 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14
תגובות: 0
סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14
תגובות: 0
קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14
תגובות: 3
לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14
תגובות: 0
במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13
תגובות: 0
לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13
תגובות: 0
החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13
תגובות: 0
משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13
תגובות: 1
לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13
תגובות: 3
דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13
תגובות: 1
כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13
תגובות: 1
לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13
תגובות: 2
דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13
תגובות: 7
בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13
תגובות: 5
להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13
תגובות: 0
|
 |
אליסון פרוע
ספרים / רני גרף
יום ראשון, 18/04/2004, שעה 10:25
'חזיונות מסוכנים', האנתולוגיה החתרנית והמהפכנית שערך הארלן אליסון, היא אחד מספרי המד''ב החשובים ביותר שראו אור בשפה העברית
|
|
אי אפשר לכתוב ביקורת על 'חזיונות מסוכנים'. אפשר, אולי, לסקור אותו. כי 'חזיונות מסוכנים' הוא לא פחות מאשר – לטוב ולרע - פרויקט אישי, חזון אם תרצו, של אדם אחד: הארלן אליסון. כן, השובב הפרוע (והנמוך, זה מוזכר בספר יותר מפעם אחת), האחראי לכמה מסיפורי המדע הבדיוני המשובבים והמקוריים ביותר שנכתבו אי פעם, החליט ביום בהיר אחד אי אז בלב שנות השישים הפרועות (וגם זה ניכר בספר) שהגיע הזמן לשנות את פני המדע הבדיוני. ומה אתם יודעים: זה הצליח.
בניגוד לאנתולוגיות אחרות שראו אור באותן ימים (וגם בימינו אלה), שפרסמו מבחר סיפורים שכבר ראו אור מעל דפיהם של מגזינים אלה ואחרים, אליסון פנה לחבורה נכבדה ופרועה של סופרי מד''ב ופנטסיה (רובם צעירים, חלקם ותיקים) וביקש שיכתבו לו חזיון מסוכן, סיפור, במיוחד לספר. הוא השקיע כסף רב מכיסו (שלא היה עמוס מצלצלין באותם ימים) בנוסף לזה של בית ההוצאה, והתוצאה, לאחר כמה שנות עבודה ואיסוף חומרים, היתה אחד מהספרים הנועזים ביותר שיצאו בז'אנר – ספר שדחף את גבולות המעטפת בכל מובן אפשרי. כיום חשיבותו של הספר כבר ברורה לכל: הוא נלמד במסגרות אקדמיות, הכללים שהציב (ושבר) נראים לנו מובנים מאליהם; אך אז – בשנת 1967 – כל אלה נתפסו כמרדנות לשמה. לפתע פתאום הפרוזה היתה חשובה לא פחות (אם לא יותר) מהרעיונות המדעיים שבסיפורים (למעשה בחלק נכבד מהסיפורים אין רעיונות מדעיים כלל, רחמנא לצלן!), ההקדמות הפרועות של הארלן לסיפורים והיכרותו עם הכותבים הפכו את הספר למייצג נאמנה של תרבות המפגשים התכופים בין כותבי המד''ב, ואילו ההקדמות שהארלן ואחרים כתבו לספר חייבות להקרא על ידי כל חובב מד''ב המכבד את עצמו. במיוחד אמורים הדברים בהקדמה הקרויה 'שלושים ושניים מגידי עתידות', המביאה את הגדרותיו של הארלן עצמו לספרות ספקולטיבית ואף סוקרת את תולדותיה של הספרות הזו עוד מימי קדם: ''לדעתי'', אומר הארלן, ''הפנטזיה שהיוותה את ההשפעה המקורית על כל ספרות ספקולטיבית גדולה היא התנ''ך (כולנו נעצור למיקרו-שניה של תפילה שאלוהים לא יכה בברק את הטחול שלי)''.
ואם כל זה לא מספיק, הרי שהארלן דואג לטשטש את ההגדרות שבין ספרות מד''ב ופנטסיה לספרות ''רגילה'', ומדבר על היטמעות בזרם הכללי, שאת פירותיה הטעימים אנו רואים כבר היום. הלאה התיוג! וזו, אולי, יכולה להיות תשובה לכל מי שתוהה מה עושה בספר סיפור כ'האדם שהגיע לירח – פעמיים' מאת הווארד רודמן - סיפור מקסים ושובה לב שיכול היה להופיע בכל פרסום מיינסטרים מבלי שמישהו יחשוב שהוא מדע בדיוני, ואשר למרות זאת משתלב היטב ב'חזיונות מסוכנים' מבחינת ההעזה, המבט המקורי והעצוב שהוא מציע אל הנפש האנושית, ואופן הכתיבה שלו.
הספר עצמו לא היה פתוח לכל סופר, וטוב שכך. ''ישנם סופרים רבים המוכרים לקוראי הספרות הספקולטיבית'', אומר הארלן, ''שעבודתם אינם כלולה כאן. זו לא אמורה להיות אנתולוגיה פתוחה לכל. על פי אופי כתיבתם, סופרים רבים הוצאו מהספר מפני שאמרו את מה שהיה להם לומר לפני שנים. אחרים גילו שלא היה להם שום דבר דבר שנוי במחלוקת או נועז להוסיף''.
יש שיאמרו כי זו אנתולוגיה אליטיסטית (כמובן שאין דבר כזה: יש סיפורים טובים ויש סיפורים פחות טובים או רעים. כל השאר הוא שטויות) אבל אם היה אי פעם צידוק לאליטיזם (זה שאינו קיים), הרי הוא 'חזיונות מסוכנים'. חובבי מד''ב שלא יקראו את הספר הזה, שלא יניחו אותו על המדף הפרטי שלהם, אינם יכולים להרשות לעצמם להקרא חובבי מד''ב. חד וחלק. חובבי ספרות שלא יקראו את הספר הזה, שלא יניחו אותו על המדף הפרטי שלהם, אינם חובבי ספרות. ממש כך.
אין זאת כי כל הסיפורים בספר הם יצירות מופת. רחוק מכך. יש שם יצירות מופת, יש שם סיפורים מצוינים וטובים, ואפילו כמה שכותב שורות אלו לא התרשם מהם עמוקות. אך 'חזיונות מסוכנים' הוא מקרה קלאסי המוכיח כי לפעמים השלם גדול מסך חלקיו. 'חזיונות מסוכנים' הוא הרבה מעבר לאנתולוגיה, ובכך כוחו. 'חזיונות מסוכנים' הוא תמונה של אחת התקופות המרתקות ביותר בהיסטוריה של המדע הבדיוני. התקופה בה החלה דעיכתם של הסופרים הוותיקים, התקופה בה הוכיח הז'אנר את מה שברור לכולנו כיום: מד''ב הוא ז'אנר ספרותי ככל ז'אנר אחר ומה שחשוב בו הם לא הרעיונות המדעיים דווקא, אלא הכתיבה. הפרוזה. חקר הנפש האנושית. מדע בדיוני (או ספרות ספקולטיבית, כפי שהארלן מעדיף לכנותו) מאפשר לנועזים שבכותבים להתפרץ עם רעיונות חדשים שלא היו מתקבלים באף ז'אנר ספרותי אחר (לפחות לא בתקופה ההיא), והחיבור הכל כך נכון שלו עם התקופה (שנות השישים, על המוסיקה, הסמים, והליברליזם המתפרץ שלהן) אפשרו לטובים שבכותבי התקופה (לאו דווקא הידועים שבהם), לאלו שבאמת היה להם משהו חדשני לומר (הן בדרך הכתיבה והן מבחינה חברתית) לומר אותו מעל במה חדשה (באותו הזמן), שהפכה לקלאסיקה על-זמנית. כי גם הסיפורים הפחות טובים שבספר, גם אלה שהתיישנו, כולם כאחד מכילים נקודת מבט נועזת אל הטבע האנושי. חלק מהם פסימיים להחריד, חלקם מעוררים חיוך, וחלקם עושים את שניהם בו זמנית. המון סופרלטיבים, אבל 'חזיונות מסוכנים'' נוצר עבור הסופרלטיבים הללו.
