 |
 |
עוד בקטגוריה זו:
זומבים עליך, ישראל!
סרטים / נורית הוראק
04/03/13
תגובות: 2
מעגל בלי הרבה קסם
סרטים / עליזה בן מוחה
20/10/12
תגובות: 3
קפטן אמריקה ומלחמת העולם השנייה
סרטים / אנדרו ליפטאק
03/09/11
תגובות: 1
מקור לא ברור
סרטים / עליזה בן מוחה
30/07/11
תגובות: 4
כמעט הסוף (חלק ראשון)
סרטים / עליזה בן מוחה
12/06/11
תגובות: 0
חלום גנבים
סרטים / עליזה בן מוחה
29/12/10
תגובות: 13
טובים השניים?
סרטים / עליזה בן מוחה
14/08/10
תגובות: 5
מגע של קסם
סרטים / לילי דאי
14/05/10
תגובות: 2
המקום שאליו גיבורי אקשן הולכים למות
סרטים / לילי דאי
02/05/10
תגובות: 4
מה שיותר כחול יותר ממדים
סרטים / לילי דאי
31/01/10
תגובות: 5
על ממוצע ומעל הממוצע
סרטים / אֹרן רהט
24/10/09
תגובות: 8
לשקוע בסרט טוב
סרטים / רז גרינברג
28/04/08
תגובות: 1
דיקסילנד
סרטים / אהוד מימון
03/10/06
תגובות: 2
חייו ומותו של סופרמן
סרטים / רני גרף
25/07/06
תגובות: 22
הטרור כמשל
סרטים / רני גרף
03/04/06
תגובות: 15
|
 |
ליל המתים החיים
סרטים / רז גרינברג
יום חמישי, 14/11/2002, שעה 15:38
קלאסיקות קולנוע המד''ב והפנטסיה – חלק ב'
|
|
שנות השישים בארה''ב – השנים של רצח קנדי, מלחמת ויאטנם והמאבקים לזכויות האזרח – הטביעו חותם עמוק על סרטי הקולנוע שנוצרו באותו עשור. הפרנויה בסרטים שנוצרו עשור קודם לכן, כמו 'פלישת חוטפי הגופות', פרנויה שנבעה מאיום חיצוני, התחלפה באחרת – פחד מפני איום פנימי הנובע מחוסר אמון בממסד. למרות שמעט מאד מאותם סרטים התייחסו באופן ישיר לאירועים האקטואליים שהתרחשו בארה''ב באותה תקופה, הם הרבו לשקף את האווירה ששררה בה: סרטי פשע ומערבונים אלימים ('בוני וקלייד', 'חבורת הפראים'), מותחנים אפוקליפטיים ('שבעה ימים במאי') וכמובן – סרטי אימה ומד''ב, שהיו בעלי תוכן חתרני יותר מכל מה שהעזו סרטי הז'אנר להפגין בעשורים שקדמו להם. כזה היה סרטו של ג'ורג' רומרו – 'ליל המתים החיים'.
סצנות הפתיחה של הסרט מציגות לצופים את ברברה (ג'ודית או'דאה) ואחיה ג'וני (ראסל סטריינר) המגיעים לביקור בבית הקברות בו נטמן אביהם המנוח. ג'וני מנסה להפיג את האווירה העגומה האופפת את שניהם, כשהוא מזכיר לברברה כיצד נהג להפחיד אותה בילדותם בסיפורים אודות מפלצות. הוא מצביע על אדם מוזר בעל הופעה מעוותת הנמצא בבית הקברות, ומתלוצץ כי אותו אדם הוא מפלצת שכזו. כמה רגעים לאחר מכן, תוקף האדם המוזר את ג'וני. ברברה נמלטת בבהלה לחווה הנמצאת בקרבת מקום, שם היא פוגשת את בן (דוויין ג'ונס), גבר שחור המספר לה כי גופות הקבורות באזור החלו לקום לתחיה, וכי הן ניזונות מבשרם של אנשים חיים (מאוחר יותר מתברר כי תחיית מתים זו היא תוצאה של קרינה). בזמן שבן מבצר את הבית, הוא וברברה מגלים שני זוגות אחרים המסתתרים בו: בעלי הבית הארי (קארל הארדמן) והלן (מרילין איסטמן) וזוג צעיר נוסף – תום (קית' וויין) וג'ודי (ג'ודית' ריילי). בבית נמצאת גם קארן (קיירה שון), בתם של הארי והלן, אשר ננשכה בידי אחת מהגופות המהלכות וההופכת, לאט לאט, לגופה שכזו בעצמה. גיבורי הסרט, שאינם בוטחים זה בזה, נאלצים לשתף פעולה כדי להתגונן מפני התקפותיהם של המתים-החיים על בית החווה בו הם מתבצרים.
