם. כי הם לא ראויים בכלל לטיפול יהודי, זה צריך שנוצרים יגעו בהם, כמו במצורעים. אז הוא בונה את הסיטואציה של המנתחל ואז הוא שם שם מלאך נוצרי, שייקח את הנשמה שלו לפטרוס.''
עכשיו זה מה חשבתי לפני שראיתי את התגובה של יהונתן, ולזה קראתי ''מסיורניות,'' עכשיו, זה היה בהתחלה, ועכשיו אני מבין (ויכול להיות שאתם צורקים עלי אבל ככה אני הבנתי) שיהונתן בעצם ***נוצרי*** וכל זה היה מין להכניס בדלת האחורית את האמונה שלו, ועל זה כבר אמרתי מה דעתי.
והערה אחרונה בשביל NY היא כזאתי: אני מסכים איתך במאתיים אחוזים שבעצם כיוון שאתה העורך אתה צריך להחליט מה מתפרסם ומה לא, ואני מתנצל בפניך אם מההודעה שלי יצא שאני מרגיש שהאתר שייך לי :) כמובן שתפסרם מה שמתאים, ואני רק רוצה מדי פעם כשמשהו מפריע לי בתור קורא להגיד, כדי שאתה תוכל לדעת מה הקוראים שלך חושבים ומרגישים.
|
|
|
|
|
ידידי היקר מאד, (חדש)
Boojie יום שלישי, 07/03/2006, שעה 13:51
בתשובה לאותו אחד שאיכפת לו
יש לך בעיה רצינית להבחין בין מוטיבים נוצריים לבין הטפה נוצרית.
עכשיו, שים לב, אני הולכת להתיר לך סיבוך שיעזור לך עם הרבה סיפורים אחרים: השימוש במוטיבים *כלשהם* בסיפור, אלא אם כן נבנה בצורה שנועדה לגרום לקורא לעבור מאמונה אחת לאחרת, אינו הטפה. זו אמנות. יש?
|
|
|
|
|
אני בכלל לא ראיתי את זה ככה (חדש)
יעל יום שלישי, 07/03/2006, שעה 13:53
בתשובה לאותו אחד שאיכפת לו
אני גם לא בטוחה שהבנתי את הסיפור עד הסוף (או עד האמצע או משהו) אבל אני קיבלתי ממנו רושם לגמרי אחר.
ובתור הערה - אני ממש לא נוצריה.
אני דווקא ראיתי פה את הכאב של האנשים שהכריחו אותם לעזוב את הבתים שלהם, של החלום שנשבר להם. וכן, ראיתי שם ביקורת עליהם על שהפנו את האנרגיות שלהם לכיוון הלא נכון (כל הקטע של לקלל את החיילים מאוד חרה לי אז - מה עוד שזה היה מאורגן מראש). אבל ראיתי המון השתתפות בכאב שלהם. הריח של הטבק והבצל בא בעיני להראות את התפיסה של המלאך ששונה מאוד מהתפיסה שלנו, ולא להעביר ביקורת על מישהו. להפך אם כבר, דווקא ריחות מהסוג הזה בדרך כלל מאוד מתקשרים עם חיבור לאדמה שגרים עליה - זה משהו שמעצים את הכאב. וזה גם נותן מימד מאוד אנושי לדמות של המתנחל, להבדיל למשל מהחייל שהיה קר וכמעט לא קיים. זה הפך את הדמות של המתנחל לאדם שמאוד התחברתי אליו והזדהיתי איתו. לפחות בעיני.
לגבי הנוצריות של המלאך, אז תראה, למדתי קצת על הנצרות באוניברסיטה. לפי התפיסה הנוצרית אין למלאכים כאלה מה לחפש אצל יהודים. וגם כפרה על חטאים לא מתבצעת ככה בכלל. אז אולי הדמות שלו נראתה למישהו נוצרית, והעניין של המחילה ''מריח'' נוצרי, אבל הפעולה עצמה היא משהו שאינו נוצרי. נכון, זה גם לא יהודי, אבל זה גם לא נוצרי. אני חושבת שהיה פה ניסיון ליצור משהו אוניברסלי.
וגם זה לדעתי היה ניסיון להגיד משהו על צרות המחשבה של חלק מהמתנחלים שננעלו על תפיסה מסוימת ולא היו מסוגלים בכלל לראות מחוצה לה. ואת זה אני כותבת אחרי דיונים אין ספור בפורום של דתיים-חילוניים בתקופה של ההתנתקות. אני לא מדברת פה על מי צודק. קטונתי. אני מדברת על האפשרות לראות מעבר לאידאולוגיה, אפילו אם ממשיכים להחזיק באידאולוגיה. זה משהו שבאופן מובהק היה חסר לחלק מהמתנחלים שם. זה בכלל משהו שהוא מאוד אנושי וקיים בכל מקום.