וכל זה מביא אותנו אל הטוב והמעורר שבסיפורי הספר. סיפור שלא התיישן כלל, סיפור שהחזון שלו ''מסוכן'' וחדשני גם היום, ונראה שלא יתיישן לעולם. סיפור שנקודת המוצא שלו שנויה במחלוקת ומעוררת רתיעה, ויחד עם זאת סיפור מלא רוך, הומניות וגם, כפי שמציין הארלן בהקדמה, אהבה. הרבה אהבה. כי אהבה היא מה שמניע רבות מיצירותיו של אותו סופר, אם לא את כולן, והסיפור הזה הולך רחוק ככל שאפשר עם ההנחה הזו. הוא בועט במרדנות בכל מוסכמה אפשרית, בטאבו החברתי העמוק מכולם, ויוצא מכך בשלום. הוא מלגלג בזחיחות על כל אותם אנשים צרי מוחין הרוצים להגביל את חופש המחשבה, ועושה זאת באמצעות הקצנה שחותרת תחת כל מה שנראה ראוי ומהוגן. כי תיאודור סטרג'ן (זוכרים את 'אל בזעיר אנפין' מ'מבחר הסיפורת הבדיונית'?) מוכיח בסיפורו בעל השם המשובב 'אילו כל בני האדם היו אחים, היית נותן לאחד מהם להינשא לאחותך?' כי הוא סופר מדע בדיוני אמיתי: כזה שלוקח מוסכמות חברתיות, מקצין אותן למקום שלא חשבנו שניתן להקצין אליו, ויוצא מזה בשלום עם אחד מסיפורי המדע הבדיוני המרטיטים ביותר שנכתבו אי פעם. סיפור מלא הומור, אהבת אדם ותיאור עולם מופלא של ממש. לו היה 'חזיונות מסוכנים' נוצר עבור סיפור אחד ויחיד, זה הסיפור.
אך יש עוד לא מעט חזיונות מעוררים בספר:
'סקס ו/או מר מוריסון' של קרול אמשווילר הוא אחד השובבים שבהם. 'ממשרד הדפוס הממשלתי' של כריס נוויל מביא במילים ספורות מבט חתרני אל חברה המדכאת כל שמץ של יצירתיות ומחשבה עצמאית, ונראה היום רלוונטי מתמיד. 'שיטת מאלי' של מרים אלן דה'פורד מוכיח כי גם לוותיקים והמבוגרים שבסופרי המדע הבדיוני יש נקודת מבט צעירה וביקורתית עד אימה על החברה המודרנית ('התפוז המכני' של קובריק, שיצא כשש שנים מאוחר יותר, הוא סרט מתון בהרבה מהסיפור הזה). 'צעצוע לז'ולייט' של רוברט בלוך ('פסיכו') מביא את מיתוס ג'ק המרטש למקומות חדשים, ואז בא הארלן עצמו והופך את הכל על ראשו ב'האורב שבעיר שבקצה העולם', שבו ג'ק המרטש אינו הדמות החולנית ביותר בסיפור. 'אמונת אבותינו' של פיליפ ק. דיק הוא אולי הסיפור בו השפעת תרבות הסמים של שנות השישים היא הבולטת ביותר (הוא מתחיל באופן קוהרנטי ביותר ואז הופך ל... למה בעצם? כך או כך, זה סיפור מרתק), ואילו צמד סיפוריו של דיוויד ר' באנץ' הם פנינים של ממש. האחד ('תקרית במודראן') הוא מבט פסימי על האנושות, והאחר ('הבריחה') קשור בעבותות אל רוח התקופה שבה נכתב (נסו לשמוע את 'A Whiter Shade of Pale' בזמן הקריאה, ובאותה הזדמנות נסו להבין על מה מדבר השיר. ואולי אין שום קשר). 'זבובים' של רוברט סילברברג הוא סיפור משובח שדן – איך לא – במרכיבי האנושיות. 'האדם שהגיע לירח – פעמיים' הוא אחד מהסיפורים האנושיים והמקסימים ביותר שבספר, ולמרות שקשה לומר שהוא סיפור מד''ב (אבל קשה לומר שאינו כזה), הוא עונה על החזון של אליסון: מבט חדשני אל זוית אנושית כלשהי. סיפור מלנכולי שמסרב להרפות גם לאחר סיום קריאתו. 'מה קרה לאוגוסט קלרוט' של לארי אייזנברג הוא סיפור רווי הומור שהיה יכול להיות בקלות סרט מצויר משובח. 'הולך לגלגל ת'עצמות' של פריץ לייבר כבר הופיע בעבר בעברית (באחד מכרכי 'הטוב שבטוב'), אלא שכאן הוא מוגש בתרגום חדש ומשובח, ולייבר הוא לייבר. ועל 'אכן, ועמורה' של דילייני ('צ'יפ', כפי שהארלן מכנה אותו בחיבה) לא נותר אלא לומר מילה אחת: דילייני.
יש גם כמה סיפורים מאכזבים, או כאלה שהתיישנו עם הזמן. הבולט שבהם הוא 'איש המסור' של לארי ניבן, סופר מוערך יתר על המידה שאיכות עבודתו ידעה עליות ומורדות בשנים שבאו לאחר מכן, ובשנים האחרונות בעיקר מורדות. 'בית הבובות' של ג'יימס קרוס הוא סיפור סוחף שסופו ידוע מראש, והוא אכן לא מתחמק מהשבלונה. 'יהללך האפר' של דיימון נייט התיישן, כך נראה, קרוב מאד לזמן פרסומו, והוא לא משאיר כל חותם בקורא.
אך גם אלה, הפחות מוצלחים שבשלושים ושניים הסיפורים, מעניקים מבט מקורי כלשהו, זוית חדשה להביט בה, וכאחיהם הטובים יותר מעניקים שיקוף נאה של התקופה.
להוצאת אופוס מגיעות כל התשבוחות על המהדורה העברית המכובדת שהעניקה לספר. החל בבחירה להוציא את הספר במהדורתו המלאה ביותר, המשך בתרגום המשובח ובעריכה הקפדנית וכלה בעיצוב היפה, המכיל גם מחווה למהדורתו הראשונה של הספר באנגלית. העובדה שאנשי אופוס החליטו להוציא את הספר בכריכה קשה מלמדת על החשיבות הרבה של הספר (למען הגילוי הנאות יש לציין כי כמה מהעושים במלאכה נמנים על ידידיו של כותב שורות אלה, והוא גאה בכך).
'חזיונות מסוכנים', על כל מרכיביו, הוא אולי ספר המדע הבדיוני החשוב ביותר שיצא אי פעם בעברית. זהו ספר חובה לכל חובב ספרות, ובוודאי לכל חובב מד''ב. אם היה אי פעם זמן שבו היה צורך להריע להוצאת ספרים על הוצאתו של ספר מסוים (ואתם יודעים מהי הדרך הטובה ביותר להריע להוצאת ספרים) - זה הזמן לעשות כן. כי את תוצאותיו של המסע ש'חזיונות מסוכנים' פתח בו אנו רואים היום בספרי ז'אנר ולא ז'אנר רבים. כדאי לראות היכן התחיל הכל, ואם בתוך כך קוראים כמה סיפורים מרתקים וסוחפים, הרי ששכרנו בידנו.
חזיונות מסוכנים (Dangerous Visions)
עורך: הארלן אליסון (Harlan Ellison)
כולל סיפורים מאת הארלן אליסון, לסטר דל ריי, רוברט סילברברג, פרדריק פול, פיליפ חוזה פארמר, מרים אלן דה'פורד, רוברט בלוך, בריאן אולדיס, פיליפ ק. דיק, לארי ניבן, פריץ לייבר, פול אנדרסון, קרול אמשווילר, תיאודור סטרג'ן, ר.א. לאפרטי, ג'ון בראנר, נורמן ספינרד, רוג'ר זלזני, סמואל ל. דילייני, דיימון נייט, ג'ון סלאדק, ג'יי ג'י באלארד ועוד
תרגום: אורי שגיא
הוצאת אופוס, 2004
568 עמודים
שלושים ושניים מגידי עתידות - הקדמתו של הארלן אליסון
חזיונות מסוכנים - במיתוס
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
ספרות מופת (חדש)
Alastor יום ראשון, 18/04/2004, שעה 19:20
ספר נועז שדחף את גבולות המעטפת (???), ספר המדע הבדיוני החשוב ביותר שיצא אי פעם בעברית , ספר חתרני, ספר שנלמד בכל המסגרות האקדמיות (!!!) סיפור משובח ,נקודת מבט צעירה וביקורתית, חדשני ולא התיישן אף פעם, סיפור אמיתי ושובה לב, משובב (וגם השם משובב,) מקורי ורגיש, מרטיט ומרדני, חזיונות מעוררים, אנתולוגיה מהפכנית וחתרנית (וגם מבט חתרני.)