רומרו ביים את הסרט בתקציב אפסי של 150,000 דולר – השחקנים ויתר צוות ההסרטה היו מכרים שלו מאזור מגוריו. האמצעים המצומצמים שעמדו לרשותו הפכו ליתרון: הצילום הלא-יציב, בשחור-לבן, נתן לסרט מראה ''תיעודי'' המזכיר מעט יומני חדשות בקולנוע, ותחושת האימה בסרט נבעה פחות מהיצורים המפלצתיים המאיימים על גיבוריו ויותר מהחשדנות שלהם זה כלפי זה. השחקנים האלמוניים (רובם ככולם נותרו כאלה גם לאחר יציאת הסרט לאקרנים) מצליחים להעביר את היחסים המתוחים בין הדמויות באופן מרשים – פועל יוצא, כנראה, מהעובדה שהם אכן היו ''אנשים רגילים'' מהסביבה בה צולם הסרט. האופי העצמאי של ההפקה אף אפשר לרומרו להציג על המסך אלימות גראפית בהרבה מזו שהיתה מקובלת בסרטי הז'אנר באותה תקופה (אם כי מבחינה זו הסרט נראה כיום סולידי למדי).
אך חתרנותו של הסרט גלשה הרבה מעבר לאלימות שבו. רומרו טען כי בשנה בה נוצר הסרט (1968) ''אף אחד לא היה במצב-רוח מרומם מדי בכל הנוגע לכיוון בו מתקדם העולם'', ותחושה זו בהחלט מחלחלת אל הצופים. הסרט מתהדר בנימה אנטי-ממסדית חריפה, המציגה את השלטון כמעורב בטרגדיה הפוקדת את גיבורי הסרט ומנסה לטייח זאת (באחת הסצנות המרשימות ביותר בסרט, מתבוננים גיבוריו בשידור טלויזיה ממשלתי בו נעשה נסיון להרגיע את הפאניקה הציבורית שפרצה במדינה כולה). גם המתחים על רקע חברתי וגזעי שפקדו את ארה''ב באותה תקופה מצאו הד חזק בסרט. מבחינה זו, רומרו הניח ב'ליל המתים החיים' את היסודות לסדרת סרטי 'הנוסע השמיני' וגל החיקויים שנוצרו לה, כאשר הוא כלא את הגיבורים שלו – בני מעמדות שונים – בתוך ''סיר לחץ חברתי'' שאילץ אותם לשתף פעולה כנגד איום חיצוני. אך בניגוד לרידלי סקוט והבמאים שבאו בעקבותיו, רומרו לא היה אופטימי כלל בכל הנוגע לסיכויי ההצלחה של שיתוף פעולה מהסוג הזה. הסרט גם זכה למחוות, ציטוטים ופרודיות בסרטים וסדרות רבים אחרים – בין השאר בפרקים של 'משפחת סיפסון', 'תיקים באפילה' ו'באפי קוטלת הערפדים'.
רומרו עצמו המשיך (ועודנו ממשיך) לביים סרטים, הנוטים יותר לכיוון ז'אנר האימה מאשר ז'אנר המד''ב או הפנטסיה. בין השאר הוא ביים את הדרמה הפסיכולוגית המוערכת 'מרטין' (אודות נער המשוכנע כי הוא ערפד) ושני המשכים נוספים ל'ליל המתים החיים' ('Dawn of the Dead' ב-1978 ו-'Day of the Dead' ב-1985), שנעשו בתקציב גדול יותר מהסרט המקורי. הסרט גם זכה לגרסה צבעונית, אותה ביים טום סאויני ב-1990. כדרכן של גרסאות שכאלה, היא נפלה בהרבה מהמקור.