ככה אני תפסתי את הסיפור. לא נוצרי, לא נגד המתנחלים. סיפור שממוקם בסיטואציה מאוד כואבת ומדבר באופן כללי על בני אדם.
|
|
|
|
|
המלאך הזה, בכלל, ערפדי משהו. (חדש)
Boojie יום שלישי, 07/03/2006, שעה 14:25
בתשובה ליעל
ערפד של כאב. אז בסדר, הכאב נחוץ לשם הכפרה, אבל עדיין. הוא מתענג על זה.
לא נחמד בכלל, המלאך.
|
|
|
|
|
אני רואה שהנושא בוער בעצמותיך. (חדש)
לילי יום שישי, 10/03/2006, שעה 16:09
בתשובה לאותו אחד שאיכפת לו
יש לי הצעה שאולי תקל עליך מעט. עם שינוי קל של נקודת המבט, קל לזכור שהנצרות התחילה כאן, אצלנו, לא רק בעקבות יהודי אלא אפילו בארץ ישראל. זה משלנו. רואה? אין מה לדאוג. אתה יכול לישון בשקט.
|
|
|
|
|
אל תתיימר לדבר בשם כל שומרי המסורת (חדש)
ניקי יום שישי, 03/03/2006, שעה 14:13
בתשובה לאחד שבאמת איכפת לו
שקוראים את האתר. אני לא אחת מהם, אבל לא נראה לי שלכולם יש פוביה מוזרה שגורמת להם לצרוח באימה בכל פעם שהם רואים מוטיב נוצרי.
|
|
|
|
|
ליתר דיוק... (חדש)
Nihohit יום שני, 06/03/2006, שעה 17:37
בתשובה לניקי
אל תתיימר לדבר בשם אף אחד.
אני, כדוגמה, יהודי - על פי כמעט כל ההגדרות, לא רק של ניר יניב. אני, לדוגמה, שומר מסורת, אם לא ''דתי של ממש'' (אבל זה נושא שומר לגמרי). אני גם כותב סיפורים חובבניים. בחלקם, הפלא-ופלא, יש גם מוטיבים נוצריים.
וזה לא מפריע לי. וזה לא מפריע לחבריי, שרובם גם כן דתיים. למען האמת, גם אין שום סיבה שזה יפריע להם - לא הלכתית ולא משום מושג אחר, מעבר ליופי-הנפש המתנשא שהובע פה.
להיפך, להשתמש בנקודות מבט שונות, חיצוניות זו דרך נפלאה להבין מה קורה בינינו. מותר, ולפעמים אפילו צריך, לבדוק את עצמנו מבחוץ ולראות איך אחרים רואים אותנו, או היו יכולים לראות אותנו.
אז אמנם את הסיפור לא חיבבתי במיוחד, אבל הביקורת כל כך מונפצת, לא מעוגנת ב'מסורת ישראל' היהודית (איזו אחת? האשכנזית, שספגה את השפה, הלבוש והתרבות הנוצריים לתוכה? או הספרדית, שהציבה סטנדרט של התערות ודו-קיום בארצות המוסלמיות? או שמא יהדות צ'ילה, אותו שבט אינדיאני שהתגייר באחת?) או בחלק אחר של המציאות מעבר לרצון למצוא מקום כלשהו להתנשא על אחרים -שהיא לא עניינית להחריד.
יום טוב.
|
|
|
|
|
יפהפה. (חדש)
יעל יום שישי, 03/03/2006, שעה 13:42
|
|
|
|
|
עדיין לא הבנתי מה קורה שם, ואף אחד לא רוצה להסביר לי. (חדש)
אור יום שישי, 03/03/2006, שעה 18:43
מרוב שפה, מרוב פיוט, מרוב מילים, לא הצלחתי להבין את העלילה. מצטער. וקראתי את זה פעמיים. מה קורה שם?
באמת קראתי.
פעמיים.
ולא הבנתי.
אפשר קצת עזרה?
|
|
|
|
|
אני איתך (חדש)
אכמו יום שני, 06/03/2006, שעה 17:48
בתשובה לאור
גם אני לא בטוחה שהבנתי (ולא חשוב אם בגלל פיוט או לא בגלל פיוט. עובדה). ולמרות שאף אחד לא *חייב* לספק הסברים, די חורה לי שהתגובות היחידות לבקשת הסבר הן ''כמה נורא שאנשים בימינו לא מבינים סיפורים. בושה''. אכן חציר העם. בתור עונש, אני מציעה לבטל את הזכות של אור ושלי לקרוא סיפורים בכלל.
|
|
|
|
|
ועכשיו שקראתי את הסיפור (חדש)
ניקי יום שני, 06/03/2006, שעה 17:57
בתשובה לאכמו
אני מצטרפת לערימת החציר.
|
|
|
|
|
שלום לשתיכן... (חדש)
Tryscer יום שני, 06/03/2006, שעה 21:28
בתשובה לניקי
הייתה עוד תגובה אחת למי שאמר שהוא לא הבין -- שלי. אני התנצלתי, מתוך מחשבה שאם הסיפור נחשב בעיני מישהו למניפסט נוצרי, זאת בעייה שלו, אבל אם הוא היה מבלבל מדי, זאת כבר אשמתי. לקחתי את הביקורות לגבי חוסר הבהירות לתשומת ליבי.