בחיים שלי לא קראתי ביקורת עם כל כך הרבה שמות תואר וכל כך מעט תוכן על הספר. על כותב הביקורת ,לעומת זאת, יש הרבה חומר.. אמנם אין לי מושג אם הוא טרח בכלל לקרוא את ''חזיונות מסוכנים'' אבל אני יודע שהוא יכל להרשות לעצמו להיקרא חובב מדע בדיוני אמיתי (וגם חובב מדע בדיוני המכבד את עצמו), וגם חובב ספרות אמיתי (ממש כך,) ואין דבר כזה אליטיזם, אבל אם היה אי פעם איש שהוא אליטיסט הרי זה הוא עצמו, ואם היו אי פעם אנשים צרי מוחין (כאלה דווקא יש) אז הוא מלגלג עליהם בזחיחות. אני יכל גם לזרוק כמה ניחושים מושכלים על דעותיו (החתרניות) בענייני רנטיסי, בוש, ורלטיביזם פוסט קולוניאלי. מכבד את עצמו כבר אמרתי ?
(למען הגילוי הנאות יש לציין שאני לא מכיר את רני גרף, אין לי חברים, לא קראתי את הספר ואני יודע שאני צריך להתבייש בזה.)
אה כן, זאת ההודעה הראשונה שלי באתר הזה, אבל תרגישו חופשי לשפוך השמצות. מתכוון להישאר בסביבה.
|
|
|
|
|
תגובה משעשעת ביותר :) (חדש)
נחום יום ראשון, 18/04/2004, שעה 19:48
בתשובה לAlastor
אני מבין שהביקורת היא על הביקורת ולא על הספר.
עכשיו יעלה כבודו ובמחילה בכבודו שיקרא את הספר, ואחר כך יגיב כמו שצריך.
אתה לא חייב כמובן, ואנחנו לא חייבים להתייחס אליך ברצינות.
למען הגילוי הנאות, אני מוכן ללעוס את המגפיים של ברוך אם אתה לא מכיר את רני.
כתבתי בפורום אורט את ההתרשמות שלי מהספר. לא נראה לי שיש לי מה להוסיף.
אני די בדעה של שועל, לדעתי יש בספר הזה יותר מהנגלה לעין.
|
|
|
|
|
מה אוכל אותך? (חדש)
kenny יום ראשון, 18/04/2004, שעה 20:44
בתשובה לAlastor
רני נתן את כל הפרטים שנחוצים על הספר: זהו אוסף סיפורים שמתמקדים בסגנון ולא רק ברעיונות; לכל סיפור יש הקדמה מאת העורך, שיזם את האנתולוגיה, ואחרית דבר מאת המחבר - שלהן ערך מוסף; הספר מרכזי בתולדות הז'אנר.
הוא הוסיף וכתב את דעתו על ספר בכלל ועל חלק מהסיפורים בו. הוא הצהיר *מראש* שזו סקירה ולא ביקורת. הוא הביא לינק להקדמה של אליסון המגדירה את מטרתו ואופיו של האוסף.
מה עוד אתה רוצה? קרא את הספר אם נראה לך שיש סיבה לכך, או אל תקרא אותו.
האם היו אלה שיעמום או גרפומניה טהורה שהביאו אותך לכתוב את הגיבוב שלעיל?
|
|
|
|
|
LOL (חדש)
רני יום ראשון, 18/04/2004, שעה 20:49
בתשובה לAlastor
|
|
|
|
|
LOL (חדש)
Kipod יום שלישי, 20/04/2004, שעה 23:57
בתשובה לרני
ולמה, בעצם, ברגע שמישהו אומר שכתיבתו של מישהו נגועה בסופרלטיבים הוא זוכה למטח של מים רותחים?
רק בגלל שהוא לא מכיר את הכותב? רק בגלל שמי שענה לו לא מכיר אותו? לא הגיע הזמן להפסיק לתקוף את כל מי שמגיע עם חוות דעת שליליות על דברים שהתפרסמו כאן?
ולשם הרקורד, גם אני מאמין שרני משתמש בעודף סופרלטיבים, וכמו שועלים בכרם, גם אני מאמין שרני לא יודע מהחיים שלו. ממה שקראתי עד כה מהספר (עבה, החלאה) הוא מיושן ולא מאוד מעניין. הוא אולי מתמקד יותר בסגנון מאשר ברעיונות, וגם אם לא, הרעיונות כבר מיושנים, והעלילות עד כה לא ממש מעניינות.
אז אולי בתור תיעוד הסטורי יש לספר ערך, אבל לחלקים המעניינים שבו טרם הגעתי.
(וההודעה מגיעה דווקא בתשובה לרני, כדי שאף אחד אחר לא יטען שאני תוקף אותו אישית. הטענות הן גלובליות.)
וגילוי נאות - כן, אני רואה ברני חבר. ולמרות זאת הוא לא מבין מהחיים שלו. אני אוהב אותו למרות זאת.
|
|
|
|
|
ואם כבר בעניני גילוי נאות וכאלה: גם אני אוהב את קיפ, אפילו שהוא (חדש)
רני יום רביעי, 21/04/2004, שעה 0:01
בתשובה לKipod
* באמת * לא מבין מהחיים שלו, וגם טעם אין לו מי יודע מה :-)
|
|
|
|
|
אני דווקא אומר שיש לקיפוד טעם, (חדש)
שלמקו יום רביעי, 21/04/2004, שעה 0:11
בתשובה לרני
רק שצריך לנסות להתחמק מהקוצים.
|
|
|
|
|
ומבשלים אותו כמו דרבן? (חדש)
גרומיט עם המתכון של מאסטר לי יום רביעי, 21/04/2004, שעה 13:54
בתשובה לשלמקו
|
|
|
|
|
זה לא (כל) מה שאמר המישהו. (חדש)
NY יום רביעי, 21/04/2004, שעה 0:23
בתשובה לKipod
הוא תקף את רני אישית. אם הוא לא היה מסכים עם הכתוב בביקורת, מן הסתם איש לא היה מתרעם על כך.
זה ההבדל.
|
|
|
|
|
אותי, אגב, התגובה שלו רק הצחיקה. היא היתה סהרורית ושנונה, משעשעת (חדש)
רני יום רביעי, 21/04/2004, שעה 0:31
בתשובה לNY
עד אימה, והעלתה חיוך גדול על שפתי. בסופו של דבר היה ברור שאי אפשר להתייחס לדבר שכתוב שם באיזושהי מידה של רצינות, שאי אפשר היה שלא לקחת אותה בקלילות הראויה.
וחוץ מזה היה נחמד לראות את כל העולם ואשתו יוצא להגנתי בלהט שכזה. זה בהחלט נותן דחיפה קטנה לאגו (הגדול גם כך, יש אומרים).
תודה לכולם.
|
|
|
|
|
הריני להבטיחך, כמנהל האתר הזה, (חדש)
NY יום ראשון, 18/04/2004, שעה 21:50
בתשובה לAlastor
שאם תמשיך בדרך התבטאות זו אתה *לא* תשאר באתר, וזאת באמצעות המחק הבלתי דמוקרטי בעליל הנתון בידי. אינך חייב להסכים עם הביקורת, אבל מכאן ועד להשמצת הכותב רחוקה הדרך.
בקיצור - למד נימוסים או שתבוזבז מכאן. קפיש?
|
|
|
|
|
ורק כדי לא לאכזב אותך (חדש)
raven יום ראשון, 18/04/2004, שעה 22:16
בתשובה לAlastor
זאת לא הודעה ראשונה שלי באתר אבל זאת אחת הפעמים בהן אני נאלץ לתהות על הקשר בין הביקורת להודעה שלך. ואולי לא צריך לתהות והתשובות מצויות בגוף התגובה שלך. מאחר ולא קראת את הספר -
לא היה לך מה להוסיף על הביקורת
מאחר ואינך מכיר את מר גרף- אני תוהה מהיכן נובעת הטינה הלא ברורה שודאי הניעה אותך להשמיץ זר מוחלט בצורה בוטה שכזאת.
אין לך חברים- ואני מניח שהבדידות הזאת היא שהובילה אותך לתגובה האומללה בה בחרת להודיע על נוכחותך בהופעת בכורה באתר.
גילוי נאות:
לי יש דעה מוצקת על איכות הסביבה והשימור שלה. אני גם מקפיד להיות ידידותי לסביבה ולכן אומר שכרגע העובדה שלא קראת את חזיונות מסוכנים היא הבעיה הכי קטנה הנובעת מהודעתך. ואם אתה באמת רוצה להתבייש במשהו, אז הנה סיפקת לעצמך,בהעדר חברים,סיבה מצויינת.יישר כוח!
|
|
|
|
|
אז הנה לך עוד ביקורת עם המון שמות תואר (חדש)
השועל בכרם יום שני, 19/04/2004, שעה 9:51
בתשובה לAlastor
מה דעתך, למשל, על הקטע שלהלן:
''הארלן אליסון יצא לדרך חדשה ב 1967. לעזאזל, הוא סלל את הדרך בעצמו. הוא פרץ את הנתיב, סימן את המסלול, הצביע על היעד וגרר אחריו את כולם באותה דרך. אכן כן.
