השור הרועם


על האגודה \| פעילויות \| הצטרפות \| צרו קשר \| כתבו לאתר \| English Site \| בפייסבוק

עוד בקטגוריה זו:

Ancillary Justice
ספרים / אהוד מימון
16/08/14

תגובות: 0

סוס ורוכבו רמה בים
ספרים / נועה רייכמן
03/05/14

תגובות: 0

קוקטייל עם טעם לוואי
ספרים / אהוד מימון
05/04/14

תגובות: 3

לילד יש פוטנציאל
ספרים / נועה רייכמן
22/03/14

תגובות: 0

במעלה המדרגות היורדות
ספרים / אהוד מימון
23/11/13

תגובות: 0

לא הדיסטופיה שעליה חשבתם
ספרים / איתי שלמקוביץ
21/10/13

תגובות: 0

החיים, בעיר קטנה
ספרים / קרן לנדסמן
06/10/13

תגובות: 0

משחק ילדים?
ספרים / קרן לנדסמן
17/08/13

תגובות: 1

לא בדיוק סימפוניה
ספרים / אהוד מימון
04/08/13

תגובות: 3

דרושות מילים לתמונות
ספרים / אהוד מימון
15/06/13

תגובות: 1

כשאשלין פגשה את קינאן
ספרים / קרן לנדסמן
11/05/13

תגובות: 1

לשם ובחזרה, ולשם
ספרים / נועה רייכמן
19/04/13

תגובות: 2

דרושים מספריים
ספרים / אהוד מימון
06/04/13

תגובות: 7

בחזרה לעתיד שלא היה
ספרים / קרן לנדסמן
16/03/13

תגובות: 5

להתחיל באומץ
ספרים / נועה רייכמן
02/02/13

תגובות: 0

השור הרועם
ספרים / ניר יניב
יום שני, 03/06/2002, שעה 2:03

הרפתקאותיהם של שור מספר עשר ומאסטר לי החכם ב'סיפור האבן' – המשכו של 'גשר ציפורים' מאת בארי יוגארט

בספר 'גשר ציפורים' יוצא לוּ יוּ, המכונה ''שור מספר עשר'', לחפש מזור למגפה התוקפת את כפרו. הוא שוכר את שירותיו של מאסטר לי קאו הזקן, שהנו ''בעל פגם קל באופיו'', ויחדיו הם עוברים הרפתקאות רבות ומופלאות למדי בחיפוש אחר ''שורש העוצמה הגדול'', הלא הוא הג'ינסנג. הם מצליחים במשימתם, כמובן, תוך שהם פותרים מספר בעיות אותן לא העלה שור מספר עשר בדעתו כלל וכלל כשיצא לדרך. איש לא יופתע ללמוד כי הכל בא על מקומו בשלום בסופו של דבר, וכי העניינים מסתדרים על הצד הטוב ביותר לכל המעורבים – למעט, אולי, לי קאו החכם, שמן הסתם היה מעדיף סיום אלכוהולי מעט יותר.

ואז?

מאסטר לי מבקר

ספר ההמשך, 'סיפור האבן', מתחיל, מכל הדברים שבעולם, בביקורת ספרים. ואיזה ספר יקטול מאסטר לי החכם אם לא את זה שנכתב אודות עלילותיו הוא? ''מדוע אתה בוחר רק את המקרים הנדירים בהם הופכים העניינים למטורפים?'' הוא שואל, וממשיך להאשים את הספר הקודם ואת שור מספר עשר, המספר אותו (כמו גם את הספר הנוכחי) בגוף ראשון, בנטיה לסנסציה ובהצגתו שלו, מאסטר לי, כאדם אלים וחסר מצפון, דבר הנכון ''רק כאשר יש צורך בכך''.
בין לבין אנו לומדים כי שור מספר עשר גר במחיצתו של לי ומשמש כעוזרו הנאמן. כפר הולדתו של השור אמנם מוזכר פעם או פעמיים במהלך הספר, אך פרט לכך, ולמרות אזכורים חוזרים ונשנים של היותו ''כפרי פשוט'', הרי שנראה כי גיבורנו הפך לעירוני מושבע.
על כל פנים, ביקורתו של לי הופכת במהרה לדרישה לכתוב עוד אודות עלילותיו, וזאת על מנת לשפר את יכולות הכתיבה של השור, כמובן. ''מדוע לא תנסה לכתוב על מקרה רגוע יותר, חביב יותר,'' מציע לי בתמימות, ''כזה של פרשת האבן?''
''אבל,'' אומר שור מספר עשר, הזוכר אל נכון את אותה השתלשלות מקרים באופן השונה מעט מזה של מאסטר לי, ''ראשית - איני יודע היכן היא התחילה, שנית – איני יודע אם יש לה סוף, ושלישית, גם לו הייתי מבין את הסוף לא היתה בכך כל תועלת, כיוון שאיני מבין את ההתחלה.''
כאן מספק מאסטר לי, בנדיבותו כי רבה, מעט עצות ספרותיות לעוזרו הנבוך, כמו גם לכמה סופרים שניתן להעלות על הדעת ללא קושי מיוחד. ''התחל בהתחלה,'' הוא אומר, ''התקדם לאמצע, המשך לסוף ואז עצור.''