גם הסרט המקורי עבר לא מעט שינויים לארוך השנים. באחד מסבבי ההפצה שלו הוסף לו צבע בחדר העריכה, תוספת שלא התקבלה בעין יפה אצל רבים מהמעריצים. גרסת ה-DVD שיצאה לפני שנתיים החליפה מספר סצנות בסרט בסצנות שצולמו מחדש, באופן מקצועי יותר – וגם צעד זה התגלה כשנוי במחלוקת. הצופים בישראל יכולים עדיין להתרשם מהסרט בגרסתו המקורית: היא משודרת מדי פעם בערוצי הכבלים השונים.
ליל המתים החיים
ג'ורג' רומרו – ביוגרפיה ופילמוגרפיה
אתר מעריצים
פלישת חוטפי הגופות – המאמר הקודם בסדרה
|
 |
|
| |
חזרה לעמוד הראשי
כתוב תגובה
|
| |
 |
 |
|
וקצת על Bad Taste של פיטר ג'קסון, (חדש)
Kipod יום שישי, 15/11/2002, שעה 17:45
שכולו כרובו מחווה לליל המתים החיים, דומיו וממשיכיו -
|
|
|
|
|
תמיד התייחסתי ל''ליל המתים החיים'' (חדש)
אהרון ה. יום שישי, 15/11/2002, שעה 19:16
בתשובה לKipod
כסרט אימה (לא ממש טוב, למרות כמה קטעים מוצלחים ובנייה לא רעה של אווירת אימה), ובטח לא כאל מד''ב. גם לא ברור לי למה דווקא סרט זה הוקרן לאחרונה לפחות 10 פעמים בערוץ 6.
מה שם מד''ב? זה שהמתים שבים לחיים עקב קרינה? נו באמת...
אם רוצים דוגמא לקלאסיקת מד''ב-אימה מוצלחת קצת יותר, קחו את THEM (בעברית המשונה: ''מלכת הנמלים'').
שלא לדבר על קלאסיקות מד''ב של ממש, כמו ''כוכב לכת אסור''!
|
|
|
|
|
בעולם שבו ''המופע של טרומן'' (חדש)
Kipod שבת, 16/11/2002, שעה 3:39
בתשובה לאהרון ה.
נחשב מד''ב, ליל המתים החיים הוא כמו יצירה של דיוויד ברין, לפחות.
|
|
|
|
|
דברים כדרבנות! (חדש)
NY מאושר שבת, 16/11/2002, שעה 3:58
בתשובה לKipod
מאז יצא הטרומן למסכים אני נדהם שוב ושוב מיחסו האוהד של הקהל אליו. הסרט רדוד להשחית, ועוסק בנושאים שנלעסו עד דק ע''י PKD עוד בשנות החמישים והשישים - ופיל עשה זאת, כמובן, באופן טוב בהרבה.
|
|
|
|
|
ובכל זאת, (חדש)
אהרון ה. שבת, 16/11/2002, שעה 10:38
בתשובה לNY מאושר
אם אני צריך להחליט מה יותר מד''ב, ''ליל המתים החיים'' או ''המופע של טרומן'', אני בוחר בשני (בלי קשר למי לעס מה, מתי, וכמה).
חוצמזה, אני לא ממש בטוח שמה שנקרא ''הציבור הרחב'' (מה שזה לא יהיה), מזהה את ''טרומן'' כמד''ב. לעומת זאת, חלק ניכר מאותו ציבור מן הסתם יזהה את ''ליל המתים'' ככזה. למה? ככה.
וחוצמזה מס' 2: למרות ש''ליל המתים'' אינו ממש מד''ב, אם ישאלו אותי מה עדיף להקרין ב''אייקון'': אותו או, נניח, את ''האחוריים של ג'ק'', אעדיף את הראשון!
|
|
|
|
|
עניין של טעם וכו' (חדש)
רז מהרהר שבת, 16/11/2002, שעה 10:52
בתשובה לאהרון ה.