מעבר לכך לא הגבתי כי נדמה לי (ואני לא בטוח) שהדבר הנכון לעשות בדיון אחרי סיפור פרי עטך זה להגיד תודה, או שלקחת הערות לתשומת ליבך, ולעצור שם; לטעמי, המילה האחרונה של הסופר צריכה להיות הסיפור.
אם זה באמת מבלבל ומישהו מעוניין לשמוע למה התכוונתי, אני אשמח להסביר, אבל אני מעדיף שלא כאן.
|
|
|
|
|
רגע, מה, (חדש)
אכמו יום שני, 06/03/2006, שעה 23:34
בתשובה לTryscer
אני ממש לא חושבת שאתה צריך להתנצל, או להסביר. עצם הרעיון נראה לי מגוחך, שכותב צריך להתנצל, מה, אם הסיפור שלו נראה למישהו לא ברור מספיק, או לא מצחיק מספיק, או פחות מדי או יותר מדי מילים? התנצלויות לא רלוונטיות פה. רק הפריע לי הלגלוג על מישהו שאמר שלא הבין, זה הכול. אבל באמת מיצינו.
|
|
|
|
|
רגע, מה, (חדש)
Tryscer יום שני, 06/03/2006, שעה 23:43
בתשובה לאכמו
אני אתנצל על מה שאני רוצה להתנצל! זאת זכותי כגבר!
|
|
|
|
|
שששש :-) (חדש)
אכמו יום שלישי, 07/03/2006, שעה 1:09
בתשובה לTryscer
|
|
|
|
|
:-) (חדש)
Tryscer יום שלישי, 07/03/2006, שעה 1:10
בתשובה לאכמו
|
|
|
|
|
כמדומני שלמרות גודל אישיותה של בעלת התשובה הנ''ל, (חדש)
NY יום שני, 06/03/2006, שעה 18:04
בתשובה לאכמו
הרי שקיימת הסכמה מסוימת בציבור על אודות היותה ישות אחת בלבד, ולא כמה, תודה לאל. כנ''ל תגובתה הנדונה, בפתיל זה. לכן, כעונש, אני מציע לכתוב 100 פעם על הלוח ''בוג'י יש רק אחד'' (זה לא אני אמרתי, זה ציטוט של גורדון ואן-גלדר), ולאחר מכן בטוחני שתבינו את הסיפור, או לפחות שלא יהיה לכם אכפת.
(באשר להסבר: אני אישית לא אוהב להסביר סיפורים, שכן תמיד יתכן שההסבר שלי אינו נכון. דבר זה נכון אפילו אם אני הוא זה שכתב את הסיפור מלכתחילה.)
|
|
|
|
|
אני מתנצלת מראש על השימוש במונח לועזי נקלה, אבל LOL. (חדש)
לילי יום שישי, 10/03/2006, שעה 16:16
בתשובה לBoojie pluralis majestatis
|
|
|
|
|
אתה רואה (חדש)
אכמו יום שני, 06/03/2006, שעה 20:17
בתשובה לNY
נתת לגודל האישיות לסנוור אותך עד שלא הבחנת שהיתה עוד תגובה אחריה.
אני לא אומרת שחייבים להסביר. אבל, לא יודעת, לעיניים שלי זה צורם כשהדבר היחיד שמופיע זה נזיפות בשואל על עצם השאלה, או לגלוג לגבי כישוריו כקורא (מצד שני, כבר ננזפתי בעבר על ידי אותן אושיות קורנות על לבי הרך והתגייסותי העיוורת להגנה על כל מגיב פורום חולף).
|
|
|
|
|
נכון, אף אחד לא ''חייב'' להסביר (חדש)
רקס יום שני, 06/03/2006, שעה 23:46
בתשובה לNY
אבל האם אין חלק ממטרתו של הפורום לעודד דיונים בדיוק כאלו? פלוני רואה בסיפור משהו אחד, אלמוני דווקא סבור אחרת ושישו ושימחו? הרי כך בדיוק התנהלו לא מעט דיונים קודמים. אז ממה בדיוק אתה חושש? שההסבר שלך לא יהיה ''נכון''? יש בכלל דבר כזה ''הסבר נכון''? מישהו עומד פה למשפט? למה לא לחלוק את מה ש*אתה* מצאת בסיפור, ואולי לגרום לשואלים לומר ''וואלה, יפה, לא שמתי לב לזה'' או משהו בסגנון (או אולי גם: ''דווקא אני לא ראיתי זאת כך אלא...'')
