עוד בקטגוריה זו:
החינמניה מס' 37
שונות / המערכת
12/07/14
תגובות: 0
הגשת אירועים לאייקון 2014
שונות / המערכת
23/06/14
תגובות: 0
תיקוצ'יקים ועולמות אחרים
שונות / המערכת
31/05/14
תגובות: 1
החינמניה מס' 36
שונות / המערכת
26/04/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 35
שונות / המערכת
08/03/14
תגובות: 0
פרס גפן 2014
שונות / המערכת
05/03/14
תגובות: 4
קול קורא להגשת סיפורים
שונות / המערכת
15/02/14
תגובות: 0
החינמניה מס' 33
שונות / המערכת
03/11/13
תגובות: 0
קול קורא
שונות / המערכת
29/09/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 32
שונות / המערכת
07/09/13
תגובות: 2
דיווחים חיים מוורלדקון
שונות / המערכת
24/08/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 31
שונות / המערכת
21/07/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 30
שונות / המערכת
27/05/13
תגובות: 0
הרועה האחרון - סרט מסע פנטסטי
שונות / המערכת
02/04/13
תגובות: 0
החינמניה מס' 29
שונות / המערכת
23/03/13
תגובות: 0
|
 |
על אורות אדומים ושאר טבעות של כוח
שונות / ניר יניב
יום שישי, 07/07/2000, שעה 0:00
ניר הזועם בדרכים מדלג ברביעית
או: כך הודח לארי ניבן לתרבות רעה
|
|
טור אישי, הופיע בגליון מספר 7 של המימד העשירי, אפריל 1999
באחד מימי רביעי האחרונים נגזר עלי להשפט בבית הדין לתעבורה. דבר זה היה צפוי לחלוטין, ולכן הופתעתי כל כך משקרה לבסוף. ההלם שכך רק משהגיע תורי לעלות לדוכן הנאשמים. בן רגע המצאתי סיפור מופלא על יום סגריר, בלמים פגומים, רמזור קצר, ורמז או שניים על תעשיית הרכב שאינה מה שהיתה פעם. הקהל זיכה אותי בתשואות, התובעת המשטרתית חייכה, והשופט, בעליצות, קנס אותי באלף שקלים חדשים. הרי לכם שכר סופרים.
רואים אנו, אם כך, כי ישנם סיפורים הנוצרים מתוך כורח קיומי של מחברם. הרצון לזכות בהכרה, כבוד, מעמד מסוים, ובעיקר כסף. ישנם סופרים המשלבים בין מניע זה לבין האמירה הבוערת בקירבם ממילא, והמחברים כמות נכבדה של ספרים בפרקי זמן קצרים להפליא, ללא פגיעה באיכות הכתיבה שלהם. יש גם, עם זאת, סופרים שכבר אין להם מה לספר, הממשיכים הלאה בכוח האינרציה בלבד. זה כנראה מה שקרה ללארי ניבן.
ניבן כתב הרבה דברים טובים בזמנו, ורבים מאיתנו ודאי קראו את 'כוכב ניוטרון', 'הזרוע הארוכה של גיל המילטון', 'עצי האינטגרלים' ו'עולם טבעת' בילדותם. גם שיתוף הפעולה שלו עם ג'רי פורנל יצר כמה ספרים מעניינים – החביב שבהם, לטעמי, הוא 'Inferno', שלמיטב ידיעתי לא תורגם לעברית. גם 'הקיסם בעינו של אלוהים' שווה קריאה. ניבן כתב מד''ב קשה וטוב, עם הרבה הומור וכמעט ללא חרחורים פוליטיים מיותרים (ע''ע היינליין, שדיעותיו הפוליטיות של ניבן תואמות לו משהו).