ואל יהא הדבר קל בעינכם, כי אליסון עשה עוד הרבה יותר מזה. אליסון, יברכו האלוהים, לא היה אגואיסט. הוא לא סתם סלל, פרץ, סימן הצביע וגרר. מה שיירשם לעולמי עולמים לזכותו של אליסון הוא שהוא לא שלח במאסף ברנשים קשוחי מראה עם מקלות דינמיט בין השיניים כדי שיחריבו את הדרך החדשה שהוא כבש. הו לא. אליסון יצק את הדרך החדשה בבטון מזוין, פיזר לאורך הדרך עשרות פנסי איתות צבעוניים, רמקולים רעשניים ותצוגת זיקוקי די-נור מרהיבה, כך שכל מצורע וזב חוטם יכול היה למצוא את הדרך, גם אם תעה מרחק רב ממנה.
ואכן רבים צעדו בדרך החדשה מאז ימי 67' העליזים.''
משהו בקטע הנ''ל מכיל תוכן על הספר? לא. אבל עדיין, הקטע הנדון נלקח מתוך הסקירה שלי על הספר שהתפרסמה בפורום אורט, ודומני כי תתקשה לקבוע שאני אליטיסט, או שאני חושב שרק אני (ורק מי שקרא את הספר) ראוי להתכנות בתואר ''חובב מד''ב אמיתי''.
ומה דעתך על הקטע דנן:
''ומכיוון שהספר חזיונות מסוכנים גדוש בלהגו של אליסון, יתר על המידה, הרי שלא נותרה הברירה בידי, אלא ללהג גם אנוכי. הציניקנים שבכם יבטלו בהנף יד את תחושת הגדלות העלולה להשתמע מדבריי. מה אני, הקטן באלפי מנשה, מעז כלל להשוות את להגי המסמורטט ללהגו רב ההשראה, השנון, המשעשע והמבורך של הוד רוממותו, הארלן אליסון? הרשו לי לבטל את ביטולכם בהנף יד מבטל משלי. ראשית, אני יותר גבוה ממר אליסון הנדון. זו אמנם לא חוכמה גדולה להיות יותר גבוה ממר אליסון, אבל זו חוכמה גדולה מאוד שאני יותר גבוה ממישהו. שנית, כל חובב מד''ב, ולא כל שכן חובב מד''ב השואף למשוך בעט הסופרים, ראוי לו שיקח דוגמה ממישהו. ומה רע באליסון דנן כמושא שאיפותיי? כלומר, אם כבר ליטול דוגמה ממישהו?''
שוב הרבה מילים על אליסון (מתוך סקירתי הנ''ל), גובהו, והיחס המתבטל של כותב הסקירה (אני!) לאליסון ירום הודו.
אז מה? האם זה מוכיח שיש לי דיעות חתרניות על רנטיסי או רלטיביזם פוסט קוליניאלי (מה זה?) או דיעות חתרניות בכלל, או דיעות בכלל? ממש לא מוכיח כלום.
הרשה לי להציע לך הסבר:
הספר חזיונות מסוכנים אינו ניתן לביקורת בכלים רגילים. כלומר, לא ניתן לכתוב ביקורת על תוכנו, משום שהוא מכיל 33 סיפורים קצרים (אחד מהם ממש ארוך), שנכתבו ע''י 32 כותבים *שונים*, כך שלא ניתן לחוות דיעה מלומדת על הסגנון, השפה, הדימויים, והרעיונות של הסופר - דבר שבדרך כלל עושים בביקורת על ספר של מישהו (או מישהי). מה שנשאר, בדרך כלל, זה להתייחס למכלול, לאוסף, לרוח העולה ממנו ולעורך האנתולוגיה.
אלא שלהבדיל מאנתולוגיה ''רגילה'', אליסון לא בחר סיפורים מוכרים. אליסון הזמין סיפורים, תוך שהוא מנחה ומכוון את היוצרים למקומות שהוא ראה בעיני רוחו. בזו חשיבותו של הספר, וזה הדבר העיקרי שאפשר לומר, וצריך לומר על הספר.
למען הגילוי הנאות עלי לציין שאני אמנם מכיר את רני גרף, אם כי לדעתי הוא לא מבין שום דבר, משום ש''יהללך האפר?'' של דיימון נייט הוא אחד הסיפורים המצוינים והמצמררים שיש בספר, ליחו לא נס וכוחו לא תש, לא אז ולא היום.
למען הגילוי הנאות עלי לציין שאני לא מכיר אותך, אבל זו לא חוכמה. אני לא מכיר את רובם המוחלט של תושבי המדינה.
למען הגילוי הנאות עלי לציין שגם אני לא בן אדם חברותי.
נ.ב. 1: לעולם אל תסיים הודעה ב''תרגישו חופשי לשפוך השמצות''. חובבי מד''ב בכלל, וחובבי מד''ב אליטיסטיים בפרט, אינם אוהבים שאומרים להם מה לעשות. ירצו - ישמיצו, לא ירצו - לא ישמיצו. רוב הסיכויים שישמיצו אותך יותר אם לא תרמוז להם שזה מה שאתה בעצם מחפש.
נ.ב. 2: לעולם אל תסיים הודעה במשפט ''לעולם אל ...''.
נ.ב. 3 (ל NY): לא צריך להסחף.
|
|
|
|
|
אז ככה (חדש)
טייני הצב יום שני, 19/04/2004, שעה 13:34
בתשובה לAlastor
אלאסטור היקר,
התלבטתי מאוד אם להגיב למה שכתבת או לא, ובסוף החלטתי שיתכן שבלהט ההשמצות שביקשת וקיבלת לא מצאת את התשובות הנקודתיות לסוגיות שהעלת. אז הנה הן, נקודתית ככל שרק אצליח.
1. ''זו ההודעה הראשונה שלי באתר'' - מזל טוב! ברוך בואך! Don't be a stranger, now! גם אל תחכה, להבא, עד שתהיה לך פרה קדושה לשחוט לפני שאתה כותב משהו. אני דווקא אוהב לשמוע עמדת אפיקורוס. זה מכריח את השומע לעמוד על המשמר בנוגע לדעותיו שלו. לא הייתי מצטרף ל-NY במסע מחיקונים.
2. ''למען הגילוי הנאות...'' -- וואלה! גם אני לא מכיר את רני גרף! הי, גם אני לא קראתי את הספר, ולכן אני מרגיש חופשי להתבונן במה שרני כותב עליו מבלי להיות כבול בדעות מוקדמות משלי. עכשיו שסיימנו עם הגילוי הנאות, וברור שכולנו אנשים שקולים, הגיוניים, אובייקטיביים, ועשויים רק מחומרים טבעיים, בוא נמשיך הלאה.
3. ''בחיים שלי לא קראתי ביקורת...'' - רני מתחיל את מאמרו בכך שלא ניתן לכתוב על ספר זה ביקורת. מכאן שהוא לא התכוון לכתוב ביקורת. הוא התכוון לכתוב סקירה. נסה להתאים את אמות המידה שלך לסקירה ולא לביקורת.
4. ''כל כך הרבה שמות תואר'' - נקודה מעניינת. שים לב שסקירתו של רני לא שמה את הדגש על הסיפורים עצמם, אלא על תפקידה ההיסטורי של האנתולוגיה. תרצה או לא תרצה, לומר שלספר זה היתה השפעה היסטורית על ז'אנר המד''ב היא פשוט אמירה עובדתית. המילה ''הסטורי'', אם כן, מתארת פשוט עובדה, ולא מהווה בהקשר זה סופרלטיב. גם ''חתרני'' ו-''מרדני'' קשורות יותר למטרה המוצהרת של האנתולוגיה ולדרך שבה היא נתפסה ושינתה את ההסטוריה של המד''ב, מאשר למשמעות המקובלת של מלים אלה (שהיא רק לעתים רחוקות חיובית...).
5. ''כל כך מעט תוכן...'' - קראתי לפני זמן מה (לפני קריאת הביקורת של רני, אולי כדאי לציין) את מה שכתבו המבקרים באתר אמזון על הספר הזה. אתה לא תמצא שם הרבה יותר פניה לתוכן הנקודתי של הסיפורים (קשה לעשות את זה. יש שם 33 סיפורים בסגנונות מאוד שונים. ההתייחסות הנקודתית העיקרית שתמצא היא על ההקדמות של אליסון), אך מצד שני, בוודאי שתקבל שם אישרור לקביעתו של רני שמדובר בספר הסטורי.