אנשים שאלו כאן מתוך כוונה אמיתית. למה לא להאיר את עיניהם תוך שיתוף התובנות האישיות?
|
|
|
|
|
א. זה לא פורום. (חדש)
Boojie יום שלישי, 07/03/2006, שעה 0:20
בתשובה לרקס
(סתם, ראיתי לנכון לציין. זה לא משנה הרבה, אבל שיהיה ברור).
ב. כן, אם לאנשים מתחשק. לאנשים פה, מסתבר, לא התחשק. ותפקידו של ה''פורום'' הוא בטח לא לחייב אנשים לדון במה שלא בא להם לדון.
|
|
|
|
|
נו, שויין. (חדש)
רקס יום שלישי, 07/03/2006, שעה 0:29
בתשובה לBoojie
א. נכון, את צודקת. זה ממש לא משנה הרבה. אבל בכל מקרה תודה על ההתקטננות.
ב. הבנת הנקרא: ציינתי והדגשתי שלא ''חייבים'' לעשות שום דבר. דיברתי על כוונה חיובית מתוך עניין לפתח דיון ולא על ''תפקיד של פורום'' (או איך שלא תקראי לזה). חבל שאת זה לא הבנת, אפילו שהדברים לא נכתבו בשפה גבוהה ולשון פיוטית.
ג. אם לאנשים לא מתחשק, לא יקרה להם שום נזק אם לא יתחשק להם באופן מכובד קצת יותר.
|
|
|
|
|
אין לי שום בעיה עם דיונים. (חדש)
NY יום שלישי, 07/03/2006, שעה 8:51
בתשובה לרקס
אני *אישית*, כפי שכתבתי בפירוש בתגובתי, לא אוהב להסביר סיפורים. זה הכל. לא כפרתי בזכותו של אף אחד אחר לעשות כן, לא כאן ולא בכל מקום אחר.
|
|
|
|
|
טוב, אז אני אסביר... (חדש)
אושר יום שלישי, 07/03/2006, שעה 11:56
בתשובה לNY
אני אסביר רק את מה שלדעתי קרה שם. וזה הסבר גם למי שלא חשב שזה מדע בדיוני, ואני אסביר למה לדעתי הסיפור הוא אחושלוקי מדע בדיוני.
ככה: יש מלאך, שנשלח על ידי פטרוס. בסיפור הזה ההנוצרים צודקים, ובגלל זה כל הויכוח בעם ישראל על ההתנתקות הוא מיותר, כי בטח בהמשך יהיה גוג ומגוג ולמי איכפת אם יהודים יושבים בעזה. וזה מדע בידוני, בטח אם זה סיפור שכתב יהודי, כי בסיפור הזה הנוצרים צודקים :)
אז זה כיוון אחד.
הכיוון השני הוא שהמלאך הוא משורר, ובגלל זה הוא מדבר בשפה פיוטית ולא מבינים שום דבר. וזה מוצג מול אנשים כמו הבנאדם והמתנחל, שהשפה שלהם יותר דומה לשפה של סיפורי מדע בדיוני, והם מוצגים כפחות טובים. אז פה יש בעצם מה שקוראים רפלקסיה, יענו הסיפור יורד על מדע בדיוני, הוא מתייחס אליו והוא אומר שהוא פחות טוב. למי שלא הבין אז ככה: המדע הבדיוני הוא לא פיוטי כמו הסיפורים של הסופר, כלומר, הוא מרגיש יותר טוב מאיתנו.
עכשיו לכיוון השלישי, וזה הכיוון המפתיע. בסיפור הזה ההתנתקות לא באמת קורית. אפשר לראות את ההרמזים משלושה כיוונים: קודם כל, הכביסה עדיין תלויה ברוח, חוץ מזה רואים איך הבנאדם, שמייצג את החיילים, בכלל לא רוצה שיהיה כלום, והוא מאוד עגום, אבל הרמז הכי חשוב הוא שבסוף המלאך לא מצליח במה שהוא רוצה כי המלאך אומר שנפשו המשיכה הלאה.
וככה זה מדע בדיוני: כי גם הנוצרים צדקו וגם לא קרה מה שבמציאות כולנו יודעים שקרה, וגם זה מדבר על מד''ב.
|
|
|
|
|
ארג. (חדש)
Boojie יום שלישי, 07/03/2006, שעה 13:55
בתשובה לאושר
|
|
|
|
|
למעשה, מה שהפריע לי זה לא שאנשים לא מבינים (חדש)
Boojie יום שני, 06/03/2006, שעה 19:02
בתשובה לאכמו
סיפורים, אלא זה שהם מתלוננים על השפה. ולעניות דעתי, גם אמרתי את זה במפורש. אבל ניחא.