ובכל זאת, סדרת הכתבות הנוכחית אינה עוסקת בקלאסיקות של קולנוע המד''ב, היא עוסקת בקלאסיקות של קולנוע המד''ב *והפנטסיה*. כך שהרלבנטיות של הסרט הנדון בכתבה לסדרה האמורה אינה מוטלת בספק, לטעמי.
|
|
|
|
|
בנוסף לכך, (חדש)
NY מאושר שבת, 16/11/2002, שעה 11:58
בתשובה לרז מהרהר
רז הצהיר (במאמר הראשון בסדרה) כי הקריטריון העיקרי לבחירת הסרטים הוא מדת השפעתם על התחום - סרטים, ספרים ושאר יצירות שבאו אחריהם. במסגרת הנחת יסוד זו אני מוכן לקבל ממנו מאמרים גם על סרטים בעלי קשר קלוש בהרבה למד''ב, כל עוד היתה להם השפעה ניכרת על התחום.
|
|
|
|
|
אינני חולק כלל על דברי רבותי המלומדים (חדש)
אהרון ה. שבת, 16/11/2002, שעה 13:45
בתשובה לNY מאושר
אני מודע להשפעה של הסרט הלז, ושמח על המאמר המוצלח שפורסם, כמובן.
סתם הבעתי את דעתי האישית ואת תמיהתי על הצלחתו ועל שיוכו למד''ב (לאו דווקא ע''י כותב המאמר או עורך האתר).
|
|
|
|
|
דבריך אינם מבוססים (חדש)
אסף רזון יום ראשון, 17/11/2002, שעה 19:28
בתשובה לNY מאושר
לגבי השאלה אם הסרט רדוד, יש דעות לכאן ולכאן. משום מה כבעל טעם סנובי אליטיסיטי, אינך אמור להתפלא שהקהל אוהד סרט שטחי...
וברצינות יותר - משתמע מכאן כאילו הקהל אינו אמור לאהוב את הסרט אך ורק מפני ש-PKD ירום הודו כבר עסק בנושאים האלה. אתמהה. קודם-כל , כידוע מר דיק לא זכה לפופולאריות עצומה ודבר יצירתו כלל לא הגיע אל קהל המיינסטרים. אז אם הרעיון טוב, סביר שהקהל יתלהב ממנו , במיוחד אם חושבים שהוא מקורי (וגם אם לווא).
פרט לכך, הנושא אינו הכל. יש גם הטיפול בו. סרט צריך להישפט גם כסרט. התסריטאי אנדרו ניקול והבימאי פיטר וויר עשו עבודה טובה מאד. למשל, כאשר עידו ואני צפינו בסרט נהנינו מן הרמזים הדתיים/מיתולוגיים המפוזרים בו.
כמו-כן ג'ים קארי בתפקיד הראשי הוא בחירה מפתיעה אך מוצלחת. הניסיון שלו להיראות כאדם רגיל מן השורה (שהופך להיות קאריקטורה של אחד כזה), יחד עם נצוצות הטירוף הקטנים שבתוכו , שאולי הם מה שגורמים לו בסופו של דבר למרוד בגורל שלו, גורמים לניגוד נהדר.
כמו-כן הגיבור מעורר הזדהות ולא ניכור (האם גם אצל PKD זה ככה?). זה בהחלט גורם לאנשים לאהוב סיפור.
ולסיכום - כבר אסור לעשות סרט שמבוסס על רעיונות שמישהו השמיע בעבר? יש כל-כך הרבה סרטים טובים שאינם מקוריים ב-100%. הרבה רעיונות ממוחזרים. זה לא אומר שאי אפשר לעשות איתם מד''ב טוב, או לפחות אמנות טובה. לדעתי כאשר שופטים את הסרט בכלים קולנועיים, הוא מהנה ביותר.
- אסף
|
|
|
|
|
הסרט לוקח רעיון (ספוילר!!! ) (חדש)
NY מאושר יום ראשון, 17/11/2002, שעה 19:58
בתשובה לאסף רזון
שנלעס כבר לפני כמעט חמישים שנה, ולא עושה איתו *כלום*. פשוט שום דבר. הוא מציג את הרעיון והולך הביתה, שמח, עם כל הקופה. היכן הפיתוח? היכן העניין? היכן המקוריות? הרי ניתן לסכם את הסרט, בלי להפסיד כל נתון משמעותי באמת מתוכנו, במילים ''איש מגלה שהוא חי בתוך תוכנית מציאות, מצליח לצאת בסוף, וזהו.''