סיפור האבן

אך מהי ההתחלה? שור מספר עשר, הטוען לכל אורך הסיפור כי הוא מתקשה להבין את המתרחש סביבו, בוחר בנקודה הנראית לנו, הקוראים, כאקראית למדי – ערב שיכורים (אחד מני רבים) אצל מאסטר לי, המתחיל בארון קבורה, חתול, יין, נשים מזמרות וסערה, ומסתיים ברמאות קוביה ובהתנקשות. המתנקש נהרג ורעל יקר ערך מתגלה על גופתו. אם נדמה למי מהקוראים כאילו יש בפרטים אלה כדי לחשוף מעלילת הספר, ירגע נא – כל האמור עד כאן כיסה פחות מהמצוי בפרק הראשון. מאסטר לי ושור מספר עשר יגלו, בדיעבד, כי כל קורות אותו ערב הולל הנן רק קצה חוט אחד בעלילתה הסבוכה של האבן.
מהי אותה אבן?
ובכן, קשה לדעת. אפילו בתום הספר אין אנו יודעים את מקומה המדויק של האבן במערך הדברים השמימי (אם כי בזה הארצי, כמובן, השפעתה מובנת וברורה – למאסטר לי, לפחות. אולי). יש בה כוחות מסוימים, אולי אפילו נשמה. האם היא טובה? האם היא רעה? נוכל לומר רק כי סיפורה קשור בנסיך הצוחק האכזר מאין כמוהו ובחבורת נזיריו העליזים והאיומים, בצאצאו הנעים של זה, שאינו מבין מהיכן נחתו עליו הצרות, באמונותיהם התפלות של האיכרים, הנוטות להתגשם באופן מעורר חלחלה, בכתב יד מקורי מזויף מקורי וחוזר חלילה ובשני גיבורי המשנה המופרכים-ממבט-ראשון – נער-ירח, יוצר הצלילים המושלם, כמו גם מכונת פיתוי ומין בלתי נתנת לעצירה (''נעלו את הילדים! נעלו את הגברים! נעלו את העיזים ואת החמורים! נער-ירח הגיע!'') וצער-השקיעה, הנערה היחידה לה ישמע נער-ירח. בין שני אלה מערכת יחסית מיוחדת, לא מובנת – ביחוד לא לשור מספר עשר המסכן, המתאהב בצער-שקיעה עד קצות אוזניו.
במסעם המופלא פוגשים בני החבורה (ביחד ולחוד) במלך האספן שי-הו ובגדוד האמזונות הלוחמות שלו, בגוויות נזירים העוטות הבעת אימה אין קץ, כמו גם במספר מכובד של פקידי ממשל סיניים, מהם חיים ומהם מתים. הם צולחים מפלי מים מסמרי שיער (חלקם מבקשים עוד סיבוב), מתרוצצים במנהרות תת-קרקעיות ובכוכי קבורה למכביר, חורשים את עמק הבכא לארכו ולרחבו, מתאהבים ומפתים, איש איש לפי דרכו ואמונתו, ומקנחים בסיבוב הופעות גרנדיוזי בכל עשרת מדורי הגהנום (התשיעי, אגב, הוא בושה לתיאולוגיה, והמחבר ממליץ לאנשי הדת לבטלו).
בין לבין אנו לומדים כיצד הופך לי למומחה הגדול ביותר בכל סין לנגינת נבל וון-וו, צופים במנהגי קבורה עתיקים וחדשים, מאזינים לאגדות ילדים ומגלים, אט אט, עוד ועוד פרטים על האבן ועל הפרשה הכרוכה בה. יש גם, כצפוי ממאסטר לי, הרבה אלכוהול וגוויות.