6. אז האם כדאי לקרוא את הספר? -- רני טוען שכן. ההתרשמות שלי מתוך אתר אמזון היא שעל אף היותו של הספר בעל ערך היסטורי (ועל זה אין עוררין) הרבה מהסיפורים בו התיישנו. קשה להיות ''חתרני וחדשני'' לאורך שלושים שנה, במיוחד כשאתה זה שמסמן את הדרך לאחרים. הפרשנות שלי להתרשמויות הקוראים באמזון היא שדווקא הסיפורים המרדניים פחות (כלומר אלו שפחות תרמו למעמדו ההיסטורי של הספר) הם אלו ששרדו טוב יותר, פשוט כי סיפור טוב נשאר סיפור טוב נשאר סיפור טוב, וכנראה שיש בספר לא מעט מהם. אז לקרוא או לא לקרוא? על זה תצטרך פשוט להחליט בעצמך. גם אני, דרך אגב.
זהו. מקווה שזה עונה על הכל. מצטער אם יצא קצת יותר ארוך ממה שהתכוונתי מלכתחילה.
|
|
|
|
|
מצד שני, לא היה מזיק בכלל (חדש)
אמבר אלרגית לגודש סופרלטיבים יום שני, 19/04/2004, שעה 13:50
בתשובה לטייני הצב
לעשות איזה גיזום בסופרלטיבים, ובמיוחד ב''אולי ספר המדע הבדיוני החשוב ביותר שיצא אי פעם בעברית'' המופרך משהו.
|
|
|
|
|
השאלה היא, כמובן, מה ההגדרה. (חדש)
רני יום שני, 19/04/2004, שעה 14:54
בתשובה לאמבר אלרגית לגודש סופרלטיבים
מהו ספר חשוב? התשובה שלי היא שספר שגם מעניק הנאה לקורא (ו''חזיונות מסוכנים'' מעניק הנאה עצומה) וגם תרם לא מעט (הרבה יותר מספרים אחרים, שכבודם במקומם מונח) לאופן בו התפתח הז'אנר הוא ספר חשוב, אפילו חשוב מאד.
בעברית כבר יצאו ספרים חשובים (ונראה לי שאפילו לא ממש יהיה לנו ויכוח איזה ספרים הם אלה), אבל זה - משום שבעצם היה חלק מהותי מה''גל החדש'' הוא החשוב מכולם. לכן דווקא האמירה הזו אינה סופרלטיב אלא תיאור. באשר לכל השאר: נראה לי שזה כבר הוזכר הן בגוף הסקירה (להבדיל מביקורת) והן בתגובות השונות בפתיל הזה.
|
|
|
|
|
אם נכתב ''אולי'', אז איך זה יכול להיות מופרך? (חדש)
אהרון ה. יום שני, 19/04/2004, שעה 14:57
בתשובה לאמבר אלרגית לגודש סופרלטיבים
|
|
|
|
|
האם אתה יכול לזהות (חדש)
אמבר יום שני, 19/04/2004, שעה 15:10
בתשובה לאהרון ה.
ספר אחד שתוכל להגיד עליו שהוא ''הספר הכי חשוב שיצא אי פעם בעברית''? האם יש בכלל הגיון להגדיר איזשהו ספר בתור ''הכי חשוב''? האם הסופרלטיב של ''הכי חשוב'' הוא לא מופרך מעצם הגדרתו?
מבחינתי, כל הקונספט של ''הספר הכי חשוב'' הוא מופרך כשלעצמו, ללא קשר לשאלה איזה שם ספר צמוד לסופרלטיב הזה.
אם רני היה אומר שזה אחד הספרים החשובים שיצאו לאור בעברית, זו בהחלט היתה אמירה קבילה (גם אם יש שחולקים עליה), אבל להעמיד אותו בודד ויחיד בראש רשימת הספרים החשובים זו בהחלט הגזמה פראית.
|
|
|
|
|
כנראה שלא הבנת את דברי. (חדש)
אהרון ה. יום שני, 19/04/2004, שעה 16:42
בתשובה לאמבר
ברגע שמתחילים משפט במילה ''אולי'' אז אי אפשר להפריכו, בלי כל קשר למה שנאמר אחרי כן. מדע? כי המשמעות היא או כן או לא. רני לא כתב שזה הספר הכי חשוב. הוא כתב שזה ''אולי הספר החשוב ביותר''. אז אולי כן ואולי לא...
|
|
|
|
|
אה.... לא... (חדש)
אמבר יום שני, 19/04/2004, שעה 16:47
בתשובה לאהרון ה.
ה''אולי'' במשפט של רני, התייחס לזכאות הספר לתואר הרם והנישא.
אני בכלל מערערת על עצם אפשרות קיומו של תואר רם ונישא כזה, בעוד שרני בסקירה המקורית ובהודעת התגובה שלו על הערתי עומד על כך כי תואר כזה אכן קיים ומגיע לספר.
|
|
|
|
|
אהה. אז הבה נחשוב, (חדש)
אהרון ה. יום שני, 19/04/2004, שעה 18:32
בתשובה לאמבר
האם אפשר לקבוע אם ספר X חשוב יותר מספר Y? למשל, האם ''שר הטבעות'' חשוב יותר מ''חרב 1000 הראמות'' (יש ספר כזה, או שסתם אני הוזה?)
אם אי אפשר, אז את צודקת. אם כן אפשר, אז עקרונית אפשר גם לקבוע מהו הספר ''הכי חשוב''. לא שאני מציע לעשות את זה.
על כל פנים, זה כמובן לגיטימי לחלוטין אם מישהו מביע את דעתו על מידת חשיבותה של יצירה כלשהי.
|
|
|
|
|
הגזירה שלך היא לא בהכרח נכונה (חדש)
אמבר יום שני, 19/04/2004, שעה 19:28
בתשובה לאהרון ה.
אפשר בהחלט לומר שיש פעם עצום בחשיבות של חולית לעומת נגיד חרב הראמות.
ובאותה מידה אפשר לומר שהפער בין נגיד, חולית, שר הטבעות וחזיונות מסוכנים הוא כל כך זניח או ענין של טעם אישי שאי אפשר לומר איזה מהם הוא חשוב יותר.
נדמה לי, ד''א, שרוב הקוראים יחשבו שהקביעה שלי היא הגיונית יותר מהקביעה המפוצצת מהסוג של ''הספר החשוב ביותר''.
וכן, אין מה לעשות, לפעמים מי שמגזים בסופרלטיבים נראה כמו פרסומת לאוטו מאשר לסקירה על ספר.
|
|
|
|
|
רק שנראה לי שמשהו נשכח: (חדש)
רני יום שני, 19/04/2004, שעה 19:48
בתשובה לאמבר
להבדיל מ''חולית'' או ''שר הטבעות'' או (וכולם כבודם הגדול מאד במקומם מונח) ''חזיונות מסוכנים'' עושה משהו שאף אחד משני הקודמים (או כל ספר ז'אנרי אחר שתורגם לעברית ) לא עשה: הוא מעניק לקוראיו מבט היסטורי על התפתחות הז'אנר. הספר הזה הפך לאבן דרך לא רק בגלל מה שבו, אלא בעיקר בגלל ההשפעות הרבות שאת תוצאותיהן אנו מרגישים עד היום.
יתרה מזאת: ''חזיונות מסוכנים'' איפשר לכתוב באופן ''לגטימי'' (בהיעדר מילה מוצלחת יותר) סיפורים שאינם מד''ב מובהק ולשייך אותם גם לז'אנר, ולהיפך.
את הפירות אנו רואים היום עם ספריה של מרגרט אטווד, שמהלכים על הגבול שבין מד''ב למשהו אחר (מיינסטרים?) וספרים נוספים שאינם מתויגים דווקא כספרי מד''ב, אבל הם בהחלט כאלה.
אני לא בא ואומר שהתופעה לא היתה מתקיימת ללא ''חזינות מסוכנים'', בסופו של דבר מישהו כבר היה ממציא את מנוע הקיטור, אבל מעניין לראות ששורשי התופעה הזו מגיעים כבר לשנת 1967.
''שר הטבעות'' המציא - ככל הנראה - את הפנטסיה הנוסחתית, ויש לכך חשיבות עצומה (לטוב ולרע), ''חולית'' היה אפוס ענק כתוב נפלא וסוחף באופן בלתי רגיל. ''חזיונות מסוכנים'' הוא ספר שתוכנן עם חזון של אדם אחד, וזה הצליח לו, והמשיך והשפיע על הדרך בה הז'אנר פועל עד היום הזה. הוא היה אבן הדומינו הראשונה.
בכך חשיבותו, ובעיני (כמה שאני מתעב את המילה המיותרת הזו) הוא ספר המד''ב החשוב ביותר שתורגם עד היום לעברית.