כל ההיבטים המעניינים באמת של הסיצואציה נזנחו. כל הבעיות שתעורר תכנית טלויזיה כזו לא זוכות ליחס אמיתי. וסוף הסרט... שככה יהיה לי רע, יותר אמריקאי דביק ואוילי מזה לא יכול להיות.
ובהערת אגב: כן, הרבה מגיבוריו של PKD מעוררים הזדהות או סימפטיה, אך ממילא הבעיה בסרט אינה ג'ים קרי אלא התסריט האוילי.
|
|
|
|
|
טרומן הוא מד''ב רך מאד (חדש)
אסף רזון יום ראשון, 17/11/2002, שעה 18:59
בתשובה לKipod
הסיטואציה הבסיסית שלו היא התרחשות בהווה, ומבחינה טכנולוגית ניתן כנראה ליישמה בימים אלו (או מקסימום תוך 20 שנים).
לי הוא הרגיש מד''ב כי הסיטואציה מרגישה עתידנית. היא מרגישה כמו המשך טבעי של מגמות תרבותיות/סוציולוגיות/תקשורתיות שהולכות ומתחזקות בימינו.
אישית כשאני צופה בסרט זה פשוט זועק לי ''יש סיכוי לא רע שכך ייראה העתיד. ולא רחוק מהיום''.
ועבורי זו הרגשת מד''ב , גם אם הטכנולוגיה לא שונה אלא רק הסוציולוגיה.
- אסף
|
|
|
|
|
לצפיה בסרט וסיקורו (חדש)
אלמוני שבת, 08/12/2012, שעה 17:48
לצפיה בסרט http://www.youtube.com/watch?v=jeFRPBW07SA&featu... הסרט ''ליל החיים המתים'' הוא סרטו של ג'ורג' רומרו, מדובר בסרט אימה משנת 1968. דוויין ג'ונס (בן) הוא הכוכב השחור הראשון בהיסטוריית הסרטים האמריקאים ששיחק ככוכב בסרט. ארבעה דברים בולטים יש בסרט הנ''ל (א) הסרט מציג שבין כל המתבצרים אין אפילו ניצול אחד, כלומר שכל כוכבי הסרט מתו (ב) מדובר בסרט האמריקני הראשון שיש בו כוכב שחור, הרי הוא דוויין ג'ונס (בן). (ג)הסרט זכה לביקורות קשות בין השנים (1968-2008) וזה בעקבות האלימויות הקשות שבהצגת הסרט (ד) כל הסרט בעצם לא בא לשעשע את הצופים אלא אם כן כל הסרט היה איזה מין תשדיר שעודד צעירים שלא להתגייס למלחמת ויאטנם, למשל ג'ודי שואלת את טום: ''מדוע אתה צריך לצאת עם בן החוצה? אנחנו הרי מוגנים בתוך הבית, והאם אתה בטוח שאתה עושה את הדבר הנכון?'' שהרמז הוא: ג'ודי שואלת את טום: ''מדוע אתה צריך לצאת למלחמת ויאטנם? אנחנו הרי מוגנים בתוך הבית, והאם אתה בטוח שאתה עושה את הדבר הנכון?''. אם כל זה דוויין ג'ונס (בן) הוא האמריקאי-האפריקאי הרשון ששיחק ככוכב וכשחקן ראשי ובכך עשה הסרט הנ''ל את הצדק החברתי הראשון בתעשיית הסרטים האמריקאים. עלילת הסרט----- ברברה (ג'ודית או'דאה) ואחיה ג'וני (ראסל סטריינר) מגיעים לביקור בבית הקברות בו נטמן אביהם המנוח. ג'וני מנסה להפיג את האווירה העגומה האופפת את שניהם, כשהוא מזכיר לברברה כיצד נהג להפחיד אותה בילדותם בסיפורים אודות מפלצות. הוא מצביע על אדם מוזר בעל הופעה מעוותת הנמצא בבית הקברות, ומתלוצץ כי אותו אדם הוא מפלצת שכזו. כמה רגעים לאחר מכן, תוקף האדם המוזר את ברברה עד שברברה צועקת לעזרה מג'וני. ג'וני מפריד בין ברברה לבין האדם המוזר