אני לא מסבירה את הסיפור לאף אחד כי ההסבר שלי (למעשה, יש לי יותר מאחד) הוא ההסבר שלי, ולא בהכרח ההסבר של כל אדם אחר, או של הכותב. זה סיפור שיש בו מורכבות, ויש בו מופשטות, ויש בו יותר מאשר רעיון אחד, ואני לא חושבת שזה המקום שלי להסביר אותו למישהו. ובכנות, לא ממש מתחשק לי עכשיו להתחיל לנתח אותו ולהביא את התחושה המופשטת שלו לכדי מוחלטות מקובעת במילים כדי להסביר אותו למישהו אחר. נהניתי ממנו כמו שהוא, הוא אמר לי דברים ברמות שמעבר לרמה השכלתנית גרידא, ולפעמים, כשסיפור עושה את זה מספיק טוב לטעמי, זה מספיק לי.
כל זה, כמובן, לא צריך להפריע לך לצאת לקמפיין למען החלכאים והנדכאים שהאנשים הרעים באתר האגודה לא מסבירים להם סיפורים.
|
|
|
|
|
I thought I just did? :-P (חדש)
אכמו יום שני, 06/03/2006, שעה 20:13
בתשובה לBoojie
וברצינות - ברור שלא חייבים להסביר, ואולי (פילוסופית) אפילו אי אפשר, אבל רבאק, לתת לבן אדם ששואל הרגשה שהוא מפגר? אני יודעת שיותר קל להיאנח, או לתקוף, או להצהיר ''דווקא הכול מוסבר בשלוש השורות האחרונות'', אבל נו.
|
|
|
|
|
הודעה אחת זה לא קמפיין. P-: (חדש)
Boojie יום שני, 06/03/2006, שעה 20:31
בתשובה לאכמו
ואני, מה אני אעשה, יש לי אלרגיה לתלונות על שפה פיוטית, והאלרגיה הזאת רק התעצמה בגלל זה שיום קודם הייתי במפגש של פורום תרגום. אפשר להגיד ''לא הבנתי את הסיפור'' גם בלי להתלונן על זה שהשפה שלו קשה מדי או משהו.
|
|
|
|
|
הודעה אחת זה לא קמפיין. P-: (חדש)
אור יום שלישי, 07/03/2006, שעה 1:44
בתשובה לBoojie
לא אמרתי שהשפה קשה מדי, אמרתי פיוטית. כי ההרגשה שלי היתה, שמרוב התעסקות בשפה, הסיפור הפך לא ברור.
אישית, אני אוהב סיפורים (התחלה, אמצע, סוף ומספיק מתח ועניין שמעבירים אותי בין ההתחלה האמצע והסוף). הדרך בה כתוב הסיפור פחות משנה לי, העיקר שהעלילה תהיה מעניינת.
למעשה, ככל שאני לא מבחין באיך כתוב הסיפור כך אני יותר נהנה ממנו.
ברגע שהכתיבה בולטת על חשבון העלילה או הדמויות, או הבהירות, אני מרגיש במספר, ולא בסיפור. וזה הורס לי את ההנאה.
תמיד ראיתי בשפה כלי כדי לספר סיפור, זה הכל (כמובן שככל שהמספר שולט בשפה, ההנאה גדולה יותר. אבל בעיני הוא חייב להשאר מספר).
|
|
|
|
|
זה כבר באמת עניין של העדפה. (חדש)
Boojie יום שלישי, 07/03/2006, שעה 14:06
בתשובה לאור
שפה היא כלי, אבל שפה יכולה גם להיות שחקן. אני אוהבת את הדברים הנפלאים שאפשר לעשות עם השפה, ומאד אוהבת טקסטים שמשתמשים בה בצורה שתהיה בה חוויה כשלעצמה. בעיניי, ההתנגשות בין השפה הפיוטית לבין הסיטואציה הארצית והגסה כל כך של העימות המתואר היא חוויה חזקה בפני עצמה, חזקה יותר מכפי שהיה מושג בשימוש בשפה יומיומית. היא לוקחת את נקודת ההשקפה למקום אחר מכפי שהיה מושג בשפה יומיומית, המקום המרוחק של מלאך נצחי, שכל העימותים וכל הדברים הקטנים שכל כך חשובים לבני האדם, מבחינתו נראים אותו דבר.
|
|
|
|
|
זה כבר באמת עניין של העדפה. (חדש)
אור יום שישי, 10/03/2006, שעה 21:12
בתשובה לBoojie
את ההתנגשות בין ''השפה הפיוטית לבין הסיטואציה הארצית והגסה כל כך של העימות'', מבינים די מהר. אבל מכאן והילך, צריכה להיות עלילה, שתסביר מדוע, אחרי שהבנו את זה, מגיעות עוד ועוד שורות, שפתאום נגמרות.
מה שחסר, זה דבק בין השורות, או במילים אחרות עלילה.