שירת השור

הספר, כמובן מהאמור למעלה, שופע פעולה, צבע, הומור ויין. גם סיפורי הביניים, במהלכן עוצר הסיפור הראשי את מהלכו, לא פוגמים ברציפות ובקריאות העלילה – להיפך. דמיונו של המחבר עולה על גדותיו ממש – התיאורים הססגוניים הבלתי פוסקים, הפעולה המהירה, הקומית, האכזרית (או כולם כאחד), העלילה הקופצנית, הלא-לינארית, כמות המידע העצומה - כל אלה שוטפים את הקורא ללא כל הרגשה של עומס יתר (לאחר תקופת הסתגלות מסוימת - קריאת הספר הראשון, למשל). לבארי יוגארט כמעט אין מתחרים, בתחום הפנטסיה או מחוצה לו, בכל הנוגע לשטף הכתיבה ולעושר התיאורים. העובדה הראשונה כמעט מובנת מאליה, אך השניה מדהימה בהחלט. רוב סופרי הפנטסיה המוכרים לנו בונים את עלילתם בנחת, אט אט, תוך שהם מתארים כל עץ, פרח ושיח רענן בסביבתם. לעומתם, בפרק הראשון של 'סיפור האבן' יש יותר עלילה מאשר בספר פנסטסיה ממוצע כולו (''טיגאנה'', למשל), וזאת ללא כל חסכון בתיאורים (המרהיבים, אגב) – פלא של ממש! אמנם גודש המידע יכול להפריע לעתים להבנה המלאה של הסיפור, אך אל דאגה – גם שור מספר עשר לא בטוח במשמעויותיהן של ההתרחשויות. אתם בחברה טובה.
יש לציין, עם זאת, כי הספר אינו קומדיה טהורה, כספריו של טרי פראצ'ט, למשל. יש בו לא מעט רגעים אכזריים או טראגיים, אם כי שטף העלילה אינו מתעכב עליהם (או על כל דבר אחר) יתר על המידה. יש ל'סיפור האבן' מעלות מעבר להנאה הצרופה שבהומור טוב ובעלילה קולחת – יש בו עומק, גם אם הוא חבוי רוב הזמן תחת מעטפת האלכוהוליזם והאלימות של מאסטר לי.

השור הרועם

בסופו של דבר, הספר מצוין מכל בחינה שהיא פרט לאחת. ההשוואה היחידה בה הוא יתקשה לעמוד היא, כמובן, זו עם הקודם לו. מדובר בבעיה ידועה של המשכים, ונראה כי יוגארט מודע לה, ביחוד לנוכח ההתיחסויות העוקצניות של מאסטר לי לספר הקודם, רעיון אותו שאל המחבר מ''דון קישוט'' של סרוונטס, אך המבוצע כאן בחן לא פחוּת. ניכר שיוגארט ניסה להמנע מחלק מהמלכודות העומדות בפני כותבי המשכים, ורוב הזמן דמיונו וכושר המצאתו עומדים לו. עם זאת, יתכן כי המדקדקים ימצאו טעם לפגם בסופו של הספר ובפתרון התעלומה, שאינם חלקים ומושלמים כאלה של גשר ציפורים, אך כוללים עם זאת מוטיב או שניים הדומים לאלה של הספר הקודם באופן מעורר חשד. ועדיין – במקרה זה לא הפתרון הוא העיקר כי אם הדרך אליו, וזו משובחה מאין כמוה. יש לקוות כי הספר יראה אור בעברית בהקדם, וכל המתרגם הרי זה משובח.

סיפור האבן (The Story of the Stone, עדיין לא תורגם לעברית)
מאת בארי יוגארט (Barry Hughart)
236 עמודים

גשר ציפורים - ביקורת

חזרה לעמוד הראשי כתוב תגובה

טוב, זה לא הולך ככה (חדש)
גרומיט יום שני, 03/06/2002, שעה 19:42
ישוכפל הספר במאות עותקים ויופץ תוך הפרת זכויות בוטה לכל חברי האגודה וישא''ק!