הזה, עד שמתפתחת קטטה שגורמת למכות בין השניים, תחילה גובר ג'וני על האדם המוזר הזה ומפיל אותו ארצה, אך האדם המוזר מיד קם ומפיל את עצמו ואת ג'וני ארצה, וכתוצאה מהנפילה נחבט בראשו ג'וני מהמצבה (קופסת פלסטיק) ונהרג במקום. ברברה נמלטת בריצה ובבהלה לחווה הנמצאת בקרבת מקום ושם היא נכנסת לבית החווה שהוא בעל שני קומות, הדבר הראשון שברברה עושה הוא סגירת הדלת, ברבה נועלת את הדלת, לאט לאט ברברה מתחילה לטייל בבית עד שהיא מוצאת חדר אוכל עם מטבח ושם היא לוקחת סכין מטבח חד להגנה עצמית, כעבור מספר דקות היא מנסה להזעיק עזרה דרך הטלפון אך לשווא. מתוך ייאוש ותסכול עולה ברבה לקומה השנייה של הבית ושם היא רואה גופת אישה שאיבדה את רוב בשריה עד לגולגולת, וכתוצאה מהמחזה המכוער והמגעיל הזה ברברה מקיאה קלות עד שהיא מנסה להימלט מהר מהבית, כאשר יוצאת ברברה מהבית אז פתאום מגיעה בן (דוויין ג'ונס). בן דוחף בדרך מכובדת ובנימוס את ברברה, חזרה הביתה, בניגוד לרצונה. כך היא פוגשת את בן (דוויין ג'ונס), גבר שחור שמבצר את הבית מכל מיני חלקים של רהיטים בעוד הוא עצמו מבקש את עזרתה של ברבה במלאכתו. לאט לאט הוא מספר לה כי גופות הקבורות באזור החלו לקום לתחיה, וכי הן ניזונות מבשרם של אנשים חיים (מאוחר יותר מתברר כי תחיית מתים זו היא תוצאה של קרינה) ולכן הוא בחר מהר לתפוס מחסה בבית החווה. בזמן שבן ממשיך לבצר את הבית, הוא וברברה מגלים שני זוגות אחרים המסתתרים בו: בעלי הבית הארי קופר (קארל הארדמן) והלן קופר (מרילין איסטמן) וזוג צעיר נוסף – תום (קית' וויין) וג'ודי (ג'ודית' ריילי). בבית נמצאת גם קארן (קיירה שון), בתם של הארי והלן, אשר ננשכה בידי אחת מהגופות המהלכות וכתוצאה מכך היא לוקה במחלה קשה מאוד ונדירה שמשתקת לגמרי את ידיה ורגליה, בעוד היא בקושי מזיזה את ראשה ובקושי מדברת. (בסופו של דבר היא בעצמה הופכת לגופה מהלכת האוכלת בשר אדם). גיבורי הסרט, שאינם בוטחים זה בזה, נאלצים לשתף פעולה כדי להתגונן מפני התקפותיהם של המתים-החיים על בית החווה בו הם מתבצרים. כאשר בן פוגש את הארי שניהם מתחילים להתנהג בצורה מאוד מאוד מוזרה, שונה ומשונה למשל כאשר הארי רוצה לעזוב את הבית לבדו בשביל להזעיק עזרה אז בן מתפרץ בזעם ומאיים: ''אתה רוצה לעזוב את הבית אז תעזוב אבל אם יקרה לך משהו בדרך לא תוכל לחזור הביתה, אז מה אתה אומר כן או לא? וזו ההזדמנות האחרונה שלך'' אלא כעבור זמן מה אותו הארי שאיים שישבור, ירסק ויפרק את כל חומות המגן של בן נהפך מהר מאוד למתנגד חריף של הנסיגה מהבית עד כדי כך שכאשר תום וג'ודי משוחחים ביניהם הם מזכירים את זה שהארי מתנגד ליציאה מהבית באופן חריף, בעוד שדווקא בן רוצה לעזוב את הבית, עד שהוא לוחץ על תום לשטף איתו פעולה, יותר מאוחר כאשר בן ממש נחוש לעזוב את הבית