'עולם טבעת' ('Ringworld') הרשים אותי בזמנו במיוחד. פרט לרעיונות מבריקים בתחומי המדע השונים, הרי שהסיפור התקיים בתוך ''היקום המוכר'' – מעין סביבת עבודה/היסטוריה עתידית שניבן יצר לעצמו ושהיתה משותפת להרבה מספוריו וספריו. כך התקבל עושר בפרטים שאינו מקובל בספרי מד''ב קשה אחרים. מאוחר יותר, אגב, נהנה ניבן לנתץ את היקום המוכר שלו ולחשוף את כל (או רוב) הסתירות הלוגיות שבו במאמר פרי עטו. על כל פנים, 'עולם טבעת' היה ועודנו ספר מצוין. הוא גם אחד הבודדים שזכו בהוגו ובנבולה בצדק, בניגוד, נניח, לקשקושיו המעצבנים של אורסון סקוט קארד.
'מהנדסי הטבעת' ('The Ringworld Engineers') הוא כבר סיפור אחר. ב-1980, עשר שנים לאחר כתיבת הספר הראשון, גברו על ניבן דרישות הקהל לתיקונים מדעיים(!), והוא כתב ספר שבעיקרו מנסה לתקן את ה''שגיאות'' שבספר הקודם, ושעלילתו מצוצה בעיקר מכורח זה ולא מתוך רעיון כלשהו לסיפור אמיתי. כל אותם אנשים שהפציצו את ניבן בתיקונים, שיפורים והצעות היו ודאי מאושרים ביותר. שאר העולם נאלץ לפשפש בארון ולחפש עותקים ישנים של 'עולם טבעת' על מנת להתנחם. אפילו רוברט ל. פורוורד יכול להגות עלילה יותר מעניינת מזו של ספר ההמשך.
גם סופרים גדולים מניבן יכולים למעוד, ודי אם נזכיר את ההמשכים המחפירים של 'חולית' או את מר קלארק, אותו לעסתי בטור הקודם. עבדכם הנאמן הנו יצור סלחני למדי בדרך כלל, וכך המשיך לקרוא הגיגי ניבן שנקרו בדרכו. 'מדרך רגל' (עם ג'רי פורנל) היה נסבל, אם כי מעט קיצוני, לטעמי, בדיעותיו הפוליטיות. יש לי הרגשה כי פורנל הדיח את ניבן לתרבות רעה בכל הנוגע להצגת דעה פוליטית בספרות מד''ב ובכלל. ניבן החל לשתף פעולה גם עם סופרים אחרים (סטיבן בארנס, למשל), והחלו לצאת ספרים שמספר המחברים בהם התקרב באופן מסוכן למספר העמודים. התגלויות והארות לא היו שם. ועדיין נחשב ספר של ניבן בעיני כדרך נעימה יחסית להעביר את הזמן.
ואז, ב-1996, הוציא ניבן את 'The Ringworld Throne'. אין לי מושג למה, ואני לא בטוח שלו יש. הספר הוא גיבוב. התירוץ של התיקונים המדעיים מוצה כבר, וכך גם הגיבורים. נראה גם כי הסופר לא ממש יודע מה ברצונו להגיד, והוא משוטט לו באפס מעשה ברחבי העולם החביב שלו, ממציא גיבורים חדשים לפרקים ומעביר את הזמן במחנאות למיניה. שוטטות זו נמשכת 349 עמודים בכריכה רכה. אלמלא היה הספר חומר הקריאה היחידי שלי בזמן טיסה מייגעת במיוחד, ודאי לא הייתי עומד בנסיון. גם לי יש גבולות. לפעמים.
גם חוש ההומור של ניבן, כך נראה, לא עמד במבחן הזמן. ככל שעוברות השנים נעשית כתיבתו פחות משעשעת, וחבל – זו היתה אחת המעלות העיקריות של ספריו. למעשה, הוא נעשה נודניק יותר ויותר ככל שעובר הזמן. איך נפלו גיבורים.
לקחי השיעור להפעם: לא לעבור באור אדום, לא לכתוב סיפור אם אין לך מה להגיד, ואם כבר כתבת – לדאוג ששכר הסופרים יהיה מספר חיובי.
ניר הזועם בדרכים – אנתולוגיה
המימד העשירי
שליטי הטבעת
בטור הקודם לעסתי את קלארק
|
 |
|