למרות שיש לי הרגשה שיש פה עלילה ופשוט לא הבנתי אותה מרוב האובר אקטינג של השפה.
|
|
|
|
|
אני די הבנתי את ההערה המקורית (חדש)
אמבר יום שלישי, 07/03/2006, שעה 11:59
בתשובה לBoojie
בתור ביקורת (מנומסת) על הסיפור, שדי שיקפה את ההרגשה שלי על הסיפור (בקיצור - המון מלים, מעט סיפור).
|
|
|
|
|
הי, תגובות! יופי! (חדש)
Tryscer יום ראשון, 05/03/2006, שעה 18:58
תודה רבה לכל האוהבים; התנצלויות כנות בפני המבולבלים; ומישהו שאיכפת לו --
חשבת פעם, ברצינות, על המשיח ישוע? אני יודע שקל להגיד שאמונה במשיח זה כפירה, ואסור ליהודי לחשוב על דברים כאלו, אבל תעצור ותחשוב: האם ישוע לא היה בעצמו יהודי -- אחד משלנו? האם הנוצרים לא כונו, פעם ופעמיים, ''בני ישראל''? דווקא בתור יהודים, דווקא בתור מי שיושבים בארץ הקודש, עלינו לאמץ את ישוע לחיקנו.
הנה כמה דברים שתוכל לחשוב עליהם. על פי הנביא דניאל, המשיח היה צריך לבוא לפני בית שני (ראה דניאל ט' פס' כ''ו.) זוכר? ''ואחרי השבעים שישים ושניים יכרת משיח''? מי זה היה? ישוע! ושים לב שלאחר מכן, באותו פסוק, מנובא ש''והעיר והקדש ישחית עם נגיד...'' טיטוס והרומים, שהפכו את ירושלים לגל חורבות. הנבואה *התגשמה*. הנה עוד: בספר מיכה מנבא הנביא כי המשיח יוולד בבית לחם (מיכה ה' פס' א'). נאמר בתנ''ך כי הוא יהיה בן לאלוהים (משלי ל' פס' ד'). נאמר כי הוא ימסר על ידי אחד מתלמידיו (תהילים מ''א, פס' י'). ונאמר כי המשיח יסבול למען כפרת הפושעים (ישעיהו נ''ג פס' י''ב.)
יש עוד הרבה מאוד. אם תרצה, מסור לי את הכתובת שלך ואני אשלח לך כמה פמפלטים ועותק חתום של הסיפור שלי.
ג'וני.
|
|
|
|
|
באתר יהודי? (חדש)
Boojie אנטי-מיסיונרית יום ראשון, 05/03/2006, שעה 19:05
בתשובה לTryscer
בושה! איפה מנהל האתר! איך נותנים למיסיונרים לסרסר פה במרכולתם? הרי ברור שכל מה שהבנאדם רוצה זה לשלוח לאנשים עותקים חתומים של הסיפור שלו!
|
|
|
|
|
מצויינת. :-) (חדש)
ניקי יום שני, 06/03/2006, שעה 1:52
בתשובה לTryscer
|
|
|
|
|
רעיון, אבל לא. (חדש)
Nihohit יום שני, 06/03/2006, שעה 17:51
בתשובה לTryscer
בזמן שכל ההערות שלך מדוייקות, אתה שוכח מוטיב אחד חשוב (כלומר, מעבר לכל הרמיזות האחרות שמצביעות על דברים אחרים - אין לי כוח לכאלו פרטים): המשיח, מתוקף הגדרתו, צריך להמשח בשמן המשחה, על ידי כוהן גדול ושאר טקסי ד'רבי טרחא.
יש''ו (אוי, אני מת על ראשי התיבות האלו) לא נמשח ergo הוא לא המשיח.
על פי השיטה היהודית, כמובן. אין פה ביקורת על דתות אחרות, חלילה, או הצהרה שהן מבוססות על כרעי תרנגולת פיסחת מחד וקרעי-הבלים שנועדו לכסות את החורים השיטתיים מאידך.
|
|
|
|
|
המממ.... דווקא לא התרשמתי כ''כ. (חדש)
Hardcore יום שני, 06/03/2006, שעה 12:52
ראשית- מחמאות היכן שמגיע-
השפה מרשימה והפיוטיות נפלאה. אהבתי מאד את אופן הגשת הרעיון ואני מצפה בשקיקה לקרוא עוד סיפורים שלך. ( צר לי, לא קלטתי אם את/ה בן או בת, ולכן אפנה בלשון נקבה, כי ככה בא לי.)
בנוסף- כל מה שומר הוא לפי דעתי וטעמי האישיים בלבד ואין הם מחייבים בבית משפט או סמטאות אפלות...
נושא הסיפור רלוונטי ומרענן לקרוא, כל פעם מחדש, סיפור רלוונטי לימינו.
הסיפור עצמו היה חלש, ורק רפרף על פני השטח של האגם שאת עומקו ניסית- אני משער- להציג בפנינו. לדעתי האישית ייטיב לסיפור אם תאריכי אותו בכמה עמודים ותצללי יותר לשלות לעינינו את חלוקי האבן הלא מופרעים של הרעיון אותו מסתירים פני האגם הסוערים.