בכלל, נראה לי שנכנסנו פה קצת לויכוח עקר וסמנטי בעיקרו: לו הייתי כותב ''אחד הספרים החשובים ביותר'' הרי שהפתיל הזה לא היה מתפתח. אבל מדוע שאכתוב משהו בשעה שלדעתי (עוד מילה מרגיזה ומיותרת) הוא ספר המד''ב החשוב ביותר שתורגם לעברית, ולא אחד החשובים שבהם. הרי מיש שיתנגד לדעתי יתנגד לה בכל מקרה (כפי שניתן לראות זאת היטב בפתיל זה ממש) ומי שלא, אז לא.
|
|
|
|
|
אה, כן - ודבר נוסף: (חדש)
רני יום שני, 19/04/2004, שעה 20:06
בתשובה לאמבר
כשמחברים פרסומת למכונית לא טורחים לציין שם מה התיישן בה ומה כבר לא כל כך עובד. בסקירה הזו יש דווקא פסקה שלמה וקצת יותר שמוקדשת לסיפורים שהתיישנו ושכבר לא כל כך עובדים.
לו הייתי משרד פרסום הייתי מפטר את מי שכתב את הטקסט הזה.
|
|
|
|
|
אולי הירח עשוי מגבינת פטה עיזים (חדש)
השועל בכרם יום שני, 19/04/2004, שעה 16:52
בתשובה לאהרון ה.
ואולי הירח עשוי מגבינה בולגרית.
|
|
|
|
|
גבינה ירוקה. וזה לא אולי. זה בטוח (חדש)
אהרון ה. יום שני, 19/04/2004, שעה 18:20
בתשובה להשועל בכרם
|
|
|
|
|
:-) (חדש)
השועל בכרם יום שני, 19/04/2004, שעה 18:23
בתשובה לאהרון ה.
|
|
|
|
|
טופו, למעשה. (חדש)
שלמקו יום שני, 19/04/2004, שעה 18:43
בתשובה לאהרון ה.
גופים שמימיים לא יכולים להיות מורכבים מאוכל.
|
|
|
|
|
אתה בטוח? אני מכיר אנשים שטוענים... (חדש)
אהרון ה. יום שני, 19/04/2004, שעה 18:54
בתשובה לשלמקו
שפיצה היא ''גוף שמימי''. או פיתה, לחילופין :-)
|
|
|
|
|
כמעט בטוח. (חדש)
שלמקו יום שני, 19/04/2004, שעה 19:37
בתשובה לאהרון ה.
התיאוריה היא שכל גוף שיהיה מאסיבי מספיק על מנת ליצור סביבו כוח כבידה מדיד יגרור אינטראקציות כבדות ברמה התת-גבינתית (שטבען עדיין לא ידוע, אבל משערים שהן המקור העיקרי לקוורקים מסוג פרווה שגילו במאיץ בברן), מה שיצור אחת משתי אפשרויות: או קריסה מאסיבית של החומר למצב צבירה שרוף, או תגובות איון מלאות.
התיאוריה, כמובן, מבוססת על ההנחה שאין כוח עליון ו/או שהתנור שלהן מקולקל.
|
|
|
|
|
כן (חדש)
טייני הצב יום שני, 19/04/2004, שעה 18:28
בתשובה לאמבר
הספר הכי חשוב שיצא אי פעם בעברית הוא התנ''ך.
הוא גם המתמודד שלי בתור ספר המד''ב/פנטסיה הכי חשוב שיצא אי-פעם בשפה כלשהי.
אליסון, בהקדמתו, טוען טענה דומה, דרך אגב, וגם מגדולי הטוענים שכל מילה בתנ''ך היא דברי אלוהים חיים (אם כי לא כולם) יספרו לך שספר איוב ''לא היה ולא נברא אלא משל היה'' (או, במלים אחרות, מדובר בספר מד''ב/פנטסיה).
אה, והוא גם יותר זול מ-''חזיונות מסוכנים''.
|
|
|
|
|
ואני יכולה למצוא כמה טיעונים לא (חדש)
אמבר יום שני, 19/04/2004, שעה 19:32
בתשובה לטייני הצב
רעים כדי להפריך את הטענה שלך, אם ממש הייתי טורחת.
ממש אין טעם להתאמץ, קביעה שמשהו הוא ''הספר החשוב בעולם'' היא הגיונית בערך כמו ''המאכל הכי טעים בעולם'' או ''הציור הכי יפה בעולם''.
|
|
|
|
|
כן ולא. (חדש)
השועל בכרם יום שלישי, 20/04/2004, שעה 7:37
בתשובה לאמבר
מצד אחד, הקביעה שזה ספר חשוב / הכי חשוב / אלוף החשובים היא אכן אישית.
מצד שני, זה באמת ספר חשוב.
מצד שלישי, החשיבות שלו בפריצת הגבולות נוגעת לספרות המד''ב האמריקאית, כך שמידת החשיבות של תירגומו לעיברית אינה מעלה ואינה מורידה, שלושים שנה לאחר מכן.
מצד רביעי, זה באמת לא הגיוני לקבוע מי האישה הכי יפה בעולם, או מי קבוצת הכדורגל הכי טובה בעולם, או מי האיש שרץ הכי מהר בעולם, אבל עובדה שעושים את זה.
מצד חמישי, רני לא אמר שזה הספר הכי יפה בעולם, או הכי טוב בעולם, אלא הכי חשוב שתורגם. חשיבות, במקרה הזה, איננה כלי מדידה פופוליסטי הנתון לתנודות בדעת הקהל או בטעמו, ולכן החשיבות, במובן מסוים, יותר הגיונית במדידתה.
דעתי?
צד שלישי לעיל.
הדפסתו של הספר בעיברית באיחור של שלושים שנה אינה יכולה, בהגדרה, להשאיר את חשיבותו של הספר ואת השפעתו על הז'אנר בתוקף.
הספר היה חשוב בשנות השבעים, השפעתו על הקורא העיברי של שנות האלפיים אינה פורצת גבולות יותר.
אין זה אומר, חלילה, שאסור היה לתרגמו, או שחבל שהוא תורגם. ממש לא. זה ספר, שלדעתי, חייב להיות בספריה של כל אחד, כדי שמישהו *אחר* יוכל לקרוא אותו בין הדברים הראשונים שהוא קורא במד''ב.
ממש כמו שרצוי שכל קורא פנטסיה יקרא קודם את שר''ה ואח''כ חיקויים נוסחתיים, ולא ההפך.
|
|
|
|
|
טוב אבל יקר (חדש)
ransuru יום שני, 19/04/2004, שעה 13:37
קראתי את הביקורת ורציתי לראות אם המלך אמנם עירום. סטימצקי מוכרים אותו ב 150 ש'ח וזה הרבה כסף עבורי אז קניתי את הספר באנגלית בעבור 40 ש'ח כולל משלוח. לדעתי כל עוד עימנואל לותם (ירום הודו) לא תרגם את הספר אין הצדקה למחיר המנופח שגוזלים מהקוראים.
|
|
|
|
|
א. אני מהמר שב 40 ש''ח קנית (חדש)
השועל בכרם יום שני, 19/04/2004, שעה 14:13
בתשובה לransuru
כריכה רכה.
ב. אם סטימצקי באמת מוכרים את הספר ב 150 ש''ח אתה מוזמן להגיש תלונה במשטרה על הפקעת מחירים. מחירו של הספר הינו 118 ש''ח, ולא ברור לי מדוע אתה חושב שאם תגזים ב 27% במחיר הספר, מישהו יתייחס להודעה שלך ברצינות.
ג. במחשבה שניה, אני מהמר שאתה מגזים (למטה) גם במחיר שבו קנית את הספר באנגלית, כולל משלוח.
|
|
|
|
|
150, 118 ??? (חדש)
נחום יום שני, 19/04/2004, שעה 16:02
בתשובה להשועל בכרם
לכו ליואב ותקנו את הספר ב - 85/90 ש''ח.
הנאה עצומה לכל הקוראים רני?
קבעת עובדה על סמך מה?
אני לא מתווכח על חשיבות הספר.
אישית, לא נהניתי במיוחד לקרוא את הספר הזה.
ישנם הרבה מאד ספרים מהז'אנר, 100 ספרים ויותר, שגרמו לי הרבה יותר הנאה מהספר הזה.
|
|
|
|
|
ראית מי חתום על ההודעה הזו? (חדש)
רני משועשע משהו יום שני, 19/04/2004, שעה 19:29
בתשובה לנחום
אני חתום על ההודעה. אני גם חתום על הסקירה. כל מה שנכתב שם ובכל טקסט שאני חתום עליו נאמר בשמי שלי, ובשמי בלבד. הלוואי והיה לי הכח לקבוע עובדות ומסמרות (תאמינו לי שהעולם היה נראה אז יותר טוב), אבל כל עוד אין בידי לעשות כך הרי שכל מה שאני קובע בסקירות/ביקורות/הודעות ושאר מיני טקסטים למינהם הוא דעתי שלי.