הוא עושה את זה יחד עם תום, כאשר רואה הארי שבן ותום ממש נחושים לעזוב את הבית על מנת להזמין את הרשויות שיחלצו את כל שאר המתבצרים הוא מוכן לשתף איתם פעולה הוא מבקש מבן שיפרק את המבצר מהדלת, עד שאותו בן שהיה חרד לשלום המבצרים מסכים סוף סוף לשמוע בקולו של מתבצרו המר הלא הוא הארי, כמו כן זורק הארי מהקומה השנייה שבתוך הבית בקבוקי תבערה מחוץ לבית ששם נמצאיים ומסתובבים הזומביים. לאחר מכן הארי אוסף את כל מתבצרות הבית, למין מרתף שמשמש מחסן ומין בית מלאכה (שם גם שוכבת ביתו הגוססת על מין שולחן מלאכה) אלא שבניגוד גמור לרצונם של כל מתבצרות הבית ובניגוד גמור לרצונם של כל מתבצריי הבית, בימיחוד בניגוד הגמור לרצונו של הארי, עוזבת ג'ודי את המרתף ונסעת עם השניים שהם בן ותום להזעיק את הרשויות לעזרה אך לא רק לשווא, כי גם אל מותה ואל מותו של בן זוגה תום. שעות ספורות לפני מותו של הארי, ואחרי מותם של ג'ודי ותום, שוב קורה ההפך הגמור, כאשר בן זה שהתנגד בחריפות ליציאת חרום מהבית, דורש מהרי לצאת יחד איתו (בכדי להזעיק מהרשויות ששוהים במחנות הצלה, את צוותי החילוץ), אז דווקא הארי משיב לו: אם אתה רוצה לצאת החוצה על מנת שיחבטו לך מסמר בראשך, אז אתה מוזמן לצאת החוצה לבדך! בעוד שבשביל הארי ממש לא היכפת שהוא דווקא איים לפני מספר שעות\דקות שהוא יפרק וישבור את כל פתחי הבית על מנת לצאת לבדו בכדי להזעיק עזרה. כעבור זמן מה בן נעשה יותר ויותר נחוש לעזוב את הבית עד כדי כך שהוא שוב מבקש מהארי לעזוב את הבית יחד עם כל מתבצרי הבית, אלא שהארי דוחה את הצעתו של בן בטענה שביתו חולה במחלה קשה שמשתקת את רגליה, דבר שמקשה עליו לעזוב את הבית משום שהיא אינה יכולה ללכת, הארי מתרץ את המשך התבצרותו בבית בגלל המחלה של בתו, וזה למרות שהוא היה בהתחלה כל כך נחוש לעזוב את הבית, תוך כדי שהוא מאיים לפרק את כל המבצרים של בן בכדי לצאת מהבית. כך מתנהג גם בן מאחד המתנגדים החריפים ליציאה מהבית יחד עם ג'ודי, הוא פתאום מבקש מהארי לעזוב את הבית. יש לציין פעם נוספת את ההתנהגות הבלתי נתפסת של בן ושל הארי, בהתחלה בן התנגד בכל מחיר לצאת מהבית וכאשר הארי היה נחוש לצאת מהבית אז בן אמר לו אם אתה רוצה לצאת החוצה אז אתה מוזמן לכך רק תיקח בחשבון שאני לא אלווה אותך כך שתצא בחוץ לבדך בסיום הסרט מרמז שוב את אלא שיותר מאוחר מתהפך הגלגל שבקשר להתנהגותם וכאשר בן מבקש מהארי לצאת איתו החוצה, אז הארי עונה לו: ''אני לא יצא איתך החוצה, אם אתה רוצה לצאת החוצה על מנת שיחבטו בראשך מסמר, אז אתה מוזמן לצאת לצאת מכאן''. בעוד שלבן ממש לא איכפת שהוא בהתחלה לעג להארי בנוכחותו של טום, אז כאשר איים בן שהוא יוצא החוצא אז טום עמד בצידו של בן בעת שהוא משכנעו לא לצאת מהבית, אז הארי תוקף מילולית את טום ובתגובה בן אומר לטום: ''תן לו ללכת בן אדם תן לו ללכת, האיש כל כך נחוש ללכת אז תאפשר לו ללכת''. לאט לאט מגיע סופם של כל מתבצרי הבית. כאשר בן, ג'ודי וטום יצאו מהבית על מנת להזמין עזרה, אז בעצם טום וג'ודי נשרפים למוות לאחר שטום התיז בטעות על המשאית של בן דלק (מי מזרקה), שם שהו בתוך המשאית טום וג'ודי.