המטאפורות מצוינות- אם ברורות מדי- ומסך ערפל דק היה מסקרו ומאתגר אותי יותר.
יש כאן הקבלה וטיפול שטחי מדי ביחסי שתי הדתות, ואין הפרדה רעיונית מספיקה בין הגלוי- הסיפור הפיזי- והנסתר- הסיפור הרעיוני.
טיוטא N-ית? אני מקווה לראות את ה-N-ית+1.
כל הכבוד על הנסיון המוצלח, ובהצלחה בעתידיים המשופרים!!
.E.T
|
|
|
|
|
קוראים לה ''יהונתן'' (חדש)
יעל יום שני, 06/03/2006, שעה 13:15
בתשובה לHardcore
|
|
|
|
|
אנשים בימינו נותנים לילדים שלהם (חדש)
Boojie והזהות המגדרית יום שני, 06/03/2006, שעה 13:20
בתשובה ליעל
כאלה שמות לא מובחני-מגדר, זה פשוט מטריד. בסוף עוד יפרסמו סיפורים שלו/ה במגזינים תחת המגדר הלא נכון.
|
|
|
|
|
אז שישלח סיפורים ל- (חדש)
טווידלדי יום שלישי, 07/03/2006, שעה 14:54
בתשובה לBoojie והזהות המגדרית
''המגדר העשירי''.
|
|
|
|
|
הו! (חדש)
Boojie רוצה גם יום שלישי, 07/03/2006, שעה 15:29
בתשובה לטווידלדי
|
|
|
|
|
כן, גבירותי ורבותי, יש לנו זוכה (חדש)
NY יום שלישי, 07/03/2006, שעה 16:45
בתשובה לטווידלדי
בפרס ההודעה הטוב ביותר באתר מאז הווסדה!
כה לחי!
|
|
|
|
|
ולכן להערות שלי אין ערך וצורה, (חדש)
Tryscer יום שני, 06/03/2006, שעה 23:42
בתשובה לHardcore
האמת, תמיד רציתי להיות אישה.
תודה על ההערות והמחמאות :)
|
|
|
|
|
רגע, כל התקופה הזאת שאני מתכתבת איתך (חדש)
Boojie מזועזעת יום שלישי, 07/03/2006, שעה 0:19
בתשובה לTryscer
ועכשיו מתברר לי שבעצם התכתבתי עם *גבר*?
איכס! אוי, אני מרגישה כל כך נבגדת! לא יכולת להגיד לי? מה, אפילו דיברתי איתך על *דיאטות*!
(הולכת להתקרצף תחת מקלחת לוהטת, בתקווה להסיר משהו מהתחושה המלוכלכת.)
|
|
|
|
|
תתביישי לך. מה זו צרות המחשבה הזו? (חדש)
יעל יום שלישי, 07/03/2006, שעה 1:29
בתשובה לBoojie מזועזעת
בשום מקום הוא לא כתב שהוא גבר. בסך הכל הוא הצהיר שהוא לא אשה.
מה, הכל שחור או לבן? אין באמצע שום דבר? אדם חייב להיות או גבר או אשה או לא להתקיים?
הלאה צרות המחשבה! הלאה החלוקה לתבניות. הלאה התויות! כן לחופש להיות מה שאתה רוצה! כן לזכות המיעוט להשתייך למגדר לא מקובל!
אחרי למהפכה!
|
|
|
|
|
אהמ אהמ. (חדש)
Boojie יום שלישי, 07/03/2006, שעה 14:39
בתשובה ליעל
כמובן, כחובבת וארלי אדוקה, אני לגמרי בעד פריצת הגבולות בין המגדרים. רצוי באמצעות מכוש.
|
|
|
|
|
זה היה במקום אחר (חדש)
יעל יום שלישי, 07/03/2006, שעה 15:29
בתשובה לBoojie
אולי הוא שינה את המגדר שלו מאז?
|
|
|
|
|
אפילו אצל וארלי זה לא הולך כל כך מהר. (חדש)
Boojie תוהה יום שלישי, 07/03/2006, שעה 15:56
בתשובה ליעל
|
|
|
|
|
וארלי זה פסה. אנחנו הרבה יותר מתקדמים. (חדש)
יעל יום שלישי, 07/03/2006, שעה 16:02
בתשובה לBoojie תוהה
ואת מתבקשת להפסיק להפריע לי בקידום המהפכה. אני חושבת שעליתי פה על משהו, והעובדות הקטנוניות שלך סתם תוקעות מקלות בגלגלי המהפכה. או במדחפי הרחף שלה או משהו.
|
|
|
|
|
לא, לא, לא, אני מכירה אותך. (חדש)
Boojie יום שלישי, 07/03/2006, שעה 16:07
בתשובה ליעל
ניתן לך להתחיל עם מהפכה מגדרית, בסוף איכשהו תצליחי להכניס בדלת האחורית חרם על עגבניות.