זה טפשי ומיותר להוסיף את המלה ''לדעתי'' או ''לטעמי'' או ''בעיני'' או כל מילה דומה משום שכל אדם שעיניו בראשו מקבל זאת כמובן מאיליו שברגע שאני חתום על הדברים הרי שהם באופן אוטומטי דעתי שלי.
כמובן שאם אתה חולק על דבריי אתה רשאי ברגע זה להתחיל ולקרוא את הספר שוב והפעם, אני פוקד, תהנה ממנו הנאה עצומה רק משום שקבעתי כך.
ותודה על האמון והדגים.
|
|
|
|
|
אוקי קבלתי :) (חדש)
נחום יום שלישי, 20/04/2004, שעה 10:13
בתשובה לרני משועשע משהו
נחום 30 שניות זוז :)
|
|
|
|
|
או, סופסוף :-) עכשיו אפשר להתחיל להשתלט על העולם. (חדש)
רני יום שלישי, 20/04/2004, שעה 10:17
בתשובה לנחום
|
|
|
|
|
150, 118 ??? (חדש)
ארז לנדוור יום רביעי, 21/04/2004, שעה 6:57
בתשובה לנחום
מי זה יואב?
|
|
|
|
|
oof (חדש)
ransuru יום רביעי, 21/04/2004, שעה 13:17
בתשובה להשועל בכרם
זה המחיר שראיתי על הספר וזה המחיר שרשמתי. אם הייתה טעות, מקורה בחנות ולא בציטוט וממש אבל ממש לא מענין אותי מה חושבים עלי אז אין לי מניע לשנות מחירים. אני מבין שבפורום קשה לשמור על הגינות אבל לקבוע שאני רושם שטויות מאחר והמספרים שונים מהתפיסה המקובלת של הקורא מראה על צרות מחשבה.
|
|
|
|
|
אין פה בכלל ענין של תפיסה מקובלת או לא. (חדש)
רני יום רביעי, 21/04/2004, שעה 13:41
בתשובה לransuru
זה לא שהחנות הדביקה תווית מחיר, הספר מגיע מבית הדפוס עם המחיר הקטלוגי עליו (108 ש''ח), וממחיר קטלוגי תמיד יורדים - אף פעם לא עולים.
|
|
|
|
|
אז זהו, (חדש)
שלמקו יום רביעי, 21/04/2004, שעה 19:28
בתשובה לרני
היום הייתי בסטימצקי (סניף עזריאלי), ושם החנות כן הדביקה תווית מחיר על הספר, והמחיר הוא 118.
מצד שני, בצומת ספרים באותו קניון ראיתי את ספר יום הדין של ויליס עם כריכה ורודה. אז אולי הבניין המרובע של עזריאלי הוא מעוות מציאות.
|
|
|
|
|
רשמתי לפני שאני ''צר מחשבה'' רק משום (חדש)
השועל בכרם יום רביעי, 21/04/2004, שעה 16:51
בתשובה לransuru
שאני לא מאמין שבחנות סטימצקי כלשהי היה כתוב על הספר 150 ש''ח.
ואם לא די בכך שטעית והטעית, אתה ממשיך להאשים את החנות(!)
בחייך.
אבל השאלה, כפי שהעלית אותה, הנה אחרת לגמרי. האם כעת, לאחר שהספר ''הוזל'' ממחיר של 150 ש''ח למחיר של 118 ש''ח, הוא כבר שווה את מחירו למרות שאינו מתורגם ע''י לוטם?
|
|
|
|
|
הממ.... אני לא זוכרת איפה (חדש)
אמבר יום רביעי, 21/04/2004, שעה 20:18
בתשובה להשועל בכרם
אבל בהחלט נדמה לי שכבר ראיתי על הספר הזה את תו המחיר של 129... גרררר.....
|
|
|
|
|
קשה לי מאד להאמין. אפילו בארצנו (חדש)
רני יום רביעי, 21/04/2004, שעה 22:08
בתשובה לאמבר
רווית המסחר הלא הוגן, שחנות תדביק תו מחיר שהוא למעלה מהמחיר המודפס על הספר (118 ש''ח).
ובכל מקרה, יש המון אפשרויות להשיגו בפחות ממחיר המחירון הקטלוגי, כך שלא חייבים לקנות בסטימצקי דווקא.
|
|
|
|
|
תגובה אחרונה (חדש)
ransuru יום חמישי, 22/04/2004, שעה 11:12
בתשובה להשועל בכרם
מאחר ופעמיים רשמת שאני שקרן אני מגיב בפעם האחרונה.
את המספרים שראיתי בחנות דיוחתי ואפשרי שהדביקו מחיר שגוי. את הספר באנגלית רכשתי מסוחר שהיו לו עודפים ולכן המחיר הנמוך. 119 שקלים הוא מחיר סביר בארץ לספר עבה ומתורגם באיכות טובה והיתי שוקל לקנות אותו אם לא הייתה חלופה זולה בהרבה.
בקשר ליחס המזלזל שלך אני לא אגיב בפורום כי זה לא המקום.
|
|
|
|
|
אנחנו חיים באותה מציאות? (חדש)
השועל בכרם יום חמישי, 22/04/2004, שעה 14:38
בתשובה לransuru
לא נראה לי.
התואיל להצביע, בבקשה, היכן רשמתי שאתה שקרן? פעמיים?
אני מתקשה למצוא אפילו פעם אחת.
שמעת על הפתגם ''על ראש הגנב בוער הכובע''? (לא, אדוני, לא קראתי לך גנב - זו אלגוריה)
בפעם הראשונה רשמתי שאתה ''מגזים'', בפעם השנייה רשמתי שאתה ''טועה ומטעה''. מכיוון שהשורש ש.ק.ר אינו מרכיב של המילים הגזמה והטעיה, תמהני מי משנינו טועה הפעם.
ואם זה אפשרי בעיניך ש''הדביקו מחיר שגוי'' זה יותר מאפשרי בעיניי שאתה טועה ומטעה ומגזים.
''יחס מזלזל''? טול קורה מבין עיניך.
איזו חלופה זולה בהרבה יש? עודפים של מהדורה ישנה, שאינה כוללת את את ההקדמה של מורקוק ואת ההקדמה החדשה של אליסון? לא שזה פוגם ביכולת שלך להנות מהסיפורים עצמם, אבל זה לא אותו מוצר, וזו ממש לא חוכמה למצוא פריט מוזל מגירסה ישנה לאחר שיצאה גירסה חדשה יותר.
|
|
|
|
|
וואלק אתה צודק :) (חדש)
נחום יום חמישי, 22/04/2004, שעה 18:30
בתשובה להשועל בכרם
גם הברון מינכאוזהן לא שיקר, קצת הגזים.
תראה מה יצא מזה.
בסט סלר וסרט :)
מתי יוצא הסרט?
|
|
|
|
|
טוב אבל יקר? (חדש)
raven יום שני, 19/04/2004, שעה 14:37
בתשובה לransuru
מעבר לעובדה שהספר עולה רק 118 ש''ח ולא 150 כמו שציינת (ותיקן אותך גם השועל) אתה מתייחס למחיר הקטלוגי כמופקע.
דבר ראשון, הוצאות כגון אסטרולוג וידיעות אחרונות כבר הוציאו השנה ספרי ז'אנר במחיר קטלוגי שכזה.
לאחר שקראתי את צמד הספרים הנ''ל אני חייב לומר כי אומנם התרגום בשני המקרים היה מוצלח אבל המעטפת והגימור היו יכולים להיות טובים יותר.שלא לדבר על כך שהצמד יצאו בכריכה רכה.
דבר שלישי (ושוב חוזרים למחיר)- סטימצקי היא האופציה היותר יקרה לרכישת הספר כרגע,הספר מופיעה בכמה חנויות וחנויות רשת במחיר מוזל מהמחיר הקטלוגי.
יש מבחר דרכים לפתרון הבעיה שהעלית בכל מקרה המלך אינו עירום כפי שניתן להבין מהביקורות והתגובות.
|
|
|
|
|
דווקא ראיתי הבוקר את הספר בסטימצקי. המחיר אפילו לא היה קרוב למה (חדש)
רני יום שני, 19/04/2004, שעה 14:57
בתשובה לransuru
שתיארת. רוצה לבדוק פעם נוספת את העובדות שלך?
|
|
|
|
|
שאלה (חדש)
נעם יום שני, 19/04/2004, שעה 18:48
אחרי שקראתי את שפעת המילים שהומטרו על הספר הזה. עדיין נותרה שאלה בוערת במוחי הקודח:
מה הופך את הספר הזה למרדני ולמפהכני?