סופו של הארי, לאחר הפסקת החשמל, מסיבה לא ברורה הארי מנסה להשתלט על הרובה של בן ובתגובה לכך ירה בן למוות כדור קטלני בבטנו של הארי, וכתוצאה מכך גוסס הארי עד למותו. מותה של ברברה, את ברברה תפס בברוטליות, חנק, והפיל אותה ארצה על מנת שיבצעו בה לינץ' דווקא אחיה ג'וני, זה שהציל אותה בהתחלה. מותה של הלן קופר, את הלן הורגת בדקירות מיני את (לאיסוף גרגרי אדמה לעציץ) דווקא ביתה קארן, לאחר שהופכת לזומבית כתוצאה ממותה ממש כמו ג'וני. מותו של בן, לאחר שהרשויות שלחו לאזור המוכה בזומביים כוחות גדולים של משטרה, אז דווקא קצין המשטרה לאזור סבור שבן הוא גם איזה זומבי, ולכן הוא קורא לצלף שלו לירות כדור בראשו, וכאשר הצלף יורה כדור במצחו של בן, אז בן נהרג על המקום. השינויים שבסרט------ זמן קצר לפני שהסרט הולך לצאת לאקרים, אז הסרט כבר נדחה לחודשיים. כך ששוב קורא במאי הסרט לקארל הארדמן (האיש שמגלם את הארי קופר) ולדוויין ג'ונס (האיש שמגלם את בן) בטענה שהם צרכים לשנות קצת את הטקסט לאחר שבסרט נמצאו כמה סטירות, כך שבסופו של דבר הסרט מראה מההתחלה עד הסוף שהארי מציאה לבן ולטום לרדת למרתף וכשטום עומד לצידו של בן ומתנגד יחד עם בן לרדת למרתף בעוד ברברה שוטקת, אז הוא מאיים: ''אני יורד למרתף ונועל את הדלת לתמיד, ואין זה משנה אם יקרה מה שיקרה''. ''רק אז שם גרפיקאי הסרט'', את הקטע הישן ששם צועק בן על הארי: ''אתה רוצה להסתלק מפה, אז תסתלק מכאן'' רק כשהפעם הכוונה שארי הסתלק למרתף ולא מחוץ לבית המותקף בכל מיני זומבים. דבר נוסף שהוסיף גרפיקאי הסרט זה את הקטע הישן ששם בן משתחצן עם טום על הארי באומרו: ''תן לו ללכת בן אדם פשוט תן לו ללכת, האיש רוצה ללכת אז פשוט תאפשר לו לצאת מפה'', רק שהפעם שוב הכוונה שהארי יצא למרתף בלבד ולא מחוץ לבית שמותקף בכל מיני זומבים. יצוין שכאשר קארל הארדמן (הארי קופרמן) נקרא בפעם השניה לשנות קצת את הטקסט (בכדי שהסרט לא יסטור את עצמו) הוא הצליח מהר מאוד בזה, למשל הוא אומר לבן: ''אתה משוגע בכך שביצרתה במיליוני קרשים את כל החלונות ואת כל הדלתות, אני מציעה שנירד כולנו למרתף משום שלמרתף יש רק דלת אחת וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להגן רק על הדלת היחידה הזאת''.
|
|
|
הדעות המובעות באתר הן של הכותבים בלבד, ולמעט הודעות רשמיות מטעם האגודה הן אינן מייצגות את דעת או אופי פעולת האגודה בכל דרך שהיא. כל הזכויות שמורות למחברים.
|
|
 |
 |
|