לא יקום ולא יהיה.
|
|
|
|
|
והפיתרון, כמובן: (חדש)
לילי יום שישי, 10/03/2006, שעה 16:28
בתשובה לBoojie
יוכרזו עגבניות כצורת מגדר שלישית ונייטרלית, לאלתר! מעתה, ב.ח.ר. כל ג.ל.ש. באם זכר הוא, נקבה היא, או עגבניות זה. הפעלים יוטו בחזרה לאותיות השרש, וקדימה למהפכה.
|
|
|
|
|
מה? נתבלעה דעתך? (חדש)
יעל מזועזעת יום שישי, 10/03/2006, שעה 23:35
בתשובה ללילי
העגבניה, אותו ירק (פרי מחופש לירק) תועבה, אותו אדום כמו דם, אותו מרקם דמוי ריר, אותו רע ונורא - אותה את רוצה למקם בשוויון עם המגדרים של המין האנושי?
לא יקום ולא יהיה! הרי את מגורשת מהמהפיכה!
|
|
|
|
|
את יודעת מה קורה למייסדי מהפכות (חדש)
לילי שבת, 11/03/2006, שעה 0:12
בתשובה ליעל מזועזעת
שמנסים להשתלט על דור המהפכנים הצעיר והאנרגטי שקם בעקבותיהם?...
|
|
|
|
|
קיוויתי שלא נגיע לזה (חדש)
יעל שבת, 11/03/2006, שעה 2:24
בתשובה ללילי
כל מי שמתנגד למייסדים הוא בוגד מטבעו. מאוד קיוויתי שלא נצטרך להגיע לזה. המהפכה, מטרות שלום לה, לא התכוונו להעמיד אנשים אל הקיר, אבל אם לא תהיה ברירה... טובת המהפכה מעל הכל כמובן.
|
|
|
|
|
אני לא מתנגדת למייסדים. (חדש)
לילי שבת, 11/03/2006, שעה 11:19
בתשובה ליעל
פשוט כואב לי לראות איך הם התנתקו מהעם ורצונותיו, איבדו את הדרך למטרה בחלוף הזמן, והפכו מושחתים, זה הכל. אבל יש פתרונות יצירתיים גם למצבים עצובים כאלה. ראי מקרה רובספייר.
|
|
|
|
|
אתם תמשיכו לכם עם הקטטות הקטנות והחמודות שלכם. (חדש)
Boojie שבת, 11/03/2006, שעה 12:54
בתשובה ללילי
אני מחכה מאחורי הקלעים שתגמרו את העבודה. ואז.
|
|
|
|
|
חחח (חדש)
kenny שבת, 11/03/2006, שעה 15:40
בתשובה לBoojie
מאחורי הקלעים... אל מה את חושבת שעימידו את הבוגדים? קירות זה פאסה היום. מעמידים אותם עם הגב אל הקלעים, ובהזדמנות זאת מחסלים גם את מי שמחכה מאחורי הקלעים (וגם עוברי אורח ''תמימים'' שוודאי לא היו תמימים, כי אחרת הם לא היו מאחורי הקלעים). המהפכות השתכללו בזמן האחרון.
|
|
|
|
|
חחח (חדש)
החתול המחייך שבת, 11/03/2006, שעה 17:29
בתשובה לkenny
זה קַלָּעים. אלא אם כן הם קולעים לאחור היא בטוחה.
|
|
|
|
|
אני לא מאמינה בבזבוז קירות. (חדש)
Boojie שבת, 11/03/2006, שעה 20:17
בתשובה לkenny
כיתת יורים במעגל נראית לי הסידור הכי טוב.
|
|
|
|
|
How now! a rat? Dead, for a ducat, dead! (חדש)
לילי שבת, 11/03/2006, שעה 16:02
בתשובה לBoojie
|
|
|
|
|
קופץ לערימת החציר (חדש)
ceblare יום שלישי, 07/03/2006, שעה 12:58
גם אני לא הבנתי כלום
נאוט, ניל, נאדה, אאוט, זיל'צ, זיפ.
אולי בגלל שאני חילוני גמור, מבית של חילונים גמורים.
לפעמים כשאני שואל אנשים מסורתיים למה הם מאמינים בתורה הם שולפים את התירוץ של 'אבא שלי אמר לי' (ואבא שלו אמר לו וכן הלאה עד למעמד הר סיני).
אבא שלי אמר לי שאין אלוהים
|
|
|
|
|
אבא שלי אמר לי (חדש)
Boojie יום שלישי, 07/03/2006, שעה 13:54
בתשובה לceblare
להיות ילדה טובה, לגמור הכל מהצלחת ולא לעשות רעש בין שתיים לארבע.
הקטע עם הלגמור הכל מהצלחת דווקא הצליח לו יפה.
|
|
|
|
|
(חדש)
רון יום ראשון, 23/03/2008, שעה 17:43
גם בסיפור הזה אני לא מבין כלום
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