מה הופיע בו שלא הופיע קודם לכן?
יהיה נחמד לקבל שתיים-שלוש דוגמאות.
|
|
|
|
|
תשובה (חדש)
אורי שגיא יום שלישי, 20/04/2004, שעה 14:51
בתשובה לנעם
אני בטוח שאם תקרא את ההקדמות לספר תקבל תשובה, ולשם דיוק, את ההקדמה המקורית של הארלן, שמופיעה גם באתר הזה.
בקצרה, אליסון ביקש מהכותבים לספק סיפורים שלא היו נותנים להם לפרסם בשום מקום אחר.
ואכן, הסופרים ניסו לכתוב רעיונות חדשים ובסגנונות חדשים. עד כמה הם הצליחו? תשפוט בעצמך.
בנוסף, היה זה ניסיון *מכוון* להתוות למד''ב דרך חדשה, לפוצץ את יסודות המבנה ולהפיל אותו ברעש גדול על הפלשתים ועל בכלל.
אם אתה רוצה דוגמאות מפורטות, אז בבקשה: לא מעט מהסיפורים בספר עוסקים (בין השאר) במין וביחס החברתי למין, למשל הסיפור של סטרג'ן, ''סקס ו/או מר מוריסון'' של קרול אמשווילר, או ''רוכבי שכר הארגמן'' של פארמר.
סיפורים אחרים עוסקים בגישות חדשניות של חינוך (''ממשרד הדפוס הממשלתי''), עתידה של החברה (''הזן השמח''),וחלקם מתמקדים יותר מכל בניסיון לפריצת דרך סגנונית (למשל, ''האורב בעיר שבקצה העולם'' של אליסון, ''הולך לגלגל ת'עצמות'' של לייבר, ''הבריחה'' של באנץ').
כל אלה בהחלט היוו מרידה ומהפכה באותם ימים, ונדמה לי שדגמתי מספיק.
|
|
|
|
|
ניבן מוערך יתר על המידה? איך אפשר להגיד את זה? (חדש)
אליס יום חמישי, 22/04/2004, שעה 10:59
וגם לא ברור לי למה את קובע שהאיש שהגיע לירח פעמיים הוא סיפור מדע בדיוני שמשתלב היטב בספר? הוא בכלל לא מדע בדיוני והוא לא היה צריך להיות בספר.
|
|
|
|
|
בנקודות אלה גם אני לא מסכים עם (חדש)
NY יום חמישי, 22/04/2004, שעה 11:13
בתשובה לאליס
כותב הביקורת.
''האיש שהגיע לירח פעמיים'' הוא סיפור טוב, לטעמי, והוא קשור למד''ב אך אינו מד''ב ממש. עם זאת, אני לא רואה בעיה בהכללתו בספר. הוא מדגים היטב את הכיוון הספרותי אליו שאף המד''ב להגיע.
אני גם לא חושב שניבן מוערך יתר על המידה. הוא כתב המון ספרים וסיפורים מצוינים, והוא כתב גם המון זבל, וכולם יודעים את זה. במיטבו הוא מצוין, ולדעתי ''איש המסור'' הוא כזה.
(לדעתי המפורטת על אחד מספריו הגרועים של ניבן, ראו http://www.sf-f.org.il/story?id=99).
|
|
|
|
|
לצערי אתה יותר מדי צודק. (חדש)
נחום יום חמישי, 22/04/2004, שעה 14:22
בתשובה לNY
לדעתי כל הספרים החדשים של ניבן כולל הפארק ועולם החובבים לא שווים הרבה.
נראה לי שמהנדסי הטבעת היא תחילת ההידרדות של ניבן וחבל שהוא המשיך לכתוב.
את הספרים הישנים שלו אני מאד אוהב.
|
|
|
|
|
לא מד''ב ממש? לא מד''ב ממש?! (חדש)
השועל בכרם יום חמישי, 22/04/2004, שעה 14:44
בתשובה לNY
הלו? מה קורה כאן?
עסקינן בסיפור *קצר* המתאר את השינויים המהירים בעולמנו. בסופו של הסיפור מדווח על טיסה סדירה למאדים, או משהו כזה. מה לא מד''ב בסיפור?
ולא, זה לא המקרה של ''אם המנזר התקשרי הביתה''.
בחייאת. זה לא ספר של תשעים אלף מילים שבסופו יש שורת מד''ב. זה סיפור קצר, ואפילו קצרצר וזה מה שעושה את ההבדל.
מד''ב לאללה.
|
|
|
|
|
שורה אחת עושה את כל ההבדל? (חדש)
אליס יום חמישי, 22/04/2004, שעה 14:51
בתשובה להשועל בכרם
ואם השורה הזאתי לא היתה אז זה לא היה סיפור מד''ב?
|
|
|
|
|
אני בעצם מסכים ולא מסכים עם שניכם. (חדש)
רני יום חמישי, 22/04/2004, שעה 15:32
בתשובה לאליס
כמו שכבר כתבתי בסקירה עצמה, ''האיש שהגיע לירח - פעמיים'' יכול להקרא גם כסיפור מד''ב, וגם לא. זה אחד מיתרונותיו הברורים, בנוסף לאחרים והרבים שקיימים בו גם כן.
וזו גם סיבה טובה מאד לכלול אותו ב''חזיונות מסוכנים''.
|
|
|
|
|
לא. גם אז זה היה מד''ב, אלא שאז (חדש)
השועל בכרם יום חמישי, 22/04/2004, שעה 16:29
בתשובה לאליס
היינו עשויים להתווכח על עובדת היותו מד''ב.
כאשר השורה הזו נמצאת, הוא מד''ב ללא ויכוח.
הסיפור מדבר על שינויים טכנולוגיים בעולם, המתרחשים בשנות דור. הטיסה לירח היא אנלוגיה בלבד.
האם הסיפורצ'יק הבא הוא מד''ב?
יוסי כיבה את ששת הנרות שדלקו על עוגת יום ההולדת שלו.
''תביע משאלה,'' אמר אבא.
''אני רוצה לטוס בשמי הארץ,'' אמר יוסי.
''אולי בשנה הבאה,'' אמר אבא. ''אין לנו כרגע אפשרות להוציא חמשת אלפים ש''ח.''
*
מנשה כיבה את ששת הנרות שדלקו על עוגת יום ההולדת שלו.
''מה אתם עושים,'' צעקה הדיילת. ''אתם לא יודעים שאסור להדליק אש בטיסות פנים?''
''חוגגים יום הולדת לנכד,'' אמר יוסי. ''מה העניין? כולה טיסה פנים-מערכתית.זה לא שכאילו יצאנו לטיסה גלקטית.''
''תביע משאלה,'' אמרה אמא.
''אני רוצה ... יו! מה זה?'' מנשה הצביע על החלון.
''פובוס,'' אמר יוסי. ''אחד הירחים של מאדים. אתה רוצה שאני אבקש מהטייסת לעצור כדי לקנות לך מזכרת?''
|
|
|
|
|
כמובן שיש הבדל בין שני הסיפורים: (חדש)
רני יום חמישי, 22/04/2004, שעה 17:33
בתשובה להשועל בכרם
ספוילר אפשרי:
בסיפורונצ'יק שלך לפחות מחצית מהסיפור מתרחשת בעתיד כלשהו, בזמן שבו טיסות פנים מערכת שמש וחוץ גלקטיות הן ענין של יום יום.
ב''האיש שהגיע לירח'' הסיפור מתרחש בסביבה יומיומית רגילה לחלוטין, ללא שום גאג'טים מד''ביים, ולמעשה למעט השורה האחרונה אין לנו שום רמז שמשהו בסיפור הוא עתידני טכנולוגי.
יתרה מזאת: הסיפור עצמו לא דן כל כך בשינויים הטכנולוגיים שעוברים על החברה במהלך השנים אלא בהשתנות הדורות, על הדרך בה צעירים יותר מביטים על המבוגרים והזקנים. זו גם נקודת הכח של הסיפור, וזו גם הסיבה שהוא סיפור כל כך ענוג, יפה וחודרני. יחד עם זאת, אפשר בקלות לקרוא אותו גם כסיפור שאינו מד''ב, מה שלא ניתן לעשות עם הסיפור שלך.
|
|
|
|
|
חזיונות מסוכנים אחרונים? (חדש)
מספר 666 יום שישי, 14/05/2004, שעה 18:52
האם הארלן אליסון יפרסם אי פעם את החלק השלישי בסדרת ''החזיונות המסוכנים '' שאותו הוא מבטיח מזה יותר מ-30 שנה ?
לאנשים רבים מאוד בעולם המד''ב כבר אין הרבה ציפיות בנושא זה .
ראו :
החייזר הזועם
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
